ב"ה
בית הדין האזורי תל-אביב - יפו
בפני כבוד הדיינים:
הרב חיים שלמה שאנן
הרב מרדכי בר אור
הרב שלמה שטסמן
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 335906/3
תאריך: י"ג בסיון התש"ע
26/05/2010
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: חלוקת רכוש - כריכה
נושא הדיון: חלוקת רכוש על פי חוק יחסי ממון

פסק דין
עובדות והליכים
1.
לפנינו תביעה לחלוקת רכוש. הצדדים, פלוני (להלן: "הבעל"), ופלונית (להלן : "האישה"), נישאו זה לזה בשנת 1984. מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים שכיום הנם בגירים. בעקבות משבר בחיי הנישואין הוגשה על ידי הבעל לביה"ד תביעת גירושין ותביעה רכושית כרוכה. הצדדים התגרשו ביום כ"ח אדר א' תשס"ח (5/3/08).

2. ביה"ד קיים מספר דיונים ארוכים ומקיפים בעניינם של הצדדים במסגרתם נחקרו הצדדים ונשמעו עדויות. הצדדים קיבלו בקניין שביה"ד יפסוק בתביעה הרכושית על פי עקרונות חוק יחסי ממון בין בניֿזוג, התשל"גֿ 1973 (להלן: "החוק" או "חוק יחסי ממון").

ביום כ"ד ניסן תשס"ח (29/4/08) מינה ביה"ד בהסכמת הצדדים את רו"ח מר ציון דותן כמומחה מטעם ביה"ד ע"מ לשום ולהעריך את כלל נכסי הצדדים, לרבות נכסים הנזקפים או המוחזקים לזכותם ונמצאים ביד אחרים.

ביום כ"ז תשרי תשס"ט (26/10/08) הגיש רו"ח דותן חוות דעת מקיפה בעניינם של הצדדים הכוללת הערכה שמאית, המלצה בעניין תשלומי איזון אותם הבעל צריך לשלם לאשה ומסקנות בירוריו בעניין הטענות ההדדיות בדבר גניבת והברחת כספים.

בסיום הדיונים ומסכת הטענות והראיות הורה ביה"ד לצדדים להגיש סיכומים בכתב - ואלו אכן הגיעו לשולחנו של ביה"ד.

עניינה של הדירה מס 1 ברח' [...] בעיר [...]
3.
אין מחלוקת בין הצדדים שהם בעלים משותפים בחלקים שווים בדירה מס' 1 ברחוב [...] בעיר [...]-הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים – והידועה כגוש [...] חלקה [...].

4. שמאית המקרקעין גב' ורדה הראל מונתה ע"י רו"ח דותן לערוך שומה לדירה ולתכולתה. ביה"ד מאמץ את חוות דעתה של השמאית גב' הראל בעניין הערכת שווי הדירה ותכולתה.

5. ביה"ד אף מאמץ את המלצתו של רו"ח דותן ולפיה הצדדים יגיעו להסכמה על חלוקה של התכולה - ובהעדר הסכמה - תשלם האישה לבעל את מחצית ההפרש של ערך התכולה העודפת הנמצאת ברשותה.


נקודות המחלוקת בין הצדדים:
6.
הצדדים חלוקים ביניהם בחמישה עניינים עיקריים :

א. ענינה של הדירה מס' 2 ברחוב [...] בעיר [...] הרשומה ע"ש הבעל.

ב. האם יש מקום - בנסיבות יצירת הקרע בין הצדדים - שביה"ד יפעיל סמכות מיוחדת ע"פ סעיף 8 לחוק יחסי ממון ויקבע שאיזון שווי הנכסים לא יהיה מחצה על מחצה - אלא על פי יחס אחר שיקבע ביה"ד.

ג. חוות דעתו של רואה חשבון ציון דותן – כאשר לכל אחד מהצדדים מספר השגות עליה.

ד. תביעת האישה לפיצוי בגין המוניטין אשר רכש הבעל.

ה. תביעת האישה להחזרים כספיים בגין הלוואה להוריה ובגין כספים מזומנים שנלקחו לטענתה מהדירה המשותפת.

ענינה של הדירה מס' 2 ברחוב [...] בעיר [...].
7.
אין מחלוקת בין הצדדים שהדירה נקנתה ע"י הבעל ואביו מר א.ח. קודם לנשואי הצדדים וכי בעת הנישואין הייתה הדירה רשומה ע"ש הבעל ואביו בחלקים שווים. אין גם מחלוקת כי בחודש אוקטובר 1984, שלושה חודשים לאחר מועד הנישואין, פעלו הבעל ואביו להעביר את חלקו של האב בדירה לבעלותו של הבן.

8. האישה תובעת קבלת פסק דין הצהרתי, ולפיו, היא בעלת מחצית הזכויות בדירה מס' 2 ברחוב [...]. את תביעתה זאת מבססת האישה על שני נימוקים :

א. מכוח קיומו של הסכם כביכול בין הורי הצדדים שנערך קודם חתונתם, ולפיו, הורי האישה יממנו את הוצאות החתונה ואת הוצאות רכישת ציוד נדרש לבני הזוג ואילו הוריו של הבעל ישתתפו בהוצאות בדרך של העברת חלקו של אבי הבעל בדירה לבעלות האישה.

ב. מכוח הלכות שיפוטיות המקנות לבן זוג זכויות בנכסים שהיו בבעלות בן זוגו אף קודם הנישואין או שנתקבלו במתנה במהלך הנישואין.

9. הזכויות בדירה רשומות במלואם על שם הבעל, ומשכך, נטל ההוכחה בדבר קיומו של הסכם בין האישה והוריה ובין אביו של הבעל רובץ על כתפיה של האישה.

אנו סבורים כי הטענה בדבר קיומו של הסכם מעוררת על פניה תמיהה.

לגרסת האישה - הנתמכת בעדות אמה - צד האישה נשא בכל הוצאות החתונה, כמו גם, בעלות רכישת ציוד בסיסי לזוג הצעיר בסכום כולל של 18000 דולר.

לדברי האישה, סוכם קודם החתונה בין הורי הצדדים, ששני הצדדים יישאו בעלויות החתונה בחלקים שווים, כך שהורי האישה יממנו את ההוצאות בפועל ואילו הורי הבעל ימלאו את התחייבותם - בדרך של העברת חלקו של האב בדירה לבעלות האישה.

לדברי האישה, ערכה של הדירה במועד החתונה עמד על כ- 35,000 אלף דולר. על פניו מתעוררת מאליה השאלה - מה ההיגיון שהורי הבעל שצריכים להשתתף בהוצאות בסך 9000 דולר על בסיס עקרון חלוקה שוויונית - יעשו זאת בדרך של העברת זכויות בשווי של 18,000 דולר ?

10. זאת ועוד. ביה"ד מתקשה לקבל את גרסתה של האישה בדבר קיומו של הסכם מחייב בשל מספר טעמים נוספים:

א. אין כל הסכם כתוב, כמו גם, כל תיעוד בכתב אחר שיש בו לאשש את הטענה בדבר קיומו של הסכם. ההיגיון מחייב שההסכם הנטען היה צריך לעלות על הכתב - בצורה כזאת או אחרת- ולכלול פרטים בדבר ההתחייבויות ההדדיות של הצדדים.

ב. טענת האישה בדבר הסכם מגובה אך ורק בעדות אמה, שלא ניתן לתת משקל ראייתי משמעותי לדבריה בשל היותה בעלת עניין. כמו כן הקבלות והתיעוד שהוצגו בפני ביה"ד ע"י אמה של האישה בדבר הוצאות החתונה - אין בהם כדי לגבות את מכלול הטענות בדבר הוצאות החתונה והוצאות רכישת ציוד לבני הזוג. אין גם בראיות שהוצגו בפני ביה"ד כדי להוכיח מעל כל ספק שצד האישה לבדו נשא בהוצאות החתונה.

ג. ההיגיון מחייב שאם אכן היה הסכם מחייב - אשר הופר מיד לאחר הנישואין, היה על האישה להתריע על כך מיד - ולא להעלות טענה זו 20 שנה מאוחר יותר במהלך הליכי גירושין.

אמה של האישה טוענת בתצהיר המצורף לסיכומים שמעולם לא דיברה עם הוריו של הבעל או עם הבעל עצמו על הפרה כביכול של ההסכם. אם אכן היה הסכם שהופר, קשה להבין כיצד לא נעשתה "מחאה" על ההפרה - בצורה זו או אחרת - לאורך השנים.

ד. הסבריה של האישה מדוע לא פעלה לאורך שנים לרישום הדירה על שמה לא הניחו את דעת ביה"ד. ההסברים אודות שיקולי מס תמוהים. חוסר המעש של האישה לאורך שנים יש בו כדי ללמד- שאולי- גם היא הבינה שלא היה כאן הסכם מחייב של ממש.

סוף דבר, ביה"ד סבור שהאישה רחוקה מאוד מלהרים את נטל הראיה בדבר קיומו של הסכם מחייב כביכול.

11. לחילופין, ובמקביל, האישה תובעת קבלת מחצית הזכויות בדירה ברחוב השומר, מכוח טענה בדבר קיומם של הלכות שיפוטיות המקנות לבן זוג זכויות קנייניות גם בנכסים אותם מעט במפורש חוק יחסי ממון מהסדר איזון המשאבים. ביה"ד מוצא לנכון לציין שהאישה לא צרפה לסיכומיה כל אסמכתא משפטית לביסוס טיעוניה אלו. כמו כן האישה לא צרפה כל אסמכתא לביסוס טענתה הסתמית על שיפוצים שערכו כביכול הצדדים במשותף בדירה. הבעל בסיכומי תשובתו מכחיש שנעשו שיפוצים בדירה.

12. ביה"ד אכן מכיר מספר פסקי דין אשר הקנו לבן זוג זכויות קנייניות גם בנכסים אותם לא כלל חוק יחסי ממון בהסדר איזון המשאבים. פסקי אלו מצאו דרך קונסטרוקציה משפטית להחיל את השיתוף הזוגי גם על נכסים חיצוניים שאינם נכסי מאמץ משותף.

13. ביה"ד סבור שהמקרה אשר לפנינו אינו עומד בקריטריונים אשר נקבעו בפסקי דין אלו שהעיקרי שבהם קיומה של אינדיקציה פוזיטיבית ספציפית לקיומה של כוונת שיתוף, ומשכך, אין האישה זכאית לקבלת זכויות בדירה מס' 2 ברחו[...]. הפסיקה קבעה שלא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ואפילו ממושכים המלווים בגידול ילדים, כדי להקנות זכויות בדירת מגורים הרשומה ע"ש בן זוג אחד לבן הזוג השני, אלא על האחרון להראות נסיבות עובדתיות בנוסף לעצם קיום הנישואין מהם ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי - הקניית זכויות בדירת המגורים. במקרה אשר לפנינו, אפילו נקבל את גרסתה של האישה כי בקשה מהבעל שיעביר מחצית מחלקו בדירה על שמה פעמים רבות, התנהלותו של הבעל - שהתחמק מכך פעם אחר פעם - מלמדת שלא הייתה כל כוונה מצדו להקנות לאישה זכויות בדירת המגורים.

זאת ועוד, בבואנו לדון בחלוקת הרכוש בעניינם של הצדדים ע"פ עקרונות חוק יחסי ממון מכוח היותו מנהג מדינה ישנו קושי להתחשב בפסיקה משפטית שאינה עקבית. (עיין רמב"ן פרק חזקת הבתים ושו"ת מהר"ש ענגיל שהרחיב בעניין זה). אמנם חרף לשונו המפרשת של חוק יחסי ממון בסעיף 5(א)(1) ישנם מספר פסקי דין שמצאו דרך להחיל את השיתוף הזוגי גם על נכסים חיצוניים שאינם נכסי מאמץ משותף - אולם במאמרי מלומדים נמתחת ביקורת על העדר עקביות בפסיקה. בנסיבות אלו, כשאין פסיקה עקבית, ישנו קושי לראות בפסיקה משום מנהג מדינה. זאת ועוד, לפני כשנה וחצי תוקן חוק יחסי ממון ונעשו בו שינויים משמעותיים (תיקון מס' 4). במסגרת התיקון שולבו בחוק הלכות שיפוטיות שונות, ובכללן עניין כושר השתכרות- שלא היה לו ביטוי בדברי המחוקק עד למועד התיקון. סעיף 5 לחוק הממעט באופן מפורש מהסדר איזון המשאבים נכסים שהיו לאחד מבני הזוג ערב הנישואין או נכסים שנתקבלו במתנה במהלך הנישואין - לא תוקן. בנסיבות אלו, ספק רב אם ניתן להסתמך על פסיקה שיפוטיות לא עקבית שהייתה הזדמנות למחוקק לאמצה - ולא עשה כן.

סוף דבר, אנו דוחים את תביעת האישה לקבלת מחצית מהזכויות בדירה מס' 2 ברחוב [...] הרשומה על שם הבעל.

בקשת הבעל לחלוקה לא שוויונית בשל נסיבות מיוחדות
14.
הבעל מבקש כי ביה"ד יורה על חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון וזאת בשל נסיבות מיוחדות.

ביה"ד דוחה את בקשתו של הבעל.

אמנם בפני ביה"ד הוצגו ראיות המלמדות שרגליים לדבר שהאישה קיימה מערכת יחסים עם גבר זר לאחר שנוצר קרע בין הצדדים - ועוד בהיותה נשואה, ואם אכן כך היו פני הדברים הדבר חמור. אולם, ביה"ד אינו דן דיני שמים.

השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון נעשה במידה ובמשורה- ובמקרים נדירים בלבד - כדוגמת מקרה בו בן זוג חי חיים כפולים עם בן זוגו ובמקביל עם מאהב/ת במשך תקופה ממושכת.

נסיבות המקרה אשר לפנינו אינן מצדיקות שימוש בסמכותו המיוחדת של ביה"ד לחרוג מאיזון משאבים שוויוני.

הבעל טוען עוד שבמהלך הליך הגירושין הסבה לו האישה נזקים במקום עבודתו תוך שהיא מלבינה את פניו, גורמת בפיחות במעמדו ועוצרת את קידומו המקצועי. ביה"ד לא קיים הליך ראיות מסודר לבירור העניין. אף אם נניח שכך הם פני הדברים- יתכן שהתנהלותה זו של האישה מבססת עילה לתביעת נזיקין - אולם, מכל מקום, סעיף 8 לחוק יחסי ממון אינה הדרך המתאימה לקבלת פיצויים בגין תביעת נזיקין.

השגות הצדדים על חוות דעתו של רו"ח ציון דותן
15.
בהחלטה מיום כ"ד ניסן תשס"ח (29/4/08) מינה ביה"ד את רו"ח ציון דותן לשום ולהעריך את כלל נכסי הצדדים לרבות נכסים הנזקפים או המוחזקים לזכותם ונמצאים אצל אחרים. ביה"ד אף הסמיך את רו"ח דותן לבדוק טענות בדבר הברחת וגנבת כספים. רו"ח דותן הכין חוות דעת מפורטת שהניחה את דעתו של ביה"ד.

לכל אחד מהצדדים מספר השגות על חוות הדעת. לאחר בחינת ההשגות ונימוקיהם, ולאחר שיקול דעת דוחה ביה"ד את ההשגות ומאמץ את חוות דעתו של רו"ח דותן. להלן נימוקינו.

הבעל משיג על כך שרו"ח דותן לא אימץ את טענתו בדבר גניבות חודשיות – כביכול, מהחשבון המשותף. רו"ח דותן בחן טענה זו וההסבר שמסרה האישה בדבר סבב כספים לצורך "הקופה הקטנה" של מקום עבודתה התקבל על דעתו. לאחר שיקול דעת, ביה"ד לא רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של רו"ח דותן.

השגה נוספת של הבעל הינה בדבר חיובו של הבעל לשלם לאישה כספים - עוד טרם פרישתו לגמלאות -לשם איזון נכסי בני הזוג. ביה"ד דוחה את טענת הבעל שהזכויות הפנסיוניות אינם מובטחות לו. זכויות פנסיוניות הנם רכוש לכל דבר ועניין - גם אם מועד מימושם הוא לאחר זמן. סעיף 5 (ג) לחוק יחסי ממון מכליל בהגדרת "כלל נכסי בני הזוג" גם זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה וקרנות השתלמות.

באשר לטענה שאין לבעל יכולת כעת לשלם לאישה תשלומי איזון על נכסים פנסיונים עתידיים - ביה"ד מוצא לנכון להזכיר שבבעלות הצדדים דירה בחלקים שווים שצריכה להימכר ותמורתה צריכה להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים - כך שהאישה תוכל לרכוש את חלק הבעל בדירה בקיזוז הכספים המגיעים לה - או לחילופין- הדירה תימכר והבעל יוכל מחלקו בתמורה - לשלם לאישה את הכספים להם היא זכאית.

ביה"ד דוחה את טענת הבעל באשר לנזק שנגרם לו בעטיה של האישה בגין משיכת שמונים אלף ₪ לחשבונה הפרטי. ביה"ד מציין את העובדה שגם הבעל משך כספים באופן חד צדדי. אך ללא קשר לכך, ומבלי להצדיק את משיכת הכספים ע"י האישה, היה על הבעל לפעול לכיסוי יתרת החובה ולתבוע את חלקו בכספים שנמשכו במסגרת התביעה הרכושית.

ביה"ד דוחה את השגות ב"כ האישה בעניין העברת סכום של מאה ושלושים אלף ₪ מהחשבון המשותף לחשבונו של אחיו שעליה הצהיר הבעל עצמו. בדיון אשר התקיים בבית הדין נתן הבעל הסברים שהניחו את דעתו של ביה"ד, ולפיהן, כספים אלו אכן מאוזנים, שלא מדובר במשיכה נוספת, ושמדובר במשיכה של הסכום בן מאה ותשעים אלף ₪ - אשר בחלקו השתמש הבעל למימון הוצאות משפטיות - ושסכום זה אכן בא לידי ביטוי באיזון המשאבים כמפורט בחוות דעתו של רו"ח דותן.

ביה"ד דוחה גם את ההשגה בדבר חיובה של האישה במחצית הסך של 46338 ₪ - שהנו סכום השיק הבנקאי שהבעל קיבל בגין מימוש אופציות- ושלא נפרע בגין האישה. ב"כ האישה לא הביא כל אסמכתא לביסוס טענתו שהבעל לא הפסיד את הסכום.



תביעת האישה לפיצוי בגין כושר השתכרות
16.
האישה עותרת לקבלת פיצוי בגין "מוניטין אישי של הבעל".

לאחר תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון אכן נקבע,מחד,בסעיף 8 (2)- כי רשאי ביה"ד לקבוע שאיזון הנכסים לא יהיה מחצה על מחצה - בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים - לרבות כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג. אולם מאידך עניין כושר ההשתכרות לא אוזכר בסעיף 5 לחוק אשר מגדיר מה הם נכסי בני הזוג שיש לאזנם. בית הדין מקבל את הגישה - שיש לה ביטוי במאמרי המלומדים- שהמחוקק לא ראה שיש בכל מקום ומקרה להכיר בכושר השתכרות כנכס בר איזון ושהדבר הושאר לשיקול דעתו של ביה"ד בכל מקרה ומקרה.

17. לשני בני הזוג אין השכלה גבוהה אקדמית - או מקצועית מקבילה - שנרכשה במהלך תקופת הנישואין. האישה עסקה במזכירות ובניהול משרד של חברה קבלנית,וכפי הנראה, היא בעלת מיומנות ומקצועיות רבה בתחום זה. הבעל מעוסק בחברת HP והוא בעל מומחיות טכנולוגית. על אף שהבעל משתכר בנקודת זמן זו יותר מהאישה- במקרה אשר לפנינו- אין אנו רואים מקום לפסיקת פיצוי בגין פערי כושר השתכרות. הבעל אינו איש צעיר ואינו בעל השכלה גבוהה, ומשכך, לא ניתן לקבוע ברמת ודאות מספקת - לאור המציאות התעסוקתית של אנשים מבוגרים בתחום הטכנולוגיה - שלאורך שנים הוא יהיה בעל כושר השתכרות גבוה משל האישה.

בנסיבות אלו, לא רואה ביה"ד מקום לפסיקת פיצוי בגין פערים בכושר השתכרות.



תביעות האשה בגין הלוואה להוריה ובגין כסף מזומן שנלקח מהדירה
18.
האישה גם תובעת קבלת פסיקה הצהרתית, ולפיה, הצדדים חבים חוב משותף של 30,000 ₪ לאימה - בגין הלוואה שנתנה כביכול לרכישת מכונית.

גרסתה של האישה ואימה בעניין לא גובתה בראיה כל שהיא שיש בה להוכיח שמדובר בהלוואה - ולא במתנה - כגרסת הבעל, אשר מודה שבני הזוג קיבלו מתנה בסך 21,000 ₪ מאימה של האישה בדרך של העברה בנקאית.

ביה"ד אינו יכול לשלול את גרסת הבעל - המכחיש קבלת 9000 ₪ במזומן מאימה של האישה - ואשר טוען, שבאותו פרק זמן- מכרו הצדדים ניירות ערך בסכום דומה, ששימשו אותם להשלמת הסכום הנדרש לרכישת המכונית.

19. האישה תובעת לחייב את הבעל להחזיר מחצית כספים מזומנים שלקח לדבריה מהדירה המשותפת. אין ביה"ד יכול לשלול את גרסתה של האישה שהיו כספים מזומנים שנלקחו ע"י הבעל - אולם אין ביה"ד יכול לקבל את התביעה שלא הובאה לה כל ראיה - כאשר הבעל מכחיש מכל וכל קיומו של כסף מזומן בדירת הצדדים.

20. סוף דבר, ביה"ד מאמץ את חוות דעתו של רו"ח דותן, ולפיה, על הבעל לשלם לאישה את תשלומי האיזון שנקבעו על ידו.

מתשלומים אלו ינוכו דמי השכירות הראויים אותם חייב ביה"ד את האישה בגין מגוריה בדירת הצדדים בהחלטות קודמות.

ניתן ביום י"ג בסיון התש"ע

(26/05/2010)

הרב חיים שלמה שאנן - אב"ד הרב מרדכי מזרחי בר אור - דיין הרב שלמה שטסמן - דיין