ב"ה
בית הדין האזורי ירושלים
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב חיים ו' וידאל |
דיין |
תיק מספר: | 001 | |
תאריך: |
| |||
תובע |
| |||
משיב |
| |||
הנדון: | ||||
נושא הדיון: | זוג שחזרו לחיות יחד והאיש נפטר האם תיחשב האישה לאלמנה |
"וכן בהאי דלנה עמו בפונדק לא הזכירו שום אחד מהפוסקים דבעינן שעידי היחוד ידעו שהיא מגורשת מהאיש הזה שנתייחד עמה אפ"ה אמרינן דכיון שאנו יודעי' שנתייחדה עמו לפני עדים, ואנו יודעים שהיא מגורשת מאיש הזה אמרינן דמסתמא כיוונו לשם קידושין אף שאין העדים יודעים בשעת היחוד שכיוונו לשם קידושין ועיין לקמן סימן מ"ה גבי סבלונות כתבנו עוד שם ראיה".הנה יש להבין, שבתחילה דן המקנה האם עדי הייחוד צריכים לדעת שהצדדים היו גרושים מקודם לייחוד, ומלשונו שכתב: "לא הזכירו שום אחד מהפוסקים דבעינן שעידי היחוד ידעו שהיא מגורשת מהאיש הזה שנתייחד עמה", עולה שעדי היחוד אינם יודעים שהצדדים היו גרושים מקודם. מצד שני, בסיפא של דבריו, במסקנתו עולה כי קיימת ידיעה שהצדדים התגרשו מקודם. ואיך א"כ יש ליישב את הדברים. אבל נראה שכוונתו של המקנה שיש לצרף עדויות זו לזו, דהיינו שככל שיש שנים שיודעים מגירושי הצדדים כגון עדי הגט וביה"ד שסדרו את הגט, ניתן לצרף זאת לעדות עדי הייחוד, ולומר שיש כאן עידי ידיעה וכעין "אנן סהדי" שהצדדים חזרו להיות נשואים.
"כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל לוקה ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה שנאמר לא יקחו עד שיקח ויבעול.אכן ישנן דעות נוספות בראשונים, ולאחר שהאריך בביאורן, סיכם המנחת חינוך (פרשת אמור מצוה רסו אות א), את השיטות כך:
אבל כהן גדול שבא על אלמנה לוקה אחת אף על פי שלא קידש שנאמר לא יחלל כיון שבעלה חללה ופסלה לכהונה, אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו, ולפיכך לוקה כהן גדול לבדו על בעילת אלמנה לבדה, אף על פי שאין שם קידושין שהרי חללה והוא מוזהר שלא יחלל כשרים לא אשה ולא זרעו".
"היוצא מזה בקיצור דיש בזה ד' שיטות לפי דברינו.נמצא שלפי דעת הרמב"ן, גם בכהן הדיוט שבא על אשה שהיא פסולה לו מקודם, כגון גרושה או זונה, לוקה משום לא יחלל, גם בהעראה לחוד, וכ"כ רש"י בקידושין עח ע"א ד"ה כ"ג. ולדעת הראב"ד בכהן הדיוט חייב רק אם גמר ביאתו. ואילו דעת הרמב"ם והמ"מ שווים שבכהן הדיוט אינו חייב כלל בבעילת גרושה או זונה בלא קידש. אבל ראה באבי עזרי שם שהעלה כדבר פשוט שגם לדעת הרמב"ם, הפטור הוא רק ממלקות אבל איסור תורה קיים בכל כה"ג. מלבד זאת כתב הכס"מ שיש להתרות בו שלא יעבור על איסור קדשה.
דעת הרמב"ם וכן הרהמ"ח [החינוך] דדוקא כ"ג באלמנה חייב בבעל לבד וכן בקידש ובעל חייב שתים אבל בג' נשים הנ"ל בין כ"ג ובין הדיוט אינו חייב בבעל לבד אף בגמר ביאתו. ובקידש ובעל אינו חייב אלא אלא א' בג' נשים הנ"ל בין כ"ג ובין הדיוט.
דעת הרמב"ן דאין חילוק בין כ"ג ובין כה"ד [=כהן הדיוט] הכל שוה לאלמנה בכ"ג דעל הבעילה לבד חייב ואפילו בהעראה ובקידש ובעל חייב שתים.
דעת הרב המגיד דבכ"ג חייב בכל הנשים הפסולות דהיינו ג' נשים הנ"ל כמו אלמנה וחייב הכ"ג בבעילה לחוד מלקות. ובקידש ובעל חייב ב' מלקיות אבל כה"ד אינו חייב בג' נשים האסורות לו בבעל לבד וכן קידש ובעל א"ח אלא מלקות א' כי בכה"ד ל"ש הלאו דלא יחלל וכולם אין מחלקין בין גמר ביאתו ובין העראה.
דעת הראב"ד גבי כ"ג באלמנה מודה להר"מ, וכולם סוברים כן דחייב בבעילה לבד ובקידש ובעל חייב שתים אף בהעראה מחמת חילול דידה ואפשר אף בגמר ביאתו אינו חייב על חילול זרע כי שני הלאוין חילול דידה וחילול זרעה הם משם א' כמ"ש הפ"י. וכה"ד בג' נשים אם בעל לבד ולא הי' רק העראה אינו חייב כלל כי חילול דידה ל"ש כסברת הר"מ כיון דפסולים קודם לכהונה. אבל אם הי' בקדושין לוקין משום לא יקח אבל אם הי' בגמר ביאה חייב על הביאה לבד משום חילול זרע ובקידש ואח"כ גמר ביאתו חייב שתים משום לא יקח ומשום חילול זרע".
"וכנה"ג (הגה"ט אות ב) כתב ואני מפקפק בזה, דכל שהקידושין תופסין בה, יש לחוש שמא לשם קידושין בעל, דבין הכי ובין הכי עובר על לאו גרידא, יש לחוש שמא לשם קידושין בעל".אך הכנה"ג שם סיים:
"ונראה שכל שאינו יכול לקיימה לא חיישינן שבעל לשם קידושין, וכ"כ בתשובת מהר"ם אלשקר סימן פח שאם גירשה מפני שזינתה תחתיו... דודאי לשם זנות בעל".נמצא שדעתו למסקנה נראית יותר שבכל מקרה שאין הוא יכול לקיימה, אין הוא בועל לשם קידושין, ולפ"ז מסיק שבכהן שבעל את גרושתו וכן סוטה שנאסרה עליו שבעל אותה לאחר גירושין, אין הוא בועל לשם קידושין.
"ברור כי לפי דין תורה האשה הזאת היא בלתי נשואה גם יש לדון כי במקרה זה אפי' גט מספק לא צריך עיין כנה"ג אהע"ז סי' קמ"ט הגה"ט סק"ב אם בא על גרושתו אחר שנישאה לאחר ונתאלמנה אינה צריכה גט בודאי בעילתו בעי"ז [=בעילת זנות] ולא לשם קדושין שאם יבעול לשם קדושין לוקה ריא"ז הו"ד בשלטה"ג פ' מי שאחזו גם הר"י הלוי ז"ל בתשו' סי' י"ד כתב שאם המגרש היה כהן אינה צריכה ממנו גט.עוד יש להביא מדברי השאג"א סימן סו"ס א' שצידד שכיום אין חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וז"ל:
ועיין תשו' רעק"א סי' קפ"ב ז"ל לא מבעי למ"ש המ"ל בשם הרדב"ז ראם היא נדה כיון דבלא"ה עושה עבירה בביאתו אבדה החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעי"ז א"כ ה"ה בכהן המגרש אלא אף למה דדחה המ"ל דמ"מ י"ל דהוי חזקה דמה דיכול למעבד בהיתר עושה מ"מ י"ל בכהן המגרש שאני הרי בבעילה בלי קדושין ליכא רק לאו אחד ובביאה ע"י קדושין לוקה ב' משום לא יקח ומשום לא יחלל א"כ י"ל דלא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעי"ז דאדרבה יותר היתר בלא קדושין דעבר רק על לאו אחד וע"י קדושין עובר בשני לאוין".
"עוד יש לצדד בנידון שלנו קצת להיתרא מצד הסברא דכל החזקה שאמרו בגמרא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי לשם קידושין בעל אינו אלא בדורות הראשונים שהיה דרכם לקדש בביאה וא"א לקידושי ביאה אלא בעדי יחוד היה דין זה ברור לכל אבל בזמנינו ובמדינות הללו שאין דרכם לקדש בביאה אין דין זה ידוע אלא לחכמים הבקיאים בהלכות קידושין אבל זה שהוא רך בשנים הדבר קרוב לומר שלא היה יודע ובקיא בהל' קידושין דנימא שבעל לשם קידושין ובעדי יחוד משום חזקה זו דאין אדם עושה בב"ז והלואי שרוב המורים שבדורינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתן".והוב"ד בתשו' הגאון מהרא"י וולדנברג והיא נדפסה בשמע שלמה ח"ב חאהע"ז סימן כ"ב ע"ש, וכן במה שכתבתי בנימוקי פסק דין דין נתניה 1126792/1. והנה מסיבה זו לחוד לא נקל שלא להצריך גט לחומרא, אבל בצירוף הנסיבות שבמקרה דנן, אין נראה להצריך את האשה גט, וממילא אין היא אלמנתו של המנוח אלא גרושתו בלבד.