ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מימון נהרי
הרב יוסף יגודה
הרב אברהם מייזלס
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 583236/1
תאריך: כ בסיון התש"ע
02/06/2010
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד זיו גרובר
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד מיכל שקר
הנדון: גירושין
נושא הדיון: עילות לחיוב גרושין בנישואין אזרחיים

פסק דין
בפנינו תביעת הבעל לגירושין באמצעות ב"כ עוה"ד זיו גרובר מיום ט"ו שבט תשס"ט 9/02/09.

האשה מיוצגת על ידי עוה"ד מיכל שקד.

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין.

א. הצדדים נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים בקפריסין בשנת 1995 ואין להם ילדים משותפים.

ב. הצדדים היו נשואים בעבר כדת משה וישראל ואלו הם נישואין שניים.

ג. בין הצדדים קיים פער גילאים של כ 21 שנים.

ד. הצדדים פרודים זה מזה למעלה משנתיים.

ה. בתאריך 29/03/08 עזב הבעל את הבית, לדברי הבעל וב"כ, בגין התנהגותה של האשה כלפיו ובגידתה עם גבר זר, לדברי האשה וב"כ, בגין התערבות ילדי האב.

ו. בין הצדדים וב"כ מתנהלים הליכים בבית המשפט בתביעת הבעל וב"כ לביטול הסכם הממון המתוקן, שנחתם על ידם בשנת 2005. בקשתו לפסק דין הצהרתי לביטול העברת מקרקעין, ובתביעת האשה למזונותיה.

להלן טיעוני הבעל כפי העולה מכתב התביעה וסיכומיו שהומצאו בהתאם להחלטת בית הדין:

א. הצדדים נישאו אזרחית בלבד בקפריסין למרות שהיתה להם האפשרות להנשא כדת משה וישראל, דבר המהווה עילה לחיוב האשה בגט. הביא פוסקים רבים הסוברים שאין להצריך גט אף לחומרא במקרה זה. ולכל היותר נחשב הדבר לנישואי ספק, שגם זו עילה הלכתית מוצדקת לצד החפץ בגט לדרוש חיוב גט. הביא פוסקים ראשונים ופדרי"ם שכך פסקו.

ב. האשה בגדה בבעלה עם גבר זר עמו היא מבלה באופן סדיר במועדונים בתי קפה ובצימר, וכן מתייחדת עמו בביתה. לביסוס דבריו מפנה הוא לעדות החוקר הפרטי בבית הדין שהוזמן מטעמו, עקב אחר האשה במשך שלושה ימים, ובסיכום הדו"ח העלה באופן חד משמעי שהאשה בגדה בו.

ג. האשה חמדה את כספו של הבעל ניצלה את מצב בריאותו הקשה והתלותי על מנת להשתלט על נכסיו וכספו בכל מיני אמצעים, כולל הברחות כספים.

ד. האשה תקפה באלימות את בעלה במכללה והפעילה אלימות פיזית כלפי בנו.

ה. בגין התנהגותה זו של האשה עזב הבעל את הבית ביום 29/03/08 ומאז לא חזר.

ו. ביום 17/03/08 פנתה האשה וב"כ לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, בית המשפט דחה אותה וציין כי היא נטולת בסיס עובדתי, קנטרנית, הוגשה בחוסר תום לב מובהק. והאינטרס המרכזי העומד מאחרי הגשתה הינו הרחקת התובע מביתו והשגת יתרונות טקטיים. מכאן מבקש הוא להוכיח כי אין פני האשה לשלום בית. הדברים הקשים שהטיחה בו בבקשה זו שנדחו על ידי בית המשפט מראים כי כלו כל הקיצין ויש לחייב את האשה בגט.

לסיכום: מבקש הוא לכפות גט על האשה, ובמדה ותסרב, יכריז בית הדין על בטלות הנישואין או על התרתם.

להלן עיקרי טיעוני האשה וב"כ, כמשתקף מהחומר שבתיק הכולל, כתב הגנה מיום 17/08/09, דבריה בדיון שהתקיים בהתייחס לעדות החוקר פרטי והסיכומים שהמציאה לבית הדין, ביום 31/05/2010 בהתאם להחלטת בית הדין:

א. מכחישה את טענות הבעל לאלימות, הברחת כספים ובגידה.

ב. הבעל הוא זה שהבריח כספים ובגד בה עם עובדת זרה.

ג. הצדדים חיו בהרמוניה, האשה טיפלה בבעל במסירות בעת שקיבל אירוע מוחי ובכל מהלך השיקום. הרקע לסכסוך שפרץ הוא רצונם של ילדיו להשתלט על ירושת אביהם תוך כדי נישולה. שטיפת המח שעשו לו היא זו שהובילה להתנהגותו האלימה כלפיה, טרם עזיבתו את הבית באופן מפתיע, שבאה לידי ביטוי באיומים קשים כלפיה כמו "אני ארסק אותך, ארסק לך את הפרצוף, ארסק לך את הכל" , שאינו מתאים להתנהגותו במשך השנים שעברו.

ד. לדבריה, הבעל עזב במפתיע את הבית כאשר היא חשה שילדיו חטפו אותו ממש. סמוך לעזיבתו בקשה ממנו שישוב אליה. הבעל הביע רצונו לשוב. אולם ילדיו מנעו זאת ממנו.

ה. הבעל לא הוכיח את טענתו לבגידת האשה, ציינה לליקויים מהותיים וטכניים שלדבריה נעשו בדו"ח החוקר ועדותו בבית הדין, וכי יש בפגמים הללו לקבוע כי אין לייחס להם משקל ראייתי כלשהו.

ו. באשר לטענת הבעל וב"כ לעילת גרושין בגין היותם נשואים בנישואין אזרחיים, טוענת היא, כי הצדדים הינם יהודים אזרחי ישראל שהתכוונו להקים מסגרת מסודרת ומחייבת של נישואין. עבדו יחד כזוג נשוי והיו מוכרים בעיני כל כבעל ואשה לכל דבר. כך שבנסיבות הללו יש להסדיר גט.

ציינה לפסק הדין של בית הדין הרבני אשקלון שהביא מדברי הפוסקים שלושה טעמים, המצריכים גט בנסיבות שכוונת הצדדים למסד חיי נישואין, גם כשאינם שומרי תורה ומצוות.

לדבריה, הצדדים נמצאים בהליך גישור ויש צורך לתת לצדדים שהות כדי לסיים את ההליך בהסכם הוגן.

לסיכום: טוענת, כי הבעל לא הרים את נטל הוכחה הנדרש על פי דין כדי לחייב את האשה בגט, ויש לדחות את התביעה.

לחילופין, לחייב את הבעל בפיצוי הולם בגין התעמרותו בה.

יצוין, כי הצדדים וב"כ התייחסו בארוכה בסיכומיהם למחלוקת השנויה ביניהם בענייני הרכוש והממון שאינה בסמכות בית הדין. לדעת בית הדין, הדבר מצביע על כך שהצדדים סיימו את חייהם המשותפים דה-פקטו ואבן הנגף לסיום ההליך ביניהם דה-יורה, היא המחלוקת ביניהם בענייני הרכוש והממון.

מן המקובץ עולה כדלהלן:

א. הצדדים פרודים זה מזה פיזית ורגשית למעלה משנתיים.

ב. הצדדים מנהלים מאבק משפטי עיקש וממושך ללא יכולת להגיע לפשרה, הדבר מחריף את האיבה והמשקעים ביניהם. בית הדין שוכנע דיו שבעקבות הסכסוך המתמשך המחריף והולך נפגע קשות, קטן הסיכוי שהצדדים יחזרו לשלום בית.

ג. הצדדים מטיחים האשמות קשות זה בזה הכוללות מעשה אלימות ובגידה, עד כדי שהאשה וב"כ הגישו לבית המשפט בקשה לצו מניעה זמני כנגד הבעל שכולו מלא בטענות קשות על התנהגותו האלימה של הבעל.

הדבר מצביע על כך שהאשה אינה חפצה בבעלה לשלמות התא המשפחתי שהתפרק, ומחזיקה בו כבן ערובה עד שיסתיימו ההליכים בבית המשפט.

ד. האשה לא הוכיחה את דבר בגידתו של הבעל.

ה. הבעל הוכיח את טענתו בדבר בגידתה של האשה, האשה הודתה בדיון שהתקיים (בתאריך ז' כסלו תש"ע 24/11/09) כי שהתה בלילה בצימר עם גבר זר על חשבונו.

ההסבר שנתנה כי השהות נועדה לצורך תמיכה נפשית הדדית עקב בעיות שיש להם והיו לה עמו שיחות להתחזקות רוחנית ומדובר באדם דתי, אינו מתקבל על דעת בית הדין כלל בנסיבות שציינה כי הם ידידים שנים רבות, מבלים בבתי קפה, מועדונים ובחוג לריקודי עם.

כלל קבעו לנו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" ייחוד בנסיבות שכאלו מורות על מערכת יחסים עמוקה ולא ידידותית גרידא. שיחות חיזוק רוחנית אין מקומם במסגרת שהייה לילית בצימר לאחר בילוי משותף, ובית הדין אינו מקבל גרסת האשה כלל.

טענות ב"כ האשה בסיכומים על פגמים שנפלו בחקירת העד ובדו"ח גם אם הם נכונים אין להם רלוונטיות לאחר שהאשה הודתה בפני בית הדין כאמור.

ו. בסיכומי האשה וב"כ לא התקבל מענה לאמור בסיכומי הבעל וב"כ (סעיף 45) שגם למצריכים גט מספק בנישואין אזרחיים יש לחייב גט במידה ומי מהצדדים מעוניין בכך. ולאסמכתאות ההלכתיות שצוינו שם.

ז. בסיכומי האשה וב"כ לא התקבל מענה לפסק הדין העקרוני של בית הדין הגדול שהרחיב בעניין זה, הובא בסעיף 65.

ח. הצדדים נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים בלבד, נסעו לשם כך לקפריסין למרות האפשרות שהיתה להם להנשא כדת משה וישראל וזאת אל אף שבעבר היו נשואים כדת משה וישראל. מדובר באנשים אינטליגנטים וחושבים שהחליטו להנשא אזרחית בלבד מטעמי נוחות לאחר שעיגנו את זכויותיהם ורכושם בהסכם ממון.

לדעת בית הדין, בצירוף כל הנסיבות הללו, אין חולק שהאשה חייבת לקבל גט לרווחא דמילתא בלבד ובאם תסרב, בית הדין ישקול להתיר את הנישואין.

להלן נימוקי פסק הדין:

א. לדעת רוב הפוסקים נישואין אזרחיים לכשעצמם, אין בהן תוקף מבחינה הלכתית ורק לדעת המיעוט יש לחוש מספק ולהצריך גט משלושה טעמים מרכזיים. האחד - חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי כיונו לשם קידושין. השני – חשש לקידושי שטר, במסמך שנותן הבעל לאשה. השלישי - יש לנישואין הללו גדר קנייני ולא איסורי, כמו בבן נח.

לשני הטעמים הראשונים אין מקום להצריך גט בנדוננו בו מדובר בבני זוג אינטליגנטיים יהודיים אזרחי ישראל שהיתה להם האפשרות להנשא כדת משה וישראל כפי שעשו כן בעבר ואף על פי כן בחרו בבחירה חופשית להנשא בקפריסין בנישואין אזרחיים.
"בני זוג הבוחרים להנשא בדרך זו מצהירים במעשה זה שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין והם אינם חפצים בקדושת הנישואין".
(ציטוט מפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מספר תיוק 4276/סג מיום ט"ז במרחשון תשס"ד 11.11.2003 עמוד 7 [פורסם באתרים המשפטיים]).

גם לטעם השלישי, אין כאן יותר מאשר ספק קידושין שניתן לכוף בגט את הצד המסרב להתגרש, כאשר צד אחד אינו מעוניין בהמשך הנישואין וכפי שפסק המהר"ח אור זרוע סימן קכ"ו בשם הרמ"ה והטעם מבואר שם "דנהי דמהני ספיקא לאיסורא אבל לעיגוני איתתא כי היכי דתנסוב על כרחה למאן דלא ניחא ליה בגוייה לא מהני ספיקא".

ביאור דבריו, שבמצב של ספק קידושין אינה יכולה לחיות עם המקדש שהרי אם אין כאן קידושין אסורה לו מצד יחוד פנויה ואם ירצה לקדשה על מנת שתהיה ודאי מקודשת לו, הרי צריך את דעתה ומכיון שאינה חפצה להתקדש לו אינו יכול לקדשה בניגוד לרצונה. לכן במצב זה שאסורה לו ואסורה לעולם מחמתו כופין אותו לגרשה, שהרי אינו יכול לעגנה על מנת שתנשא לו על כרחה.

ומעין זה כתב בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי סימן ו' בביאור שיטת הריטב"א לעניין קידושי ספק.

וראה עוד ביאור נוסף בספר ברכת שלמה (אה"ע סימן יב' אותיות ל-לב' להגר"ש טנא זצ"ל אב"ד תל אביב). פד"ר כרך א' עמודים 37-38. כרך ג' עמוד 369-374. כרך ד' עמוד 59.

כן פסקו בספר אור גדול סימן ה' ובכנסת הגדולה אה"ע סימן ע"ז (הגהות הטור).

לסיום, ראה עוד מאמרו החשוב והמקיף של הגר"א שינפלד שליט"א בספר שורת הדין כרך ט' עמודים רנ"ח-קס"ד.

זאת ועוד, גם לטעם השלישי הנזכר, כתבו בית הדין הגדול בפסק הדין הנ"ל שאין צורך בגט כלל כאשר אחד הצדדים מסרב להמשיך את הנישואין, וכמו בבן נח, ראה שם הטעם ואכמ"ל. כבר הארכנו על כך במספר פסקי דין שיצאו על ידינו והתייחסות מפורטת לכל אחת מהשיטות המחמירות , וציינו שלדעת רוב ככל הפוסקים וביניהם הרבנים הראשיים לישראל לדורותם לא חששו להצריך גט בנישואין אזרחיים אלא לרווחא דמילתא. נציין לחלק מהם.

בשו"ת קול מבשר חלק א סימן ז' סיכם וכתב וז"ל:
"ולדינא הנה רוב הגדולים בדור שלפנינו הסכימו דנשואין אזרחיים א"צ גט כלל, רק מקצת הצריכו גט מצד חומרא בעלמא".
והוסיף וכתב בחלק ב סימן יח בזה"ל:
"והעולה לדינא, אחרי שכמעט כל הגדולים בדור שלפנינו הסכימו דנשואין אזרחיים שנעשו בנמוסי ערכאותיהם א"צ גט כלל מצד הדין, וגם מקצתם שלמעשה הצריכו גט מצד חומרא בעלמא שלא במקום עיגון היינו דוקא בגוונא שבא לב"ד ורק מפני שהב"ד לא רצו לסדר הקידושין מאיזו סיבה מחמת בזיון המשפחה או מחמת איסור דרבנן או אפילו מחמת איסור לאו שאין בו כרת, והיה מוכרח לעשות נשואין אזרחיים. אבל בנידון שלא רצה בחופה וקידושין כדת משה וישראל בשאט נפש, בודאי אין לחוש כלל שכיוון לשם קידושי ביאה מחמת החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכמבואר בתשו' הריב"ש סי' ו' ותשו' רדב"ז ח"א סי' שנ"א..."
[עיין עוד מה שכתבו בענין זה מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. חלקת יעקב (ברייש) חלק א' סימן א'. הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה במספר תשובות. הגרא"י ולדנברג זצ"ל בספרו ציץ אליעזר חלק א' סימן כ"ז. ברכת שלמה לגר"ש טנא זצ"ל חלק אה"ע סימן י"ב. ישכיל עבדי לגר"ע האדיא זצ"ל חלק ב' אבן העזר סימן ב'. הגר"י עדס זצ"ל, בספרו חדות יעקב אבן העזר סימן ל"ג. הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו מנחת שלמה חלק ג' סימן קכ"ז, וראה שם השגותיו על הגר"א הענקין שהחמיר].

הרה"ר לישראל הגרי"א הרצוג זצ"ל דן בזה במספר סימנים בספרו היכל יצחק וכך כתב באה"ע סימן ל"ג וז"ל:
"ומיהו לעצם הענין של נישואין אזרחיים, כשחיו אח"כ כאיש ואשתו, לדעתי הכל תלוי בטיבם של בני אדם הללו, היינו, אם הם חפשיים בדת הרי אצלם הנישואין הממשלתיים לא פחות חוקיים להבדיל מנישואין כדת משה וישראל, ונמצא קלותם קולתם, כלומר שאמנם גלוי לכל שחיים כאיש ואשה, לא בדרך זנות, אבל כל יודעיהם ומכיריהם מחזיקים שהוא בועל אמנם בדרך אישות אבל לא לשם קנין האישות, היינו שהוא בועל על דעת הקידושין הממשלתיים, ובהם אין שום חשש של קידושין, שכפי הידוע לנו בנימוסיהם אין שום מסירת חפץ ולא שטר מידו לידה, אלא הצהרה וחתימה בספר הרישום בלבד, וזה אינו כלום, אפילו אם נעשה בנוכחות עדים כשירים (ומכ"ש כשנצטרף גיסה לעד). ואם כך לא הייתי חושש כלל".
הרה"ר הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן עה', אחר שדן בארוכה בנושא זה הסיק את מסקנותיו ולהלן נביא חלק מהם הנוגעות ישירות לנידוננו וז"ל:
"סיכום: מכל האמור למעלה תורה יוצאת מחוורת כשמלה.

א' - נשואים הנעשים בערכאות אין בהם דין נשואין כלל לא משום מעשה הנשואין ולא מדין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין. הלכך אין אשה זאת אסורה לעלמא באיסור אשת איש ואינה צריכה גט. וכן העליתי להלכה מפי סופרים וספרים בסה"ק משפטי עוזיאל אה"ע סי' נ"ט סעיף א'....

ד' - אשה הנשאת לישראל בערכאות יוצאת מבעלה בלא גט לכל הדעות, הואיל ובנשואין אלה אין בהם חלות של קידושין".
הרה"ר לישראל והראשון לציון מרן הגר"ע יוסף שליט"א במספר תשובות הביע דעתו בעניין זה, (ראה יביע אומר חלק ו' אבן העזר סימן א', חלק ח' אבן העזר סימן י') נצטט קטעים מדבריו:
"הנה בספרי שו"ת יביע אומר ח"ו (חאה"ע סי' א) הבאתי מחלוקת האחרונים בדין "נישואין אזרחיים" אם יש להם תוקף ע"פ ההלכה להצריכה גט או לא, מערכה לקראת מערכה, וכתבתי שם, שבהיותי משרת בקודש במצרים בשנת התש"ט, בא לפני מעשה, והיה חשש עיגון רציני לאשה שהבעל שנישאת לו בנישואין אזרחיים חמק עבר ולא נודעו עקבותיו, והתרתי אותה בלא גט, וסמכתי ראשי ורובי על הפוסקים המתירים, ומתוכם בעל שאגת אריה בתשובתו שהובאה בשו"ת בית אפרים (חאה"ע ס"ס מב דצ"ז ע"א), שדוקא בדורות הראשונים שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה, ואי אפשר לקידושי ביאה בלא עדי יחוד, והיה דין זה ברור וידוע לכל, מש"ה אמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהל' קידושין, אין לחוש שבעל לשם קידושין, שקרוב לודאי שאין האיש הזה יודע דין זה, כדי שנחוש שלשם קידושין בעל, וגם עדי היחוד אינן בקיאים בזה כלל, והלואי שרוב המורים בזמנינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתם, לכן בנ"ד אין לחוש לקידושין כלל. ע"ש. וכיו"ב כתב המהר"ם שיק (חאה"ע סי' כא), וכ"כ הגאון השואל בשו"ת בית יצחק (חאה"ע סי' כט). ע"ש. ויש צירוף גדול לזה, מ"ש הרדב"ז בתשובה ח"א (סי' שנא), שלא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בישראל כשר הזהיר במצות, דלא שביק היתרא ואכיל איסורא, משא"כ במי שאינו זהיר..."
[ראה: הרה"ר לישראל והראשון לציון הגר"א בקשי דורון שליט"א בספרו בנין אב חלק ה סימנים ע"ח- ע"ט].

[ראה עוד: הרה"ר לישראל הנוכחי הראשון לציון הגרש"מ עמאר שליט"א בספרו שמע שלמה ח"א אבן העזר סימן ב' ח"ג אבן העזר סימן י"ז, ח"ו סימן כ'].

לסיכום נימוק זה:

א. לדעת רוב הפוסקים, מעיקר הדין, אין צורך בסידור גט בנישואין אזרחיים.

ב. גם לדעת המיעוט המצריך גט בנישואין אזרחיים, במקרה דנן יש כר הלכתי נרחב לפיו יודו שאין צורך בגט אלא לרווחא דמילתא, וניתן לחייב את הצד המסרב לקבל גט.

ג. החשש לשלומו ובריאותו של הבעל גובר על החשש הזה ויש לכבד רצונו העז להתגרש.

ב. נישואי הצדדים התרוקנו מתוכנם, הצדדים פרודים זה מזה פיזית ורגשית, מזה למעלה משנתיים מנהלים מאבקים קשים ומרים בערכאות השונות בנושאים כספיים שאינם בסמכות בית הדין.

בית הדין משוכנע שאין סיכויים לשלום בית וזאת לאחר שבית הדין נתן לצדדים פרק זמן למצות הליך לגישור שלא עלה יפה.

ג. האשה הודתה בבית הדין במעשה הגובל בכיעור גמור. ייחוד עם גבר זר בצימר בשעות הלילה מהווה בהחלט מעשה כיעור בהיותו מקום חשוך כמבואר בפוסקים (ראה טושו"ע אה"ע סימן י"א סעיף א' ובנו"כ שם וראה עוד אוצה"פ שם) כאשר מדובר בגבר עמו היא מבלה כבר מספר שנים בבתי קפה, מועדונים, וחוגים לריקודי עם.

כאמור, צירוף העובדות במקרה דנן, בו בחן בית הדין את העילות הקיימות ולאחר האפשרות שניתנה לאשה וב"כ למצות הליך של גישור, הגענו למסקנה חד משמעית שאכן אפסה התקוה לשלום ואין מנוס מפירוק הנישואין הללו שהתרוקנו מתוכנם המעשי.

לאור האמור פוסק בית הדין כדלהלן:

א. בית הדין מחייב את האשה בקבלת גט לרווחא דמילתא.

ב. הבעל וב"כ רשאי לפתוח תיק לסידור גט.

ג. באם תסרב האשה לקבל גט ישקול בית הדין להיעתר לבקשת הבעל וב"כ להתרת הנישואין ולחייבה בהוצאות משפט.

נימוקים נוספים יצורפו בהמשך.

ניתן ביום כ' בסיון התש"ע
(02/06/2010)

הרב מימון נהרי - אב"ד הרב יוסף יגודה - דיין הרב אברהם מייזלס - דיין