בפנינו בקשת האשה וב"כ, לקביעה שהסמכות העניינית לדון בנושא הרכוש, מסורה לבית הדין.

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטת בית הדין מיום כ"ו בסיון התש"ע (08/06/2010) בה נאמר בסעיף ה': "באשר לנושא הסמכות בית הדין יוציא החלטה בנפרד, במועד מאוחר יותר". אכן ביום ב' בתמוז התש"ע 14/06/2010 קבע בית הדין: "מאחר והתברר שבית המשפט עשוי להוציא החלטה לאחר קבלת תגובת ב"כ האשה, סבור בית הדין שאין מקום לנהל "מירוץ סמכויות" בסוגיה זו, ומן הראוי להימנע בשלב זה מלהוציא החלטה בבקשת האשה וב"כ". באותה החלטה ציין בית הדין את תמיהתו, על כך שב"כ הבעל בחר להגיש לבית המשפט את תביעתו הרכושית זמן קצר לפני מועד הדיון שנקבע לצדדים בבית הדין בתביעות הרכוש של האשה הכרוכות בתביעת הגרושין של האשה מיום 05/01/10.

ואכן בית המשפט נהג באופן הראוי והותיר את ההחלטה בנושא הסמכות לבית הדין כמפורט בהחלטתו מיום 14/06/10.

עמדת בית הדין שהסמכות נתונה לבית הדין מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית נציין את השתלשלות הארועים, מבחינת סדר הזמנים:

א. ביום י"ט טבת תש"ע 05/01/10, האשה מגישה תביעת גרושין ובה כרכה את תביעותיה לחלוקת הרכוש, מזונות והסדרי ראיה.
ב. ביום ט"ז אדר תש"ע 02/03/10 מגיש הבעל את תביעה נגדית לשלום בית. בתביעה זו מזכיר הבעל את תביעת הגרושין הנזכרת לעיל ולא מעלה טענות בענין הסמכות.
ג. בבקשת הבעל להוצאת צו עיקול באותו מועד, שב והזכיר הבעל את תביעת הגרושין הכרוכה וכתב בסעיף 8 בהאי לישנא: "בכתב התביעה נתיימרה האישה לכרוך את ענייני הרכוש ועל אף שהבעל שומר על טענותיו לעניין זה, הרי הוא מגיש בקשה דחופה זאת לכב' בית הדין."
ד. בתאריך 23/05/10, רק לאחר ארבעה חודשים ומחצה ממועד הגשת תביעת הגרושין בה כרכה האשה את תביעותיה לחלוקת הרכוש, מגיש הבעל תביעת רכושית לבית המשפט ועמה בקשה לקביעה שסמכות נתונה לבית המשפט. בקשה זו העביר בית המשפט לתגובת הצד השני. אחר קבלת התגובה,
ה. בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום כ"ו בסיון התש"ע 08/06/10, עלתה שאלת הסמכות ובית הדין כתב בהחלטתו "באשר לנושא הסמכות בית הדין יוציא החלטה בנפרד, במועד מאוחר יותר".
ו. בהמשך להחלטה הנזכרת, ביום ב' בתמוז התש"ע 14/06/2010 קבע בית הדין: "מאחר והתברר שבית המשפט עשוי להוציא החלטה לאחר קבלת תגובת ב"כ האשה, סבור בית הדין שאין מקום לנהל "מירוץ סמכויות" בסוגיה זו, ומן הראוי להימנע בשלב זה מלהוציא החלטה בבקשת האשה וב"כ".
ז. באותה עת, עוד בטרם ראה בית המשפט את ההחלטה האחרונה הוציא בית המשפט החלטה, שבית הדין הוא שיתן את ההחלטה בנושא הסמכות.
ח.
בית הדין ער לכך שבית המשפט לא ראה את החלטתו האחרונה של בית הדין, אשר קבעה להמתין להחלטת בית המשפט. יתכן שאם היה רואה בית המשפט שהחלטת בית הדין מותירה בידו את האפשרות להחלטה בנושא הסמכות היה מחליט בענין. למרות זאת, סבור בית הדין שעליו ליתן את החלטה בנושא הסמכות היות וכך היה ראוי להיעשות מלכתחילה. החלטת בית הדין הנזכרת ניתנה לפנים משורת הדין כדי לא לפגוע בהליך שהיה נראה כמתחיל בבית המשפט. זאת ועוד, קרוב לודאי שהחלטת בית המשפט, אילו ניתנה, לא היתה שונה מהחלטת בית הדין.

אחר העיון בחומר שבתיק ולאור המפורט לעיל מחליט בית הדין, שהסמכות בנושא הרכוש נתונה לבית הדין. מהנימוקים דלהלן:

מהמפורט לעיל עולה שהאשה הקדימה והגישה תביעת גרושין ובה כרכה את תביעותיה לחלוקת הרכוש ארבעה חודשים ומחצה בטרם הגיש הבעל את תביעת הרכוש בבית המשפט. יתרה מזו הרושם העולה מהתנהלותו של הבעל וב"כ שהם פעלו בחוסר תום לב בהגשת תביעת הרכוש בבית המשפט, בסמוך למועד הדיון בבית הדין וזאת ללא שעורר על סמכות בית הדין סמוך לזמן הגשת התביעה על ידי האשה. כמו כן הבעל וב"כ לא ערערו על סמכות בית הדין בעת שהבעל הגיש את התביעה הנגדית לשלום בית ובבקשה לצו עיקול.

יצוין שבדיון שהתקיים ביום כ"ו בסיון התש"ע (08/06/2010) העיר בית הדין על כך.

בדיון בבית הדין ובפני בית המשפט טען ב"כ הבעל שהתייחס לנושא הסמכות בבקשת הבעל להוצאת צו עיקול בזה שכתב בסעיף 8: "בכתב התביעה נתיימרה האישה לכרוך את ענייני הרכוש ועל אף שהבעל שומר על טענותיו לעניין זה, הרי הוא מגיש בקשה דחופה זאת לכב' בית הדין." אין בטענה זו כדי להוות ערעור על סמכות בית הדין מכיון שלא נטענו הדברים במפורש וכן מכיון שלא ברור שהטענות הינם בנושא הסמכות, שמא הטענות הם בנושא תביעת הגרושין. יצוין שגם בית המשפט בהחלטתו הנזכרת, העיר על כך.

הכרעה זו, היא ההכרעה המתבקשת בנסיבות מקרה זה ויש בה הגנה על הזכות שהקנה החוק לתובע, לרכז את כל הדיונים בערכאה שיפוטית אחת. איחוד הדיון בתביעות השונות יש בו כדי למנוע את הנזק שבפיצול הדיונים בשתי ערכאות שונות, פיצול שבמקרים רבים מסב לצדדים הוצאות נוספות ועיכובים משמעותיים עד להשלמת ההליכים.

בשולי פסק הדין, רואה בית הדין בהערכה את התנהלות בית המשפט בהיבט של שמירת עקרון כיבוד הערכאות.

ניתן ביום י' בתמוז התש"ע
(22/06/2010)
הרב מימון נהרי - אב"ד הרב יוסף יגודה - דיין הרב אברהם מייזלס - דיין