ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מיכאל עמוס
הרב שניאור פרדס
הרב אריאל ינאי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 290506/1
תאריך: י"ד בכסלו התשע"א
21/11/2010
תובע פלונית
בא כוח התובע טו"ר דבורה בריסק
נתבעות פלוני
בא כוח הנתבעות עו"ד אסתר אלמדון
הנדון: גירושין
נושא הדיון: דחיית תביעה לחיוב בגט

פסק דין
הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2001 ונולדו להם שני ילדים. מאז חודש יוני 2006 הם פרודים, ומדובר במערכת זוגית שהחלה לצלוע כבר מראשיתה. אבות רבות יש לכישלון הנישואין הללו: חוסר הדרכה; כעסים ומתחים; והבדל קיצוני באופי ובמנטאליות שבין בני הזוג. הגורמים הללו הולידו תקריות ומשברים רבים במהלך חיי הנישואין. כמובן, כל צד מאשים בכך את רעהו, מטיח בו האשמות קשות, ואף מצביע על מאורעות שונים שקרו במהלך חיי הנישואין שכתוצאה מהתנהגותו של הצד השני, לדעתו, התפתח ביניהם משבר אמון, ולאחריו פירוד וקרע עמוק. במשך השנים נעשו מספר ניסיונות להשכנת שלום על ידי מספר רבנים שעימם בני הזוג היו קשורים, אך גם הללו לא צלחו.

בעקבות מחלוקות ומריבות שפרצו בין בני הזוג היו ביניהם תקופות שבהם הם חיו בנפרד זה מזה: בחלק מהתקופות הללו האישה עזבה מיוזמתה את הבית, ובתקופות אחרות הבעל היה זה שעזב כתוצאה מהרחקה בגין תלונות שהגישה נגדו האישה במשטרה.

א. טענות הצדדים
האישה (להלן "התובעת") טוענת כנגד הבעל (להלן "הנתבע") מספר טענות. לדבריה הוא אלים, נוהג לשתות ולהשתכר תוך שהוא מקלל ומגדף אותה ואת הוריה בשכרותו; הוא כפייתי כלפיה, וכלשונה- "אין דעות אחרות. לדוגמא: הייתי עולה מאמריקה ולא הרשה לי להכניס דברים באנגלית" (הכוונה לספרים באנגלית, א"י, פרוטוקול מיום ה - 2/7/009). בנוסף היא קובלת על הנתבע כי "הוא אדם בטל; לא לומד, לא מפרנס ולא עוזר בבית", ובכך לדבריה הוא מפר את ההתחייבות שלו קודם לנישואין לפיה הוא ילמד ב'כולל'. לדבריה הוא גם נהג כנגדה באלימות ולכן הוא אף הורחק מהבית ע"י המשטרה. לדבריה, החיים עימו בבית הפכו לבלתי נסבלים. מתחים ועצבנות רבה ליוו את חייהם, עד כי נפשה קצה ומאסה בנתבע. כל ניסיונות הגישור והשלום שנעשו על ידי רבנים שונים שעימם הם היו קשורים - כשלו, וכבר למעלה מארבע שנים שהם חיים בנפרד. לדברי באת כוחה של התובעת, דבורה בריסק, טו"ר, יש לראות גם בעובדה זו של פירוד ממושך והיעדר סיכוי לשלום בית כעילה לחייב בגט בהתאם לפסיקתו הידועה של הגר"ח פלאג'י בספרו "חיים ושלום" (ח"ב קי"ב).

עוד טוענת באת כוחה, כי הנתבע בעצם מסכים להתגרש אך הוא מנסה לסחוט באמצעות הגט דרישות רכושיות מפליגות, ולנצל את עושרה של הנתבעת והוריה האמידים. לשם כך היא מצביעה על דברי הנתבע שהצהיר כי בתנאים מסוימים הוא יסכים להתגרש בתנאים מסוימים (ראה פרו' מיום ה - 25/11/08, דיון שנערך בפני ביה"ד בת"א עמוד 1), ולדבריה מדובר בדרישה לקבל שלוש מאות אלף דולר תמורת הגט.

לדברי הנתבע, התמונה שונה בתכלית. לדבריו, התובעת נהגה כלפיו ביחס מתנשא ודוחה; היא החלה להתלבש בחוסר צניעות; היא בעלת נטיות לסביות ואף ניהלה יחסים חד מיניים עם חברתה לחיים. בנוסף היא גם הגישה כנגדו במשטרה תלונות שווא סדרתיות. על אחת מהן הוא הועמד ע"י הפרקליטות לדין אך בסופו של דבר הוא נמצא זכאי תוך שהשופטת דוחה את גרסתה של התובעת ומפקפקת במהימנותה. לדבריו התובעת היא אישה כוחנית ואלימה ובשל קשריה הרומנטיים עם חברתה לחיים נוצרו ביניהם קטטות רבות, ולדעתו ייתכן שזו גם הסיבה לרצונה להתגרש. את הטענות בדבר השכרות והקללות מכחיש הנתבע. לדבריו, חרף הדורסנות שהופגנה כלפיו, הוא ניסה בכל כוחו להחזיר את השלום הביתה - "אך הדרך נחסמה עלי. אי אפשר לעשות שלום עם בן אדם שמפתח קשרים עם אחרת"... (פרו' מיום ה - 2/7/09, עמוד 2).

ב"כ של הנתבע, עוה"ד אסתר אלמדון, מצביעה על מספר עובדות המאששות, לדעתה, את עובדת קשריה של התובעת עם נשים זרות: בעדותו של אביה של התובעת בתאריך י' בתמוז תשס"ט, 2/7/09, הוא סיפר שכשהוא ביקר את בתו בדירת מגוריה ברעננה, הוא הופתע לראות שגרה עמה אישה נוספת עם שני ילדיה. הדבר קומם אותו ובשל כך הוא הגיש כנגד בתו תלונה במשטרה ובלשכת הרווחה (על שימוש לא חוקי בנכס שבבעלותו, ועל נזק נפשי לקטינים - נכדיו). בנוסף צורפו לתיק אסמכתאות של מספר מכתבי אהבה אותם כתבה התובעת לאהובתה.
בנוסף לכך, גם בדיון הפלילי כנגד הנתבע בנושא האלימות שהתקיים בבית המשפט ביום ה – 7/4/08, הודתה הנתבעת שהיה לה קשר רגשי עם אישה והיא נתנה לה מתנות, אך לדבריה - "זה לא קשר רומנטי, לא קשר פיזי, זה לא היה. היא ידעה את הרגשות שלי כלפיה... חיזרתי אחריה, רציתי אותה כבת זוג בשבילי", (עמוד 12 לפרוטוקול). לדברי הנתבע, הרעיפה התובעת על אותה אישה כספים רבים - בסדר גודל של מאות אלפי דולרים - שבעצם הם הוצאו מהתובעת על ידי אותה אישה במרמה, ומזה כמה שנים היא מנהלת כנגד אותה אישה הליך משפטי להשבתם.

ב. הכרעה

לצורך בחינת העובדות והטענות שבתיק זה, שומה עלינו לראות את מכלול מערכת היחסים המורכבת הזו של בני בזוג בפרספקטיבה רחבה ומקיפה יותר. כתמונת רקע, מן הראוי לציין כי שני הצדדים באים מרקעים וממרקמי חיים שונים לגמרי. הם נכנסו באותו פרק זמן, פחות או יותר, לעולמה של היהדות כחוזרים בתשובה, וניסו להתערות בעולם הדתי והחרדי. הבעל, 'צבר' יליד הארץ, בא מעולם הבידור והמשחק; התקרב לחסידות "ברסלב" והתחתן בגיל מבוגר יחסית (37). האישה ילידת ארה"ב, באה מבית אמריקאי עשיר . לדברי הבעל הוסכם ביניהם שלפחות בשלב הראשון הוא ילמד תורה ב'כולל' ושהאישה תפרנס את הבית. לדבריו, בנוסף ללימוד הוא ניסה גם להתפרנס מכישוריו כשחקן בהופעות שונות:

"הייתי (בעבר, א"י) שחקן תיאטרון וטלביזיה, בשביל ל"התברג" בעולם הדתי זה היה קשה. ניסיתי למצוא 'כולל' ... אני בעל תשובה, עשיתי בקצב שלי, ולה זה לא היה נראה... הייתי מנסה לעבוד, וזה מגוחך למה שהיא הייתה מרוויחה", (פרוטוקול מיום כ"ז חשוון תשס"ט, 25/11/08, עמוד 2).

לדברי האישה, הם היו אמורים לחזור לארה"ב לאחר החתונה אך בגלל רצונו של הבעל הם לא חזרו. לדבריה כבר מתחילת הנישואין היא גילתה שלא על הנישואין הללו היא חלמה, ובלשונה - "באיזה שהוא מקום גיליתי שזה לא אותו אדם שנישאתי לו, אכזבות, מריבות וכפיה". (פרו' 23/30/09, עמוד 1). יצוין כי בתחום הדתי , כבר בראשית הדרך היה בין בני הזוג פער מסוים, וכדבריה -
"כשהוא הכיר אותי, הוא הכיר אותי במכנסיים, אני עבדתי בחו"ל, לא באתי מהעולם החרדי, הוא קבע שאם אני רוצה לצאת איתו אז אני אצטרך להפסיק ללבוש מכנסיים, ואכן אחרי היום הראשון הפסקתי... בהתחלה הייתה הסכמה על האורח החיים המשותף אך בהמשך החלטתי שאורח החיים החרדי לא מוצא חן בעיני ועל הרקע הזה, ועל רקעים נוספים, היו מתחים בינינו"... (פרו' מהדיון בביהמ"ש בכפ"ס מיום ה - 7/4/08, עמוד 11).

נראה כי הפערים המנטאליים והדתיים בין בני הזוג, אכן היוו חממת גידול למריבות ולמחלוקות שונות שפרצו ביניהם. בנוסף לכך נראה כי גם לעובדת היותם בעלי תשובה "טריים" ומחוסרי הדרכה, יש תרומה לא מבוטלת לפתיחתה של מערכת זוגית צולעת כבר בראשיתם של הנישואין.

הפסיעה הראשונה נעשתה ברגל שמאל. כבר בשבת הראשונה לאחר החתונה, כאשר החתן והכלה המאושרים שהו בבית מלון, 'שכח' הבעל הטרי לחזור לאשתו לאחר תפילת ליל שבת... פגועה וכואבת סעדה לה הכלה את סעודת השבת לבדה... רק לאחר כמה שעות הוא 'נזכר' לחזור... "שכחתי, הייתי עם החבר'ה"...

הנתבע בעצמו הודה שבתחילת הדרך "הוא לא כל כך מצא את עצמו". הוא בא מעולם אחר, הוא התקשה בפסיעותיו הראשונות בעולם התורה והתשובה; בפרט כשהעולם שממנו הוא הגיע היה עולם הבידור. לתובעת מאוד הפריע שהוא קם בבוקר בשעות מאוחרות. לדבריה - "הוא לא לומד ולא מפרנס, אבל יחסי אישות - רק בליל שבת - כמו תלמיד חכם"... היא ראתה בדרישות דתיות מסוימות שלו כקפריזות תלושות ומחמירות. ההשלכות היו הרסניות - היא החלה להתייחס אליו בצורה שלילית. בתקופה זו של ראשית הנישואין נהג הבעל הטרי לשתות, לפעמים עד כדי שוכרה, בעיקר בשבתות. ההתנהלות הזו הפריעה לתובעת. היא בזה לו; היא לא גילתה כלפיו סובלנות - בפרט בשל היותה בעלת מזג חם וטמפרמנט סוער. נציין כי נוכחנו לראות זאת בדיונים שנערכו לפנינו.

חלק מהמריבות והמחלוקות של הצדדים פורטו בהרחבה בפרוטוקולי בית משפט השלום בכפר סבא - בדיון הפלילי בו הועמד הנתבע לדין בשל חשדות לאלימות במשפחה. בסופו של ההליך זוכה הנתבע מכל אשמה. בהכרעת הדין מיום ה - 3/12/08, העיר ביהמ"ש על חוסר מהימנות והגזמה בגרסתה של התובעת.

דוגמה מובהקת שיש בה כדי להעיד על חוסר הסובלנות הקיצוני אותו הפגינה התובעת כלפי הנתבע ניתן למצוא במאורע הבא. אירוע זה צוין על ידי התובעת בדיון שנערך לפנינו בדיון השני (2/7/09) וגם תואר על ידה בהרחבה ובאריכות בדיון שנערך בביהמ"ש ביום ה – 7/4/08, ומשום כך נביא מדבריה של התובעת מפרוטוקול הדיון שנערך שם בבית המשפט -
"ביום ששי כל הבישולים היו מוכנים, הבית היה מסודר, רציתי לקחת את הילדה להורים שלי... חזרתי חצי שעה לפני שבת והמטבח היה כאילו הפוך, היה בקבוק יין ריק על השולחן ובקבוק 'שיבייס' חצי ריק על השיש, והוא פשוט חצי מעולף על הספה. צלצלתי דפקתי אין תשובה...בסוף נכנסתי וראיתי אותו ישן. שבת נכנסה, אין קידוש, אין עם מי לדבר, הוא פשוט ישן...אני והבת אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. בשבת בבוקר הוא קם ואני באותו זמן התחלתי לעשות 'סודוקו' לא הייתה אוירה של שבת בבית...

הוא הלך לבית הכנסת, אני והילדה נשארנו בבית, אכלנו והוא לא היה בבית. הוא חזר מאוחר ב - 12:00, אנחנו כבר אכלנו ועלינו למעלה. התחיל מתח בבית כי הילדה שאלה אותו אם מותר לצייר בשבת כי היא ראתה אותי עושה 'סודוקו'. היה מתח בבית...ואז הוא עלה למעלה ואנחנו ירדנו למטה, אז הוא זרק מלמעלה עט להראות כאילו שהוא תפס אותי. מצא עט וזרק... לאחר שחזרנו למעלה אני שוכבת על המיטה וממשיכה לעשות את ה'סודוקו' ואז הוא נכנס לחדר וראה אותי ושאל אם אני עושה תשבץ בשבת, אמרתי לו שכן, ואם יש לו בעיה עם זה. הוא בא אלי ודחף את הספר עם היד על הפנים שלי.

ירדתי למטה בכעס, אמרתי לו שאני רוצה את המפתחות של האוטו - או שאני עוזבת או שהוא עוזב – אי אפשר להישאר ככה בבית הזה. הוא לקח את המפתחות. באותו רגע פתחתי את המגירה של המטבח, הוצאתי סכין, יצאתי החוצה עם הסכין כאילו לעשות פנצ'רים באוטו... רציתי לעשות פנצ'רים כי אני יכולה לשלם על הגלגלים והוא לא!... בסוף הוא לא נתן לי את המפתחות, היו צעקות וקללות. אמרתי לו שאם הוא לא נותן לי את המפתחות אני אתקשר למשטרה ופה זה ייעצר. התקשרתי למשטרה...הוא לא נתן לי את המפתחות והם לקחו אותו לכלא ביום שבת. זהו, יומיים אחרי אחד השוטרים החזיר לי את המפתחות... אחרי שהוא נעצר, אני לא זוכרת אם הוא חזר הביתה, הלכנו לרב שלו לנסות אם אפשר לעשות משהו. הוא היה מורחק חודש מהבית... לא יצא מזה שום דבר".

עם זאת מצאה התובעת מקום להבהיר בהמשך הדיון שם כי -
"מאז תחילת הנישואין נסוגתי בעניין הלבוש, היה עניין שלא שמרתי שבת. היום אני כן שומרת שבת... אני סיפרתי על אירוע ראשון שבו חיללתי שבת לאחר שכעסתי על הנאשם (= הנתבע, א"י) יום לפני כן הוא השתכר ולא היה שותף לשבת, מאוד כעסתי עליו... האם זה גרם לחילול השבת שלי? כנראה שכן. שזו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי את זה בבית".

נראה כי יש לבחון את העובדה הזו באופן אינדוקטיבי, קרי בדרך של הסקת מסקנות מן הפרט אל הכלל. ממריבה זו על כלל המריבות ומערכת היחסים העכורה אשר שררה בין בני הזוג.

התובעת מצאה את בעלה בגילופין בכניסת השבת. והתוצאה - עגומה מאוד. היא נוקטת באקט של מחאה והתרסה: היא מחללת את השבת ומחבלת בגלגלי הרכב! שבירת כלים טוטאלית! מובן מאיליו שאין לנקות את הנתבע מהפרשיה המצערת הזו, אך בד בבד הדבר מלמד על רמת הסובלנות שלה ועל הבוז שרוחשת התובעת לנתבע. התנהגות זו מעידה כמאה עדים כי מדובר באישה בעלת אופי קשה ועקרוני ('פרינציפי') עד להחריד.

לאור עובדה זו תישאל בודאי השאלה - האם יש להטיל את אשמת כישלון הנישואין על כתפי הנתבע? כלום יש לתלות בנתבע את הקולר ולראות בהתנהגותו כקיומה של עילת גירושין שתחייב אותו במתן גט? - התשובה לכך שלילית! אולי לכל היותר אין לראות בה בנתבעת, בעובדת עזיבתה את הנתבע כאישה מורדת. אולי יש לראות בהתנהגותו של הנתבע בעבר כהתנהגות בלתי הולמת, וכקיומה של אמתלא מבוררת שתצדיק לדידה מניעת יחסי אישות - בבחינת "לא לרחק ולא לקרב" - כמבואר בהלכה. אולם מכאן ועד לראות כאן בקיומה של עילת גירושין - הדרך ארוכה. ארוכה מאוד.

באשר למנהגו הנפסד של הנתבע לשתות לשכרה. מדיוני ההוכחות שנתקיימו לפנינו עולה כי מדובר בנחלת העבר. הרב [אלמוני], ראש ה'כולל' בו לומד הנתבע, כמי שליווה את בני הזוג במשך שנים גישר וייעץ להם, נשאל גם על הנקודה הזו. הוא העיד כי במקומות ובמסיבות שבהם הוא פוגש את הנתבע הוא לא מוצא אותו שותה משקאות חריפים למרות ההיצע הרב המונח על השולחנות. נראה שכיום הוא בכלל לא שותה.

יתירה מכך. הנתבע מקיים את הסדרי הראיה שלו עם הילדים תמידים כסדרם. גם לדברי התובעת הוא אבא טוב ומעולם לא נטען כנגדו כי מדובר באדם אלכוהוליסט או שתיין. יצוין כי התובעת בעצמה אמרה שמנהגו של הנתבע לשתות היה רק בשבתות. גם בדיון הפלילי שנערך בביהמ"ש בנושא האלימות הצהירה שם הנתבעת –
"לשאלתך מה קרה לו באותו יום שגרם לו לשתות – אני לא יודעת... אפשר להגיד שכל יום ששי והוא מגיע לקראת השבת שלו אז הוא מכין דגים עם יין, והסיגריה האחרונה כאילו אין מחר, ותמיד יין בשביל שבת, או בירות בשביל שבת...אמרתי במשטרה שהוא לא שיכור, שזה לא קורה הרבה. הוא שותה פעם בהרבה זמן, שותה פעם בכמה חדשים, הוא לא מגיע להשתכרות הזו כל הזמן. אני עד היום לא אומרת שהוא בחור לא טוב. אני לא רוצה להיות נשואה לו אבל הוא בחור בסדר". (פרוטוקול מיום ה - 22/5/08, עמוד 24).

גם מעדותו של הרב [אלמוני], בדיון האחרון שנערך לפנינו (ביום ה - 2/9/10), אכן מתחזקת ההכרה כי הסכסוך המשפחתי הזה הוא בעל שני צדדים. ל'מטבע' הנישואין ה'חריף' הזה שני צדדים . שני בני הזוג - שניהם ביחד, וכל אחד לחוד, לא השכילו - ואולי נכון יותר לומר כי הם לא הודרכו כראוי בראשית צעדיהם כחוזרים בתשובה. קל וחומר כשמדובר בחוזרים בתשובה טריים בעלי רקע שונה ומנוגד אשר מוצאים את עצמם לפתע "נופלים" אל תוך מערכת נישואין דתית/חרדית מבלי הדרכה מתאימה וללא יד מכוונת. חבל שרק לאחר שהבעיות והמשקעים הקשים כבר קבעו עובדות קשות בשטח, הם פנו לרבנים וליועצים לקבלת ייעוץ והדרכה כדי לעצור את המשך ההידרדרות ואולי עוד להציל את הבית. ייתכן ובאם ההדרכה והייעוץ הזה היה ניתן לפני הנישואין, או לפחות בשלב מוקדם שלהם היה בהם תועלת וברכה - בבחינת הקדמת תרופה למכה, וחבל שהדבר לא נעשה.

אך עם זאת, ואולי דווקא בגלל הפניה המאוחרת, קשה היה למחוק את המשקעים והמטענים הקשים שהצטברו. כפי הנראה, גם בפגישות הללו התובעת באה יותר להשמיע מאשר לשמוע. הרב [אלמוני] העיד ש"למרות שהוא שמע מהנתבע טענות מאוד קשות... הוא מאוד רצה בשלום בית". לדבריו, על פניו נראה היה כי הכספים הרבים שאותם התובעת הפסידה/נעשקה באותה תקופה בעסק המסעדה שלה גרם להקשות מאוד על נושא שלום הבית. - "זו הסיבה היחידה"? הוא נשאל, והוא ענה:" על פניו כך זה נראה. זה הרושם שלי".

נראה כי גם העד, הרב [אלמוני], רואה עין בעין כמונו את תמונת המצב, כפי שהיא נותחה והוצגה לעיל. ובלשונו -
"בתחילת הנישואין היו טענות צודקות, כגון: ליל שבת לא הגיע לבית, כלה חיכתה לבד. היא צדקה. הוא קיבל את הגערות, והכול נבע מחוסר הדרכה. הוא כנראה חשב תפיסה חסידית, והסכמתי איתה (=הכוונה עם האישה, א"י).

באשר לתוכן השיחות והתועלת להשכנת השלום, אמר העד -
"הייתה השתוללות באותם פעמים שדיברנו, אף פעם לא הגענו להבנות. היא הייתה נזכרת בדברים והוא נזכר בתגליות. התמרמרות, היו שוברים את הכלים וכל מיני הנהגות. היה מתוך בועה של לחץ ועצבים... בפגישה האחרונה, הייתה פגישה מאוד מלחיצה והיא הייתה כעסנית, לפני כשנתיים, הייתה נהירה החוצה".

בסיכומו של דבר, לא הוכחה לפנינו כל עילת גירושין. נהפוך הוא. כפי שהבהרנו רב חלקה של התובעת במצב העגום והקשה אליה נקלעה מערכת הנישואין המסובכת והמסוכסכת הזו. בחוסר הסובלנות המוחצן והאגרסיבי מצידה היא חסמה כל אפשרות של תיקון או ניסיון לתקן, וחבל. הנתבע מבחינתו מרגיש, ובצדק מסוים, כי התובעת דוחקת אותו לפינה וקובעת לו חד משמעית - "תן גט כי העסק בינינו נגמר".

ג. דיון הלכתי בדברי הגר"ח פלאג'י

הטיעון ההלכתי אותו העלתה באת כוחה של הנתבעת כי יש להסתמך על דברי הגר"ח פלאג'י כדי לחייב את הבעל בגט - דינו להידחות.

לדעתי, הפרשנות המקובלת והנכונה בדברי הגר"ח פלאג'י היא שמדובר בדין המופנה כלפי בית הדין: עליו להיכנס לעובי הקורה, להתמצע בדבר ולנסות לשכנע את הצדדים להתגרש. בודאי שלא עלתה על דעתו של הגר"ח פלאג'י להמציא עילת גירושין חדשה בדמות "מות הנישואין" בשל היעדר הסיכוי לשלום בית - דבר המנוגד להלכה. כידוע, המינוח הזה לקוח מחוקות הגויים, והמשפט העברי כלל אינו מכיר בו כעילת גירושין!

לכל היותר אולי יש להטעין בדבריו שכוונתו ל"כפיה בדברים" אך לא בחיוב למתן גט - בודאי לא בתיק שלפנינו. הדבר מנוגד להלכה כפי שכתבו גדולי הדיינים בבתי הדין הרבניים לדורותיהם, במספר רב של פסקי דין - ראה פד"ר חלק י"ג עמוד 360 (מפי כבוד הדיינים הגר"א ולדינברג, הגר"י קוליץ, והגר"א שפירא) שכתבו –
"ואחרי בקשת מחילת הגר"ח פלאג'י ז"ל, יחידאה הוא בזה, ודבריו תמוהים - כי אפילו במקרים של טענות חמורות שיש בהם ממש נפסק להלכה שמגלגלים את הזוג שנים על שנים ולא כופין אותו ולא אותה לגרש, וראה ברמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אישות הלכה ט"ו ואהע"ז סי' ע"ז סעף ד' וסי' קנ"ד סעיף ז' ורמ"א ועוד, ומכל שכן כשאיו כל עילה בדבר".

וראה עוד בפד"ר חלק ט' עמ' 213 -211 אריכות דברים בזה והסיקו שם –
"ברור אפוא שאין להסיק מתשובה זו של הגר"ח פלאג'י שום מסקנה הלכתית חדשה בדבר כפיה לגט, בין כאשר מדובר בכפיה על האישה כשיש חדר"ג ובודאי שלא לדון על פיו כאשר מדובר בכפיית הבעל ... לכן לא נצרף שיטה זו לנימוקי פסק דיננו".

וכן נפסק בפד"ר חלק י"ב עמ' 206 שם נכתב כי -
"הכוונה לכפייה בדברים בלבד, דהיינו שביה"ד ישפיע עליהם כל כך עד שבדבריו כאילו יכפה עליהם להגיע להסדר ולהתגרש, ולא שנתכווין להכריח בדרכי הכפייה"...

וראה גם במאמרו המאלף והמעמיק של כבוד הדיין הגר"א שרמן שליט"א (נאמר כהרצאה בכנס הדיינים בחודש שבט תשס"ז ופורסם על ידי הנהלת בתי הדין הרבניים). הרב שרמן הוכיח וביאר כי -
"לא עצם המצב של הפירוד הוא הסיבה שמצריך את ביה"ד שיפעל ויכפה עליהם לגרש אלא כלשונו שכתב לכוף אותם להתגרש על מנת שלא יהיו חוטאים חטאים רבים אחד האיש ואחד האישה".

כלומר מדובר במסגרת של "אפרושי מאיסורא", דהיינו להרחיקם מן העבירה - בשל הקלקולים שמביא עימם הפירוד, אך לא בכפיה שיסודה ההלכות הגירושין כל עוד ולא הוכחה עילת גירושין הקבועה בהלכה.

אם הדברים הללו נכונים במקרה רגיל של פירוד, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בתיק שלפנינו. כאן גורם הפירוד והיעדר הסיכוי לשלום הבית נובע ברובו מצידה של התובעת. כפי שנתבאר לפנינו, לאורך כל הדרך התובעת הייתה זו שדחפה לכיוון הגירושין. הנתבע מצידו מוכן גם היום להקים את הבית מהריסותיו, ולכונן שלום בית אמיתי. איננו מוצאים דופי בכנות כוונתו. נכון אמנם שלאור הקרע הבלתי הפיך שנוצר גם הנתבע מבין ורואה אל נכון שכיום זה המצב הנתון ולא ניתן להחזירו לקדמותו. בכדי לתקן וליישב את ההדורים נדרשת נכונות גם מן הצד השני והיא לחלוטין איננה קיימת; לא מצידה, ובודאי גם לא מצידם של שני הוריה הקשישים שאת עומק השנאה והבוז שיש להם כלפי חתנם, נוכחנו לראות בעדותם לפנינו. כפי הנראה השפעתם על התובעת איננה השפעה שיש לבטלה במחי יד.

הנתבע במבט מפוכח מבין ומתחיל להפנים את העובדה הזו: בפי הנראה לא ניתן כיום להחזיר את הגלגל אחורה. הוא מסכים אמנם, בלית ברירה להתגרש, אולם הוא לא מוכן, ובצדק, להרגיש מושפל וזרוק ככלי אין חפץ בו, בפרט לאור העובדה כי מצבו הכלכלי התדרדר לאחר הפירוד; הוא נקלע לחובות חרף מאמציו להתפרנס ולעמוד בתשלום המזונות לילדיו.

ד. נפסק:

תביעת התובעת לחייב את הנתבע במתן גט נדחית. הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה. לא הוכחה לפנינו כל עילת גירושין. ההיפך הוא הנכון. התברר לפנינו חלקה הרב של התובעת, בעבר, בהבאתם של הנישואין הללו אל קיצם, תוך התעקשות עקבית, בהווה, החוסמת כל אפשרות לכינונו של שלום.

לאור הנסיבות הללו אין לנו אלא להמליץ לצדדים להתגרש מתוך הסכמה. טוב יעשו הצדדים ובאי כוחם כי ינהלו ביניהם משא ומתן מואץ וענייני לצורך הבאת תיק זה לכלל גמר.
רב אריאל ינאי, דיין
אני מסכים עם פסק דינו של חברי. עם זאת בעניין פרשנותו בדברי הגר"ח פלאג'י, אינני מסכים עימו, ומגדולי הדור כתבו פרשנות אחרת מזו, ומכל מקום בפסק דין זה אין נפקא מינה גם לדעת הגדולים הסוברים אחרת. את דבריהם אביא בפסק דין אחר שבו יש נפקא מינה לדבריו.
הרב מיכאל עמוס, אב"ד

אני מסכים לפסק דינם של חברי.

הרב שניאור פרדס, דיין
אנו פוסקים כנ"ל.
(ניתן לפרסם תוך השמטת שמות הצדדים)
ניתן ביום י"ד בכסלו התשע"א
(21/11/2010)

הרב מיכאל עמוס - אב"ד הרב שניאור פרדס - דיין הרב אריאל ינאי - דיין