בתאריך י' סיון תשנ"ו 28.5.96 ביה"ד הוציא פס"ד לגרושין ובו ביה"ד קבע את חלוקת הרכוש של הצדדים בעקבות הגרושין. הצדדים התגרשו בעקבות פס"ד זה.

עתה פנתה התובעת פלונית ובקשה לממש את חלקה (דהיינו או שהבית ימכר והיא תקבל את חלקה בתמורה, או שהבית יוצא למכירה וכל אחד מהצדדים התהיה זכות ראשונה לקנות את הבית במחיר הגבוה שיוצע עבור הבית) בבית שבהסכם הגרושין נקבע שלה יהיה 2/3 בבית ולבעלה לשעבר 1/3.

הנתבע השיב שהוא מתנגד שהבית יוצא למכירה. לטענתו פסה"ד לגרושין שניתן בזמנו לא חילק את הבית בפועל, כיון שביה"ד התחשב בדרישתו שהבית שהוא בנה במו ידיו לא יוצא למכירה, וחלקו ישמש למגורים לילדי הצדדים. לטענתו, אמנם הילדים גדלו אולם חלקם עדין לא נישאו, והוא מבקש שהבית בכללותו ישמש מקום מגורים לילדי הצדדים עד שינשאו. לטענת הנתבע, ביה"ד גיבש את פסה"ד לגרושין וקבע את צורת חלוקת הרכוש הבית, בהתחשב בתביעתו הצודקת שחלקו בבית ישמש בפועל את ילדיו עד שיסתדרו.

הצדדים הופיעו לדיון ובקשו שביה"ד יפסוק על פי הסיכומים שהגישו לתיק.

מאחר וטענות הצדדים הם לפרש את פסה"ד שביה"ד הוציא בזמנו על כן נצטט את הסעיפים מפסה"ד הנוגעים לתביעה שבפנינו היום.

וכך כתב בית הדין בפסק הדין לגרושין שניתן בזמנו בתיק הגרושין:

"ג. בבואנו לפסוק בשאלת הרכוש, בית הדין מוצא לנכון לשלב בשיקוליו מנהג הנהוג בבתי הדין שכאשר מחליטים על הגרושין שהאשה לא פשעה ולא סיבבה את הגרושין כי אז מגיע לה פיצוי נאות על היותה נעזבת ע"י בעלה ופיצוי זה יהיה חלק מהפסק בענין הרכוש. כמובן שפיצוי זה ינתן רק אם האשה תיאות לקבל גיטה במועד שיקבע ע"י ביה"ד.

ד. לאור הנ"ל, ביה"ד פוסק בענין רכוש הצדדים (נדל"ן) כדלקמן:
1. אם תסכים האשה לקבל גיטה במועד שיקבע ע"י ביה"ד תקבל האשה 2/3 מהבית והמגרש של הצדדים ברח' [...] בעיר [...]. חלק זה תקבל האשה גם בזכויות הבניה בקומה ב' שבמבנה הנ"ל. בנוסף לזה תקבל האשה סכום של $10000 כפיצוי כספי נוסף לאור האמור בסעיף ג' (גם ההחלטה לתת לאשה 2/3 במבנה ברח' [...] בעיר [...], במקום 1/2 בנויה על העקרון שנזכר בסעיף ג' לעיל). כמו"כ נובעת החלוקה של 2/3 ו-1/3 מהסכמתו העקרונית של הבעל לחלוקה זו וכהשלמה מספק של זכויות אחרות שאולי זכאית להן).
2. החלוקה הנזכרת בסעיף ד.1. לעיל תתבצע באופן פיסי בהתאם לתכנית ששורטטה ע"י הבעל ונמצאת בתיק וכמו"כ הובהרה תכנית זו לביה"ד בביקור שערך בבית הצדדים. עקרונות החלוקה הם ע"ס ההנחה ששטח הדירה הוא 165 מ"ר ומתוך שטח זה תקבל האשה חלק של 115 מ"ר שיכלול בתוכו בעיקר את החלק הישן של המבנה והבעל יקבל 55 מ"ר שיכלול בעיקר את הסלון וההול הנלוה אליו. הבעל ימציא מפה מקצועית של החלוקה וביה"ד ימנה מפקח על החלוקה.
3. לאחר בצוע החלוקה לא יורשה הבעל להתגורר פיסית במבנה לא בקומה א' ולא בקומה ב' אבל יוכל להשכירו או לשכן בו את ילדיו.
4. על אופן בצוע החלוקה של 2/3 ו-1/3 בזכויות של הבניה על הגג יגיעו הצדדים לכלל הסכמה ואם לאו יקבע ביה"ד את אופן החלוקה".

עד כאן לשון פסה"ד הנוגע לענייננו מתיק הגרושין.

לאחר העיון בתיקי הצדדים מהעבר מתברר שבשנת תשנ"ח הגישה האשה בקשה למכירת בית הצדדים ואב"ד ביה"ד בזמנו הגאון הרב ח. איזירר הוציא פס"ד בבקשה של האשה וזה לשון הפס"ד שניתן ע"י כב' אב בית הדין (כתוארו אז) בתאריך י' שבט תשנ"ט 27.1.1999:

"במקרה הנדון נתנו שני הצדדים הסכמתם בעת הגרושין לחלוק את הבית בחלוקה בעין לפי תרשים שנמצא בתיק 2/3 לאשה ו-1/3 לבעל ואח"כ נתבצעה החלוקה. בפועל האשה השתמשה ביחידה שנתנה לשמושה באופן בלעדי והבעל החזיק בחלק שלו בהגבלה שאסור לו לגור שם רק רשאי להשכיר לאחרים. האשה התלוננה במשך שנים שהשכנות ביניהם באותו בית גורמת הצקות והפרעות ממנו כלפיה. כיום דורשת למכור הנכס ולחלקו לפי היחס שנקבע בפס"ד 2/3 לאשה ו-1/3 לבעל.

הבעל טוען שהסכמתו להסדר בשעת הגרושין היתה בנויה על כך שהחלוקה תהיה חלוקה בעין ורק ע"ס חלוקה כזו היה נכון לתת לה 2/3 .

בפס"ד של הגרושין נזכר שהמתנה של 1/6 (שקיבלה האשה בתוספת למחצית שהיתה רשומה על שמה) ניתנה הן מכח הסכמת הבעל והן מתורת פיצויים על הגרושין שהיו שלא לרצון האשה אבל לא נזכר תנאי שקושר את מתנת ה-1/6 עם חלוקה בעין. נראה אכן שהיתה כונה כזו מצד הנותן אבל כיון שלא היה תנאי מפורש הרי זה דברים שבלב.

בעיון נוסף נראה שיש למנוע את המכירה ולהצדיק את סרובו של הבעל מטעם אחר.

הבית הזה הנדון - יש בו כדי חלוקה. וכאשר נערכה החלוקה בעת הגרושין היה ברור שיש בבית שתי יחידות שבכל אחת יש כל השרותים הדרושים שכל יחידה תהיה יחידה הראויה למגורים.

בנוסף לזה היתה גם הסכמה על חלוקה והחלוקה בוצעה.

במקרה כזה הבית כבר נחלק ומאין יש לנו יסוד הלכתי לאכוף מכירה הרי זה דומה לשני שכנים שיש להם קיר צמוד שאי אפשר לאכוף על אחד מהם למכור את שני המבנים הסמוכים.

אמנם מבחינת רשום המקרקעין יתכן שזו יחידה אחת שאינה ניתנת לפיצול. אבל מבחינת הלכה יש כאן שתי בעלויות נפרדות והמצב ביניהם הוא של שכנות ולא של שותפות.

גם אם נטען שהיות שמבחינת רשום מקרקעין אי אפשר לפצל את המגרש לשנים, גם אז לא נוכל לדון אותם כשותפים לענין חיוב בחלוקה שע"י מכירה.

הזכות הבסיסית של שותפים בדבר שיש בו כדי חלוקה היא לחלוק הדבר בעין, בחו"מ סימן קע"א סעיף ה' מבאר עפ"י תה"ד, שאם ע"י חלוקה בעין יפסיד החולק יותר מחומש אזי נחשב הנכס כנכס שאין בו דין חלוקה שיש מקום לדון על מכירתו ובפת"ש שם בשם החתם סופר מפקפק בזה אבל מסכים שבשותפין נשאר קיים דין זה.

ובעניננו, אם יבוא כל אחד למכור חלקו לבדו יפסיד יותר מחומש, והיה נראה בגלל זה לשלוח חלוקה בעין. אבל כל זה לא שייך בעניננו, כי הצדדים כבר נתנו הסכמתם וזכו כל אחד בחלק שנתחם לו באופן שיהיה שייך לו, ואפילו אם נדון אותם כשותפים מכח חוקי הטאבו, מ"מ הם כשותפים שקבלו על עצמם חלוקה בעין ומחלו זל"ז הנזק שיש בהפסד של יותר מחומש.

סוף דבר, נעשתה במבנה הזה חלוקה קנינית שכל אחד מהשותפין זכה בחלקו לבעלותו והסכים בעת החלוקה שלא יהיה לו בחלק הצד השני שום זכויות. לכן גם אם ברשום המקרקעין החלקה נחשבת לחלקה אחת שלא ניתן לפצלה מ"מ הבעלויות הפכו לבעלויות נפרדות ושני הצדדים הסכימו שכל הפסד שיבוא ממצב זה הוא מוסכם מראש ועל יסוד זה נעשתה החלוקה וכ"א זכה בחלקו. בנוסף לכל הנ"ל, גם אם נדון שנחשב כבית שאין בו כדי חלוקה יתכן שלא ניתן לאכוף למכירה אלא רק לגוד או אגוד או לחלוקת זמנים.

לאור הנ"ל נדחית תביעת האשה למכירת הבית ובזכותה למכור את חלקה בפני עצמו או להקים מחיצה קבועה שתפריד באופן מוחשי בין שני החלקים". (עד כאן לשון פסק הדין שהוציא הגאון הרב ח. איזירר שליט"א).

ביה"ד פנה לצדדים שישיבו אם ואיך נעשתה החלוקה בפועל בבית הצדדים. האשה השיבה, שלא נעשתה חלוקה בפועל, אלא היא וילדיה המשיכו לגור יחד בכל בית הצדדים.

בעיון בפסק דינו של הגר"ח איזירר עולה כי הרב סבר שהבית חולק ולפיכך הסיק כפי שפסק. אך עתה שהובררה המציאות האמיתית שעדיין לא בוצעה חלוקה בפועל, הרי בוודאי שהצדדים עדין שותפים בבית, הזכויות לכל אחד בדירה נקבעו בפסק הדין שהאשה תקבל 2/3 והאיש 1/3. והיות והנכס אינו בר חלוקה, הרי שיש לדון כאן גוד או אגוד כיון שאם יצטרכו לעשות חלוקה בפועל כיום יפסיד כל אחד הרבה יותר מחומש מערך הבית. ונראה שגם הגר"ח איזירר יסכים לזאת.

זאת ועוד, אף אם נאמר שכאשר ביה"ד גיבש את צורת חלוקת בית הצדדים, לקח בית הדין בין שאר הנימוקים - גם את דרישת הנתבע לדאוג למגורי ילדי הצדדים לאחר הגרושין וגם את דרישת התובעת להמשיך לגור בית זה, בוודאי לא רצה ביה"ד להנציח מצב כזה שהצדדים יצטרכו להשאר לעד שותפים בבית. ברור הדבר, שביה"ד לא נתן זכות לכל אחד מהצדדים להתנגד לחלוקת הבית ע"י מכירתו ולמימוש הזכויות של כל צד לאחר שילדי הצדדים יבגרו – כפי שטוען הנתבע. תצויין העובדה, שביה"ד אז לא ביקש את הסכמת הצדדים לצורת חלוקה זו, אלא ביה"ד קבע את החלוקה הזו, משום שלאור הנתונים שהיו לפניו, ביה"ד סבר שלא היה ניתן בזמנו לבצע חלוקה שונה, היות והצדדים היו אמורים להתגרש, והאשה רצתה להשאר עם ילדיה בבית שגרה לפני הגרושין, על כן ביה"ד השאיר אותה בביתה, ומאידך מאחר והבית היה גדול ביה"ד איפשר לבעל לשעבר להשכיר חלק מהבית. אך וודאי לא הייתה כוונת ביה"ד להנציח מצב זה לעד.

לאור האמור לעיל בית הדין פוסק:
הבית של הצדדים יוצע למכירה למרבה במחיר, והצדדים יתחלקו בתמורה שתתקבל, כפי החלקים שביה"ד קבע שלאשה יהיה 2/3 מהזכויות בחלקה ובבית ולבעל לשעבר 1/3. ולכל אחד מהצדדים זכות ראשונה לקנות את הבית במחיר הגבוה שיוצע עבור הבית.

ביה"ד מאפשר לצדדים למכור את הבית בעצמם תוך שלושה חדשים. אם הבית לא ימכר בתקופה זו בזכות כל אחד מהצדדים לבקש שביה"ד ימנה כונס נכסים למכירת בית הצדדים.

ניתן ביום ז' בשבט התשע"א
(12/01/2011)

הרב נחום שמואל גורטלר - אב"ד
הרב אברהם שמן - דיין
הרב ציון אשכנזי - דיין