בפנינו בקשה להשבה ליהדות.

המבקשת מצהירה כי היתה נשואה למוסלמי והתגוררה עמו בנצרת. המבקשת התאסלמה טרם נישואיה לאותו מוסלמי.

לשאלת בית הדין השיבה המבקשת כי היא אינה שומרת מצוות כלל, וכן אף לעתיד אינה מסכימה לשנות מדרכה זו ואינה מעוניינת בשמירת מצוות.

כן מספרת כי יש לה כיום חבר, אך אינה בטוחה כי הם ינשאו בסופו של דבר.

בנוסף מספרת כי היא בהיריון מאותו חבר, והוא מסכים להכיר באבהותו על הילד.

בנסיבות הנ"ל יש לבחון האם לקבל את בקשתה.

דין השבה ליהדות – שיטות הפוסקים השונות
ידוע דין הרמ"א (בשם נימוקי יוסף שהביא בשם הריטב"א, ומובאים השיטות בב"י יור"ד סימן רסח. גם דין הרמ"א עצמו מובא על השו"ע שם, סעיף יב) כי "ישראל מומר שעשה תשובה, אין צריך לטבול, רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חברות בפני ג'". ועי' שו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן לט) הדן באריכות האם לרמ"א צריך גילוח השערות יחד עם הטבילה.

ואמנם, נראה שהב"י עצמו לא קיבל דין זה ולכן לא הביא אותו להלכה בשולחן ערוך (וראה גם שו"ע רסז, ח) וכן הטור כתב בשם גאון שאין צריך טבילה (עי' טור ריש סימן רסז, כן ראה ט"ז וש"ך סוף סימן רסז), אולם המבקשת שלפנינו הינה מבני אשכנז (עולה מברה"מ לשעבר מאזורי אשכנז, ואמה אף דוברת אידיש), ועל פי דין הרמ"א הנ"ל היה מקום להקפיד שלא לקבלה חזרה ליהדות טרם תקבל עליה דברי חברות, דהיינו לפחות קבלה לשמירת עיקרי המצוות, כגון שבת וכשרות, וכן תטבול, כאמור בדין הרמ"א.

ברם, לאור העובדה כי אינה שומרת מצוות כלל ואינה מביעה נכונות לכך, יש לבדוק, האם לא יהיה עדיף לקבלה כפי שהיא, ובכך להשיבה לחיק היהדות.

השבה ליהדות – במי שעזב לדת האיסלם
ונחל לחקור - האם דין זה הינו רק במי שעזב לדת עבודה זרה, כגון שנהיה נוצרי, או שמא גם במי שעבר לדת האיסלם (כגון בנידון דידן) שאינם נחשבים כעובדי ע"ז, גם יהיה דין הרמ"א הנ"ל?

בענין זה עי' בשו"ת מלמד להועיל (ח"ב יור"ד סימן פד) שכתב:

"אך נ"ל להוכיח מתשובה אחרת של הרדב"ז לחומרא דמי שיוצא מכלל ישראל כמומר נחשב דבס' לקט הקמח מביא בשם תשו' רדב"ז שחייב היהודי ליהרג ואל יעבור אפי' לענין אמונת הישמעאלים שהרי המודה באמונתם צריך לכפור בתורת מרע"ה והרי זה ע"ז גמורה עכ"ד. הרי שאף שישמעאלים אינם עובדי ע"ז כמ"ש הרמב"ם מ"מ מי שמודה באמונתם כיון שכופר בתורת משה הוי כעובד ע"ז, הכי נמי מי שיוצא מכלל יהדות אף שאינו מקבל דת אחרת מ"מ הרי הוא מודיע בפרהסיא שכופר בתורת משה, וא"כ הוי כעובד ע"ז וכמומר לדת אחרת וצריך לטבול כששב".

עולה מדבריו שאף מי שהצטרף לדת האיסלם, הרי הוא בכלל כמומר לדת אחרת, וצריך טבילה.

כן מובא גם בשו"ת בצל החכמה (ח"א סימן נא אות ב), שגם מומר שלא המיר לדת אחרת, רק כפר בדת יהודית, צריך טבילה.

הרי שגם המבקשת שלפנינו בכלל דין זה המובא ברמ"א.

במי שאינו טובל ולא מקבל דברי חברות
וכאן חוזרת השאלה, האם יהיה ניתן לקבלה ליהדות אף בלא שתטבול ותקבל דברי חברות כמובא ברמ"א, לאור הצהרתה כי אינה שומרת מצוות כלל ואינה מעוניינת לנהוג בדרך זו.

ונראה כי למרות כל זאת יש לקבלה חזרה ליהדות, כדי שתוכל להינשא לבחור יהודי ותזנח את דרך האיסלם. וראה מש"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן צג) אודות אופן קבלת המומרים בחום ובאהבה חזרה לחיק היהדות, וכך כתב:

"ועל כן הדין הוא שכאשר תש יצרו של זה ובא לפנינו לומר 'רוצה אני לחזור אל קבלת עול יהדותי כפי אשר מוטל עלי לפי הדת היהודית אשר אנכי חלק בלתי נפרד ממנה', אזי אינו זקוק מעיקרא דדינא לשום טקס דת. ורק למעלה בעלמא ולרווחא דמילתא מטבילין אותו לדעת כמה מהפוסקים, ומקבל עליו דברי חבירות בפני שלשה (עיין יו"ד סי' רס"ז סעי' ח' וסי' רס"ח סעי' י"ב). ועם זאת אין מכבידים ואין מבהילים אותו כלל, אלא מושכים אותו בחוט של חסד. ועם שובו מתפללים עליו תפלה נרגשת לפני אבינו שבשמים לאמור 'או"א הצלח נא לעבד הנקרא שמו כך ומשוך אליו חסדך וכשם שהטית לבו לשוב בתשובה שלימה לפניך כן תטע בלבו אהבתך ויראתך ותפתח לבו בתורתך ותדריכהו בנתיב מצותיך למען ימצא חן בעיניך כי"ר ונאמר אמן' (שו"ת רשב"ש מובא בפ"ת יו"ד סי' רס"ח סק"י)".

ועוד מוסיף וכותב:

"זאת אומרת שמקבלים את חזירתו לחיק היהדות באהדה ובשמחה רבה, ואומרים לו אחינו אתה. ומתפללים עליו לפני אבינו שבשמים כשם שהטה את לבו לשוב בתשובה שלימה אל חיק היהדות ויראתו לוקח ומשם מקור יניקתו כן יטע בלבו אהבתו ויראתו ויחננו בדעה ובינה והשכל להבין עמקי וסודי התורה ולמצוא את נתיב מצוותיה לטוב לו בזה ובבא. וכל זה בגלל ובאשר שמעיקרא לא פקעו ממנו יהדותו כלל וכלל".

הרי שלמרות הכל יש לקרבה ליהדות ולקבלה בעבותות אהבה.

והראה לי עמיתי הדיין הרב דניאל אדרי שליט"א את האמור בשו"ת מטה לוי (הג"ר מרדכי הלוי הורוויץ) סימן ד, שם כתב שאמנם קבלת דברי חברות משמעותה קבלת כל המצוות בדקדוק, ברם בסוף תשובתו הוסיף:

"ומאיש שהמיר דתו וחוזר לדת ישראל בזמן הזה, אין אנו מצפים ומחכים שיהיה חסיד גמור והלואי שיחיה חיים פשוטים שלא יחלל את השבת ולא יאכל טרפות וכו', אבל אם קבל בפני שלשה להיות נזהר בדברי חברות, אני חושש מאוד שמביאין אותו ח"ו לידי מכשול לעבור על דבריו בכל יום ויום".

והמשיך לגופה של הלכה:

"וכיון שהמחבר וכן גדולי הראשונים ואחרונים לא הזכירו כלל מהך קבלת חברות, ומקורו רק בדברי נימוקי יוסף ז"ל, נראה לענ"ד שאין אנו רשאים לעשות דבר אשר אנו יודעים מעיקרא שאינו תיקון, ואולי יהיה לו למכשול ח"ו".

ובפן המעשי כתב:

"אמנם צריכים להגיד לו בדברים הנכנסים ללב שהוא מחוייב מהיום והלאה לקיים מצוות תורתנו ורבותינו ז"ל באמת ובתמים ולהיות נזהר יותר מאשר עשה בימי קדם, כדי שיכפר לו השי"ת וירחם עליו למחול ולסלוח לו כל חטאיו".

ובמידה ואינו מוכן לקבל מצוות, כיצד ננהג? בענין זה הוסיף:

"ואחר כל המעשים אשר עשה האיש הזה אשר כבוד ידידי נ"י כתב עליו אין לי שום תקווה שיקבל עליו להיזהר בכל דקדוקי מצוותינו הקדושות, ואם יקבל עליו אז אני ירא יותר שלא יכשל ח"ו כמובן. על כן טוב ללכת בדרך הרשב"ץ הנ"ל שלא להבהילם כשבאים לחזור בתשובה, ואין צריך להודיעם לפי שהם מושבעין ועומדים. ע"כ לדעתי קבלת חברות אי אפשר באיש הזה, וכיון שקבלת חברות אי אפשר, אין שום ענין לטבילה וכו'".

הרי שיש לקבלה למרות הכל.

ברם, ראה בשו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן י) שם הלך בגישה שונה ביחס להשבה ליהדות למי שאינו שומר מצוות, וכך כתב (אות ה):

"אמנם אם קיבל דת אחרת, אין לו חלק ונחלה בישראל, אבל אם שב אף שעדיין מחלל שבת הוי רק כשאר ישראל מחלל שבת, אך צ"ע מה נעשה בטבילתו כיון דעדיין לא שב בתשובה שלימה, והוי כטובל ושרץ בידו, וי"ל בהקדם, טבילה זו לפי המנהג מה טיבה, דהנה כתבו בשם רבינו שמחה ז"ל הובא בת' הרדב"ז שם, דכל בעלי תשובה צריכין טבילה, א"כ כל חוטא ששב צריך טבילה, וכן משמע מדברי הנמו"י הנ"ל, ואמאי אין המנהג כן במחלל שבת ששב וכדומה לחייבו בטבילה, אלא רק במי שהמיר לדת אחרת ושב, וע"כ דהמנהג כן רק מפני שהוא יוצא מטומאת עכו"ם לטהרת ישראל, וכמ"ש הרדב"ז שם בסוף התשו' כנ"ל, א"כ לכאורה אם נאמר דבמומר לשבת וכדומה לא הוי כעכו"ם לענין נשואין, עדיין שייך טבילה מפני שהוא יוצא מטומאת עכו"ם לטהרת ישראל, אלא דמ"מ קשה לומר טבילה למחצה דאף דאין דינו כעכו"ם לגמרי מ"מ רחוק עוד מישראל טהור, ובזה האיך לידייני דייני, שלא להטבילו, אי אפשר דהרי המנהג דבזה נכנס לדת ישראל, ולרחקו מלהניחו ליקח בת ישראל אי אפשר דיחזור לסורו ויקח נכרית לגמרי, וצ"ע. ובודאי מהנכון להתאמץ לדבר על לבו שיעשה תשובה שלימה ושלא לחלל שבת, ולהטבילו כדת לכתחילה".

הרי שלא היה לו פשוט להתיר בכך. אולם במקרה כגון שלפנינו, שאין מקום לממש את האמור בדבריו "להתאמץ לדבר על לבו שיעשה תשובה שלימה ושלא לחלל שבת", נראה שיהיה ניתן להקל בכך.

נטישת דרך האיסלם
אולם, טרם שנבוא להקל בכך שלא להצריכה לטבול ולקבל דברי חברות, יש לוודא כי אכן המבקשת נטשה לחלוטין את דרך האיסלם, ואינה שומרת עוד שום מנהג ממנהגיו. שהרי לא נוכל להגדירה כחוזרת לדת ישראל, אם אכן היא עדיין קשורה לדת האיסלם, שהרי במה חזרה לדת היהודית, אם אפי' מצוות לא שומרת, ועוד שומרת תרבות דת אחרת?!

ואכן, ביום שלאחר מכן הופיעה המבקשת בבית הדין והצהירה כי היא נטשה לחלוטין את דרך האיסלם, ואינה נוהגת שום מנהג ממנהגיהם.

בדיקת יהדות
באשר לבדיקת יהדותה של המבקשת, המבקשת הופיעה בפני חוקר יהדות אשר קבע כי לאור הנתונים שהוצגו לפניו ניכר שהמבקשת יהודיה. גם אביה הוא יהודי.

לאור האמור לעיל, יש לקבל את המבקשת חזרה ליהדות (ללא גיור) אף שאינה מקבלת דברי חברות בפני בית הדין.

כמו כן, בית הדין מאשר את יהדותה של המבקשת, והיא רשאית להינשא כדת משה וישראל, לבר מכהן.
הרב יצחק אושינסקי – דיין

בפנינו בקשה להשבה ליהדות.

המבקשת מצהירה כי היתה נשואה למוסלמי והתגוררה עמו בנצרת. המבקשת התאסלמה טרם נישואיה לאותו מוסלמי.

בית הדין מאשר את בקשתה להשבה ליהדות, ללא גיור.

המבקשת הופיעה גם בפני חוקר יהדות אשר קבע כי לאור הנתונים שהוצגו לפניו ניכר שהמבקשת יהודיה. גם אביה הוא יהודי.

לאור הנ"ל, בית הדין מאשר את יהדותה של המבקשת, והיא רשאית להינשא כדת משה וישראל, לבר מכהן.

ניתן ביום כ"ט בשבט התשע"א
(03/02/2011)

הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי - דיין