ב"ה
בית הדין האזורי תל-אביב - יפו
בפני כבוד הדיינים:
הרב אחיעזר עמרני
הרב מאיר פרימן
הרב דוד בירדוגו
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 361291/1
תאריך: ב'' ב אדר א התשע"א
(06/02/2011)
תובע פלוני
נתבעות פלונית
הנדון: גירושין, חלוקת רכוש - כריכה
נושא הדיון: מועד הקרע לענין איזון הנכסים

פסק דין
בני הזוג נישאו בשנת תשנ"א (1991), נישואין ראשונים לשניהם ולהם שלושה ילדים. הצדדים גרים בנפרד, לאחר שהאשה עזבה את הבית.

ביום י"ד אלול תשס"ח (14/9/08) תבע הבעל תביעת גירושין בבית הדין, לתביעת הגירושין כרך הבעל את ענייני חלוקת הרכוש.

הצדדים חלוקים בשאלה עד לאיזה מועד יש להחיל את הסדר איזון המשאבים, עד למתי חל השיתוף בין הצדדים בנכסיהם בחלקים שווים. ולמעשה מהו מועד הקרע ביניהם.

הצדדים הסכימו שבית הדין יקבע את מועד הקרע לפי חוק יחסי ממון.

ביום ט"ו בכסלו התשע"א (22/11/2010) בית הדין החליט על הגשת סיכומים, לצורך קביעת מועד הקרע שבין הצדדים.

התקיים דיון בבית הדין במעמד הצדדים ובאי כחם, הוגשו סיכומים ותגובות.

לטענת ב"כ הבעל יש לקבוע את מועד הקרע כאחד משלושת המועדים:
1. פתיחת האשה בהליכים משפטיים כנגד הבעל בבית המשפט ביום 11/5/00.
2. מועד בו הצדדים עברו לגור בחדרים נפרדים בשנת 2004-2005.
3. פתיחת האשה בסבב תביעות חדש בבית המשפט ביום 6/8/2008.
לטענת ב"כ האשה יש לקבוע את מועד הקרע כאחד משלושת המועדים:
1. המועד בו יסודר הגט.
2. מועד עזיבת האשה את הבית ביום 1/11/09
3. יום הפרדת חשבון הבנק המשותף בחודש מרץ 2009.
לאחר העיון בטענות הצדדים ובסיכומים, נראה שאכן כל אחד מהמועדים המוצעים על ידי באי כח הצדדים מהווה שלב נוסף בפרוד ובנתק המתמשך שבין הצדדים.

מערכת היחסים בין הצדדים התדרדרה במהלך השנים. במהלך הסכסוך שבין הצדדים אכן ניתן לראות מספר מועדים משמעותיים המראים על הנתק המתמשך והולך, החל מהפרדת חדרים, דרך הפרדת חשבונות בבנק, וכלה בעזיבת האשה את הבית.

בפרוטוקול הדיון מיום 23/3/09 שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, כשנשאלה האשה כמה שנים הם בנפרד השיבה האשה שארבע שנים הם כבר בנפרד, אינם מקיימים יחסים ולא גרים באותו חדר. נמצא שיום 23/3/05 הוא יום עליו קיימת הודאת האשה שהצדדים גרו בחדרים נפרדים ולא קיימו מאז חיי אישות.

הצדדים ניסו לשקם את היחסים ביניהם במסגרת טיול לחו"ל, אך ללא הצלחה, וללא קיום יחסי אישות. הבעל טען שבמהלך הטיול נאמרו כלפיו דברי נאצה מצד האשה שסיכלו את נסיון שלום הבית, והתברר שהנסיון היה בבחינת נסיון נפל.

למרות הפרדת החדרים, הצדדים המשיכו לנהל ביחד את כלכלת הבית, המשיכו לקיים חשבון בנק משותף והפקידו בו כספים. עד שבחודש מרץ 2009 הופרדו חשבונות הבנק.

הנתק הגיע לשיאו ביום 1/11/09 בו האשה עזבה את הבית.

עתה נדרש בית הדין להחליט מהו השלב המשמעותי ביותר המצביע על הפסקת הסדר איזון המשאבים שבין הצדדים.

מאחר ובני הזוג הסכימו שבית הדין ידון לפי חוק יחסי ממון, נבחן את האמור בסעיף 8 לחוק:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא... לעשות אחת או יותר מאלה: ...
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים (בחקיקה הקודמת - בשעת פקיעת הנישואין), אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע"

לפי האמור בחוק בית הדין רשאי בנסיבות מיוחדות לקבוע מועד מוקדם בו יערך האיזון.
בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול בתיק 3369-21-1 נכתב על ידי כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א:
"... סעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג מקנה סמכות לקביעת מועד האיזון לאו דוקא בעת פקיעת הנישואין, ובתי המשפט גם נוהגים כך למעשה, וכך ראוי לנהוג כאן"

בפסק דין של בית הדין הרבני בתל אביב בתיק 2145-21-1 (במערכת שיר"ה: 322313/4) נכתב על ידי כבוד האב"ד הרב אחיעזר עמרני שליט"א:
"באופן כללי ברירת המחדל היא שמועד הקרע הינו במועד סדור הגט. אלא שיש חריגים היוצאים מן הכלל. טיבו של קרע, שקודם לו החלשת וניוון המיתרים - היוצרים את הקשר - עד ליצירת הקרע.

לעתים, עולה ארוכה ומרפא לניוון זה ואינו מגיע לכלל קרע ואף אם החל להקרע יכול שמתאחה.

לעתים, הניוון הינו סופני ולא ניתן לריפוי והקרע אינו ניתן לאיחוי. ופעמים, הינו מיידי באופן שלא ניתן להשבה ולאיחוי.

על כן במקרים כאלו יש לשקול אם להקדים את מועד הקרע טרם מועד סידור הגט, אך לא ניתן לקבוע מסמרות במועד מסויים, לפי שכל ענין וענין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה... לכן המועד הקובע לאיזון המשאבים הינו המועד בו הבשילה האשה והגיעה להסכמה כי הפירוד הינו עובדה מוגמרת... "

על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית הדין הגדול. בית הדין הגדול קיבל את עמדתו העקרונית של בית הדין האזורי בתל אביב. בערעור בבג"ץ שהוגש על פסקי הדין קיבל הבג"ץ את עמדת בית הדין, לפיה ניתן להקדים את מועד הקרע עוד לפני פקיעת הנישואים, וכך נקבע בבג"ץ 2642/08:
"בהקשר לסעיף 8 לחוק יחסי ממון קבע בית הדין האזורי כי אכן "ברירת המחדל" היא שמועד האיזון הוא מועד הגירושין אלא שיש חריגים לכך ו"כל ענין וענין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה". עמדה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה לסעיף 8 בבית משפט זה לפיה "סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים" (בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים, פסקה 12 (טרם פורסם, 13.12.2006)) והשופט רובינשטיין אף קבע כי "בכל הנוגע להסדר איזון משאבים הותיר המחוקק שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט (סעיפים 8-6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973)" (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614, 619 ז (2005))...

הנה כי כן, בית משפט – ובענייננו בית הדין – רשאי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לקבוע מועד איזון מוקדם ממועד פקיעת הנישואין כאשר כל מקרה נבחן לגופו."
בנדון דנן ברור שהקרע בין הצדדים אינו ניתן לאיחוי מזה זמן רב. ללא ספק מתקיימות הנסיבות לפיהן יש להקדים את מועד הקרע לצורך עריכת איזון המשאבים. שני ארועים משמעותיים התרחשו בהתדרדרות היחסים שבין הצדדים. בתחילה הצדדים החלו לחיות בחדרים נפרדים ללא קיום יחסי אישות, בהמשך הפרידו את חשבונות הבנק.

מהם הקריטריונים אותם ישקול בית הדין בבואו לקבוע את מועד הקרע? מהו הארוע המשמעותי ביותר המבטא נתק שיש בו כדי להפסיק את הסדר איזון המשאבים, הפרדת החדרים או הפרדת החשבונות?

על כך ניתן ללמוד מעיון בסעיף 3 א' לחוק יחסי ממון:
"לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו - במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף..."

הסעיף מלמדנו שהסדר איזון המשאבים מושתת על ההנחה שבני הזוג מסכימים להחיל עליהם את הסדר האיזון. איזון המשאבים נתפס כהסכם ממון לכל דבר, כך שאם בני הזוג לא ערכו הסכם ממון אחר, רואים אותם כעורכים הסכם ממון בו מפורט הסדר איזון המשאבים.

הקביעה בחוק, שאיזון המשאבים יחשב להסכם ממון מוסכם, הגיעה לחקיקה לפי דרישת דייני בית הדין הרבני הגדול, הרב שאול ישראלי זצ"ל והרב אליעזר גולדשמיט זצ"ל. דרישתם באה מכח ההבנה שאי אפשר להחיל על בני זוג נורמת התנהגות מבלי שהם עצמם חפצים בה. בהסדר איזון המשאבים המחוקק לא קבע נורמת התנהגות ראויה אלא הגדיר את רצון הצדדים והסכמתם. איזון המשאבים מחייב את הצדדים רק בשל העובדה שישנה הסכמה שלהם לקבלתו כהסדר מחייב.

ההבנה שבסיס האיזון נעוץ ברצון הצדדים ובהסכמתם, חשובה בבואנו לקבוע את מועד הקרע. היות והסדר האיזון נתפס כהסכם יש לחזור לרצון הצדדים ולברר מה כלול בהסכמתם. מה כוונת ההסכם שביניהם, ועד למתי הם הסכימו לאזן את נכסיהם, באשר ההסכם נערך על סמך אמדן דעת, יש לפרשו לפי אמדן הדעת. כך ניתן יהיה לקבוע את מועד הקרע.

מאחר ומדובר בהסכם ממון שבין בני זוג שהנם בעל ואשה, ולא בהסכם ממון שבין שני שותפים אחרים, הרי שיש לבדוק מהו המאפיין המיוחד והמייחד את מערכת היחסים שבין בני זוג נשואים. מהו הגורם שבעקבותיו נולדה ההסכמה לערוך איזון משאבים ומהיכן נולדה ההסכמה להיות כשותפים ולאזן את הנכסים.

בתלמוד הבבלי, במסכת כתובות דף ח עמוד ב נאמר:
"אמר רב חנן בר רב: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו, אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה - נהפך עליו לרעה."

לצד הזהירות בניבול הפה, למדנו כאן שלחיי האישות שבין בני זוג קיים תפקיד מרכזי ומהותי בחיי הנישואים, למענם כלה נכנסת לחופתה. ניתן להבין שבהעדר חיי אישות בין בני זוג חסר מרכיב מרכזי ומשמעותי בקשר הנישואים. מסגרת הנישואים כוללת התחייבות בסיסית, הן של הבעל והן של האשה, לחיות חיי אישות. הבעל לא יכול להתנות על חיובי האישות, וכך נפסק בשולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן סט סעיף ו :
"התנה הבעל שלא יתחייב באחד מהדברים שהוא חייב בהם, או שהתנית האשה שלא יזכה הבעל באחד מהדברים שהוא זוכה בהם, התנאי קיים, חוץ מג' דברים שאין התנאי מועיל בהם, ואלו הם: עונתה, ועיקר כתובתה, וירושתה."

חיי האישות הם אחד משלושה דברים שאי אפשר להתנות עליהם.

גם האשה משועבדת לחיי האישות וכך בדברי הר"ן מסכת נדרים דף צ עמוד ב:
"דמדינא ודאי אין האשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו"

הרי שמסגרת הנישואים היא מסגרת בו קיימת התחייבות הדדית לחיות חיי אישות.

כשבני הזוג מתחתנים, דעתם להיות בשותפות של בעל ואשה עם כל מרכיבי קשר הנישואין, הכוללים התחייבות ושעבוד לחיות חיי אישות. כתוצאה מכך הם מסכימים לערוך ביניהם הסכם ממוני בצורת שותפות של איזון משאבים. הסכם האיזון נולד על דעת שותפות של נישואין. קשר של נישואין הוא קשר מושלם המכיל בתוכו חיי אישות. בהעדר חיי אישות נפגם חלק מרכזי וחשוב מקשר הנישואין, בעקבותיו מפסיקות ההתחייבויות ההדדיות של הצדדים שבאו על דעת קשר של נישואים.

כמו כן מצאנו שהפסקת חיי אישות של אחד הצדדים נחשבת למרידה, ומרידה מפסידה זכויות ממוניות. כך במרידת האשה, האשה מפסידה כתובתה ועוד מזכויותיה. במרידת האיש, האיש מפסיד זכותו בפירות האשה, כמבואר בספר בית יעקב סימן צ' (וראה עוד בפד"ר א' עמוד 101).

אם המרידה מפסידה זכויות שמקורם מעיקר הדין, ודאי שמרידה תפסיד זכויות הבאות מכח הסכם, שכן קיים אמדן דעת שההסכמות לא היו למצב של מרידה.

ניתן אמנם למצוא בני זוג שלמרות העדר חיי אישות ביניהם ממשיכים לחיות בהרמוניה באהבה ובשיתוף. נדון דנן שונה, שכן העדר חיי האישות והפרדת החדרים הביאו בסופו של דבר להעצמת הסכסוך ולפרוד המוחלט שבא בסופו של דבר. האשה מאשימה את הבעל בחוסר יכולת לקיים יחסים מסיבות פיזיולוגיות, הבעל לא הודה בדבר. בין אם צודקת האשה ובין אם לא, ברור הדבר שהעדר חיי אישות והפרדת החדרים גרמו לנקודת שבר קשה ומשמעותית לבני הזוג. אכן סופו של המשבר מעיד על תחילתו. כיום במבט לאחור ניתן לקבוע שנקודת השבר של הצדדים היתה בהפרדת החדרים ובהפסקת חיי האישות ביניהם.

העובדה שבני הזוג המשיכו להחזיק בחשבון בנק משותף ולהפקיד בו כספים, לצורך כלכלת הבית וגידול הילדים, אין בה כדי להצביע על המשך השיתוף לפי חוק יחסי ממון. הצדדים התנהלו כמו שני אנשים זרים הגרים בבית משותף ודואגים לאינטרסים משותפים לעצמם ולילדיהם. שיתוף הפעולה היה טכני ולא מהותי.

הסכמת הצדדים בשעת הנישואין לעריכת איזון המשאבים בהגיע המועד לכך, היתה על דעת כך שיתקיים ביניהם שיתוף פעולה מהותי של חיי נישואין הכולל קיום יחסי אישות, לא על דעת כך ששיתוף הפעולה יתבטא בצורה טכנית של שני אנשים זרים הגרים בבית משותף ודואגים לאינטרסים משותפים.

יש לקבוע את מועד הקרע ליום בו החלו הצדדים לגור בחדרים נפרדים. מיום זה לא התקיימו יותר יחסי אישות בין הצדדים. לפי הודאת האשה בבית המשפט המועד היה ביום 23/3/05.

הרב מאיר פרימן – דיין

בני הזוג נישאו בשנת תשנ"א (1991), נישואין ראשונים לשניהם ולהם שלושה ילדים. הצדדים גרים בנפרד, לאחר שהאשה עזבה את הבית.

ביום י"ד אלול תשס"ח (14/9/08) תבע הבעל תביעת גירושין בבית הדין, לתביעת הגירושין כרך הבעל את ענייני חלוקת הרכוש.

הצדדים חלוקים בשאלה עד לאיזה מועד יש להחיל את הסדר איזון המשאבים, עד למתי חל השיתוף בין הצדדים בנכסיהם בחלקים שווים. ולמעשה מהו מועד הקרע ביניהם.

הצדדים הסכימו שבית הדין יקבע את מועד הקרע לפי חוק יחסי ממון.

ביום ט"ו בכסלו התשע"א (22/11/2010) בית הדין החליט על הגשת סיכומים, לצורך קביעת מועד הקרע שבין הצדדים.

התקיים דיון בבית הדין במעמד הצדדים ובאי כחם, הוגשו סיכומים ותגובות.

לאור הנימוקים שפורטו לעיל, קובע בית הדין שמועד הקרע לענין איזון המשאבים הוא ביום 23/3/05.

ניתן ביום ב' ב אדר א התשע"א
(06/02/2011)

הרב אחיעזר עמרני - אב"ד
הרב דוד בירדוגו - דיין
הרב מאיר פרימן - דיין