הבעל פתח תביעת גירושין לפני למעלה משנתיים, בתאריך כ"ט בשבט תשס"ח 5.2.2008.

בתאריך כ"ב בניסן תשס"ט 16.4.2009 הבעל פתח תביעה שניה לגירושין, ובכתב התביעה הוא טוען כי האשה מקיימת מערכת יחסים עם גבר זר.

לפני כחצי שנה, האשה פתחה תביעת גירושין בתאריך כ"ג בתשרי תש"ע 11.10.2009

בתאריך י"ט בטבת תש"ע 5.1.2010 נרשמה הסכמת שני הצדדים להתגרש, אולם הבעל ביקש להשהות את מתן הגט עד שיוכיח את טענתו באשר לבגידת האשה.

בית הדין קיים לכך דיון להוכחות, אולם העד שהוזמן ע"י הבעל לא העיד דבר וחצי דבר כמפורט בפרוטוקול. עוד נאמר בפרוטוקול מיום 18.3.2010 לאחר שמיעת העדות:

בית הדין: אם יש הוכחות מוצקות תגישו, נשקול לבדוק אותם. בכל מקרה אין לכך השלכה על הגירושין, כי שני הצדדים רוצים להתגרש.

ב"כ הבעל: הבעל מתנגד להתגרש, לפני שיוכחו טענותיו.

ב"כ האשה: שימחוק את תביעת הגירושין, על כך הכרוך.

ב"כ הבעל: אנחנו בהחלט נשקול.

ב"כ האשה: אני מזכירה שבית הדין אמר שלא יהיו דחיות נוספות. אני מבינה שבית הדין מאפשר עדים נוספים ולא לזה התכויין בית הדין. אנחנו דורשים כתובה ואני מבקשת לסכם. הכתובה היא על סך 520,000 ש"ח שבאה בעקבות הסכם יחסי ממון האומר שיש לו את הסכום הזה, ולכן נכתב סכום זה.

הבעל: כאשר הכרתי אותה היה לי את הכסף הזה, הייתי עצמאי והיום אין לי כסף.

עד היום הבעל לא הביא כל ראיה על בגידת האשה וכן לא שלח כל בקשה לזימון עדים או בקשה אחרת להוכיח דבריו.

בהחלטה מיום 22.3.2010 מחליט בית הדין כי על הצדדים להתגרש. וגם אם ב"כ הבעל תודיע לבית הדין שהיא אכן סוגרת את תביעת הגירושין אין בכך כדי לשנות החלטה זו, שהרי ברור כי צעד זה נועד לצרכים טקטיים בלבד.

בתאריך ט' בטבת התשע"א 16.12.2010 התקיים דיון מאחר והבעל סירב ליתן את הגט:

ב"כ הבעל: לא ברור לי איך יש בקשה לסנקציות, כאשר אין עדיין חיוב בגט. כל שיש בהחלטה זו המלצה "על הצדדים להתגרש".

בית הדין: החוק מדבר ברורות שניתן להטיל צווי הגבלה בכל לשון.
.....
בית הדין: האם הבעל מוכן לתת היום גט ?

ב"כ הבעל: הבעל מוכן לתת גט ובתנאי שיקבעו הסדרי ראיה ניאותים.

ב"כ האשה: בענין המשמורת הוא התפרץ לדלת פתוחה. האיש פתח תיק משמורת ואני אכן מבקשת למנות פ"ס משירותי הרווחה חיפה. הבעל אכן רואה את הילדים 3 פעמים בשבוע ויהיה כאן שיתוף פעולה מלא. הבעיה היחידה כאן שהאיש לא רוצה לשחרר את האשה. המזונות נמצאים בבית המשפט. האיש קיבל את יומו בבית הדין, ואין כל סיבה לעכב את הגירושין.

בית הדין: אחרי הכל התיקים התחילו כאשר הבעל רצה להתגרש, יש כאן אשה אחרת בתמונה. יש החלטה שעל הצדדים להתגרש. זו החלטה חלוטה ואנחנו נטיל צווי הגבלה.

הבעל: במרץ 2008 הגשנו בקשה להתגרש בצורה יפה מחוסר התאמה ומחוסר אישות. בית הדין היפנה אותנו ליועצת בית הדין ומכאן הלכנו לפסיכולוגית שאמרה את הדברים. שנתיים לא היו בינינו יחסים. אני מעוניין ורוצה להתגרש.

בית הדין: אז תתן את הגט היום. אתה נראה אדם שומר חוק ואם נקבע שאתה צריך לתת גט, עליך לציית לכך.

הבעל: אני לא מסרב לתת גט.

בית הדין: אז תן גט עכשו.

הבעל: רצינו אז לעשות את הגט לבד בצורה מכובדת, לא קיימנו יחסי אישות. בינואר 2008 גיליתי הודעות טקסט שהיא מתכתבת בשם א' מ', נשוי הילדים, בינואר 2009 קיבלתי טלפון מאדם בשם ח' שעבד כאן שאיים עלי.

בית הדין: אין כאן עובד בשם ח'. ב-20 שנה האחרונות לא עבד כאן אדם בשם ח', ובית הדין מזהיר את הבעל לא להשמיץ את בתי הדין באופן זה.

הבעל: בכל מקרה האיש בא לאיים עלי ושלח עבריינים לאיים עלי. היא ניהלה איתם רומן.

בית הדין: זו רק סיבה לגרש אותה. האם זה נכון שהיה לך קשר עם א' מ' ?

האשה: לא. מעולם לא עשיתי שום דבר שאסור לי.

בית הדין: תרדו לחדר 110 לבצע את הגט.

לאחר כמחצית השעה, חזרה ב"כ האשה והודיעה כי הבעל לא התייצב בבית הדין לגיטין ועזב את בית הדין.

בתאריך יג' טבת התשע"א 20.12.2010 ניתנה החלטה ע"י בית הדין "הבעל סרבן גט. בדיון האחרון הוא נתן את הסכמתו למתן גט, ומשכך הופנו הצדדים לבית הדין לגיטין לביצוע הגט, אולם הבעל הסתלק מיד ללא אומר וללא נטילת רשות".

בדיון מיום כח' טבת התשע"א 4.1.2011 הצהיר הבעל שהוא מוכן ליתן גט.

הבעל: אני מתנצל על כך שלא הופעתי לדיון הקודם. אני נמצא במבוי סתום. אני מעוניין להתגרש, אולם אין לי הסכם בענין מזונות הילדים. הנושא נידון בבית המשפט. באתי להתגרש מרעייתי בצורה מכובדת, לטובת שני הילדים שלנו אני מבקש שזה יעשה יפה. אני מבין שאני צריך להתגרש. יש לי תביעות בהוצל"פ שהם לא מוצדקות, קבעו לי מזונות 9,052 ₪ לחודש.

הבעל: האם יש אפשרות לדחות את סידור הגט כאן עד אשר יהיה הסכם בבית המשפט ?

בית הדין: באופן חד משמעי לא. אתה לא נמצא היום במצב שניתן להעמיד תנאים. האם אתה מוכן לעשות את הגט בצורה מכובדת ?

הבעל: כן.

בהחלטה מהתאריך הנ"ל נכתב בסעיף ג. "לדעת בית הדין, בנסיבות תיק זה, אין לקבל את עמדת האשה נכון להיום, כל עוד לא התקיים כל עוד לא התקיים דיון בתביעת הכתובה והפיצוי."

ואכן בדיון שהתקיים השבוע נידון נושא הכתובה כמפורט בפרוטוקול.

אמנם נאמר כי יתאפשר לבעל להביא ראיות נוספות לביסוס גירסתו , וזאת לאחר מתן הגט. אך ברור שאין כוונת הסעיף הנ"ל שיש למצות את הדיון טרם מתן החלטה לחיוב גט.

המורם מכל האמור, שבכל הדיונים הצהיר הבעל שהוא מוכן ליתן גט, וכיום שהוא מסרב ליתן גט הוא אך ורק בגלל תביעת הכתובה, ואף הצהיר לפרוטוקול באם האשה תוותר על הכתובה, עכשיו אתן גט.

בית הדין רואה בדרישת הבעל סחטנות גרידא ותו לא. אין ספק לבית הדין שהבעל אינו מעוניין באשה וכל רצונו לעגן את האשה אך ורק בכדי להשיג תועלת ממונית שבכך תוותר האשה על כתובתה.

לאור האמור לעיל ולאור הפירוד הארוך בין הצדדים, יש מקום לחיוב הבעל בגט, כדין בן זוג המעגן את זולתו ללא סיבה מוצדקת המקובלת על בית הדין.

מסקנות
א. הבעל חייב ליתן גט לאשתו.
ב. המזכירות תקבע מועד חדש לסידור הגט.
ג. מאחר והבעל הותרה שאם לא יתן גט לאשתו בית הדין יטיל עליו הגבלות, והיות בתאריך ט' בטבת התשע"א 16.12.2010 אמר בית הדין החוק מדבר ברורות שניתן להטיל צווי הגבלה בכל לשון. ובתאריך יג' טבת התשע"א 20.12.2010 ניתנה החלטה ע"י בית הדין שהבעל סרבן גט, מחליט בית הדין להטיל על הבעל צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995, כדלקמן:
א. צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם לסעיף 2 (1) לחוק.
ב. מניעת קבלת דרכון בהתאם לסעיף 2 (2) לחוק.
ד. באם הבעל יסרב ליתן גט במועד סידור הגט בית הדין יטיל עליו הגבלות נוספות, החזקת רשיון נהיגה והגבלת חשבון הבנק עוד באותו יום.
בית הדין מעביר העתק פסק דין זה למזכיר הראשי הרב מנשה מילר, לביצוע.

בית הדין מעביר העתק פסק דין זה למנהל בתי הדין הרב שלמה דייכובסקי, לידיעה.

(-) הרב דניאל אדרי, דיין

אני מצטרף.

(-) הרב ישראל שחור, אב"ד

בפנינו תביעת גירושין של האשה.
הבעל ניסה כבר כמה פעמים לדחות את מתן הגט בעילות שונות.

ואפרט מקצת מהטענות והעילות לסירובו של הבעל לגרש, כפי שעלו במסגרת הדיונים האחרונים.

בדיון שנערך ביום ט' בטבת התשע"א 16/12/2010 נימק ב"כ הבעל את סירובו של הבעל לגרש כך:

"בית הדין: האם הבעל מוכן לתת היום גט ?
ב"כ הבעל: הבעל מוכן לתת גט ובתנאי שיקבעו הסדרי ראיה ניאותים".

ועוד הוסיף הבעל עצמו:

"הבעל: במרץ 2008 הגשנו בקשה להתגרש בצורה יפה מחוסר התאמה ומחוסר אישות. בית הדין היפנה אותנו ליועצת בית הדין ומכאן הלכנו לפסיכולוגית שאמרה את הדברים. שנתיים לא היו בינינו יחסים. אני מעוניין ורוצה להתגרש".

וכן הסתיים הדיון (מתוך פרוטוקול הדיון הנ"ל):

"בית הדין: אז תתן את הגט היום. אתה נראה אדם שומר חוק ואם נקבע שאתה צריך לתת גט, עליך לציית לכך.

הבעל: אני לא מסרב לתת גט.

בית הדין: אז תן גט עכשו......

בית הדין: תרדו לחדר 110 לבצע את הגט.

לאחר כמחצית השעה, חזרה ב"כ האשה והודיעה כי הבעל לא התייצב בית הדין לגיטין ועזב את בית הדין".


בדיון שהתקיים ביום כ"ח בטבת התשע"א 04/01/2011 סירב הבעל לגרש בעילה שונה, וכך טען:

"הבעל: אני מתנצל על כך שלא הופעתי לדיון הקודם. אני נמצא במבוי סתום. אני מעוניין להתגרש, אולם אין לי הסכם בענין מזונות הילדים. הנושא נידון בבית המשפט. באתי להתגרש מרעייתי בצורה מכובדת, לטובת שני הילדים שלנו אני מבקש שזה יעשה יפה. אני מבין שאני צריך להתגרש. יש לי תביעות בהוצל"פ שהם לא מוצדקות, קבעו לי מזונות 9,052 ₪ לחודש".

ועוד מפרוטוקול הדיון ההוא:

"הבעל: אבל אין לי הסכם גירושין. אין לי הסדרי ראיה מסודרים.

בית הדין: הסכם גירושין הוא דבר רצוי, אבל לא תמיד אפשרי כמו במקרה שלך.

הבעל: האם יש אפשרות לדחות את סידור הגט כאן עד אשר יהיה הסכם בבית המשפט ?".

ועתה להכרעת הדין.

למעשה הבעל אינו דורש שלום בית ומצהיר פעם אחר פעם כי כוונתו היא לגירושין.

כיום הבעל מסרב לגרש את אשתו, משום תביעת האשה לכתובתה. הבעל דורש לדון ולהחליט בשאלת הכתובה עוד טרם סידור הגט.

בתיק זה היתה לי התלבטות, ואפרט.

מחד גיסא, הבעל חש מאויים מתביעת אשתו לכתובה בסך 555,555 ש''ח. בשלב זה איני מעוניין להביע דעתי האם זהו סך המחייב הלכתית, אולם, הבעל, שאינו יכול לצפות את הלך הרוח בבית דין זה, חש מאויים מחמת סך הכתובה הגבוה העומדת לפתחו לגבייה.

הבעל תובע פסיקת כתובה קודם הגט. כן טוען כי האשה אינה זכאית לכתובה כלל, בגין קשריה עם גבר זר, ודורש דיון הוכחות להצדקת טענותיו.

ביום כ"ח טבת תשע"א 4.1.11. הבעל כבר התייצב בחדר גיטין לסידור הגט, בהתאם להוראת בית הדין מאותו יום. בחדר גיטין התברר לו שקיימת נגדו תביעת כתובה. הבעל חזר לבית הדין והודיע כי בנסיבות אלו, אינו מוכן להמשיך בהליך הגט מבלי שתתברר תביעת הכתובה.

ואכן, בהחלטתו באותו יום קבע בית הדין כך:

א. הבעל נענה לסדר גט היום והצדדים ירדו לבית הדין לגיטין, אולם דקות ספורות לאחר מכן חזר הבעל ושאל מה בדבר תביעת הכתובה. בית הדין חזר וקיבל את הצדדים, אך בשלב זה ב"כ האשה כבר יצאה לדרכה ולא נכחה בחלק זה של הדיון.
ב. האשה אמרה שאכן קיימת תביעה לכתובה ופיצוי. בכתובה רשום סכום של 550,000 ₪, וכן דרשה פיצוי בסך 500,000 ₪. האשה ביקשה שהגט יסודר היום, ורק לאחר מכן ידון בית הדין בתביעה זו, אולם הבעל התנגד.
ג. לדעת בית הדין, בנסיבות תיק זה, אין לקבל את עמדת האשה נכון להיום, ואין לחייב את הבעל במתן גט היום, כל עוד לא התקיים דיון בתביעת הכתובה והפיצוי.

בתחילה סברתי להציע לחבריי קיום דיון נוסף ויחידי בענין זכאות האשה לכתובתה, כאשר מיד לאחר הדיון בית הדין יפסוק את גובה הכתובה, במידה ואכן האשה זכאית לכתובתה. לאחר פסיקה זו, במידה והבעל יסרב לגרש, בית הדין יוציא חיוב גט כנגד הבעל, כולל הטלת צווי הגבלה הקבועים בחוק.

ברם, מאידך גיסא, בשל העובדה כי כבר ניתן לבעל בעבר יומו הראשון להוכיח טענתו בדבר בגידת אשתו, ולא הצליח להוכיחם, ובשל העובדה כי זה זמן רב הבעל מסרב לגרש את אשתו בעילות שונות, נראה לקבוע כבר עתה כי יש לחייב את הבעל בגט.

החלטה זו אינה סותרת את האמור בהחלטת בית הדין המוזכרת לעיל מיום כ"ח טבת תשע"א 4.1.11 סעיף ג, שהרי מטרת ההחלטה היתה שלא יחויב הבעל בסך כה גבוה ללא יכולת פשרנות או מיתון הסכום מצד בית הדין, אולם דיון כזה כבר התקיים (דיון מיום כ"ה באדר א התשע"א 01/03/2011) וקבלנו מהאשה וב"כ סמכות לפסוק את גובה הכתובה ע"פ שיקול דעת בית הדין, כך שחשש זה כבר לא קיים.

אמנם, אני יכול להבין ללבו של הבעל החושש מתביעת כתובה כה גדולה המונחת לפתחו, אך אדגיש לבעל כי עליו לסמוך על שקול דעת בית הדין, שישמע היטב את ראיותיו, ויפעיל שיקול דעת רחב ויסודי האם זכאית האשה לכתובתה, ואם כן, באיזה סכום יש לחייבה.

מכיון שקבלנו מהאשה סמכות לפסיקת הכתובה ע"י בית הדין ע"פ שיקול דעת רחב, כאמור, בית הדין אינו מחויב לפסוק כסך הגבוה הרשום בכתובה, ובית הדין יפעיל את שיקול דעתו הרחב בקביעת גובה הסכום.

משכך, איני יכול לקבל את עמדתו של הבעל החושש מחיוב כתובה לא שקול לא הגיוני ולא צודק.

כפועל יוצא מכך, נכון להיום הבעל מעגן את אשתו לחינם, שהרי מה לו אם תיפסק הכתובה לפני הגט או לאחריו. מכיון שההלכה קובעת כי חיוב הכתובה הינו לאחר הגירושין, כאמור בשולחן ערוך אבן העזר סימן צג (סעיף א), ממילא עלינו לבחור במסלול של היפרדות בגט עוד טרם פסיקת הכתובה, שזמנה לאחר הגט, כאמור.

עיגון לחינם הינה עילה מובהקת לחיוב גט, בייחוד כאשר סירב הבעל בעבר לגרש את אשתו בעילות שונות, אשר מעמידות בספק גם כיום את כנות כוונתו, האם אכן תביעת הכתובה היא סיבת העיכוב לגט או שמא הרצון להמשיך ולעגן את אשתו.


מסקנה:
א. הבעל חייב לגרש את אשתו.
ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור הגט ולהזמין הצדדים כמקובל.
ג. פס"ד הקובע כי על הצדדים להתגרש כבר יצא בעבר. משכך, יש להטיל על הבעל צווי הגבלה הקבועים בחוק כנגד סרבני גט, כאמור בגוף החוק.
ד. בשלב זה יש להטיל רק ההגבלות הקלות, קרי צו עיכוב יציאה ושלילת דרכון.
ה. במידה והבעל יסרב לגרש, בית הדין ישקול הרחבת הסנקציות כנגד הבעל.

(-) הרב יצחק אושינסקי, דיין

מסקנות
א. הבעל חייב ליתן גט לאשתו.
ב. המזכירות תקבע מועד חדש לסידור הגט.
ג. מאחר והבעל הותרה שאם לא יתן גט לאשתו בית הדין יטיל עליו הגבלות, והיות בתאריך ט' בטבת התשע"א 16.12.2010 אמר בית הדין "החוק מדבר ברורות שניתן להטיל צווי הגבלה בכל לשון". ובתאריך יג' טבת התשע"א 20.12.2010 ניתנה החלטה ע"י בית הדין שהבעל סרבן גט, מחליט בית הדין להטיל על הבעל צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995, כדלקמן:

1. צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם לסעיף 2 (1) לחוק.
2. מניעת קבלת דרכון בהתאם לסעיף 2 (2) לחוק.
ד. באם הבעל יסרב ליתן גט במועד סידור הגט בית הדין יטיל עליו הגבלות נוספות: החזקת רשיון נהיגה והגבלת חשבון הבנק עוד באותו יום.
בית הדין מעביר העתק פסק דין זה למזכיר הראשי הרב מנשה מילר, לביצוע.

בית הדין מעביר העתק פסק דין זה למנהל בתי הדין הרב שלמה דייכובסקי, לידיעה.


ניתן ביום כ"ז באדר א התשע"א
(03/03/2011)
הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי – דיין