בפנינו תביעת האישה את כתובתה.

סכום תוספת הכתובה אותו רשם החתן בכתובה, עומד ע"ס 52,000 דולר. במועד סידור הגט, הסכימו הצדדים להתגרש לפני הדיון על הכתובה כשסוכם כי תקרת הכתובה תעמוד ע"ס של 40,000 ש"ח.

יצוין כי לצדדים אין רכוש משותף, למעט חשבון בנק הנמצא ביתרת זכות, ויתרה זו תחולק בין הצדדים.

רקע
הצדדים נשאו כדמו"י בתאריך .... ומנישואין אלה נולדה הבת ה'.

בחודש פברואר עזבה האישה את הבית.

בתאריך .... תבעה האישה גירושין.

הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך ..... ונותר להכרעתנו ענין הכתובה.

טענות האישה
לטענת האישה הגורם העיקרי לגירושין היא העובדה שהאיש קשור לאימו בצורה חריגה, ולא מקיים את ציווי התורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו".

לדבריה, במשך 5 שנים הצדדים התגוררו אצל אם האיש, ולאחר 5 שנים עברו לשכירות, בין השאר כתוצאה מהתערבות האם בחיי הצדדים. אולם האיש התקשה לחיות ללא אימו והיחסים בין הצדדים לא היו טובים כשהם מרבים לריב. באחת המריבות בין הצדדים, כאשר האישה עזבה את הבית לנוח מעט אצל הוריה, הגיע האיש והניח בפתח הבית קרטונים ושקיות עם בגדים וציוד לאישה ולבת, כביכול אומר לה שאין לה להיכן לשוב.

בדיעבד התברר לה שהשכירות של הדירה לא הייתה לתקופה של שנה כפי הנהוג, אלא חוזה השכירות היה לחודש, ומדי חודש האריך הבעל את החוזה מחדש. כשעזבה האישה לבית הוריה, האיש פשוט הפסיק את חוזה השכירות, הביא לפתח בית הוריה את מטלטלי האישה והילדה, שבמעשה זה ראתה האישה כאמירה – "אין לך להיכן לחזור", והבעל חזר להתגורר עם אימו.

האישה ניסתה לדבר על ליבו, אולם האיש השיב שאינו רואה את עצמו מתגורר בבית ללא אימו, (צורפה הודעת וואטצאפ שכתב האיש לאישה). לטענת האישה - אימו של האיש גרמה למשקעים רבים ביחסים בין בני הזוג, כתוצאה מהתערבותה בחיי הנישואין. עוד מציינת האישה, שאף בתקופה שהתגוררו בשכירות ללא אימו של האיש, היה האיש חוזר מהעבודה הישר לבית אימו, בטרם יבוא לבית המשותף.

טענות האיש
בכתב התשובה טוען האיש שהאישה אחראית על הגירושין, הואיל ובפברואר 2021 האישה עזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת, ועברה עם הקטינה לבית הוריה.

בנוסף מציין, שמאז שעברו לשכירות, האישה נמנעה להגיע עמו לביקורים אצל אימו, דברי שהעכיר את האוירה ביניהם.

עוד טען האיש שסיבת המריבות אינה המגורים לצד אימו, שהרי אף שעברו לדירה שכורה, היו בין הצדדים מריבות וויכוחים.

טענות האישה כפי שנאמרו לפרוטוקול
בתאריך 12.2.24 התקיים דיון הוכחות, בו נחקרו הצדדים בחקירה נגדית. עיקר הנושא נסוב סביב נוכחותה של אם האיש בחיי הצדדים, ובכך שהאיש אינו יכול להתנתק מאימו ולפתח חיי זוגיות עם אשתו.

באשר לעזיבתה את הבית, הסבירה האישה שעזבה רק למשך מספר שעות, והמתינה שבעלה יפייס אותה אחרי איזו מריבה שהייתה ביניהם (שורה 9 ושורה 18-19 לפרוטוקול, ובהמשך שורה 87 ולהלן לפרוטוקול):

"לא עזבתי. הוא צלצל אלי ואני הייתי אצל ההורים שלי, אני ציפיתי שהוא יגיד לי בואי נדבר. כלום. אחרי חצי שעה הוא דפק לי בדלת, כל התכולה של הבגדים, קרטונים של הבגדים, צלחות ודברים של הילדה. לא הבנתי. זוג רבים. ככה עושים? בוא נדבר. הוא אפילו את זה לא עשה. את לא חושבת שזה צריך להיות?"

עוד ציינה האישה שהאיש במקום לפייס אותה, הביא את חפציה וחפצי הבת, ושם אותם ליד הדלת (שורה 123 ולהלן לפרוטוקול):

"האישה: נכון. למה הוא שם לי את החפצים וזרק לי אותם מחוץ לדלת? הוא כל הזמן אמר לי נחזור לבית של אמא שלי. הוא לא הביא את המיטה של הילדה. זה נראה לך הגיוני?

ב"כ הבעל: הוא אומר לך "תבואי, תחזרי, בואי לחיות איתנו".

האישה: אז לא הבנתי, שנתיים הוא צריך להחליט אם הוא רוצה לחיות עם אשתו או עם אמא שלו? היא הייתה עושה לו מניפולציות רגשיות, הוא גם מסכן אבל איך את מצפה שבעל יחיה בצורה נורמלית עם אשתו?"

האישה הסבירה שהיא שינתה את כתובתה לכתובת הוריה, רק על מנת שתוכל לרשום את הילדה לגן עירוני קרוב להוריה, ולכן החליפה כתובת בת"ז, וזאת בהסכמת האיש (שורה 26 ולהלן לפרוטוקול).

כאמור, עיקר הנושא שעלה בדיון היה חיי האיש בצוותא עם אימו. האישה טענה שהאיש אינו יכול לעזוב את אימו, וכך אמרה בדיון (שורה 42 ולהלן לפרוטוקול):

"האישה: הוא אמר שהוא לא מסוגל לעזוב את אמא שלו לעת זקנה. הוא אמר שהנפש שלו לא מסוגלת לעמוד בזה.

ב"כ הבעל: בעמ' 17 את אומרת לו: "אם אני אהיה בסדר עם אמא שלך, אתה תחזור?"

האישה: לא אמרתי לו אתה תחזור. אמרתי "ולפעמים נישן שם" היא עזבה שאנחנו עזבנו את הבית. איך אפשר לחיות עם אמא שלך כשאנחנו עוזבים את הבית והיא אומרת לו תשים פה את המפתחות, אתה לא חוזר לפה! היא מיררה לנו את החיים.

הוא לא הביא מכונת כביסה, הוא לא הביא את מיטת התינוק. הוא גר איתי פיזית, הנשמה שלו עם אמא שלו, הוא לא רצה להביא קניות, זה נראה לך הגיוני ושפוי שבנאדם עבר דירה והוא לא קונה 3 חודשים מכונת כביסה?! הייתי מכבסת אצל ההורים שלי
[...]
(שורה 99 ולהלן) האישה: מה זה איך שיהיה? בטח. מה אכפת לו?! אני נמצאת שם כל היום והוא בעבודה ואני צריכה להסתדר. אמא שלו הייתה מתייחסת אלי כמו אוויר. היא הייתה מתייחסת לאחיות שלו, ואליי - כלום. היא הפסיקה להזמין אותנו בסוף כי האווירה לא הייתה טובה. כי היא כעסה עלי שלקחתי לה את הבן ובעל כורחו לקחתי אותו לשכירות. היא הייתה מזלזלת בי, ואני הייתי צריכה לחיות שם קיץ שלם כאילו אני אוויר מבחינתה? אם הוא אוהב את אשתו כגופו למה לעשות לי את זה? מבחינתו כל דבר שהייתי עושה הייתי כאילו מזלזלת באמא שלו.
[...]
(שורה 138 ולהלן לפרוטוקול, לשאלת ב"כ האישה) היא הייתה שואלת אותי:

'לאן את הולכת?'

'למה את לא אומרת לי לאן את הולכת?'

'למה את הולכת לישון צהרים?'

'את לא מתכוונת להכין ארוחת ערב?'

היא שאלה אותי:

'למה את לא מבשלת לו ארוחת ערב?'

היינו הולכים לטיילת, היא הייתה מתלווה אלינו ואני הייתי מאחורה והוא מדבר עם אמא שלו, ואני מאחורה ומבחינתו זה בסדר, כי באנו לנשום אוויר בים. הוא הולך עם אמא שלו ואני מאחורה."

האישה מציינת שהם היו בייעוץ, והייעוץ לא צלח (שורה 79 ולהלן לפרוטוקול):

"כי הוא אמר ליועץ שאם אני לא אחזור לאמא שלי, אז אין טעם בייעוץ [...] אני מוכנה לנסות לעבוד על הנישואין אבל לא אצל אמא שלו בבית. הוא פיזית פה, אבל הלב שלו שמה."

באשר לטענת האיש שהיו פעמים שלא הלכה למקווה, השיבה האישה שהיה רק פעם אחת שהיא לא הלכה בו ביום אלא למחרת, מפני שהייתה ביניהם מריבה (שורה 114 ולהלן לפרוטוקול).

טענות האיש כפי שנאמרו לפרוטוקול
בחקירתו הודה האיש שאינו יכול להתנתק מאימו, וכי המריבות בבית היו ברקע ויכוחים סביב נושא האם (שורה 151 ולהלן לפרוטוקול):

"הבעל: היה ויכוח עם אמא שלי, כל דבר היא לוקחת בצורה קשה. אמרה לה משהו - 'למה אמרה לי?', עשתה לה משהו – 'למה היא עשתה לי?'.

היא בסה"כ רצתה לדבר ולשוחח איתה.

ב"כ האישה: וראית שהיא נעלבת מהתנהגות הזו, ולא עשית כלום. נכון?

הבעל: מה את רוצה שאני אעשה? אני אריב עם אמא שלי?

ב"כ האישה: וזה לא הפריע לך שהיא נעלבת ונפגעת? לא אמרת לה כלום?

הבעל: היא הייתה אומרת לה את הדברים על מנת שהיא תוכל לדבר איתה. אני לא רוצה לריב עם שתי הנשים.
[...]
ב"כ האישה: למה שהתחתנתם התנית עם י' שתחיו עם אמא שלך?

הבעל: כדי שנוכל לגור כולנו ביחד.

ב"כ האישה: אבל יש לך עוד אחיות. למה דווקא אתה?

הבעל: אחיות זה עם הבעלים שלהם. והבן זה שונה."

בהמשך מודה האיש שאת הדירה שכר שלא לתקופה ארוכה אלא מחודש לחודש, על מנת שיוכלו בהזדמנות ראשונה לחזור לאימו (שורה 220 ולהלן לפרוטוקול):

"ב"כ האישה: חוזה השכירות ממתי עד מתי?

הבעל: כל חודש בחודשו.

ב"כ האישה: אין לכם חוזה ארוך טווח?

הבעל: לא.

ב"כ האישה: מלכתחילה הכנת את הקרקע שתצליח לחזור לאמא שלך בכל רגע נתון. לא כך?

הבעל: כן, כדי שלא יהיה מתח בין אמא שלי לבינה וכדי שלא יהיה מריבות. זה שאתם חושבים שאני אדיש.

ב"כ האישה: למה חוזה חודשי?

הבעל: כי לא רציתי לחתום לשנה.

ב"כ האישה: אז כל הזמן היית בהיכון לחזור לאמא שלך.

הבעל: חזרתי לאמא שלי.

ב"כ האישה: ברגע שראית שי' עזבה, לקחת את הדברים שלה וזרקת לה בדלת.

הבעל: לא היה אפשר לחיות ככה.

ב"כ האישה: איך כן ניסית לחיות?

הבעל: לא להיות בבית של אמא שלי, זה לא נעים ההרגשה שהייתה, ואני הבנתי שלא היה נעים אבל אני רציתי שנחזור לחיות בבית של אמא שלי."

דיון ומסקנות
לאור טענות הצדדים כפי שמופיעים בכתבי בית הדין וכפי שנשמעו בפנינו מתרשם בית הדין כי טענת האישה נכונה, ואכן חיי הנישואין של הצדדים הסתיימו, מחמת רצונו של האיש להמשיך ולחיות בבית אימו ולהיות קשור לאימו אף יותר מאשר לאשתו.

בית הדין מוקיר במיוחד מי שמכבד את אביו ואת אימו, שזו זכות גדולה ועליה הבטחת התורה – 'למען יאריכון ימיך'. אך יחד עם זאת, עליו לקיים גם - 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו'. הניסיון מראה כי - 'אפשר לקיים שתיהן' למי שמתנהל בצורה מושכלת. ניתן מצד אחד לכבד את ההורים, אך מאידך - תוך דאגה שהדבר לא יבוא על חשבון האישה וחיי המשפחה. במקרה שלפנינו הדביקות של האיש באימו היא ללא ספק חריגה, ובאה בבירור על חשבון חיי הנישואין של בני הזוג. על אף החשיבות של מצוות כיבוד אם, בוודאי שאין מקום להתגורר בבית אחד עם האמא, כאשר האישה אינה מסתדרת עם האמא, כך לא ניתן יהיה לקיים חיי משפחה.

נראה שעם עזיבת האישה את הבית, לדבריה לזמן קצר, האיש "קפץ על המציאה", וסיים את שכירות הדירה על מנת שיוכל לחזור לבית אימו. הוא אף דאג להביא לה קרטונים ובהם חפצים ובגדים וכו' של האישה והבת על מנת "לקבוע עובדות בשטח" שאין להיכן לחזור - רק לבית אימו. כך שבית הדין מקבל את עמדת האישה כי התנהלותו של הבעל היא זו שהביאה בסופו של דבר לקץ הנישואין.

במצב עניינים שכזה, ולאור העובדה שניתן להבין בהחלט אישה שאינה מוכנה לחיות עם חמותה בבית אחד, ושחמותה נמצאת ברקע החיים האישיים גם כשאינם בבית אחד, לא היה מנוס מגירושין. בפרט שהאיש קבע עובדה מוגמרת, שאין דירה שכורה, וככל ויהיו מגורים משותפים, הם יהיו ביחד עם אימו. משכך האישה זכאית לכתובתה. ובהתחשב בעובדה שמדובר בסכום נמוך שהוסכם כתקרה, סך של 40,000 ש"ח, יש לחייב במלא הסכום. בפרט כשהאישה יוצאת מ 6-7 שנות נישואין ללא זכויות ורכוש, למעט יתרת זכות בחשבון המשותף, פרי מאמץ של שני הצדדים.

לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן:

א. האיש ישלם לאשתו סכום של 40,000 ש"ח בגין כתובתה.

ב. סכום זה יכול להיות משולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים של 2,000 ש"ח כל תשלום, כאשר התשלום הראשון יהיה לתאריך 1.5.24, והתשלום האחרון – 1.12.25, בכפוף לאמור בסעיף ג'.

ג. על האיש למסור לאישה 20 שיקים חודשיים כאמור לעיל, וזאת עד לתאריך 18.4.24.

ד. במידה ולא יבצע את האמור בסעיף ג', על האיש לשלם לאישה את מלוא הסכום של 40,000 ש"ח באופן מיידי.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ז באדר ב' התשפ"ד (27/03/2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה