לפנינו בקשת התובעת (להלן ''האישה'') לקביעת סמכות דיונית בבית הדין. ומנגד, עתירת הנתבע (להלן ''האיש'') למחיקת תביעת המזונות על הסף בטענה של חוסר סמכות ולקביעת מקום שיפוט בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.

עובדות והליכים:
א. הצדדים נישאו בשנת 2015 ולהם ילד משותף בן 8.5.
ביום 17.8.2023 פתחה האישה תיק יישוב סכסוך בבית המשפט. במסגרת ההליך הגיש האיש בקשות לבית המשפט לקיום מפגשים של הקטין עם אביו וקביעת זמני שהות. בהמלצת כב' השופט הישאם שבאיטה - ניהלו הצדדים משא ומתן באמצעות באי כוחם, ומינו את הגב' פ' לשם קביעת זמני שהות של הקטין עם כל אחד מהוריו. הצדדים ערכו הסכם שכותרתו 'הסכם זמני' אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 11.10.2023 על ידי בית המשפט, ונחתמה פסיקתא.

ב. ביום 17.12.2023 הגישה האישה לבית הדין תביעת גירושין. לתביעה נכרכו עניני הרכוש והילדים (הסדרי שהות, ומזונות ילדים). בכתב התביעה טוענת האישה שהאיש אינו זן ואינו מפרנס לא אותה ולא את הילד. היא גם מייחסת לו התנהגות קיצונית ואלימות נפשית אשר לדבריה הובילו אותה לשהות יחד עם הילד במקלט לנשים שורדות אלימות. בית הדין קבע מועד דיון בכלל התביעות ליום 23.1.2024.

ג. ביום 18.1.2024 הגיש ב''כ האיש בקשה למחיקת תביעת המזונות על הסף בטענת של חוסר סמכות. בית הדין בהחלטתו מיום 21.1.2024 ביקש את תגובתה של האישה עד ליום 23.1.2024.

ד. ביום 23.1.2024 קיים בית הדין דיון ארוך, בסיומו, בסיועו של בית הדין גובשו הסכמות כדלהלן:

1. הצדדים יתגרשו זמ"ז תוך מחילת האשה על כתובתה.
2. האיש יעביר לאשה בגין חלקה במטלטלין סך של 10,000 ₪.
3. מועד הקרע הינו מועד פתיחת התיק לישוב סכסוך, וממועד זה כל אחד מהצדדים יקח את משכורתו שנכנסה לחשבון המשותף (המצריך חתימת שני הצדדים), כמו כן מחלקו של הבעל יועבר לאשה סך של 10,000 ₪ הנקובים בסעיף ב'. בנוסף הבעל ישא לבדו בהלוואות על הרכב ממועד זה. ומחצית מהכספים ששולמו בגין הלוואת הרכב עד למתן החלטה זו יושבו לאשה.
4. ב"כ הבעל יגיש את עמדתו בעניין הסמכות עד ליום 28/1/24, וב"כ האשה תגיש את עמדתה בעניין הסמכות עד ליום 4/2/24.

ההסכמות הנ''ל קיבלו תוקף של פסק דין.

ה. בהתאם לסעיף 4 להסכמות הנ"ל הוגשו לתיק סיכומים של שני הצדדים.

ו. ביום 16.1.2024 הגיש ב''כ האיש לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון 'בקשה דחופה לקביעת סמכות שיפוט'. וביום 15.2.2024 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט הישאם שבאיטה כדלהלן:

''מעיון בפרוטוקול הדיון בבד''ר מיום 23.1.2024 עולה כי בפני בד''ר עלתה שאלת הסמכות. משכך, הצדדים יבהירו תוך 7 ימים האם נתן בד''ר החלטתו לעניין זה שכן בית המשפט חייב בכלל כיבוד ערכאות.''

החלטה נוספת של בית המשפט ניתנה ביום 31.3.2024:

''על פי הלכת שרגאי ((בר''ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ''ד כג(2) 171, 176-175 (1969)) תביעה למזונות בשם הקטינים לא ניתנת לכריכה לתביעת גירושין. עם זאת, סעיף 9 בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי''ג-1953, מקנה לבד''ר סמכות שיפוט בענייני מעמד אישי שאינם כרוכים בתביעת הגירושין לרבות מזונות ילדים וזאת בהינתן הסכמת הצדדים כולם להתדיין לפניו.

בבג''ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול נקבע כי הסכמה זו יכולה להינתן באופן מפורש (בכתב או בעל פה) או מכללא- ''מעצם הופעתו של הנתבע בבית הדין, בלא שהביע התנגדות או הסתייגות מסמכותו של בית הדין בהזדמנות הראשונה (בג''ץ 9539/00 איתן נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פ''ד נו (1) 125, 131 (2001); בג''ץ 8543/03 פלונית נ' פלונית, [פורסם בנבו] בפסקה 7 (28.1.2007); וראו והשוו: בג''ץ 141/71 הספל נ' בית הדין האזורי, תל אביב, פ''ד כה(2) 471, 474-473 (1971)''.

לאחר עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבד''ר ביום 23.1.2024, עולה כי ב''כ הבעל הביע התנגדות מפורשת לעניין הסכמות לקביעה במזונות (ר' שורות 38-41, 45 8 לפרו').

משבית המשפט סבר כי כבר ניתנה החלטה בעניין זה ע''י בד''ר, אך ביום 22.2.2024 הוגשה בקשה למתן ארכה, הרי שטרם ניתנה החלטת בד''ר לעניין זה ונוכח האמור לעיל, לא מצאתי להמתין להחלטה מאחר והנני סבור כי הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה. משכך תפעל הנתבעת להגשת כתב הגנתה.''
< span id="koteret1">

טענות האיש:
א. מאחר שבית המשפט נתן תוקף של החלטה להמלצות המומחית גב' פ' בעניין הסדרי השהות עם הקטין, כמו גם להסכם שנחתם בין הצדדים, אזי בית המשפט לענייני משפחה רכש את הסמכות לדון בתביעת המשמורת והסדרי שהות עם הקטין. בנסיבות אלו כריכת האישה את תיק 'הסדרי שהות' נעשתה שלא כדין.

ב. האישה דאגה להעלים מבית הדין את ההליך הנ''ל שהתנהל בבית המשפט. בכך לוקה כריכתה לתביעת הגירושין בחוסר כנות ותום לב.

ג. כריכת 'מזונות הילדים' נעשתה שלא כדין, וזאת בשים לב להלכת שרגאי הידועה אשר קובעת כי אין בית הדין קונה סמכות לדון במזונות קטינים, אלא אם קיימת הסכמת שני הצדדים כמצוות סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, והסכמה כזו לא ניתנה מעולם על ידי האיש, אדרבה האיש הגיש במועד הראשון, עוד קודם שהתקיים הדיון 'בקשה למחיקת התביעה על הסף' מחוסר סמכות דיונית, כמו גם במהלך הדיון העלה את טענת חוסר הסמכות (שורות 102-108 לפרוטוקול הדיון מיום 23.1.2024).

להבדיל מתביעה להשבת הוצאות הקטין שניתן לכרוך על פי הלכת שרגאי הנ''ל, אך לדברי ב''כ האיש דבר זה לא התקיים במקרה שלפנינו.

האיש ציטט בין היתר פסקי דין של כב' השופט מזוז והלכות נוספות מבית המשפט העליון התומכות בגישה זו.

ד. מכיוון שבמהלך הנשואים הצדדים צברו רכוש מזערי, הרי שכוונת האישה לפצל את ענייני הצדדים בין שתי הערכאות הינה חוסר כנות מוחלט והעדר תום לב קיצוני.


א. באשר לטענות על 'העלמת' ההליכים בבית המשפט, מפנה האישה לכתב התביעה שלה (סעיפים 9,59,61) בו הזכירה בהרחבה את ההסכם הזמני בעניין הסדרי שהות אשר קיבל תוקף של פסק דין. היא אף קובלת על חוסר כיבוד ההסכם מצד האב. משכך, הכריכה היא כנה וישרה.

ב. לעומת זאת, האיש הוא אשר העלים בהליך מקביל בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון את ההליך המתקיים בבית הדין הרבני באשר לסמכות, ואת דבר קיום הדיון בבית הדין ביום 23.1.2024. בהתאם לכך ניתנה ההחלטה על ידי כבוד השופט בניגוד לעקרון לכיבוד ההדדי בין הערכאות.

ג. בנוגע להלכת שרגאי - על אף שישנם הליכים אשר הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון, בדבר סמכות בית הדין לדון במזונות הילדים אשר נכרכו כדין - ניתן בהחלט להישען על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בתיק מס' 1250217/3, וזאת בשים לב לעובדה שהכרעת בג''ץ בנושא זה עדיין תלויה ועומדת.

האישה הגישה סימוכין ונימוקים הלכתיים ומשפטיים לטענותיה.

< span id="koteret1">הכרעה:
כלל כיבוד ערכאות והחריגים לכלל
בראשית דברנו נקדים את המובן מאליו, בית הדין מאמין שמאבקי הסמכות הינם נחלת העבר, אשר סרבלו את ההליך וגרמו הוצאות מיותרות ועינוי דיון לצדדים. כיום על פי רוב המערכות עובדות להפליא ובהתאם לכלל של כיבוד הדדי בין הערכאות. דבר זה מביא לחיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי יקר, מונע עוגמת נפש לצדדים ומקצר את ההליכים.

לגופם של דברים - בית הדין סבור שהתשתית העובדתית אשר הונחה בפני בית המשפט, ואשר בגינה פסק שהסמכות העניינית נתונה בידי בית המשפט, הייתה מוטעית, ואילו היו מונחות לפניו העובדות לאשורן ברור לנו שהיה שומט את ידיו מלדון בזה. וכפי שיתבאר להלן.

בבג"ץ 8497/00 אירה פייג־פלמן נ' ג'אורג' פלמן, (להלן גם: בג"ץ פלמן, פס"ד פלמן) נקבע כי מן הראוי והנכון יהיה על כל ערכאה המשפטית להמתין במתן החלטתה בעניין הסמכות במקרה בו מתקיים דיון על כך בערכאה אחרת: [ההדגשה אינה במקור]

''במצב שנכרכה בו הסוגיה של חלוקת רכוש בין בני זוג בתביעת גירושין, ולאחר מכן הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה, וטרם ניתנה הכרעה על ידי אחת משתי הערכאות בשאלת הסמכות לדון בסוגיה, יהא זה נכון לומר כי מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות מסור בידי כל אחת משתי הערכאות – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני – שיקול דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה.

ההחלטה אם להימנע מדיון ולהמתין לכך שהערכאה האחרת תכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה במסגרת בירור טענות כנגד סמכותה אם לאו נתונה לשיקול דעתה של כל אחת משתי הערכאות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

השיקולים יהיו מושפעים מנתונים רלוונטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב שבו מצוי ההליך בערכאה האחרת.

כך למשל אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות נגד סמכותה, והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות.''

בנדון דידן החלטת בית המשפט ניתנה ביום 31.3.2024, בו בזמן שעניין הסמכות היה תלוי ועומד ונידון בבית דיננו. הוגשה לבית הדין על ידי ב''כ האיש ביום 18.1.2023 'בקשה למחיקת תביעת מזונות על הסף' בטענת של חוסר סמכות, בית הדין ביקש את תגובת האישה עד למועד הדיון. כמו כן במהלך הדיון שהתקיים ביום 23.1.2023 הועלתה טענה של חוסר סמכות, בית הדין הגיב לכך בקצרה: (שו' 107-109)

''ביה"ד: אישור הסכם של צדדים במסגרת ישוב סכסוך מקנה סמכות?

ב"כ האיש: בוודאי, אם יש פסק דין זה קונה סמכות. ואני אסביר.

ביה"ד: אל תסביר כעת, תכתוב.''

ביום 31.1.2024 הורה בית הדין על הגשת סיכומים:

''ב"כ הבעל יגיש את עמדתו בעניין הסמכות עד ליום 28/1/24, וב"כ האישה תגיש את עמדתה בעניין הסמכות עד ליום 4/2/24.''
סיכומי הצדדים הוגשו ותויקו בתיק.

בהתאם לכך שבית הדין מצוי בשלב מתקדם, אין מקום אם כן ליתן הכרעה העלולה להיראות ולהתפרש כ'מחטף', תוך כדי דיון בעניין הסמכות ''בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות'', כלשון בית המשפט.

ואכן במקרה שלפנינו - בית המשפט בראשיתה של ההחלטה מיום 15.2.2024 הרגיש בזה :

''מעיון בפרוטוקול הדיון בבד''ר מיום 23.1.2024 עולה כי בפני בד''ר עלתה שאלת הסמכות. משכך, הצדדים יבהירו תוך 7 ימים האם נתן בד''ר החלטתו לעניין זה שכן בית המשפט חייב בכלל כיבוד ערכאות.''

טוב עשה בית המשפט שהמתין להכרעת בית דיננו.

'התפנית בעלילה' חלה בסיפא של החלטת בית המשפט מיום 31.3.2024 (צוטטה לעיל) :

''...לאחר עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבד''ר ביום 23.1.2024, עולה כי ב''כ הבעל הביע התנגדות מפורשת לעניין הסכמות לקביעה במזונות (ר' שורות 38-41, 45 8 לפרו').

משבית המשפט סבר כי כבר ניתנה החלטה בעניין זה ע''י בד''ר, אך ביום 22.2.2024 הוגשה בקשה למתן ארכה, הרי שטרם ניתנה החלטת בד''ר לעניין זה ונוכח האמור לעיל, לא מצאתי להמתין להחלטה מאחר והנני סבור כי הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה.

משכך תפעל הנתבעת להגשת כתב הגנתה.''

בית הדין תמה: 'ממה נפשך', אם בית המשפט סבור שבהתאם להלכת שרגאי אין לבית הדין סמכות לדון במזונות ילדים, מדוע זה המתין עד ליום 31.3.2024 לכתוב זאת בהחלטתו, ולא כתב כן כבר בהחלטתו ביום 15.2.2024? ואם בית המשפט סבור שבהתאם לעקרון כיבוד בין הערכאות אזי יש להמתין להכרעת בית הדין – מדוע אם כן 'לקח' את הסמכות בסיפא ביום 31.3.2024? אתמהה.

לא נעלם מעינו של בית הדין המשך החלטת בג''ץ הנ''ל, שעל אף האמור יש מקום לערכאה אחת להכריע בניגוד להכרעת ערכאה האחרת בהתקיים ''טעם מיוחד'':

''בהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה ... מה יהווה "טעם מיוחד" [...] טול לדוגמה מקרה שענייני הרכוש נכרכו בו בתביעת גירושין בפני בית הדין הרבני, ולאחר מכן נתבעו בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג בלא לנמק החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. במקרה כזה מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. בנסיבות כאלה עשוי להתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק דיון של הערכאה השנייה.''

בית הדין סבור שתנאי זה לא התקיים כאן, אדרבא בית הדין לא נהג בחיפזון ליתן החלטה בעניין, אלא ביקש לקבל את עמדת הצדדים בסיכומים בכתב, על מנת שיהיו מונחים לפניו נימוקים ותשתית רחבה. בית הדין נהג במתינות רבה ובשיקול דעת.

יתכן, שבית המשפט הרגיש שבית הדין נהג כביכול במתינות רבה מדי ולא מיהר להכריע. לכן, חפץ היה בית המשפט לעשות צדק עם הצדדים וליתן החלטה במהירות כדי לקדם את התיק. בית המשפט רמז לכך בהחלטתו בסיפא:

''משבית המשפט סבר כי כבר ניתנה החלטה בעניין זה ע''י בד''ר, אך ביום 22.2.2024 הוגשה בקשה למתן ארכה, הרי שטרם ניתנה החלטת בד''ר לעניין זה ונוכח האמור לעיל, לא מצאתי להמתין להחלטה מאחר והנני סבור כי הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה.''

בית הדין מוצא לנכון להסביר את התעכבותו במתן החלטה. כפי שניתן לראות במערכת המחשוב, סיכומי ב''כ האישה הגיעו במועד אך היו חסרים. בית הדין הגדיל לעשות ודחק בב''כ האישה להשלים את המסמכים, בהחלטה מיום 11.2.2024:

''בפנינו תגובת ב"כ האשה.

התגובה הגיעה עם מסמכים חסרים, על ב"כ האשה לשלוח תגובה מלאה.''

כך גם בהחלטת בית הדין מיום 3.4.2024:

''מעיון בתיק עולה כי תגובת האשה בענין הסמכויות אינה סרוקה לתיק. בדיון מיום 23/01/24 (שורה 56 לפרוטוקול הדיון) האשה אמרה שהיא מכניסה את התגובה. כמו כן בתגובת האשה לתגובת האיש מיום 28/01/24 צויין כי הוגשה תגובה בענין הסמכויות, אולם אינה בפנינו.

לאור האמור מוחלט כדלהלן:
על האשה להכניס את תגובתה בענין הסמכויות באופן מיידי.

המזכירות תיצור קשר טלפוני עם ב"כ האשה לוודא הגעת החלטה זו.''

למעלה מן הצורך נציין, כי גם אם קיים עיכוב במתן החלטה הנוצר מן העומס העצום שישנו על בית הדין, אשר מטפל במאות ואלפי תיקים במקביל, אין לראות בזה זרז לנטילת הסמכות, אלא יש להמתין להכרעה בערכאה הראשונה בעניין הסכמות, כפי הבג''ץ שהוזכר לעיל, וכפי שכתב כב' השופט בהחלטתו הראשונה בתיק זה .

לא למותר להתייחס להחלטת כב' השופט בסיפא: ''אך ביום 22.2.2024 הוגשה בקשה למתן ארכה''. ביה"ד עיין במערכת המחשוב, ושב ועיין. לא נמצאה כל בקשה כזו בתאריך הנ''ל. הבקשה היחידה לקבלת ארכה התקבלה ביום 29.1.2024, ובית הדין נעתר להארכה למשך 24 שעות בלבד:

''בפנינו בקשה למתן אורכה של 24 שעות.

החלטה: נעתרים לבקשה.''

סיכומי האישה הוגשו כבר ביום 5.2.2024 אך הוגשו עם מסמכים חסרים כאמור.

נוסיף ונאמר, הנימוק של הלכת שרגאי אשר הובא בהחלטת בית המשפט בסיפא, שאולי זהו הרציונל שעמד מאחורי ההחלטה - אינו יכול להיחשב כ''טעם מיוחד'' אשר יש בו כדי להצדיק הכרעה של הערכאה השנייה בדבר הסמכות. וזאת מן הטעם הפשוט שעל זהו גופא הדיון, זוהי הסוגייה שנידונה בין הצדדים והיא היא שניצבת להכרעת בית הדין.

אשר על כן, בית הדין מצר על החלטת בית המשפט בסיפא, ואנו סבורים שהיא ניתנה מבלי שהייתה לעיני בית המשפט התמונה המלאה והשלימה.

< span id="koteret1">סעד זמני בהליך יישוב סכסוך לקביעת מקום סמכות
בנוגע לטענת האיש ולפיה מאחר ובהליך ישוב סכסוך קיבלו הצדדים על עצמם את המומחית גב' פ' ואת המלצותיה, הסכמות שאף קיבלו תוקף של החלטה על ידי בית המשפט, דבר זה מלמד על כך שבית המשפט קנה סמכות, טענה זו דינה להידחות. נסביר. אין די בהסכם זמני שנערך בהליך יישוב סכסוך כדי לקבוע סמכות, 'הסכם זמני' כשמו כן הוא - זמני בלבד, אשר משמש רק כ'עזרה ראשונה' לצדדים אשר מעוניינים להסדיר במקרה הזה את המפגשים שלהם עם הקטין מבלי להיכנס למלחמות על גבו של הקטין, וזאת עד למועד אשר ניתן לפתוח תיקי תביעות בתום תקופת עיכוב ההליכים בהתאם לחוק והתקנות. או אז יחליטו הצדדים אם לאמץ את ההסכם הזמני ולהמשיכו, ואם לאו רשאי כל אחד מהצדדים לפתוח תיק 'הסדרי שהות' בערכאה שיבחר בהתאם לחוק והתקנות. זאת בהתאם לאמור בסעיף 3 (ח) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה:

''אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה.''

כך גם בסעיף 3 (ז) (4):

''צו לסעד דחוף או זמני שניתן לפי סעיף קטן זה יעמוד בתוקפו חמישה חודשים מיום מתן הצו, ואם קבעה הערכאה השיפוטית שנתנה את הצו תקופה אחרת – לתקופה שקבעה. ואולם, נתנה הערכאה השיפוטית שנקבעה כמוסמכת לדון בתובענה העיקרית, לאחר שהוגשו כתבי בי־דין לפי סעיף 4, החלטה בעניין הצו, לפני תום התקופה כאמור, יעמוד הצו בתוקף עד למתן ההחלטה.''

כלומר, לשון החוק נותנת להסכם הזמני שניתן בהליך ישוב הסכסוך תוקף של חמישה חודשים בלבד או עד להחלטה של הערכאה השיפוטית שנקבעה כמוסמכת לאחר שהוגשו תביעות כדין. 'הסכם זמני' אינו מקנה סמכות לדון בתביעות. הדברים פשוטים ולא נכתבו אלא כדי להשיב על טענת ב''כ האיש.

נפל היסוד נפל הבניין - בנסיבות אלו קובע בית הדין שכריכת 'הסדרי השהות' נעשתה כדין.

כריכת מזונות ילדים
מעתה יש לדון לגופו של עניין בדבר כריכת מזונות ילדים בתביעת גירושין.

עמדת בית הדין, כפי שנרמזה במהלך הדיון, היא שניתן לכרוך את עניין מזונות הילדים בתביעת הגירושין וכדלקמן.

בית הדין לא יאריך בנימוקים בנושא, סקירה מקיפה ניתנה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק מס' 1250217/3, דוק מינה ותנהו לכאן.

די אם נפנה בקצירת האומר לסופו של הערעור הנ''ל:

''מסקנתנו היא כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו, על אף פרשנותו המצמצמת של כבוד השופט מזוז, המונעת דיון מלא וכולל במזונות הילדים בכריכה בבית הדין הרבני – וזאת, הן משום שפרשנות מחודשת זו נאמרה כדעת יחיד שאליה לא הצטרפו לא כבוד השופט הנדל ואף לא כבוד השופט קרא; והן משום שמדובר בהליך בע"מ המופנה כלפי בית המשפט ועל פי סעיף 20(א) לחוק-יסוד: השפיטה, מחייב "על בית משפט" ולא בית דין דתי. אלא שבדברינו דלעיל, הוספנו והערנו על עצם הניסיון מצד כבוד השופט מזוז לשנות במסגרת ההליך בבע"מ 7628/17 מהלכה וותיקה ומושרשת של בית המשפט העליון, הקובעת את סמכותו הרחבה של בית הדין לדון בעניינים הנכרכים בתביעת הגירושין ובכללם בתביעת מזונות ילדים. זאת, כשהדבר נעשה על ידו שלא בדרכים שבהם קבע בית המשפט העליון עצמו, בעת שינוי וסטייה מהלכה מעין זו. אנו תקווה כי "ייתן בית המשפט העליון את דעתו לכך בעקבות פסיקה של הערכאות האחרות" – במקרה זה, פסק דיננו זה (רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (2013) הנשיא, כתוארו אז, א' גרוניס פסקה 19)
[...]
לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי.''

לאמור, כל עוד לא ניתנה הכרעה אחרת מבית המשפט העליון והעתירות כרגע תלויות ועומדות בפניו - בית הדין לא ימנע עצמו מלדון במזונות הילדים אשר נכרכו כדין.

כריכה כנה
באשר לטענת האיש לכריכה לא כנה של תביעת הגירושין מאחר והאישה הכמינה את ההליך שהתקיים בבית המשפט בשלב יישוב הסכסוך.

טענה זו אינה נכונה כלל. עיון בכתב התביעה מלמד שהדבר נכתב ע"י האישה "ברחל ביתך הקטנה", בין הסעיפים 58-62, וראה למשל בסעיף 59:

''בהליך יישוב הסכסוך נחתם הסכם זמני אשר ניתן לו תוקף כפסק דין בתאריך 11.10.23 (ראה נספח א'), בהסכם נקבעו הסדרים זמניים בנוגע להסדרי שהות עם הקטין, הרחקה בין הצדדים ומינוי מומחית לבחינת הסדרי השהות בין הצדדים לקטין.''

והדברים מדברים בעד עצמם.

עוד טען התובע שהצדדים צברו במהלך חיי הנשואים רכוש מזערי בלבד, ועל כן כריכת תיק רכוש אינה כנה.

מלבד העובדה ש'דין פרוטה כדין מאה', עיון בכתב התביעה מלמד שגם בטענה זו אין כל ממש, בין סעיפים 65-72 לכתב התביעה מפורטת התביעה הרכושית: רכב טסלה, שני רכבי יונדאי, החזר חוב על סך 80.000 ₪, מטלטלים, חוב בגין שיפוץ 25.000 ₪, 10.000 ₪ שמשך האב עבור שכ''ט עו''ד. הלזה יקרא פכים קטנים?! אתמהה.

ראוי היה לחייב הוצאות משפט לאוצר המדינה על טענות סרק אלו, אשר נלקחו מן הגורן ומן היקב. לפנים משורת הדין לא יחייב ביה"ד בהוצאות.

בית הדין התרשם לאורך כל הדרך וכן במהלך הדיון באופן בלתי אמצעי, שהכריכה של האישה הייתה כנה לחלוטין. ניתן לראות זאת לאור העובדה אשר בדיון אחד בית הדין הצליח להביא את הצדדים להסכמות על רוב הדברים, האישה נכונה להתגרש, ניתן פסק דין לגירושין בהסכמה והצדדים התגרשו.

החלטה
לאור האמור, בית הדין קובע שהסמכות בעניין תביעת הגירושין הכרוכה, לרבות בעניין מזונות הילדים, נתונה לבית דין זה. מזכיר בית הדין יקבע מועד דיון הוכחות בתביעת מזונות הקטין. עד למועד הדיון, הצדדים ימציאו לבית הדין תלושי שכר של שלושה חודשים אחרונים. כל צד יהיה רשאי לחקור את הצד השני במשך 45 דקות.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

החלטה זו מותרת בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ח' בניסן התשפ"ד (16/04/2024).

הרב ציון אשכנזי – אב"ד

הרב אליהו עמאר

הרב שמואל דומב

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

---

---