בפני בית הדין בקשת האם להגדלת מזונות הילדים שנקבעו בפס"ד מיום ט' באדר תש"פ (05.03.2020), בסך 3,300 ש"ח לשלושה ילדים, מחמת שינוי נסיבות.

רקע עובדתי
הצדדים התחתנו בשנת תש"ס (2000), והתגרשו כדמו"י לראשונה ביום ט"ז בטבת תשס"ב (31.12.2001). הם חזרו לחיות יחד והתגרשו מספר פעמים נוספות, חלקם בגט לחומרא, לאחרונה ביום ז' בשבט תשפ"ב (‏09.01.2022). לצדדים חמשה ילדים משותפים, כעת שלושה בגירים, ושני קטינים ילידי 2013 ו-2014.

בהסכם גירושין אשר אושר בבית הדין וקבל תוקף פס"ד ביום 25.11.2013 (בתיק 15/) נקבעה משמורת ארבעת הילדים (של אז) אצל האם, ונקבעו מזונות בסך 3,300 ש"ח צמוד למדד, כאשר "זכות כל צד לתבוע שינוי מזונות בשינוי נסיבות".

בפס"ד מיום י"ד בכסלו תשע"ו (26.11.2015) (בתיק 17/), לאחר לידת בת נוספת, נקבעו מזונות בסך 2,500 ש"ח צמוד למדד לחמשת הילדים, לאור בקשת האישה בדיון באותו יום לקבוע מזונות בסך זה כדי שהבעל יוכל לעמוד בהם בלי שתזדקק לתבוע במל"ל.

כאמור לעיל, בפס"ד מיום ט' באדר תש"פ (05.03.2020) (בתיק 22/), נקבעו מזונות לשלושה ילדים (בינתיים הבת הבכורה ילידת 2000 בגרה, והבן [ב'] יליד 2005 עבר לגור אצל האב) בסך 3,300 ש"ח צמוד למדד. [בהחלטה קודמת מיום ד' בכסלו תש"פ (02.12.2019) הובהר שסכום זה כולל אף את מחצית מהוצאות חינוך, אך לא מחצית הוצאות רפואיות חריגות.]

בחודש 3/2022 בגר גם הבן הגדול [א'] והאב החל לשלם מזונות בסך 2,200 ש"ח.

ביום 23.2.2023 הגישה האישה-האם את התביעה הנוכחית להגדלת מזונות בעקבות שינוי נסיבות מהותי. התקיים דיון ביום י"ב באייר תשפ"ג (03.05.2023), בו ביקשה ב"כ האישה להגדיל את המזונות לסך 1,800 ש"ח, עבור כל אחד משני הילדים הקטינים, סה"כ 3,600 ש"ח, כולל מדור והוצאותיו, ובנוסף מחציות. עמדתם העקרונית של האב וב"כ היא שאין שינוי נסיבות ואין הצדקה להגדלת המזונות.

האישה הגישה סיכומיה ביום 14.5.2023, והאב הגיש את סיכומיו ביום 28.5.2023 (בתיק 23/). כמו כן, הגישו הצדדים תגובות לסיכומים, והאישה הגישה מסמכים רפואיים, חלקם חסויים. כעת יש להכריע.

עיקרי טענות הצדדים
עיקר טענות האישה
• עם האם גרים הבת הבכורה ובתה (נכדה), הבן הגדול [א'] שבשרות צבאי, ושני הקטינים, בדירת שלושה חדרים, ואין ידה מספקת לצרכי המשפחה הבסיסיים, והיא נמצאת בחובות.

• האם אובחנה במאי 2021 שהיא חולת לוקמיה, ובנוסף נמצא בראשה גוש סרטני, וכן אובחנה כחולת ריאות COPD, ולכן מוכרת במל"ל כנכה 100% אי כושר עבודה, ואינה עובדת. מחלת הלוקמיה ותוצאות הלוואי מהווים שינוי נסיבות משמעותי.

• האב הפסיק לשלם מזונות עבור הבן הגדול כשהגיע לגיל 18, אך בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית (פד"י מח) 461 (3) נקבע שיש אחריות להורים לזון את ילדיהם גם אחר הגיעם לגיל 18 במשך השירות הצבאי.

• הסדרי השהות של הקטינים לא מתקיימים עם האב, וחלוקת זמני השהייה היא גורם משפיע על חלוקת הנטל בין ההורים. היעדרות האב מחיי הילדים גם מהווה שינוי נסיבות.

• הוצאות המדור הם ה-1,200 ש"ח לחודש.

• מקצבת האם נוגסים עבור חובות והחשבון מעוקל. בפועל הקצבה עומדת על 4,200 ש"ח, ואין לאם הכנסות נוספות.

• בגלל עיקול חשבון האם, מבקשת שהמזונות יופקדו לחשבון הבן הגדול [א'].

עיקר טענות האב
• לא ניתן לחייב את האב במזונות הבת והבן הבגירים, גם אם גרים למעשה עם האישה. תשלום המזונות מיועד למלא צרכי שני הקטינים, ולא סיפוק צרכי התא המשפחתי הכולל. בנוסף, הבן [א'] (הבגיר) מסרב לכל קשר עם האב.

• לא חל כל שינוי נסיבות בהכנסת התובעת מאז מתן ההחלטה ביום 2.12.2019. כבר אז ציינה שקבלה גמלה בסך 5,100 ש"ח, ולא עבדה, וכעת הגמלה עומדת על סך 5,431 ש"ח. כמו כן, כבר אז גרה בדירת עמידר עם תשלום חודשי מופחת של דמי שכירות.

• חובות האם אינן מצדיקות הגדלת מזונות, ובשים לב לנתוניה תוכל לפנות להליך מתאים.

• מתקיים הליך מקביל בו האב מנסה לשחזר קשר עם הקטינים, אך האם מסכלת זאת.

• לנתבע הכנסה חודשית של 6,800 ש"ח בלבד, ונושא בתשלום מזונות בסך 2,200 ש"ח ושכירות 1,800 ש"ח. כמו כן, לאב חוב מזונות כ-70,000 ש"ח בהוצל"פ, ונקבע צו תשלומים בסך 400 ש"ח. כך, נותר כ-2,500 ש"ח בלבד לצרכי כלכלה עבורו והילד [ב'] שגר אתו.

• לתובעת הכנסה גדולה ממנו (קצבה+ מזונות+ חוב מזונות=8,030 ש"ח), וכנראה מקורות הכנסה נוספות, כמו תרומות ו/או תלושי מזון מהרווחה. היא מחזיקה רכב ג'יפ כ-4 שנים.

• בעניין מחציות, הוצאות רפואיות כלולות בהחלטה מיום 27.11.2020, חוגים אינם במצע החיובים עפ"י דין, וקייטנות בדרך כלל מחזור אחד בעלות מתנ"ס, במיצוי כלל ההנחות.

• האישה לא צירפה ראייה ממחלקת אונקולוגיה התומכות בטענת מחלתה.

דיון הכרעה
יש להבהיר מראש שפסיקת גובה המזונות היא דינמית, ומושפעת מנתונים משתנים של גילאי הילדים, יכולתם הכלכלית של הצדדים, ומצב שהות הילדים. עוד יש לציין כי יש הבדל בין גובה מזונות שנקבע בהסכם לבין גובה מזונות שנקבע בפסיקה, שכן כאשר הצדדים הסכימו על גובה מזונות וקבעו אותו בהסכם מחייב אין לבית הדין לשנות אותו – ככל התחייבות אחרת – אלא בשינוי נסיבות מהותי ביותר, או אם יש הוראה בהסכם המאפשר לדון מחדש בשינוי נסיבות, ואילו גובה מזונות שנקבע דרך פסיקה ניתן לשנות בשינוי נסיבות סביר, המצדיק אבחון מחדש בגובה המזונות הראוי. ראה בזה פס"ד מבית הדין אשקלון (תיק ‏64761/17) מיום י"א בשבט תשע"ו (21.01.2016).

בנידון זה, המזונות בסך 3,300 ש"ח (עבור ארבעת הילדים) נקבעו לראשונה בהסכם ביום 25.11.2013, אך הותנה מראש שהצדדים יוכלו להגיש תביעה לשינוי המזונות בשינוי נסיבות. אכן, הוגשה תביעה בזה, ושוב נקבעו מזונות בדרך פסיקה בפס"ד ביום ט' באדר תש"פ (05.03.2020) בסך 3,300 ש"ח, ופס"ד זו הוא המחייב כעת.

ב"כ האב הצביעה על כך שמצבה הרפואי של האם ומחלת הלוקמיה בה אובחנה לפני כשלוש שנים (לפי מסמך חסוי אותו הציגה) אינה משפיעה באופן משמעותי על מרכיבי פסה"ד למזנות. בדיון ביום כ"ז בחשון תש"פ (25.11.2019) שהוביל לפסה"ד הנ"ל, טענה ב"כ האישה: "האישה מקבלת קצבת נכות 5,110 ש"ח ומרוויחה עוד 1,500 ש"ח. קצבת הנכות בגלל ריאות גב ונפשי". הרי שכבר אז האישה בקושי עבדה, והתקיימה בעיקר בזכות קצבת הנכות והמזונות שקבלה. אמנם, ייתכן בהחלט שלאישה עצמה נגרמו הוצאות רפואיות נוספות משמעותיות (ולטענתה אמורה לעבור ניתוח עם עלות עצמית משמעותית, טענה שלא גובתה במסמך), אך אין בכך להשפיע במישרין על חיוב המזונות, שנועד לכלכלת הילדים הקטינים, כפי שטענה בצדק ב"כ האב.

כמו כן, על אף שגרים עם האם שני ילדים בגירים ואף נכדה, אי אפשר לחייב את האב במסגרת פס"ד למזונות ילדים בכלכלת הבגירים, בפרט כאשר אינו אמיד ואינו מרוויח די לכלכלת עצמו. הדברים אמורים גם כלפי הבן [א'] שטרם סיים שירות צבאי, למרות האמור בפס"ד בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית (פד"י מח) 461 (3), אותה ציינה ב"כ האישה, שעכ"פ בנסיבות תיק זה אין אפשרות לחייב את האב בפרנסתו מדין צדקה כללי, עליו התבסס אותו פס"ד.

יוער עם זאת, שגם אם אין אפשרות לחייב את האב בכלכלת ילדיו הבגירים, מן הראוי בפן המוסרי שהוא מעצמו יראה לנכון לדאוג לצרכי ילדיו הבגירים כפי יכולתו, בפרט לאור מצבה הרפואי הרופף של אשתו לשעבר, שמתמודדת בגידולם ובכלכלת הילדים המשותפים.

אולם, לאחר העיון, יש להגדיל למעשה את המזונות שנקבעו מכמה סיבות, ולהשית על האב את מלוא פרנסתם של שני הקטינים, כפי שיבואר לקמן, וזה אף יאפשר לאם לנתב את שאר הכנסותיה לצרכיה ולצרכי שאר הילדים הבגירים.

ראשית, לא ניתן להתעלם מטענת האם לשינוי נסיבות מחמת מחלתה. אף אם האם קיבלה קצבת נכות בזמן פסה"ד הקודם מיום ט' באדר תש"פ (5.3.2020), היא עדיין עבדה והשתכרה 1,500 ש"ח לחודש, ואף הייתה לה יכולת לעבוד להשתכר יותר, אך כיום, שמצבה הרפואי החמיר ואיננה יכולה כלל לעבוד, וודאי שיש בכך הרעה מסוימת ממצבה הכלכלי בפסה"ד הקודם.

שנית, יש להדגיש שגם בפסה"ד עצמו נקבע סך 3,300 ש"ח צמוד למדד. גם אם נחשב רק את חלקם היחסי של שני הקטינים, נכון להיום, הצמדה של 2,200 ש"ח מיום 5.3.2020 הוא בסך 2,432 ש"ח, כלומר, סך 1,216 ש"ח לכל ילד.

שלישית, אין ספק שלאורך שנים נקבעו דמי מזונות נמוכים, וזאת גם בהתחשב ביכולתו הכלכלית והכנסתו של האב. יכולת כלכלית מוגבלת זו יצרה מעין "תקרה" שתחמה את סך המזונות הכולל אותו ניתן היה לחייב את האב, אף שייתכן שהיה ראוי לקבוע מזונות יותר גבוהים לילד, אילו היה מדובר רק בקטין אחד או שנים. הנגזר מזה, בהגיע הבן [א'] לגיל 18 אין הכרח להפחית את דמי המזונות הכוללים בשליש, שכן מעתה שנותרו רק שני קטינים ניתן לחייב מזונות יותר ריאליים עבורם עדיין במסגרת ה"תקרה" של הסך הכולל.

רביעית, עיון בפרוטוקול הדיון הנ"ל מראה שהבן [א'], שכעת התבגר, שהה בפנימייה בכפר נוער, וכפי שטענה ב"כ האב אז: "הילד שבפנימייה זה כבר לא מזונות אלא דמי אירוח". אמנם, היה חוזר בסופי שבוע לבית האם, ולטענת האם היא הייתה משלמת את תשלומי הפנימייה. עכ"פ, נראה מתוך הדברים שבית הדין התחשב בכך בקביעת סך המזונות, שעבור ילד אחד העלויות הן פחות משני הילדים האחרים. לכן, גם מטעם זה מסתבר שבהגיע ילד זה בפרט לגיל 18 יש מקום שלא להפחית בגינו את הסכום של המזונות הכולל בשליש, שכן מראש נקבע הסך הכולל בהתחשב בכך שעלות ילד זה פחות משאר הילדים. לפיכך, מכיוון שבפסה"ד לא נעשתה הבחנה מפורשת בינו לקטינים האחרים, לענייני חישוב הוצל"פ וכדו' יש לראות את פסה"ד כקובע סך 1,100 ש"ח לכל ילד, אך בבואנו לפסוק סכום מזונות ראוי מכאן והלאה, יש להתחשב בכך שמראש נקבעו המזונות תוך ידיעה שילד זה שבגר כעת שהה אז בפנימייה.

לכן, יש לקבוע כעת מזונות עבור כל אחד משני הקטינים הנותרים בסך 1,450 ש"ח צמוד למדד, כולל מדור והחזקת מדור ואף מחציות, אך בנוסף ישלם האב מחצית הוצאות רפואיות חריגות, ומחצית מחזור קייטנה אחד בעלות מתנ"ס (כדברי ב"כ האב בזה). סך זה ישקף בצורה יותר נאמנה את צרכיהם של הקטינים, ועדיין יותיר לאב כדי מחייה במסגרת "תקרה" כוללת.

במסגרת פס"ד זה, יש להיעתר לבקשת האם ולהורות לאב להפקיד את דמי המזונות לחשבון הבן [א'].

מסקנה
לאור כל הנ"ל, בית הדין קובע:
א. האב חייב במזונות כל אחד משני הקטינים בסך 1,450 ש"ח לכל ילד סה"כ 2,900 ש"ח צמוד למדד לכל חודש.

ב. סך זה כולל מזונות, מדור ודמי מדור, ואף מחציות חינוך, ובנוסף האב חייב מחצית הוצאות רפואיות חריגות ומחצית מחזור קייטנה בעלות מתנ"ס.

ג. תחולת פסה"ד זה מחודש ספטמבר 2023, ואילו על העבר נשאר האב חייב במזונות בסך 1,100 צמוד למדד (למעט בעניין הקייטנות, ככל ששילמה האם בפועל עבור קייטנות בקיץ תשפ"ג (2023) חייב האב בתשלום מחציתו, כדלעיל סעיף ב', בהצגת קבלה על התשלום).

ד. על האב להפקיד מעתה את דמי המזונות לחשבון הבן [א'].

פסה"ד ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום ו' באלול התשפ"ג (23/08/2023).


עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה