בפנינו ערעור על החלטות כבוד ביה"ד הרבני האזורי נתניה מיום 21.7.2024, שבה נקבע שעל אף שהצדדים לא התיצבו לישיבת מהו"ת, ניתן להגיש תביעות.

הצדדים נישאו אזרחית בקפריסין בשנת 2007, בהיות המשיב כהן והמערערת גרושה. בתאריך 30.7.2023 פתחה המערערת בהליך יישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת. לצדדים נקבעה פגישת מהו"ת לתאריך 27.9.2023. בתאריך 28.9.2023 הודיעה יח"ס לבית המשפט לענייני משפחה שהצדדים לא התיצבו לישיבת מהו"ת, והתיק נסגר. לטענת המערערת, הצדדים לא התיצבו לישיבת מהו"ת, מאחר וניסו להגיע לשלום בית.

בתאריך 20.6.2024 הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת בקשה נוספת ליישוב סכסוך. התברר למערערת שבו ביום הגיש המשיב תביעה לגירושין לביה"ד הרבני האזורי נתניה, וכרך לתביעתו את עניני הרכוש. יצוין שלצדדים נקבע מועד לדיון ליום 25.11.2024.

המערערת פנתה לבי"ד קמא בבקשה למחיקת ההליך, מהטעם שהואיל והצדדים לא הופיעו לפגישת מהו"ת, הם אינם יכולים להגיש תביעות. בתאריך 21.7.2024 החליט בי"ד קמא לדחות את בקשת המערערת:

"לאחר עיון בבקשה ובתגובה ובנספח שצורף לבקשה עולה שפגישת המהו"ת נקבעה שלא בהתאם לחוק ולתקנות. גם אם הדבר נעשה בהתאם להנחיית יחידת הסיוע אין בכך בכדי לשנות את המועדים הקבועים בחוק.

ובהתאם לכך הסתיימה תקופת עיכוב ההליכים וניתן היה להגיש תביעות ככל שלא חלפה שנה ממועד הגשת הליך יישוב הסכסוך.

לאור האמור קובע בית הדין שהתביעות הוגשו כדין."

המערערת טוענת שהחלטה זו הינה בניגוד לסעיף 3 (י) (1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תיקון שהתקבל בשנת התש"פ – 2020 (הדגש לא במקור):

"על אף האמור בסעיף קטן (א), אדם רשאי להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי בלא שהגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך, אם מתקיים אחד מאלה:

(1) בשנה שקדמה להגשת התובענה כבר הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בין אותם צדדים והמבקש להגיש את התובענה הגיע לפגישות המהו"ת, ובלבד שבעת הגשת התובענה חלפו התקופות כאמור בסעיף קטן (ה) ותקופת 15 הימים שבסעיף 4 לעניין הבקשה."

בתאריך 18.8.2024 הגישה המערערת לבי"ד דנן בקשה לבר"ע. בהחלטה מאותו יום התבקש בי"ד קמא להסביר מדוע החלטתו אינו עומדת בסתירה לסעיף 3 (י) (1) הנ"ל. בי"ד קמא בהחלטתו מיום 15.9.2024 קבע שהואיל ופגישת מהו"ת נקבעה שלא בהתאם לסעיף 3 (ב) (3) לתקנות, ולא הוגשה בקשה להארכת תקופת יישוב סכסוך בהתאם לסעיף 3 (ד) לחוק, וגם הואיל ואי הופעת המשיב לישיבת מהו"ת הייתה בתום לב ובהסכמה, אין לראות באי ההופעה הארכת תקופת מהו"ת, ומשכך יכולים הצדדים להגיש תביעות. וכך כתב בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל:

"המחוקק קבע שטרם הגשת תביעה לערכאה השיפוטית בעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה תשע"ה-2014, יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך.

החוק הנ"ל קבע בסעיף 3 (ב) (3) שפגישות המהו"ת יתקיימו בתוך 45 יום מיום הגשת הבקשה ויחידת הסיוע רשאית להאריך את התקופה ב 15 יום תוך הודעה לצדדים ולערכאה השיפוטית.

יחידת הסיוע שע"י בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה מטעמיה היא קבעה מועד שאינו תואם את הקבוע בחוק.

במקרה זה היה על מגישת הבקשה, קרי-האישה, לפעול אל מול יחידת הסיוע למימוש זכותה לקיום הליך ליישוב סכסוך בהתאם לחוק, ובמידת הצורך להגיש בקשה להארכת תקופת יישוב הסכסוך בהתאם לסעיף 3 (ד) לחוק לצורך ניסיון לכינון שלום בית.

התובעת לא פעלה בהתאם להוראות החוק וכך גם יחידת הסיוע שקבעה מועד למפגש לאחר התקופה הקצובה בחוק.

יתרה מכך, לדבריה הייתה הסכמה שלא להופיע לפגישת המהו"ת לצורך ניסיון להגיע לשלום בית. ככלל, ניסיון מסוג זה הינו חלק מהליך יישוב הסכסוך, והיה עליה לפעול בעניין בהתאם לקבוע בחוק ולהאריך את תקופת יישוב הסכסוך בהסכמה.

פעולתה של האישה מחוץ למסגרת החוק לא יכולה להקנות לה יתרונות משפטיים ולעכב הליכים ולחסום את גישתו של האיש לערכאות המשפטיות בהתאם לאמור בחוק, ובכך ליצור יש מאין הליך עיכוב הליכים בניגוד להוראות החוק.

בסעיף 4 (א) לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, תשע"ו – 2016, נקבע שלבקשת צד שהתייצב לפגישת המהו"ת זכות להגיש בקשה להטלת הוצאות על הצד שלא התייצב, להאריך את תקופת עיכוב ההליכים לפי תקנה 16.

בתקנות מפורש שהיה על מבקש הארכת תקופת עיכוב ההליכים בגין אי הופעה להופיע בעצמו לפגישה שנקבעה. כלומר, ככל ששני הצדדים לא הופיעו לפגישה, מאבדים שני הצדדים את הזכות להאריך את תקופת עיכוב ההליכים בהתאם לתקנות.
בנידון שלפנינו, גם האישה לא הופיעה למפגש, לדבריה בהסכמת האיש.
יתירה מכך, בסעיף 16 (ב) (1) לתקנות הנ"ל, נקבע שהאפשרות להאריך את תקופת עיכוב ההליכים היא דווקא "אם הצד השני גרם לביטול פגישות המהו"ת או לא הופיע אליהן בחוסר תום לב".

בנדון שלפנינו גם לדברי האישה אי הופעתו של האיש לפגישה נעשתה בתום לב ובהסכמה, כך שלא ניתן להאריך את תקופת עיכוב ההליכים.

לא ניתן ליצור עיכוב הליכים יש מאין בניגוד להוראות החוק. לא היה מוטל על האיש לתחזק את הליך עיכוב ההליכים יותר מהאישה מגישת הבקשה יוזמת ההליך.

אין לראות באי הופעה, הסכמה מכללה להארכת תקופת עיכוב ההליכים כאשר המחוקק קבע שיש להגיש טופס מסודר בכתב, בייחוד שלא מצאנו הסכמה מכללה של האיש.

מלבד האמור, עמדתי שגם אם האיש היה מסרב להופיע למפגש שנקבע שלא כחוק על ידי יחידת הסיוע והאישה הייתה מופיעה למפגש, עדיין אין לחסום את זכאותו לפניה לערכאות בייחוד לאחר שלדבריו הצדדים ניהלו מו"מ שכשל. האישה היא זו שכשלה לנצל את זכותה ליישוב הסכסוך בהתאם לחוק, כאשר ההליך התנהל שלא בהתאם לקבוע בחוק. אין לראות בעמידה דקדקנית על החוק כחוסר תום לב, כ"ש במקום שהאישה עצמה קבעה שפעולת האיש הייתה בהסכמה ובתום לב.

סוף דבר, לאור האמור התביעות הוגשו כדין."

עם קבלת החלטת בי"ד קמא, ביה"ד בקש את תגובת המשיב לבקשה. ויאמר, ככל ומדובר בסוגיא משפטית גרידא של סמכות וכד', בי"ד דנן אינו צריך לקיים דיון פרונטאלי, ויכול לפסוק בהתאם לטיעונים שבכתב.

המשיב מציין לשני פסקי דין התומכים בטענתו, שגם אם הצדדים לא הופיעו לישיבת מהו"ת, ניתן להגיש תביעות. פס"ד מביה"ד הרבני הגדול בתיק 1121808/1, ומבית המשפט לענייני משפחה ת"א בתיק 27821-11-16.

טעה המשיב בכך שסמך יתדותיו על פסקי הדין הנ"ל.

פסה"ד מביה"ד הרבני הגדול ניתן בתאריך 3.10.2017, ופסה"ד מבית המשפט לענייני משפחה ת"א ניתן בתאריך 29.11.2016. שני פסקי הדין ניתנו בטרם חוקק התיקון של סעיף 3 (י) (1) הנ"ל בשנת 2020. משכך אין להם כל רלוונטיות.

לאחר העיון בערעור, נראה שדינו להתקבל. המערערת הגישה את בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה פ"ת בתאריך 30.7.2023, ויחידת הסיוע הזמינה לפגישת מהו"ת לתאריך 27.9.2023, דהיינו בתוך 60 הימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

בסעיף 3(א)(3) לחוק להסדר התדיינויות נקבע כי "כל פגישות המהו"ת יתקיימו בתוך 45 ימים מיום הגשת הבקשה, ואולם יחידת הסיוע רשאית להאריך את התקופה, פעם אחת, ב-15 ימים בהודעה לערכאה השיפוטית ולצדדים". לא נקבע בחוק ובתקנות כיצד על יחידת הסיוע להודיע על הארכת התקופה ב- 15 ימים, ועל כן, עצם זימונם לתקופה שבתוך 15 הימים הנוספים, יש לראותה כהודעה של יחידת הסיוע על הארכת התקופה ל- 60 יום בהתאם לסעיף זה. אשר על כן פגישת המהו"ת נקבעה בהתאם לאמור בחוק, והואיל והצדדים לא הופיעו לפגישה שנקבעה, לפי סעיף 3(י)(1) לחוק, הם אינם רשאים להגיש תובענות בעניין סכסוך משפחתי, ללא הגשת בקשה חדשה ליישוב סכסוך, והופעה לפגישת מהו"ת.

לאור האמור, ביה"ד מקבל את הערעור, ועל הצדדים לעבור הליך יישוב סכסוך בטרם הגשת התביעות, כולל הופעה לישיבת מהו"ת, משכך, התיקים שפתח המשיב בבי"ד קמא – יסגרו.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטי זיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"ח באלול התשפ"ד (01/10/2024).


עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה