בפנינו ערעור על החלטת ביה"ד הרבני האזורי ירושלים מיום 15.1.2024, ובה חויב המערער לשלם למשיבה את מלא חיוב הסכום שבכתובה – מיליון ש"ח.

הצדדים נישאו בתאריך ......, ולהם שלשה ילדים, כיום כולם בגירים.

על אף תביעת הגירושין שהגישה המשיבה עוד בחודש ינואר 2021, ועל אף שבתאריך 28.2.2023 המערער חויב בגט, ועל אף שכנגד המערער הוטלו מספר צווי הגבלה, עד היום המערער לא גרש את אשתו בגט פיטורין כדמו"י.

כשלוש שנים לאחר נישואי הצדדים, התגלתה אצל המערער מחלת סכרת קשה, עד שבשנת 2006 מצבו החמיר והוא נאלץ לעבור השתלת כליה. המשיבה היא זו שתרמה לו כליה, שבזכותה הוא מצליח לשרוד את מצבו הרפואי המורכב, על אף העיוורון והיותו מובל בכיסא גלגלים.

בשנת 2014 התגלה אצל המערער סרטן הערמונית, והוא עבר ניתוח קשה עם החלמה מורכבת, כאשר לאורך השנים בהן הוא מטופל, המשיבה מטפלת בו במסירות רבה.

בתאריך 21.10.2020 עזבה המשיבה את הבית, ועברה להתגורר בבית אחותה. בכתב התביעה לגירושין מתארת המשיבה את התעללות וכפיות הטובה של המערער כלפיה.

בתאריך 5.1.2021 תבעה המשיבה גירושין, כשהיא כורכת לתביעתה את עניין הכתובה ומזונות אישה. בתאריך 15.3.2022 המליץ בי"ד קמא על הצדדים להתגרש, ובתאריך 28.2.2023 חייב את המערער במתן גט, וכך נכתב בהחלטה לחיוב בגט:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים, בית הדין נוכח כי הבעל עומד בסירובו לתת גט לאישה שלא מטעמים ענייניים אלא בכדי להשתמש עם הגט כקלף מיקוח להשיג הישגים ממוניים בתביעות הרכוש המתנהלים בין הצדדים. בית הדין מחליט כי בנסיבות התיק הבעל חייב לתת גט לאשתו.

בהתאם לכך, על האיש להשיב תוך 7 ימים אם ברצונו לתת גט לאשתו לאלתר וללא כל תנאי.

במידה והאיש יעמוד בסירובו לתת גט לאישה, בית הדין פונה באופן חריג לבית המשפט הדן בתביעות הרכוש של הצדדים, כי בשיקוליו במתן פסק דין על אופן איזון המשאבים בין הצדדים, תהיה לפניו העובדה כי הבעל מעגן את אשתו זמן רב ללא כל הצדקה ומתנהג אליה בכפיות טובה, על אף שבכל תקופת חיי הנישואין המשותפים של בני הזוג, האישה התמסרה אל בעלה במסירות נפש ואף תרמה לו מגופה את אחת מכליותיה כדי להוסיף לו שנות חיים ולשפר את מצבו הרפואי, ותרומתה לכלכלת הבית הייתה גדולה בהרבה יותר ממנו, ואילו הבעל מחזיר לה בכפיות טובה ומנסה להשתמש בגט כקלף מיקוח להשיג הישגים כלכליים."

בתאריך 15.1.2024 חייב בי"ד קמא את המערער במלא סכום הכתובה. בהחלטה הנ"ל הביא בי"ד קמא את הרקע לתביעת המשיבה בגירושין:

"האיש היה במצב בריאותו לא כל כך טוב כבר בתחילת הנישואין, ומצבו הלך והחריף עם השנים, עד שנעשה עיוור לחלוטין. גם הכליות שלו הפסיקו לעבוד, הוא נצרך לתרומת כליה, והאישה היא זו שתרמה לו כליה. האיש גם לקה במחלת הסרטן, והאישה טיפלה באיש וסעדה אותו במשך כל השנים. כיום האיש כמעט ואינו מסוגל ללכת על רגליו, והוא משתמש בכיסא גלגלים.

דא עקא, שבשנים האחרונות התחיל האיש להיות חשדן כלפי אשתו, חשד בה שהיא מנהלת חיים כפולים, שיש לה מאהב וכו'. החיים עימו נהיו בלתי נסבלים לדבריה, והיא עזבה את הבית בשנת 2020. לאחר מכן הגישה תביעת גירושין בינואר 2021.

כך אמרה האישה בדיון הראשון שהתקיים ביום 25/5/21:

כל יציאה מהבית זה על מנת להיפגש עם גבר, הייתי צריכה לדווח לו איפה אני נמצאת, מה ששבר זה החודש האחרון שהוא פשוט אמר לי במפורש, הוא התקין מצלמות, הוא התקשר לשאול אותי איפה הראוטר, הוא שם מצלמה בחדר שינה, הרגשתי שהפרטיות שלי הופרה, הוא לא נתן לי גישה למצלמות, שבועיים לפני שעזבתי היה חג, הוא אמר לי שהוא עזב, כל ויכוח הוא מאיים בגירושין, מאותו שבוע המצב הלך והידרדר, רואים את הגבר מחכה לי בחניה כמו בובה, אם הם טוענים שזה לא נכון יש מצלמות, הוא יודע מי זה הגבר, הוא יודע איפה הוא גר, הגבר הזה הוא דמיוני, לא היה לי שום דבר, אין לי שום סיבה שאני בוגדת בו, לא יכולתי להיות עם הפלאפון, כל צפצוף זה מהגבר, הוא אמר לי תפקידי את הפלאפון, הפקדתי אצלו, זה לא עזר, הוא עדיין טען שאני בוגדת בו ואני לא אמינה, שבת לפני שעזבתי היה הפסקות חשמל, הוא חשב שהגבר בבית, הוא הזמין את המשטרה, באותו לילה הוא אמר לי את לא חושבת שצריך לפרק את החבילה, לפרק אז נפרק, לקחתי יומיים שלושה ויצאתי מהבית.

האיש לא הכחיש את הדברים שאמרה האישה בדיון ההוא. אומנם בדיון שאח"כ, בנובמבר 2021 הכחיש את הדברים, וכן בסיכומים שהגיש ב-2022. אך שוב חזר לטעון שהיא בוגדת בו ומנהלת חיים כפולים, וכך נאמר בסעיף 7 לסיכומים האחרונים ששלח בעניין הכתובה:

7. "נתנה עיניה באחר"

כעולה מאשר הובא בפני בית הדין וממעשיה של האישה בפועל, בסתר ובגלוי, ברור כי היא נצלה את מצב בריאותו הרופף של הבעל בכדי לחיות חיים כפולים ונוחים תוך שכתוצאה מכך מצב בריאותו הולך ומחמיר.

ביה"ד נוכח לדעת שהאיש אינו רוצה באשתו, אינו אוהב אותה, ומעכב את הגירושין בגלל סיבות צדדיות, וחייב אותו בגט לפני כשנה, ביום 28/2/23, על סמך דברי רבנו ירוחם המפורסמים בעניין איש ואישה שאינם רוצים זה בזה.

לדברי האיש, האישה אינה זכאית לכתובה היות שהגירושין יצאו ממנה, היא קמה ועזבה את הבית, יש לה דין מורדת, היא מנהלת חיים כפולים וכו'. הוא גם חוזר שוב ושוב שהחלטת ביה"ד שחייבה אותו בגט הייתה מוטעית."

בי"ד קמא בהכרעת הדין קובע שאין שום בסיס לטענות של המערער כלפי המשיבה, למשיבה עילות רבות לגירושין וכתובה, ומציין גם את התנהלותו כפויית הטובה, כאשר המשיבה תרמה לו כליה וסעדה אותו:

"ביה"ד נוכח שאין שום בסיס לטענות האיש כלפי אשתו על בגידה וחיים כפולים. אדרבה, אם כדבריו, אז אין מקום לעכב את הגט, ומעשיו סותרים את דבריו. אומנם היה שלב שהכחיש שנהג באובססיביות ובקנאות, אך כיוון שלא הכחיש בדיון הראשון ושוב חזר לטעון כך אין לקבל את הכחשתו באמצע ההליך.

במקרה דנן בלא שום ספק יש לאישה עילות רבות לתבוע גירושין ולקבל את כתובתה, מצבו הבריאותי של האיש, עיוורונו, נכותו, הוא אינו מסוגל לפרנס (ראה שו"ע אה"ע ע א) וכו', ובעיקר הוא אינו מסוגל לקיים יחסי אישות (שו"ע אה"ע קנד). למרות כל זאת, ייאמר לזכות האישה, כי במהלך השנים האישה מחלה על כך ועזרה וסעדה את האיש במסירות נפש ממש ואף תרמה לו איבר מגופה (כליה). למרות שיכולה הייתה לתבוע גירושין בכל אותם שנים, היא נטתה שכמה לסבול כדי לשמר את שלום הבית. אך לאור התנהגות האיש בשנים האחרונות, הקנאות האובססיבית כלפיה, רדיפתו אותה והשמצתה בדברים שאין להם שחר, היא אינה מוכנה עוד להמשיך ולמחול ולסבול את העילות הנ"ל.

ביה"ד גם רואה בהתנהגות האיש כפיות טובה שאין כדוגמתה כלפי האישה שתמכה בו, סעדה אותו, תרמה לו כליה וכו', ובמקום זאת הוא חושד בה ומעליל עליה עלילות מרושעות חסרות בסיס. אין ספק שאישה אינה יכולה לחיות עם בעל שמעליל עליה עלילות שווא כאלו, טוען עליה שהיא בוגדת בו ומיצר את צעדיה. זו התנהגות אלימה לכל דבר, ובוודאי שאין מדובר בטענת מאיס עלי גרידא, אלא ככל הנהו שנאמר במשנה בפרק המדיר עא ע"ב שיוציא וייתן כתובה מאחר שמצער אותה ואינה יכולה לשבת תחתיו ..."

גם לנושא כתובה מרובה התייחס בי"ד קמא, וכן לעניין גביית הכתובה בטרם הגירושין.

המערער העלה מספר טענות כנגד פס"ד זה:

לטענתו - עסקינן בבעל נכה, עיוור, שאמנם מסרב ליתן גט לאשתו, אך זאת לאחר שהמשיבה עזבה את "המערער המסכן והעיוור החולה והסיעודי לבדו, ביקשה לשלול ממנו את כל ממונו וזכויותיו". בנוסף, בהתאם לפסה"ד של ביהמ"ש לע"מ מתאריך 17.1.2024, הרי שזכויות הפנסיה של המשיבה, יוחרגו מסך האיזון. לטענת המערער, הגירושין יצאו מהמשיבה, והוא אינו חייב בכתובתה, בפרט שמדובר בכתובה מוגזמת.

בנוסף – לטענתו המשיבה למעשה הסכימה לוותר על כתובתה בתחילת הליך הגירושין. יובהר, וכפי שהבהרנו במהלך הדיון, ברור למעלה מכל ספק שוויתור זה היה יוצא מהכוח אל הפועל, אם המערער היה נותן לה את גיטה לאלתר, במועד הנ"ל, אולם בנדו"ד המערער הינו סרבן גט, ואף הסנקציות שהופעלו נגדו, אין בהן כדי לשכנע אותו למתן גט, תוך ניצול ציני של ידיו הכבולות של ביה"ד בהפעלת סנקציות אחרות, עקב מצבו הבריאותי. ודאי שבכגון זה המשיבה לא העלתה בדעתה לוותר על כתובתה.

באשר לטענת המערער על "כפל זכויות". ביהמ"ש לע"מ ראה שבפניו נסיבות חיים מיוחדות שלפיהן אין לאזן את הזכויות הפנסיוניות של המשיבה. ביהמ"ש לע"מ הבהיר שבמציאות בה המערער נהנה מקצבאות בסכום של בין 11,000 ל 12,000 ש"ח, אם יתווסף לו עוד 2,100 ש"ח מהפנסיה של המשיבה, כי אז המערער יהיה בידו מעל 14,000 ש"ח, ואילו למשיבה תעמוד פנסיה זעומה בסכום של 2,100 ש"ח, כאשר למערער זכות בדיור ציבורי, והמשיבה חסרת קורת גג. זו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. ולכן הורה ביהמ"ש שלא לאזן את הפנסיה של המשיבה.

אולם שאר הזכויות אוזנו, כולל קרן ההשתלמות של המשיבה, ומשכך בהתאם לאיזון, על האיש היה ליתן לידי האישה סכום של 123,686 ש"ח, ועוד 42,500 ש"ח עבור חלקה ברכב. סכ"ה הייתה אמורה האישה לקבל מהאיש בגין איזון המשאבים סכום של 166,186 ש"ח, כאשר חשבון הבנק המשותף, חולק בין הצדדים.

לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים ועיינו בחומר שבתיק, אנו סבורים שאין להתערב בהחלטת בי"ד קמא. גם אם יבוא החולק ויטען שמדובר בכתובה מרובה, הרי שבנסיבות העניין, מסירות הרבה של המשיבה למערער, וכפיות הטובה שקיבלה בתמורה, ועל כולנה – העובדה שתרמה לו כליה, ולאחר למעלה משלושים שנות נישואין, היא מוצאת את עצמה ללא משענת כלכלית וללא קורת גג, כאשר המערער הינו סרבן גט, המשיב לה רעה תחת טובה, זה המקום לחייב במלא הכתובה, הן מחמת דיני הכתובה, או לפחות כפיצוי.

הדבר היחיד שיכול להתקזז מהסכום הנ"ל הינו הסכום של 166,186 ש"ח שהמערער צריך לשלם למשיבה. זכויות סוציאליות – המשיבה אינה חייבת ליתן לו את חלקה בהן על פי ההלכה, ומשכך ודאי שאין לקזזן.

העובדה שהמערער מוכן ליתן גט רק אם יקבל את מחצית מהפנסיה של המשיבה, וכן שתוותר על כתובה, חמורה מאד בעיננו, והיא מלמדת על אופיו של המערער, ועל הרוע והאכזריות בה הוא נוהג באשתו. העובדה שהמערער נכה, עיוור ומולך על כיסא גלגלים, לא מתירה לו לנהוג ברוע ובאכזריות בלתי נתפסת, למי שלה הוא חב את חייו.

מסכימים עם האמור בהחלטת בי"ד קמא, שבכגון זה שהמערער חויב בגט, יש מקום לחייבו בכתובה אף קודם מתן הגט, וכמו שכתב הרמ"א בשו"ע אבהע"ז קנד,כא.

ואף את הסכום של 166,186 ש"ח, בהתאם לסעיף 5 א (ד) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הואיל והמערער סרבן גט, לו הייתה המשיבה צריכה לשלם לו את הסכום הנ"ל, המערער לא היה מקבלם עקב האמור בסעיף הנ"ל לחוק יחסי ממון. ומשכך גם אין מקום לקיזוז סכום זה מסכום החיוב הכתובה, כל עוד המערער אינו נותן גט לאשתו.

לאור האמור, הערעור נדחה.

מחייבים את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח.

המזכירות תעביר למשיבה את אשר הפקיד המערער כערובה להוצאות משפט.

ניתן לפרסם לאחר השמטת שמות הצדדים.

ניתן ביום י' בתמוז התשפ"ד (16/07/2024).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה