בדיון ביום כ"ז באדר א תשפ"ב (28.02.22) נערך בפני הסכם גירושין, והוא אושר וקבל תוקף פס"ד על ידי.

בהמשך, הוגשו בקשות שונות הנוגעות להסכם. הצדדים קיבלו עליהם סמכות דיין יחיד להכריע בעניין.

מונחות לפני שלוש בקשות שהוגשו ע"י ב"כ המבקש: הראשונה, לחייב את האישה אף היא לשלם את הריבית בהלוואת הבעל כפי שהוא נושא בחיוב הריבית, כמפורט בהסכם הגירושין סעיף ז. השנייה, לקזז חובות מחיוב הבעל בתשלום הארנונה, וזאת בהתעלם ממה שנכתב בהסכם הגירושין סעיף ה. השלישית הינה חדשה, ובהתייחס למציאות בה לא מופיע בהסכם הגירושין שום איזכור לגבי חלוקת תכולת הבית, בזה תובע הבעל מחצית מתכולת הרכוש של הבית המגיע לו על פי חוק יחסי ממון.

בתגובה לבקשות כותב ב"כ המשיבה שישנו ניסיון של הבעל לשפר עמדות ולשנות את שהוסכם ונפסק בהסכם הגירושין. וביחס לבקשה השלישית ציין ב"כ המשיבה את סיומו של הסכם הגירושין שם נכתב בסעיף ט שמעבר לנ"ל אין תביעות זה על זה. מעבר לזה תמה היאך מעיז פניו הבעל לקחת מחפציהם של ילדיו.

דיון והכרעה
באשר לשתי הבקשות הראשונות, אכן הצדק עם ב"כ המשיבה, ואף אני מזהה רצון של הבעל לשפר עמדות, ולא יעשה כן במקומותינו ועל כן בקשות אלו נידחות.

אולם באשר לבקשה השלישית, אין דעתי מסכמת עם תגובת ב"כ האישה, וזכות ברורה שמוקנית על פי חוק – ויתכן אף על פי ההלכה – מחייבת חלוקה, ולא ניתן להתעלם מזה "ולהתחבא" אחר סעיף סתמי וכוללני הכותב שאין תביעה זה על זה. אביא בכאן מקצת מהדברים שנכתבו על ידי בפס"ד בתיק מספר 1176983/3, וז"ל:

"כלפי הטענה שהחוק לא מחייב חלוקה בפנסיה אלא חלוקה שוויונית בכלל הנכסים, וזאת כבר יש מכוח הוויתור של הבעל על הדירה, לענ"ד טענה זו אינה נכונה בשני מישורים. במישור המשפטי טענה זו אינה נכונה, מאחר וכפי שאמרתי אף אם אכן משתקף מההסכם חלוקה שוויונית, מכל מקום אם נעדר מההסכם ויתור מפורש מהזכויות הפנסיונית או כל זכות אחרת או סעיף המורה על קיזוז מהזכויות הללו כתמורה לדברים אחרים, הרי שעומדת לזה שזכאי הזכות לתבוע זכות זו, ואין השמטה זו מחייבת אותו כל ולא מפורש הוויתור. ואם כנים הדברים, הרי כל וישנו ספק מלשון הוויתור – ואף אם על פניו נראה שישנה חלוקה שוויונית, אין זה פוטר את מנסחי ההסכם מהחיוב החל מכוח החוק, וכעת מששב החיוב על פי חוק לאישה, עולים לכדי חיוב דברי המהרי"ק שישנו חיוב קודם להסכם ואין ספק הסכם יכול לפטור מחיוב זה, ויד הבעל שהוא בעל השטר על הוויתור על התחתונה. נקודה חוקית זו שאלתי בזמנו את היועץ המשפטי לבתי הדין הרבני הרב יעקבי, והפנה אותי לדברי השופטת ארבל שכך פסקה ויצרה הלכה משפטית. אין דרכי לעסוק בדברים מעין אלו, אולם מאחר ואנו עוסקים בפרשנות לחוק נצטט מחלקה הנוגע לענייננו.

וז"ל כב' השופ' הילה מלר-שלו בתלה"מ 55915-06-18 פלוני נ' אלמונית (הדגשות במקור):

26. פסק דינו של בית המשפט העליון, כב' השופטת ארבל, בעניין קהלני סלל דרך נורמטיבית בסוגיה זו, שנחרשה באופן פרשני על ידי הערכאות דלמטה בסכסוכים הקונקרטיים שהובאו לפניהן; וכך נכתב בסיפא לפסה"ד: (סעיף 4 לפסה"ד, הדגשות לא במקור – ה.מ.ש).

"במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לוויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על זכויותיו של אחד מהצדדים שמא נעשה שלא בגמירות דעתו המלאה של הצד המוותר, ויתכן שיהיה מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את הנטל להוכחת גמירות הדעת לצד הטוען לוויתור. מכל מקום, כאמור, הדברים נאמרו מעבר לדרוש, ויש לבחון אותם לעומקם כשתיקרה ההזדמנות בפנינו. לא סברנו שהמקרה שבפנינו מצדיק לעשות זאת" (בג"צ 7947/06 איילת קהלני נ' ביה"ד הרבני הגדול (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 24.12.06).

27. אמרה זו (שנאמרה "מעבר לדרוש") הפכה לפלטפורמה משמעותית לפסיקותיהם של ערכאות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים הנוגעות, בעיקרן, לסכסוכים שבהם הושמטו רכיבים כגון זכויות סוציאליות (ר' למשל ע"מ (חי') 416/06 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 12.4.07); עמ"ש (ת"א) 39641-05-10 תמ"ש (ק"ג) 3150/05 א.ג. נ' א.י (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 12.7.07) מפי כב' השופטת הבכירה אבירה אשקלוני; תמ"ש (ראשל"צ) 36510/06 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 2.12.07) מפי כב' השופטת חני שירה; תמ"ש (קריות) 18390/04 א.א נ' ה.א (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 11.6.07), מפי כב' השופטת אספרנצה אלון, אשר אף טבעה את הדיבור "אין אזכור אין ויתור" (שם, ס' 3.4 לפסה"ד)); תמ"ש (כ"ס) 17480/07 ג' ה' נ' ג' י', (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 19.2.09 מפי כב' השופט צבי ויצמן); תמ"ש (כ"ס) 22190/09 ט.מ.נ' א.מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 9.10.11), מפי כב' השופט צבי ויצמן; עמ"ש (ת"א) 39641-05-10 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 2.4.12) מפי כב' השופט יהושע שנלר).

28. חלק מפסיקות אלה, שלאחר ולאור פרשת קהלני, נותחו בפסק-דין מעמיק של כב' השופט משה דרורי, שבמסגרתו זוהתה מדיניות פרשנית לפיה: "ככל שהדבר נוגע לנושא שאינו מוזכר בהסכם הגירושין, היא כזו, שלא ניתן להסיק אוטומטית וויתור או מחילה; נהפוך הוא, מוטל על הטוען לוויתור או למחילה נטל ראייתי להוכיח, שהשתיקה בהסכם הגירושין, משמעה שהצד שכנגד הבין וידע שיש לו זכות מסוימת, והוא וויתר עליה." (עמ (י-ם) 222/08 ש' א' נ' ש' ד' (פורסם במאגרים האלקטרונים, [פורסם בנבו], 2.2.10), סעיף 260 לפסה"ד).

29. עיון בגוף הפסיקה בהקשר זה מלמד, כי הוא עוסק בעיקרו במקרים שבהם אחד מהצדדים עותר לקבלת זכויות סוציאליות שאליהן לא התייחס ההסכם. בהקשר זה מאתר כב' השופט דרורי גישה פרשנית נוספת, מעבר לזו שהונחה כבת יישום עתידי בפרשת קהלני.

30. גישה זו מקורה בפסיקת כב' השופט שאול שוחט והיא מושתתת על עצם הזכאות לזכות עפ"י דין, כמצע נורמטיבי המצדיק את העדר הצורך לציינה במפורש בהסכם (ר' תמ"ש (ת"א) 99783/99 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים, [פורסם בנבו], 25.11.04):

"על פי גישה זו, הלכת שיתוף הנכסים או דוקטרינת איזון המשאבים, שתיהן, מעניקות לבן הזוג את הזכות למחצית הפנסיה או מחצית המוניטין. מאחר ומדובר בזכותו של בן הזוג, משמעות הדבר, מבחינה משפטית, היא זו: אי התייחסות לנושאים אלה, אין בה כדי להעלות או להוריד, ולבטח אין בכוחה של השתיקה לאיין את זכות בן הזוג, לאותה מחצית פנסיה או מחצית מוניטין, אשר הדין מעניק לו אותם." (עמ (י-ם) 222/08 ש' א' נ' ש' ד' (פורסם במאגרים האלקטרונים, [פורסם בנבו], 2.2.10), סעיף 265 לפסה"ד).

עכ"ל בפסה"ד הנ"ל.

הרי שהדברים ברורים שחוסר איזכור לא מורה על ויתור. זאת ועוד, אף לפי ב"כ המשיבה אם נקבל את דבריו ונאמר שאכן אין תביעה זה על זו בעניין חלוקת התכולה, הרי כמו כן אין הכרעה של מי הן. וכמו שסבור ב"כ המשיבה שהתכולה שייכת לאישה סבור הבעל שהתכולה שייכת לו, ולא ניתן לומר שהאישה קונה זאת בקניין חצר מאחר והבעל לא התכווין להקנות, וכן הדירה שייכת לשניהם, וכידוע נחלקו הרמב"ם והראב"ד בקניין חצר האם קונה המשכיר או השוכר, יעויין רמב"ם (הלכות שכירות פרק ו הלכה ה) ושו"ע (חו"מ סימן שיג הלכה ג).

מסקנה
לאור האמור לעיל קובע בית הדין כדלהלן:
א. שתי הבקשות הראשונות נידחות.
ב. בעניין הבקשה השלישית לחלוקת התכולה - תביעת הבעל מתקבלת. על האישה וב"כ להגיש לצד הבעל וב"כ שתי רשימות המכילות את כל תכולת הבית והבעל יבחר ברשימה אחת כמקובל. העדר פעולה זו יגרור דיון, שיתכן ויגרור חיוב הוצאות.

מותר בפרסום בהשמטת שמות ומספרי הזהות של הצדדים.

ניתן ביום כ"ה באדר ב התשפ"ב (28/03/2022).

הרב אברהם הרוש
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה