בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דין בית הדין האזורי בפתח תקווה (בראשות כב' אב"ד הרה"ג אברהם מייזלס שליט"א) מיום 5.3.25 המחייב אותו במתן גט לאשתו.

מדגיש המערער פעם אחר פעם בכתב הערעור "כי הנתבע מסכים לתת גט לאשתו, וכל הדיון נועד להבהיר כי הנתבע אינו חייב בנתינת גט, שהלא יש נפקא מינא להלכות רבות אם הגט ניתן בלי חיוב או עם חיוב".

טוען המערער: "לא התקיים הליך משפט כנדרש, זו סיבה לבד לדון מחדש. מפני שבדיון בתיק הנוכחי התקיים דיון אחד קצר, ומיד כבוד ביה"ד נתן החלטה. לא אפשרו להביא לדיון אנשי מקצוע רלוונטיים, לא חקרו את התובעת, כבוד ביה"ד לא קיים את תקנה ע"ה, לפיה יש לשאול את הצדדים האם יש להם טענות נוספות, לא נתנו לצדדים לכתוב סכומים ולא נכתב פסק דין עם נימוקים. לכן לא ניתן להתייחס לפסק הדין כדיון תקין, לכך זכות הנתבע לבקש דיון מחדש".

למעשה הוגש מסמך זה כבר"ע, אף שזהו ערעור בזכות לכל דבר לאחר מתן פסק דין.

ונזכיר פסק דין כב' ב"ד קמא מיום 5.3.25 נשוא הערעור:

לאור האמור בפרוטוקול פוסק ביה"ד כדלהלן:
א. הבעל חייב במתן גט לאשתו.
ב. נושא הכתובה יעלה עם סידור הגט.
ג. ביה"ד קובע מועד לסידור גט ליום ג' ניסן תשפ"ה (1.4.25) שעה 10:00.
ד. לצורך סידור גט, חובה על כל אחד מהצדדים להביא עמו עד קרוב משפחה (דרגה ראשונה), כתובה, תעודת זהות.

ונזכיר אף החלטה נוספת של כב' ב"ד קמא מיום 25.5.25 לאור בקשה לדון מחדש:

לאחר העיון בבקשה ובתגובה, ביה"ד מבהיר כדלהלן:

תקנה קכט. (1) לתקנות הדיון קובעת כדלהלן:

"בעל-דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם".

בקשה זו אינה עומדת בקריטריונים הללו ולפיכך דינה להידחות.

לגופו של ענין, הערעור נדחה על הסף, ולהלן נבאר קביעה זו.

הערעור הוא על פסק הדין שניתן ביום 5.3.25. המועד להגשת בר"ע או ערעור בזכות על פסק דין זה - חלף זה מכבר (ראו תקנות קלג, קלח לתקנות הדיון).

הבקשה לעיון מחדש וההחלטה שבעקבותיה שניתנה ביום 25.5.25, אינם טוענים מחדש את שעון הזמן להגשת ערעור.

ההחלטה שמיום 25.5.25 אינה החלטה בפני עצמה, אלא איזכור החלטה קודמת שמיום 5.3.25 באשר לחיוב גט ודחיית הבקשה לדון בכך מחדש. כך שאין בהחלטה המאוחרת יותר מאת כב' ב"ד קמא שמיום 25.5.25 כדי לטעון מחדש את שעון הזמן להגשת הבר"ע (וראו אף בג"ץ 5201/24 המזכיר החלטת בית הדין הגדול שקבעה כי בקשה לדון מחדש, אינה יכולה "לטעון מחדש את שעון הזמן" להגשת ערעור, כאשר הובהר כי "ההיגיון העומד בבסיס כלל זה הוא מניעת מצב בו בעלי דין המעוניינים בהארכת מועד להגשת ערעור יגישו בקשות לעיון חוזר בטענות שונות ומשונות, ולאחר שבקשתם תידחה יוכלו להגיש ערעור בזכות על החלטות שהפכו חלוטות, גם אם יהיה זה לאחר כמה שנים ממתן פסק הדין הסופי בעניינם". וראו אף מה שרשם שם בג"ץ מסעיף 10 והלאה). כך גם בנידון דנן.

מעבר לאמור, תיק הגירושין נפתח ע"י התובעת כבר ביום 16.12.24. הבעל מצהיר לא אחת בכתב הערעור שהוא מוכן לגרש. אין הצדקה להחזיק אישה בעגינותה ללא גט, רק משום שנוסח ההחלטה לגירושין לא מקובל על הבעל, אף שמצהיר שמוכן לגרש את אשתו. יתכבד הבעל ויגרש את אשתו כהסכמתו וכהחלטת כב' ב"ד קמא, ואם לאחר הגט תבוא החלטה שסבור הבעל שהיא בעקבות ההחלטה המנוסחת כחיוב גט והנגזרת מנוסח זה לחיוב גט, הוא רשאי לפנות ולהגיש ערעורו בשנית.

אך כאמור ערעור הבעל הוגש לאחר שהזמן שניתן לו להגשת ערעור – חלף זה מכבר, ולכן יש לקבוע כי הבר"ע-ערעור נדחה על הסף; ומשלא התבקשה תגובת הצד השני - ללא פסיקת הוצאות.

העתק החלטה זו יועבר לידיעת כב' ב"ד קמא.

ניתן לפרסום בהשמטת שמות ומספרי זהות.

ניתן ביום י"א בסיון התשפ"ה (07/06/2025).

הרב יצחק אושינסקי
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה