א. לפנינו תסקיר עובדת סוציאלית לסדרי דין שאותו ביקש בית דיננו (בהרכבו הקודם) והכולל המלצות לעניין הסדרי השהות. כן הוגשו לשולחן בית הדין תגובות הצדדים לתסקיר.

לפנינו גם, בהתאם להחלטתנו הקודמת, עמדות הצדדים בשאלת המשך הדיון נוכח חילופי הגברי בהרכב בית הדין, היינו בשאלה אם ההליך יימשך מהנקודה שבה פסק או משלב מוקדם יותר:

התובעת, במסגרת תגובתה, הביעה את עמדתה כי אין צורך בחזרת ההליך לשלב מוקדם מזה שבו הוא מצוי.

הנתבע מבקש "לקיים דיון המחזיר את בית הדין ליום 14.11.24, שם דגל כבוד בית הדין לקבל ההמלצות המקצועיות ושיקול הדעת של העובדים הסוציאליים ומשם להתחיל הדיון מחדש".

בעניין זה סבור החתום מטה כי אין הצדקה לבקשת הנתבע ויש לקבל את עמדתה של התובעת.

ונבהיר:
הוראותיה של תקנה ע"א והאפשרות בהתאם לה להשיב את הדיון לשלב מוקדם מזה שאליו הגיע בהרכב הקודם אינן מכוונות לפתיחתם לדיון מחודש של עניינים שהוכרעו והחלטות שהתקבלו. הרכב חדש – בין שההרכב כולו התחלף ובין שדיין אחד מדייני ההרכב הוחלף – אינו ערכאת ערעור על החלטותיו של ההרכב הקודם. החלטות אלה, כל עוד לא בוטלו במסגרת ערעור או סתירת הדין, מחייבות את הצדדים גם לאחר שבא שינוי בהרכבו של בית הדין, ועל דרך כלל מחייבות הן אף את ההרכב החדש, או השונה, שימשיך לפעול ולדון על בסיסן.

מטרתה של ההוראה המאפשרת את חידוש הדיון משלב מוקדם יותר – אחרת היא:

יש שלצורך קבלת החלטות חדשות צריך בית הדין בהרכבו החדש להתבסס על טענות ועדויות שנשמעו לפני ההרכב הקודם ושטרם נתקבלו בעניינן החלטות. שעה שכך הוא, משנזקק ההרכב החדש להתבסס לא – או לא רק – על החלטות ו'מעשה בית דין' קיימים, עולה לעיתים צורך לשוב ולשמוע טענות או עדויות שכבר נשמעו, שכן על פי דין נדרש הדיין לשמוע את העדויות והטענות מפיהם של העדים ובעלי הדין ולא להסתמך, בהעדר הסכמה לכך, על כתבי טענות בלבד ואף לא על הפרוטוקול המתעד את הטענות שנשמעו בהרכב הקודם.

בית הדין בהרכבו החדש נדרש להכריע בכל מקרה לגופו אם בכך מדובר בו, ולצורך הכרעתו זו נדרש הוא לשמוע גם את עמדות הצדדים.

עיון בתיק מלמד שבעניינם של הצדדים שלפנינו לא התקיים דיון פרונטלי לאחר המועד שבו נקב הנתבע. בכל הנוגע לבקשות שבכתב שהוגשו לאחר מועד זה אין כמובן כל שוני בין החתום מטה לבין חברי המותב האחרים, הללו מצויים לפני החתום מטה כלפני חברי המותב האחרים בכתב ולא נשמעו לא באוזניו ולא באוזני חברי המותב האחרים בעל פה.

לפיכך, ומאחר ששני הצדדים מסכימים שאין צורך לשוב לשלב מוקדם יותר של ההתדיינות, אין החתום מטה, כדיין חדש, או ההרכב כולו כהרכב הכולל אותו, הרי שמשמעות בקשתו של הנתבע אינה כי ההרכב הכולל את החתום מטה ישמע שוב טענות או עדויות ששמע ההרכב הקודם ושאוזנו של החתום מטה לא שמעתן, אלא כי חילופי הגברי בהרכב ינוצלו לפתיחתן מחדש של החלטות שכבר ניתנו. לזאת, כאמור לעיל, אין יסוד בדין בכלל ובתקנה ע"א האמורה בפרט.

על כן, יש לדחות את עמדת הנתבע בעניין זה ולאמץ את עמדת המבקשת, וכך ייקבע ככל שיסכימו חברי המותב האחרים לדעתו של החתום מטה.

ב. לגופו של עניין:
הסדרי השהות של הצדדים עם בתם המשותפת, [ל'], קטינה כבת חמש (כיום), נקבעו בשעתו בהסכמה. השאלה העומדת לפנינו היא שאלת שינוים של הסדרים אלה.

לפנינו תסקיר של שירותי הרווחה הכולל המלצות לשינוי ההסדרים הקיימים. עמדתם של גורמי המקצוע בהתאם לתסקיר היא כי אף שההסדר הקיים היה הסדר ראוי ונכון עד כה, ואף שנקבע בהסכמה, כיום מכל מקום אין הוא ההסדר המומלץ. אליבא דעורכי התסקיר ההסדרים הקיימים שבהם ישנם 'ימים מתחלפים' (ימי א' וה') מתאימים לפעוטה אך עלולים שלא להיטיב עם ילדה גדולה יותר, ועל כן נכון לקבוע מתכונת שבה הימים קבועים ככל האפשר, גם אם כרוכה בכך יצירת רצף של שהייתה הקטינה עם אחד ההורים תוך ניתוק בן כמה ימים מההורה האחר, דבר שבעוד מדובר בפעוטה אינו מומלץ.

עם זאת גם מן התסקיר לא עולה כי ההסדר הנוכחי פוגע, או עשוי לפגוע, בטובתה של הקטינה בטווח המיידי, ומדובר בעיקר בהערכה הנוגעת לעתיד ושאף אינה בחזקת קביעה מקצועית ודאית. נצטט מן התסקיר (ההדגשות אינן במקור):

כאשר [ל'] הייתה פעוטה היה פחות מתאים לייצר רצפים אך כיום [ל'] גדולה יותר ויכולה להחזיק רצף עם אחד ההורים, ואף יתכן שהדבר ייטיב עמה ויעניק ביטחון ויציבות [...]

יש מקום לשינוי בזמני השהות כדי להגביר את תחושת הביטחון והיציבות של [ל'], דבר קריטי להתפתחות רגשית תקינה. אף ש[ל'] אינה מביעה קושי כעת מהמעברים, להתרשמותנו המקצועית קיים חשש שהדבר עלול להשפיע בעתיד [...]

לו היו מסקנות התסקיר מקובלות על הצדדים או למצער לו לא היה מי מהם מעלה טענות של ממש כנגדן, הדעת נותנת כי היה מקום לאמץ את מסקנות התסקיר ולהורות על יישומן המיידי אף שאין ודאות כי השינוי אכן נחוץ ולא כל שכן שלא ברור כלל כי נחוץ הוא כבר עתה, שכן סוף כל סוף עומדת לפנינו חוות דעת מקצועית המעריכה כי בטווח הארוך עשוי השינוי להיטיב עם הקטינה.

לאידך גיסא, לו היה התסקיר משקף תמונה ברורה שלפיה ההסדר הנוכחי פוגע בקטינה פגיעה ממשית ומיידית, אפשר שהיה מקום לאמץ את המסקנות כבר עתה למרות טענותיו של מי מהצדדים נגדן, לפחות כהסדר זמני עד לבירורן של הטענות.

אולם לפנינו תסקיר שאינו משקף כאמור צורך אקוטי ומיידי בשינוי ההסדר הקיים. מנגד עולות בתגובתה של התובעת – האם טענות נגד התסקיר הראויות לדיון ומצריכות בירור.

ונפרט:
מן התסקיר עולה כי התובעת – האם מעדיפה להותיר את ההסדרים הנוכחיים על כנם, אך מגלה נכונות גם להסדר שימלא אחר העיקרון המוצע במסקנות התסקיר, אלא שדוחה היא את החלופה הספציפית שהוצעה בו ומבכרת חלופה אחרת שאף היא הוצעה בו. הנתבע – האב, לעומת זאת, שולל הן את ההסדר הקיים "המצב הקיים" כלשון התסקיר, אף שמדובר בהסדר שנקבע בשעתו בהסכמה – ונציין כי שלילתו של האב אותו אינה נובעת מעמדה שלפיה (כדעתם של עורכי התסקיר) הסדר זה צפוי שלא להיטיב עם הקטינה אלא משום שמתקשה הוא לעמוד בו – הן את החלופה האחרת שהוצעה בתסקיר ושאותה העדיפה האם.

לעניין זה נאמר כי להעדפותיהם של ההורים יש כמובן משקל בקביעת הסדרי השהות, ועל דרך כלל אפשר לקבוע גם כי ככל שנוחים הם להורים תהיה לכך השפעה חיובית גם על טובתו של הקטין.

עם זאת העדפותיהם של ההורים אינן השיקול המרכזי והעיקרי שעל פיו יישק דבר, כי אם בעיקר שיקול הראוי להתחשבות לצורך הכרעה בין חלופות הנראות קרובות זו לזו מן ההיבטים האחרים של טובת הקטין, ובין כך ובין כך בכל הנוגע להבאתן של העדפות ההורים בחשבון יש לתת משקל דומה להעדפותיהם של שני ההורים, בהעדר שיקול כבד משקל המתווה הוראה אחרת, ולא לתעדף את ההורה האחד על משנהו.

בענייננו נתן התסקיר לכאורה כפל העדפה לרצונו ולנוחותו של האב, הן בהמלצה לסטות מההסדר הקיים, שכאמור נקבע בהסכמה, המלצה התואמת להעדפת האב שציין כי המצב הקיים מקשה עליו, הן בבחירה מבין שתי החלופות שהוצעו.

אכן ההמלצה לסטות מההסדר הקיים לא נומקה בתעדוף רצונו של האב אלא בשיקולי טובת הקטינה, אלא שהללו כאמור אינם מחייבים את השינוי המיידי ואף בנוגע לעתיד מצויים על גבול הספקולציה.

לא זו אף זו: גם אם נניח שאכן ההמלצה לסטות מההסדר הקיים נבעה, בראיית עורכי התסקיר, באופן חד־ערכי משיקולי טובת הקטינה, שעה שבפועל מדובר בהמלצה המעניקה לאב את מבוקשו, היה מקום לצפות כי בחלקה השני של ההמלצה – בחירת אחת מן החלופות שהוצעו – יועדפו רצונותיה ואילוציה של האם. לו כך נעשה הרי היה מתהווה מכלול שבו שני ההורים יזכו להתחשבות בהעדפותיהם ובאילוציהם, אם כי כל אחד מהם היה יוצא כשרק 'חצי תאוותו בידו'.

אך בפועל תועדף רצונו של האב גם בבחירת החלופה, אף שאין התסקיר מספק לכך נימוק העוסק במישרין בטובתה של הקטינה.

לטענת התובעת עולה מן התסקיר, ואין לכחד כי לכאורה כך נאמר בו כמעט בפירוש, כי בחירה זו נובעת מרצון 'לפצות' את האב, שלא לומר 'להעניש' את האם, על בחירתה להעתיק את מקום מגוריה, בחירה שלדעת עורכי התסקיר אומנם הייתה "נכונה עבורה" (ולמותר לציין כי גם אם לא כך, אין זה מעניינם של עורכי התסקיר) אך "לא נבעה משיקולים מהותיים הקשורים בטובתה של [ל']".

נבהיר כי מובן מאליו, ודומה כי גם עורכי התסקיר אינם חולקים על כך, כי זכותה של האם לעבור דירה אינה תלויה בהיותה "נובעת משיקולים הקשורים בטובת הקטינה". לכל היותר אפשר לסבור לעיתים כי אם החלטה כזו מתקבלת אצל האם תוך התעלמות מטובתה של הקטינה ולמרות היותה מנוגדת לה אזי תטיל בחירה זו צל על טיב הורותה של האם, אך בענייננו אין אמירה כזו.

אלא שעורכי התסקיר מוסיפים ומטעימים:

למעבר זה הייתה השפעה ניכרת ומשמעותית על כלל המערך המשפחתי, ובמיוחד על האב. הוועדה התרשמה כי האם אינה מפנימה או לוקחת בחשבון את ההשלכות של בחירתה זו. היא מתקשה לראות את חלקה באחריות לנטל שנוצר, ומסרבת לשאת בנסיעות או בהשתתפות כלכלית במימון נסיעות [...]

ובזיקה לכך עולה הרושם כי יש רגליים לטענתה של האם כי דווקא המלצת התסקיר היא ש"לא נבעה" – לפחות בחלק זה של אימוץ החלופה שנבחרה "משיקולים מהותיים הקשורים בטובתה של הקטינה", אלא משיקולים זרים של 'פיצוי' האב, או גרוע מכך 'ענישת האם'.

לעניין זה מעלה התובעת – האם כמה טענות, במישורים שונים:

ראשית, טוענת היא, כי אין זה מסמכותם ומתפקידם של שירותי הרווחה המתבקשים לערוך תסקיר בעניינו של קטין, לערב שיקולים ממין זה. ההעדפה להטיל נטל ישיר או עקיף של טרחה, הוצאות או אובדן הכנסה כתוצאה של הסדרי שהות מסוימים על הורה אחד יותר מעל משנהו כדי לאזן כביכול פגיעה כלכלית או אחרת שפגע הורה זה במעשיו, במקרה זה – בהעתקת מקום המגורים – במשנהו חורגת באופן ברור מתחום מומחיותם של שירותי הרווחה ומן המנדט שניתן להם ופולשת לתחומן של ערכאות השיפוט.

הדברים אמורים ביתר שאת שעה ששאלת נטל הנסיעות שנגרם בשל המעבר נבחנה כבר בבית הדין, וזה לא קיבל את עמדת האב. במצב כזה משמעות המלצתם של שירותי הרווחה היא שימתם את עצמם – במתכוון או שלא במתכוון – כערכאת ערעור על בית הדין, כשאם זה מצא שאין לקבל את עמדת האב שלפיה מצריך המעבר להטיל על האם חלק זה או אחר מנטל הנסיעות, הרי ששירותי הרווחה ממליצים לעקוף את החלטתו ולאמץ את עמדתו זו של האב גם אם תוך 'מטמורפוזה', כשהנטל הכספי הישיר מומר בנטל עקיף.

שנית, לגופו של עניין טוענת האם כי גם האב אינו מתגורר עוד במקום המגורים המשותף האחרון של הצדדים, והשוואת זמני הנסיעות בין המקומות השונים מלמדת כי הלכה למעשה הגדלת הנטל שעל האב – בהקשר של הנסיעות – בשל העתקתה את מקום מגוריה היא זניחה.

לשיטת האם, בהינתן גם כי סכום המזונות שבו חויב האב הוא זעום למדי, ברי כי אין הצדקה להטיל עליה נטל נוסף בגין המעבר ומתוך עמדה של הימנעות מהטלתו על האב.

טיעוניה של האם, שכאמור לעיל נראה כי אינם תלושים מן האמור בתסקיר עצמו, מצריכים וראויים לבחינה בדיון פרונטלי בבית הדין. לכשנוסיף לכך כי גם האב מצידו ביקש בתגובתו לקיים דיון כזה לפני הרכבו הנוכחי של בית דיננו (אם כי לשיטתו אמור דיון זה להשיב את הגלגל אחור גם בהקשר להחלטות שכבר נתקבלו, ובעניין זה כאמור לעיל אין לקבל את עמדתו), הרי שמתחייב כי אכן נקיים דיון כזה.

נוכח התהיות על אודות ההמלצות שבתסקיר ובהינתן כי, כאמור לעיל, גם אליבא דעורכיו אין צורך חיוני לאמץ את מסקנותיו וודאי שלא בטווח המיידי, יש לקבוע כי לעת עתה למרות התסקיר הסדרי השהות שהתקיימו עד כה.

ג. סוף דבר, אם יסכימו חבריי לדעתי יוחלט כי:

1. בית הדין יקיים דיון במעמד הצדדים, ישמע בו את טענותיהם לעניין התסקיר ובהתאם לצורך ולאפשרויות – גם טענות נוספות שלהם. מזכירות בית הדין תקבע מועד לדיון זה ותזמן את הצדדים ובאי כוחם.

2. ההליך יימשך מהנקודה שאליה הגיע בהיותו נדון לפני ההרכב הקודם של בית דיננו ולא יוסג לאחור לשלב מוקדם יותר.

3. עד להחלטה אחרת ייוותרו הסדרי השהות כשהיו עד כה למרות המלצות התסקיר על שינוים.

הרב יחיאל חיים פריימן

הרה"ג פריימן ניתח באופן יסודי ומקיף את הנושא ואני מקבל את המסקנות.

עם האמור , לנושא ההסעות שדובר בו לאורך כל התיק – הגם שהינו עניינו של האב הנושא בו מכוח ההסכם – ייתכן שתהיינה לו השלכות על הסדרי השהות כגון עמידת האב בהסדרי השהות עם הבת, דבר שהינו גורם משפיע על טובת הילדה.

לכן יש צורך לבחון גם נושא זה בדיון ולהגיע לעמק השווה.

הרב דוד בר שלטון

הוחלט כאמור.

ההחלטה מותרת בפרסום בכפוף להשמטת שמותיהם של הצדדים ושל הקטינה ומספרי תעודות הזהות שלהם.

ניתן ביום י"ד בתמוז התשפ"ה (10.7.2025).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה