ביום כ"א בשבט תשפ"ו (8.2.26) ניתנה החלטה, לפיה הסמכות לדון במזונות הילדים מסורה לבית הדין, לאחר שהוברר כי התביעה הוגשה תחילה לבית הדין הרבני.

כעת עומדת בפני בית הדין בקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה.

תוכנה של הבקשה לעיון מחדש נסמכת על כמה אדנים. טענה ראשונית נסמכת על כך שבקשה שהוגשה באמצעות דוא"ל אינה מהווה המצאה כדין, ולפיכך אינה יכולה להיכלל במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי שעליה נסמכה ההחלטה הקודמת.

נבהיר, כפי שהודגש כבר בהחלטה נשואת הבקשה, כי התקנה שצוטטה בהחלטה הנזכרת, נועדה להצביע על המגמה הנורמטיבית המאפשרת התאמת הפרוצדורה למציאות הטכנולוגית הנהוגה כיום.

הנקודה המכרעת שעליה נסמכה ההחלטה היא האם הוגשה בקשה לפתיחת תיק בבית הדין, והאם הבקשה הוגשה בכנות, וכחלק מכריכת ענייני הגירושין. משהוברר כי הבקשה הוגשה במועד מוקדם לזה שבו הוגשה הבקשה המקבילה בבית המשפט, ומשנקבע כי הכריכה נעשתה בכנות, הרי שקמה סמכות לבית הדין.

לגופה של טענה, בדבר אופן הגשת התביעה באמצעות דוא"ל; אכן, בתקנה כ"ה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג–1993, נקבע כי "כל תביעה תוגש על-ידי מסירת כתב-תביעה למזכירות בית-הדין". עם זאת, התקנה אינה קובעת כי המסירה תיעשה דווקא במסירה פיזית, ואינה מפרטת את אופן דרכי ההגשה למזכירות. ממילא, בהיעדר הוראה מפורשת האוסרת הגשה באמצעים אלקטרוניים, אין מקום לקבוע כי הגשה בדוא"ל פסולה מעיקרה.

אף תקנה מ"ו לתקנות הדיון, הקובעת כי "מסירת כתב-תביעה, פסק-דין או כל כתב אחר המיועד לבעל-דין תיעשה בדרך דומה למסירת ההזמנה בהתאם לאמור לעיל", ובפרק ד' לתקנות לעניין דרכי ההמצאה של הזמנה לבית הדין המצאה באמצעות המייל אינה נזכרת – אין בה כדי לסייע למבקש. הוראה זו עוסקת במסירה לבעל דין, ולא בהגשת כתב תביעה למזכירות בית הדין. המדובר בשני מישורים נפרדים – מישור ההגשה למזכירות ומישור ההמצאה לצד שכנגד.

יתרה מזאת, למנהג רווח וארוך שנים בבתי הדין הרבניים, שלפיו כתבי טענות מוגשים גם באמצעות דוא"ל, ישנו משקל משפטי נורמטיבי ופרשני להוראות הדין (ראה למשל בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם נ' שרת המשפטים (2017), פסקה 5; עע"מ 4562/15 עיריית תל אביב נ' א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ (2017), פסקה ד' בחו"ד המשנה לנשיאה רובינשטיין, ועוד). זאת ועוד, דרישת החוק היא ל"הגשה", ומהותית – הגשה באמצעות דוא"ל מקיימת דרישה זו במציאות המשפטית הנהוגה כיום. משכך, ההגשה בדרך זו נעשתה כדין.

האדן השני לבקשה לעיון מחדש נסמך על טענה כי הבקשה לפתיחת תיק מיום 2.12 "נכשלה", כאשר טענה זו נשענת על המסמך שנסרק לתיק, המתעד את הגשת הבקשה ביום 2.12, ומצוין בראשיתו כי נעשתה פעילות בתיק ביום 4.12. אכן, בירור שנערך מול מזכירות בית הדין העלה כי בעת הגשת הבקשה לא צורף אישור בדבר סיום תקופת המהו"ת, ועל כן המזכירות המתינה עם פתיחת התיק הפורמלית עד להמצאת האישור.

האם אי המצאת אישור זה למזכירות במועד פתיחת התיק גורמת ל'הכשלת' הבקשה?

התשובה שלילית.

סעיף 3(י)(1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה–2014, אינו מתנה את עצם הגשת התובענה בהמצאת אישור פוזיטיבי למזכירות, אלא דורש כי בשנה שקדמה להגשת התובענה הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בין אותם צדדים, כי המבקש התייצב לפגישות מהו"ת, וכי חלפו תקופות עיכוב ההליכים והקדימה הקבועות בחוק. משעה שהתנאים המהותיים התקיימו במועד ההגשה, אין בהיעדר צירוף האישור באותו שלב כדי לאיין את עצם פתיחת ההליך, ודי בהמצאת האישור במועד מאוחר יותר כדי להשלים את הדרוש.

וראו לעניין זה גם תמ"ש (משפחה ירושלים) 4159-10-12 ש.א נ' ו.א (נבו, 1.1.2013), שם נקבע כי אי־צירוף מסמכים במועד הגשת התביעה – אף כאשר מדובר במסמכים מהותיים לצורך הדיון – אין בו, כשלעצמו, כדי לפגוע במועד הקובע לצורך בחינת מירוץ הסמכויות, כל עוד לא הוכח פגם חמור בתום הלב הדיוני.

וכך נקבע שם:

"טענת המבקש כי משהרצאת הפרטים הוגשה ביום 10.10.12 יש לראות את התביעה כאילו הוגשה ביום 10.10.12. טענה זו דינה להידחות. ודוק: בית המשפט העליון בבג"ץ 58/08 הנ"ל אמנם עמד על כך שיש לסייג את מבחן הזמן במקרים מסוימים, ואולם הודגש כי מדובר במקרים חריגים וקיצוניים מאוד, בעיקר כאשר נפל פגם חמור בתום הלב של בעל הדין במישור הדיוני... ויודגש עוד: המבחן לחוסר תום לב דיוני מצומצם ומקרים חריגים ביותר יפלו בקריטריונים הנוקשים שנקבעו. על כן, אף טענתו של המבקש, שלפיה התובעת לא הגישה הרצאת פרטים בתיק עיקרי אינה נכנסת בגדרי חוסר תום הלב האמור, ומכאן שאינה משפיעה על תוקפו של מבחן הזמן. גם תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, קובעת כי "אין לעורר התנגדות טכנית לכתב טענות על יסוד פגם שבצורה" [...] אשר על כן, בענייננו יש להחיל את "מבחן הזמן", ואין לראות באי־הגשת הרצאת הפרטים בצמוד לכתב התביעה, כעילה לקביעת מועד הגשת כתב התביעה במועד הרצאת הפרטים."

מן האמור עולה כי רק פגם מהותי וחמור בתום הלב הדיוני עשוי להצדיק סטייה ממבחן הזמן; ואילו ליקויים טכניים, אף אם יש להם משמעות דיונית, אינם כשלעצמם משנים את המועד הקובע לעניין הסמכות. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, שתקופת מהו"ת הסתיימה, רק שהמבקשת לא צירפה את המסמך בעת פתיחת התיק.

עם זאת, יוער בזהירות המתבקשת כי מן הראוי היה שב"כ האישה יבהיר מלכתחילה את נסיבות אי-צירוף האישור ויעמיד את התמונה העובדתית המלאה בפני בית הדין, לרבות העובדה כי מדובר בהשלמה שנדרשה בדיעבד. שקיפות דיונית מלאה תורמת לייעול ההליך ולמניעת מחלוקות מיותרות, ובפרט מקום שבו שאלת הסמכות נבחנת על ציר הזמנים.

מנגד, יש לדחות את ניסיון ב"כ האיש להפוך דקויות טכניות-מינהליות לחזות הכול. התפלפלות סביב אופן קליטת המסמך במערכת אינה משנה את העובדה שההליך הוגש במועד, והיא חוטאת לעקרונות 'מרוץ הסמכויות' המבוססים על מועד, כנות וכריכה כדין. שאלת סמכות מהותית צריכה להיבחן לגופה, מתוך הבנה שהפרוצדורה היא 'כלי שרת' בלבד, ואינה יכולה לבוא במקום הכרעה עניינית במחלוקת.

אשר לטענות המבקש בדבר החלטות שניתנו בבית המשפט:
א. קביעת מועד לדיון – בית הדין כבר ציין בהחלטתו כי עצם קביעת דיון בבית המשפט איננה משליכה כלל על שאלת הסמכות, ואין לראות בכך דיון ענייני או קביעה מהותית, לא בסוגיא עצמה, ובוודאי שלא בשאלת הסמכות.

ב. הדיון בתיק הסדרי השהות – החלטות אלו עוסקות בהסדרי שהות בלבד, בעוד שבבית הדין לא מתנהל כלל תיק בעניין זה. ממילא אין בכך כדי להשפיע על שאלת הסמכות לדון במזונות.

סוף דבר: הבקשה לעיון מחדש נדחית. החלטת בית הדין מיום כ"א שבט תשפ"ו (8.2.26) עומדת בעינה.

על אף דחיית הבקשה, לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות. בנסיבות העניין, ובשים לב לרישומים המערכתיים מיום 4.12, היה בסיס לגיטימי לניסיון המבקש לברר את מהות הפעולות בתיק. מקום שבו קיים חוסר בהירות ברישומי המערכת, אין לזקוף לחובת בעל דין את רצונו לוודא כי התמונה העובדתית המלאה מונחת לפני בית הדין.

החלטה זו וההחלטה הקודמת הנ"ל, נשוא הבקשה שנדונה במסגרתה, מותרות לפרסום – יחד, בכפוף להשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשפ"ו (12/02/2026).




עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה