הגיעו הצדדים וב"כ וטענו טענותיהם, ולהלן נעלה בקצרה את טענותיהם. אולם, טרם ביה"ד יבחן את המשך ההליך בתיק זה, יש לתת רקע לפתיחת התיק.

רקע
הצדדים נישאו זה לזה בתאריך כ"ט באדר התשס"ג (03/03/2003), ולהם שלש בנות.

לצדדים ישנה דירה בקיבוץ [מ'], דירה זו היא נשואת הדיון שלפנינו.

בתאריך 09/11/2010 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, ובתאריך ט' בטבת התשע"א (16/12/2010) ניתן תוקף להסכם זה. בתאריך י"ב בתמוז התשע"א (14/07/2011) התגרשו הצדדים.

בהערת אגב נעיר שבתאריך 04/07/2012 פתח המשיב תביעה לביטולו של ההסכם. תביעה זו נדחתה באחת על ידי ביה"ד, מחמת שאינה עומדת ברף הראייתי הנדרש לתביעה זו, והמשיב ננזף על ידי ביה"ד.

סעיפים 28-34 להסכם הגירושין עוסקים במכירת הדירה הנזכרת בקיבוץ [מ'].

בסעיף 33 נקבע, שהערכת השווי תהיה בהסכמה בין הצדדים, ובהעדר הסכמה יפנו לשמאי שיקבע את גובה הסכום של הנכס. בהתאם לסעיף זה, פנו הצדדים לשמאי מר אבנר עזרא, ובתאריך 21/07/2024 הוגשה חוו"ד ע"י השמאי ששם את הדירה בסכום של 1,700,000 ₪.

באופן פלא, בתאריך 18/11/2024 נפתח תיק בזיון ביה"ד ע"י התובעת, והוא התיק הנוכחי, ובו בקשת התובעת למכור את הנכס לצד ג'.

בתאריך 05/05/2025 התקיים דיון בפני ביה"ד, וביה"ד נזף קשות בב"כ התובעת שהגיש בקשה תמימה למראה, ולא ציין בפני ביה"ד את העובדה הנזכרת לעיל שיש שומא מוסכמת בין הצדדים, והתחיל משא מתן סביב חו"ד זו, ואף הוגשה בקשה ל"אישור זכאות" של האיש לבנק על מנת לקבל משכנתא. סופו של דבר לאחר שיג ושיח עם הצדדים בפרוטוקול הדיון ומחוצה לו, הוחלט שתהיה פנייה נוספת לשמאי אחר, והאיש ירכוש את הדירה בהתאם לחו"ד זו החדשה.

ואכן פנו הצדדים לשמאות נוספת שהופנתה ע"י בית הדין, והוחלט על השמאי ברק בן יאיר. בתאריך 16/06/2025 הוגשה חו"ד חדשה המעדכנת את מחיר הדירה לסך 2,100,000 ₪, ובהתאם לחו"ד זו הגיש ב"כ התובעת בקשה לביה"ד, ובה דרישה למשיב שירכוש את חלקה של התובעת בסך 1,050,000 ₪. בתגובה לבקשה זו הגישה ב"כ המשיב שאלות לשמאי, שביסודן הערות שבאות לקבוע שהשמאות אינה מדויקת. בהתאם לכך, קבע ביה"ד מועד לדיון בתאריך כ"א במרחשוון התשפ"ו (12/11/2025), שהתקיים במועדו.

טענות הצדדים
טענות התובעת
התובעת עומדת על קבלת תמורה בהתאם לשומא השניה וכפי שביה"ד פסק, וקובלת על המשיב שחוזר בו מהסכמות שהתקבלו ועמדו בבסיס ההחלטה הנזכרת, שהמשיב ירכוש את חלקה של התובעת במחיר השומא העדכנית, ועל כן היא עומדת על קבלת תמורה של 1,050,000 ₪.

בשולי הדברים העירה התובעת, שאזור העוטף חווה פריחה גדולה במחירים, ואם יוציאו את הדירה למכירה לרוכש חיצוני המחיר יהיה גבוה משמעותית אף ממחיר השמאות השניה. ציינה, כי כבר הציעו לה מחיר כזה.

טענות המשיב
מאידך המשיב סבור שישנם טעויות יסודיות בקביעת מחיר השמאות השניה, ולא ניתן לקבל חו"ד זו, אולם לשם רצון לסיים את ההליכים הגיש המשיב הצעה לסיום ההליכים, ובו עושה פשרה בין ההצעות, ובמקום שיעביר לתובעת 850,000 ₪ כפי החו"ד הראשונה, שנכונה לדעתו, ישלם ליד התובעת סכום של 950,000 ₪. סכום זה למעשה הוא פחות 100,000 ₪ מהמחיר שמבקשת התובעת על פי חו"ד השניה, ויותר במאה אלף ₪ מהצעת המשיב, כך, שיש בה איזון מושלם לדעתו.

נוסף לאמור, ביה"ד הציע להוסיף סכום של כ-20,000 ₪ להצעתו, המשיב הסכים להצעת ביה"ד, אולם התובעת ביקשה מספר ימים לעכל את ההצעה הנזכרת.

בתאריך 17/11/2025 נסרקה לביה"ד בקשה שהוגשה ע"י התובעת, ובו הודעה על סירובה של התובעת להצעת ביה"ד, ובהתאם לאמור נדמה שהגיעה העת להכרעה.

דיון והכרעה
בסעיף 31 קובע ההסכם שלאחר הגעת הבת לגיל 18 הדירה תימכר ותמורתה תחולק בין הצדדים, ובסעיף 33 קובעים הצדדים שמחיר הדירה ייקבע בהסכמת הצדדים ולחילופין על ידי שמאי.

הנה כי כן בהסכם לא נקבע מי הרוכש, ונדמה שבשעת כריתת ההסכם דעת הצדדים היתה למכור לגורם שלישי ותמורתה תחולק בין הצדדים, וכפי האמור בסעיף 31, ובסעיף 33 נקבע מתווה לקביעת מחיר המטרה.

ולפי זה יש לקבוע שהתכלית המבוקשת במכירת הדירה הוא קביעת מחיר סף גבוה בהתאם לרצון הטבעי למקסם את המחיר, אולם משלא הגיעו להסכמה על מחיר (יש להניח שיהיה בהתאם למחיר שוק ) פנו הצדדים לשמאי. יש להסביר את הנסיגה של התובעת מדרך זו, שהיא ככל הנראה מפני שהמחיר היה נראה לה נמוך משמעותית מהמחיר שסברה ששוה נכס זה, ואכן חו"ד השניה של השמאי תמכה בחשש זה והעלתה באופן משמעותי את מחיר הנכס, ועל פניו חו"ד זו הייתה אמורה להתקבל בשמחה על ידי ב' הצדדים מאחר ושני הצדדים מרויחים מחו"ד זו. אלא שכעת השתנתה המגמה (יש להניח ששינוי המגמה קרה לאחר קבלת מחיר השמאי הראשון שקבע מחיר נמוך ממה שסברו הצדדים, ואז התעורר רצון למשיב לרכוש את הדירה במחיר זה, נקודה זו עולה בבירור מפרוטוקול הדיון מתאריך 05/05/2025) וכפי שניווכח להלן מהחלטת ביה"ד, וכעת המשיב עומד על זכות הראשונים שלו לרכישת הדירה ועל כן עליית המחיר אינה הולמת את האינטרס של המשיב מאחר והוא זה אמור לשלם על עליית מחיר זה.

אם כנים הדברים, הרי שתחילה יש לביה"ד לבחון את מכירת הדירה במחיר מקסימום תוך זמן סביר, ובזה להתאים עצמינו לרצון הצדדים עת כריתת ההסכם. בהתאם לזה יש לבחון הוצאת הדירה למכירה לגורם ג' שיציע הצעה גבוהה יותר ממחיר השמאי ואף השמאות השניה, ובדרך זו נדייק את רצונם של הצדדים עת כריתת ההסכם. בפרשנות הסכם או פסיקה, זו התכלית – למלא את רצון הצדדים בשעת החתימה על ההסכם. בכך, למעשה אנו מייתרים הליך שלם של דקדוק בשמאות והכרעה על השמאות הנכונה.

בנקודה זו יש להוסיף את מה שכתבנו בהגדרות פירוק שיתוף (תיק 1049950/11) והסקנו את המסקנה הבאה, שאף בשיטת התמחרות בין צדדים בעלי נכס, קיימת אפשרות לכל צד להציג מחיר ריאלי של שווי השוק ע"י הצגת רוכש חיצוני המציע מחיר, וההתמחרות היא בהתאם למחיר שמניח רוכש חיצוני. יעויין מה שכתב נתיבות המשפט (סימן קעא ס"ק ח) ואכמ"ל. במקרה זה שהצדדים קבעו שרצונם לחלוק את התמורה ביניהם, על כרחך שרצונם היה בהתאם למחיר מטרה גבוה וא"כ עקרון זה ודאי נכון במקרה זה.

ברצוננו לקבוע כדבר פשוט, שאין לקדש את המושג מחיר שמאות, מאחר והשמאות אינה מטרה לכשעצמה אלא דרך לברר מהו המחיר, ואופי השמאות עניינו לשקף את מחיר הנכס לפי מחיר השוק. וכעת ברור שאם יונח בפני ביה"ד מחיר שוק גבוה ממחיר השמאות, ניתן לקבוע שאף השמאות השניה אינה עומדת במבחן השומא העדכני למחיר השוק, ועל פניו לפי זה היה על ביה"ד להסתפק בהחלטה הבאה ולקבוע שהדירה תצא למכירה לצד ג', ובכך יעמוד מחיר השמאות למבחן מחיר מטרה "אמיתי" ומבלי השערה המתבססת על אומדן.

אלא שלמול דברים אלו עומדת החלטת ביה"ד מיום ז' באייר תשפ"ה (05/05/2025), בה נכתב כך:

א. ימונה שמאי ע"י ביה"ד לשום את ערך הבית. השמאות תשולם ע"י שני הצדדים בחלקים שווים. האיש ירכוש את הזכויות ע"פ המחיר שייקבע על ידי השמאי.

ולמעשה נקבע בהחלטה שהאיש ירכוש את חלקה של האישה. וא"כ על פניו לא ניתן להוציא את הדירה למכירה לצד ג', מאחר וההחלטה קובעת דברים ברורים שהאיש ירכוש חלקה של האישה.

אלא שכפי האמור לעיל, עניין השמאות אינו העיקר אלא דרך לשקף את מחיר הדירה בהתאם למחיר השוק וא"כ כפי העקרון שנקבע לעיל בה מחיר שמציע רוכש חיצוני הוא מחיר ראלי לקביעת מחיר המטרה של הדירה, א"כ לפי זה גם אם נקבע שהמשיב ירכוש את הדירה אין זה סותר את הגישה הנזכרת שיש להשוות הצעה זו להצעת רכישה של רוכש חיצוני.

אלא, שנוסף לאמור, נכתב בהחלטה הנ"ל שהמשיב ירכוש את הדירה במחיר השמאות השניה שבגינה עוסקת ההחלטה, וא"כ לכאורה נסתם הגולל על הוצאת הדירה לרוכש חיצוני ובדיקת מחיר ראלי לדירה בהתאם למחיר השוק, שכן נקבע מפורשות שהרכישה היא בהתאם למחיר שמאי. אלא שלדידי אין הדברים כך מאחר ואין הכוונה להפסיד את התובעת ממימוש גבוה ובהתאם למחיר ריאלי המשקף נכוחה את מחיר השוק, וזו כאמור אחד ממטרות השמאות.

אולם, כעת עם ערעור המשיב על מחיר השמאות, והמשיב מודיע לביה"ד שאינו מוכן לקבל את מחיר השמאות השניה וכפי שהתחייב על פי החלטה, הרי שמונחת בבקשתו של המשיב ערעור אמיתי על מחיר הדירה, וכעת עולה נידון חדש בפני ביה"ד לבחון את מחיר הדירה, וכעת קמה וגם ניצבה הדרישה למימוש מחיר על פי מחיר השוק. בדרך זו יש להכריע סופית את מחיר המטרה של הדירה ומבלי להזדקק לחקירה מיותרת של השמאי וקביעת האומדן מי צודק, האם תשובות השמאי או ערעורם של העותרים.

אולם, מאחר והמשיב מחזיק החלטה שירכוש את הדירה במחיר השמאי, וכמו כן התובעת לא עותרת למחיר גבוה יותר ממחיר השמאי השני, הרי שלא ניתן לחזור אחורה, ויש לאפשר למשיב לרכוש את חלקו בדירה במחיר השמאי השני וזכות זו אכן עומדת לו.

בשולי הדברים, אבל לא בשולי חשיבותם, נעמוד על עקרון מנחה בפירוק שותפות.

לדאבון לב כשצדדים מקבלים החלטה דרמטית כזו של גירושין, למעשה ניתן לקבוע שהם יוצאים ל"מסע", ומסע זה הוא מסע נפשי אישי ומסע כלכלי, והיחס בין שני מסעות אלה משתנה בין איש לרעהו. הדרך ל"מסע" הכלכלי מלווה בהמון חוסר ביטחון כלכלי, שמצטרף למערבולת הנפשית שמצויים הצדדים בעת פירוק "ביתם המשותף". בהיבט זה, דירת הצדדים הינה נקודת מבטח ו"אי" יציב בכל חוסר הוודאות הזה שקיים, וההחלטה להיאחז בדירה מסייעת הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הכלכלי, וכמו גם תמורה מלאה לדירה גם היא יש בידה לנסוך ביטחון בדרך למסע זה, ועל כן תפקיד הערכאה המשפטית לעמוד בעיקשות חסרת פשרות על תמורה מלאה לדירה, ומעבר לקביעה ההלכתית הברורה שהבאנו לעיל יש בה גם הגיון מנחה ובהתאם לאמור.

מסקנה
בהתאם לאמור מוחלט :
א. ביה"ד דוחה את בקשת ב"כ המשיב לחקירת השמאי.
ב. למשיב תהיה זכות בחירה בין שתי החלופות המצוינות בסעיפים ג' ו-ד' לקמן, ויודיע המשיב על החלטתו תוך 10 ימים.
ג. חלופה א – המשיב ירכוש את הדירה במחיר השמאות השניה העומדת על 2,100,000 ₪, וחציה יועבר לידי התובעת במחיר של 1,050,000 ₪.
ד. חלופה ב – הדירה תצא למכירה חיצונית במחיר שוק, ולמשיב תהיה זכות ראשונית בכל מחיר שיציע רוכש חיצוני רציני תוך הצגת שיק של 10% בביה"ד כמקובל.

הרב אברהם הרוש - אב"ד                הרב צבי שינדלר - דיין

דעת המיעוט
קראתי בעיון את דברי הרב אב"ד, ולענ"ד נראה אחרת.

יש בפנינו פס"ד של הרכב הקודם מיום ז' באייר תשפ"ה (05/05/2025), הקובע כדלהלן:

א. ימונה שמאי ע"י ביה"ד לשום את ערך הבית. השמאות תשולם ע"י שני הצדדים בחלקים שווים. האיש ירכוש את הזכויות ע"פ המחיר שייקבע על ידי השמאי.

על דעת פסק זה הוציאו הצדדים הוצאות ושילמו לשמאי. לכן לענ"ד יש למשיב זכות לקנות את הבית במחיר השמאי. לכן על בית הדין לזמן את השמאי, ולאפשר לצדדים לחקור אותו. ולאחר עדכון השומא, המשיב זכאי לקנות את הבית עפ"י שומא זו. כנלענ"ד.

הרב אביעד תפוחי – דיין

ראיתי את דברי עמיתי וסבורני שלא ירד לדעתי וסטה מעקרונות שהבאנו באריכות בפס"ד תיק 1049950/11 והדרך המוצעת על ידו אינה ישימה להלכה ולמעשה, וכפי הנימוקים המובאים לעיל. על כן אני על משמרתי אעמודה.

אברהם הרוש – אב"ד


הכרעה
מוחלט כפי דעת הרוב. ביה"ד מחליט ומורה כפי המסקנות כדלהלן :
א. ביה"ד דוחה את בקשת ב"כ המשיב לחקירת השמאי.
ב. למשיב תהיה זכות בחירה בין שתי החלופות המצוינות בסעיפים ג' ו-ד' לקמן, ויודיע המשיב על החלטתו תוך 10 ימים.
ג. חלופה א – המשיב ירכוש את הדירה במחיר השמאות השנייה העומדת על 2,100,000 ₪ וחציה יועבר לידי התובעת במחיר של 1,050,000 ₪.
ד. חלופה ב- הדירה תצא למכירה חיצונית במחיר שוק ולמשיב תהיה זכות ראשונית בכל מחיר שיציע רוכש חיצוני רציני תוך הצגת שיק של 10% בביה"ד כמקובל.

פסה"ד מותר בפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום ג' בכסלו התשפ"ו (23/11/2025)



לאחר שניתן פסק הדין, פתח המשיב תיק עיכוב ביצוע (07/) ובאמצעות ב"כ הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עד להגשת ערעור לביה"ד הגדול.

להלן נימוקי הבקשה:
1. השמאות שהוגשה רצופה באי-דיוקיים מהותיים.
2. קיים פער בלתי סביר בסך 400,000 ₪ בין חוות הדעת השמאיות.
3. ביה"ד אינו יכול למנוע מהמשיב לרדת לחקר האמת.
4. החלטת ביה"ד עומדת בסתירה מוחלטת לסעד המבוקש מלכתחילה.
5. ביה"ד התעלם מהחלטת ההרכב הקודם מתאריך 05/05/2025.
6. ביה"ד התעלם מכך שהאשה לא בקשה למכור את הנכס לצד ג'.

במענה לבקשה זו ניתנה ההחלטה דלהלן בתאריך י"ח בכסלו התשפ"ו (08/12/2025):


לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין מיום ג' כסלו תשפ"ו (23.11.25), זאת על מנת לאפשר למבקש לגשת לערעור.

עיקרה של ההחלטה נשואת הבקשה היה, כי המבקש יבחר בין שתי חלופות:

חלופה א' – רכישת הנכס המשותף על-פי מחיר השמאות השנייה.

חלופה ב' – הוצאת הנכס למבחן מחיר שוק, תוך מתן זכות קדימה למבקש לרכוש את חלקה של המשיבה במחיר שיוצע.

עתה מתבקש בית הדין לעכב את ביצוע אותה החלטה. להלן נבהיר את הנימוקים שהביאו לקביעתנו המקורית, ומשכך גם למסקנה בתיק זה.

פגמים מהותיים בשמאות הראשונה
המבקש מבסס את עמדתו כי מחיר השמאות השניה גבוה משמעותית מהמחיר האמיתי, בעימות שמאות זו מול השמאות הראשונה, שקבעה שווי בסך 1,700,000 ₪. בחינה עניינית מעלה כי שמאות זו הראשונה אינה עומדת במבחן המחיר הסביר, זאת בשל מספר טעמים:
א. השמאות ניתנה לצורך בקשה למשכנתא, כ"שמאות בנקאית". שמאות מסוג זה אינה מיועדת לקבוע שווי שוק אמיתי, אלא מחיר מינימלי לצורך קבלת בטוחה לבנק. מטבע הדברים, היא אינה עומדת במבחן קפדני.

ב. אילו מחיר זה היה נכון, לא ברור כיצד – בהסכמת המבקש עצמו – אישר בית הדין בהרכב הקודם לשלוח לשמאי נוסף לעדכון מחיר. שינוי החלטה מוסכמת הוא דבר חריג, הנעשה רק כאשר מתגלה פגם יסודי בקביעה המקורית.

ג. המבקש עצמו הסכים במהלך הדיון להצעת פשרה גבוהה ב-100 אש"ח, מן הסכום הנקוב בשמאות הראשונה. אם היה סבור בתום-לב כי השמאות הראשונה משקפת נכונה את שווי הדירה, ספק רב אם היה מסכים לתוספת זו, בפרט על רקע יחסי הצדדים וההליך בדבר ביטול ההסכם שיזם.

ד. הפער בין השמאות הראשונה לשנייה עומד על 400 אש"ח – פער שאינו מתיישב עם שוק דינמי ורגיל. קשה לראות כיצד יכולה השמאות הראשונה לעמוד מול פער כה משמעותי ללא עוררין.

מכאן, שלא קמה אפשרות מעשית להסתמך על השמאות הראשונה.

אחריות בית הדין לקבוע מחיר מטרה אמיתי
משנדחתה האפשרות להישען על השמאות הראשונה, ומשהוגש ערעור על השמאות השנייה, על בית הדין לקבוע את מחיר המטרה האמיתי של הנכס. נציין כמה עובדות: ראשית, הנכס עדיין בבעלות משותפת מלאה; לא נחתם הסכם מכר ולא ניתנו דמי קדימה; לא נעשתה כל פעולה היוצרת זכות לרכישה מצד המבקש.

בהיעדר פעולות מקדימות, אין מקום לצמצם את זכויותיה הקנייניות של המשיבה, ואין ביד בית הדין לגרוע מהן. עיקרון זה הובהר היטב בפסק דין מבית הדין הגדול בתיק 1334807/3, שם נקבע במפורש כי כאשר לא הושלמה עסקה – יש להיצמד לזכויות הקניין של הצדדים.

לאור מצב זה, בחינת מחיר הדירה צריכה להיעשות בהתאם למחיר השוק, לרבות עליות המחירים שאירעו בזמן האחרון. יעויין בדברי היד רמ"ה (בבא בתרא דף יג ע"ב ד"ה אבל ודאי), וז"ל:

אבל ודאי אי מוכחא מילתא דלא הדר ביה מעילויא לעילויא אלא מחמת מילתא אחריתי דגרמא ליה, כגון דלא מוסיף אעילויא קמא אלא לבתר דשבחא ארעא או יקרא ביני ביני וכו'.

עיי"ש בדבריו.

ולמדנו, כי כאשר ההצעה החדשה נובעת מהתייקרות אמיתית בשוק ולא מרצון לפגוע בשותף – יש מקום לעדכון המחיר. לעומת זאת, כאשר העדכון מיועד "לאפסודיה לנתבע", כלומר לנעול את זכותו של השותף לממש רכישה בתנאים הוגנים – אין לקבלו.

ודבריו אמורים אפילו במקרה רגיל, כשנוצר פער משמעותי בין השמאות לבין הרכישה בפועל. לאור עליית מחירי הדירות בארץ בעשרות השנים האחרונות, על פניו יש לראות זאת כמוכחא מילתא לבקשת הצעת מחיר חדשה בצורה הוגנת, ובקשה ראויה היא ודינה להתקבל.

נדגיש, כי לנכס הנידון מאפיינים יחודיים. מדובר בבית צמוד קרקע בקיבוץ [מ']. מן המפורסמות שבמקומות אלו שוויו של נכס שונה לחלוטין משווי נכס עירוני. נכס במקום עירוני, אשר לקונה הממוצע קיימות אפשרויות בחירה מרובות, נישום באופן מובהק על פי השטח הבנוי, ויתרונות דיוריים, כמו כיווני אויר, נוף, נגישות ועוד. בשונה מכך, בקיבוץ, יש ביקוש גבוה לנכסים הנמכרים, היות ולחפצים להתגורר בקיבוץ, כמו משפחות דור המשך, ההיצע אינו גדול. משכך, יש להעיר גם על עבודת השמאי שיוצר השוואה בין הנכס הנידון, לנכסים בקיבוצים סמוכים, שאין בהכרח הלימה בתנאי הביקוש ביניהם.

במצב דנן, לאור עליית המחירים הניכרת בשוק והפער בין השמאות לרכישה בפועל, הבקשה לבחינה מחודשת של מחיר השוק מבוססת, ויש לראותה כבקשה עניינית והוגנת.

המתווה המתבקש – מבחן שוק וזכות קדימה למבקש
מן האמור עולה כי תוצאה טבעית והגיונית הייתה לחייב את הוצאת הנכס למבחן מחיר שוק, על מנת להבטיח לצדדים תמורה אמיתית. המשיבה אף העלתה זאת בשיח במהלך הדיון, כי קיימת הצעה בשוק הגבוהה מהערכת השמאות השנייה.

עוד נבהיר כלל מנחה: השמאות אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לשקף את שווי השוק האמיתי. משבחר המבקש לערער על השמאות השנייה, הוא עצמו פותח פתח לבחינת מחיר השוק האמיתי – ולא להסתפק באומדן בלבד. כמובן, שבכך לא תיפגע זכותו לרכישה, כזכות ראשונים.

למרות כל זאת, בית הדין ביכר לגבש פתרון מאוזן יותר, והותיר למבקש אפשרות לרכישת הנכס לפי השמאות השנייה. שני נימוקים עיקריים הובילו לסייג זה: האחד, קיומה של החלטה קודמת, שאפשרה זאת. והשני, מפני שהמשיבה לא דרשה מעבר למחיר זה, ולפיכך ניתנה למבקש זכות בחירה בהתאם להחלטה נשואת הערעור.

נציין, כי סירובו של המבקש לבחון את מחיר השוק אל מול השמאות השנייה, אומרת דרשני.

שאלת עיכוב הביצוע
בשים לב לכל האמור, קבלת בקשת עיכוב הביצוע משמעה נסיגה לאחור ופגיעה ממשית בזכויות המשיבה, שכן עיכוב זה מאריך עוד יותר את ההמתנה למכירת הנכס – המתעכבת ממילא למעלה משנה.

ההחלטה המקורית אינה משנה זכויות מהותיות, אלא מכוונת לממש את הנכס לפי שווי אמיתי, לצד מתן עדיפות למבקש. לכן אין הצדקה לעיכוב נוסף.

נוסיף, כי שאלת עיכוב הביצוע מסורה אף לשיקול דעתו של בית הדין הגדול, אשר יוכל במסגרת בחינת סיכויי הערעור להכריע אם ראוי לעכב את הליכי המכירה.

מסקנה
לסיכום, לאור הפער המשמעותי בין שמאות קודמת לשמאות נוכחית, ובשים לב כי לנכס מאפיינים יחודיים, ניתן להבין את הקושי בהערכתו על ידי שמאי. כתוצאה מכך בית הדין הציע שתי חלופות, וככל הנזכר.

לאור כלל הטעמים והעקרונות המפורטים לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

פסה"ד מותר בפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום י"ח בכסלו התשפ"ו (08/12/2025)



ביה"ד הגדול דוחה הבר"ע
לאחר שניתנה החלטה זו, הגיש המשיב בר"ע בפני ביה"ד הגדול.

בתאריך כ"א בכסלו התשפ"ו (11/12/25) ביה"ד הגדול דחה את הבר"ע, ובתוך דבריו כתב:

אך העיקר הוא העקרון המנחה את בי"ד קמא, שהוא עקרון נכון וצודק. זכותו של כל שותף לבקש את מיקסום הנכס. אין למנוע ממי מהשותפים את האפשרות למיקסום הנכס. עמדתו של בי"ד קמא ברורה ונהירה.
...
ואם יבוא המערער ויטען, שזכות זו ניתנה לו בהחלטת הרכב קמא. כשם שהרכב קמא יכל לחזור בו מפסה"ד, אם חשב שטעה, בהתאם לתקנה קכח לתקנות הדיון, כך הרכב זה רשאי לסטות מההחלטה הנ"ל. הזכות למיקסום הנכס גוברת על כל טיעון וטענה, משכך החלטת בי"ד קמא נכונה לחלוטין, והנימוקים ברורים ונהירים, ונכונים בהתאם לכל אמות מידה.
...
לאור האמור, הבקשה לר"ע נדחית, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע.

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה