הצדדים מתדיינים בפנינו בתביעות שהגישה האשה – גירושין, מזונות וסילוק יד הבעל מהדירה, ומנגד – תביעת שלום בית שהגיש הבעל.

לבעל אלו נישואין ראשונים, לאשה אלו נישואין שניים. מנישואין אלו נולדו להם ארבעה ילדים, שניים מהם בוגרים. האשה התאלמנה מבעלה הקודם [אלמוני] ז"ל ולה בן ובת ממנו שכיום הינם נשואים.

הצדדים מתגוררים בדירה שבה התגוררה האשה בנישואיה הקודמים, הרשומה מחציתה על שמה ומחציתה על שם בעלה המנוח. על עזבון בעלה המנוח טרם ניתן צו ירושה וחלקו בדירה שייך לעזבונו.

כאמור האשה הגישה תביעת גרושין ומזונות וסילוק יד בעלה מהדירה. לעומתה הבעל מבקש שלום בית.

בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך י' במרחשון התשע"א (18/10/2010) עלה כי הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת. אך יחסי אישות אין ביניהם, זה כשלש שנים (נכון להיום). האשה ישנה בחדר השינה, הבעל ישן בסלון. הבעל לפרנסתו עוסק בהדרכה ואימון בהישרדות בתוך בית המגורים, ולהשלמת פרנסתו מנסה לעסוק בדברים נוספים. האשה עובדת כקופאית ומפרנסת את ביתה ותובעת מזונות עבור ילדיה והשלמת מזונותיה והוצאות החזקת הבית, משום שלדבריה אין הבעל מפרנס את הבית.

עקב משבר בחיי הנישואין, הצדדים היו בעבר בטיפולו של יועץ הנישואין מר מילרוד שמעון, והופנו שוב על ידי בית הדין לאחר שהבעל נתן הסכמתו לכך, לא לפני שנמלך עם גורמים אחרים.

להלן קטע מהפרוטוקול מתאריך י' במרחשון התשע"א (18/10/2010).

"האשה: פתחתי תביעת גירושין, הלכנו כמה פעמים לגישורים ולא עזר אני רוצה להתגרש.

הבעל: אני לא חושב שעשינו את כל הפעולות שיכולות להיות, יכולנו להפגש עם כמה יועצים ולא נפגשנו קשה מאוד לשבור דברים כשהם קיימים. אהבתי את אשתי ואת ביתי.

האשה: התחתנתי איתו הוא יהודי מאוד יקר יודע תורה חכם מאוד..., בעלי נושא את הילדות שלו בתוכו, ואת זה הוא מעביר לילדים שלו, הלכנו לגישורים ולטיפולים ואני עומדת על דעתי לגירושין, הייתי התמודדתי כל הזמן הילדים שלי והילדים שלנו, זה לא קל, את הילד הוא גירש, הילד בן 17 הוא כל הזמן התגלגל עד שהכנסתי אותו לישיבה, הוא לא רוצה להגיע הביתה, אין לנו פרנסה כל הזמן הייתי אומרת לו שילך לעבוד אומר אני בן תורה, אמרתי לו צריך לחתן את הילדים אמר אני אחתן אותם כמו הספרדים שנותנים 20 אלף דולר, חיתנתי את הבת ולקחתי על עצמי את כל הפרוייקט, אני עובדת בחנות מרויחה 3500 ₪, אין לנו יחסי אישות, לפני שנתיים הוא נסע לארה"ב והוא חזר. אז הוא התעצבן אמר שהילד גנב לו כסף ומאז הוא ישן בסלון, ואני בחדר שינה, ובחגים חזר לחדר השינה, לאחר שהגשתי את התביעה, ואין יחסי אישות, לא הולכת למקווה, אני צריכה ללכת למקווה אבל למה שאני אלך, החיים בבית הם קשים מנשוא. אני עם שתי רגליים על הקרקע, בעלי הקודם היה חולה סרטן וטיפלתי בו, פה יש בעיה עם אדם עם בעיות נפשיות, כשהוא חזר מאמריקה הלכתי למקווה והוא לא התקרב עלי, עשה מריבה היה בתוך עצמו וזהו..., היינו אצל היועץ שמעון מילרוד, אין לנו חוו"ד, תמיד היה אומר לי שבעלי לא רוצה לקבל מרות מאף אחד.

הבעל: אני רוצה שלום בית אני מוכן ללכת לקראת זה בכל דרך, אני רוצה לדעת איך לרצות אותה, לכן צריך ללכת לטיפול, למילרוד הלכנו רק פעם אחת, אני רוצה, הלכתי לרובינשטיין הוא מאוד מוכשר איש חכם מאוד רציתי לחזור עם אשתי וזה לא יצא לפועל, רציתי לשפץ כמה דברים, אני לא רוצה להתנצח עם אשתי הענין הוא רצוני לחיות בשלום עם אשתי..... אם הייתי יודע איך לשכנע אותה שיהיה פרנסה הייתי עושה את זה, אני לא נותן לה להתמודד לבד, עשרים שנה אני משלם את החשבונות, יש הכנסה לבית היום, אני מכניס 1500 ₪ לחודש על הלימודי קבלה, בסביבות 1500 ₪ על אומנויות לחימה, היחידי שמשלם את החשבונות טלפון 400 ₪ חשמל 1600 ₪ אני משלם.

"ביה"ד: מה עם חיי האישות ביניכם.

הבעל: חזרתי מארה"ב מנסיעה של שלושה שבועות אולי לחודש, זה נסיעה של שנור, מאוד קשה, כל הנסיעות קשות, היא הלכה למקווה לא מיד בערך כשלושה שבועות אחרי, היא מנעה ממני, היינו יחד היא באה על סיפוקה ומנעה את זה ממני, זה אחרי שלושה חדשים שלא היינו אחד עם השני, היתה לי תרעומת אני מודה שהיתה לי תרעומת והלכתי לישון בסלון, אולי מכאן התחילו כל הצרות, אני חזרתי לחדר שינה אחרי כשלושה חדשים.

ביה"ד: האשה אומרת שחזרת רק בחגים האחרונים.

הבעל: אין לי מגמה להתנצח איתה אני מעריך מאוד את מה שהיא עושה בבית, היא אמא יהודיה נלחמת בשביל הילדים שלה, כל אימת שאני רואה שיש עימות בינה לבין הילדים אני מצדיק אותה, וגם כשהיא לא נמצאת אני נותן להם שיחות על היחס לאמא, אני מאוד רוצה לתקן את המצב, אני לא צעיר היום אני לא לגמרי בריא היום, ביקשתי ייצוג אך עדיין לא קיבלתי ייצוג.

"האשה...., היינו אצל מילרוד שלושה ארבעה פעמים, תמיד היה אומר שהוא לא רוצה לקבל מרות של מישהו.

הבעל: אצל מילרוד היינו פעם אחת, בשנה הראשונה של הנישואין היינו אצל מישהו אחר, פעם אחת הייתי אצל מילרוד הבנתי את המסר, הוא אמר ערב טוב האשה צודקת תכנסו פנימה אז הבנתי את המסר, אני מסכים ללכת שוב למילרוד.

האשה: לא מסכימה, אני רוצה להתגרש.

ב"כ האשה: אני מבקש לצאת להתייעץ עם האשה.

ב"כ האשה: הסברתי למרשתי שאני חושב שהצעת ביה"ד טובה.

הבעל: אני רוצה ללכת למילרוד לגשר לשקם".

בית הדין לא פסק בשלב זה מזונות אלא המתין לתוצאות ההפניה אל היועץ.

התקבלה חוו"ד של היועץ מתאריך 21/12/10 בה נאמר כי נפגש עם הצדדים, הבעל מוכן לשפר את הזוגיות ואילו האשה אינה מעוניינת בשלום בית משום שלדבריה קיים נתק רגשי בינה לבין בעלה כבר שנים, וכן נתק פיזי. במצב כזה לא מתאפשר לי לעשות שלום בית בין בני הזוג.

בית הדין קיים דיון בתאריך כ"ה בשבט התשע"א 30/01/2011. הופיעו הצדדים וב"כ עו"ד שטרוך ועו"ד חמדי הלוי.

"ב"כ האשה: הצדדים היו אצל מילרוד.
האשה עונה לביה"ד: הוא לא הלך אחרי שבועיים אני הלכתי והוא התקשר לבעלי אח"כ שיבוא גם הוא לגישור, ובעלי גם בא אח"כ בעקבות הטלפון שלו, אני אמרתי את הדברים שלי מראש והייתי נחושה בדעתי והוא אמר שרוצה לשמוע אותו, והוא אמר שרוצה שלום בית ובזה זה נגמר, בעלי לא רצה לבוא אז אני הלכתי לבד, ואח"כ בא אליו והוא אמר שהוא שלום בית.

הבעל עונה לביה"ד: אני פניתי כמו שביה"ד אמר לי למילרוד והוא אמר שהוא עמוס והוא יקבע לנו תור אחרי כמה שבועות הוא התקשר ואמר שאשתי הגיעה אליו ללא תור ואז הוא קיבל אותה לבד, וקבע גם לי תור, וכאשר באתי לפגישה איתו התברר שכמה דקות לפני כן האשה התקשרה למילרוד ולא נשמעה כל כך החלטית, לא נחושה בדעתה להתגרש.

ביה"ד: לנו הוא כתב מסקנה.

הבעל: הוא התקשר ושאל מה קורה, ואמר שלאור השיחה האם זה השתנה או כמו שכתב לבית הדין.

ביה"ד: אז האם נלך עם הראש בקיר.

הבעל: זה לא ראש בקיר, זה לא יחסים של שנאה ואיבה זה יחסים של השלמה, אחד משלים את השני, היחסים בינינו הם די קורקטים יש מי שמסית במשפחה שמעדיף שיהיו גירושין והוא לוחץ עליה....., ניסיתי לשכנע אותה בהתנהגות שלי, אפשר עדיין לשכנע אחד את השני, אני לא רוצה להתגרש, אני אוהב את אשתי ואת ילדי, אני חושב שאשה פועלת בצורה רגשית.

"האשה: אין כל מקום לנסות, מאז שהיינו פה ומאז שהלך לגישור לא אמר בואי אני אוציא אותך למסעדה או משהו לעשות שבאמת זה יגשר, יש לו נתינה לאנשים בחוץ, את הילד זרקו מהישיבה, הקב"ה הביא לו בן יחיד, יש לי בת נשואה, ועוד בת, הילד צועק אמא בואי תעזרי לי, מה פשעתי, האם הילד צריך להזרק כמו כלב, איך אפשר לזרוק אותו לרחוב, למה אנשים אחרים צריכים לתת לו, אני לא מבינה את זה, תשעה חדשים אשה סובלת, איך אתה יכול לזרוק את הבן היחיד לרחוב, אין שום קשר עם בעלי, חזר לפני שנתיים מחו"ל אמר שגנבתי לו את הכסף אני לא גנבתי לו שילמתי בבית, את המיסים, הרבנים אמרו לו תסדר את הטלפון והוא לא סידר, סבא שלי זה [...], התאלמנתי והתחתנתי איתו חשבתי שאמצא קרן אור, לא יתכן שאני עושה את הכל בבית, אם הוא חושב שהילדים יפגעו מהגירושין הם כבר נפגעו, אם נתגרש הבעיה עם הבן תפתר, כי הוא בטיפולים, אנשים מטפלים בו, רוצים להחזיר אותו, הוא זרק את הילד שלו לרחוב, אין שלום בית, את החתך בלב כבר יש לי, שום שיפור מהדיון האחרון.

הבעל: אדם בוחר את דרכו, גם אם יש לו הרבה יועצים, הבן הזה בחר את דרכו, אני לא גירשתי אותו.

האשה:.. הבן אדם הזה שומע רק את עצמו, כל הזמן חוזר בבית על המשפט אני נוקם ונוטר כמו נחש, כל הזמן אומר הוא היה מפקד בסיירת שקד, הבית מתנהל כמו בצבא, מפקד, הילדה שרה שיר קצת חילוני אמרתי לה לא לשיר, והוא אמר לה צפי פגיעה כל השבוע יהיה לך רע...

ב"כ האשה: האשה הגישה תביעת גירושין לבדה לפני שנה, המשבר הוא כבר חריף מאז, אחר כך היתה הפוגה כי חיתנו את הבת הגדולה, היום אנחנו כעבור שנה והיא נחושה בדעתה להתגרש אז צריכים להתגרש..., לטעמי גם הבעל מבין שזה נגמר היא לא רוצה אותו, הוא איש קשה ומוזר, אבל הוא מתעקש, הוא רוצה לסחוט, אומר תנו לי חצי דירה ואני אתן לה גט, אנחנו מבקשים לקבוע את התיק להוכחות, ב' הגשנו בקשה ב 22.12. למזונות זמניים עבור שלושה ילדים, עשינו חשבון צנוע מאוד של צרכי המשפחה, יש לאשה דירה חצי על שמה וחצי על שם בעלה הקודם, הסכום שלנו הוא 8300 ₪, הורדנו את הכנסתה של האשה וזה עומד היום על 4900 ₪, לאשה ולילדים.

הבעל: כרגע יש לי הכנסה של בערך 1300 ₪ והיא לא קבועה, אין לי כסף, אני משלם היום את החשבונות, שברגע שיש כסף הוא הולך מיד לבית, אני לא קונה לעצמי בגדים, 20 שנה אותו חולצה ואותו ז'קט, כל מה שיש אני מוציא על הבית.

ב"כ הבעל: מה ששמעתי זה רק חיזק לי את הטענה, שמעתי את חברי, מה שהיה חשוב לי זה לשמוע את האשה שמענו מה מפריע לה ומציק לה, לא שמעתי שום דבר שמצדיק את קיום התביעה לגירושין, הבנתי שיש בעיה במסגרת הילד, אני יודע שזה מאוד כואב גם למרשי, הזוג הזה חי ביחד 20 שנה, יש להם 4 ילדים לא שמענו מרביץ לי מכה אותי משפיל אותי מקלל אותי במובן של תביעת גירושין ישירה מול בעלה, שום דבר שום טיעון, שמענו שיש בעיה כאובה עם הבן, שזה מפריע לאשה ואני מבין אותה. אין בין זה לבין חיוב כי הוא זה, הנתבע אומר והוכיח מאוד אכפת לי אשתי מאוד חשובה לי הבן שלי שניסיתי כל השנים למנוע ממנו להגיע למקום שהוא נמצא בו היום, להגיע לאותו מקום, אני גם חיתנתי את הבת שלי, אני יושב עם הבנות אני מכוון אותם משכיל אותם, בכיתה אומרים מדובר בגאונות, 20 שנה פירנס וכילכל את אשתו וילדיו, חברי מתלהם אבל חברי מצד שני לא סתר והוכיח את הדבר האלמנטרי..., ברגע שהתביעת גירושין אין לה עילה כל הכריכה נופלת, האשה לא טענה שלא מפרנס, היא לא סתרה כיהוא זה שמשך כל השנים הוא זה שפרנס את הבית, וגם לא היום, נכון יש כאלה שיכולים לפרנס ב 1000 ₪ ויש כאלה ב 3000 ₪, אני חושב שמדובר באדם לא טיפש, ירא שמים, והוא אמר אני מתנתק קצת מהתורה, בשביל הבית בשביל השלום בית, לעזוב קצת את החשיבות בתורה ולפרסם בגיל 60 שאני מאמן ולחזר על הפתחים.

ב"כ האשה: אני מבקש בנוסף למה שביקשתי לחייב אותו בהוצאות הבית, מיוני 2010, פה ושם הוא שילם סכומים קטנים, ואת זה נקזז".

ניתנה החלטה כדלקמן:

א. מאחר וב"כ הבעל התמנה רק לאחרונה, ביה"ד מאפשר לו ללמוד את התיק היטב ולנהל מו"מ עם ב"כ האשה תוך 30 יום. על ב"כ הצדדים להודיע לביה"ד על התקדמות המו"מ ביניהם, ובהתאם לכך ביה"ד יחליט על המשך ההליכים בתיק.
ב. בענין מזונות האשה והילדים, ב"כ האשה יפרט את התביעה ויתייחס גם לתקופות שהבעל שילם, ויעביר את הפירוט לביה"ד עם העתק לב"כ הבעל לתגובתו תוך 20 יום מאז קבלתו את הפירוט מידי ב"כ האשה. לב"כ האשה תהא זכות תגובה תוך 7 ימים.
ג. .

לאחר מספר דיונים בית הדין פסק בעניין המזונות והשתתפות הבעל בהוצאות והחזקת הבית כדלקמן:

1. הבעל [פלוני] חייב לשלם לידי אשתו סך 3,500 ₪ לחודש עבור מזונות הילדים ועבור השתתפות בהוצאות הבית החל מיום התביעה ביום 8/6/10 ועד להוראה אחרת.
2. באשר לחוב מזונות העבר מיום 8/6/10 עד 1/3/11, הבעל ישלם את הסכום בשלושה תשלומים החל מיום 1/4/11.
3. באשר לבקשת ב"כ האשה להוציא כנגד הבעל צו לסילוק יד מהדירה השייכת לאשה ובעלה המנוח מנישואין קודמים, שבה מתגוררים כיום הצדדים, על ב"כ האשה להעביר לבית הדין נימוקים הלכתיים המצדיקים את הבקשה עם העתק לב"כ הבעל.
4. על ב"כ הבעל להגיב תוך 15 יום על נימוקי ב"כ האשה.
5. לאחר מכן יחליט בית הדין.

לאחר פסיקה זו גבר המתח בבית. המשטרה הוזעקה לבית הצדדים בעיצומו של חג הפסח, הבעל הורחק למספר ימים. לאחר מכן הוגשה לבית הדין בקשה להמשך הרחקת הבעל ובית הדין נעתר למבוקש במעמד צד אחד עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים.


בדיון שהתקיים בתאריך ד' באייר התשע"א (08/05/2011 הופיעו הצדדים וב"כ עו"ד חמדי הלוי ועו"ד שטרוך ועו"ד מורגנשטיין.

"ב"כ האשה: יש הצדקה לצו, המתח בבית כבר חדשים ארוכים, אפשר לחתוך אותו בסכין, ואחרי שביה"ד נתן את פסה"ד למזונות, לפני כחודש, המתח גבר, והבעל פסה"ד של ביה"ד למזונות בשבילו זה אפילו לא המלצה, לא משלם, ביקש לבטל, ועשיתי נגדו תיק הוצל"פ, הבעל עשה את הבית ויחץ לשני מחנות, יש את הבן שמזמן לא בבית בגלל שהבעל תקף אותו וגרם לו שטף דם והילד לא מתגורר בבית, הוא עוד מעט 18, הוא זרק אותו..., היה אירוע ספציפי שאני ציינתי את זה והוגשה תלונה במשטרה, במהלך חג הפסח הגיעה הבת שלה, עם בעלה, והוא התנגד, והוא אמר לה אני אגמור עליכם אני אנקום בכם, כאשר הכוונה היא כלפיה וכלפי הבת מנישואין קודמים ואולי גם כלפי הבן שלה מנישואין קודמים, לא יתכן שמרשתי תחיה בבית שלה שהוא מנישואין קודמים חצי על שמה וחצי על שם בעלה הקודם, היא לא חייבת ולא יכולה ולא צריכה לחיות בבית שלה בפחד ובאיומים, אני מתאר לעצמי מה יקרה כשיבוא שליח של ההוצל"פ, שהצטבר לו חוב, היא לא יכולה לחיות במתח הזה..., השיקול הזה של הבית שלו לא קיים אין לו זכות קניינית, אין לו נכסי מלוג כי הם צריכים להתגרש, הוא אמר שהוא רוצה את היועץ מילרוד והוא אמר להם שיתגרשו, שם המשחק הוא כסף, וכסף מלוכלך, כתבתי את זה, וחברי לא הכחיש את זה, הבעל אמר תן לי חצי דירה, תקבל גט, ולכן הוא רוצה להתנחל בדיר הוא להגיד אני לא יוצא מפה, הגט לא בוער לה, הוא חייב לתת לה את הגט, לכן אנחנו רוצים שצו המניעה ימשיך כי היא בסיכון, הילדים הקודמים שלה הם בסיכון, היא נמצאת באיום מתמיד והיא לא חייבת לחיות ככה ולכן אנחנו רוצים את צו המניעה.

ב"כ הבעל: אתם הרבה יותר חכמים ממני, עו"ד שטרוך בהגינותו, בכל המשפטים האחרונים הוציא את המרצע מהשק, יש מחלוקת רכושית בין הצדדים, אין ואסור שיהיה כל קשר בין המחלוקת הרכושית כספית או אחרת שלטענה שלכאורה מבוססת על צו מניעה נגד הבעל או האשה, ולא בכדי ביה"ד אמר שהדיון היום הוא רק בצו המניעה, לצערי ישנם כלים, בקשה למתן צו מניעה זמני או קבוע, הן מהסוג הבקשות היותר קשות.

האשה: ביום חמישי בחג אני ראיתי בחדר סירטון, בחדר של הבנים, הפלפון שלי היה במטבח, בעלי היה בסלון ורץ למטבח לראות מי מתקשר, הוא ראה יעל, הוא שונא את הילדים שלי תהומית, הוא הרס אותם, הוא ראה שהילדה שלי מתקשרת היא עברה דירה בערב פסח אמרה לי אמא אין לי גז אני רעבה מאוד, אמרתי לה תבואי אני אעשה לך חביתה וירקות לה ולבעלה, הוא ראה אותם פתח להם את הדלת הוא צלצל בפלפון לחבר ורץ מהר בריצת אמוק לחדר הוציא את הקבלים מהמחשב את העכבר והחביא אותם, כשהם הלכו אמרתי לו תחזיר לי את הקבלים והעכבר, ראיתי שהוא שונא אותי, ואמרתי לו אני אזמין לך משטרה והוא אמר תזמיני משטרה, והזמנתי משטרה, הוא חושב שזה צחוק, הוא כל הזמן אומר אני אתנקם בך ובכם, צפי פגיעה, אני ארצח אותך.

"הבעל: לגבי האירוע בחול המועד בגירסה הראשונית שלה ביקרו ביתה ובעל הבת, קיבלו ארוחת ערב והלכו אחרי שהלכו אני הוצאתי מתג מהחשמל ובעקבות זה היא כעסה ואמרה אני אזמין משטרה ואני אמרתי לה תזמיני והיא הזמינה משטרה זה הגירסה הראשונה שלה, בגירסה ב', היא הוסיפה אחרי כן שאיימתי, אבל יש גם גירסה ג' שסופרה במשטרה, והגעתי לכלא בפסח, שאיימתי על שלשתם האשה ביתה וחתנה, במשטרה עשו עימות אחרי ששהיתי שבת בכלא, ביני לבין אשתי לבין ביתה לבין החתן שלה, אני שאלתי רק שאלה אחת איפה עמדתי כשאיימתי, אשתי ענתה במטבח, הבת ענתה בפרוזדור ליד הנרות והחתן אמר בסלון, איימת משם, אחרי שאשתי אמרה שהיא מזמינה משטרה החזרתי את המתג.... זה היה האיום, אומר השוטר למה להכניס את אבי ילדייך בפסח לכלא תוותרי על זה ולי הוא אמר תהיה חכם תהיה מאופק, בירכו אותנו בחג שמח ובזה חשבתי שנגמר הענין, אבל הייתי מאוד נסער בפנים כי אשתי אמרה אני אצלצל ואגיד שאיימת עלי ברצח, זה מה שהיא אמרה לשוטר הוא איים עלי ברצח..., אני ביליתי את הלילה בחקירה ושם נאמר לי שאשתי ובתה וחתנה התלוננו שאיימתי עליהם ברצח, אני מרגע שאשתי הגישה את הבקשה לגט לכב' ביה"ד עשיתי הכל לרצות אותה.... האמת היא שעשיתי ניסיתי להיות יהודי טוב וגם אדם טוב, והשתדלתי גם בבית, אני וותרן מטבעי, אני לא איימתי עליה אף פעם, אני אף פעם לא מאיים, אני אמרתי שאם עושים מלחמה נגדי אני אחזיר מלחמה שערה, שאני אביא גם עו"ד, זו הכוונה שלי, לא היה שום דיבורים של צפה פגיעה חס ושלום.

"ב"כ האשה: הבעל הודה שהוא הציק לה וזה מודה במקצת, חיי הנישואין שלהם הסתיימו, אני מוחה שהם אומרים שהם רוצים להכניס את הבנות כשביה"ד אומר לא לערב את הבנות.

ביה"ד: במידה ואתה חוזר הביתה האם אתה מתחייב לשמור על איפוק בבית.
הבעל: פשיטא, למעשה אני מוכן יותר מזה, אפילו להתקין מצלמות בבית.
ביה"ד: האם אתה מוכן לשמור על איפוק.
הבעל: בוודאי, אני תמיד מבקש מהבנות לתת כבוד לאם.
ביה"ד לצדדים: תשמרו על איפוק, אל תערבו את הילדים.
האשה: בעלי היה במעצר בית והוא הפר אותו לקח את הבת שלי והיא פתחה עלי פה כזה, אני לא נתתי לבת שלי 100 ₪, הילדה שלי צועקת עלי פה בחוץ, הוא לא מקיים את הכתובה שנתיים.

ביה"ד: האם את מוכנה ללכת למקווה.
האשה: לא, אחרי שהוא לא רצה אני לא רוצה ללכת יותר.
ב"כ האשה: אני אגש סיכומים בתביעת הגירושין תוך 10 ימים. .
ב"כ הבעל: אני אשיב תוך 30 יום לתביעת הגירושין והרכוש".

לאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים וב"כ, בית הדין ביטל את צו ההרחקה, והחליט על הגשת סיכומים במכלול הטענות שהוגשו וכדלקמן:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ בענין צו המניעה שהוצא לבקשת האשה על ידי ביה"ד בתאריך כד ניסן תשע"א 28.4.2011 ותוקפו הוארך בתאריך כט ניסן תשע"א 30.5.2011, מחליט ביה"ד כי צו המניעה הנ"ל נגד הבעל [פלוני] בטל.

ביה"ד פונה לצדדים לנהוג באיפוק אחד כלפי משנהו ולהימנע מלערב את הילדים בסכסוך שביניהם.

ב"כ האשה זכאי להשלים את כל טיעוניו בענין התביעות הרכושיות וכן לענין תביעת הגירושין תוך 10 ימים ולהעביר עותק לב"כ הבעל.

ב"כ הבעל ישיב לסיכומי ב"כ האשה תוך 30 יום מיום קבלתו את סיכומי ב"כ האשה עם העתק לב"כ האשה.

לב"כ האשה תהא זכות תגובה תוך 10 ימים.

לאחר מכן ביה"ד יחליט.

ביה"ד רושם לפניו את הצהרות הצדדים לפרוטוקול."

התקבלו בקשות ארכה על ידי ב"כ הצדדים להגשת הסיכומים ובית הדין נעתר למבוקש.

התקבלו סיכומי ב"כ הצדדים. ב"כ האשה הרחיב את היריעה ופרש את האלימות ששררה בבית לדבריו כלפי בני הבית לאורך השנים. ב"כ הבעל שב על טענותיו כי אין עילה לגירושין וכי לא ניתן לשלול מהבעל את זכויותיו בדירה.

כמוכן ב"כ האשה ציין שעל אף ההצהרה בפני בית הדין, התרחש אירוע אלימות נוסף כלפי האשה בדירה ביום ששי עש"ק פרשת פינחס בתאריך 15/07/11 שבעטיו הורחק הבעל מהדירה לחמשה ימים.

לאחר עיון בכל החומר שבתיק ובסיכומי ב"כ הצדדים, עולה כי נישואי הצדדים עלו על שירטון. המצב הלך והחמיר, ומזה כשלוש שנים אין בין הצדדים יחסי אישות עקב סכסוך שפרץ ביניהם, ולו השכילו, ניתן היה למנוע את המשבר וכפי שהבעל עצמו ציין: " היתה לי תרעומת אני מודה שהיתה לי תרעומת והלכתי לישון בסלון, אולי מכאן התחילו כל הצרות ".

אמרו חז"ל במסכת סנהדרין ז:

אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח, אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם.

ופירש רש"י --לצינורא דבידקא - כשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים, ואם אינו סותמו מיד, הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו, והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון, כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים, פוטר - פותח, כמו פטר רחם (שמות יג).

לגודא דגמלא - דפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם - מנענעות, וסוף - מתחזקות ונקבעות במקומן, והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה - מתחזקת ובאה, ולא מקרא נפקא.

בראשית הקרע ביניהם שניהם מרדו זה בזה, הבעל עזב את חדר השינה וישן בסלון, האשה לא הלכה למקווה, מצב שנמשך לפחות מספר חדשים, מצב זה גרם להמשך והעמקת הקרע. הבעת משאלה של אחד הצדדים כיום לחזור ממרידתו אין בה כשלעצמה למחוק את העבר לאין, המשקעים לריחוק קיימים, כל שכן כשהם מלווים באווירת מתח בבית והתנהגות הבעל כלפי בנם ובתם הגדולה של הצדדים וילדי האשה מנישואיה הקודמים הגורמת ותורמת להגברת הריחוק.

אמנם הבעל חי בשלום עם הבנות הקטנות, אך חיי משפחה נמדדים בין איש לאשתו. יש להפריד בין המערכת ההורית לבין המערכת הזוגית. על אף התנהגות הבעל ויחסיו החיוביים כלפי הסובבים אותו מחוץ לביתו והנקודות החיובית שבו כפי שאמרה האשה: "התחתנתי איתו הוא יהודי מאוד יקר יודע תורה חכם מאוד", מכל מקום מאחר ונידוננו הוא יחסיו עם אשתו והאם ניתן לשקמם, יש להביא במבחן אך ורק שיקול זה. המצב בבית כיום אינו מאפשר חיי משפחה תקינים בלשון המעטה. לא ניתן לכוף על האשה לחיות עם מי שאינה חפצה, וכלשון הרמב"ם בהלכות אישות פי"ד הלכה ח:

"האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת, ושואלין אותה מפני מה מרדה, אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי, כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנאוי לה".

מן האמור לעיל עולה כי חיי הנישואין של הצדדים הגיעו לקיצם, המצב אליו נקלעו גם בעטיו של הבעל שתרם בראשית הדרך ליצירת הריחוק בינו לבין אשתו והמשך התנהגותו בפועל בבית שלא תרמה בלשון המעטה להנמכת הלהבות אלא להגברתם, מוביל למסקנא כי עליהם להיפרד. על אף אמירת הבעל כי רצונו בשלום בית, שלום בית מכונן במעשים ולא במילים. על כן הצדדים צריכים להיפרד זמ"ז בג"פ. על הבעל לתת גט לאשתו כתביעתה ויפה שעה אחת קודם.

בעניין הדירה, כאמור, מחצית הדירה שייכת לעזבון המנוח [אלמוני] ז"ל בעלה הקודם שהתאלמנה ממנו, ומחציתה לאשה. לאחר נישואיה עם הבעל הנוכחי, המשיכה להתגורר עם שני ילדיה היתומים מאביהם עם בעלה הנוכחי וארבעת ילדיהם המשותפים שנולדו לאחר מכן.

כל עוד היתה האשה אלמנה מבעלה הקודם, עמדה לאשה זכות מדור אלמנה בחלק הדירה השייכת לעזבון בעלה המנוח מתנאי כתובתה, זכות זו פקעה עם נישואיה לבעלה הנוכחי. זכות האשה להמשיך להתגורר בדירה נבעה משום שהאשה שותפה בדירה, שהרי מחציתה על שמה ואילו במחצית השניה השייכת לעזבון, לא עמדה לה כל זכות הלכתית משום שמבחינת ההלכה הדירה שייכת ליורשים ההלכתיים. אם כי על פי חוק, גם האשה מוגדרת כיורשת ומגיע לה חלקה כמפורט בחוק, מכל מקום האשה-האם שהינה כאפוטרופוס על היתומים הקטנים רשאית הייתה לגור בחלק השייך לעזבון מאחר ואין כל ספק שזו אכן טובת היתומים הקטינים שיגורו עם אמם ובעלה.

מגורים אלו, אין לראות בהם כל חזקה קניינית לדר בדירה. ומה שהיה יפה לשעתו בעת היות בני האשה היורשים קטנים, צריך להבחן מחדש מאחר וכאמור כל הזכות למגורים אלו כחה יפה כל עוד היא נצרכת לטובת היתומים, וכיום הינם בגירים ונשואים.

באשר למחצית הדירה הרשומה על שם האשה מתקופת נישואיה, הרי הגדרתם ההלכתית הינה "נכסי מלוג" שהבעל זכאי לאכול את פירותיהם, ואכן הבעל התגורר בדירה ואכל את פירותיה.

באשר לטענת ב"כ הבעל כי לבעל זכויות קנייניות בדירה משום שהתגורר בה שנים רבות ושילם ארנונה, אין כל מקום לטענה זו. כל שוכר דירה משלם ארנונה, וכי משום כך רכש זכות בדירת המשכיר, תשלום הארנונה הינו ככל הוצאות שוטפות כמים חשמל וכיו"ב שעל הדר בפועל לשלמם, ואינם מקנים כל זכות קניינית בנכס.

יתירה מכך קיימא לן המוציא הוצאות על נכסי אשתו אפילו בנה פלטרין, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואין לו חלק ונחלה בנכסיה, אם כי לגבי החזר הוצאותיו יש מקום לדון בהתאם לנסיבות, אך בנכס עצמו אין לו כל קניין ובעלות, וכדלקמן:

איתא בשו"ע אה"ע סי' פח סעיף ז:
הוציא הוצאות על נ"מ של אשתו וגרשה, (בית שמואל אבן העזר סימן פח ס"ק י וגירשה - ואם היא תבעה הגט ע"פ הדין שהדין נותן לכוף אותו, הרי הוא כאלו גירשה הוא אותה מרצונו ש"ג:) בין שהוציא מעט ואכל פירות הרבה, (חלקת מחוקק סימן פח ס"ק יא בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט - במרדכי כתב לאו דוקא הוציא הוצאות נפסדת ובלתי ניכרת אלא אפילו בנה פלטרין אקרקע מלוג של אשתו ודר בו זמן מועט וגירשה מה שבנה בנה ואינה צריכה לשלם לו הבנין כי לא חילקו רז"ל בין הוצאה ניכרת לבלתי ניכרת, ומ"מ צריך שיאכל פירות של הוצאה זו, אבל מה שאכל פירות ממקום אחר לא מהני ודוק). (בית שמואל אבן העזר סימן פח ס"ק יא ואכל - ה"ה אם בנה פלטרין ודר בהם כי לא חלקו בין הוצאה הניכרת לבין הוצאה שאינה ניכרת כן כתב המרדכי וש"ג):

בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט, אפילו אכל גרוגרות אחת דרך כבוד, כדרך איש בביתו, או שאכל דינר אפילו שלא דרך כבוד, ואפילו לא לקח בפירות ממה שהוציא אלא חבילה אחת של זמורות, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל, או שאכל פחות מכשיעור, שמין כמה השביחו ושואלין אותו כמה הוציא, אם השבח יותר על ההוצאה, ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא ונוטל ההוצאה; ואם ההוצאה יתירה על השבח, אין לו מההוצאה אלא כשיעור השבח, ובשבועה... (והא דנוטל בשבועה, דוקא כשאין האשה מכחישו, אבל מכחישתו, לא) (מרדכי פ' האשה שנפלו).

סעיף ט.
בד"א, במגרש מדעתו. אבל אם היא מורדת, בין אכל בין לא אכל, ישבע כמה הוציא ויטול. ואם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה, ואם הוצאה יתירה על השבח נוטל את השבח.- (חלקת מחוקק ס"ק יט בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוצי' ויטול - לשון הרמב"ם אפילו אכל הרבה שמין לו כמה אכל ופוחת אותו ממה שראוי ליתן ההוצאה אחר שישבע ונוטלו וכו':) - (בית שמואל ס"ק יח מורדת - נראה אם אכל יותר מהוצאות אמרי' מה שאכל אכל ומל' הרא"ש והטור והמחבר משמע דאין מנכין לו מה שאכל, וברמב"ם מבואר דמנכין לו מה שאכל גם משמע מדבריהם דנוטל כל הוצאות אפי' אם היה הוצאות יתר על השבח:) ".

היינו על מחצית הדירה השייכת לאשה והמוגדרת כנכסי מלוג, יש לדון אם הבעל זכאי להחזר הוצאות משום שאינו מגרשה מדעתו, אלא שהיא תובעת הגירושין, ולפי דברי הבית שמואל בס"ק י "ואם היא תבעה הגט ע"פ הדין שהדין נותן לכוף אותו, הרי הוא כאילו גירשה הוא אותה מרצונו" דין החזר הוצאותיו עשוי להשתנות בהתאם לעילת תביעת הגירושין.


כאמור לעיל, במחצית הדירה השניה השייכת לעזבון, הבעל והאשה רשאים היו לגור בדירה ודינם כיורד לשדה חבירו ברשות והוציא הוצאות ששמין לו וידו על העליונה. וכך מובא בשו"ע חו"מ סי' שעה סעיף ד:

"היורד לשדה חבירו ברשות, אפילו נטע שדה שאינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על העליונה, שאם היתה ההוצאה יתירה על השבח נוטל ההוצאה; ואם השבח יתירה על ההוצאה, נוטל השבח.

סעיף ה.
בעל בנכסי מלוג אשתו קטנה, והשותף בשדה שיש לו חלק בה, כיורד ברשות הן ושמין להם וידם על העליונה. (וע"ל ס"ס קע"ח וס"ס ת"ד)."

אי לכך, הוצאות שהוצאו להשבחת הנכס למעט הוצאות שוטפות, זכאי המשקיע לקבלם. הנה כפי שכתבנו, אין לבעל כל זכות קניינית בדירה על פי ההלכה והדין העברי, ואף על פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973:

"5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;".

היינו: הן מחצית הדירה השייכת לאשה טרם הנישואין אינה בת איזון ושייכת לאשה בלבד, והן המחצית השניה השייכת לעזבון המנוח [אלמוני] ז"ל אשר יורשיה החוקיים הינם האלמנה ובני המנוח ולעת עתה לא ניתן עדיין צו ירושה. אף לכשינתן הצו ותיאורטית יסתלקו בני המנוח מחלקם בעזבון לטובת אימם וכל הדירה תרשם על שמה, גם המחצית שתתווסף לאשה אינה בת איזון, משום שממה נפשך: הן אם תוגדר כנכס השייך לאשה טרם הנישואין, והן כנכס שקיבלה בירושה, אין לבעל כל זכות גם על פי החוק האזרחי.

בעניין פינוי הבעל מהנכס, הנה מחצית הדירה שייכת לעזבון, ויש ביכולתם לדרוש פינויו מכאן ולהבא. ולגבי המחצית השניה השייכת לאשה, כל זכותו של הבעל נובעת מזכויות האישות, היינו זכותו לאכילת פירות נכסי מלוג, אך לא קיימת לו כל זכות מגורים עצמית בדירה.

מאחר ועד היום לא הוצא צו ירושה על העזבון, והבקשה לסילוק יד הוגשה על ידי האשה בלבד ולא על ידי כל היורשים, לכאורה יש להוציא צו ירושה, בו יוכרז היורש שיפעל כראות עיניו, אם לדרוש סילוק ידו של הבעל מהנכס, או שיגיע איתו להסדר כל שהוא, לחילופין על היורשים להמציא יפוי כח המסמיך את האשה בתביעתה לסילוק יד של הבעל.

אך מאחר וכל ירידתו של הבעל לנכס זה היה מכח אשתו בלבד וללא כל זכות עצמית, הפה שהתיר כניסתו הוא הפה שאוסר כניסתו. אין לבעל כל זכות עמידה על החלק השייך לעזבון.

אין בזכות מגורים שעמדה לאדם מתוך הסכמה גרידא וללא כל התחייבות בקניין, להעניק לו זכות מדור, כפי המבואר בשוע חו"מ סימן ריב סעיף א:

"אין אדם מקנה, לא במכר ולא במתנה, אלא דבר שיש בו ממש. אבל דבר שאין בו ממש, אינו נקנה. לפיכך המקנה לחבירו אכילת פירות דקל זה או דירת בית זה, לא קנה עד שיקנה גוף בית זה לדור בו וגוף אילן לאכול פירותיו. הגה: האומר: ידור פלוני בבית זה, ולא קצב זמן הדירה, אפילו רק שעה אחת במשמע (הגהות מרדכי סוף ב"ב). ושטר שכתוב בו שראובן נתן לדור בביתו וקנו ממנו ע"ז, יש לפרש השטר שקנה ממנו בענין המועיל והקנה לו הגוף לדור בו. וכל שכן אם החזירו הקנין למטה בשטר, דודאי ליפוי כח כתבו, וקנה ממנו בענין המועיל. אבל אם לא כתוב בשטר רק: וקנו ממנו שנותן לו לדור בביתו, אינו כלום, דאז עיקר הקנין קאי על הדירה ואין בדירה ממש. (תשובת רמב"ן סימן ס"ז). שטר שלא היה כתוב בו קנין פירות כראוי, רק כתוב בו שנתן לו כח ליקח הפירות כתקון חכמים, הרי הודה שהקנה לו כתיקון חכמים ויש לפרש שנתן לו באופן המועיל (מרדכי פרק מי שמת)."

ואף בחצר שאינה עומדת למיגר וגברא שאינו עביד לאוגר, זכאי בעל הנכס לדרוש פינויו לפחות מכאן ולהבא, וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' שסג סעיף ו:

"הדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאמר לו: צא, ולא יצא, חייב ליתן לו כל שכרו. ואם לא אמר לו: צא, אם אותה חצר אינה עשויה לשכר, אינו צריך להעלות לו שכר. ואף על פי שהוציא את בעל הבית בעל כרחו מן הבית והוא דר בו (מרדכי פרק כיצד הרגל). ואפילו היה רגיל להשכיר, רק שעכשיו לא עביד למיגר, בתר האי שעתא אזלינן) (נ"י פ' הנ"ל), אף על פי שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו, שזה נהנה וזה אינו חסר. הגה: ודוקא שכבר דר בו, אבל לא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו, אע"פ דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר, הני מילי בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות. אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל חצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול, אלא שאינו רוצה, אין כופין אותו לעשות בחנם (מרדכי ונ"י פרק הנ"ל ואם החצר עשויה לשכר, אף על פי שאין דרך זה לשכור, צריך להעלות לו שכר, שהרי חסרו ממון. הגה: מיהו אם לא היה דר בו, אלא שגזלו ממנו, פטור לשלם השכירות (טור ס"ו בשם הרא"ש ולאפוקי מהרמ"ה). וסתם בתים בזמן הזה קיימי לאגרא ואף על גב דעדיין לא השכירו מעולם (מרדכי פרק כיצד הרגל והגהות מיימוני פ"ג דגזילה ועיין בת"ה סימן שי"ז).
סעיף ז.
יש אומרים דכשאין החצר עומד לשכר דאמרינן דאינו צריך להעלות לו שכר, אם חסרו אפילו דבר מועט, כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו, אף על פי שאין הפסד אותו שחרורית אלא מועט, ע"י מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה. ואם כן אם אין דרך זה לשכור, פטור, דהא לא נהנה ויש חולקים) (ר' ירוחם ני"ב שתי הדעות)."

בבואנו לבחון את הגדרת הנכס, עולה כי הדירה עומדת למגורי הדרים בה כיום, ואינה מיועדת להשכרה לזרים, משום שהאשה ובניה ממשיכים להתגורר שם אלא שדורשים את פינויו של הבעל לא למטרת הכנסת אחר במקומו או השכרת הנכס וכן לא להכנסת עצמם לדירה אלא מה שהיה הוא שיהיה פרט לסילוק הבעל. אם כן לא ניתן להגדיר את החצר "עבידא למיגר" שאז נוכחות הבעל בדירה גרמה להפסד הכנסות, אלא ניתן להגדירה כאינה עבידא למיגר, אם כי הבעל עביד לאוגר, מאחר ואין לו כל נכס חלופי שיכול להתגורר בו. אך מאחר ומגורי הבעל אינן בגפו אלא שבדירה שוהים גם האשה וגם הילדים, חלקו של הבעל בשימוש הדירה הינו כאחד מתוך חמשה, ואין לגלגל עליו דמי שימוש כדר יחידי, אלא כחלק יחסי.

מכל מקום אין הגדרה זו משנה מכאן ולהבא, ואין בידה לגרוע את הזכות לדרוש את סילוקו של הבעל. אין כל מקום לדון מצד כופין על מידת סדום, שהרי האשה טוענת שאינה רוצה ואינה מסוגלת לחיות בכפיפה אחת עימו, ומטעם זה אין לכופה על כך מהלכות חושן משפט, אם כי מהלכות אבן העזר היה מקום לדון מצד זכותו לנכסי מלוג.

והנה זכות הבעל לפירות נכסי מלוג הינה מוגבלת ומוגדרת ל"רווח ביתא" אך אינה זכות שהבעל יכול להשתמש בה באופן שאין אשתו בעלת הנכס תוכל להשתמש, אלא שבאופן שהפירות עודפים על השימוש הביתי נחלקו הפוסקים אם יכול להשתמש מחוץ לביתו עם אשה אחרת שיש לו, וכמובא בשו"ע אה"ע סי' פה סעיף יט:

יש לבעל לכוף מקצת עבדי אשתו ואמהותיה שיהיו משמשים אותו בבית אשה אחרת שנשא [בין שהיו עבדי מלוג בין שהיו עבדי צ"ב], אבל אינו יכול להוליכם לעיר אחרת שלא מדעת אשתו. הגה: אבל אינו יכול להכריחם שישמשו לאשתו האחרת בבית אחר (טור בשם רש"י ושלזה הסכים הרא"ש, ב"י וכן משמע ל' הרמב"ם) וי"א דאם הם תכשיטים שאינן ראויין לה, שיכול ליתנם לאחרת דלא הכניסה לו כדי שיכלו ויפסדו ולא ישתמש בהם אדם (ב"י בשם הרשב"ץ).

ובנדוננו מדובר בנכס אשר מחציתו שייך לעזבון המנוח בעלה הראשון ובו אין לבעל כל זכות, ורק מחציתו שייך לאשה ומוגדר כנכסי מלוג. ובפועל, האשה משתמשת בנכס למדורה, וכל הדיון הוא על זכות אכילת פירות לבעלה, היינו: שימושו במדור יחד איתה, ואין כל מקום להעדיף את הבעל על פני האשה משום אכילת פירות, אם בכלל זכאי הוא לכך. ומה גם, שכפי שכתבנו לעיל, הבעל חייב לתת גט לאשתו.

כאמור לעיל, בית הדין חייב את הבעל במזונות הילדים והשתתפות הבעל בהוצאות החזקת הבית בסך 3500 ₪ לחודש כמפורט בפסק בדין שצוטט לעיל. מאחר וכיום הבן עבר את גיל השמונה עשרה, יש להפחית אתחלקו של הבן מסך המזונות. אך מאחר והוגשה תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה שמחציתה שייכת לעזבון שאין לבעל כל זיקה אליו, וברור שניתן לסלקו או לדרוש דמי שימוש, ואף ממחצית השניה השייכת לאשה, וכל זכותו של הבעל הינה מחמת קשר האישות שביניהם, היינו אכילת פירות בלבד לאור האמור לעיל, יש מקום לתשלום דמי שימוש כל עוד הבעל שוהה בדירה, על כן הסכום שאותו הבעל ישלם לאשה יעמוד על סך 4000 ₪ החל ממתן פסק דין זה וכל עוד הבעל שוהה בדירה. בעת שהבעל יעזוב את הדירה, יופחת סך החיוב הכולל, ויעמוד החיוב למזונות שתי הבנות הקטינות בלבד, והבעל ישלם 2400 ₪ לחודש.

לאור האמור בית הדין פוסק:
א. הבעל חייב לתת גט לאשתו כתביעתה.
ב. הבנות תהיינה במשמורת והחזקת האשה.
ג. במידה ותוגש בקשה להעברת משמורת לידי האב, ייבחן הדבר שוב לאחר סידור הגט.
ד. הסדרי ראיה בין האב לבנותיו יהיו בתיאום ביניהם מחוץ למגורי האשה.
ה. כל עוד שוהה הבעל בפועל בדירה, הבעל חייב לשלם לאשתו החל מיום מתן פסק דין זה סך 4000 ₪ לחודש עבור מזונות שתי הבנות הקטינות והשתתפותו בהוצאות החזקת הבית ודמי שימוש בבית.
ו. מעת עזיבת הבעל את הדירה, חיוב הבעל יעמוד על סך 2400 ₪ לחודש צמוד לתוספת יוקר, עבור שתי הבנות הקטינות, עד הגיען לגיל 18 שנה.
ז. לבעל אין כל זכות קניינית בדירה הרשומה על שם האשה ועזבון [אלמוני] ז"ל.
ח. על הבעל לעזוב את הדירה הנמצאת ברחוב [...] בני ברק [...] תוך 14 יום.
ט. כל השבחת הדירה על ידי השקעות שהושקעו בבית במידה והושקעו, למעט הוצאות ואחזקה שוטפת, יוחזרו למשקיע כפי ערכן היום.
י. בכפוף לסידור הגט, הבעל יהא פטור מתשלום הכתובה ותוספתה.
יא. ניתן לפתוח תיק לסידור גט.
יב. מועד סידור הגט ייקבע לא לפני 14 יום ממתן פסק הדין, בכדי שהבעל יוכל לארגן לו מקום דיור חלופי.

ניתן ביום ח' באלול התשע"א (07/09/2011)

הרב אחיעזר עמרני - אב"ד
הרב דוד בירדוגו - דיין
הרב מאיר פרימן - דיין


.