בפנינו בקשה דחופה של הבעל וב"כ לקביעת סמכות דיון לבית הדין בנושא מזונות האשה והבנות.

על בקשה זו נתקבלה תגובת האשה וב"כ וכן תגובה לתגובה.

לאחר העיון בנזכר לעיל ובחומר שבתיק מחליט בית הדין שהסמכות לדון בנושא מזונות האשה וכן במזונות הבנות נתונה לבית הדין.

להלן הנימוקים.
ראשית נקדים את השתלשלות האירועים בתיק זה.

בתאריך 06/03/11 הגיש הבעל – האב- תביעת גרושין ובכרוך לה גם מזונות האשה והבנות.

בתאריך 08/03/11 הגישה האשה – האם- כתב הגנה לתביעת הגרושין וכן תביעת מזונות הבנות ועוד תביעות נוספות. באותו מועד אף הגישה בקשה לחיוב הבעל במזונות זמניים.

בתאריך 19/06/11 הגישה בקשה דחופה לחיוב הבעל במזונות זמניים לבנותיו.

בית הדין בהחלטתו מיום 21/06/11 דחה את מועד ההכרעה עד קיום דיון בין הצדדים.

בתאריך 30/06/11 הגישה האשה כתב תביעה למזונות הבנות ובקשה למזונות זמניים לבית המשפט בנצרת.

באותו מועד מודיעה האשה באמצעות ב"כ על מחיקת התביעה למזונות הקטינות והבקשה למזונות זמניים.

בהמשך למהלך זה הגישה האשה וב"כ, בקשה לעיקול כנגד הבעל להבטחת מזונות הבנות בתאריך 07/07/11 ובית המשפט אף הוציא החלטתו במעמד צד אחד.

כאמור לעיל התקבלו תגובות הצדדים בשאלת קביעת הסמכות להלן עיקר טיעוני הצדדים.

טיעוני הבעל וב"כ:
א. האשה הגישה כתב הגנה כנגד תביעת מזונות הבנות הכרוכה של הבעל בזה נתנה הסכמתה לסמכות בית הדין בענין מזונות הבנות. נוסף על כך בקשה שבית הדין יפסוק מזונות זמניים.

ב. אחרי שהאשה נתנה את הסכמתה לסמכות בית הדין אין היא יכולה לחזור בה מהסכמתה וליצור מציאות של החלטות שיפוטיות סותרות על ידי שתי ערכאות.

טיעוני האשה וב"כ:
א. לא ניתן לכרוך בתביעת גרושין תביעה למזונות ילדים לכן אין כל מקום לטענת הבעל וב"כ.

ב. במסגרת תביעת האשה למזונות ילדים לבית המשפט בית המשפט החל לדון בתביעה זו ונתן עיקול על זכויות הבעל ממקום עבודתו וב"כ הבעל מנסה לשנות החלטה זו על ידי בית הדין.

ג. האשה מחקה את תביעת מזונות הבנות בטרם הגישה את תביעתה למזונות הבנות לבית המשפט.

ד. לאור נסיבות אלו הסמכות נתונה לבית המשפט שהחל לדון ואין לבית הדין להתערב בזה משום כבוד הערכאות.

עד כאן תקציר טיעוני הצדדים וב"כ.

להלן הנימוקים.

א. המצב המשפטי
טוענת האשה וב"כ שלא ניתן לכרוך בתביעת גרושין תביעה למזונות ילדים ורשאית האשה לפנות ולתבוע את מזונות הבנות בערכאה אשר תבחר.

ואולם, עם הגשת כתב ההגנה בענין הגירושין הגישה האשה באמצעות בא-כוחה כתב תביעה בענין משמורת, הסדרי ראיה, מזונות, חלוקת רכוש וכתובה. במסגרת כתב התביעה נערכה הפרדה ברורה בין מזונות האשה לבין מזונות הקטינות. אין מדובר איפוא בהשבת הוצאות האשה למזונות הילדים בלבד. מלבד האמור האשה אף פתחה תיק לתביעת מזונות.

משמעות הדברים היא כי האם כאפוטרופסית של הקטינות מסרה את הסמכות בנידון לבית הדין, בהתאם לסעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.

אמנם האשה באמצעות ב"כ הגישה בקשה למחיקת תביעת מזונות הבנות בטרם הגישה את תביעתה למזונות הבנות לבית המשפט.

בית הדין, לא נעתר לבקשתה הנזכרת.

עמדת בית הדין בנסיבות הענין המתוארות לעיל שתביעת מזונות הבנות שפתחה האשה בבית הדין נתנה האשה סמכות לבית הדין לדון בתביעתה. תביעה זו לא נסגרה למרות בקשת האשה. בית הדין סבור שאין מקום לסגירת תיק זה, והסמכות לדון בתביעת מזונות הבנות של הבעל וכן תביעת מזונות הבנות מטעם האשה.

ב. התנאים לסגירת תיק תביעה
בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים – התשנ"ג פרק ו' סעיף עח' נקבעו הכללים בהם ניתן לסגור תיק תביעה על ידי התובע. אחר קביעת כללי ההתנהלות עם הבקשה כולל קבלת תגובת הצדדים הנוגעים בדבר, נכתב בסעיף קטן (6) כך:

ההחלטה אם לקבל את הבקשה, כאמור, או לדחותה מסורה לשיקול דעתו של בית הדין.

היסוד ההלכתי לתקנה זו מצוי בגמרא (בבא קמא דף מו ע"ב) שם נאמר:

אמרי נהרדעי: פעמים שנזקקין לנתבע תחלה, והיכי דמי? דקא זילי נכסיה.

משמעות מאמר זה שיש להזקק לנתבע שמבקש את המשך הדיון על מנת למנוע ממנו נזק.

נושא זה נידון באריכות ע"י בית הדין הרבני הגדול בפסקי דין רבניים, י"א, 378 (פסק הדין ניתן על ידי הדיינים: כ"ג הראשל"צ הרב הראשי לישראל, עובדיה יוסף - נשיא, הרבנים א' שפירא, ש' מזרחי). בסיכום דבריהם נכתב:

היוצא מכל הנ"ל הוא שלא רק שלתובע יש הזכות לתבוע מביה"ד לעשות אתו צדק, אלא גם הנתבע זכאי לתבוע שיעשה צדק אתו מול תביעות התובע, ולא יהי' תלוי רק בקפריזות של התובע שברצונו יפריח טענות, ואם יהיה כדאי לו יפסיק את הדיון וישמור לעצמו זכות להפריחה שוב כשירצה, אלא הנתבע רשאי לומר לביה"ד דינו דינאי ולא להשאיר עילת תביעה, שיש בה משום נזק לנתבע, תלויה ועומדת. וזהו היסוד לתקנה זו שאין סוגרים תיק על פי בקשת התובע בלבד, אלא ביה"ד שומע הצדדים ורק כשמשתכנע שהפסקת הדיון באמצע לא תגרום תקלה והפסד לנתבע, סוגר את התיק.

אוי לציין, כי תקנה דומה קיימת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר נהוגות בבתי המשפט האזרחיים (תקנה 154 – הפסקת תובענה). נסיון לתקוף בבג"ץ את עמדת בתי הדין הרבניים לענין זה, נכשל. ראו: בגץ 4238/03 בלה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם):

תקנה ע"ח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, עוסקת בבעל דין הרוצה לבטל תביעה או בקשה שהוגשה על ידו. בתקנה ע"ח (6) נאמר כי "ההחלטה אם לקבל את הבקשה, כאמור, או לדחותה מסורה לשיקול-דעתו של בית-הדין". במקרה שבפנינו לא ביטל בית הדין את הבקשה לצו המניעה שהגישה האם. יוער, כי בעבר נדחתה עתירה התוקפת את חוקיותה של תקנה זו (בג"ץ 3650/98 פרידמן נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (לא פורסם).

בית הדין סבור שבנסיבות הענין ברור שאין האשה מבקשת לסגור את התביעה כי נמצא פתרון הולם לתביעתה מתוך הסכמה בין הצדדים או בדרך אחרת, אלא כל רצונה לכרכר מערכאה זו לאחרת, משל היתה הפניה לערכאה זו "תוכנית כבקשתך". אין לבית הדין לתת יד להתנהלות נפסדת זו המכבידה על ההתנהלות הדיונית ופוגעת בכבודה של המערכת השיפוטית בכלל.

הן בתי הדין הרבניים והן בתי המשפט האזרחיים, ביקרו פעמים רבות את התופעה של ריצה מערכאה לערכאה. גם בית המשפט העליון הביע את מורת רוחו מכך (ראו: ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח פד"י י"ז 2617 עמ' 2627 ,2626 ובד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1), 365, 386).

מצב כעין זה נידון בהרחבה בפני בית הדין האזורי ברחובות תיק 1-22-4930( מופיע באתר בתי הדין הרבניים) יעוין שם.

היות וכך אין בית הדין נעתר לבקשה לסגירת תיק התביעה למזונות הילדים שפתחה האשה בבית הדין ומתוך כך ברור שהסמכות בענין מזונות הבנות נתונה לבית הדין יחד עם שאר הנושאים הנידונים בין הצדדים.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. בקשת האם לסגירת תיק התביעה למזונות הבנות נדחית.

ב. הסמכות בענין מזונות הבנות נתונה לבית הדין.

ג. יש לקבוע מועד לדיון בענין מזונות הבנות ושאר הנושאים התלויים ועומדים בין הצדדים.



ניתן ביום כ"ח באב התשע"א
(28/08/2011)

הרב יצחק שמואל גמזו - אב"ד
הרב יוסף יגודה - דיין
הרב יצחק רפפורט - דיין