לפנינו שני ערעורים של הבעל. האחד, ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב בתיק 352614/10 מיום כ"כ בניסן התשע"א (02/05/2011), בו הטיל בית הדין האזורי על הבעל צווי הגבלה עקב סרובו לתת גט לאשתו בהתאם לפסק דין לגירושין שניתן כשלושה חודשים קודם לכן. השני, ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב בתיק 352614/9 מיום כ' באלול התשע"א (19/10/2011) בו חייב בית הדין את הבעל במזונות לאשה בסך 2,500 ₪ לחודש עקב היותה מעוכבת מחמתו להינשא וכן מינה כונס נכסים למכירת דירת הצדדים.

הערעור על הטלת צווי הגבלה
ביום י"ח במרחשון התשע"ב (15/11/2011) ניתנה בידי נשיא בית הדין הגדול בתיק 812944/7 החלטה מקיפה בה נדחתה בקשה הבעל לעיון חוזר בפסקי הדין של בית הדין הגדול בענייניהם של הצדדים. בין היתר, הוחלט שם:

"פסק הדין של בית הדין הגדול המאשר את חיובו של הבעל במתן גט לאשתו, הינו סופי ואין מקום לדון בו מחדש. גם החלטת בית הדין הגדול שבה נדחה הערעור בעניין הרכוש, הינה סופית. לאור זאת, נדחית בקשת הבעל לעכב את ביצוע החלטת בית הדין האזורי בה מינה כונס נכסים למכירת דירת הצדדים.

מעיון בתיקי בית הדין עולה כי בית הדין האזורי כבר נתן צווי הגבלה בכדי להביא למתן הגט על ידי המבקש. דיון בערעור על צווי ההגבלה יתקיים בבית הדין הגדול בתאריך ב' בטבת התשע"ב (28/12/2011). אדגיש כי עובדת היות ערעור על צווי הגבלה תלוי ועומד, אינה משחררת את הבעל מחיובו על פי דין לתת גט בהתאם לפסק דין סופי לגירושין.

[...] אבהיר בזאת, כי במסגרת הדיון בערעור על צווי ההגבלה, לא ישמע בית הדין הגדול טענות הנוגעות לעצם חיובו של הבעל בגט או לעניין חלוקת הרכוש, לרבות כל טענה שכבר נדונה והוכרעה בעבר. מאחר וכתב הערעור של הבעל בעניין צווי ההגבלה כולל טענות רבות מספור שכבר נדונו והוכרעו, ולנוכח סיכויי הערעור, אני מורה בהתאם לסמכות על פי תקנה קלד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, כי על הבעל להפקיד בקופת בית הדין הרבני הגדול סך של 15,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות שעלולות להיפסק לחובתו – בין לטובת המשיבה ובין לטובת המדינה – אם הערעור יידחה. אם לא יופקד הסכום כאמור תוך 15 יום, יובא תיק הערעור באופן מיידי בפני מותב תלתא, לצורך שקילת דחיה על הסף של הערעור בעניין צווי ההגבלה.

[...] מזכירות בית הדין לא תקבל מן המבקש כל מסמך נוסף לעיון בית הדין, חוץ מבקשות ביניים חדשות בכפוף לתשלום אגרה כדין על כל בקשה."

הבעל לא הפקיד את הערובה בה חוייב, ומן הראוי היה לשקול דחיית הערעור על הסף. חרף זאת, עיינו בכתב הערעור הכתוב באופן מפורט ורהוט על פני שלושה דפים ועוד עשרים דפי נספחים, והחלטנו לדחות את הערעור לגופו, ללא צורך בקיום ישיבה בנוכחות הצדדים וקבלת תשובה מן האשה.

מעיון בנימוקי הערעור נראה שהם מבוססים על טענות שכבר נדונו ונדחו בידי בית הדין הגדול. בקשת הבעל לעיון מחדש נדחתה. אין בנימוקי הערעור כל עילה שתצדיק ביטול של צווי הגבלה שהטיל בית הדין האזורי על בעל החייב בגט על פי פסק דין סופי.

מדובר בערעור סרק, ללא כל עילה, שנועד אך ורק לדחות את הקץ ולהוסיף על סבלה של האשה.

הערעור על פסק הדין שהטיל צווי הגבלה, נדחה בזאת.

הערעור על החיוב במזונות מדין מעוכבת ועל מינוי כונס נכסים
זהו ערעור שהוגש אך לפני ימים אחדים, לאחר החלטת נשיא בית הדין הגדול שחלק ממנה צוטט לעיל.

עיינו בכתב הערעור והחלטנו לדחותו, ללא צורך בקיום ישיבה בנוכחות הצדדים וקבלת תשובה של האשה.

כתב הערעור מפורט על פני שלושה עשר דפים ואליו צורפו שישה דפי נספחים.

שבעה דפים מתוך הערעור הינם כתב-וכחנות של הבעל עם החלטת נשיא בית הדין הגדול. לכך לא היה מקום. הבעל ניצל ערעור חדש זה בדרך לא מקובלת ושלא בתום לב כדי "לערער" על החלטה סופית שאין הוא זכאי לערער עליה.

נימוקי הערעור לגוף החלטת בית הדין האזורי מבוססים על טענה כי נפלו פגמים בניהול הדיון על ידי בית הדין האזורי באופן שהשפיע על תוצאות הדיון. הבעל טוען כי ביום 17.9.2011 הגיש לבית הדין בקשה מנומקת לדחיית הדיון שנקבע בנושא הכתובה ליום 19.9.2011 אל יום 21.2.2012 בו נקבע דיון בנושא: "גירושין, החזקת ילדים/הסדרי ראיה, חלוקת רכוש – כריכה...". בית הדין החליט ביום 18.9.2011 לדחות את הבקשה בנמקו כי הישיבה נקבעה לדיון בתביעת האשה לכתובתה בעוד שהתאריך האחר "נקבע לתביעות אחרות ואין קשר בין תביעה לתביעה". אך למעשה בהחלטה נשוא הערעור "בית הדין האזורי התעלם מההחלטות של עצמו" לקיים דיון נפרד בנושאים אלו במועד הקבוע לצדדים בפברואר 2011, וסתר את עצמו. הבעל מוסיף כי אילו הדיון שנקבע ליום 19.9.2011 היה נקבע בנושא מזונות מעוכבת וחלוקת רכוש, הוא היה מגיע עם עורכת הדין שלו, "שיש לה כלים מקצועיים איכותיים שהיו משנים את התמנה" וגם הוא אישית היה מתכונן לדיון זה. בכך נוצר עיוות דין המצדיק את ביטול ההחלטה.

לגופם של דברים, טוען הבעל, כי כל עוד לא התקבלה החלטה משפטית בנושא הילדים, האשה אינה יכולה להיות מעוכבת גט, וכן כי אין למנות כונס נכסים לפני השלמת ההליך הפלילי בפרקליטות בקשר לטענותיו לגבי "זיוף" חתימות הדיין הרב חגי איזירר על החלטות בית הדין הגדול, שאחת מהן עוסקת בנושא הרכוש. עד כאן תמצית טענות הבעל.

מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי בפתח הדיון שהתקיים ביום כ' באלול התשע"א (19/09/2011), פרט בית הדין בפני הבעל את כל הנושאים שבמחלוקת בין הצדדים וטעונים הכרעה, והם: התביעות לחייב מזונות מעוכבת, כתובה, מינוי כונס נכסים וכפיית הבעל בגט ע"י מאסר. הבעל טען כי יום זה נקבע לדיון בנושא הכתובה בלבד ולכן לא הביא עמו את עורכת הדין שלו. בית הדין השיב כי בהחלטה מיום 23.6.2011 נקבע שבית הדין יתן החלטה בשלושת הנקודות – מזונות, מינוי כונס נכסים וכפיית מאסר – לאחר קבלת תגובה בכתב של באת-כוח הבעל תוך 30 יום. הבעל קיבל ארכה על פי בקשתו והגיש את התגובה בעצמו ולא באמצעות באת-כוחו. לכן אין בכלל מקום לדיון בנושאים אלו וכל שביקש בית הדין היא לשמוע את תגובתו.

ואכן מעיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום כ"א בסיון התשע"א (23/06/2011), עולה כי הוא נועד לדיון בכל הנושאים שבין הצדדים, ובאת כוח הבעל ביקשה בסיומו של הדיון ארכה של עשרה ימים למתן תשובה בנושאי המזונות, מינוי כונס נכסים וכפיית מאסר. תשובת הבעל נקלטה בתיק בית הדין ביום 31.8.2011. מדובר בתשובה לשלושה נושאים אלו, והיא מפורטת על פני 8 דפים ועוד שלושים וששה דפי נספחים. צדק איפוא בית הדין האזורי כי באותו שלב לא היה צורך בקיום דיון נוסף בנושאים אלו, וכל שנותר הוא לתת החלטה באותם נושאים. כמו כן, בהחלטת בית הדין שניתנה יום קודם לדיון האמור נכתב "תאריך הדיון שנקבע ליום 21/2/12 נקבע לתביעות אחרות ואין קשר בין תביעה לתביעה". ברור מבדיקת הדברים בהקשרם כי בית הדין לא התכוון כי ידחה את ההכרעה בנושאים שכבר מוצו לעוד חודשים רבים. העובדה כי תגובה מפורטת בנושאים אלו הוגשה על ידי הבעל בעצמו ולא על ידי באת כוחו ועוד קודם לדיון ביום 19.9.2011, מראה כי אין אמת בטענתו שעקב העלאת הנושאים באותה ישיבה נבצר ממנו לעשות שימוש "בכלים מקצועיים איכותיים" של עורכת הדין שלו. הטענה מלאכותית במיוחד וצורמת את האוזן. למעשה כל טענות הבעל פורטו על ידו בכתב. בישיבה האמורה לא הועלו טענות רלבטניות חדשות שהיה בהן כדי לשנות מן הטענות שפורטו בעבר, ולפיכך לא היתה כל פגיעה בזכות הטיעון של הבעל ובזכותו להעמיד לעצמו ייצוג משפטי.

טענות הבעל באשר לצורך להסדיר לפני סידור הגט את הקשר שבין הילדים לבין האשה נדחו כבר מספר פעמים, וכן נדחו טענות הבעל בקשר לזיוף חתימות הרב איזירר.

נמצא כי הבעל לא העלה נימוק של ממש שיצדיק התערבות בהחלטה לחייב את הבעל במזונות מעוכבת ומינוי כונס נכסים למכירת דירת הצדדים.

למעלה מן הצורך, בקשר למינוי כונס הנכסים יש להוסיף כי לבעל לא עמדה זכות ערעור על החלטה זו שהרי הערעור בנושא הרכוש כבר נדחה בהחלטת בית הדין הגדול. ההחלטה החדשה הינה החלטת ביניים בלבד, והיה על הבעל להגיש בקשת רשות ערעור תוך עשרה ימים ממתן ההחלטה והוא לא עשה כן.

לאור האמור, הננו דוחים את הערעור על החלטת בית הדין בנושא מזונות מעוכבת ומינוי כונס נכסים.

מזכירות בית הדין הגדול תבטל את ההזמנות לדיון ותסגור את תיקי הערעור.

מעיון בתיק ביה"ד האזורי עולה כי הבעל לא התייצב לסידור הגט ובית הדין הוציא נגדו צו הבאה. בקשת הבעל לביטול צו ההבאה נדחתה. מאחר והגט לא סודר במועד שנקבע, נכנסה לתוקף ההחלטה להתיר פרסום ההחלטה מיום י"ח במרחשון התשע"ב (15/11/2011) תוך השמטת פרטי המשיבה. גם פסק דין זה מותר לפרסום באותו אופן.

מתברר כי הבעל ממאן להפנים כי אין לשוב ולטעון בפני בית הדין טענות סרק וטענות שכבר נדחו. בכך הוא מאלץ את בית הדין להקדיש לו את משאבי הציבור ללא הצדקה עניינית. לפיכך, אנו מחייבים את הבעל שנית בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך נוסף של 15,000 ₪. ההחלטה תועבר לביצוע אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט.

ניתן ביום י"ז בכסלו התשע"ב
(13/12/2011)