ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מיכאל בלייכר
הרב יצחק אושינסקי
הרב ישראל דב רוזנטל
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 544462/8
תאריך: ג בניסן התשע"ב
(26/03/2012)
תובע פלונית
בא כוח התובע עו"ד חן וייס-גלר
נתבעות פלוני
בא כוח הנתבעות עו"ד דוד דואייב
הנדון: חלוקת רכוש - כריכה
נושא הדיון: תוקפו של הסכם גירושין שלא אושר בערכאה מוסמכת

החלטה
בפנינו תביעת רכוש. הצדדים גרושים מאפריל 2010.

הוצאות משפט
בהחלטת בית הדין מיום 8.2.12 נאמר כך:
בפנינו תביעת רכוש של האשה.

האשה וב"כ הופיעו, אך הנתבע לא הופיע.

בית הדין הפנה את תשומת לבה של ב"כ האשה לבקשתו של ב"כ הנתבע לדחיית מועד דיון שהתקבלה אך עתה. ב"כ האשה מגיבה כי הדבר לא מקובל עליה כלל.

ב"כ האשה מבקשת פסיקת הדין בהעדר הנתבע. כן מבקשת פסיקת הוצאות משפט וצו הבאה כנגד הבעל.

בית הדין רואה בחומרה את אי-הופעתו של הנתבע לדיון היום, אף שלא קיבל החלטה לדחיית הדיון.

יש לקבוע דיון נוסף. מומלץ דיון מוקדם, לפי אפשרויות היומן.

לשם הבטחת הופעתו, יש להזמין את הנתבע בצו הבאה ע"י משטרת ישראל (יש להפנות למשטרת זבולון), עם שחרור בהפקדת מזומן בסך 2000 ש''ח.

באשר לתביעה לפסיקת הוצאות משפט, בית הדין ידון בכך במועד הדיון הבא שייקבע לצדדים.

לאור זאת, בית הדין פתח את הדיון בשאלת ההוצאות.

ב"כ התובעת דורשת הוצאות משפט בעבור הדיונים האחרונים שהנתבע לא הופיע. בפועל משאירה את פסיקת גובה ההוצאות לשיקול דעת בית הדין.

בית הדין דן באי-הופעתו של הנתבע לדיון ביום 8.2.12 אף שחתם במשטרה על ערבות עצמית בסך 5000 ש''ח (בגין אי התייצבות לדיון קודם), כפי האמור במסמכים המצויים בפני בית הדין; חתימת הנתבע על פקודת המעצר וכן כתב ערובה חתום בפני משטרת ישראל על התחייבות בסך 5000 ש''ח (כל הסכום או מקצתו) אם לא יתייצב לדיון שנקבע ליום 8.2.12.

ב"כ הנתבע מגיב כי הנתבע היה חולה ולכן לא הופיע. טוען כי הנתבע שלח לפני הדיון אישור מחלה, אך מודה שלא קיבל כל אישור או החלטה מבית הדין לאי-הופעה. בית הדין בדק עם הנתבע את נסיבות מחלתו נשוא הבקשה. הנתבע טוען שהוא "חולה סוכר". טוען בתחילה כי ביום בקשת האישור הרפואי היו לו סחרחורות ועליה ונפילה בסוכר. לאחר מכן שינה גרסתו וטען כי לא זוכר מה היה לו לפני חודש, ביום שהלך לרופא, יום טרם הדיון, לבקשת האישור הרפואי.

ב"כ התובעת מגיבה: הנתבע לא הופיע פעמיים. הוא זלזל באשה. לדיון ביום 8.2.12 הוצג בפנינו המכתב של ב"כ הנתבע. ב"כ הנתבע לא המתין להחלטת בית הדין ועשה דין לעצמו ולא הופיע לדיון. בבקשה לא היה זכר למחלתו של הנתבע. זה היה כיסוי לאי-הופעתו. המסמך הרפואי שהוצג היום אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים. לא קיבלתי ולא ראיתי את האישור הרפואי עד היום.

ב"כ התובעת משאירה את הפסיקה להוצאות משפט בידי בית הדין ע"פ שיקול דעתו.

ב"כ הנתבע מגיב: מדובר באדם חולה. בקשתי לדחות את הדיון הקודם ושלחתי את הבקשה לבית הדין טרם הדיון. לא קבלנו החלטה המאשרת אי-הופעה לדיון.

בית הדין מעיר כי במסמך הרפואי שהוצג כיום לראשונה, ללא כל בקשה נלווית, נאמר שהוא לא תקף למוסדות משפטיים. כן מעיר כי במסמך הרפואי הוזכרו בעיות בדרכי הנשימה, ולא מחלה אחרת, בניגוד לטענות הנתבע שהוצגו לעיל. בנוסף, האישור הרפואי לא התקבל בבית הדין. בנוסף, ביום הדיון האחרון התקבל בבית הדין מכתבו של ב"כ הנתבע שמבקש דחיית דיון כי "קיבל את התיק לטיפול רק לפני יומיים", ללא אזכור מחלתו של הנתבע, וכן בית הדין לא הוציא החלטה המאשרת את דחיית הדיון.

משכך, בית הדין אינו מקבל את טענות הנתבע וב"כ להצדקת אי-הופעתו של הנתבע לדיון האחרון, וסבור כי הנתבע בחר מיוזמתו שלא להופיע לדיון.

לאור האמור, לאור התחייבות הנתבע בכתב הערובה לתשלום הערובה, כולה או מקצתה, בית הדין מחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 3500 ש''ח.

יש להעביר העתק החלטה זו למרכז לגביית קנסות, רחוב יפו 224 ירושלים.

בנוסף, בית הדין מחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובעת בסך 1000 ש''ח.

חלוקת רכוש
בענין הרכוש, טוענת ב"כ התובעת: בתאריך 19.10.11 החליט בית הדין כי הבעל חייב לאשה 8000 דולר בעבור הכתובה. קבלנו חוות דעת שמאי מיום 28.4.10 שקבע שהדירה שווה 240,000 ש''ח. בהחלטה מיום 19.10.10 נאמר שהצדדים הגיעו להבנות בפירוק השיתוף, נחתם הסכם 27.12.10, ולפיו האשה הסכימה להעביר לבעל 95,000 ש''ח לצורך העברת חלקו בדירה לאשה. לאחר חתימת ההסכם האשה בדקה בטאבו והתברר לה כי הוטל צו עיקול על הדירה ע"י בנק. העיקול הוטל מספר ימים קודם, לכן לא יכולנו להתקדם עם יישום ההסכם, משום שלא יכולנו להעביר בעלות. ניסינו לתת לבעל הרבה זמן להסרת העיקול. רק כשהבננו שהוא לא מצליח, פנינו לבית הדין ובקשתי להתמנות ככונסת נכסים.

למעשה ב"כ התובעת מבקשת אכיפת הסכם. טוענת כי ההסכם לא אושר רק מסיבות טכניות. לשיטתה, ההסכם בתוקף אף כשלא אושר. מבקשת להתמנות ככונסת נכסים. ומוסיפה: "הבעל נהג בכזב ובחוסר תום לב כשחתם על ההסכם".

ב"כ הנתבע מגיב: ההסכם לא קיבל תוקף של פסק דין ולא אושר בבית הדין. בנוסף, בהסכם לא הוזכרו אף זכויותיה הכספיות של האשה, לכן ההסכם נוגד את החוק. מבקש מינוי אקטואר לזכויות האשה, החזרי שכירות על הדירה, 10,800 עבור כל שנה.

בית הדין מעיר כי בסעיף 29 להסכם נאמר כי כל צד יישאר עם זכויותיו הכספיות, כך שאין לומר שההסכם לא נערך לפי חוק יחסי ממון. כן לא יהיה ניתן לטעון זאת אף לאור האמור בסעיף 34 להסכם. לאור זאת, ב"כ הנתבע מסכים עם כך שאין מקום לטענה כי ההסכם לא לקח בחשבון את העובדה שלא בוצע איזון, אך עומד על טענתו השניה, שההסכם לא בתוקפו משום שלא אושר.

ב"כ האשה מגיבה: הבעל לא הגיש בעבר כל בקשה לביטול הסכם. שנה וחצי לא עלתה טענה זו.

ב"כ הנתבע מודה כי עד היום לא טען הנתבע טענה זו.

ב"כ התובעת מוסיפה: ההסכם נחתם ב-2010, וב-24.2.11 ב"כ הבעל אמר בפרוטוקול כי הוא מוכן לאשר את ההסכם.

כן בית הדין מציין כי בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.11 ב"כ האשה בעצמה טענה כי האשה לא רוצה לאשר את ההסכם משום העיקול שנמצא על הדירה.

ב"כ הנתבע טוען: בסעיף 2 להסכם נאמר כי הצדדים מבקשים לאשר ההסכם לפי חוק יחסי ממון, וזה סותר לסעיף 29.

באשר לכך, בית הדין לא רואה כל סתירה בכך, לאור סעיף 29 הנ"ל, והאמור מיוחס לשאר עניני החלוקה ע"פ חוק יחסי ממון, מלבד זכויות הצדדים.

במקביל להליך הנ"ל, בית הדין מברר עם הצדדים באשר לאופן חלוקת הרכוש. שניהם מבקשים לחלוק לפי חוק יחסי ממון. הצדדים קבלו בקנין חלוקת רכוש לפי חוק יחסי ממון והמנהג המקובל במדינה.

בית הדין מברר עם הצדדים את אופן החלוקה לשיטתם, במידה ובית הדין יחליט שההסכם לא בתוקפו. לטענת הנתבע, בענין הדירה יש לקבל הערכת שמאי. מבקש חלוקה שווה בדירה, גובה הכתובה כפי שנפסק, מינוי אקטואר להערכת זכויות הצדדים ופסיקת דמי שימוש על העבר.

ב"כ האשה טוענת: אבקש להגיב על אופן חלוקת הרכוש רק לאחר החלטת בית הדין בשאלת ההסכם.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים, כולל הערות בית הדין ששולבו בתוך הדברים.

הכרעת הדין
לאחר שיקול הדעת, בית הדין קובע כי ההסכם מיום 27.12.10 אינו בתוקפו, כל עוד לא אושר בבית הדין.

החלטה זו מבוססת על הנימוקים כדלהלן:

א. כפי המקובל בבתי הדין, הסכם גירושין שלא אושר בבית הדין, אינו מחייב את הצדדים, משום חיסרון בגמירות דעתם, עד לאישור ההסכם בפועל. חתימת הצדדים אינה אף בגדר "סיטומתא", עד לאישור בית הדין. וראה מקורות לכך להלן.

ב. בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.11 ב"כ הבעל טען כי הוא יכול לחתום בשם הבעל על ההסכם וב"כ האשה בעצמה טענה כי האשה לא רוצה לאשר את ההסכם משום העיקול שנמצא על הדירה. כך שאף הצדדים עצמם היו נתונים במשא ומתן באשר לאישור ההסכם, והבינו שכדי לגמור את הענין יש לאשר את ההסכם.

ג. בנוסף, בהחלטת בית הדין מיום 24.2.11, לאחר הדיון המצוטט לעיל, בו ב"כ האשה והבעל טענו אודות ההסכם, נאמר כי "הצדדים רשאים להופיע בכל יום... לאישור ההסכם". כך שבית הדין עצמו סבר כי ההסכם טעון אישור.

ד. בית הדין מציין את העובדה כי בהסכם עצמו מצויין כי הוא יאושר ע"י בית הדין, כגון סעיף 2 ("הצדדים יבקשו לאשר הסכם זה בבית הדין הרבני בחיפה כהסכם ממון בין בני זוג"), וכן סעיף 33 ("הצדדים מבקשים מבית הדין הרבני האזורי בחיפה, לאחר אישור ההסכם דנן, לסגור את התיקים..."), כך שלא נחטא לאמת אם נסיק כי אף הם סברו כי ללא אישורו של ההסכם בפועל, ההסכם עדיין לא בתוקפו המוחלט.

בנוסף יוצגו מקורות לביסוס האמור לעיל:

מקורות הלכתיים
ראה פס"ד בית הדין הרבני חיפה, תיק 9965-64-1 (ע"י כב' הדיינים, הרב ישראל שחור, הרב מימון נהרי והרב יצחק מרוה), שם כתבו בין השאר כך (מתוך נימוקי הרב מימון נהרי שליט"א):
"וזו גם ההתייחסות ההלכתית של הפדרי"ם להסכמי גירושין במציאות בת ימינו בה קיים נוהג זה שכל הסכם גירושין טעון אישור ביה"ד או ביהמ"ש. וללא מתן אישור זה אין אפשרות מעשית להפעיל את ההסכם במוסדות המוסמכים לשם כך".

ועוד שם:
לסיום נצטט קטע חשוב מפס"ד כרך י"ט בו נדון נושא הקרוב מאד למקרה דנן, נספח הסותר הסכם גירושין שאושר בביה"ד וביה"ד לא התייחס לנספח שלא אושר בביה"ד וחיזק את הדברים ממקורות הלכתיים נוספים וזאת בהתייחס למצב העובדתי בימינו ראה (עמודים 280-274 הרה"ג בצרי ש.רפאל ושרם)

"המנהג הוא שכל זוג המתגרש לא סומך דעתו על הסכם גירושין עד שביה"ד יאשר אותו ויתן לו תוקף של פס"ד. לכן הסכם שלא הובא לביה"ד לאשרו אין לו תוקף אפילו לא מטעם סיטומתא כי מנהג הסוחרים הוא להביא הסכם לאישורו של ביה"ד".
ועוד שם:
תוקפו ההלכתי של הסכם גירושין שלא אושר אין לו חשיבות וערך הלכתי בימינו שנהגו להביא כל הסכם לאישור ביה"ד.

מנהג המדינה וגמירות דעתם של הצדדים
בנוסף, נוכיח כי אכן אף לפי מנהג המדינה המקובל, אין תוקף להסכם גירושין ללא קבלת תוקף של ערכאה מוסמכת, וממילא יש לקבוע כי אף בדעתם של הצדדים היה טמון הדבר, ומשכך, לא היתה מצידם גמירות דעת טרם אישור ההסכם בבית הדין או בבית המשפט.

בענין מנהג המדינה והוראות המשפט האזרחי בכך, ראה תמ"ש 7080-04, 7081-04, 7082-04, 7086-04, 9281-06, 7089-04, פס"ד מאת השופט סארי ג'יוסי.

וזו השאלה בה דן בפתח פסק הדין: "האם היעדר אישור בית משפט מאיין את תוקפו של הסכם הגירושין?"

וכך כתב בתוך דבריו:

13. הצדדים אינם חלוקים, כי המדובר בהסכם ממון המתייחס בין היתר לחלוקת רכוש כוללת של הצדדים לעת גירושין.

14. סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מגדיר "הסכם ממון" כ"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם". תנאי לתוקף של הסכם הממון הוא, כי יהיה בכתב והוא טעון אישור בית המשפט או בית דין דתי. האישור יינתן רק לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו. אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו - זהו הכלל לענייננו (ע"א 490/77, נציה נ' נציה,ל"ב (2) 621; ע"א 169/83, שי (שרעבי) נ' שי (שרעבי) , ל"ט (3) 776).

15. השאלה האם הסכם שלא אושר הוא בר תוקף?

שאלה זו לא זכתה לתשובה חד משמעית בפסיקה. בשורה של פסקי דין נקבע, כי הסכם ממון אשר לא קיבל את אישור בית משפט, הינו חסר תוקף. ( ראה ע"א 169/83 (שרעבי) שי נ' (שרעבי) שי, הנ"ל. מ"א (ת"א) 1366/92 אסרף נ' אסרף, תק-מח 93 (2) 664; תמ"ש (ת"א) 21021/96 שילה נ' שילה, [פורסם בנבו].

וסיכם את דבריו בסעיף 20 שם:
מאחר ובענייננו, לא ביצעו הצדדים פעולה משמעותית בהתאם להסכם לבד מהפרדת חשבונות ולא התבססו על ההסכם משך פרק זמן משמעותי, כאשר בנוסף לכל אלה, המשיכו הצדדים לנהל את התביעות שהוגשו, יש לקבוע כי ההסכם עליו חתמו הצדדים איננו תקף. קביעה אחרת תחטא למטרה לשמה נחקק סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג כפי שפורט לעיל.

ואמנם ישנם מקרים חריגים, כאמור בדברי בית המשפט שם, אך נראה כי בנסיבות דידן אין מקום להחיל את החריג, כאשר לא היתה כל פעולה של מימוש ההסכם, אשר עשויה לקבוע כי הסכם זה שלא אושר חורג ממסגרת הוראות החוק והפסיקה המקובלות, כאמור לעיל. כן הצדדים המשיכו את ההתדיינות המשפטית ביניהם אודות ההסכם ומימושו, כך שלא יהיה ניתן לומר שהסכם זה יכנס בכלל החריג.

הרי יהיה ניתן לקבוע כאמור, כי אף לפי חוק המדינה והפסיקה המתאימה, אין תוקף בדרך כלל להסכם שלא אושר בערכאה מתאימה, ולאור כך נוכל לטעון כי לצדדים שלפנינו לא היתה גמירות דעת מלאה אף לאחר חתימת ההסכם, טרם אישורו בערכאה מוסמכת.

אף אם יטען הטוען כי כן החל ההסכם להתממש, באופן זה או אחר, עדיין תקום הטענה דלעיל, כי בהתאם להלכה ולאמור בפסקי דין רבניים, אין עדיין תוקף להסכם ללא אישורו בבית הדין.

מסקנה
א.
הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 27.12.10 אינו בתוקפו טרם אישורו ע"י ערכאה מוסמכת.

ב. לאור בקשת ב"כ הנתבע לחלוקת רכוש ע"פ חוק יחסי ממון, ולאור עמדתם העקרונית של שני הצדדים לחלוקה לפי חוק יחסי ממון, על התובעת להמציא עמדתה באשר לאופן החלוקה שנדרשה על ידו, כאמור לעיל, בתוך 14 יום.

ג. הנתבע מחויב בהוצאות משפט, כפי האמור בריש החלטה זו.

(-) הרב יצחק אושינסקי, דיין

מסכים למסקנה, מבלי להתייחס להגדרת "מנהג המדינה". במקרה זה שלפנינו הוא לכל הפחות כפי שכתבו הצדדים בעצמם בהסכם שביניהם סעיף 2 וכן סעיף 33 וכן החלטת בית הדין מיום 24.2.11 וכמבואר היטב בדברי חברי הרה"ג יצחק אושינסקי שליט"א.

(-) הרב ישראל דב רוזנטל, דיין

מסקנה
א.
הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 27.12.10 אינו בתוקפו טרם אישורו ע"י ערכאה מוסמכת.

ב. לאור בקשת ב"כ הנתבע לחלוקת רכוש ע"פ חוק יחסי ממון, ולאור עמדתם העקרונית של שני הצדדים לחלוקה לפי חוק יחסי ממון, על התובעת להמציא עמדתה באשר לאופן החלוקה שנדרשה על ידו, כאמור לעיל, בתוך 14 יום.

ג. הנתבע מחויב בהוצאות משפט, כפי האמור בריש החלטה זו.

ניתן ביום ג' בניסן התשע"ב
(26/03/2012)


הרב ישראל דב רוזנטל - דייןהרב יצחק אושינסקי - דייןהרב מיכאל בלייכר - אב"ד