ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מיכאל עמוס
הרב שניאור פרדס
הרב אריאל ינאי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 271091/10
תאריך: י"ב בתמוז התשע"ב
(02/07/2012)
צד א פלונית
בא כוח הצד א עו"ד סיגל יוריסטה עצמון
צד ב פלוני
הנדון: גירושין
נושא הדיון: גירושין או ביטול נישואין

פסק דין
הצדדים נישאו באתיופיה ולהם תשעה ילדים, כולם בגירים.

לאשה אלו נישואין שניים. היא היתה נשואה לראשון והוא נעלם. "הערבים שהיו בנישואין הראשונים נתנו לי רשות להנשא, בפעם השניה לבעלי זה".

הבעל טוען כי היה נשוי פעם אחת באתיופיה ואח"כ היו לו עוד שלוש נשים בלי נישואין.

לשאלת בית הדין, האם מצאה את בעלה הראשון ענתה האשה כי מצאה אותו ועתה הוא התחתן עם אשה אחרת והוא גר ברמלה.

גם האשה וגם הבעל רוצים להתגרש וכל מחלוקתם היא על הדירה הרשומה ע"ש שני הצדדים.

טענת האשה כי היא משלמת את חוב המשכנתא כבר שמונה עשרה שנים ויש לשלם עוד חמש שנים והבעל עזב לפני חמש שנים את בית הצדדים.

ומנגד, טוען הבעל כי הוא היה נותן לאשה כסף ובכסף זה היתה משלמת את תשלום המשכנתא.
בדיון שהתקיים ב- כ"ו אדר א' תשע"א (02/03/11), בית הדין הורה לצדדים לנסות להגיע להסכמה על הדירה ולמכור אותה.

בדיון זה, האשה לא העלתה אף טענה כנגד הבעל אלא הביעה את רצונה להתגרש. גם הבעל הסכים להתגרש ובתנאי שהדירה תמכר ותחולק בחלקים שווים.

ובדיון שהתקיים בתאריך 30/06/11 טענה האשה כי היא סובלת ממנו בגלל שהוא שותה וגם יש לו אשה אחרת. מלבד זאת, הוא מכה אותה והוצא צו הרחקה נגדו, וגם הוגש כתב אישום נגדו.

הבעל הסכים להתגרש אולם מבקש למכור את הבית ולהתחלק בחלקים שווים. הדירה רשומה ע"ש שני הצדדים, ולטענת הבעל הוא תמיד נתן לאשה כסף כדי לשלם את המשכנתא. מלבד זאת, טוען כי הוא אדם חולה וזקן.

דיון בענין הגירושין
תחילה יש לבאר – כידוע, נישואי הצדדים באתיופיה אין בהם ממש וכמו שביארנו בפס"ד בתיק מס' 98928/2, ושם כתבנו:

בדין נישואי אתיופים כבר דנו בזה גדולי זמננו שמאחר ואין כאן כסף קידושין ולא נתן הוא ואמר הוא כלל לא חוששים לקידושין שלהם שנעשו באתיופיה.

וכמו שכתב הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל בתשובה מתאריך כה' בסיון התשמ"ה לנכדו הרה"ג רבי יעקב טענדלער שליט"א:
"ויש להוסיף למה כתבתי בתשובתי הקודמת שאין בהם חשש לממזרות מחמת זנות בקרובות דזנות בקרובים אינו דבר טבעי וממילא אינו שכיח, רק אולי בגיס שייך ובזה מוצדקת טענת אחיך שאין להם חלות קידושין ואין בהם חלות גיס לדינא..."

גם בשו"ת "יביע אומר" חלק שמיני (אבהע"ז סימן יא) של כב' אמו"ר הגאון רבנו עובדיה יוסף שליט"א האריך בזה "כיד השם הטובה עליו" וז"ל:
"והנה לאחר חקירה ודרישה מפי זקני העדה וכוהניה מתברר שאין לעדה האתיופית קידושין כלל בנתינה ואמירה כפי שחייבה התורה והנישואין שביניהם, שבדרך כלל נעשים מגיל 14 שנה.. ונערכים באופן זה, הורי הבחור מבקרים אצל הורי הנערה ואם מצאה חן בעיניהם מביעים את רצונם לנישואי בניהם וקובעים זמן לנישואין... ויום או יומיים לפני טקס החופה שולחים הורי החתן תכשיטים ומתנות להורי הכלה, בעבור הכלה ובמקום הטקס של הנישואין החתן נמצא בין האנשים והכלה בין הנשים, ולא "קרב זה אל זה", אך אביו של החתן מכריז בפני הנוכחים ומודיע לאבי הכלה על כריתת ברית הנישואין בין החתן והכלה, ואינו נותן שום דבר לא הוא ולא החתן. והכהן של העדה אומר דברי ברכה ואחר הטקס והסעודה הולכים החתן והכלה ומתייחדים זה עם זה. נמצא שאין עושים מעשה קידושין באמירה ובנתינה כדת של תורה, כי אין להם מושג מדין "קיחה קיחה משדה עפרון", וגם כשמתיחדים יחדיו אין כאן קידושי ביאה שהרי צריך לומר בפני עדים הרי את מקודשת לי בביאה זו ולהתייחד בפניהם כמבואר ברמב"ם (פרק ג' מהלכות אישות הלכה ה')."

ובטור ש"ע (סימן לג' סעיף א') וע"ע בספר דינא דחיי (עשין דף עד) שלדברי הנ"ל צריך שיאמר בפני עדים שהוא מקדשה בביאה ולא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אלא כשהיה לו עסק אישות עמה כגון: המגרש את אשתו, ואחר כך בא עליה. וכמבואר ברמב"ם (פרק י' מהלכות גירושין הלכה י"ט) ובטור ובש"ע (סימן קמט סעיף ה') עכ"ל.

ומעתה אין אנו צריכים לדון במה שנסתפק הרדב"ז בקידושי הפלשים הנעשים בעדיהם, אם העדים כשרים או פסולים, דמעיקרא דדינא פירכא שאין בגירושיהם מאחר שאינם נישואין ע"פ הדין וכיוצא בזה כתב בשו"ת הריב"ש (סימן ה') לגבי נישואי האנוסים שאפילו אם נאמר שאין אמירת החתן מעכבת, כיון שנתקבצו יחדיו על דעת להתארס והוי כמדבר עמה על עסקי קידושין ונתן לה ולא פירש דקיימא לן שמקודשת כל שעוסקי באותו ענין מ"מ בכאן הרי לא נתן לה כלום רק שהכהן מברך אותם ונותן טבעת לכל אחד מהם ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין.

והן אמת שעדיין יש לדון לפי מה שכתב ה"חלקת מחוקק" (ריש סימן לג') שגם לגבי קידושי ביאה אם היו מדברים על עסקי קידושין ומתוך זה נתייחדו ובא עליה הרי זו מקודשת וכדין קידושי כסף הנ"ל וכאן שנתאספו יחדיו על דעת נישואין ואח"כ נתיחדו ובא עליה נאמר גם כן שהיא מקודשת.

ואף שה"בית שמואל" (שם ס"ק ב') מפקפק בזה שאפשר שגבי ביאה גרע טפי הואיל והעדים אינם רואים את הביאה.

אולם ה"תפארת יעקב" כתב שם שאין בזה מקום ספק שכיון דאמרינן "הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אין צורך באמירה...", מ"מ כאן שהיחוד והביאה נעשו זמן רב לאחר מכן והפסיקו בסעודה ובדברים אחרים.וידוע מ"ש מר"ן ה"בית יוסף" סימן כז' שדעת רוב הפוסקים כרבי שצריך שיהיו עוסקים באותו ענין ומהם הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והר"ן ובעל העיטור וכן פסק מרן "השלחן ערוך".

ועוד שהרי כתב בשו"ת הרמ"א סימן ל' שאפילו להסוברים, דמהני אף מענין לענין באותו ענין מ"מ צריך שדברו תחילה מענין הקידושין ממש אלא שפסקו מלדבר בקידושין ועדיין מדברים בצרכי נישואיהם. ע"ש. וכאן מעולם לא דיברו בעניני קידושין ממש רק בטקס החתונה ומה שיש אחרונים שהחמירו בהתאספו תחת החופה ונתן לה קידושין בסתם או שלא אמר לה "לי" כמ"ש בשו"ת "דברי מלכיאל" חלק ג' סימן קמ"ו וב"ערוך השלחן" סימן כז', זהו כשבירכו ברכת האירוסין תחת החופה מה שאין כאן. לפיכך אין לחוש לקידושין כלל..."

ועוד שם באות י' כתב בענין תכשיטין והמתנות הנשלחים לכלה והוריה ימים אחדים לפני הנישואין וניחוש שמא נשלחו על דעת קידושין וכמו שאמרו בקידושין (נ.) חוששין לסבלונות בעדים חוששים שמא קידושין הם ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון ע"כ. וא"כ לכאורה גם פה יש לומר שנשלחו סבלונות אלה על דעת קידושין הם ולכן נקט לשון שידך שאם לא כן לא הוו קידושין... לכך נראה לפרש שכיון ששלח לה סבלונו חיישינן שמא קידשה כבר". ולפי זה נידון דידן שידוע שאין עושים קידושין תחלה כלל אין לחוש לקידושין.

וכ"כ ב"בית יוסף" סימן מה בשם הרשב"ץ:
"דבאתרא דמסבלי והדר מקדשי אין כאן בית מיחוש כלל לא לפירוש רש"י ולא לפירוש תוס'."

והוא הדין באתרא דלא מקדשי כלל וכ"כ בשו"ת הרשב"א סימן אלף וק"פ שאין לחוש שקידש בסבלונות אלא כשרוב המקום מקדשים תחילה... וכאן הרי ברור לנו דהני אתרא דלא נהיג בקידושין כלל ועיין עוד בתשובה שהאריך בזה ודחה גם את דברי הרשב"ץ בחלק ג' סימן מז' (קחהו משם), וסוף דבר שאין חוששין לקידושין שלהם לל וליכא למיחש לפסולי חיתון בעדת אתיופים.

ולפי זה אם הבעל יסרב לתת גט תצא בלא גט כלל כיון שלא היו קידושין כלל.

ובנידון דידן קל וחומר שהרי אשה זו נישאה בפעם הראשונה ושוב נישאה בשנית ומעולם לא נתגרשה מן הראשון, רק הערבים "נתנו לה רשות" להינשא שנית. אם קידושי ראשון תפסו, הרי קידושי שני ודאי לא תפסו שהרי מעולם לא נתגרשה מן הראשון. ואם קידושי ראשון לא היה בהם ממש, א"כ גם בנישואין אלו, נישואין אחרונים שלה, אין בהם ממש, וודאי כשטוען הבעל שמעולם לא התחתן איתה אלא חי איתה כמו שאמרה האשה "אני הרביעית שלו".

הכרעה
הצדדים מעולם לא נישאו כדמו"י, אלא מאחר ונהגו לסדר גט למי שנישא באתיופיה, יש לסדר להם גט.

בענין הדירה – הדירה רשומה ע"ש שני הצדדים ולכן יש למוכרה ולחלק ביניהם את התמורה אחר סילוק המשכנתא הרובצת על הדירה. אף על פי שכתבנו שהצדדים מעולם לא נישאו כדמו"י וסידור גט נעשה לנישואי אתיופים כי כך נהגו, מכל מקום לא ניתן לסדר גט כאשר שני הצדדים גרים יחד, אף שלכאורה היה ניתן לסדר גט. מכל מקום מאחר ולבו גס בה לא פלוג.

בית הדין יסדר גט אחר שהצדדים יגרו בנפרד או שאחד מהם יעזוב את בית המגורים.

באם אחד מהצדדים יסרב לסידור גט, בית הדין יבטל נישואין אלו.

סוף דבר
לאחר שהצדדים ימכרו את הבית ויגורו בנפרד או שאחד מהם יעזוב את בית הצדדים, יודיעו לביתה דין וביה"ד יקבע מועד לסידור גט פיטורין לצדדים. באם אחד מהצדדים יסרב אז לסידור הגט ביה"ד יבטל את נישואי הצדדים.

יש לקבוע מועד לתזכורת תוך שלשים יום.

ניתן ביום י"ב בתמוז התשע"ב
(02/07/2012)


הרב מיכאל עמוס – אב"דהרב שניאור פרדס – דייןהרב אריאל ינאי – דיין