ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב יעקב זמיר הרב אברהם שינדלר הרב יהודה יאיר בן מנחם |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 293521-1 | |
תאריך: |
י"ח באייר התשע"א
22/05/2011) | |||
צד א |
פלוני
בא כוח הצד א טו"ר יעקב קלמן | |||
צד ב |
פלונית
בא כוח הצד ב עו"ד איימי בכור בוני | |||
הנדון: | גירושין וכריכה | |||
נושא הדיון: | תנאי הכריכה בתביעת גירושין, |
"א) בית הדין יתן החלטתו בנושא הסמכות לפי החומר שבכתב שהגישו ב"כ הצדדים.
ב) בכ"א תגיש תגובתה לתגובת הבעל לעניין הסמכות תוך 20 יום, ובית הדין יחליט האם לפסוק לפי החומר או שיהיה צורך בקיום דיון."
"1. ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי-דין רבניים."סעיף 3 לחוק השיפוט מרחיב את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי. וכלשונו:
"הוגשה לבית-דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על-ידי האישה ואם על-ידי האיש, יהא לבית-דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג."מטרת הסעיף הינה לאפשר לבעל הדין לרכז את ההתדיינות בתחומי המחלוקת השונים במסגרת דיונית אחת בבית הדין הרבני, ולהעניק לבית הדין סמכות להכריע בכל עניני הגירושין תחת קורת גג אחת (בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו (2) 625, 669, ביד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457 (להלן: פרשת רון), 1466; וראו בענין זה א' רוזן-צבי דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול (תל אביב, תש"ן) 49; א' מעוז "על הכריכה בתביעת הגירושין" עיוני משפט יד (התשמ"ט) 101, 102).
" (1) עניין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעה של גירושין.בפסיקה נקבע כי עניין החזקת הילדים – אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו בהליך הגירושין– נתפס בסמכותו של בית הדין הרבני מיד עם הגשת תביעת הגירושין, וזאת אף אם נושא החזקת הילדים אינו מוזכר במפורש בתביעת הגירושין (ראה פרשת וינטר בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פד טו (2), בג"צ 181/81 מור נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לז (3) 94, 100; בג"צ 522/83, ר"ע 563/83 שליו נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ואח', פ"ד לח (2) 67, 75; בג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח', פ"ד נ (3) 321, 329; ו () פרשת רון, עמ' 625, 670).
(2) כל ענין אחר, ואפילו לאו דוקא ענין של המעמד האישי, כגון פינוי דירה משותפת, אשר בפועל ממש 'נכרך' על ידי בן-הזוג בתביעת הגירושין הקונקרטית... ואשר הכרעתו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה..". (ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד י"ג 1085, 1091. ראו גם בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) ; בג"ץ 5507/95 אמיר נ' בית הדין האזורי בחיפה, פ"ד נ (5) 55)."
"לשאלת ב"ד אומר הבעל שהאשה רוצה להתגרש, אין לו ברירה ובעקבות זאת פתח התיק, לא ניתן להמשיך כך ללא תיקון הזוגיות, הלכנו לטיפול זוגי ושם אמרה שלא מוכנה ולכן פתחתי תיק.ביה"ד אף סיכם את הדברים בהחלטתו, ועמד על כך שלמעשה הדבר העומד לדיון הינו תביעת האשה לכתובתה, וכלשון הדברים:
אשה: 12 שנה אין יחסי אישות בינינו, לא נוגע בי, הוא נגעל מנשים, מעשן סמים וזה מטריף לו את הדעת, יש לו מיטה במשרד, יוצא ב- 6.30 בבוקר וחוזר בשעה 1 בלילה או ב- 2.00.
בעל: משנת 2005 אין בינינו יחסי אישות, וגם 5 שנים שקדמו לזה לא היה, למעשה הבעיות התחילו משנת 86 בשנת הנישואין הראשונה.
אשה: לפני 12 שנים נכנסתי להריון, רצה שאפסיק את ההריון ולא רציתי ואז אמר שלא יקיים איתי יחסי אישות, הפנה לי גב, בערבי ששי ושבת נסע לחברים, ביום כיפור היה מעשן והיה עומד על זה שזה החיים שלו ושלא אתערב בזה, אם נגעל ממני אני לא יכולה לכפות עליו שיחזיק אותי, אבל אעמוד על כל זכויותיי וכן את הכתובה.
ב"ד: אתה רוצה להתגרש?
בעל: כן."
"אם התביעה היא רק 'כסות עיניים' להשמיט את הסמכות מתחת לרגלי בית המשפט האזרחי, אין היא מצליחה בהשמטה זו, ובית המשפט המחוזי עדיין מוסמך לדון בתביעת מזונות שהוגשה אליו לאחר מכן."כך גם מציין השופט אנגלרד בפרשת רון, בעמ' 669:
"ה'כנות' נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי-חיצוני המתחשב הן במניעיו של בעל-הדין והן בנסיבות המקרה. ההכרעה בשאלת ה'כנות' היא על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך."(ראה עוד: מעוז במאמרו, עמוד 103; א' שינבוים וב' דון-יחייא, דיני מזונות, תשמ"ה, כרך ב עמ' 471).
"בנוהג שבעולם, אין תביעה לשלום בית מוגשת לבית-דין אלא אם השלום אינו שורר בבית; ועצם ההתדיינות היזומה בידי האשה מעידה לכאורה על תביעת הגירושין של הבעל שאמנם כנה היא: זו מבקשת לה מבית-הדין בשל חוסר שלום הבית סעד פלוני, וזה מבקש לו מבית-הדין בשל אותה העילה עצמה סעד של גירושין. נראה לי שמקום שהאשה היא אשר החלה מיזמתה בהתדיינות עם בעלה בבית-הדין הרבני, בטענה שאין השלום שרוי ביניהם, לא תוכל, בדרך-כלל, להישמע לאחר מכן בטענה שתביעת הגירושין של בעלה נגדה אינה כנה."יודגש, כי לשם קביעה בנידון שלפנינו, ביה"ד לא נדרש לבחון ולהעריך את סיכויי תביעת הגירושין, אלא האם הבעל בכתב התביעה שהגיש ובדבריו בדיונים מעלה נימוקים לכאורה לתביעת הגירושין, נימוקים שאם יוכחו יבססו עילה לגירושין. העילה לכאורה היא המחזקת את הטענה בדבר כנות התביעה, כדברי בית המשפט (ע"א 198/82 דותן נ' דותן פ"ד לח (1) 1, 3 וראו בענין זה גם גבעולי הנ"ל בעמוד 158):
"המערער בתביעת הגירושין טוען טענות שונות לגבי התנהגות אשתו. השאלה איננה אם האשה מכחישה טענות אלה, ומה סכויי התביעה. בית המשפט התיחס לטענות האשה והכחשותיה. אין לכל אלה חשיבות על מנת לקבוע אם הבעל הגיש תביעתו לגירושין בכנות – בהביאו נמוקים לכאורה לדרישת הגירושין. ובנסיבות ענין זה אין בית המשפט צריך לשקול מה סכויי תביעת הגירושין."כך קבעה גם כב' השופטת שטופמן בבר"ע 2703/02 א.ע. נגד ר.ע, שם אימצה את עמדתו של כב' השופט יעקובי שוילי בבר"ע 1152/98 וז"ל:
"גם משלא קמה עילה הלכתית לגירושין, אולם משמוגשת תביעת גירושין מתוך כוונה להתגרש, כי הקיץ הקץ על נישואי הצדדים, אין לראות בתביעה זו תביעה שאינה כנה."(עיין עוד ברע"א 9357/96 ה"ר נ. ה"ר פ"ד נ"א (2) 629 618 וכן ע"א 198/82 דותן נ. דותן פ"ד ל"ח (1) 13).
"מבקש להתגרש מאשתי כי התברר שנואפת ומנהלת רומן עם גבר נשוי אחר מזה 5 שנים שמו... העובד בחברת... וכן אינה מקיימת עימי יחסי אישות ואינה דואגת לי, מבקש לכרוך מזונות ילדים וחלוקת רכוש בתביעה זו."בכך ענה המבקש על דרישות תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג, אשר קובעות בסעיף כו (4), כי על התובע לצרף לתביעתו את העובדות המהוות יסוד לתביעה. היינו, אין חיוב על בעל הדין לצרף נימוקים משפטיים והלכתיים התומכים ביסוד תביעתו, כל שצריך הוא לצרף את העובדות שמהן נגזרת תביעתו. דברים המקבלים תימוכין בגישה ההלכתית אשר אינה מחייבת את התובע להציג את עמדתו קודם הדיון בבית הדין וכל שמוטל עליו הוא לגלות את מהות תביעתו, כמבואר בדברי הפוסקים בשלחן ערוך, חושן המשפט סימן יא סעיף א.
"בין הצדדים תלויה ועומדת תביעת הגירושין של המשיב. ואף על פי שהתביעה לגירושין כאילו חילופית היא לתביעה לשלום בית, הרי גלוי וידוע הוא כי דרכה של תביעת גירושין לעולם כך היא, שטרם היציאה למערכות המלחמה לגירושין, מקדימים בפתיחה לשלום. ואין בלחילופין לגרוע ולפגום בכוחה של תביעת הגירושין.
ואם לא כן, אלא שתביעת גירושין אינה ראויה לתואר זה, אלא רק כאשר היא מוחלטת, בלי פתיחה לשלום, הרי יגיע הדבר לידי כך שכאשר בעל או אשה, יתבע גט, ויבקש שכל עניני תביעה זו יתברר במקום אחד, כפי שהוא זכאי לכך, למען לא יוכרח לכתת רגליו מבית הדין לבית המשפט ומבית המשפט לבית הדין וחוזר חלילה, עם כל ההרפתקאות הכרוכות לגלגולים אלו, לא תהיה לו לתובע זה כל ברירה אלא להיות לא כנה בתביעתו, להטמין בחובו את ההרהורים לשלום, ולדרוש, בניגוד לרצונו, אך ורק גירושין, ללא פתח לשלום, ולוא גם כחודו של מחט. וחוששני גם למקרה שתביעה לגירושין כגון זו, ללא דברי שלום ואמת – שלא לשמה, תביא לידי זה שיקויים בו בתובע הזה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: לגירושין במוחלט ללא מוצא לשלום."
"אפילו אניח שבעת הגשת תביעתו לבית-הדין הרבני היתה כוונת המשיב קודם כל לשלום-בית, אין כל סימנים לכך שתביעתו החילופית לגירושין לא היתה כנה ולא באה לשמה ולשם גירושין."על הלכה זו חזר בית המשפט העליון כמה וכמה פעמים. ראו למשל: בגצ 6334/96 לאה אליהו נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב פ"ד נג (2) 153, 163:
"לאור כנותה של תביעת הגירושין, יש לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה של חוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו.." ( ( ().וכך גם בדברי המלומד פרופ' רוזן צבי בספרו בין קודש לחול (תש"ן), עמ' 55, כותב:
"כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להוות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה."ולמעלה מכך, גם עובדת אי קיומו של פירוט ממצה של נושא הרכוש אינו שולל את כנותה של הכריכה בכל זמן ובכל מצב.
"האם העדר פרוט של כלל הנכסים בתביעת הגירושין פוגם בכנות הכריכה?
לשאלה זו התייחס ביהמ"ש העליון בע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פד"י לג (1) 696 שם נפסק:
"היעדר פרוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני וענין זה יכול לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם."
וכן בע"א 739/87 חדוה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם) ניפסק ע"י כב' הנשיא:
"אינני מקבל את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תיבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא."
כמו כן נפסק ע"י כב' השופט טל, בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פד"י מט (5) 174,171 ליד האות ב':
"...זאת ועוד אף כתב תביעה אשר אינו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות."
"הניסוח בעניינינו הוא סתמי מאוד, ומשום כך אפשר שלא לראות בו כריכה נאותה.."וכן רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם), נקבע ע"י ביהמ"ש:
"...בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר אשר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה."על הגבול העובר בין מקום המביא לקביעה כי הכריכה נעשתה בכנות לבין מקום המביא לקביעה ההפוכה, ניתן לעמוד מדברי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ניל הנדל) בבר"ע (באר-שבע) 621/00, פרץ שאול נ' פרץ רותי ואח', תק-מח 2001 (1), 2169:
"באשר לכנות הכריכה, ציין בימ"ש קמא שהמבקש לא פירט את רכושו ובתביעתו בפני בית הדין הרבני והסתפק באמירה כללית לעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים. משיג על הנמקה זו ב"כ המבקש דרך הפנייה לפס"ד מנדלברג (ע"א 1565/94 פ"ד מט (174 (5). נפסק ע"י כב' השופט טל: "אף כתב תביעה אשר איננו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות". אך יש לדייק. יש להבחין בין מצב בו ישנה אמירה כללית – כפי שענייננו – לבין מצב בו הפירוט קיים אך לא ממוצה עד תום.בפסק דין מנדלברג כב' השופט טל הסתמך על פסק דין בבלי (ע"א 739/87). באותו פסק דין קבע הנשיא שמגר את הדברים הבאים: "אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא.ובפירוט רב יותר ראה גם את דבריה של של השופטת ד' ביניש, בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בג"ץ 5747/03 פלוני נ' פלונית נח(5) 776, 788:
ההבחנה בין אמירה כללית לבין פירוט אשר נשמט ממנו פרט זה או אחר, מעוגנת בהגיון מבחן הכנות. הרי צד אשר אינו מפרט את רכושו כלל, פועל בניגוד למצופה ואינו מציג בפני בית משפט או בית דין, תמונה עובדתית ולו חלקית.
לעומת זאת, צד, אשר מפרט את רכושו, אך רשימתו איננה מלאה, לא בהכרח פועל בחוסר כנות. יתכן ופעולתו בתום לב."
"כידוע, שאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הנבחנת על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, והיא קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב. "ההכרעה בשאלת כנות הכריכה תיעשה על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך" (דברי השופט אנגלרד בבג"צ 8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו (2) 625, 669; עוד ראו: דברי הנשיא ברק בבע"מ 9530/02 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם) ). בהתחשב בכך, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים בתביעת הגירושין ושאלת ההשפעה של מחדל זה על כנות הכריכה, מחייבים בחינה מהותית בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו האינדבידואליות. במקרים מתאימים, עשוי העדר פירוט כאמור להעיד על חוסר תום-לב בכריכת ענייני הרכוש. כך למשל, כאשר התובע כרך בתביעת הגירושין את חלוקת הרכוש באופן סתמי ונמנע מלפרט בכתב-התביעה את פרטי הרכוש שבמחלוקת – כולם או מרביתם; בנסיבות כאלה, העדר הפירוט הגורף של הנכסים בכתב-התביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי, והדבר עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת-לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית-המשפט לענייני משפחה. כך גם כאשר הימנעות התובע מפירוט נכסים מסוימים בכתב-התביעה נובעת ממניעים שאינם כשרים, כגון- הברחתם של הנכסים מבן-הזוג האחר בניסיון להעלימם מגדר הרכוש המועמד לחלוקה. בנסיבות אלה, אי פירוט הנכסים בכתב-התביעה הוא חסר תום-לב, ומעיד כי כריכת הרכוש לא נועדה להביא ליישוב אמיתי ויעיל של המחלוקת בין בני-הזוג. מנגד, יתכנו מקרים בהם בהתחשב במכלול נסיבות העניין, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני-הזוג לא ילמד על פגיעה מהותית בתום-הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה. כך למשל, כאשר התובע נמנע מלפרט בכתב-תביעתו חלק קטן בלבד מהרכוש השנוי במחלוקת, והחסר עשוי לבוא על תיקונו במהלך הדיון בפני בית-הדין."בנידון שלפנינו הבעל אכן לא פירט בכתב התביעה המתוקן את נושא הדירה, דבר שאפשר "ואינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי", ו"עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת-לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית-המשפט לענייני משפחה". ודוק, אי העלאת נושא הדירה ע"י הבעל במקרה שלפנינו אינה אלא עשויה להעיד על חוסר תום לב, אך אינה מעידה על כך בהכרח, שכן יתכן שהבעל אכן סבור בכנות ובתום לב שלאור מצבה המשפטי של הדירה ועובדת היותה רשומה על שם צד ג', אין לה כל שייכות לנושא הרכוש שבין בני הזוג, ובתום ליבו לא כרכה. בדיוק מאותה סיבה ניתן גם לקבל שגריעתה של הדירה ממצבת הנכסים של בני הזוג אינה פוגעת ואינה גורעת מהתשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי. ביה"ד אינו חופש חדרי בטן ואינו יכול לקבוע בוודאות הנדרשת מה התחולל בליבו של התובע עת שטח בפני ביה"ד את תביעותיו.
"הטעם לכך הוא שגם אם נפל פגם בכריכה שעשה המשיב, התוצאה של הפגם, בשלב הנוכחי, אינה ביטול הסמכות של בית הדין הרבני. תוצאה זאת נובעת מכך שהעותרת לא עמדה על המשמר, ולא ביקשה מבית הדין האזורי להימנע מלדון בענין הרכוש בשל הפגם שנפל, לפי טענתה, בכריכה. במקום זאת, היא התייצבה בבית הדין האזורי (ביום 10.2.94) לדיון בתביעת הגירושין וכל הכרוך בה, השמיעה בפני בית הדין את טענותיה ודרישותיה לגופו של הסכסוך הרכושי, ולא העלתה כל הסתייגות כלפי הסמכות של בית הדין בענין זה... בעל דין הכופר בסמכות של בית דין דתי, ומבקש שבית הדין יחדל בשל כך מלדון, שומה עליו להעלות את בקשתו בפני בית הדין בהקדם האפשרי, שכן אחרת רשאי בית הדין לראות עצמו בר-סמכות, ובית המשפט לא ימנע בעד בית הדין מלהמשיך בדיון. כלל זה מבוסס, מבחינה עיונית, על עקרונות של השתק, מניעות ותום-לב. (ראו בג"ץ 38/75 טליסמן נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד ל (1) 436,433; בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז (2) 11-9,1; בד"מ 1/82 נגר נ' נגר, פ"ד לח (1) 386,365)."סמכותו של בית הדין הרבני נרכשת במקרה מעין זה שלפנינו בדרך של כריכה בתביעת הגירושין. פגם שנפל בכריכה כזאת ניתן לריפוי בהסכמה של בעלי הדין, ובמקרה שלפנינו לא רק שהנתבעת לא עוררה ולא ערערה על סמכות ביה"ד בכל הקשור לרכוש הצדדים, אלא שהיא אף הביאה בעצמה את נושא דירת המגורים לפתחו של ביה"ד, כאמור בפרוטוקול הדיון השני בעניינם:
"אשה: 24 שנים אנו בדירה שבבעלות הסבתא שלו שנתנה לנו לגור בדירה, כשנפטרה הורישה לשני בניה, בעלי הוא נכד, היום בגלל שאנו בהליכי גירושין נעשה מו"מ מתחת השולחן להעביר הבית, אני עם 4 ילדים לא יכולה לצאת מהבית לרחוב, היינו אצל יועצת ואמרה לו ללא התייעצות איתי, בוא תתן לה 150,000 ₪ מה אני יכולה לעשות עם סכום זה ?חובה היתה מוטלת על העותרת לעורר בהזדמנות הראשונה את התנגדותה לסמכות בית הדין הרבני בעניינים אלה, ומשלא נעשה כך על ידה הרי שביה"ד קנה סמכות בכל ענייני הרכוש אשר פורטו ע"י הבעל בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו. וכך, אכן, בית המשפט הגבוה לצדק דחה לא אחת, עותרים אשר לא התנגדו במועד לשיפוט של בית דין דתי בענין רכוש הכרוך בתביעת גירושין. ראו בג"ץ 573/77 ז"ק נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו, פ"ד לב (1) 289,284-283,281; בג"ץ 566/81; בג"ץ 642/82 ספדי נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פ"ד לז (3) 385,381; בג"ץ 387/85 שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד מ (2) 818,813.
ב"כ בעל: שבית הדין יעיין בכתב התביעה, האשה בגדה לא מגיע לה שום דבר.
אשה: נגיע לזה.
ב"ד: כמה את מבקשת ?
אשה: 400,000 ₪ אני מבקשת קורת גג עתידית."
"לאור כל האמור לעיל, ולאור ההלכה שנקבעה בעניין צברי לעיל, ומאחר והתובע לא ציין בתביעתו כלל את דירת מגורי הצדדים (שנושא הבעלות בה במחלוקת), עוברת הסמכות לדון בבעלות הצדדים על נכס זה ובמחלוקת לעניין הבעלות בו לבית המשפט. העברת הסמכות הזו מקורה בהתנהלות התובע ובעובדה כי לא כלל נכס זה בתביעתו. כך גם לגבי שאר נכסי התובע אותם לא ציין ולא פרט בתביעתו, והכל לאור הלכת צברי על פיה בית הדין קונה סמכות ייחודית לדון בשאלת הרכוש של בני זוג רק כאשר הרכוש נכרך בפועל ובאופן המפרט את פרטי הרכוש וכו'."הרי שגם היא במסקנת דבריה מודה כי ביה"ד קנה סמכות לדון בכל הנכסים שפורטו בכתב התביעה, וכי היא אינה מבקשת אלא שנקבע כי במה שלא פורט ע"י הבעל בכתב התביעה ובכלל זה עניין הדירה אין הסמכות מצויה בידי ביה"ד.
הרב יעקב זמיר – אב"ד | הרב אברהם שינדלר – דיין | הרב יהודה יאיר בן מנחם – דיין |