ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
בפני כבוד הדיינים:
הרב יעקב זמיר
הרב אברהם שינדלר
הרב יהודה יאיר בן מנחם
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 293521-1
תאריך: י"ח באייר התשע"א
22/05/2011)
צד א פלוני
בא כוח הצד א טו"ר יעקב קלמן
צד ב פלונית
בא כוח הצד ב עו"ד איימי בכור בוני
הנדון: גירושין וכריכה
נושא הדיון: תנאי הכריכה בתביעת גירושין,

החלטה
בדיון האחרון שהתקיים בתאריך כ"ה באדר ב' התשע"א (31/03/2011), עלה נושא סמכות ביה"ד לדון בענייני הרכוש של הצדדים, וביה"ד נתן את החלטתו ולפיה:
"א) בית הדין יתן החלטתו בנושא הסמכות לפי החומר שבכתב שהגישו ב"כ הצדדים.

ב) בכ"א תגיש תגובתה לתגובת הבעל לעניין הסמכות תוך 20 יום, ובית הדין יחליט האם לפסוק לפי החומר או שיהיה צורך בקיום דיון."

סיכומי הצדדים התקבלו בביה"ד. סיכומי הבעל בתאריך 31.03.11, וסיכומי האשה בתאריך 17/05/2011.

רקע משפטי
קודם שנתייחס לגופן של הטענות בעניין הסמכות, נרחיב מעט את היריעה בנושא מרוץ הסמכויות בכלל.

סמכותו של בית-הדין הרבני לדון בענייני נישואין וגירושין מוסדרת בהוראת סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, ולפיה:
"1. ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי-דין רבניים."
סעיף 3 לחוק השיפוט מרחיב את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי. וכלשונו:
"הוגשה לבית-דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על-ידי האישה ואם על-ידי האיש, יהא לבית-דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג."
מטרת הסעיף הינה לאפשר לבעל הדין לרכז את ההתדיינות בתחומי המחלוקת השונים במסגרת דיונית אחת בבית הדין הרבני, ולהעניק לבית הדין סמכות להכריע בכל עניני הגירושין תחת קורת גג אחת (בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו (2) 625, 669, ביד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457 (להלן: פרשת רון), 1466; וראו בענין זה א' רוזן-צבי דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול (תל אביב, תש"ן) 49; א' מעוז "על הכריכה בתביעת הגירושין" עיוני משפט יד (התשמ"ט) 101, 102).

יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי אחד מבני הזוג, שכל מטרתו חסימת דרכה של אשתו אל בית המשפט האזרחי, נקבעו בפסיקה שלושה מבחני עזר: נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה; כי הכריכה תהא כנה; וכי הכריכה תהא כדין (בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118, 132; ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155, 157; בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם) ; לדיון במבחני העזר ראו אצל מ' שאוה "על 'כרוך' ועל 'כנות' היפסק 'מרוץ הסמכויות' בענייני מזונות בין בית-המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני?" עיוני משפט ג 719, 727 (תשל"ב) ).

ולמעשה מצאנו הבדל בין שני סוגי עניינים "נכרכים", כפי שעמד על כך השופט מ' זילברג:
" (1) עניין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעה של גירושין.

(2) כל ענין אחר, ואפילו לאו דוקא ענין של המעמד האישי, כגון פינוי דירה משותפת, אשר בפועל ממש 'נכרך' על ידי בן-הזוג בתביעת הגירושין הקונקרטית... ואשר הכרעתו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה..". (ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד י"ג 1085, 1091. ראו גם בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) ; בג"ץ 5507/95 אמיר נ' בית הדין האזורי בחיפה, פ"ד נ (5) 55)."
בפסיקה נקבע כי עניין החזקת הילדים – אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו בהליך הגירושין– נתפס בסמכותו של בית הדין הרבני מיד עם הגשת תביעת הגירושין, וזאת אף אם נושא החזקת הילדים אינו מוזכר במפורש בתביעת הגירושין (ראה פרשת וינטר בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פד טו (2), בג"צ 181/81 מור נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לז (3) 94, 100; בג"צ 522/83, ר"ע 563/83 שליו נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ואח', פ"ד לח (2) 67, 75; בג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח', פ"ד נ (3) 321, 329; ו () פרשת רון, עמ' 625, 670).

רקע עובדתי
קודם שנגש לבחון את התקיימותם או אי התקיימותם של תנאי הכריכה בענייננו נעמוד על עיקרי הדברים בתביעה.

הצדדים שלפנינו נישאו בשנת 86 ברבנות כפר סבא, נישואין ראשונים לשני הצדדים, להם ארבעה ילדים מהם שני קטנים.

הבעל הגיש את תביעת הגרושין בתאריך 26.1.2010. הדיון הראשון בעניינם של הצדדים התקיים ביום י"ח בסיון התש"ע (31/05/2010), ובו עמד הבעל על רצונו להתגרש, דבר שלעיקרו הסכימה גם האשה, וכפי שעולה מהפרוטוקול:
"לשאלת ב"ד אומר הבעל שהאשה רוצה להתגרש, אין לו ברירה ובעקבות זאת פתח התיק, לא ניתן להמשיך כך ללא תיקון הזוגיות, הלכנו לטיפול זוגי ושם אמרה שלא מוכנה ולכן פתחתי תיק.

אשה: 12 שנה אין יחסי אישות בינינו, לא נוגע בי, הוא נגעל מנשים, מעשן סמים וזה מטריף לו את הדעת, יש לו מיטה במשרד, יוצא ב- 6.30 בבוקר וחוזר בשעה 1 בלילה או ב- 2.00.

בעל: משנת 2005 אין בינינו יחסי אישות, וגם 5 שנים שקדמו לזה לא היה, למעשה הבעיות התחילו משנת 86 בשנת הנישואין הראשונה.

אשה: לפני 12 שנים נכנסתי להריון, רצה שאפסיק את ההריון ולא רציתי ואז אמר שלא יקיים איתי יחסי אישות, הפנה לי גב, בערבי ששי ושבת נסע לחברים, ביום כיפור היה מעשן והיה עומד על זה שזה החיים שלו ושלא אתערב בזה, אם נגעל ממני אני לא יכולה לכפות עליו שיחזיק אותי, אבל אעמוד על כל זכויותיי וכן את הכתובה.

ב"ד: אתה רוצה להתגרש?

בעל: כן."
ביה"ד אף סיכם את הדברים בהחלטתו, ועמד על כך שלמעשה הדבר העומד לדיון הינו תביעת האשה לכתובתה, וכלשון הדברים:
"
"החלטה


הצדדים הופיעו בפנינו בתביעת גירושין אותה הגיש הבעל.

שני הצדדים מודים שכבר שנים אין ביניהם יחסי אישות.

האשה טוענת שכ-12 שנים אין ביניהם יחסי אישות והבעל אינו נוגע בה.

הבעל מודה שעכ"פ 5 שנים אין ביניהם יחסי אישות.

האשה טוענת שהבעל עוזב את הבית מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בלילה.

שני הצדדים מסכימים להתגרש.

לטענת הבעל, תיק הגירושין נפתח בעקבות בקשת האשה שיפתח תיק בבית הדין.

האשה דורשת שהבעל ישלם כתובתה עם הגירושין. הבעל אינו מוכן לשלם כתובה, מפני שלטענתו אין לו כסף.

הבעל הזכיר במהלך הדיון שלאשה קשרים עם גבר אחר. לפיכך קובעים מועד לדיון בתביעת האשה לתשלום כתובה ליום ט' טבת תשע"א 16/12/10 שעה 11:30.

על הצדדים להביא הוכחותיהם לטענות שהועלו בבית הדין בעת הדיון."
ביום 3.10.10, עוד קודם לדיון השני שהתקיים בעניינם של הצדדים, הגיש הבעל תביעה מתוקנת לגירושין וכרך בה את נושא חלוקת הרכוש ופירוק השיתוף בזכויות הפנסיה, קופות גמל, ביטוחי חיים וחסכונות הבנקים.

בדיון השני שהתקיים בעניינם של הצדדים ביום הנ"ל לא הובאו כל הוכחות ותחת זאת העלתה האשה את נושא דירת הצדדים:
"אשה: 24 שנים אנו בדירה שבבעלות הסבתא שלו שנתנה לנו לגור בדירה, כשנפטרה הורישה לשני בניה, בעלי הוא נכד, היום בגלל שאנו בהליכי גירושין נעשה מו"מ מתחת השולחן להעביר הבית, אני עם 4 ילדים לא יכולה לצאת מהבית לרחוב, היינו אצל יועצת ואמרה לו ללא התייעצות איתי, בוא תתן לה 150,000 ₪, מה אני יכולה לעשות עם סכום זה?

ב"כ בעל: שבית הדין יעיין בכתב התביעה, האשה בגדה לא מגיע לה שום דבר.

אשה: נגיע לזה.

ב"ד: כמה את מבקשת ?

אשה: 400,000 ₪ אני מבקשת קורת גג עתידית."
עובר לדיון השלישי בעניינם של הצדדים בתאריך 21.3.11 הגישה האשה תביעת רכוש נגד הבעל בבית המשפט לענייני משפחה, ובתאריך 27.3.11 הגישה ב"כ של האשה כתב הגנה לתיק זה ובו עוררה את נושא חוסר הסמכות, טענות שאף פורטו על ידה בסיכומיה בעניין.

עיון ודיון
ועתה נבוא לטענותיה של האשה אחת לאחת. ב"כ האשה מערערת על התמלאותו של התנאי הראשון המצוין לעיל, באומרה כי בין בני הזוג התקיים ניסיון לגישור אשר התובע לא טרח לידע אודותיו את ביה"ד, דבר המעיד על חוסר תום לב וכנות בתביעתו.

נרחיב נא כמעה את הדברים טרם פסקתנו בנקודה זו.

א. תביעת גירושין כנה
התנאי שתביעת הגירושין תהא כנה בא למנוע הגשת תביעה על ידי צד שאינו באמת מתכוון להתגרש, אלא כל מטרתו היא למנוע מהצד השני להגיש תביעת מזונות בבית המשפט האזרחי.

כפי שפירט השופט זילברג (ע"א 120/62 מאירוביץ' נ' מאירוביץ' פ"ד טז 2514, 2517):
"אם התביעה היא רק 'כסות עיניים' להשמיט את הסמכות מתחת לרגלי בית המשפט האזרחי, אין היא מצליחה בהשמטה זו, ובית המשפט המחוזי עדיין מוסמך לדון בתביעת מזונות שהוגשה אליו לאחר מכן."
כך גם מציין השופט אנגלרד בפרשת רון, בעמ' 669:
"ה'כנות' נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי-חיצוני המתחשב הן במניעיו של בעל-הדין והן בנסיבות המקרה. ההכרעה בשאלת ה'כנות' היא על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך."
(ראה עוד: מעוז במאמרו, עמוד 103; א' שינבוים וב' דון-יחייא, דיני מזונות, תשמ"ה, כרך ב עמ' 471).

הווה אומר כל מטרתו של תנאי זה אינה אלא למנוע ניסיון של אחד מבני הזוג לסכל באופן מלאכותי פניה של בן הזוג השני לערכאות, אך אם ברור לביה"ד כי תביעת הגרושין הינה כנה, הרי שהתמלא תנאי הכנות והכריכה צלחה את מבחנה הראשון.

ואכן בענייננו ברור לביה"ד כי הצדדים שניהם מעוניינים בגירושין, כפי שהדברים משתקפים כבר מהדיון הראשון שהבאנו לעיל, וכי תביעתו של הבעל לגירושין הינה כנה, ולמעשה גם האשה מסכימה לה.

רק לשׂבר האוזן אציין, כי גם במקרים בהם האשה מגישה לביה"ד תביעה לשלום בית, כבר נקבע שעצם הגשת התביעה מעיד על כך שיחסי בני הזוג עלו על שרטון, ויש בכך, יחד עם שאר נסיבות העניין, כדי להצביע על כנות תביעתו של הבעל, כלשון ביהמ"ש (ע"א 14/75 ברטל נ' ברטל פ"ד כט (1) 810, 811):
"בנוהג שבעולם, אין תביעה לשלום בית מוגשת לבית-דין אלא אם השלום אינו שורר בבית; ועצם ההתדיינות היזומה בידי האשה מעידה לכאורה על תביעת הגירושין של הבעל שאמנם כנה היא: זו מבקשת לה מבית-הדין בשל חוסר שלום הבית סעד פלוני, וזה מבקש לו מבית-הדין בשל אותה העילה עצמה סעד של גירושין. נראה לי שמקום שהאשה היא אשר החלה מיזמתה בהתדיינות עם בעלה בבית-הדין הרבני, בטענה שאין השלום שרוי ביניהם, לא תוכל, בדרך-כלל, להישמע לאחר מכן בטענה שתביעת הגירושין של בעלה נגדה אינה כנה."
יודגש, כי לשם קביעה בנידון שלפנינו, ביה"ד לא נדרש לבחון ולהעריך את סיכויי תביעת הגירושין, אלא האם הבעל בכתב התביעה שהגיש ובדבריו בדיונים מעלה נימוקים לכאורה לתביעת הגירושין, נימוקים שאם יוכחו יבססו עילה לגירושין. העילה לכאורה היא המחזקת את הטענה בדבר כנות התביעה, כדברי בית המשפט (ע"א 198/82 דותן נ' דותן פ"ד לח (1) 1, 3 וראו בענין זה גם גבעולי הנ"ל בעמוד 158):
"המערער בתביעת הגירושין טוען טענות שונות לגבי התנהגות אשתו. השאלה איננה אם האשה מכחישה טענות אלה, ומה סכויי התביעה. בית המשפט התיחס לטענות האשה והכחשותיה. אין לכל אלה חשיבות על מנת לקבוע אם הבעל הגיש תביעתו לגירושין בכנות – בהביאו נמוקים לכאורה לדרישת הגירושין. ובנסיבות ענין זה אין בית המשפט צריך לשקול מה סכויי תביעת הגירושין."
כך קבעה גם כב' השופטת שטופמן בבר"ע 2703/02 א.ע. נגד ר.ע, שם אימצה את עמדתו של כב' השופט יעקובי שוילי בבר"ע 1152/98 וז"ל:
"גם משלא קמה עילה הלכתית לגירושין, אולם משמוגשת תביעת גירושין מתוך כוונה להתגרש, כי הקיץ הקץ על נישואי הצדדים, אין לראות בתביעה זו תביעה שאינה כנה."
(עיין עוד ברע"א 9357/96 ה"ר נ. ה"ר פ"ד נ"א (2) 629 618 וכן ע"א 198/82 דותן נ. דותן פ"ד ל"ח (1) 13).

בנידון שלפנינו הרי שהאשה עצמה הסכימה כבר בדיון הראשון להתגרש, וכלל לא נצרכנו לזהות את המשבר בחיי בני הזוג דרך תביעה לשלום בית, וברור הוא כי התביעה הינה כנה.

יתרה מכך, התובע פירט בכתב תביעתו שהתקבל בתאריך 26.1.10:
"מבקש להתגרש מאשתי כי התברר שנואפת ומנהלת רומן עם גבר נשוי אחר מזה 5 שנים שמו... העובד בחברת... וכן אינה מקיימת עימי יחסי אישות ואינה דואגת לי, מבקש לכרוך מזונות ילדים וחלוקת רכוש בתביעה זו."
בכך ענה המבקש על דרישות תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג, אשר קובעות בסעיף כו (4), כי על התובע לצרף לתביעתו את העובדות המהוות יסוד לתביעה. היינו, אין חיוב על בעל הדין לצרף נימוקים משפטיים והלכתיים התומכים ביסוד תביעתו, כל שצריך הוא לצרף את העובדות שמהן נגזרת תביעתו. דברים המקבלים תימוכין בגישה ההלכתית אשר אינה מחייבת את התובע להציג את עמדתו קודם הדיון בבית הדין וכל שמוטל עליו הוא לגלות את מהות תביעתו, כמבואר בדברי הפוסקים בשלחן ערוך, חושן המשפט סימן יא סעיף א.

לאור כל הנ"ל ברור הוא כי תביעת הגרושין אשר הוגשה ע"י הבעל הינה כנה ואין בקיומו של הליך גישור בכדי לפגוע בכנותה.

למעלה מן הצורך, יפים לענייננו גם דברים שכתב בית הדין הגדול בתיק ערעור לה/218 (פד"ר י' 310, 313; בהרכב הדיינים: הרבנים אליעזר גולדשמידט, יוסף קאפח, מרדכי אליהו):
"בין הצדדים תלויה ועומדת תביעת הגירושין של המשיב. ואף על פי שהתביעה לגירושין כאילו חילופית היא לתביעה לשלום בית, הרי גלוי וידוע הוא כי דרכה של תביעת גירושין לעולם כך היא, שטרם היציאה למערכות המלחמה לגירושין, מקדימים בפתיחה לשלום. ואין בלחילופין לגרוע ולפגום בכוחה של תביעת הגירושין.

ואם לא כן, אלא שתביעת גירושין אינה ראויה לתואר זה, אלא רק כאשר היא מוחלטת, בלי פתיחה לשלום, הרי יגיע הדבר לידי כך שכאשר בעל או אשה, יתבע גט, ויבקש שכל עניני תביעה זו יתברר במקום אחד, כפי שהוא זכאי לכך, למען לא יוכרח לכתת רגליו מבית הדין לבית המשפט ומבית המשפט לבית הדין וחוזר חלילה, עם כל ההרפתקאות הכרוכות לגלגולים אלו, לא תהיה לו לתובע זה כל ברירה אלא להיות לא כנה בתביעתו, להטמין בחובו את ההרהורים לשלום, ולדרוש, בניגוד לרצונו, אך ורק גירושין, ללא פתח לשלום, ולוא גם כחודו של מחט. וחוששני גם למקרה שתביעה לגירושין כגון זו, ללא דברי שלום ואמת – שלא לשמה, תביא לידי זה שיקויים בו בתובע הזה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: לגירושין במוחלט ללא מוצא לשלום."

דברים אשר אומצו ע"י ביהמ"ש בע"א 866/75 שביט נ' שביט (לא פורסם), מובא בספרם של א' שינבוים וב' דון-יחיא, דיני מזונות, תשמ"ה, (כרך ב עמ') 689, 690:
"אפילו אניח שבעת הגשת תביעתו לבית-הדין הרבני היתה כוונת המשיב קודם כל לשלום-בית, אין כל סימנים לכך שתביעתו החילופית לגירושין לא היתה כנה ולא באה לשמה ולשם גירושין."
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון כמה וכמה פעמים. ראו למשל: בגצ 6334/96 לאה אליהו נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב פ"ד נג (2) 153, 163:
"אכן, כנותה של תביעת גירושין אינה נשללת בשל כך שהתובע מוכן לשקול אפשרויות אחרות מלבד גירושין, ובכלל זה שלום-בית. ראו ע"א 120/62 מאירוביץ נ' מאירוביץ, פ"ד טז 2514, 2518-2517; ע"א 328/67 שרפסקי נ' שרפסקי, פ"ד כב (1) 277; ע"א 866/75 שביט נ' שביט (לא פורסם)."
וברור הוא כי גם קיומו של הליך גישור אף אם נועד הוא לשם שלום בית, ועל אחת כמה וכמה אם לא נועד אלא לזירוז הליכי הגירושין, אינו שולל ואינו פוגע בכנות תביעת הגירושין של הבעל.

ב. כנות הכריכה

ב"כ המלומדת של האשה מוסיפה על טענתה דלעיל וטוענת, כי כריכת נושא הרכוש ע"י הבעל אינה כנה ואינה כדין, שכן הבעל לא העלה בה, גם לא בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו, כלל וכלל את דירת הצדדים ולא יידע "את ביה"ד באשר לקיומה של הדירה ולמחלוקת בין הצדדים באשר לבעלות עליה."

אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לשאלת כנות הכריכה, הרי שמשהוכחה כנות התביעה יש לנקוט במשנה זהירות בכל הקשור לקביעה כי הכריכה עצמה אינה כנה. הטעם לדבר נעוץ בכך שכבר נפסק כי מרכז הכובד ב"מבחן המשולש" הנה בשאלת כנותה של תביעת הגירושין, וככל שהקביעה כי תביעת הגירושין כנה חזקה יותר, כן יפחת הצורך בבדיקת כנות הכריכה.

כך למשל מצאנו בדברי כב' השופטת מ' בן פורת (רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פד"י מא (518 (4 בעמ' 520):
"לאור כנותה של תביעת הגירושין, יש לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה של חוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו.." ( ( ().
וכך גם בדברי המלומד פרופ' רוזן צבי בספרו בין קודש לחול (תש"ן), עמ' 55, כותב:
"כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להוות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה."
ולמעלה מכך, גם עובדת אי קיומו של פירוט ממצה של נושא הרכוש אינו שולל את כנותה של הכריכה בכל זמן ובכל מצב.

התייחסות מפורטת לעניין זה מצויה בפסיקת ביה"ד הרבני ת"א יפו, בתיק מספר 2984 ס"ג, להלן אצטט מעיקריו:
"האם העדר פרוט של כלל הנכסים בתביעת הגירושין פוגם בכנות הכריכה?

לשאלה זו התייחס ביהמ"ש העליון בע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פד"י לג (1) 696 שם נפסק:

"היעדר פרוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני וענין זה יכול לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם."

וכן בע"א 739/87 חדוה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם) ניפסק ע"י כב' הנשיא:
"אינני מקבל את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תיבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא."

כמו כן נפסק ע"י כב' השופט טל, בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פד"י מט (5) 174,171 ליד האות ב':
"...זאת ועוד אף כתב תביעה אשר אינו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות."

יחד עם זאת, ברור הוא כי תביעה סתמית אינה עונה על הדרישה לכריכה כנה, כפי שמצוין בע"א 423/79 צברי נ. צברי פד"י לה (4) 242, בעמ' 249:
"הניסוח בעניינינו הוא סתמי מאוד, ומשום כך אפשר שלא לראות בו כריכה נאותה.."
וכן רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם), נקבע ע"י ביהמ"ש:
"...בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר אשר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה."
על הגבול העובר בין מקום המביא לקביעה כי הכריכה נעשתה בכנות לבין מקום המביא לקביעה ההפוכה, ניתן לעמוד מדברי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ניל הנדל) בבר"ע (באר-שבע) 621/00, פרץ שאול נ' פרץ רותי ואח', תק-מח 2001 (1), 2169:
"באשר לכנות הכריכה, ציין בימ"ש קמא שהמבקש לא פירט את רכושו ובתביעתו בפני בית הדין הרבני והסתפק באמירה כללית לעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים. משיג על הנמקה זו ב"כ המבקש דרך הפנייה לפס"ד מנדלברג (ע"א 1565/94 פ"ד מט (174 (5). נפסק ע"י כב' השופט טל: "אף כתב תביעה אשר איננו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות". אך יש לדייק. יש להבחין בין מצב בו ישנה אמירה כללית – כפי שענייננו – לבין מצב בו הפירוט קיים אך לא ממוצה עד תום.בפסק דין מנדלברג כב' השופט טל הסתמך על פסק דין בבלי (ע"א 739/87). באותו פסק דין קבע הנשיא שמגר את הדברים הבאים: "אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא.

ההבחנה בין אמירה כללית לבין פירוט אשר נשמט ממנו פרט זה או אחר, מעוגנת בהגיון מבחן הכנות. הרי צד אשר אינו מפרט את רכושו כלל, פועל בניגוד למצופה ואינו מציג בפני בית משפט או בית דין, תמונה עובדתית ולו חלקית.

לעומת זאת, צד, אשר מפרט את רכושו, אך רשימתו איננה מלאה, לא בהכרח פועל בחוסר כנות. יתכן ופעולתו בתום לב."
ובפירוט רב יותר ראה גם את דבריה של של השופטת ד' ביניש, בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בג"ץ 5747/03 פלוני נ' פלונית נח(5) 776, 788:
"כידוע, שאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הנבחנת על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, והיא קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב. "ההכרעה בשאלת כנות הכריכה תיעשה על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך" (דברי השופט אנגלרד בבג"צ 8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו (2) 625, 669; עוד ראו: דברי הנשיא ברק בבע"מ 9530/02 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם) ). בהתחשב בכך, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים בתביעת הגירושין ושאלת ההשפעה של מחדל זה על כנות הכריכה, מחייבים בחינה מהותית בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו האינדבידואליות. במקרים מתאימים, עשוי העדר פירוט כאמור להעיד על חוסר תום-לב בכריכת ענייני הרכוש. כך למשל, כאשר התובע כרך בתביעת הגירושין את חלוקת הרכוש באופן סתמי ונמנע מלפרט בכתב-התביעה את פרטי הרכוש שבמחלוקת – כולם או מרביתם; בנסיבות כאלה, העדר הפירוט הגורף של הנכסים בכתב-התביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי, והדבר עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת-לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית-המשפט לענייני משפחה. כך גם כאשר הימנעות התובע מפירוט נכסים מסוימים בכתב-התביעה נובעת ממניעים שאינם כשרים, כגון- הברחתם של הנכסים מבן-הזוג האחר בניסיון להעלימם מגדר הרכוש המועמד לחלוקה. בנסיבות אלה, אי פירוט הנכסים בכתב-התביעה הוא חסר תום-לב, ומעיד כי כריכת הרכוש לא נועדה להביא ליישוב אמיתי ויעיל של המחלוקת בין בני-הזוג. מנגד, יתכנו מקרים בהם בהתחשב במכלול נסיבות העניין, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני-הזוג לא ילמד על פגיעה מהותית בתום-הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה. כך למשל, כאשר התובע נמנע מלפרט בכתב-תביעתו חלק קטן בלבד מהרכוש השנוי במחלוקת, והחסר עשוי לבוא על תיקונו במהלך הדיון בפני בית-הדין."
בנידון שלפנינו הבעל אכן לא פירט בכתב התביעה המתוקן את נושא הדירה, דבר שאפשר "ואינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי", ו"עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת-לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית-המשפט לענייני משפחה". ודוק, אי העלאת נושא הדירה ע"י הבעל במקרה שלפנינו אינה אלא עשויה להעיד על חוסר תום לב, אך אינה מעידה על כך בהכרח, שכן יתכן שהבעל אכן סבור בכנות ובתום לב שלאור מצבה המשפטי של הדירה ועובדת היותה רשומה על שם צד ג', אין לה כל שייכות לנושא הרכוש שבין בני הזוג, ובתום ליבו לא כרכה. בדיוק מאותה סיבה ניתן גם לקבל שגריעתה של הדירה ממצבת הנכסים של בני הזוג אינה פוגעת ואינה גורעת מהתשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי. ביה"ד אינו חופש חדרי בטן ואינו יכול לקבוע בוודאות הנדרשת מה התחולל בליבו של התובע עת שטח בפני ביה"ד את תביעותיו.

ברם, יתכן ובמקרה שלפנינו כלל איננו נצרכים לקביעות שכאלה, שכן בסופו של דבר עניין הרכוש עלה בביה"ד כבר במהלך הדיון השני שהתנהל בעניינם של הצדדים, ולא זאת אלא שמי שהעלתה אותו הייתה האשה.

על נידון שכזה ניתן ללמוד מפסק דינו המפורט של כב' השופט זמיר, בבג"ץ 6334/96 – לאה אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי:
"הטעם לכך הוא שגם אם נפל פגם בכריכה שעשה המשיב, התוצאה של הפגם, בשלב הנוכחי, אינה ביטול הסמכות של בית הדין הרבני. תוצאה זאת נובעת מכך שהעותרת לא עמדה על המשמר, ולא ביקשה מבית הדין האזורי להימנע מלדון בענין הרכוש בשל הפגם שנפל, לפי טענתה, בכריכה. במקום זאת, היא התייצבה בבית הדין האזורי (ביום 10.2.94) לדיון בתביעת הגירושין וכל הכרוך בה, השמיעה בפני בית הדין את טענותיה ודרישותיה לגופו של הסכסוך הרכושי, ולא העלתה כל הסתייגות כלפי הסמכות של בית הדין בענין זה... בעל דין הכופר בסמכות של בית דין דתי, ומבקש שבית הדין יחדל בשל כך מלדון, שומה עליו להעלות את בקשתו בפני בית הדין בהקדם האפשרי, שכן אחרת רשאי בית הדין לראות עצמו בר-סמכות, ובית המשפט לא ימנע בעד בית הדין מלהמשיך בדיון. כלל זה מבוסס, מבחינה עיונית, על עקרונות של השתק, מניעות ותום-לב. (ראו בג"ץ 38/75 טליסמן נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד ל (1) 436,433; בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז (2) 11-9,1; בד"מ 1/82 נגר נ' נגר, פ"ד לח (1) 386,365)."
סמכותו של בית הדין הרבני נרכשת במקרה מעין זה שלפנינו בדרך של כריכה בתביעת הגירושין. פגם שנפל בכריכה כזאת ניתן לריפוי בהסכמה של בעלי הדין, ובמקרה שלפנינו לא רק שהנתבעת לא עוררה ולא ערערה על סמכות ביה"ד בכל הקשור לרכוש הצדדים, אלא שהיא אף הביאה בעצמה את נושא דירת המגורים לפתחו של ביה"ד, כאמור בפרוטוקול הדיון השני בעניינם:
"אשה: 24 שנים אנו בדירה שבבעלות הסבתא שלו שנתנה לנו לגור בדירה, כשנפטרה הורישה לשני בניה, בעלי הוא נכד, היום בגלל שאנו בהליכי גירושין נעשה מו"מ מתחת השולחן להעביר הבית, אני עם 4 ילדים לא יכולה לצאת מהבית לרחוב, היינו אצל יועצת ואמרה לו ללא התייעצות איתי, בוא תתן לה 150,000 ₪ מה אני יכולה לעשות עם סכום זה ?

ב"כ בעל: שבית הדין יעיין בכתב התביעה, האשה בגדה לא מגיע לה שום דבר.

אשה: נגיע לזה.

ב"ד: כמה את מבקשת ?

אשה: 400,000 ₪ אני מבקשת קורת גג עתידית."
חובה היתה מוטלת על העותרת לעורר בהזדמנות הראשונה את התנגדותה לסמכות בית הדין הרבני בעניינים אלה, ומשלא נעשה כך על ידה הרי שביה"ד קנה סמכות בכל ענייני הרכוש אשר פורטו ע"י הבעל בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו. וכך, אכן, בית המשפט הגבוה לצדק דחה לא אחת, עותרים אשר לא התנגדו במועד לשיפוט של בית דין דתי בענין רכוש הכרוך בתביעת גירושין. ראו בג"ץ 573/77 ז"ק נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו, פ"ד לב (1) 289,284-283,281; בג"ץ 566/81; בג"ץ 642/82 ספדי נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פ"ד לז (3) 385,381; בג"ץ 387/85 שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד מ (2) 818,813.

ומשכך ברור הדבר כי ביה"ד קנה סמכות לדון בכל נושאי הרכוש שפורטו ע"י הבעל בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו.

ג. כריכה כדין
התנאי השלישי אשר צריך להתמלא בכדי לבסס את סמכותו של בית-הדין הרבני לדון בפרטי רכוש של בני-זוג, הינו כי על הנכסים להיכרך במפורש בתביעת הגירושין (ראו: ע"א 4909/92 דורות נ' דורות (לא פורסם), בפיסקה 6 לפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן והאסמכתאות המובאות שם).

בנדון שלפנינו הבעל לא הרים רף זה בכתב התביעה המקורי שהוגש על ידו, בו נכתב בסתמיות: "מבקש לכרוך מזונות ילדים וחלוקת רכוש בתביעה זו". לשון ומהות שכאמור אינם עונים על תנאי הכריכה כדין.

אמנם תמיד קיימת האפשרות לתקן את כתב התביעה (ראו: ע"א 1327/90 שיבת קטינה ואח' נ' שיבת, פ"ד מה (3) 878 בעמ' 879 מול האות ו'; בג"צ 5747/03 פלוני נ' פלונית ובית הדין הרבני האזורי, תל-אביב, תק-על 2004 (2), 2223). וביום 3.10.10 אכן הגיש הבעל תביעה מתוקנת לגירושין וכרך בה את נושא חלוקת הרכוש ופירוק השיתוף בזכויות הפנסיה, קופות גמל, ביטוחי חיים וחסכונות הבנקים.

לאור כל האמור, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, מתבקשת המסקנה כי סמכותו הנכרכת של בית-הדין הרבני חלה על כל ענייני הרכוש שפורטו ע"י הבעל בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו.

למעלה מן הצורך אעיר, כי נראה שגם ב"כ המלומדים של הצדדים מסכימים ביניהם על התוצאה דלעיל.

ב"כ הבעל מסכים כי דירת המגורים אינה בסמכותו של ביה"ד, כפי שעולה מסיכום תגובתו בעניין הסמכות, סיכום אשר חותם את תגובתו ובו נכתב: "לאור האמור, מבוקש מכת"ר לדחות על הסף את טענת המשיבה לחוסר סמכות וליתן החלטה כי הכריכה נעשתה כדין וכי הסמכות העניינית בכל הכרוך לתביעת הגירושין, נתונה לביה"ד הרבני נכבד זה בלבד". הרי שגם הוא אינו מבקש להחיל את סמכות ביה"ד אלא על הנכסים שפורטו בכתב התביעה, ומודה כי הסמכות בעניין הדירה אינה בידי ביה"ד.

תוצאה שאליה מסכימה גם ב"כ האשה, ואסביר. אף שברישא של סיכומיה בסעיף ב8, טענה ב"כ האשה כי: "התנהלות התובע, בהכמינו מידע חיוני ומהותי מעיני בית הדין מטיל צל כבד על תביעתו וכנות כריכתה ומעביר את הסמכות לדון לעומק בענייני רכוש הצדדים לבית המשפט האזרחי וכו'."

מדבריה אלה עלה בבירור כי כל ענייני הרכוש אינם בסמכותו של ביה"ד. בסופו של יום ובסיומם של סיכומיה בסעיפים 31-32, ותחת ההדגשה "לסיכום" כותבת ב"כ האשה, כי:
"לאור כל האמור לעיל, ולאור ההלכה שנקבעה בעניין צברי לעיל, ומאחר והתובע לא ציין בתביעתו כלל את דירת מגורי הצדדים (שנושא הבעלות בה במחלוקת), עוברת הסמכות לדון בבעלות הצדדים על נכס זה ובמחלוקת לעניין הבעלות בו לבית המשפט. העברת הסמכות הזו מקורה בהתנהלות התובע ובעובדה כי לא כלל נכס זה בתביעתו. כך גם לגבי שאר נכסי התובע אותם לא ציין ולא פרט בתביעתו, והכל לאור הלכת צברי על פיה בית הדין קונה סמכות ייחודית לדון בשאלת הרכוש של בני זוג רק כאשר הרכוש נכרך בפועל ובאופן המפרט את פרטי הרכוש וכו'."
הרי שגם היא במסקנת דבריה מודה כי ביה"ד קנה סמכות לדון בכל הנכסים שפורטו בכתב התביעה, וכי היא אינה מבקשת אלא שנקבע כי במה שלא פורט ע"י הבעל בכתב התביעה ובכלל זה עניין הדירה אין הסמכות מצויה בידי ביה"ד.

מסקנה
לאור כל האמור, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, ביה"ד קובע כי סמכותו הנכרכת של בית-הדין הרבני חלה על כל ענייני הרכוש שפורטו ע"י הבעל בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו.

הרב יהודה יאיר בן מנחם – דיין

ניתן ביום י"ח באייר התשע"א
(22/05/2011)



הרב יעקב זמיר – אב"דהרב אברהם שינדלר – דייןהרב יהודה יאיר בן מנחם – דיין