ב"ה
בית הדין האזורי תל-אביב - יפו
בפני כבוד הדיינים:
הרב יצחק אלמליח
הרב שלמה תם
הרב יצחק מרוה
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 858470/1
תאריך: כ"ג בכסלו התשע"ב
(19/12/2011)
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד עידו דיבון
נתבעות פלונית
בא כוח הנתבעות עו"ד אילת ישראלי-מרגלית
הנדון: גירושין, מזונות, החזקת ילדים/ הסדרי ראיה, חלוקת רכוש
נושא הדיון: כריכה כנה וכדין והפורום הנאות

החלטה
ביום ט"ז בתמוז תשע"א (18.7.2011) הגיש הבעל תביעה שכותרתה: "כתב תביעה לגירושין ובכרוך לו ענייני מזונות, רכוש, משמורת ושאר ענייני האפוטרופסות וכל הסכסוכים שבין בני הזוג".

עניינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין של הבעל.

בני הזוג, יהודים אזרחי ישראל, נישאו כדמו"י ביום 13.1.1998, ונולדו להם מנישואיהם בת, כיום בת 13, ובן, כיום בן 10.5.

לפני כשנתיים נסעו הצדדים על פי החלטה משותפת לתקופה של כשנתיים-שלוש לארה"ב, לפתיחת סניף של החברה הישראלית שבבעלות התובע. הצדדים התגוררו בקליפורניה, והשכירו את דירתם בארץ. בעידוד הבעל מצאה האשה תעסוקה בתחומה.

בקיץ 2011 טסו הבעל והילדים לישראל. בהיותו בארץ, ביום 18.7.2011, הגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ובה כרך את העניינים שפורטו ברישא להחלטה זו. לבקשתו, הוציא בית הדין צו זמני למשמורת על הילדים (בתחילה הוציא בית הדין החלטה להעביר את הבקשה לתגובת האשה, ולאחר בקשה נוספת של הבעל, תיקן את החלטתו, ונתן לבעל משמורת זמנית).
באותו יום שלח הבעל הודעת דואר אלקטרוני לאשה, בה הודיע לה שפתח הליכי גירושין וכי הוציא צו האוסר על יציאת הילדים מישראל. בסמוך לכך העביר הבעל כספים מחשבונות הבנק המשותפים לחשבון בנק אחר.

הבעל טוען בתביעת הגירושין, כי נישואי הצדדים היו רצופי משברים, ובשלב מסוים אף פנו בני הזוג לטיפול ויעוץ זוגי. לטענת הבעל, האשה סובלת מהפרעות נפשיות והתנהגותיות, וכי התנהגותה המינית הפכה למופקרת ופרובוקטיבית, וכי קיימה יחסי אישות עם גברים אחרים. לדבריו, התנהגותה של האשה גם פגעה בילדיהם, והביאה להזנחתם.

האשה הגישה תביעה בבית המשפט בקליפורניה, והוא הוציא לבקשתה צו למשמורת זמנית, צו המורה להשיב את הילדים לארה"ב וצו המאפשר לאשה שליטה בחברה של הבעל בארה"ב.

הבעל הציג בפני בית המשפט בארה"ב את הצו שניתן קודם בבית הדין הרבני, וזה הקפיא את הצו שנתן וקבע דיון ליום 20.9.20011. בדיון זה קבע בית המשפט בקליפורניה דיון מעמיק יותר לתאריך 14.10.2011.

לאחר דיון בבית הדין הרבני בנוכחות האשה, הושגה הסכמה בין הצדדים, לפיה הבעל ישהה בדירת הצדדים והאשה תשהה בבית אחיה בסמוך, והילדים יחלקו בינם את זמנם. לטענת ב"כ האשה, הפגישה של האם עם הילדים נמנעה עקב התנגדות הילדים, משום שהבעל הלעיט אותם בשקרים נגדה.

ביום ה-25.8.2011 הגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה להשבת הקטינים החטופים לפי חוק אמנת האג, ונקבע דיון ראשון בעניין זה לתאריך 6.9.2011, ודיון בהוכחות הצדדים לתאריכים 5.10.2011 ו- 9.10.2011.

ביום 11.12.2011 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בראשון לציון (השופטת ד"ר ורדה בן שחר) בתיק 41179-08-11, פסק דין הדוחה את התביעה להחזרת הילדים לארה"ב.

טענות האשה
לטענת האשה, תביעת הגירושין אינה כנה. טענתו של הבעל כי הוא מעוניין בגירושין, וכי הדבר נובע מכך שנודע לו שבגדה בו, אינה נכונה וכנה, וראיה לכך היא הסכמת הבעל שבני הזוג "יחליפו זוגות". הסתרת כוונתו של הבעל לפתיחת הליך גירושין, והפתאומיות בהגשת התביעה מוכיחים חוסר תום לב וחוסר כנות בתביעה. בכך משתלב ניצול ריחוקו של בית הדין הרבני ממקום מגוריה של האשה, וזאת כדי להקשות עליה את ניהול ההליך המשפטי מבחינתה. כך גם סילוף עובדות, ונקיטת סדרי דין בלתי ראויים מלמדים על חוסר תום הלב בניהול תביעת הגירושין, והופכים אותה לתביעה לא כנה (מפנים לפסקי דין: בג"ץ 58/8 פלונית נ' בית הדין הרבני; בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בה"ד הרבני; בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני).

כמו כן, טוענת האשה כי הכריכה אינה כנה. ראשית, כריכת המשמורת וענייני האפוטרופסות אינה כנה. האב ניסח את הבקשה לבית הדין לצו זמני כך:
"ישנו חשש גדול מאוד כי האמא תוציא צו למשמורת זמנית בארה"ב. באם תצליח האם אזי הילדים... עלולים להגיע לארה"ב, ולא זו בלבד שהאם תזניח אותם אלא אף הילדים יתבוללו" (ההדגשה במקור).

זוהי, לדברי ב"כ האשה, "מניפולציה דתית... שהיא נטענת בשם אדם חילוני לחלוטין". הבעל למעשה חטף את הילדים שלא כדין, וניסה להכשיר את מעשהו על יד בית הדין הרבני. האשה מוסיפה כי דברי הבעל: "ישנו חשש גבוה מאוד כי האמא תוציא צו למשמורת זמנית בארה"ב", מבססים את חוסר הכנות, כי – כך לטענת ב"כ האשה – "ע"פ הפסיקה כאשר נעשה ניסיון מכוון של צד לחסום את משנהו מניהול הליכים משפטיים בערכאה האזרחית – הכריכה אינה כנה".

שנית, קיים העדר כנות בכריכת המזונות והרכוש. מכוח סעיף 17 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959, דין המזונות יחול לפי מקום מושבם של בני הזוג, קרי, הדין בקליפורניה. לעומת זאת, הבעל מעוניין שמזונות האשה ייפסקו לפי הדין האישי החל בישראל. כמו כן, העדר פירוט רמת החיים של הצדדים ופרטי הנכסים הפיננסיים, וכן העדר טופס הרצאת פרטים בתביעה למזונות, מעידים על חוסר כנות הכריכה, וכן מונעים מבית הדין לדון בעניין עקב העדר מידע נחוץ. באי-כוח האשה מפנים לבג"ץ 174/83 סוחר נ' סוחר; בג"ץ 5747/03 פלוני נ' פלונית; ע"א 423/79 צברי נ' צברי. עמדתו של הבעל כי לפי הדין הדתי אין לאשה זכות למזונות, וריקון חשבונות הבנק, מעידים על חוסר כנות הכריכה (מפנים למ' שאוה, השיפוט בדיני משפחה, עמ' 232 ואילך). לטענת ב"כ האשה, על התובע מוטל נטל הוכחת כנות כוונותיו ולא על האשה (בג"ץ 3754/00 רון נ' בית הדין הרבני; בג"ץ 58/8 הנ"ל).

כמו כן, הכריכה אינה כדין. אין בתביעה פרטים מספיקים, כגון: בתיה"ס של הילדים, עדויות מיהו ההורה העיקרי בחיי הילדים; הכנסות ורמת החיים של המשפחה, וכן אין טופס הרצאת פרטים כדין. התביעה היתה שלא ע"פ סדרי הדין בבה"ד הרבניים (אך לא פורט ולא מובן מדבריהם אילו סדרי דין לא קוימו). בדיון לעניין חלוקת רכוש, יש לאחד את כל התביעות בערכאה אחת, וכאשר הושמט נכס מנכסי הזוג, אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה הרכושית. כן נטען שרובו של רכוש הצדדים נמצא בארה"ב.

כמו כן, ענייני אפוטרופסות הילדים ומקום מגוריהם אינם ניתנים לכריכה, בדומה לעניין מזונות הילדים, משום שהם אישיות משפטית נפרדת (מציינים כי נושא זה נשאר ב"צריך עיון" ומפנים אל בג"ץ 181/68 פלורסהיים נ' בית הדין; בג"ץ 5507/95 אמיר נ' בית הדין; 4238/03 לוי נ' בית הדין, ומאמר של פרופ' מיכאל קורינאלדי).

באי-כח האשה מוסיפים כי נטל הראיה להוכחת סמכותו של בית הדין לשלול את סמכות הערכאה בקליפורניה, מוטל על הבעל ולא על האשה (מפנים לבג"ץ 118/80 גבעולי נ' גבעולי; 423/79 צברי נ' צברי; 384/85 בן יאיר נ' בן יאיר; 275/87 פלד נ' פלד).

טענה נוספת בפי ב"כ האשה היא, שהדיון בבית הדין בענייני הילדים הוא בגדר "פורום לא נאות". הפורום הטבעי והנאות לדיון בכך הוא במקום מגוריהם בקליפורניה. זאת משום טובת הילדים, ההגינות הדיונית (מניעת "בחירת פורום"), והיעילות הדיונית (מקום העדים הרלוונטיים). גם בתי הדין הרבניים אמורים להתנהל על פי דוקטרינת "הפורום הנאות". בית המשפט בארה"ב כבר נתן צו לאשה למשמורת זמנית על הילדים, וכבר החל לדון בענייני הרכוש ואף נתן לאשה זכות שליטה בחברה בארה"ב, וכל זאת, טרם החל הדיון לפני בית הדין הרבני (אולם גם ב"כ האישה מודה כי הצו בבית המשפט בארה"ב הוקפא עקב הצו הקודם של בית הדין הרבני, אלא שלטענתם צו זה אינו כדין). ע"פ סע' 16 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991, אין לבית הדין לדון ולהחליט בעניינם של הילדים, כל עוד לא הוחלט בשאלת החטיפה.

באשר להחלטות שכבר ניתנו בידי בית הדין, נטען על ידי האשה כי הן בטלות. בית הדין דן בנוכחות צד אחד ללא קבלת תגובת האשה. בית הדין הוטעה בדיון בחוסר תום לב תוך ניצול "מצפונו" של בית הדין מחשש ש"הילדים יתבוללו". ע"פ האמנת האג, בית הדין מוסמך לתת הוראה זמנית לתקופה קצרה בלבד של עד 6 שבועות. בית הדין מינה פסיכולוגית מטעמו, שאותה הציע הבעל, בלא לידע שהיא פגשה קודם את הילדים.

טענות הבעל
הבעל טוען כי בני הזוג לא היגרו לארה"ב. "מרבית הזיקות" של המשפחה בישראל, והם נסעו לחו"ל לתקופה קצובה של שנתיים בלבד, ובמטרה לחזור לאחר מכן לישראל (מפנים לסעיף 15 לחוק יחסי ממון, ולבג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני).

מקום מגוריהם הקבוע של הילדים הוא בישראל, ואף ביקרו לעתים קרובות עם הוריהם בישראל. דירתם ומרבית רכושם של בני הזוג בישראל, ולכן "הפורום הנאות" הוא בית הדין הרבני בישראל.

חייהם של הזוג היו במשבר עמוק והגיעו לקיצם, והבעל בכנות מעונין בגירושין.

ענייני הילדים כרוכים מעצם טיבם וטבעם בתביעת הגירושין.

הבעל לא הסתיר כל פרט, ופירט פירוט נרחב בכתב התביעה את כל ענייני הרכוש המשותף שלהם.

דיון והכרעה
אין חולק כי קודם לנסיעתם של בני הזוג לארה"ב לפני כשנתיים, היו בני הזוג אזרחי ישראל ותושביה.

עיקרי המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים באשר לנסיבות הנסיעה לארה"ב, כוונותיהם לגבי משך זמן המגורים שם ונסיבות החזרה של הבעל והילדים לישראל, כבר הוכרעו בפסק הדין של בית המשפט לעניני משפחה. בית המשפט בפסק דינו דחה את הטענה כי מקום המגורים הקבוע של הילדים הוא ארה"ב, וכך גם את יתר טענות האשה בהקשר זה, וכתוצאה מכך דחה את התביעה להשבת הילדים לארה"ב.

בית המשפט קבע, בין היתר, בעמ' 5 לפסק הדין:
"לאחר שבחנתי את העובדות שהוצגו בפני הגעתי למסקנה כי כוונת הצדדים הייתה מלכתחילה לנסוע לארה"ב לתקופה מוגבלת של כשנתיים. בעת שהותם בארה"ב הם שינו את תוכניתם והחליטו להישאר, אליבא דנתבע כשנה נוספת, ולתקופה בלתי מוגבלת לטענת התובעת. בכל מקרה לא נקבע מועד מוסכם וידוע לחזרה. בפועל הנתבע חזר עם הקטינים בתום 23 חודשים, כשהנסיעה תוכננה מראש למטרת חופשה. אין ספק שההחלטה שלא לחזור מהחופשה לא היתה מתוכננת, לא תואמה עם התובעת ואף היוותה הפתעה עבור הילדים. אין ספק שהתובעת הייתה מעוניינת להישאר בארה"ב, בעוד הנתבע התכוון ותכנן לחזור לארץ לאחר תקופה מוגבלת של כשלוש שנים. גם הקטינים ידעו כי הנסיעה היא לזמן מוגבל ואף ציפו לחזור לישראל".

ובהמשך:
"לאור כל המפורט לעיל אני קובעת, כי הצדדים התכוננו מלכתחילה לעזוב את הארץ לתקופה של שנתיים, אף כי לא קבוע מועד מוגדר לחזרתם ארצה. לאחר כשנה וחצי בתקופת החורף של שנת 2011, הבין הנתבע שיהיה עליו להישאר פרק זמן נוסף של כשנה על מנת למצוא מחליף לניהול החברה האמריקאית שמשמש כזרוע לגיוס לקוחות לחברה הישראלית. על כך הוא הודיע למשפחה, לתובעת ולקטינים. בינתיים היחסים בין בני הזוג הלכו והורעו למרות הטיפול הזוגי.

עובר לנסיעת הנתבע עם הקטינים לארץ התרחש אירוע מיני שיצר שבר עמוק בין בני הזוג והיווה נקודת מפנה ביחס לזוגיות שלהם (ראה: חקירת הנתבע בעמ' 64 לפרוטוקול מול שורות 15 ואילך). אינני נדרשת להתייחס לשאלה מי מבני הזוג היה הגורם המניע מאחורי אותו אירוע מיני, אך כתוצאה מאותו אירוע נראה היה שבני הזוג לא יוכלו להמשיך בחיי הזוגיות שלהם, לפחות לא כפי שנהגו עד אותו מועד. יומיים לפני שהנתבע טס עם הקטינים לישראל הוא קיבל הודעה מהתובעת לפיה היא מקיימת מערכת יחסי מין עם גבר אחר (ראה נספח טו מיום 5.7.11). לכשהִגיע הנתבע לארץ עם הקטינים ובהמשך לאותו אירוע קיבל מיסרון נוסף בו הודיעה לו התובעת בזו הלשון: [...]. מסרון זה הוא המשך למסרון ט"ז שנשלח באותו יום כשעה לפניו ובו נכתב (באנגלית ובתרגום חופשי): "אמשך להרוס אותי אודיע לך מה הצעד הבא שאנקוט (תודה על דאגתך ואהבתך, הבא את הילדים, אני חושבת שאתה צריך למצוא לעצמך בית חדש, אני חושבת שלא תוכל להמשיך להיות איתנו יותר". בנוסף מצא הנתבע כי התובעת ביצעה פעולות בחשבון הבנק המשותף. משכה כספים והעבירה אותם לחשבון הבנק שלה (ראה נספחים י"ח-כ"ט)".

"לאור ההודעות הללו החליט הנתבע להישאר עם הקטינים בארץ ולא לשוב מהחופשה לתקופה נוספת כפי שתוכנן מלכתחילה (ראה פרוטוקול עמ' 74 מול שורות 19 ואילך). התובעת טוענת כי העובדה שהשאיר את החברה ללא ניהול מצביעה על כך שלא תכנן כלל לאתר מנהל חלופי אלא להשתקע בארה"ב. אינני מקבלת טענה זו, שכן מהראיות שהוצגו בפני עולה בברור שהתוכניות עובר לנסיעה וגם לאחריה היו להישאר בארה"ב לזמן מוגבל ולא לעקור לארה"ב. אלא שהמשבר שנוצר בין השניים הניע את הנתבע להישאר בארץ בסמוך לבני משפחתו וחברים, כפי שמסר בעדותו. עמדת הילדים כפי שהובאה בפני, מחזקת טענה זו. הנתבע התייעץ כפי שאני מבינה עם עו"ד והגיע לכלל מסקנה שאם ישוב לארה"ב יצטרך לנהל את הליכי הגירושין שם. הוא חשש שבמקרה כזה קיים סיכוי גדול שלא יוכל לשוב עם הילדים ארצה, אף כי כאמור, זו היתה כוונת הצדדים. לכן העדיף לוותר על איתור מנהל מחליף לטובת ההישארות עם ילדיו בארץ".

"מכאן שמקום המגורים הרגיל של הילדים הוא בישראל..." (שם, עמ' 9).

הכרעות אלו של בית המשפט מקובלות עלינו, וכך התרשמנו גם אנו מהחומר שלפנינו. כך גם ביחס להכרעות עובדתיות אחרות של בית המשפט.

משמעות הדברים היא, כי הצדדים התגוררו בארה"ב רק באופן זמני, וכי הינם אזרחי ישראל ותושביה ומתקיימים לגביהם כל התנאים הטריטוריאליים והפרסונליים להחלת שיפוטו של בית הדין הרבני, לפי סעיפים 1 ו-3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.

אין ספק כי הצדדים נמצאים במשבר זוגי קשה, ולכאורה אין מנוס מגירושין. טענות האשה עצמן מבססות את כנות התביעה לגירושין. דומה שאין חולק שהבעל מעוניין בגירושין, והאשה אינה טוענת כי הלכה למעשה הוא מעוניין להמשיך ולהישאר נשוי לה.

הפורום הטבעי לדון בעניין הגירושין ובכל הכרוך בהם הוא ישראל, ולה מירב הזיקות של הצדדים המעורבים, כולם, לרבות הילדים. אנו מקבלים לעניין זה את טענות הבעל וראיותיו. החלטת בית המשפט בהליך לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991, המבוססת על עדויות וראיות, וכן קביעת ממצאי עובדה המבוססים על התרשמות בית המשפט, אף סתמה את הגולל על הטענה כי הפורום המתאים לדון בכל הקשור לענייני הילדים הוא בארה"ב.

כריכת ענין מזונות האשה נעשתה כדין ובכנות. דומה שאף לפי טענות האשה אין היא זכאית למזונות על פי הדין. מכל מקום, ברור שאם יוכחו טענות הבעל, אין היא זכאית למזונות, ודי בכך כדי לקבוע כי כריכת ענין זה על ידי הבעל היא כנה ונעשתה כדין.

גם בעניין הרכוש, אנו מקבלים את טענות הבעל ודוחים את טענות האשה. ישנו פרוט מספיק של ענייני הרכוש של הצדדים בכתב התביעה. הדברים החסרים, אם בכלל, ניתנים להשלמה בדיון ההוכחות. איננו סבורים שמשיכת סכומי הכסף על ידי הבעל בסמוך להגשת התביעה, נעשתה על מנת להבריח כספים אלו, מה גם שהבעל הביע נכונות במהלך ההתדיינות להתחלק ברכוש, לרבות בכספים אלו. ענין הרכוש נכרך כדין ובכנות.

באשר לעניין המשמורת, מקום מגורי הילדים ויתר ענייני האפוטרופסות, כידוע ענין החזקת הילדים כרוך בהליך הגירושין מעצם טיבו וטבעו, ומשהגענו למסקנה כי תביעת הגירושין כנה אין סיבה להניח שענייני הילדים נכרכו שלא בכנות. מעבר לכך, הבעל כרך את ענין המשמורת ויתר עניני האפוטרופסות במפורש, והשתכנענו כי הוא עשה זאת בכנות מתוך כוונה להגיע ביעילות ובמהירות להכרעה מהירה בכל העניינים הכרוכים בגירושין. מאחר ויתר עניני האפוטרופסות נכרכו במפורש, הננו קובעים כי כריכתם נעשתה כדין.

לסיכום: תביעת הגירושין כנה, כל העניינים שנכרכו בה – נכרכו כדין ובכנות, ובית הדין מוסמך לדון בתביעות שלפניו.

ניתן ביום כ"ג בכסלו התשע"ב
(19/12/2011)


הרב יצחק אלמליח – אב"דהרב שלמה תם – דייןהרב יצחק מרוה – דיין