א. התיקים של הצדדים שלפנינו נפתחו ביום 7/1/09, והצדדים התגרשו ביום 17/9/09. לאחר סידור הגט המשיך ביה"ד בדיונים בענייני הרכוש ומשמורת והסדרי ראיה.

ב. ביום 4/1/11 הגישה האישה ע"י ב"כ הנוכחי תביעה לדמי כתובה, ותביעה למזונות אישה עד לסידור הגט.

ביום 30/11/11 התקיים דיון בשתי התביעות הנ"ל. הסיכומים מטעם ב"כ הצדדים התקבלו במהלך חודש ינואר 2012. למרבה הצער, הסיכומים לא הופיעו כמשימה במחשב לטיפול ביה"ד, אלא רק בשלב הרבה יותר מאוחר. מזכירות ביה"ד העבירה התנצלותה לצדדים על האיחור בטיפול בתיק.

ג. התובעת מבססת את תביעתה לדמי כתובתה בכך שלדבריה, הנתבע נטש אותה בתחילת חודש אוק' 2007 לטובת אישה אחרת, אותה הכיר במסגרת עבודתם המשותפת.

לטענת התובעת הנתבע נשא את אותה אישה שהרתה לו עוד בהיותו נשוי לה.

התובעת טוענת שהסכימה לקבל גיטה ביום 17/9/09, תוך שמירה על זכותה לכתובה ומזונות עד הגט.

התובעת דורשת מזונות לתקופה מיום שהנתבע נטש אותה לדבריה ב-10/07 ועד למועד הגט 9/09 – סה"כ לתקופה של 24 חודשים, לפי חישוב של 10,000 ₪ לחודש בסה"כ 240,000 ₪.

ד. הנתבע בכתב ההגנה הכחיש טענות האשה, וטען שיש למחוק תביעת האשה על הסף, הואיל ובמועד סידור הגט האשה מחלה על כתובתה ותוספת כתובה ולא התנתה קבלת הגט בשמירת זכותה לקבל דמי כתובתה.

לענין תביעת המזונות השיב הנתבע, שהתובעת היא זו שזרקה אותו מהבית והיא זו שמרדה בו, ולפיכך אינו חייב בכתובתה ולא במזונותיה עד הגט.

לטענת הנתבע, גם חוקרים פרטיים ששכרה האישה ובני משפחתה, לא הצליחו להביא ראיות לקשר שהיה לנתבע עם אישה אחרת בהיותו נשוי.

הנתבע מציין בכתב ההגנה, את שעוללה לו האישה מאז שעזבה את הבית ועברה לבית הוריה בטבריה – בהגשת תלונות סרק כנגדו במשטרה ובהסתת הבת כנגדו ומניעת קשר עימה.

ה. בדיון לפנינו ביום ד' כסלו תשע"ב 30/11/11 הופיע מטעם האישה העד [ו' ד'] לצורך הוכחת טענת האשה על הקשר שהיה לבעל עם הגב' [א' ב'] ושבגללה הוא נטש אותה.

העד סיפר שהוא עובד כמדובב במשרדי חקירות ופגש את הבעל ביוני 2009 תחת כיסוי של קונה מכשירים רפואיים, תחום בו עוסק הבעל, וביום 4/6/09 שמע מהבעל שיש לו חברה שחושב להתחתן איתה.

ביה"ד העיר לעד: האם שאל את הבעל מתי הכיר את החברה שלו, האם שאל מה המצב שלו עם אשתו באותו זמן.

ביה"ד ציין לפרוטוקול את הידוע לו שהצדדים פרודים כבר ב- 12/08 והגט סודר ביום 17/9/09.

בהתאם למועד לידת הבן יוצא שאשתו הנוכחית של הבעל היתה בהריון בסוף יולי 2009 לפני סידור הגט ביום 17/9/09. אולם כאמור הצדדים היו פרודים כבר מסוף 12/08 והתיק נפתח בסמוך לכך ביום 7/1/09, כאשר כבר אז האשה עזבה את בית המגורים ועברה לבית הוריה בטבריה, ומאז הצדדים בפירוד גמור.

הבעל ציין "כשהייתי איתה לא הייתי עם אף אשה אחרת, זה גם כתוב בתמליל, 10 חודשים לאחר הגירושין נולד הבן הראשון" (שורה 49 לפרוטוקול).

ב"כ האב שאל את העד: "אתה באת לפגישה עסקית. בפגישה כזו יכולה להתפתח כזו שיחה אינטימית?"

העד השיב: "אני נוכל, האומנות שלי זה להיות מדובב."

ו. העולה מהאמור שהעד לא חידש דבר לביה"ד, ולא היה בעדותו ובתמליל שהציג כל ראיה שהקשר של הבעל עם אשתו הנוכחית התחיל לפני שהצדדים נפרדו, ושקשר זה היה סיבה לפרידה.

אדרבה, ידוע לביה"ד מהדיונים ומחומר שלפנינו, שאחר שהאישה עזבה לבית הוריה בטבריה, שכר הבעל דירה בקרית ביאליק כדי להיות יותר קרוב לטבריה כך שיוכל להיות בקשר עם בתו, ורק כאשר נאלץ לעזוב את הדירה השכורה בגין התנהגות משפחת האישה כלפיו חזר לאזור המרכז.

ז. האמור בסיכומי האישה בסעיפים ו, 9,8, אין בהם תוספת על מה שהתברר לפנינו וכאמור לעיל.

האמור בכתב התביעה ובסיכומי האישה בסעיף 10, על שכביכול הבעל לא זן את אשתו 24 חודשים שקדמו למתן הגט, אין לו על מה שיסמוך.

האישה הודתה לפנינו ובכתבי הטענות, וגם ב"כ האישה הנוכחי בסעיף לסיכומיו כתב שהבעל עזב הבית ביום 22/12/08 והגט סודר ביום 17/9/09, וא"כ רק תשעה חודשים עברו מעזיבת הבעל את הבית ועד סידור הגט.

לטענת הבעל, אחר עזיבתו את הבית, החליפה האישה מנעול לדירה ושלחה את בגדיו של הבעל לאחותו, ומנעה את כניסתו הביתה. מספר ימים אחר מכן עזבה לבית הוריה בטבריה ומאז לא חזרה, למרות שהדירה המשותפת נותרה ריקה וצברה חיובים שוטפים.

ח. ב"כ האישה בסיכומיו בסעיפים 14-16, חוזר ומבסס תביעתו לכתובה על כך שהבעל החל קודם לסידור הגט במערכת יחסי אישות עם מי שהפכה לאשתו הנוכחית.

ב"כ האישה הנוכחי התחיל לייצג את האישה רק אחר שהצדדים התגרשו, וב"כ האישה הקודם עו"ד פרדס סיים מלאכתו ככונס נכסים יחד עם ב"כ הבעל, למכירת הדירה המשותפת וחלוקת הרכוש.

ב"כ האשה הנוכחי מתעלם מכל מה שהתברר לביה"ד על מערכת היחסים שבין הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בכל הנוגע לשאלת המשמורת והסדרי הראיה. נושא המשמורת והסדרי הראיה תפסו את עיקרן של הדיונים והבקשות בתיק, ונתייחס לכך בהמשך.

ט. ב"כ המשיב בסיכומיו חוזר ומעלה את הטענות שנטענו לפנינו במהלך הדיונים בתיק זה: "האשה נקטה באלימות מילולית והטיחה בו עלבונות, לרבות הטחת ביקורת על אופן ביצוע עבודות הבית ע"י הבעל. כמו כן האשה מנעה עצמה מהבעל וסירבה ברוב הזמן לקיים עמו יחסי אישות". ראה גם פרוטוקול מיום 29/9/09 שורות 19-21.

מציאות זו גרמה לקרע ביניהם, ולעזיבתו של הבעל את הבית ביום 22/12/08. כשחזר הביתה מצא שהאשה כבר החליפה את המנעול ומנעה ממנו את הכניסה הביתה. טענות אלה אינן חדשות לנו כטענות הגנה לתביעת הכתובה, אלא הן כבר עלו בכתב התביעה לגירושין סעיפים 39-40 כעילות גירושין ובמהלך הדיונים בביה"ד.

י. המציאות שנחשפה לפנינו מאז הגישו שני הצדדים תביעותיהם באותו יום 7/1/09 הינה, שהאשה עברה למגורי קבע לבית הוריה בטבריה, הגיעה לדיונים עם בני משפחתה מטבריה, שירותי הרווחה בטבריה הם שטיפלו בכל נושא המשמורת והסדרי הראיה, ואפילו בקשתו של האב לכפיית קיום הסדרי ראיה הוגשה לביהמ"ש למשפחה בטבריה.

ביה"ד נחשף למציאות קשה ביותר בה האם מנסה בכל דרך למנוע כל קשר בין האב לבת המשותפת, ואפילו את קיומם של הסדרי הראיה במרכז הקשר בטבריה היא מנעה.

מספר רב של תסקירים ניתנו ע"י שירותי הרווחה בטבריה בתיק זה, כאשר המכנה המשותף בהם הוא דיווח על מניעת קשר בין האב לבת למרות כל ניסיונות לשכת הרווחה בעניין.

יא. הבעל בסיכומיו סעיף 18 טוען לפגיעה בזכויותיו כאב בטרפוד הסדרי הראיה, ולנזקים הנפשיים שנגרמו לו עקב כך.

בנוסף לזאת טוען הבעל על נזקים כספיים שגרמה לו האשה, בגין העיכוב במכירת הדירה שיכלה להימכר במועד מוקדם יותר בסך של 1,200,000 ₪, ואפילו הערכת השמאי שניתנה במועד מאוחר יותר עמדה על סך 880,000 ₪, ובפועל נמכרה הדירה ע"י באי כוחם ככונסי נכסים בסך של 770,000 ₪, ומתוכם נדרשו לשלם כ-36,000 ₪ שכ"ט לכונסים.

טענות אלה עלו לפנינו בדיונים בענייני הרכוש, והם באים לידי ביטוי בפרוטוקולים ובהליכים שנעשו במסגרת הבקשות הרבות של באי כוח הצדדים עד למכירת הדירה, תשלום כל החובות וחלוקת התמורה בין הצדדים בהתאם להוראות ביה"ד.

הדירה עמדה ריקה במשך כשנה מאז עזבה האשה את הבית ועד למכירתה, כאשר חיובי המשכנתא והתשלומים השוטפים של הדירה הלכו והצטברו לחובת הצדדים, כאשר ניתן היה למזער נזקים אלה ולצמצמם.

בגין טענות הבעל הנ"ל מבקש הוא לדחות תביעות האשה למזונות עד הגט ולדמי כתובה, ולחייב אותה בפיצויים בגין הנזקים הממוניים שגרמה לו.

כמו כן מבקש הבעל לקבל סך של כ-11,000 ₪ שנותרו בקופת הכינוס, בגין תשלום חיוב משותף שביצע לבדו ללאומי קארד ביום 13/10/09 אחר הגירושין.

יב. בדיון הראשון לפנינו בתביעת הגירושין ביום 23/3/09 הודתה האשה, שהחליפה את מנעול הדירה המשותפת יום לאחר עזיבת הבעל את הבית, בלא שהודיעה לו על כך. הסברה לכך היה: "יום למחרת הגיעה אחותי כדי ליישב הדברים, והיא שמעה רעשים ולכן יעצה לי להחליף מנעול. לא הודעתי לבעל על החלפת המנעול היות שלא מדברים בינינו. לא הסכים לענות לשיחת טלפון שיצרתי, והוא עבר לגור עם הוריו" (שורות 23-27 לפרוטוקול).

ביה"ד לא מצא בכך הסבר לעובדה, שהאשה לא שלחה לבעל מפתח כמו שידעה לשלוח לו את בגדיו בשקית, ובכך מנעה ממנו את האפשרות לחזור לדירה המשותפת.

לטענת הבעל האשה אף איימה עליו שאם יחזור הביתה היא תתלונן כנגדו במשטרה על אלימות.

יג. כבר בדיון הראשון התלונן הבעל ע"כ שהאשה מונעת ממנו לבקר את הילדה, גם כאשר הוא בא לבית הוריה בטבריה: "היא לא מתנהגת כאחת שרוצה שלו"ב, באתי לבקר הילדה, והאשה החליטה שאני חוטף את הילדה ופנתה למשטרה... כל פעם יש פנצ'ר ברכבי באותו מקום... כל פעם שמגיע לבקר את הילדה אמה של האשה פותחת בצרחות ובצעקות... כל ביקור שיכולה לבטל מבטלת, נוסע שעתיים לטבריה שם מתגוררת האשה עם הוריה וחוזר"... (שורות 35-43 לפרוטוקול).

תגובת האשה היתה: "[פלוני] הגיע לבקר את הילדה בטבריה עוד לפני שניתן צו המסדיר את ראיית הילדה" (שורה 45-46).

דהיינו לדעת האשה האב לא היה זכאי לראות את בתו אלא מכוח צו, כאילו הייתה הבת רכושה הפרטי.

לצערינו האשה לא כיבדה גם את צווי ביה"ד, ולא מילאה אחר הוראות שירותי הרווחה בטבריה, ולא כיבדה גם את צו ביהמ"ש בטבריה. בגין כך הגיש הבעל בקשה ע"פ סעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש לכפיית קיום החלטה מיום 22/9/09 על קיום הסדרי ראיה במרכז הקשר.

בנידון זה בשל התנהלותה של האשה, הוגשו מספר רב מאד של תסקירים משירותי הרווחה, ללא כל פרופורציה לתיק אחר.

בכל התסקירים קבלו שירותי הרווחה על כך שהאשה אינה משתפת פעולה, וע"כ שהיא מונעת מהאב להפגש עם בתו גם במסגרת מרכז הקשר.

הדברים הגיעו עד כדי כך שהאם איימה במהלך הפגישה עם העו"ס: "כי תפגע במקום עבודתה של עו"ס מרכז הקשר ופקידת הסעד לסדרי דין" (תסקיר מיום 8/9/09).

העו"ס מנהלת המרכז לטיפול במשפחה כותבת בסיכום לתסקיר: "כל נסיון לסייע לבני הזוג בהורדת הקונפליקט, ונסיון לחדש את הקשר בין [ש'] לאביה לא צלח...לאור זאת קיימת חשיבות להפנות את ההורים וביתם לאבחון מסוגלות הורית ובדיקה פסיכודיאגנוסטית לבת."

בצו ביה"ד מיום 29/10/09 קבע ביה"ד: "יחסה של האשה כלפי עובדי הרווחה, מחזק את טענות האב על הקשיים שמערימים האשה ובני משפחתה במימוש הסדרי הראיה. אם כנגד עובדי הרווחה שהינם גורם נטרלי מתייחסת האם בצורה כה קשה וחמורה כמפורט בתסקיר, הרי שכנגד האב התייחסותה קשה עוד יותר."

בגין כך בסיפא לצו נתן ביה"ד הנחיה לשירותי הרווחה: "על שירותי הרווחה להיעזר בגורמי האבטחה שברשותם, על מנת לאפשר הסדרי ראיה בין האב לקטינה ללא נוכחות האם ובני משפחתה. החלטת ביהמ"ש למשפחה בטבריה מיום 22/9/09 נועדה לסייע בכך."

בתסקיר מיום 11/4/10 כתבו שירותי הרווחה: "תקופה ארוכה היה נתק בין האב לביתו, ניסיונות רבים לקבוע מפגשים במרכז הקשר לא צלחו, מספר פעמים האב הגיע למפגש ואילו האם לא הביאה את הבת."

ביחס למפגשים שהחלו להתקיים ב 12/1/10 בין האב לבת כתבו שירותי הרווחה כלפי האב: "המפגשים מאופיינים באווירה נעימה, נראה כי [ש'] נכנסת בשמחה למפגש... התרשמות עו"ס מרכז הקשר כי האב מגלה סבלנות כלפי [ש'], מתייחס באופן נעים מותאם וגמיש עם רצונותיה של [ש']. [ש'] נענית לקשר עם האב נראה שיש לה חוויה נעימה בתוך החדר..."

למרות זאת כאשר דיברו עם האם על הרחבה של הסדרי הראיה, הואיל ולדעתם הבת זקוקה לזמן משמעותי יותר עם אביה, האם סירבה לכך: "כל ניסיון ליצור הידברות אשר תתייחס לטובת הילדה בקשר עם אביה לא הצליח, הפגישה הסתיימה כאשר האם בוחרת לעזוב את החדר". עיי"ש בתסקיר הנ"ל.

בתסקיר מיום 6/5/10 הודיעו שירותי הרווחה לביה"ד שביום 28/4/10 הודיעה האם שהבת לא תגיע למפגש עם אביה בהסבר שלא הצדיק ביטול הפגישה.

ביום 5/5/10 הגיע האב לפגישה לטבריה וחצי שעה לפני הפגישה הודיעה האם שלא תביא את [ש'] למרכז הקשר.

שירותי הרווחה מסיימים התסקיר באומרם: "יש לראות בחומרה את ניתוק הקשר בשנית אותו יוזמת האם, ובמיוחד כאשר לא קיים בסיס לטענותיה. יש לזכור כי בעבר היה נתק ממושך של מס' חודשים בין האב לבִתו, נתק נוסף יהיה נזק בלתי הפיך עבור הילדה... הנזק בניתוק הקשר והטענות הנאמרות שאינן נכונות פוגעות ב[ש'] ומונעות ממנה את זכותה הבסיסית לקשר עם אביה."

כאשר הופנו הצדדים למכון "חוף הגליל" לצורך אבחון מסוגלות הורית ומבחן פסיכודיאנגנוסטי לבת, האב יצר עמם קשר והאם לא. מנהלת המכון אמרה שאין טעם לקבוע עם האב כאשר האם מסרבת.

יש לציין את צווי ביה"ד הרבים שניתנו בגין התנהלות האשה המתוארת לעיל. ראה החלטה מיום 18/5/09 ומיום 18/11/09 ומיום 14/4/10, ואת הצו מיום 29/4/10 והצו מיום 10/5/10, בו התרה ביה"ד באשה שאם לא תמלא אחר הוראות ביה"ד תהא לכך השפעה על נושא המשמורת.

כמו כן ביה"ד הטיל על האשה קנס כספי בסך של 1,000 ₪ על כל מפגש שיתבטל ביוזמת האם, ויחייב האשה בהוצאות שנגרמו לאב כתוצאה מביטול המפגשים עמו, עיי"ש.

סגנית נשיא ביהמ"ש למשפחה בטבריה השופטת אסתר בוהדנה, התרשמה אף היא מהתנהגותה השלילית של האם, וכתבה בהחלטתה מיום 10/11/09 פסקה 8: "... היה מקום לשקול, בנסיבות מקרה זה בכובד ראש הטלת סנקציה על אתר, נוכח ההתרשמות כי עמדותיה של האם, הינן נחושות שלא לאפשר קיום קשר בין [ש'] לאביה אף שאלה הוכנסו לפיקוח צמוד של מרכז קשר."

ביום 15/6/10 התקבל תסקיר שירותי הרווחה ובו דיווחו לביה"ד שלמרות התראות ביה"ד והצווים שניתנו, האם המשיכה להכשיל את הסדרי הראיה שנקבעו.

האב הגיע לכל המפגשים שנקבעו בטבריה וחזר כלעומת שבא, בלא לממש את זכותו הבסיסית להסדר ראיה עם בתו הביולוגית.

בגין כך החליט ביה"ד בהחלטה מיום 16/6/10, לחייב האשה בהוצאות שנגרמו לאב עקב ביטול הביקורים בסך 750 ₪ לכל ביקור שהתבטל מיום 10/5/10 ואילך. ובמידה וההוצאות שנגרמו לאב גבוהות מהסך הנ"ל יגיש ע"כ האב פירוט הוצאותיו לכל ביקור.

כמו כן התרה ביה"ד באשה שאם תפר עוד פעם אחת את צו ביה"ד יקנוס אותה ביה"ד בסך של 1000 ₪ לטובת אוצר המדינה בגין כל ביקור שיתבטל מיום 10/5/10.

ראה עוד בהקשר זה החלטה מיום 10/2/11.

בדיון לפנינו ביום 13/1/11 (בו נכח לראשונה ב"כ הנוכחי של האשה), התלונן ע"כ האב ששבועיים קודם לאותו מועד הגיע לטבריה, לקח את הילדה ועשה דרכו לביתו במשך כשלוש שעות. "הילדה שמחה, הוא הכין לה חדר, היתה אוירה טובה פתאום קיבלה טלפון מהאם. אחרי השיחה הילדה התחילה למרר בבכי ואמרה שהיא רוצה לחזור הביתה, ולא רוצה יותר להיות שם, אנחנו לא יודעים מה היה תוכן השיחה אבל היה מפנה מאוד חריף לאחר השיחה, האב החזיר את הילדה באותו רגע לטבריה, האב אובד עצות לא יודע איך להתנהל מול האם" (שורות 6-10 לפרוטוקול).

הארכנו לתאר את ההליכים לפנינו בנושא הסדרי הראיה, על מנת להתרשם מאופיה ואישיותה של האשה כפי שנחשפה לפנינו בהליכים אלה, ועל ההשלכות שיש לכך בבירור האשם בפירוק הנישואין.

בסופו של דבר לצערינו הצליחה האם במשימתה, וגרמה לאב להתייאש ולהפסיק להתאמץ לגבי הקשר עם בתו.

בדיון לפנינו לעניין הכתובה ביום 30/11/11 התלונן ע"כ האב שבמשך שנה לא ראה את בתו, ובגלל כל ההליכים שהאשה נקטה כנגדו החליט לוותר על הסדרי הראיה.

לדעת ביה"ד ההליכים בהם נקטה האשה הביאו את האב להתייאש ממאבקו על זכותו להסדרי ראיה עם בתו. הליכים אלה גרמו לנזקים כספיים ונפשיים לאב ופגעו גם בטובתה של הקטינה.

האב השקיע כספים רבים על מנת לקיים את הסדרי הראיה, ואת ההליכים המשפטיים שהתקיימו לצורך מימוש מטרה זו, וכל זה ירד לטמיון.

החיובים הכספיים שהטיל ביה"ד על האשה בגין ביטול הסדרי הראיה לא מומשו, ומבחינה עקרונית חיובים אלה היו צריכים להימשך כל עוד רוצה האב בהסדרי הראיה.

יד. כבר בדיון הראשון ביום 23.3.09 ראה ביה"ד לנכון לציין את התרשמותו, ש"בני הזוג טיפוסים שונים מאוד" הן בהתנהגותם והן בצורת הדיבור שלהם (ראה שורות 39-40 לפרוטוקול).

הצדדים נישאו כבני זוג חילונים לגמרי, ובשלב מסוים החלה האישה להתקרב לדת ולשמור שבת.

האישה בחרה לציין זאת כבר בדיון הראשון, כדי להסביר מדוע הייתה מעדיפה שהבעל לא ייקח את הילדה לסופי שבוע. מאידך הבעל הסכים לכבד את אורח חייה של האם ולא לגרום לילדה חילול שבת (עמוד 3 לפרוטוקול).

שירותי הרווחה בתסקיר מיום 11.04.2010 ראו לנכון להתייחס לפער הדתי שבין הצדדים וכתבו: "גם בעניין הדת בעקבות חזרה בתשובה של האם, מגלה [פלוני] סבלנות וכבוד לאורח חייה הנוכחי של [ש']. בתחילת המפגשים הביא האב מתנות, ולאחר שני מפגשים סיפרה [ש'] כי "אמא זורקת את המתנות", [פלוני] הגיב ברגישות ובהתחשבות ברגשות בתו והקפיד שלא להעצים את החוויה הקשה."

בשלב מאוחר יותר בדיון ביום 13.1.11 התייחס ביה"ד לפער הדתי בין הצדדים לגבי לבושה של הילדה. לשאלת ביה"ד השיב האב: "לגבי המכנסיים, האב לא רצה להכביד על הילדה, אם תהא דרישה לקנות לילדה חצאיות, אין בעיה" (שורה 13).

עולה מהאמור שדווקא האישה ביקשה לנצל את העובדה שהתחילה לחזור בתשובה כגורם מפריד, שיש בגינו להרחיק האב מהבת, ודווקא הבעל היה מוכן להתאים את עצמו ככול שהדבר נוגע לצרכי הילדה.

ביה"ד היה עד להתפרצויות האישה בדיונים לפנינו, ואף כלפי ביה"ד התריסה האישה על רקע חזרתה בתשובה כביכול, באומרה: "חילול השם, כפרת עוונות, השתמשו בשם שלכם נגדי, השם עד לכל."

ביה"ד התרה באישה שאם לא תפסיק, נפסיק את הדיון, ובכ"ז האישה לא נענתה להוראות ביה"ד.

ביה"ד ציין בפרוטוקול: "הדיון נגמר. מספיקה לנו ההתנהגות של האישה בביה"ד כדי לראות את המצב ביניהם" (פרוטוקול מיום 13.1.10 שורות 61-65).

ביה"ד היה עד גם למעורבותם של הורי האישה ואחיה במהלך הגירושין. בני המשפחה באו עמה מטבריה לדיונים בביה"ד, ואף נכנסו לאולם הדיונים. באחד המקרים במועד הדיון ביום 14.05.2009, היה צורך לעכב את הבעל וב"כ בלשכת הדיינים כדי למנוע חיכוך או התנגשות אלימה בינו למשפחת האשה. ראה החלטה מיום 18.05.2009.

מכל האמור לעיל ביה"ד השתכנע שהבעל לא יכול היה להישאר במערכת הנישואין הזאת, שהיתה מלאת ניגודים בינו לבין האישה ומשפחתה. התנהגות האישה ומשפחתה גרמה לבעל להיות נחרץ בעמדתו לגירושין. האישה לא סייעה לתיקון המצב, אלא להיפך, החריפה את הניתוק ביניהם. האשה עזבה לבית הוריה, היא עירבה את אחיה בסכסוך והם עמדו לצידה ונקטו בעמדה תקיפה ואף אלימה כלפי הבעל.

אחיה של האישה אף הגיעו למרכז הקשר בטבריה במועד בו היה אמור להתקיים מפגש בין האב לבת.

ראה תסקיר שירותי הרווחה בטבריה מיום 8.9.09, בו תיארו את שאירע ביום שנקבע למפגש ב-5.8.09 כחודש וחצי לפני שהצדדים התגרשו, וכך כתבו: "בשלב זה, [פלוני] (האב) ניגש אל הילדה, אחז בידה מתוך כוונה להכניסה למרכז קשר. לנוכח פעולה זו האם [פלונית] החלה צועקת בחוזקה כלפי [פלוני] והדפה אותו בידיה. [פלוני] צעק אף הוא אך לא הגיב באלימות פיזית. אחי האם שנכחו במרחק מספר מטרים, צעקו אף הם בחוזקה וירדו במדרגות לכיוונו של האב. האירוע הסתיים כאשר עו"ס מרכז הקשר הכניסה את האב לחדר מרכז הקשר, בהתערבות עובדים נוספים מהאגף ושומר האגף". ראה עוד שם האמור בתסקיר על מעורבות הורי האישה בסכסוך.

לדברי העו"ס בתסקיר: "מדובר באירוע טראומתי וקשה לכל הנוכחים במקום". בסיכום התסקיר כתבה העו"ס: "מדובר בבני זוג הנמצאים במשבר גירושין עמוק ומורכב. נראה שככל שעובר הזמן מסלימה רמת הקונפליקט ומתאספים אירועים קשים ומדאיגים."

האמור בתסקיר מחזק את טענות הבעל לפנינו, על מעורבותם של משפחת האישה בסכסוך ועל נקיטת עמדה מצידם בכל פעם שבא לבקר את הילדה בטבריה.

כאמור לעיל ביה"ד נוכח במעורבות זו של משפחת האישה במסדרונות ביה"ד ובאולם הדיונים.

העולה מכל האמור שעל האישה רובצת האשמה לפירוק הנישואין על כל המשתמע מכך, אחר שהתברר לביה"ד מדוע מאס הבעל בנישואין אלה, ובקשר הנובע מהם למשפחת האישה.

טו. כאמור לעיל, בדיון לפנינו ביום 30.11.11 לבירור תביעת האישה לכתובה הופיע מטעם האישה העד [ד' ו'], שהעיד אחר שהוזהר: "אני עובד כמדובב בכל מיני חקירות, נוכל שבא לתפוס נוכלים."

לדברי העד, הוא פגש את הבעל ביום 4.6.09 תחת כיסוי של עובד קופ"ח המעוניין לרכוש מכשירים רפואיים מהחברה בה עובד הבעל. במסגרת פגישה זו, שאל העד את הבעל שאלות אישיות ומהתשובות המוקלטות שקיבל מוכח שהיתה לבעל חברה איתה עמד להתחתן.

ביה"ד העיר לעד שאינו מחדש דבר לביה"ד, הואיל והיה ידוע לביה"ד שאחר שהצדדים נפרדו בדצמבר 2008 והבעל הגיע להחלטה סופית להתגרש, התחיל את הקשר עם [א' ב'] במהלך שנת 2009, כאשר ב"כ הצדדים שימשו ככונסי נכסים למכירת הדירה המשותפת וחלוקת הרכוש ביניהם.

גט פיטורין סודר בין הצדדים ביום 17.9.09, ולביה"ד היה ידוע ע"כ שהבעל החל בקשר חדש קודם לסידור הגט, והעד לא חידש על כך דבר בעדותו לביה"ד.

לשאלת ב"כ הבעל לעד, כיצד בפגישה עסקית התפתחה שיחה אישית, השיב העד: "אני נוכל, האומנות שלי זה להיות מדובב" (שורה 70 לפרוטוקול).

הבעל ציין לפרוטוקול שהעד במהלך הפגישה עמו הציע לו שוחד עבור העסקה של רכישת מכשירים רפואיים, והבעל דחה את ההצעה והגיש נגדו באותו יום תלונה למשטרה.

כמו כן ציין הבעל שהעד חתם על תצהיר, בו השתמשה האישה כנגדו בביהמ"ש, במסגרת ההליך בו ביקש להכריז על הילדה כנזקקת.

ביה"ד רואה לנכון לציין זאת על מנת להראות, עד היכן היו בני משפחת האישה מוכנים להרחיק לכת במלחמתם נגד הבעל.

אילו כוונת האישה ומשפחתה היתה להוכיח רק את הקשר שהיה לבעל עם [א' ב'] לפני הגט, הרי היה פשוט לבקש לבצע מעקב ולתעד אותם יחד. כאמור הבעל לא הסתיר מביה"ד את הקשר שהיה לו עם [א' ב'] לפני סידור הגט.

העובדה שהאישה ומשפחתה בחרו לשכור שירותיו של חוקר, המגדיר עצמו כנוכל, אשר ניסה להכשיל את הבעל בעסקת שוחד, מלמדת עד כמה עכורה היתה דרכם בהליכים אלה.

אילו ח"ו היה נכשל הבעל ונופל ברשתו של החוקר, היה בידם ראיות לחקירה פלילית כנגדו, והיו גורמים לפיטוריו של הבעל ממקום עבודתו.

הבעל צירף לתיק את פניית ב"כ למשרד המשפטים לבירור על החוקר הנ"ל, ותשובתם על כך היתה שאין לחוקר רישיון לעבוד כחוקר פרטי.

לאור כל האמור לעיל, ביה"ד השתכנע שההיכרות עם [א' ב'] היתה תוצאה של הפירוד בין הצדדים והחלטתם לפרק השיתוף ביניהם ולהתגרש, ולא ההיכרות עם [א' ב'] גרמה לפירוד.

טז. הדירה המשותפת לצדדים נמכרה ע"י באי כוחם ככונסי נכסים, והחובות המשותפים נפרעו על ידם כולל תשלום שכ"ט עבור הכונסים בסך 17,864 ₪ לכל אחד מב"כ הצדדים, ויתרת התמורה חולקה בניהם.

הבת המשותפת שהינה הנכס היקר ביותר שיש לצדדים מנישואין אלה, נותרה בידי האם בלבד שהצליחה לנתק אותה מהאב כפי שהארכנו לעיל.

ההליכים בנושא הסדרי הראיה והקשר בין האב לבת היו כרוכים בהוצאות מרובות, שלא הועילו לאב, והוא נשאר מנותק מבתו הביולוגית.

דרישתו של האב לפיצוי על כל הנזקים הנפשיים והכספיים שנגרמו לו כתוצאה מהליכים אלה, ומניכור הורי שיש לבתו כלפיו, אינה מופרכת.

יז. לאור כל האמור לעיל מחליט ביה"ד:
1. הואיל והאישה עזבה את הבית, וממועד הגשת התביעה ביום 7.1.09 גרה דרך קבע בבית הוריה בטבריה, ולא מילאה את חובותיה כלפי הבעל מאז ועד למועד סידור הגט ביום 17.09.09, לפיכך דוחה ביה"ד את דרישת האישה למזונות ממועד הפירוד ועד הגט.

2. הואיל והתברר לביה"ד שהאשמה לפירוק הנישואין רובצת על האישה לאור כל העובדות הנ"ל, ולאור זה שהאשה מאותו מועד האמור בסעיף א' הנ"ל, עזבה את הבעל ולא רצתה בו עוד, על כן אין לחייב את הבעל בדמי כתובה, בפרט שהאישה במעשיה גרמה לבעל נזקים נפשיים והוצאות מרובות בגינם ראוי היה הבעל לפיצוי, ובכלל זה החיובים שהטיל ביה"ד על האישה בגין הסדרי ראיה שלא מומשו.


3. את כל היתרה שנותרה בקופת הכינוס בסך כ-11,000 ₪ יש להעביר לאב בגין התשלום שביצע עבור חוב משותף ללאומי-כארד אחר הגירושין, וכפיצוי מזערי על ההוצאות שנגרמו לו בהליכים אלה ככלל, ובביטול הסדרי ראיה בפרט, עליהם ניתנה החלטת ביה"ד.

ניתן ביום ט"ו בתמוז התשע"ב
(5/07/2012)