ב"ה
בית הדין הגדול
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב ציון אלגרבלי הרב נחום פרובר הרב יצחק אלמליח |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 886807-1 | |
תאריך: |
ז'' באב התשע"ב
(26/07/2012) | |||
צד א |
פלוני
בא כוח הצד א עו"ד משה מאוריסיו קולפצ'י | |||
צד ב |
פלונית
בא כוח הצד ב עו"ד רון וינשטוק | |||
הנדון: | גירושין | |||
נושא הדיון: | חלוקת הזכות למגורים בדיור ציבורי |
א. שני הצדדים חייבים להתגרש ועל כן האשה הפסידה את זכותה למזונות ומדור.
ב. האשה זכאית למחצית שכר הדירה של הדירה בבעלות פרזות. זכות זו היא זכות רכושית השייכת לאשה.
ג. הבעל רשאי להישאר להתגורר לבדו בדירה וזאת תמורת תשלום מחצית שכר הדירה לאשה.
ד. הבעל זכאי לקזז ממחצית שכר הדירה את מחצית התשלום החודשי שמשלם לחב' פרזות וכמו"כ זכאי לקזז את מחצית דמי הסיוע לדיור במידה והאשה מקבלת מהרשויות.
ה. לאחר שהצדדים ימציאו לבית הדין חוו"ד של מתווכים על גובה שכר הדירה של הדירה בנווה יעקב ולאחר שימציאו אף את סכום התשלום לפרזות וכן את הסכום של הסיוע לדיור, בית הדין יקבע את הסכום המדויק המוטל על הבעל לשלם לאשתו מידי חודש.
ו. קובעים מועד לסידור גט ליום שלישי כ"ה ניסן תשע"ב 17/04/2012 שעה 9:00.
ב"כ המערערת: יש פסק דין של בית המשפט לעניני משפחה, שקדם לפסק דינו של בית הדין הרבני על אלימות הבעל. לא מכבדים את פסק הדין של בית המשפט. האשה נאלצה לעזוב את הבית, בגלל אלימות במשפחה. בית הדין מצטט פעמיים את פסק הדין של בית המשפט, ודילג על דברים. אסור לתת לבעל אלים פרס. מקבל דירה, ונפטר מתשלום מזונות לאשה. אין הוכחה ברורה יותר מפסק דין חלוט על אלימות. אם רצון הבעל להתגרש, יתכבד לעזוב היום את הדירה. למרות שמרשתי חולה מאד, אני כעו"ד שלה אקבל את הגט.
גם מבחינה הלכתית יש טעות. לפי ההלכה צריך לכבד חקיקת המדינה, שאין עדיפות לצד אחד להישאר בדירה.
בית הדין: למעשה האשה מתגוררת חמש שנים מחוץ לדירה, ובהתאם לפסק הדין נשוא הערעור חויב הבעל לשלם לה את שווי חלקה בשכירות הדירה. היכן הפגיעה במערערת?
ב"כ המערערת: אם הבעל לא יקיים את פסק הדין, ובטוח שלא יקיים – היא תיפגע. היא מסכימה להתגרש, אלא אם כן תקבל את הדירה.
ב"כ המשיב: מעולם לא ראיתי פסק דין הבנוי לתלפיות ומתומצת, כמו פסק הדין נשוא הערעור. מרשתו מקבלת כל חודש 800 ₪ ומתוך כך משלמת שכירות דירה. בהתאם לקביעת בית הדין האזורי, הרי מקבלת גם מחצית דמי שכירות. בסה"כ תקבל 1,500 ₪ לחודש. חברי טוען לאלימות. בשורה שלישית לפסק הדין, מציין בית הדין שעילה זאת לא הוכחה מעולם בבית הדין. בשנת 2006 פנתה האשה לבית המשפט, על אירוע שהבעל נשך אותה באצבעה. הסכימה האשה לצאת מהבית, ושהבעל לא יתקרב אליה ואל הבת. ואם תרצה, היא תחזור לפעמים לבית. כל עדויות הילדים על אלימות, בעת שהיו קטנים ועל לפני 30 שנה. אין שום אלימות בשנים האחרונות. פסק דינו של השופט גרינברגר למזונות האשה, תוקפו כל עוד שהצדדים נשואים. ומי קובע מתי צדדים לא נשואים? בית הדין הרבני. יש למחוק את הערעור.
בעי אביי וכו' עד חצר של שניהם מהו. לאו דהוי בינייהו בשותפא אלא כלומר שחצר שכל אחד דר בו הוא ואיידי דתנא במתניתא ואם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה מיבעיא לן היכא דהוי חצר שכל אחד דר בו בשלו וזהו אחד מן המקומות שיש בתלמוד לשון אחד בב' מקומות פירשו מתחלה דהכי בעי למימר חצר שכל אחד דר בו בשלו ובעלמא דאמרינן חצר של שניהם ר"ל שהיו משותפין בין שניהם. ת"ש היא נדחית מפניו כו' עד דגייסי אהדדי. [ע"כ הרא"ה ז"ל].
יוצא לפירוש הרא"ה שהנידון בגמ' שם כשהדירות הן נפרדות וכן הבעיא בגמרא הוא שאחרי ששתי הדירות שלה ושלו הן בחצר אחת מי נדחה מפני מי ואינו ענין רק לטלטול מכח הדין שאסור להם להיות בחצר אחת אחרי הגרושין, א"כ אין משם לפשוט את נדוננו בדירה המוחזקת ע"י האשה בשכירות, אם על הבעל לעזבה לאחר הגירושין.
במיוחד בהתאם לנוהג בארץ הרי זכות השכירות על דירה מהווה מעין בעלות או רכוש ששוה כסף, שהרי נהוג שמשלמים בעד זכות זו כשמעבירים את הדירה למי שהוא, אם כן הדעת נוטה שבמקרה שהדירה שכורה על ידי הבעל והאשה בזכויות שוות, דינה של דירה זו כחצר של שניהם וא"כ בנד"ד כשהדירה שכורה על ידי האשה ולה הזכות הבלעדית הרי אין לדחותה מפני הבעל.
ואם אין המקום עשוי לשכור, אם הוא חצר או חנות או בית שאי אפשר להם לדור ביחד (טור), שוכנים בה שנה שנה, שאי אפשר שישכנו שניהם כאחד, מפני היזק ראייה, שהרי אין בה דין חלוקה; ואין אדם עשוי לטרוח כל שלשים יום לפנות מחצר לחצר, אלא משנה לשנה.
3א. (א) ...
(ב) (1) השר יקבע הוראות לעניין הזכות למגורים בדירה ציבורית שבה מתגוררים בני זוג, בעת פירוד, שיבטיחו ככל הניתן את טובת ילדי בני הזוג, תוך איזון ראוי בין טובתם לבין זכותו למגורים בדירה ציבורית של בן זוג עם מוגבלות, אם קיימת;
(2) תקנות לפי פסקה (1) יותקנו בהסכמת שר הרווחה והשירותים החברתיים ושר המשפטים, ובאישור ועדה משותפת של ועדת הכלכלה והוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת.
(ג) הקביעה מי מבני הזוג זכאי למגורים בדירה ציבורית לא תקים לבן הזוג המפונה מהדירה זכות לפיצוי כלפי בן הזוג הזכאי למגורים כאמור, ואולם אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של בן הזוג המפונה מהדירה לסיוע לפי כל דין.
(ד) זכות למגורים בדירה ציבורית אינה ניתנת להעברה או לוויתור כלפי בן זוג, לרבות בן זוג לשעבר, ואינה ניתנה לאיזון במסגרת איזון משאבים בין בני הזוג או לחלוקה.
3ב. לא תיפגע זכות למגורים בדירה ציבורית עקב עזיבת הדירה בשל אחד מאלה:
(1) שהות במקלט לנשים מוכות כהגדרתו בחוק משפחות חד-הוריות, התשנ"ב-1992;
(2) אלימות מצד בן הזוג, ובלבד שניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומה של אלימות כאמור.
במקרה שלבני הזוג לא נשארו ילדים המתגוררים עימם – המשך המגורים בדירה יהיה עפ"י החלטת בני הזוג וללא התערבות החברה המאכלסת.
הרב ציון אלגרבלי – דיין | הרב נחום פרובר – דיין | הרב יצחק אלמליח – דיין |