ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב יצחק שמואל גמזו
הרב יצחק אושינסקי
הרב ישראל דב רוזנטל
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 538765-6
תאריך: כ"ט באדר התשע"ג
11/03/2013
תובעת פלונית
בא כוח התובעת עו"ד משה ברקוביץ
נתבע פלוני
הנדון: גירושין
נושא הדיון: הימנעות מסידור גט וקידום הליך גירושין עקב פסיקת פיצויי נזיקין

פסק דין

לפנינו תביעת גירושין של האשה.

בית הדין בהרכבו זה פגש לראשונה את הצדדים בדיון שהתקיים אתמול. ברם, הצדדים אינם פנים חדשות בבית הדין: ראו פסק דין מפורט של בית הדין בהרכבו הקודם מיום כ"ז באלול תשס"ט (16.9.2009) והחלטת בית הדין מיום 14.4.10 שתיארה את מערכת היחסים שבין הצדדים עד ליום הנ"ל.

בתגובתו לתביעת הגירושין החדשה של האשה, השיב הבעל בדיון כי במצב הנתון אין משקל לדעתו "ואני אתן גט". הבעל הסביר: נתבעתי בבית משפט בתביעת נזיקין למרות שלא חויבתי בגט, וחויבתי בסך 192,000 ש''ח כולל הוצאות. ניסיתי להידבר ולהגיע להסכם בבית המשפט, הגשתי הצעתי, האשה לא הסכימה, השופטת ציינה את ההשלכות לגט מעושה, כך שאם אגיד משהו, זה יגרור עוד תביעה. כבר הפקדתי לאשה בחשבון 192,000 ש''ח. לקחתי הלוואות מאנשים כדי למנוע חיובי הצמדות ורביות ושלמתי זאת לאשה.

הבעל הציג לפני בית הדין את פסק דין בית המשפט (השופטת אתי בוהדנה) מיום י"ד בשבט התשע"ב (7.2.2012) בתיק תמ"ש 15377-09-10 אשר במסגרתו חויב בתשלומי נזיקין עקב אי-מתן גט על פי בקשת האשה.

ב"כ האשה הגיב: אין קשר בין פסק הדין של השופטת שניתן בגין התעללות נפשית של האיש באשה במשיכת הגט, לבין הגט. בשנת 2005 הבעל הרחיק את האשה בצו של בית משפט ומאז הם לא חזרו לחיות יחדיו. מאז חלפו שבע וחצי שנים ואין כל קשר בין הצדדים. אנו מודים שהבעל שילם הסך שהתחייב בבית המשפט. השופטת התרתה בו שיסיים את ההליך, אך הוא לא רצה לשמוע, והוא לא הותיר ברירה בפני בית המשפט אלא לקנוס אותו.

בית הדין בירר עם האשה האם היא מוכנה לבטל את תביעת הנזיקין, להחזיר את הכסף לבעל ולהתחייב כי לא תתבע תביעת נזיקין נוספת בבית משפט בגין אי-קידום הליך גט. האשה מסרבת לכך בכל תוקף.

בית הדין הציע לאשה וב"כ לשקול הדברים בשנית מחוץ לאולם בית הדין, ולאחר כמה דקות הודיע ב"כ האשה כי האשה אינה מוכנה להשבת הכספים שנפסקו לה ודוחה את המלצת בית הדין.

עד כאן הובאו הטענות ההדדיות של הצדדים, מעתה נעבור להכרעת הדין.

בפסק הדין שניתן בבית הדין בעניינם של הצדדים נדחתה תביעת הגירושין של האשה. כדי לשוב ולדון בתביעה לגירושין, על התובעת להראות שינויי נסיבות המצדיקים שינוי פסק הדין שניתן בעבר. בכתב התביעה החדש ובדיון לפנינו לא העלתה התובעת כל עילת גירושין חדשה, ונראה שהנימוק היחיד שמעלה האשה הוא חלוף הזמן מאז מתן פסק הדין בעניין הצדדים.

בנסיבות העניין שלפנינו אין בכך כדי להצדיק שינוי של פסק הדין החלוט של בית הדין.

אמנם הבעל אומר שהוא מוכן לתת גט, אך ברור לנו כי הסכמתו ניתנת אך ורק עקב חרב תביעת הנזיקין שחוזרת ומונפת מעל ראשו.

כדי שהצדדים ייפרדו לדרכם וכל אחד מבני הזוג יוכל להינשא לאחר יש לסדר ביניהם גט כשר כדמו"י. לא די בכך שייערך טקס של מתן גט אלא בית הדין צריך לאשר ב"מעשה בית דין" כי הצדדים נפרדו בגט כשר כדמו"י והריהם מותרים להינשא לעלמא.

במקרה דנן, בית הדין לא יוכל לקדם הליך גירושין בין הצדדים, לאור חיובו של הבעל בתביעת נזיקין בגין סרבנות גט כטענת האשה – דבר שגורם כי הגט אינו ניתן מתוך רצון טוב לפי גדרי דין תורה.

ידועה הפסיקה הרווחת בבתי הדין הרבנים כי תביעת נזיקין הינה בגדר כפיית גט על הבעל שלא כדין כל עוד שלא נפסקו הפיצויים או הקנס ע"פ החלטת בית הדין, והדבר בגדר "גט מעושה", אשר הינו גט בטל לשיטת רוב הפוסקים. וראה בענין זה מש"כ הגר"א לביא שליט"א (אב"ד צפת-טבריה) במאמרו "סידור גט לאחר חיוב הבעל בפיצוי כספי לאשתו", תחומין כו, עמוד 160 (התשס"ו), אשר תיאר הבעיה שבכפייה כספית שלא ע"י בית הדין, בכתבו:
"גט הניתן בעקבות כפייה שהופעלה על הבעל שלא כדין, נחשב כגט המעושה שלא כדין, ואינו גט. כך נפסק בשו"ע אה"ע קלד, ה וכן בסעיף ז שם, ובבית-שמואל שם (ס"ק י) כתב שהלכה היא כדעת רוב הראשונים, שהגט בטל מהתורה. כך הדין בין שאנסוהו באונס הגוף, ובין שכפוהו באמצעות הפסד ממון, כמו שכתב הרשב"א (שו"ת ח"ד סי' מ) בשם הראב"ד והר"ח, הריטב"א (קידושין נ, א), מאירי (גיטין פח, ב) ומהרי"ק (שורש סג) ; וכך פסקו הרמ"א (שו"ע חו"מ רה, ז), מכתב-מאליהו (שער ז סי' יט), רבי בצלאל אשכנזי (שו"ת סי' טו), פתחי-תשובה (אה"ע קלד, י). וכך כתב בבית-אפרים (אה"ע תניינא סי' עג): "לדעת רוב הפוסקים, אונס ממון הוי אונס, והגט בטל אף בלא מודעא." וכן בשבט-הלוי (ח"ה סי' רי): "וכבר יצאה הלכה לכלל ישראל שאונס ממון, נקרא גם כן אונס.

ומוסיף שם ומתאר את חומרתה של הבעיה בפסיקה נזיקית כנגד בעל שלא מגרש את אשתו:
בנסיבות שהופעלו כנגד הבעל אמצעי כפייה לתת גט, גם אם יבקשו בני הזוג בביה"ד לסדר גט "בהסכמה", אין לסדר את הגט אלא לאחר שיבוטלו אמצעי הכפייה. גם אם האשה לא נקטה פעולות מעשיות לגביית הסכום שנקבע בפסק הדין, הרי כל עוד פסה"ד שריר וקיים וניתן להוציאו לפועל, נידון הבעל כאנוס. במקרה זה יש להורות כפי מסקנת תשובת שבט-הלוי הנזכרת, שיש להביא לביטול פסה"ד המחייב את הבעל בתשלום.

וראה בעניין זה אף מאמרו של הגר"ש דיכובסקי שליט"א (חבר בית הדין הגדול לשעבר), במאמרו "צעדי אכיפה ממוניים כנגד סרבני גט", תחומין כ"ו, עמוד 173 (התשס"ו), שכתב בפתיחת דבריו:
קיימת בעיה הלכתית קשה באכיפת גרושין ע"י רשות חילונית, וגם בעיה משפטית, שכן "עניני גרושין ונשואין" נמסרו ע"י המחוקק במדינת ישראל לסמכותו היחודית של בי"ד רבני. אכיפת גרושין גם היא חלק מעניני גרושין, ואין לבית משפט או לרשות אחרת שאינה בית דין רבני, לעסוק בדבר.

ובסיכום דבריו כתב:
א. נקיטת צעדי אכיפה ישירים או עקיפים, שנועדו לזרז את סידור הגט, הם ענין לבית דין רבני בלבד, כפי שסידור הגט נעשה בו.

ב. ראוי שיבוא תיקון מפורש לחוק לקיום פסקי דין של גירושין, שיאפשר לבתי הדין להטיל סנקציות ממוניות, כולל פסיקת נזיקין. בתי הדין יעשו בזה שימוש מושכל במינון הנכון ובמקום הנכון.

ג. מסירת הנושא לבתי המשפט עלולה ליצור בעיה קשה בכשרות הגט.

הרי שפסיקת נזיקין ע"י בתי המשפט כדי לאלץ את הבעל לגרש את אשתו, מהווה "גורם מכשיל" להמשך הליך הגירושין בין הצדדים.

בנסיבות תיק זה, הבעל לא חויב מעולם לגרש את אשתו, ואף בהחלטת בית הדין האחרונה מיום 14.4.10 נאמר כי "אין עילה הלכתית לחייב את הבעל בגט", והצדדים הופנו לניהול משא ומתן.

בית הדין עיין בפסק הדין של בית המשפט. בין השאר, נסקרו שם טענות הצדדים. האשה תבעה סה"כ סך 1,200,000 ש''ח. הבעל טען בין תשובותיו כי לא חויב בגט ע"י בית הדין הרבני. השופטת כתבה בתוך דבריה כי "אין בתביעות אלו כדי 'לפלוש' לתחום שיפוטו של בית הדין הרבני, שכן עניינן הינו תחום דיני הנזיקין בלבד ואין בהם דבר לענין סידור הגט". עוד ציינה השופטת כי "אין להעלים עין מכך שבמידה ויושת על הבעל חיוב לשלם לרעייתו פיצוי כספי, עלולה להתעורר בעיה הלכתית בשל החשש ל'גט מעושה', ואולם, אין בקיומו של חשש זה כדי למנוע את בירורה של התביעה שעילתה כאמור מצויה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה". כן הוסיפה כי חשש זה הובהר לתובעת במהלך הדיון. עוד ציינה השופטת כי ניתן לחייב בנזיקין אף ללא חיוב הצדדים בגט ע"י בית הדין. למעשה פסק בית המשפט סך 180,000 ש''ח שישולמו תוך 90 יום, ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית. כן חויב הנתבע בהוצאות משפט בסך 10,000 ש''ח.

ובכן, בית הדין רואה בהחלטת בית המשפט לחיוב הבעל בנזיקין התערבות שאינה ראויה מצד בית המשפט בהליך הגירושין אשר נתון לסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אשר הוא זה שמחליט ע"פ גדרי ההלכה והנסיבות שלפניו האם יש מקום לחייב בגט או שמא לאו. עם זאת נדגיש כי לא הפלישה לסמכותו של בית הדין כשלעצמה היא המטרידה אותנו, אלא עצם כשרותו של הגט.

וראה בעניין זה דברי כב' השופט סילמן ניצן (תיק תמ"ש 48362-07-12) שכתב כך בתוך דבריו בענין תביעות נזיקין שתכליתן קידום הליך הגירושין המוגשות בפני בית המשפט:
17. מסגרות רבות של שיקולים, עומדות לפנינו לצורך הקביעה אימתי תקום עילה. קיימים שיקולים שעניינם הכבוד ההדדי בין הערכאות (בכל הנוגע למתחמי הסמכות), שאלת הפגימה בתוקפו של הגט, שיקולים מערכתיים של יעילות מחד, וזילות מוסד הנישואין והגירושין מאידך, ועוד.

ועוד הוסיף שם:

25. מתן פתח רחב להליכי נזיקין בגין רצון להתגרש, עלול להביא לזילות מוסד הנישואין; מדרון חלקלק בפתח – האם כל סירוב לגירושין דינו תביעה???

26. די יהיה במריבת אוהבים, בני זוג צעירים בתחילת דרכם, כדי להקים עילה; די יהיה ב"הקדיחה תבשילו" – כדי להפר חובת זהירות; הרי לך תכתיב- התגרש כעת, שאחרת תישא בנזק; אם אצו צדדים להגיש תביעות, אוץ יאוצו למסור ספר כריתות. ואנה אנו באים???

ועוד הוסיף שם באשר לפגיעה בסמכות בתי דין באמצעות פסיקת נזיקין לקידום הליך הגירושין:
27. שנים רבות עולם הגירושין, היה מלכות נפרדת; כך טיבם וטבעם של דברים- שהרי כב' ביה"ד עסק באיסור ובהיתר, וידע לבחון הדברים קלה כחמורה במסגרת הסמכות המסורה לו בחוק שיפוט בתי דין רבניים.

28 משמעות פריצת הגדר בתביעות הנזיקין היא אחת- לא עוד סמכות ביה"ד להכריע בגורל קשר הנישואין, כי אם "מסדר גט" גרידא. לא עוד שאלה אם קיימת עילה לגירושין אם לאו, שהרי די במריבה, חוסר רצון או מצווה.

29. לא זו היתה כוונת המחוקק ולא זהו כיבוד הסמכות המסורה לכב' ביה"ד; דומני כי ככל שעילת הנזיקין תורחב, תהיה בכך נגיסה גדולה יותר מסמכות בית הדין, ועשיית פלסתר של הוראות החוק, אשר קבעו את "מלכויות" דיני המשפחה והסטאטוס.

וסיים פסק דינו באמרו:
46. משכך, סבורני כי תנאי לקיומה של עילה בנזיקין בגין סרבנות גירושין, הנה פסיקת ערכאה מוסמכת בדבר "חיוב בגירושין" או למעלה מכך, ובמקרים נדירים – פסיקה של "מצווה להתגרש", בנסיבות קיצון כגון נסיבות המלוות באלימות, הקמת תא משפחתי שני, ניכור מוחלט ועוד, או במקרים בהם ממילא לא ניתן יהיה לקבל חיוב כאמור עקב כללי הדין האישי (וראה פסק דינה של חברתי, כב' השופטת מירז בתמ"ש 14177-09-09).

ולהליך

47. בתיק זה לא קיים פסק דין לגירושין, וזאת על אף שניתנה ארכה לניהול ההליכים בביה"ד הרבני; בנסיבות העניין, לאור השיקולים לעיל, סבורני כי אין מקום לניהול הליך זה והוא מחוסר עילה. לא מצאתי טעם להחיל נסיבות הקיצון המתוארות לעיל, המגדירות הנתבעת כ"סרבנית". לטעמי, נוכח השיקולים לעיל, ובהעדר פסק גירושין בביה"ד, משולל ההליך עילה.

48. נוכח זאת, אני מורה על מחיקת התביעה בתיק זה; לאור השאלה המשפטית, ולאור התנהלותו החברית וההגונה של ב"כ התובע, איני עושה צו להוצאות.

כך שמתן החלטה לפיצוי נזיקין בנסיבות בהם אף לא חויב הבעל בגט, כגון בנסיבות דידן, הינה חמורה אף מעבר לשאר פסיקות פיצוי נזיקין שניתנות במקרים של חיוב גט, אשר אף הן פוגמות בכשרות הגט, כאמור.

בית הדין מיצר על כך כי האשה, במו ידיה, דוחה מעליה את האפשרות להתגרש מבעלה. בתי הדין הרבניים שוקדים בכל כוחם כדי להביא לפתרונם של תיקי גירושין סבוכים ולשם הבאת הצדדים לגירושין בהקדם האפשרי. לשם כך בתי הדין משתמשים בכל האמצעים החוקיים שנתנו להם ע"י המחוקק (כולל חוק לקיום פסקי דין לגירושין) וכן באמצעים אחרים הכשרים ע"פ הלכה (כגון הרחקות דרבנו תם), ובפועל מרבית תיקי הגירושין מסתיימים בעזרת כלים אלו אף ללא הליך ארוך מדי בין הצדדים. בנסיבות תיק זה, האשה בחרה שלא להגיש כל בקשה לבית הדין החל ממתן ההחלטה מיום 14.4.10, וכתחליף לכך בחרה לגשת לבית המשפט כדי לאלץ את הבעל להתגרש בדרך של פסיקת נזיקין. בית הדין מיצר על דרך זו שבחרה לה האשה, אשר בסופו של דבר, היא זו שמרחיקה ממנה את הגט המיוחל.

מן הראוי להדגיש כי ב"כ האשה עצמו הודה בבית הדין כי החיוב בנזיקין הוטל עקב "משיכת הגט" כלשונו, וכי "השופטת ועו"ד התרו בו לסיים את התהליך והוא לא רצה לשמוע ולכן לא הותיר בפני ביהמ"ש ברירה אלא לקנוס אותו". ברור לכול אפוא כי הן תביעת הנזיקין והן פסק הדין הנזיקי אינם אלא "קנס" וכלי לחץ למתן גט פיטורין. אך גם אם יהיה מי שירצה להיתמם ולומר שפסיקת הנזיקין לא נועדה לקדם את מתן הגט והיא ניתנה אך ורק כדי לפצות את האשה על נזקה עקב אי-קבלת הגט, אין בכך כדי לאיין את הלחץ על הבעל לתת גט בניגוד לרצונו הטוב והחופשי.

כאמור, אין בהסכמת הבעל כיום לגרש, שניתנה בגין חיובו בנזיקין ובגין חששו מתביעות נזיקין עתידיות, כדי לקדם את הליך הגירושין בין הצדדים על פי דין תורה.

לאור האמור, בית הדין דוחה את תביעת הגירושין של האשה, והתיק ייסגר.

ניתן ביום כ"ט באדר התשע"ג (11/03/2013).

הרב יצחק שמואל גמזו – אב"ד
הרב יצחק אושינסקי – דייןהרב ישראל דב רוזנטל – דיין