א. לפנינו בקשת האישה למתן צווי הגבלה ולפסיקת "מזונות מעוכבת" נוכח סירובו של הבעל לקיים את פסק הדין מיום ג' ניסן תשע"ג (13.3.2013) בתיק 881349/1, במסגרתו חויב לתן לה גט.

ב. הצדדים – המשתייכים לציבור החרדי ליטאי – נישאו לפני כתשע שנים ופרודים כבר למעלה משנה ולהם שני בנים כבני שבע וארבע שנים.

כבר בפתיחת הדיון הראשון, הודיעה האישה על רצונה להתגרש באופן מידי. לעומת זאת, הבעל, אשר הגיש את התביעה, התנה את נכונותו להתגרש בתנאים שונים.

ג. במשך חודשים ארוכים – טרם הגיע עניינם של הצדדים להרכב שלנו – היו האישה ובני משפחתה קרבנות למסע סחיטה נבזי של הבעל וחבר מרעיו. כשכשל ניסיון הסחיטה – שינה הבעל את הטקטיקה. באצטלה של דאגה כביכול "לטובתם הרוחנית של הילדים" פעל הבעל בסיוע חבר מרעיו להכפיש את אשתו ואם ילדיו – בסגנון בזוי ונקלה שטרם נתקלנו בו, כשבמקביל, הוא מתנה את "נכונותו" להתגרש בפטור קבוע ממזונות ילדיו ובהישגים כלכליים נוספים שספק רב אם הוא זכאי להם על פי דין.

ד. בפסק הדין מיום ג' ניסן תשע"ג (14.3.2013) קיבל בית הדין שלנו (בראשותו של כבוד אב"ד הגרח"ש שאנן שליט"א – אשר פרש בימים אלו לגמלאות) את תביעת הגירושין של האישה וחייב את הבעל לתן גט, וזאת לנוכח העובדה, שהצדדים הצהירו שאינם רוצים זה בזה וחפצים בגירושין, ולאור הטענות החמורות בהם מאשים הבעל את האישה.

בית הדין גם קבע כי מזכירות בית הדין תקבע מועד מוקדם לסידור גט ושככל שהבעל לא ייתן גט לאשתו במועד הקבוע – ייקבע ע"י המזכירות מועד דיון מוקדם במסגרתו ישקול בית הדין אם יש מקום לפסוק לאישה מזונות מדין מעוכבת להינשא כמו גם אם יש מקום לכפות על הבעל לתת לאישה גט.

ה. ביום כ"ז ניסן תשע"ג (7.4.2013) דחה בית הדין את בקשת ב"כ הבעל לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית הדין הבהיר בהחלטה כי לא יאפשר לסחור בטובת הילדים בתמורה לסידור הגט – אותו הבעל מחויב לתן על פי דין.

בהחלטה מיום ז' אייר תשע"ג (17.4.2013) דחה גם כבוד בית הדין הרבני הגדול את הבקשה לעיכוב ביצוע.

ו. לצדדים נקבע מועד לסידור הגט. הבעל עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון.

בנסיבות אלו, ובהתאם לפסק הדין, נקבע דיון מוקדם בבקשת האישה למתן צווי הגבלה כנגד הבעל ולפסיקת מזונות מדין מעוכבת.

בית הדין דחה את בקשות של ב"כ הבעל לדחיית מועד הדיון בקבעו, שההלכה, המוסר והחוק מחייבים לקבוע דיונים מהירים וצפופים כשאנו עוסקים בעגונות ובסרבני גט. בית הדין גם הבהיר כי נשים עגונות לא יחכו ל"חלון" ביומן פרקליטו של סרבן גט.

ז. ביום י"ג אייר תשע"ג (23.4.2013) קיים בית הדין דיון בבקשות האישה.

ב"כ האישה ביקש כי בית הדין יפעיל את סמכותו ההלכתית והמשפטית כדי להביא את הבעל לקיים את פסק הדין ולתן גט לאשתו. ב"כ האישה ציין שהוא סבור שבנסיבות העניין לא יהיה מנוס מכפיית גט על הבעל באמצעות מאסר.

מנגד, ב"כ הבעל – על אף הזמן הרב שהוקצה לו – לא הגיב באופן ענייני על הבקשה והתמקד בהתנגחות עם בית הדין ובהכפשת האישה.

אנו מבינים אותו היטב. כשאין תשובות ענייניות, נאלצים להסתובב סחור סחור ולהמשיך בדרך ההכפשה.

ח. אנו מוצאים לנכון להגיב על שתי התבטאויות מקוממות של ב"כ הבעל.

ההתבטאות הראשונה: "מה בית הדין ממהר? האישה ממתינה רק שנה". אנו רוצים להזכיר לב"כ הבעל ששנה היא 365 ימים כמו גם 365 לילות של דמעות והיטלטלות בין ייאוש לתקווה.

התבטאות מקוממת אף יותר הייתה כי האישה "מעגנת את עצמה". מסתבר שאין גבול לעזות הפנים של סרבן הגט, המאשים את מסורבת גט בעגינותה – בשל סירובה להסכים לדרישתו לפטור קבוע ממזונות ילדיו.

ט. הרמ"א בשו"ע אבהע"ז בסימן קנד סעיף כא (בהתבסס על דברי רבינו תם בספר הישר סי' כד ומהרי"ק שורש קב) כתב:

"בכל מקום שאין כופין בשוטים, אין מנדים אותו גם כן, ומכל מקום יכולים לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו... עד שיגרש, ובכל חומרא שירצו בי"ד יכולים להחמיר בכהאי גוונא ובלבד שלא ינדו אותו."

מסורת הפסיקה בבתי הדין הרבניים היא שבמקרים שיש מקום לחייב את הבעל בגט יכול בית הדין לגזור עליו "הרחקות דרבינו תם", שאינן אלא מניעת טוב ב'שב ואל תעשה'. (עיין בדברי הגרא"י ולדנברג זצ"ל בשו"ת ציץ אליעזר חלק יח סי' נא ובהרחבה בדברי יבלחט"א מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר חלק ח אבן העזר סי' כה).

י. אשר על כן, לאחר שיקול דעת הלכתי, ובהתאם לסמכות שמעניק לבית הדין סעיף 2 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין לגירושין), התשנ"ה- 1995, אנו נותנים בזה צו המורה לפגוע בזכויות הבעל המפורטות להלן:

1. לקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה.

2. לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שקים מחשבון בנק, בדרך של קביעה כי הוא לקוח מוגבל מיוחד כמשמעותו בחוק שקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981.

יא. אנו קוראים לבעל לשוב מדרכו הרעה, לנהוג כמנהג בני ישראל הכשרים ולשמוע בקול בית הדין אשר הורה לו ליתן גט לאשתו.

אנו פונים לכל מי שהיכולת בידו לבוא לעזרת האישה המעוגנת על ידי בעלה ולסייע בשחרורה מכבלי העיגון.

יב. ככל שהבעל לא ייתן גט לאשתו בתוך 30 יום ישקול בית הדין לחייבו במזונות מדין מעוכבת כמו גם אם יש מקום לכפות מתן גט בדרך של מאסר.

ניתן לפרסם החלטה זו תוך השמטת שמות הצדדים.

ניתן ביום י"ד באייר התשע"ג (24/04/2013).