ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב דניאל אדרי הרב אייל יוסף הרב דוד בר שלטון |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 573392/12 | |
תאריך: |
י'' בסיון התשע"ג
19/05/2013 | |||
תובעת |
פלונית
בא כוח התובעת עו"ד זיו גרובר | |||
נתבע |
פלוני
בא כוח הנתבע טו"ר הרב אברהם גולובנציץ | |||
הנדון: | חלוקת רכוש – כריכה | |||
נושא הדיון: | חלוקת רכוש |
"לאחר עיון בכל החומר שבתיק מגיע בית הדין למסקנות כדלקמן:
א. לא נשמעה שום עילה שיש בה ממש כדי לשלול מהאשה את כתובתה.
ב. בכתובה התחייב הבעל בסך 180,000 דולר בחתונה בתאריך ב' אדר תשנ"ט (מרץ 1999).
ג. מתוך כל החומר שבתיק עולה בבירור כי הבעל הוא האשם בהריסת חיי הנישואין כאשר עיניו נתן באחרת.
ד. הלכה ידועה היא כי דירה הרשומה על שם שני הצדדים שייכת לשניהם שווה בשווה על אף שההשקעה לא הייתה שווה כלל ועיקר. וזאת בהתאם לפסיקה המקובלת כי הרישום בחלקים שוים כמוה כמתנה לכל דבר. ולכן גם אם מוכח כי צד אחד השקיע לבדו הרי שנכונותו לרשום את הדירה על שם שני הצדדים דינה כמתנה.
ה. אולם פסיקה זו אינה חלוטה, ידוע שישנם בתי דין שאינם מקבלים זאת ומחלקים את הדירה לפי ההשקעה ולא לפי הרישום בטאבו. אך רוב בתי הדין אכן מכריעים כי דירה הרשומה על שם שני הצדדים שייכת לשניהם שווה בשווה – כל זאת בהתחשב בדיני מוחזקות דהיינו שגם אם יש ספק בדבר יש להשאיר לכל אחד את החלק שבו הוא מוחזק – ולעניין קרקעות (כולל דירות) הרישום בטאבו יוצר מוחזקות. סימוכין לדבר מצאנו בפד"ר יא עמוד 127 (נימוקי הרב צימבליסט) שכתבו:
'אף שרוב כספי הדירה שולמו ע"י אבי האשה, מכל מקום כיון שמחצית הדירה נרשמה בטאבו על שמו, יש מקום לומר שהרי זו כמתנה שנתנו לו. ואף שיש מחלוקת הראשונים אם אנו רואים את הרישום כמתנה, וכפי שנתבאר בדברי הרב דיכובסקי, מ"מ מספק אין להוציא ממנו. וכן היא מסקנת התומים בסי' ס"ב ס"ק ה', וכאשר העלו בפס"ד מבי"ד הגדול שבכרך ו' עמ' רס"ד. גם לדברי ערוך השלחן סי' ס"ב אות ו' דבזמנינו אין שום ראי' מה שנכתבו קרקעות ע"ש וכו', מפני שהרבה עושים כן מפני איזה טעמים שיש להם ואין כוונתם להקנות להם, לכן צריכים הדיינים להיות מתונים בזה מאוד. מ"מ נראה שעכ"פ יש ספק שמא נתכוונה למתנה, וממילא אין להוציא ממנו.'
ו. בנידון דידן שלא באנו להכריע בנושא הדירה אלא בשאלת הכתובה, הרי שאנו באים להוציא ממון מהבעל והוא הרי יכול לטעון "קים לי". דהיינו מקובלים עלי דברי הפוסקים שהאשה קיבלה יותר מהמגיע לה בדירה בגלל שלא השקיעה את המחצית לרכישתה יוצא אפוא שלדבריו יש לקזז מסכום כתובתה את מה שקיבלה עבור חלקה בדירה מעבר להשקעתה.
ז. מכל האמור עולה כי אין לנו כיום את כל הנתונים להכריע ואפשר שיש צורך להביא את הצדדים לידי פשרה."
"...באשר להשקעתה של האשה בקניית הדירה, קיימת מחלוקת בין הצדדים, כאמור לעיל. בשאלה זו, בית הדין נוטה לעמדת הבעל, זאת לאור המובא בפרוטוקול הדיון מתאריך י"ב אייר תשס"ט 6.5.09 שורות 45–47, שם טען ב"כ האשה כי משפחתה של האשה נתנה מתנה של 45,000 דולר לשם קניית הדירה. כשנשאל ע"י בית הדין האם יש לו הוכחות על כך, השיב ב"כ התובעת בחיוב. עוד הוסיף כי האשה הביאה עמה מהחתונה וממשפחתה סך של 45,000 דולר אך הוא אינו יודע לומר האם זה עבר ישר לקבלן או דרך החשבון המשותף. למעשה, עד היום לא קיבל בית הדין שום ראיה המוכיחה את טענת האשה הנ"ל, מלבד טבלת התשלומים המופיעה בסיכומי האשה מתאריך 9.3.10, סעיף 59. לאור זאת, בשלב זה בית הדין אינו מחשיב בחשבון הכתובה השקעה מצד האשה לטובת רכישת הדירה, זאת לאור הערפול השורר בפן העובדתי המשפיע גם על הפן ההלכתי.
פסק הדין הנ"ל מבוסס על ההנחה הנ"ל. אם האשה מעוניינת להציג את ראיותיה בצורה מסודרת, עליה לפנות לבית הדין וייקבע דיון מיוחד לצורך כך. במידה ובית הדין ימצא לנכון להחשיבן, הן יילקחו בחשבון באמצעות תיקון סך חובו של הבעל בגין הכתובה.
ונעבור לחישוב המספרי. הדירה נמכרה בסך 625,000 ש''ח. המחצית לכל צד 312,500 ש''ח. גובה הכתובה הוא 180,000 דולר (בחישוב שקלי נכון ליום 13.4.10 ע"פ שער יציג 3.684 ש''ח לדולר, גובה הכתובה הוא 663,120 ש''ח). כמצוין לעיל, נקזז מסך חיוב הבעל בכתובה את החלק אותו זוכה האשה מדמי הדירה (312,500 ש''ח). עולה שחיובו של הבעל בכתובה הוא בסך 350,620 ש''ח. מסך זה יש להפחית את חיובו של הבעל באיזון המשאבים (ע"פ דו"ח אקטואר) בסך 7,359 ש''ח (כמצוין בסיכומי הבעל שהתקבלו בתאריך 13.1.09), שהרי הלכה היא בידינו שאין לחייב את הבעל גם בסך הכתובה וגם בסך איזון המשאבים. סה"כ חיובו של הבעל הוא 343,261 ש''ח.
מסקנות
א. הבעל חייב בכתובת אשתו.
ב. בנסיבות תיק זה, סך החיוב לכתובתה הוא 343,261 ש''ח.
ג. פסק דין זה אינו כולל את השקעתה של האשה בדירה, אם אכן הייתה. במידה והאשה מעוניינת להציג את ראיותיה בעניין זה, עליה לפנות לבית הדין וייקבע דיון מיוחד לצורך כך."
"בפנינו בקשת ב"כ האשה לסידור גט לאלתר, ומנגד, תגובת ב"כ הבעל. לאור העובדה שבית הדין כבר הוציא החלטתו בענין הכתובה ולאור פסק הדין לגירושין מתאריך 4.3.08 בו נאמר בין השאר כי הבעל מסכים להתגרש לאלתר, בית הדין מורה על סידור גט בין הצדדים. על המזכירות לקבוע מועד לסידור הגט."בית הדין קבע מועד לדיון לאחר שהאשה וב"כ הציגו ראיות ומסמכים בעניין השקעת האשה בדירה. בית הדין קיבל את סיכומי הצדדים וב"כ.
לאור האמור בהחלטה מיום 15.4.2010 "בית הדין אינו מחשיב בחשבון הכתובה השקעה מצד האשה לטובת רכישת הדירה, זאת לאור הערפול השורר בפן העובדתי המשפיע גם על הפן ההלכתי. פסק הדין הנ"ל מבוסס על ההנחה הנ"ל. במידה והאשה מעוניינת להציג את ראיותיה בצורה מסודרת, עליה לפנות לבית הדין וייקבע דיון מיוחד לצורך כך. במידה ובית הדין ימצא לנכון להחשיבם, הן ילקחו בחשבון באמצעות תיקון סך חובו של הבעל בגין הכתובה."
"ש. זה בדיוק מה ש[פלונית] אומרת שאתם הסכמתם והיא הביאה את זכויותיה.כמו כן, קיבלו הצדדים מדוד האשה סך של 57,000 ש''ח – צורף דף חשבון מהבנק של דוד האשה המאשר העברת סך של 56,000 ש''ח שהופקדו בחשבון הצדדים. (אמנם בסיכומים נכתב 57,000 ש''ח וכתב ב"כ האשה שזהו הסכום שהועבר לצדדים, אך הצדדים בחרו להפקיד לבנק סך של 56,000 ש''ח ולאחר מכן עוד 1000 ש''ח בנפרד). סכום זה הופקד ב-3 המחאות, המחאה בסך של 5,000 ש''ח, המחאה בסך של 41,000 ש''ח והמחאה בסך של 10,000 ש''ח (צורף טופס הפקדה בחשבון הצדדים).
ת. גם אני הבאתי את הזכויות שלי, אולי הזכויות שהיא הביאה היו יותר גבוהות מהזכויות שאני הבאתי, היא הביאה סך של 75,000 ש''ח ואני הבאתי 15,000 ש''ח."
"ש. יכול להיות שנתת גם הוצאות החתונה וגם מתנת חתונה?ב"כ האשה טען שהאשה הביאה עמה סכום אשר כולל מתנות שקיבלה מאח האם והסבתא, סך של 55,000 דולר. אך המעיין ימצא שהאשה הביאה סך של כ-45,000 דולר. לדברי ב"כ האשה דוד האשה נתן 20,000 דולר וציין לפרוטוקול הדיון מיום 23.3.05 עמוד 59 שורות 5-9 הובאו לעיל. המעיין שם יראה שמדובר באותם 10,000 דולר שאם הדוד (הסבתא) נתנה והם כלולים בסך של ה-56,000 ש''ח.
ת. למעשה, ההוצאות של החתונה היו 25,000 דולר כמדומני, וכנראה הסך של 10,000 ש''ח ניתנו על ידי כדי להשלים את ה-10,000 דולר לסך של 12,500 דולר שהיו מחצית מהוצאות החתונה.
ש. עזרת ל[פלונית] גם במחצית הוצאות החתונה וגם מתנת החתונה?
ת. נכון, 41.000 ש''ח שמופיע בתדפיס, נ/2 זה כנראה מתנה מאמי ל[פלונית], ה-5,000 ש''ח, איני זוכר ממי ואני נתתי מתנה 10,000 דולר. 40,000 ש"ח היו שווי ערך ל-10,000 דולר של אמי, זה ניתן מאמי ועבר דרך החשבון שלי, אמי לא נתנה דולרים.
"שאלה ראובן קנה בתים ועשה שטר בשמו ובשם אשתו ומת ראובן ובאה האלמנה לגבות כתובתה ויורשי ראובן טוענים כי הבתים כולם שלהם, כי אף על פי שהבתים הם בשמה, והיא אומרת שמנכסים שנפלו לה מבית אביה קנו אותם, תוספת על מה שכתב לה בכתובתה הודיעני אם טענתה טענה ואם היא נאמנת דיהיב לה תוספת על מה ששעבד לה בשטר הכתובה, ואפילו קנאן מנכסיו שתיטול כתובתה ויהיו הבתים שלה.משמע מדברי הרשב"א אף שהבית רשום על שם שני הצדדים, אם הבית נקנה מכספי הבעל אין אנו אומרים שזו הוכחה שנתן לאשה את הבית במתנה ואין לנו להתחשב בקביעת הבעל על פי הרישום, אלא צריך לברר מי הוא ששילם.
תשובה, אילו קנה ראובן מנכסיו אף על פי שכתב השטר בשם אשתו לא קנתה כדאיתא בפרק הגוזל קמא... ומשום דמימר אמרינן לפיוסא בעלמא הוא דעבדא להבריח מבעל חוב... אבל אם היא טוענת שקנתה שנפלו לה מבית אביה, רואים אם מוחזקת בכך שיש לה נכסי מלוג אם לאו ואם הוחזקה בכך וטוענת כן הדין עִמה, אבל אם אינה מוחזקת בכך, אינה נאמנת ואפילו בשבועה..."
"אבל שטרי חובות וקניית הקרקעות שעשה הבעל על שמה הם שלה. ואם הם עשויים על שמה ועל שם בעלה הם שותפות בין שניהם."המקור לזה הוא בתשובת הרא"ש כלל צו אות ד' וז"ל:
"וששאלת אשה שטוענת על קצת קרקעות שהניח בעלה שהם חצים משלה כי בעלה קנה חצים משל מעותיה שנפלו לה מבית אביה והשטר כתוב בשם שניהם, יראה שכל הקרקעות שקנה בעלה והשטרות כתובין גם בשם האשה שהקרקעות חצים שלה, כי אדם הקונה קרקע אין דרך שיכתוב את אשתו בשטר הקנאה וזה שכתב שם אשתו, ניכרין הדברים שחצי דמי הקרקע הן משלה. אם היה שטר הקניה כתוב כולו על שמה הדבר ידוע שהקרקע היה שלה. מה לי כולו מה לי חציו. נדון זה הוי כאלו נכתב השטר לאינש בעלמא מה לי אשתו ומה לי אינש דעלמא."וכתב הדרכי משה על הטור אבהע"ז סימן פו אות ד בשם הרשב"א בתשובה סימן תתקנ"ד, דדוקא שהיא בחזקת שיש לה נכסי מלוג וטוענת כן אז הדין עמה אבל אם אינה מוחזקת בכך עליה להביא ראיה, ואינה נאמנת אפילו בשבועה, דכל מה שיש לאשה בחזקת בעלה הוא כי סתם אשה נושאת ונותנת תוך הבית.
"באבהע"ז ס"ס פו כתב דאפילו אם נושאת ונותנת בתוך הבית מ"מ אם הוא ידוע שהבעל עצמו כתב שטר על שמה הרי הוא שלה ואם כתבו הבעל על שם שניהם הרי הוא של שניהם ומור"מ איירי כאן בכתבה האשה מעצמה ע"ש עצמה או על שם שניהם דאז צריכים דוקא שלא תהא נושאת ונותנת בתוך הבית וק"ל."ועיין בנתיבות המשפט שם ביאורים אות ז שהביא את דעת הש"ך שאם כתב הבעל בעצמו השטרות על שמה מחלוקת הרא"ש והרשב"א וכתב:
"ולפענד"נ דאין כאן מחלוקת" ע"ש. גם התומים סב סק"ה כתב שאם הבעל העלה על שם האשה בקנין לרא"ש הרי הוא של האשה ולרשב"א הרי הוא של הבעל כיון שנושאת ונותנת בבית."גם בתשובות שארית יוסף סימן עה נשאל בענין זה וז"ל:
"שאלה על אשה שיש לה בית דהיינו שנכתב לה בערכאות שפלוני מכר לה בית משלו, והאמת שבעלה נתן המעות בעד הבית לפלוני הנ"ל וצוה לכתוב לאשתו הבית שיהא שלה אבל בערכאות אינו כתוב רק שהיא קנתה הבית... אם הבעל אוכל פירות מהבית, תשובה יש לעיין אם נאמר שנדון בה כפי מה שכתב בערכאות שקנתה מאחר, או... כפי האמת שהבעל נתן המעות ונתן לה במתנה... מתנת הבעל אז אין אוכל פירות... זאת ועוד אחרת ואף שהבעל נתן המעות לפי דבריה מ"מ שמא עשה כדי להבריח מבעלי חובו ולא גמר ליתן לה... ולפחות לא יהיה לה בו כח יותר מבשאר נכסי מלוג."משמע מדבריו שמסתפק אם נתן לה במתנה או שעשה זאת רק בכדי להבריח ולא גמר ליתן לה ושלא כדברי הרשב"א שכתב שאין לראות ברשום משום בעלות.
"ויש לדקדק עתה כשנכתב קרקע על שם האשה בערכאותיהם צריכים הדיינים להיות מתון בזה כי יש לפעמים שהבעל כותב נכסיו על שם אשתו מפני איזה טעמים ולעולם הנכסים הם של הבעל לכן צריכים לחקור בזה הרבה". וכתב עוד בסימן סב אות ו' כבר בארנו בס"ס ס בזמנינו אין שום ראיה ממה שנכתבו קרקעות על שם האשה ואפילו נתקיים בערכאות מפני שהרבה עושים כן מפני איזה טעמים שיש להם ואין כוונתם להקנות להם."עיין בפד"ר ח"א פסק דין של הרבנים א. גולדשמידט, ש.ש. קרליץ, י.בבליקי עמוד 117 שכתבו
"...שלפי הרשב"א ודאי ולפי בעל שארית יוסף מספק, אין לנו להתחשב בקביעת הבעלות על פי הרישום אלא יש לברר מי שילם תמורת הבית.גם בפד"ר ח"ו ערעור בבית הדין הרבני הגדול בראשות של הרב הגאון יוסף שלום אלישיב זצ"ל והרבנים סלמאן ח. עבודי וא. גולדשמידט עמודים 262-264 שכתבו בעל שקנה דירה מכספו ורשם אותה ע"ש אשתו, יש מן הפוסקים הראשונים הסוברים שהאשה זכתה בה בתור מתנה ויש אומרים שהבעל נאמן לטעון שהוא רשם הדירה על שמה מסיבה מסויימת ולא כיון לשם מתנה, ובעמוד 264 כתבו בזו הלשון "אכן יש גם לומר דדוקא בדירה קנויה שהבעל שילם מכספו והוא רשם בטאבו ע"ש אשתו, זוהי הוכחה שהבעל נתן לה במתנה שהרישום בטאבו הוא הקובע את הבעלות". ע"ש.
אולם אין הדבר כך, כי פשוט הדבר שבכגון דא בשאלת הכוונה ברישום, יש לקבוע לפי הנוהג והרגיל בדרך העולם בכל זמן וזמן. וידוע שעכשיו נוהגים לרשום רכוש ובייחוד בדירת מגורים, על שם שני בני הזוג במכוון שלשניהם תהיה הבעלות על הרכוש, הרישום מורה שזה ששילם או שילם יותר נתן את היתרה בחלקו במתנה לשני, לכן אין לבטל בזמן הזה רישום המקנה ומחזיק בעלות לזה שנרשם על שמו מתוך ספיקות אולי לא הייתה הכוונה למתנה.
וכן מוכח מתשובת חתם סופר חו"מ סימן קמ"ב "בנדון בעל בית שנתן בית לאשתו והעלה בערכאות על שמה", ודן שם החת"ס בנוגע לבית זה בדבר ירושת הבעל אחר מיתתה ומשמע שתופס הוא בפשיטות שהבית שייך לה.
וכן כתב המהרש"ם בתשובה ח"ה סימן לח בענין בית שנכתב על שם הבעל והאשה, ומביא שם את תשובת שארית יוסף הנ"ל ומכריע המהרש"ם דמכיוון שנרשם על שמה הוי שלה.
לפיכך בנדון דידן אין לנו להיכנס לבירורים מי שילם את התמורה, כי שילם מי ששילם הבית מכיוון שנרשם של שם שניהם שייך הוא לשניהם בחלקים שווים"
"אף שרוב כספי הדירה שולמו ע"י אבי האשה, מכל מקום כיון שמחצית הדירה נרשמה בטאבו על שמו יש מקום לומר שהרי זו כמתנה שנתנו לו, ואף שיש מחלוקת ראשונים אם אנו רואים את הרישום כמתנה, וכפי שנתבאר בדברי הרב דיכובסקי, מ"מ מספק אין להוציא ממנו וכך היא מסקנת התומים בסימן סב סק"ה וכאשר העלו בפס"ד מבית הדין הגדול שבכרך ו' עמוד 264."ועיין עוד בענין זה בספר שורת הדין חלק ו' עמוד שנט במאמרו של הרב חיים שלמה שאנן שליט"א, ובחלק יא עמוד רנה במאמרו של הרב יעקב אליעזרוב שליט"א, ועמוד רנח במאמרו של הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א.
"ונראה שבזמנינו שנוהגים במתכווין לרשום את הדירה ע"ש שני בני הזוג, הרישום בוודאי יקבע שהדירה שייכת לשניהם ואף אם השני לא שילם עבורה הרי הראשון נתן לו חלקו במתנה וכן מוכח מתשובת חת"ס חו"מ סימן קמב בנידון בעה"ב שנתן בית לאשתו והעלה בערכאות על שמה ודן שם החת"ס בנוגע לבית זה בדבר ירושת הבעל לאחר מיתתה. ומשמע שתופס בפשיטות שהבית שייך לה וכן כתב המהרש"ם בתשובה ח"ה סימן לח בענין בית שנכתב ע"ש הבעל והאשה ומכריע המהרש"ם דמכיון שנרשם על שמה הוי שלה."וזאת העולה מכל האמור: דירה אשר רשומה על שם שני הצדדים אין לראות מי שילם יותר או שילם פחות – עצם רישום הדירה בטאבו מהווה חזקה ובעלות במקרקעין והצד ששילם או שילם יותר נתן את היתרה בחלקו במתנה לשני, והיות והדירה רשומה על שם שניהם שייכת לשניהם בחלקים שווים, הן לעניין חובות הדירה והן לעניין הזכויות.
"...השיתוף בנכסים משפחתיים מובהקים, ובראשם דירת המגורים, מתגבש במועד בו מתמלאים התנאים של הלכת השיתוף, כלומר ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף. אין הוא נדחה ל"מועד הקריטי" של משבר בחיי הנישואין. אכן, דירת המגורים המשותפת של בני הזוג מחייבת התייחסות שונה מזו של כלל הזכויות והחובות של בני הזוג. לדירת המגורים שמור בדין מעמד מיוחד. דירת המגורים היא נכס הקשור באופן ישיר לנישואיהם של בני הזוג. הזכויות בו משפיעות באופן הדוק על רווחת המשפחה כולה, בני הזוג כמו גם ילדיהם. דירת המגורים המשפחתית היא, על-פי-רוב, חלק משמעותי מרכושם של בני הזוג. היא המקום בו מתממשים חיי הנישואין. היא תעמוד בלב סכסוך גירושין אם יפרוץ. אכן "דירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק, לעתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעתים אף היחידי" (השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175; ראו גם רוזן צבי, בעמ' 167; מ' דרורי "דירת בני הזוג בפסיקתם של בתי הדין הרבניים ושל בתי המשפט האזרחיים" שנתון המשפט העברי טז-יז (תש"ן-תשנ"א) 89). דירת המגורים מהווה, בדרך כלל, את מבטחו הרכושי העיקרי של הצד החלש (רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל – בין קודש לחול 453 (תש"ן-1990) ). לכל עיסקה בדירת המגורים עשויות להיות השלכות כלכליות ורגשיות משמעותיות על בני הזוג.מאחר ובית הדין פסק, מצד הספק שמא האשה לא השקיעה כלל ברכישת הדירה והבעל יכול לטעון "קים לי". דהיינו מקובלים עלי דברי הפוסקים שהאשה קיבלה יותר מהמגיע לה בדירה בגלל שלא השקיעה את המחצית לרכישתה, יוצא אפוא שלדבריו יש לקזז מסכום כתובתה את מה שקיבלה עבור חלקה בדירה מעבר להשקעתה, ואכן בית הדין קיזז את הסך שקיבלה מהכתובה, אך לאור זאת שהוכח שאכן האשה הביאה עִמה סכום לא מבוטל כל הספק של בית הדין ו"הקים לי" שיכל לטעון הבעל "נפל לבירא עמיקתא". ומגיע לאשה מחצית מסך מכירת הדירה.
גישתו של בית משפט זה ביחס לדירת המגורים, כפי שבאה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי הדין, היא כי יש לראות כל אחד מבני הזוג כבעל זכויות במחצית הדירה כבר במהלך חיי הנישואין (פרשת הדרי, בעמ' 690; פרשת סיטין). הגישה המקובלת היא כי אין לחשוף את בן הזוג שאינו רשום לשלילת זכויותיו בדירת המגורים על ידי פעולה של בן הזוג האחר (ראו, ע"א 541/74 פרמינסקי נ' סנדרוב, פ"ד כט (2) 253; פרשת שצקי בעמ' 418; פרשת אי.תי.אס נהיגה עצמאית; ויסמן 187). דיספוזיציה בנכס זה צריכה להתבצע על בסיס הסכמה משותפת. ייתכן, כי דין דומה יחול על נכסים מרכזיים אחרים של בני הזוג, שיש להם השלכות משמעותיות, כלכליות ורגשיות, על הנישואין ועל כל בן זוג. השאלה אינה מתעוררת במסגרת הערעור שלפנינו, ואיננו נדרשים לקבוע בה מסמרות.
הקביעה אודות השיתוף המיידי בזכויות בדירת המגורים במהלך הנישואין מנביעה גם שיתוף מיידי בחובות הקשורים ישירות בדירת המגורים. השיתוף בדירה מצמיח אחריות משותפת בין הצדדים לחבות שנוצרו בקשר לנכס המשותף. כל בן זוג אינו רק נהנה מהשיתוף בדירת המגורים. הוא גם נושא בעול חובות שנעשו בקשר לרכישת הדירה או שכירותה, לתחזוקתה, איבזורה ולהוצאות השוטפות הנוגעות לה. כך, למשל, נושא כל אחד מבני הזוג באחריות להתחייבויות והלוואות בקשר לעצם רכישתה של דירת המגורים או שכירתה, גם אם ההתחייבות נעשתה על-ידי בן הזוג האחר. כמוהו הוא אחראי להתחייבויות שניטלו. אכן, הדבר מתבקש משיקולי צדק. כך עולה גם מכוונתם המשוערת של בני זוג המקיימים שיתוף בדירת המגורים. ההנאה מן השיתוף בדירת המגורים מחייבת חלוקה שווה וצודקת של ההתחייבויות והחובות שנוצרים ונצברים ישירות בקשר לדירה."