לפנינו תביעת המבקש לקבלת היתר נישואין על אשתו.

להלן השתלשלות האירועים בתיק זה.

ביום 22.12.05 הגיש הבעל [פלוני] בקשה למתן פס"ד לגירושין ולביצוע גט שליחות למקום מושבה של אשתו בארה"ב.

בבקשתו זו ציין הבעל כי נישא למשיבה [פלונית] ביום 13.4.00 בישראל כדמו"י. מנישואין אלו נולד לבני הזוג בן משותף, ביום 11.12.00.

ביום 12.7.02 נסעה המשיבה לארה"ב עם בנם המשותף למה שאמור היה להיות ביקור אצל הוריה אך אז הודיעה למבקש כי אין בכוונתה לחזור לישראל. המבקש הגיש תביעה ע"פ אמנת האג והתביעה התנהלה בעניין זה בארה"ב.

עוד הוסיף – כי הצדדים חתמו שם על הסכם פשרה שבמסגרתו הסכימו הצדדים להתגרש זמ"ז בגט פיטורין והסדירו את יתר המחלוקות ביניהם.

בדיון מיום ט"ז שבט תשס"ו (14.2.06) החליט ביה"ד על פנייה אל ראב"ד קליפורניה הרב גבריאל כהן שליט"א כי ביה"ד בארה"ב יאשר את הסכם הגירושין ויעביר לביה"ד את בירור השמות של האשה לצורך סידור גט שליחות. בהחלטה הנ"ל ציין ביה"ד כי הצדדים חיים בנפרד כבר שלוש וחצי שנים ולאור העיגון המתמשך מצוה לזרז את הטיפול הראוי בתיק זה.

ביום 19.2.06 נתקבלה בביה"ד פנייתה של האשה ובה היא מודיעה כי נקבע לה דיון בעניין הגט לתאריך 14.2.06. במכתב כתבה האשה כי היא מתגוררת בניו יורק וכי לא תוכל להופיע בביה"ד. עוד ביקשה במכתבה זה לקבל את ההחלטה בעניינה לכתובתה או לפקס ע"פ פרטים שצירפה למכתבה.

ביום 6.3.07 נתקבלה פנייתו של הבעל לזירוז ההליכים בעניינו תוך ציון העובדה כי בידיו תמונות של האשה עם גבר אחר.

ביום 4.9.07 קיבל ביה"ד את פנייתם של הורי האשה, הרב [ש' א'] ורעייתו בה ציינו כי קיבלו את כתבי ביה"ד אלא שלצערם הם אינם יודעים את הכתובת של בתם ואשר על כן הם שולחים בחזרה את כתבי ביה"ד. כמו כן, ציינו הורי האשה כי זה כשנתיים אין להם כל קשר עם בתם וכי אין להם שום מושג היכן היא נמצאת.

ביום 8.10.07 נתקבלה פנייתו הנוספת של הבעל בה קבל הבעל על כך שהאשה מתעלמת מכל המסמכים הדרושים להמשך הטיפול הראוי בעניינם. במכתבו הנ"ל ציין שוב את כתובתה של האשה ואת הפרטים של הוריה. בסיום מכתבו עתר לקיום דיון נוסף בעניינו בציינו כי האשה נטשה את הבית כבר בשנת 2001. ביום זה קיים ביה"ד דיון בעניינו של המבקש.

המבקש חזר על טענתו הנ"ל כי אשתו ברחה עם בנם המשותף בשנת 2002 והוסיף כי הצדדים התגרשו אזרחית לאחר שהגיעו בארה"ב להסכם גירושין אזרחי. הוא ציין שלדיוני ביהמ"ש הגיעה המשיבה עם גבר זר וכי בידיו תמונות של האשה עם גבר אחר. לדבריו, כיום הוא אינו יודע היכן היא מתגוררת וכל המכתבים אשר נשלחו לכתובתה הקודמת חזרו.

ביה"ד בהחלטתו מהיום הנ"ל הורה על זימונם של הצדדים לדיון בכפוף לפתיחת תיק היתר נישואין ע"י הבעל.

ביום 13.11.07 נתקבל מכתב נוסף מהורי האשה וגם בו הם מציינים כי אין כל חדש מאז מכתבם הנ"ל וז"ל: "לצערינו הרב אין שום חדש במצב ואין אנחנו יודעים איפה היא נמצאת עם הבן הקטן [ע' מ'] [...] אנחנו מצטערים מאוד [...]."

ביום 21.1.08 הופיע המבקש לאחר שפתח תיק להיתר נישואין. בדיון זה שב הבעל על טיעוניו הנ"ל וציין כי ביהמ"ש בארה"ב קבע ביום 11/2005 כי הילד יישאר בחזקת אמו וכי הוא יהיה זכאי להסדרי ראיה עם בנו פעמיים בשנה ולשיחות טלפוניות פעמיים בשבוע. לדבריו בדיון הנ"ל התגרש אזרחית מאשתו ואין לו כיום כל קשר עם האשה. המבקש צירף מסמכים על אודות הנ"ל.

ביה"ד בהחלטתו מהיום הנ"ל הפנה את התיק לטיפולם של הגורמים המוסמכים בהנהלת בתי הדין והורה להם לפעול לאיתורה של האשה לשם סידור גט בין הצדדים כדמו"י.

ביום 27.4.10 שב המבקש וסיפר לביה"ד את כל הקורות אותו החל מיום נישואיו בשנת 1999 ועד הלום. בדיון זה סיפר כי קיבל פניה מהנהלת בתי הדין ובה נמסר לו כי עליו להגיש בקשה להיתר נישואין לאור העובדה שהמשיבה סירבה לשוחח עם נציג ההנהלה בעניין קבלת גיטה. לאור זאת, ביקש הבעל מביה"ד לעשות כל שביכולתו כדי לזרז את הטיפול לקבלת היתר הנישואין המיוחל. עוד הוסיף כי אמא של האשה לקחה אותה לטיפול פסיכיאטרי עקב בעיות שנתגלו אצלה, לאחר שאובחנה כחולה במחלת הפרנויה.

לדבריו, יש סבירות כי כיום האשה מתגוררת בלוס אנג'לס. עוד הוסיף – כי כיום יש לו בת זוג והוא מבקש היתר נישואין לרגל טיפולי פוריות שהוא עובר יחד עם בת זוגתו החדשה.

ביה"ד שב והפנה את התיק דנן לטיפולו הדחוף והמסור של מנהל מחלקת העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אליהו מימון שליט"א, כדי שיפעל לאיתורה של האשה ע"פ הפרטים המופיעים בתיק (לרבות פרטיהם העדכניים של הורי האשה) ולהשגת כל מידע עדכני אודות האפשרות לסידור גט שליחות בין הצדדים.

בהחלטה זו ציין ביה"ד את טענת הבעל לפיה – האשה נלקחה לאחרונה לטיפול פסיכיאטרי ע"י אמה וכי יש סבירות גבוהה שכיום האשה מתגוררת בלוס אנג'לס. כמו"כ ביקש ביה"ד מהגורמים הממונים ליצור קשר דחוף עם הורי האשה כדי שיסייעו במתן מידע עדכני אודותיה ולפעול לאיתורה המידי.

ביום ה' טבת תשע"א קיבל ביה"ד מכתב מהרב שמואל גמליאל [מהנהלת בתי הדין הרבניים] שטיפל בתיק זה ובו כתב כי הבעל עדכן אותו שקיבל מכתב מביהמ"ש בארה"ב בו מבקשת האשה באמצעות עו"ד לשנות את שם משפחת הילד המשותף של בני הזוג וכי החליט (הבעל־המבקש) לא להופיע פיזית לדיון אלא להגיב בכתב בלבד. כמו כן, עודכן ביה"ד על ניסיונו ליצור קשר עם ב"כ האשה כדי לבקש הימנו שיתוף פעולה עם סידור הגט.

ביום י"ד שבט תשע"א (19.1.11) התקבל מכתב נוסף מהרב שמואל גמליאל בו כתב כי הוא פנה לעו"ד של האשה בארה"ב וביקש ממנו את מספר הטלפון של האשה, אלא שב"כ התנגד וטען כי אינו רשאי למסור את מספר הטלפון שלה. בשיחה זו התבקש ב"כ האשה על ידי הרב גמליאל למסור לאשה כי שליח הנהלת בתי הדין הרבניים העביר לה באמצעותו מסר על חשיבות הגט בשבילה וכי סידור הגט אינו כרוך בתשלום.

כמו כן, העביר הרב גמליאל את פרטיו כדי שהאשה תיצור קשר עמו. אולם האשה לא יצרה כל קשר ונראה כי האשה אינה מגלה כל עניין בגט.

בהתאם לנתונים העדכניים שמסר הרב גמליאל עולה כאמור לעיל שהאשה עזבה את בעלה עם ילדם המשותף בשנת 2002 למניינם, הבעל הפעיל את אמנת האג, חיפש את האשה באמצעות חוקרים על מנת לאתרה, והחוקרים צילמו אותה מתרועעת עם גברים זרים. הצדדים התגרשו אזרחית בשנת 2005 למניינם בביהמ"ש בארה"ב, ומציין, כי כל הסימנים מעידים על כך שהאשה חיה עם גבר זר.

ביה"ד זימן שוב את הבעל, ולאחר שביה"ד לחץ עליו להשיג מידע על אודות מקום מגורי האשה הוא אכן הביא את פרטי כתובתה בברוקלין.

בינתיים איתר נציג הנהלת בתי הדין הרבניים הרב שמואל גמליאל את הגרוש של אחות האשה לשעבר, מר [ש'], השומר על קשר רופף עם גרושתו ואשר בניגוד לשאר בני משפחת האשה לה יש קשר עם אחותה – האשה, וקישר אותו טלפונית עם ביה"ד. בשיחה טלפונית סיפר מר [ש'] לביה"ד כי האשה גרה כיום עם גוי ואף שינתה את שמה היהודי [מ'] לשם גוי – [ש'] ואת שם משפחתה לשם – [ה'], ונראה שזהו שם משפחתו של הגוי שכפי הנראה היא חיה עמו.

ביה"ד הסביר למר [ש'] את חשיבות העניין שהאשה תקבל את הגט וביקש ממנו לשוחח עם האשה או עם גרושתו שתסביר לאחותה את גודל חשיבות העניין. לאחר כמה ימים הודיע מר [ש'] כי דיבר עם גרושתו והיא אמרה שאין כל סיכוי שהאשה תסכים לקבל גט וזאת אף אם ביה"ד יבוא לביתה היות שהאשה רח"ל פרקה כל עול ומצהירה כי אינה מאמינה בתומ"צ.

ביה"ד ערך גט בדרך של זיכוי לאשה על ידי מינוי שליח לקבלה. הבעל קיבל בחזרה את הגט מהשליח הנ"ל ושוב בהוראת ביה"ד מינה אותו לשליח להולכה ומסר לו את הגט.

בינתיים, המבקש זנח את בקשתו להיתר נישואין אולם לאחרונה חידש את בקשתו.

לאחר העיון נראה כי יש להתיר לבעל שהינו מעדת בני אשכנז את החרם דרבינו גרשום ולאשר לו לישא אשה אחרת בגלל הטעמים דלהלן.

א. הרמ"א באבהע"ז סי' ע"ז ס"ב פסק, שכאשר אשה מורדת "אם הוא רוצה לגרש צריכה לקבל ממנו [גט] בעל כרחה, או מתירין לו לישא אחרת, דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם". ועיין ח"מ ס"ק ט"ז, ב"ש סק"כ. ועיין בשו"ת מהרשד"ם אהע"ז סי' ק"ב, זית רענן מהדו"ת ח"א אהע"ז סי' ב'.

יש מן אחרונים הסבורים כי אף אין צורך בהיתר מטעם זה לק' רבנים. עיין באוצר הפוסקים סי' א' ס"ק ע"ג אות כ"ד. ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ת"ש. ועיין בפד"ר כרך י"א עמ' 280־276.

בשו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ע"א דן בבני זוג שהתגרשו בערכאות ולא נודע מקום האשה שיש להתיר לבעל לישא אשה אחרת כמו במורדת, וכתב בזה"ל:

"ובנידון דידן שנתגרשה בדיניהם הרי הוי מורדת, ואף אם לא נסמוך על הערכאות ואפשר שהוא גרם לזה שתעזבנו, מ"מ הרי כבר כתב בשו"ת אחיעזר סי' י' "ועוד נראה, דבברחה ועזבתו כמה שנים שאינה מודיעה לבעלה מקומה אף אם בתחילת הבריחה לא היתה מורדת, אבל עצם ישיבתה בהעלמה לעגן בעלה הוי מורדת, ואף הכרזה אינה צריכה, דדוקא להפסיד כתובתה צריכה הכרזה, אבל לא להתיר החרם דאדעתה דהכי לא גזר, אבל עכ"פ שנוכל להתירה ע"י היתר מאה רבנים."

ובהמשך דבריו שם פקפק המנחת יצחק אם יש להתיר אותה מדין מורדת כיון שייתכן שהאשה עזבה את בעלה לאחר שלא חפץ בה ואז אין האשה נחשבת כ"מורדת". גם מפד"ר חלק ז' עמ' 111 בפס"ד של הגר"י ניסים, הגר"ב זולטי זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל נראה שלא רצו להתיר חדר"ג מטעם מורדת בכה"ג, ולדבריהם יש לחלק בין מקרה "מורדת" שאינה חפצה בבעלה ובין מקרה בו שני בני הזוג אינם חפצים זב"ז. וכן מסיק הראשל"צ הגרש"מ עמאר בשו"ת שמע שלמה אהע"ז ח"ה סי' ב' שכתב בזה"ל "ועיקר ההיתר בנידונינו [בבני זוג שהתגרשו אזרחית ולא נודע מקומה של האשה] לא תלוי בפירוד ובזה שאינה נמצאת עם בעלה..."

אולם נראה כי בדין זה אין חילוק בין מקרה בו לאשה יש לה "מורדת" מכיון שבעלה חפץ בה והיא אינה חפצה בו למקרה בו האשה אינה חפצה בבעלה וגם בעלה אינו חפץ בה שאין לה דין "מורדת", וזאת משום שההיתר שניתן לבעל לישא אשה אחרת על אשתו המורדת אינו בתור קנס לאשה, אלא שהיות והאשה אינה מעוניינת לחיות עם בעלה הרי שהיא אינה נחשבת כאשתו וכשנושא אחרת עליה אין זה נחשב כנושא שתי נשים, ואם כן הוא הדין כששניהם אינם חפצים זה בזה. עיין משפטי עוזיאל אהע"ז סי' א' ושמע שלמה אהע"ז ח"ה סי' א'.

ועיין בתשו' מהרשד"ם אהע"ז סי' ק"כ שהתיר לבעל לישא אשה אחרת על אשתו המורדת עכ"פ לאחר כמה שנים שלא חיה עם בעלה על פי דברי הרשב"א בתשובה שכתב בזה"ל: "נראה לי שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים שתולין מעשיהם דברים בטלים, אבל באלו שאמרנו שהוא מן הדין [עיין רמ"א אהע"ז סי' א' ס"י] או מן החיוב לגרש או לישא אחרת, בזה לא גזר הרב וכו'". וכתב המהרשד"ם "הרי בפירוש שהתיר הרשב"א לישא אשה כאשר הוא מן הדין לגרשה, ומורדת י"ב חודש וכו' הדין לגרשה ולהוציאה". מכאן נלמד לנידונינו, שכאשר שני בני הזוג אינם מעוניינים זה בזה שמן הדין חייבים להתגרש זמ"ז ולדעת רבנו ירוחם אף יש לכפותם על כך, הרי שבכה"ג יש להתיר את החדר"ג. וכ"ש כשכבר נתגרשו אזרחית עיין שורת הדין חלק ט"ז עמ' קכ"ו ואילך. ועיין בשו"ת צמח צדק (ליובאוויטש) סי' ובתשו' פאת השדה ח"ב סי' ב' שהתירו לבעל לישא אשה אחרת על אשתו במקרה כעין זה. גם בשו"ת אגרות משה אהע"ז ח"א סי' קט"ו התיר באופן זה מדין מורדת, והביאור בזה כמ"ש.

ב. יש לומר שבבני זוג שהתגרשו אזרחית אין חדר"ג. עיין משפטי עוזיאל שם, ובאגרות משה אהע"ז שם ועיין היטב מש"כ בשו"ת צפנת פענח סי' ט"ו ובשמע שלמה שם סי' ב'.
(וע"ע אוצר הפוסקים סי' א' ס"ק ס"ג אות ט' שהביאו כמה פוסקים שכתבו לסמוך על מסמכי ערכאות לעניין חדר"ג וכן העלה בספר עטרת שלמה ח"ב סי' ב').

וע"ע במ"ש הגריא"ה קוק זצ"ל בשו"ת עזרת כהן סי' ד' "מצורף מה שכבר נתגרשה ע"י ערכאות, והנה ל"מ אם נתגרשה ע"י ערכאות ברצונה י"ל דלגבי ביטול החרם דגט בע"כ דמי למי שנתגרשה כדין ברצונה ונזדמן פסול בגט דקי"ל בסי' קי"ט בהגה דיכול אח"כ לגרשה בע"כ, וי"ל דה"ה כשנתגרשה בערכאות שעכ"פ גילתה דעתה שחפצה בגירושין, וגם אם נתגרשה בע"כ בערכאות י"ל שמ"מ כיוון דהיא עבריינית והמכשול מוכן לה להנשא בערכאות בלא אימת מלכות י"ל דבכה"ג לא גזר ר"ג עכ"ל.

ובשמע שלמה שם סוף אות ג' כתב בעניין בני זוג שהתגרשו אזרחית ולא נודע מקומה של האשה בזה"ל:

"ועיקר ההיתר בנידונינו לא תלוי הפירוד ובזה שאינה נמצאת עם בעלה, אלא תלוי בעצם הפירוד האזרחי שבעיניהם הוא גירושין גמורים, בפרט ברוסיה, ויש בכלל זה הסכמה וגם ויתור גמור על חדר"ג."

ויש להעיר על מש"כ בסוף דבריו כי יש כאן ויתור על חדר"ג, שהר"ן בתשובה בסי' מ"ח הסתפק אם מועיל בזה מחילת האשה, הובאו דבריו בהגהות רעק"א על השו"ע אהע"ז סי' א'. והרמ"א בדרכי משה סי' א' אות ח' פסק דלא מהני מחילת האשה והובא בב"ש סק"כ. ובאוצר הפוסקים סי' א' סעיף י' אות ה' הובא דעות הרבה פוסקים כי אין להתיר חדר"ג ע"י מחילת האשה.

אולם נראה, כי בנידונינו לדעת הר"ן יש להתיר חדר"ג ע"י מחילת האשה, שהרי כתב שם בתשובה "דאפשר דמדעת האשה יש לו היתר, אלא שאני מפקפק כי שמא חרם זה אף לתקנת האנשים נעשה כדי שלא יכניסו מריבה בתוך ביתם וכל כה"ג חדר"ג א"א להתירו, ולא עוד אלא אפילו נאמר דלתקנת האשה בלבד נעשה אפשר שהרב ז"ל חשש שמתוך שהנשים כפופות לבעליהן אם יספיק נתינת רשות וכו' שמא יקניטנה בעלה עד שתתרצה וכו'. עיי"ש.

מבואר בדבריו, כי חרם דרבינו גרשום אינו קיים אלא במקום שטעם הגזירה קיים, על פי זה נראה בנידונינו כי גם אם נאמר שתקנת חרם דרבינו גרשום היתה גם לטובת האנשים, הרי בני הזוג התגרשו אזרחית ברצון ובהסכמה מלאה, ואין מקום לחוש למריבה בתוך ביתם של בני הזוג.

ועיין באוצר הפוסקים שם אות ב' שם הובאו הטעמים לחרם דרבינו גרשום, ולפי רוב הטעמים שם יש להתיר בנידון דידן את החרם כיון שבזה לא גזר רבינו גרשום, [אא"כ נאמר שלאחר גזירת רבינו גרשום אין להתיר גם שלא קיים הטעם לגזירה, דלא כהר"ן].

ג. באגרות משה שם כתב "דאולי יש להחשיבה כעוברת על דת", ונראה כונתו, שכאשר האשה גרושה ע"פ ערכאות יש בה החשש דשמא תזנה כעין אשה העוברת על דת ומצוה לגרשה ובזה לא תיקן רבינו גרשום. עיין בפתחי תשובה סי' א' ס"ק ט"ז מה שכתב בשם השב יעקב סי' א' ובפת"ש שם ס"ק כ"ב מה שכתב בשם החמדת שלמה, ובאוצר הפוסקים שם אות י' ובשו"ת העמק שאלה סי' פ"א.

ד. בנידונינו, גיסה לשעבר הנ"ל סיפר כי האשה נישאה לגוי ושינתה את שמה ושם משפחתה כפי המובא במסמכים שהוצגו לפנינו, אין ספק כי שינוי שם המשפחה מוכיח כי האשה נישאה לגבר זה. כמו"כ נטען ע"י הבעל בעבר, כי חוקרים שנשלחו על ידו צילמו את האשה מתרועעת עם גברים זרים כפי שנכתב לעיל, אולם לפני ביה"ד לא הובא חומר זה.

ובאופן שזינתה בודאי והעידו שני עדים כשרים על כך ברור שיש להתיר לבעל לישא אשה אחרת, ולדעת הרבה מן הפוסקים ניתן להתירו לישא אחרת אף בלי היתר ק"ר, אלא שבנידונינו לא נתקבלה עדות ברורה כשרה על כך.

ונראה, שכשם שמצינו באשה "מומרת" שכתב בזה הרמ"א בסי' א' ס"י ד"מי שנשתמדה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר" והמקור לכך הוא דברי התרומת הדשן בסי' רנ"ו שכתב וז"ל: "הבעל שיש לו אשה מומרת וירצה לישא אחרת וכו' ומזכה לה גט ע"י אחר דזכות הוא לה, דודאי מזנה היא בין הנכרים ומוטב לה שתזנה פנויה ולא תזנה אשת איש", אזי הוא הדין כשהאשה לא המירה את דתה אולם הינה חיה כמופקרת בין גוים ודאי שזכות הוא לה בקבלת גיטה.

ובתשובת רעק"א החדשות בסי' ע"ט פסק באשה המשוקעת בין הנכרים [אף שבסוף דבריו כתב שבנידון שם מיירי ב"מופקרת לנכרים לזנות" מ"מ בתחילת דבריו לא נראה כן עיי"ש] דיש לזכות לה גט בגלל החשש דשמא זינתה ולהתיר לבעלה לישא אחרת על פי זה כמו בנשתמדה, וכתב בזה"ל:

"הדרינן לדינא, דאפילו בזינתה מותר ע"י זיכוי הגט להינשא לאחרת ובפרט בנידון דידן דאמרה מה לי בדיני ישראל הוי ממש ככופרת בדת ישראל ח"ו אבל א"צ לזה וכמש"ל."

ובאגרות משה ח"א אהע"ז סי' קל"ט דן לזכות גט לאשה שנתגרשה בערכאות שכמעט ברור שתינשא או תזנה, כיון שהיא חיה בעיר שאין בה אנשים שומרי תומ"צ ואוכלת נבלות וטרפות ומחללת שבת שודאי לא תימנע בשביל האיסור לזנות וממילא הוי הגט זכות בשבילה. [ע"ש בסי' ק"מ שפסק דבאשה המופקרת לזנות שנתגרשה בערכאות אין לעשות לה גט זיכוי, ויש לחלק, ששם היא חיה בין יהודים משא"כ בהא דסי' קל"ט].

ובשו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ט כתב, שהרמ"א הביא מחלוקת באבהע"ז סי' ז' אם אשה מומרת אסורה לבעלה, ומכל מקום פסק בסי' א' שיש לזכות לה גט ע"י אחר, ומוכח שסובר הרמ"א שאפילו לדעת האומרים שאינה נאסרת על בעלה מ"מ קבלת גיטה הינו זכות בשבילה "שבמומרת כיון שפקרה כולי האי ועבדא עובדא להפרד מבעלה בפרידה קיימת שקיבלה עליה המרת הדת, אין לך צווחה להתגרש יותר מזו עד דלא חיישינן כלל שמא חזרה בה... וה"ה באשה זאת כיון שצווחה בפה מלא שאין רצונה בדת יהודית ולא בבעלה ועושית מעשה נכרית לעין כל לא חיישינן שמא תחזור בה ושפיר יכולה להתגרש ע"י זכיית האחר". [לפי דברי העונג יו"ט תתורץ קושית הבית שמואל ושאר האחרונים מדוע הרמ"א באהע"ז סי' ק"מ ס"ה הביא את דעת המהרי"ק שבאשה הנאסרת על בעלה אין הבעל מזכה לה גט ע"י אחר, ובסי' א' פסק בפשיטות שבמשומדת הבעל מזכה לה גט ע"י אחר, כיון שב"משומדת עבדא עובדא להפרד מבעלה ע"י המרת הדת והוי כצווחה שהיא רוצה להתגרש והגט הוי זכות בשבילה", משא"כ כשנאסרה יתכן כי היא איננה מעונינת להיפרד מבעלה.]

לפי זה נראה עוד טעם לזכות לאשה גט, כיון שבנידונינו צווחה האשה להתגרש ואין לחוש כלל שמא חזרה בה מכיון שבני הזוג נתגרשו אזרחית ועל כן קבלת הגט בעבורה נחשבת כזכות.

ואף אם צווחה ואמרה כי אינה זקוקה וצריכה גט, אין זה כי אם מחמת שאינה יודעת כי הדבר טוב בשבילה אולם בעצם זכות הוא בשבילה. עיין בתשובת רעק"א שם שהביא שבתשובת הרא"ם בסי' ס"ז כתב שגם באשה הצווחת שאינה רוצה בגירושין מ"מ האמת הוא שזכות הוא לה משום תיקון הנפש והרד"ך פליג ע"ז. ומסיק דמ"מ י"ל שלא מחתה אלא מפני שאינה רוצה לעמוד לפני דייני ישראל ולא שבאמת אינה חפצה בגט.

ובתשובת אגרות משה שם סי' ב' דן שכשאינה מאמינה בדת ישראל בטעות כיון שבעצם הגט הינו זכות בשבילה ומחמת הטעות הינה חושבת שאין זה זכות בשבילה שיש לזכות לה את הגט. ולמעשה לא הכריע כך בבירור. אולם כתב, שיש לזכות גט לאשה גרושה הנשואה לכהן ונתגרשו בערכאות ואינה רוצה לקבל גט, כי הוי זכות בשבילה אולי תרצה בעתיד להינשא ליהודי שלא ירצה לישאנה בלא שנתגרשה כדין, ולכן הגט נחשב כדבר טוב בשבילה אף שאינה מאמינה בזה. עפי"ז בנידונינו יש לדון כי הגט אינו כזכות בשבילה מפני שכבר נשאת לגוי שלא איכפת לו מדיני ישראל, מכל מקום נראה כי גם לפי סברא זו יש לזכות לה גט זה כיון שזכות הוא לה אולי בעתיד יערה עליה ה' רוח טהרה ותעזוב את הגוי ותרצה להינשא ליהודי שלא ישאנה בלא שנתגרשה כדין. ובאג"מ אהע"ז ח"ג סי' א' הצריך לזכות לאשה גט באופן שניסת לעכו"ם. ועיין אבני נזר אהע"ז סי' ד'. פאת השדה ח"ב סי' ב'. עין יצחק אהע"ז סי' א'.

ועיין בתשובת בית יצחק סי' כ"ד שזיכוי הגט מהוה סניף נוסף להיתר הנישואין. וכ"כ בחסד לאברהם (תאומים) אהע"ז ח"ב סי' ג', ועיין פד"ר חלק י"א עמ' 280 ובעוד פוסקים. [ומדברי הגר"מ פיינשטיין בתשובת אג"מ אהע"ז ח"א סי' נ"ה נראה שהתיר באופן זה ע"י זיכוי גט אף ללא היתר של ק"ר].

ולפי"ד הרבה פוסקים ניתן להתיר לבעל בנידונינו לישא אשה אחרת על אשתו אף בלי היתר של ק"ר, אלא שכבר נהגו להתיר לישא אשה אחרת רק ע"י ק' רבנים וכמ"ש החת"ס בתשובה הובאו דבריו בפתחי תשובה סי' א' ס"ק כ"ב, ועיין אמרי אש ח"ב סי' א', ובאגרות משה אהע"ז ח"א סי' נ"ה.

והנה, לפי הדעות שיש צורך גם במקרה דנן בהיתר של מאה רבנים, אם כן רבינו גרשום גזר בכל האופנים אלא שניתנה האפשרות להתיר את החרם על ידי שיתירוהו מאה רבנים. ויש מקום לומר, כי כאשר יש אפשרות לגרש את האשה על ידי זיכוי גט אין להתיר את החרם ועל הבעל לגרש את אשתו על ידי זיכוי גט. עיין היטב בעין יצחק שם, דברי מלכיאל ח"א סי' ע"ב. ולפיכך בנידונינו יש להתיר לבעל לישא אשה אחרת על אשתו רק על ידי שיזכה גט לאשתו וגם יתירוהו מאה רבנים לישא אשה אחרת.

יצוין כי בנידונינו יש להתיר לבעל לישא אחרת על אף שכבר עבר על החרם וחי עם אחרת בלי חו"ק, כמ"ש במנחת יצחק שם, ועיין באוצר הפוסקים סי' א' ס"י סק"ג מש"כ בשם הנחלת יהושע אהע"ז סי' ג' ועוד פוסקים.

[קיימת עוד סיבה לצירוף כסניף להתיר לבעל דנן לישא אשה אחרת על אשתו מצד קיום מצוות פו"ר מכיון שיש לו רק בן יחיד וכשישא אחרת יוכל לקיים מצוות פו"ר, אולם מכיון שכתבו הפוסקים כי גם אם מתירין לבעל לישא אשה אחרת על אשתו במקום פריה ורביה אין זה אלא אם אכן כוונתו לשם שמים, עיין פתחי תשובה אבהע"ז סי' קנ"ד ס"ק כ"ט בשם שו"ת ושב הכהן סי' נ"ה, ועיין באוצר הפוסקים סי' א' ס"י אות ב'. על כן היות שהבעל אינו מוגדר כשומר תומ"צ אין להתירו משום פו"ר כיון שאין כוונתו לשם שמים. גם יתכן שאשתו השניה שחי עמה כיום אינה שומרת טהרת המשפחה וגם אם תיוולד לו בת לא יקיים את מצות פריה ורביה כיון שזו מצוה הבאה בעבירה, ויתכן לומר, כי היות שאם יהיו לו בן ובת אף שנולדו ללא שמירת טהרת המשפחה הוא יפטר מחיובו ממצות פריה ורביה כמבואר באבהע"ז סי' א' יש להתירו לישא אשה אחרת גם משום טעם זה. ויש לדון בזה אולם אין כאן המקום להאריך.]

בנוגע ל"השלשת סכום כתובה", היה נראה כי היות ובני הזוג נתגרשו אזרחית וסידרו את כל העניינים הכלכליים שביניהם בכך ויתרה האשה על כתובתה. וכן כתב ב"משפטי עזיאל" אה"ע סי' א' ענף ב' וז"ל:

"ולעניין השלשת כתובתה בבית דין, הואיל שהצהירה האשה בפיה וחתימתה שמחלה לו כל חובותיו כלפי דידה, מחילה זו פוטרת את הבעל מכתובתה, וכמ"ש מרן ז"ל המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים והוא שהיו דברים שהדעת סומכת עליהם (אה"ע סי' ק"ה סעיף ה'). ולא תימא הואיל, ולא החזירה לו הכתובה לא מהניא מחילתה לדעת הסמ"ע (חו"מ סי' י"ב ס"ק כ"א), זה אינו, דבנדון דידן הואיל ונתנה בידו הצהרתה חתומה בידה בפני שני עדים ומאושרת דערכאותיהם, אין לך הוכחה גדולה מזו שמחלה לגמרי ולכן אפילו כשעכבה הכתובה בידה מהניא מחילתה (עין קצוה"ח שם ס"ק א')."

אולם נראה, כי מטעם זה, היות שלא ידוע בבירור כי האשה ידעה את זכותה על דמי כתובה, שהרי ישנן נשים רבות החושבות כי אין זה מסמך מחייב, אזי אם תבוא ותטען כי לא נתכוונה למחול על כך יתכן יהיה להאמינה על כך ואולי יחויב הבעל בתשלום כתובתה, וממילא יש מקום לחייבו בהשלשת דמי הכתובה.

אבל מכל מקום נראה, כי בנידונינו יש הוכחות שהאשה נאסרה על בעלה, ואפילו אם ההוכחות אינן ודאיות כעדים מכל מקום יש ספק על כך, ואם בעתיד יתקיים בביה"ד דיון בזה מסתבר כי הבעל לא יחויב בתשלום דמי הכתובה עכ"פ מספק, לכן אין לחייב את הבעל להשליש בביה"ד את דמי כתובת האשה.

לאור האמור יש להחליט כדלהלן:

א. יש להתיר לבעל לישא אשה אחרת על אשתו.

ב. הבעל זיכה גט לאשה, אולם האשה לא תהיה מותרת להינשא לאחר על ידי זיכוי גט זה.

ג. פסק דין זה טעון את אישורו של כב' הראשל"צ – נשיא ביה"ד הרבני הגדול הגרש"מ עמאר שליט"א.

ד. עם קבלת אישורו של הראשל"צ וחתימתם של מאה רבנים יוציא ביה"ד פסק דין סופי להיתר נישואין.

הרב יוסף יצחק רבינוביץ – דיין

אנו מצטרפים למסקנות פסק הדין.

הרב אברהם עטיא – אב"ד

הרב משה אמסלם – דיין.

הוחלט כאמור לעיל.

ניתן ביום י"ג באייר התשע"ג(23/04/2013).