ב"ה
בית הדין האזורי פתח תקוה
בפני כבוד הדיינים:
הרב דוד מלכא
הרב אברהם מאיר שלוש
הרב בנימין אטיאס
דיין
דיין
אב בית דין
תיק מספר: 901856/1
תאריך: י"ז בתמוז התשע"ג
(25/06/2013)
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד טובה גוטמן
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד שלום טובי
הנדון: גירושין, החזקת ילדים חלוקת רכוש – כריכה
נושא הדיון: חלוקת רכוש הרשום בחלקים לא שווים על שם בני זוג

פסק דין
עניינו של פסק דין זה בתביעת הגירושין הכרוכה שהגיש התובע.

העובדות
הצדדים נישאו בחופה וקידושין בתאריך י' סיון תשנ"ט – 25.5.99 ולהם שני ילדים משותפים. התובע הגיש בתאריך י"ג תמוז תשע"ב – 3.7.12 תביעת גירושין כרוכה בשאלת המשמורת וחלוקת הרכוש. לטענתו, הנתבעת נטשה את הבית כחודשיים קודם, וכי שרכה דרכיה עם [ל' ק'] ואף הודתה בפניו על כך, ומשכך הפסידה את כתובתה.

הצדדים התגוררו יחד בבית המשותף הנמצא ברחוב [...], בית הבנוי על מגרש השייך להורי התובע וצמוד לביתם. בתאריך 24.4.06 הורי התובע הותירו לעצמם מחצית מהמגרש ואת המחצית השנייה העבירו לבני הזוג בחלקים שאינם שווים. התובע קיבל שלושה רבעים ממחצית המגרש והנתבעת קבלה את הרבע הנותר מהמחצית בלבד.

על גבי שטח זה בנו הצדדים את ביתם בסך של 900,000 ₪ והבית נרשם ברישום המקרקעין בחלקים שאינם שווים, בהתאם למתנה שהתקבלה מהורי התובע. לצורך הבנייה נטלו הצדדים משכנתא על שמם בסך של 500,000 ₪ ואת יתרת הסכום השלימו בעזרת בני המשפחה המורחבת.

לדברי התובע, אלמלא שהיו זקוקים לקבלת משכנתא היה נרשם השטח כולו על שמו בלבד. אמנם לצורך המשכנתא ומאחר וכבר בעבר היה משבר קודם בחיי הנישואין לפיכך מתוך חשש למשבר נוסף בעתיד, ביקש הבעל להבטיח את חלקו במתנה שקיבל מהוריו ברישום המגרש בחלקים שאינם שווים, באופן שהדירה שיבנו על המגרש תירשם בסופו של דבר שלושה רבעים על שמו ורבע על שם האישה.

לטענתו, יש להורות כי מחמת מעשה הנתבעת הפסידה את זכויותיה בבית. לחילופין, אם ייקבע כי למשיבה זכויות בדירה מבקש הוא להשיב לה את חלקה בהשקעת הכספים שנדרשו לבנייה.

בדיון נוסף מיום י"ג טבת תשע"ג – 26.12.13 הסכים התובע להעביר למשיבה רבע מהדירה אם הדבר יסכם את העניין (שורה 10 לפרוטוקול). בדיון האחרון מיום ו' ניסן תשע"ג – 17.3.13 חזר התובע על דבריו והוסיף כי מהסכום שייוותר לצדדים לאחר סילוק המשכנתא תקבל הנתבעת רבע (שורה 105 לפרוטוקול).

הנתבעת הכחישה את המיוחס לה אך הסכימה כי עליהם להתגרש. לדבריה מעולם לא נטשה את הבית מיוזמתה, אלא שהצדדים סיכמו ביניהם כי בשלב זה הנתבעת תעבור למקום חילופי ללא הילדים שיישארו עם אביהם, וזאת עד למכירת הבית המשותף, ואז ישובו הילדים למשמורתה.

לטענתה, בתחילת הנישואין התגוררו הצדדים בבית קטן בן חדר אחד שהיה בנוי בשטח שעבר לרשותם. לאחר שבע שנים הרסו את המבנה הנזכר ובנו תחתיו את ביתם המשותף מכספים משותפים.

ואף שרישום השטח אינו משותף בחלקים שווים, אך היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי הבית שנבנה הוא הקובע ואין נפקא מינה ברישום בעלות השטח שמחמת סיבה טכנית היה צריך להסתפח לשטח גדול ממנו. אלמלא שהיה הדבר ברור לא הייתה מסכימה הנתבעת להשקעה זו של בניית הבית על גבי שטח שאינו שלה, ולפיכך יש לאזן את תמורת הבית בחלקים שווים.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת כי רוב ההשקעה התקבלה מכספים שגייסה מבני משפחתה, ואף אם למבקש יש יותר שטח במגרש, הרי שלמשיבה יש חלק גדול יותר בהשקעה. הסדר זה נעשה מתוך הבנה כי הבית שייך לשניהם בחלקים שווים כשם ששילמו יחד את המשכנתא, ולא בהתאם לשטח שעל שמם. ב"כ הנתבעת אף הציג טיוטת הסכם שלדבריו נערכה על ידי התובע ובה נקבע כי תמורת הדירה תתחלק בחלקים שווים.

מאידך גיסא, טען התובע כי טיוטה זו נערכה על ידי עורך דין מטעם הנתבעת ואף זה בכפוף לכך שהילדים יישארו בהחזקתו עד גיל 21 שנה. אמנם בפועל כשהוצגה בפניו טיוטה זו פנה לייעוץ משפטי והטיוטה לא נחתמה מעולם. עוד הוסיף ב"כ התובע כי הייתה הסכמה שבני משפחת הנתבעת יסייעו בהוצאות הבניה, בתמורה למגורי הנתבעת בבית הוריו, דבר שחסך לצדדים ממון רב.

בדיון מיום ו' ניסן תשע"ג – 17.3.13 הסכים התובע וב"כ כי האם של הנתבעת העבירה לצדדים סך של 124,000 ₪ עבור היטל ההשבחה (שורה 41 לפרוטוקול) וכי אחות הנתבעת העבירה כ-35,000 ₪ נוספים לצדדים (שורה 38 לפרוטוקול). מאידך גיסא, הנתבעת וב"כ טענו כי האחות לבדה העבירה כ-80,000 ₪ מלבד הכספים שהתקבלו מהאם (בקשה מיום 7.3.13 תחת הכותרת הגשת ראיות הנתבעת – וזה שלא כמו שטענו בדיון הנזכר שורה 155 לפרוטוקול).

הצדדים גם נחלקו בשאלת המשמורת והסדרי הראייה. ניסיונות בית הדין לגשר על הפערים לא עלו יפה, ואף שרותי הרווחה הסכימו כי בשלב זה – כשהצדדים גרים יחד – אין אפשרות לתסקיר מקיף.

דיון והכרעה
השאלה הניצבת לפתחו של בית הדין מתחלקת לשתיים – הן לחלקם של הצדדים במגרש עליו בנוי הבית והן לחלקם של הצדדים בבית עצמו. לטענת ב"כ הנתבעת, זכאית הנתבעת למחצית התמורה מהמגרש ומהבית יחד. מאידך גיסא, לדברי התובע זכאית הנתבעת, לאחר הסתייגותו, לכל היותר לרבע מהבית או המגרש.

חלוקת המגרש
כאמור, זכויות הצדדים בנכס נרשמו בחלקים שאינם שווים: שלושה רבעים נרשמו על שם התובע ורבע על שם הנתבעת. משכך הם פני הדברים, אין מקום לטענת התובע כי למשיבה לא מגיע דבר בבית המשותף מחמת מעשיה, שהרי הנתבעת הכחישה את המיוחס לה, ובלאו הכי אף לדברי התובע – ויש ממש בטענותיו אודות הקשר שנרקם בין הנתבעת למר [ל' ק'] –מכל מקום הדבר ברור שאין האשה מפסדת דבר מרכושה אף אם זנתה כמבואר בכתובות (קא:) "אם היא זינתה כליה מי זנאי?" ע"ש. וקל וחומר במקום שטענות התובע לא התבררו לגופן, ומשכך הדבר ברור כי חלקה של הנתבעת ייוותר בידה.

והנה ב"כ הנתבעת טען כי שווי הקרקע שניתנה לצדדים הייתה בזמנו שווה לסך של 225,000 ₪ ומשכך הרבע שעמד לרשות הנתבעת הוא בסך של 56,000 ₪ לעומת שלושת הרבעים השייכים למבקש השווים לסך של 168,000 ₪. לדבריו, מאחר שהנתבעת השקיעה כספים רבים בבניית הבית הרי שבכך פיצתה את התובע הרבה מעבר לאותו הפרש שעמד לטובת הבעל, ומעתה יש לחלק את הבית בחלקים שווים.

מאידך גיסא, גם ב"כ התובע נאחזה בכל כוחה בטענת ב"כ הנתבעת והודאתו כי שווי הקרקע שעמד לטובת הנתבעת הוא בסך של 56,000 ₪ בלבד, ולטענתה יש להשיב למשיבה סכום זה עבור חלקה בקרקע ובנוסף סך של 200,000 ₪ עבור מחצית הכספים המשותפים שהשקיעו הצדדים בבית, באופן שהנתבעת תקבל סך של 260,000 ₪ בלבד.

אמנם טענות אלו אינם אלא מקש'ה אחת. שהרי הדבר ברור כי יש לחלק את הקרקע בהתאם לשוויה כיום, ואין בית הדין נזקק כלל לשווי הקרקע בעבר. גם אם אכן שווי הקרקע עמד בזמנו בסך של 225,000 ₪ מכל מקום השבח שהשביחה הקרקע עד הלום שייך לכל אחד מהצדדים בהתאם לרישום הזכויות במקרקעין. ומעתה יש לשום את שווי הקרקע בהתאם למחיר כיום, כאשר מסכום זה שלושה רבעים יעמדו לטובת התובע והרבע הנותר יעמוד לטובת הנתבעת.

ובלכתך בדרך הזו נמצא גם שאין מקום לטענת ב"כ הנתבעת כי ההשקעה שהשקיעה הנתבעת בבניית הבית מקנה לה מחצית מערך המגרש למרות שרק רבע ממנו רשום על שמה. שהרי הדבר ברור כי רישום המקרקעין קובע בעלות גמורה בהתאם לרישום הזכויות במקרקעין.

גם כאשר מי מהצדדים שילם יותר מחברו בנכס, עדיין אין בכך כדי לבטל את הרישום המקנה ומחזיק בעלות לכל דבר בחלק הרשום לכל צד. אף אם יש מקום אולי להסתפק שמא לא הייתה כל כוונה לתת תשלום יתר זה מתנה לשכנגדו, עדיין אין ספק זה מוציא מידי ודאי הרישום שלפנינו, ואדרבה המוציא מחברו עליו הראיה.

כיוצא בזה מבואר גם בפסקי דין רבניים (חלק יא עמוד 127) שכתבו:
כיון שמחצית הדירה נרשמה בטאבו על שמו, יש מקום לומר שהרי זה כמתנה שנתנו לו. ואף שיש מחלוקת הראשונים אם יש לראות את הרישום כמתנה... מכל מקום מספק אין להוציא ממנו.

וכן מבואר בפסקי דין רבים מהם בחלק א (עמוד 117), ובחלק ו (עמוד 262 והלאה), ובחלק ט (עמוד 134), וכל היד המרבה לבדוק תמצא עוד כהנה וכהנה רבות, וכן מנהג בתי הדין אשר שמענו ונדעם.

אמור מעתה כי אין הנתבעת זכאית לקבל בשטח עליו בנוי הבית, מעבר לאותו רבע הרשום על שמה.

חלוקת הבית
והנה הצדדים נחלקו גם במקורות המימון להם הוזקקו לבניית הבית. לדברי הנתבעת, בני משפחתה סייעו בידם בסך של כ-200,000 ₪ – מהם 124,000 ₪ שהתקבלו מהוריה וכן 80,000 ₪ שהתקבלו מאחותה – כנזכר. בנוסף נעזרו הצדדים בפיצויים שקיבלה הנתבעת מעבודתה ומתביעה נוספת שהגישה בסכום כולל של 80,000 ₪ וכן בכספים נוספים שהתקבלו מהוריה בסך של 50,000 ₪ (שורה 100 לפרוטוקול הדיון מיום 26.212 – וזה שלא כמו שטען ב"כ בבקשה מיום 7.3.13 תחת הכותרת הגשת ראיות הנתבעת) באופן שהנתבעת לבדה השיגה סכום כולל של 330,000 ₪ לטובת בניית הבית.

מאידך גיסא, התובע הסכים כי הנתבעת גייסה מהוריה סך של 124,000 ₪ אך לטענתו אחות הנתבעת סייעה בידם בסך של 35,000 ₪ בלבד, מאחר וסכום דומה שנתנה האחות נמסר להורי הנתבעת וכבר נכלל בסכום שנתנו הוריה. מלבד זאת הסכים התובע כי אם הנתבעת נתנה כ-60,000 ₪ נוספים (שורה 166 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.13) ונמצא לטענת התובע כי הנתבעת גייסה כ-219,000 ₪ בלבד מבני משפחתה.

לשאלת בית הדין למשיבה, האם הכספים שנתקבלו מהאם ניתנו בהלוואה השיבה הנתבעת כי הכספים נתקבלו כמתנה (שורה 99 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.12).

נמצא אפוא כי מאחר והכספים שגייסה הנתבעת למימון בניית הבית ניתנו במתנה ללא התניה, ובפרט במקום שרק רבע מהמגרש רשום על שם הנתבעת, לפיכך יש לראות בכספים אלו כמתנה גמורה שניתנה לשני הצדדים לצורך בניית ביתם המשותף, ומעתה על הצדדים להתחלק בתמורת הבית, למעט המגרש עליו בנוי הבית, בחלקים שווים. אף שכעת בדעתם להתגרש אין נותן המתנה יכול לחזור בו מהמתנה וכפי שנפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן צב ב, וחושן משפט סימן שיב ט) כי הנותן מתנה לחברו ונעשה שונאו, אינו יכול להוציא המתנה מידו, ע"ש.

זאת ועוד, כאשר נשאלה הנתבעת אודות מקורות המימון להם נדרשו לצורך בניית הבית פירטה כאמור את הסכומים הנזכרים, והוסיפה 'חוץ מזה לא שכרנו דירה אז שילמנו כל חודש מהכסף הפנוי' (שורה 102 שם).

ולפי דרכנו למדנו, שאף הנתבעת הסכימה כי מאחר שהצדדים התגוררו בבית הורי התובע משכורותיהם השוטפות היו פנויות לצורך מימון בניית הבית בחלקים שווים. ואפשר שכשם שהורי התובע סייעו בידם בהעמדת מקום מגורים זמני עד סיום בניית ביתם המשותף, כך הורי הנתבעת סייעו לצדדים במימון בניית ביתם העתידי, ונמצא כי הצדדים השתתפו יחדיו בבניית הבית המשותף, ונשאו יחד בתשלומי המשכנתא בחלקים שווים, ומשכך זכאים הם לחלקים שווים בתמורת הבית.

אמור מעתה, כשם שאין לחלק את שווי הקרקע לפי ערכה בעבר, בזמן שהצדדים השתתפו בה, שהרי הקרקע השביחה לשניהם בהתאם לרישום הקרקע על שמם וכמבואר, כך באותה מידה אין מקום לחלק את הבית על פי השקעת הצדדים בעבר, שהרי הצדדים יחד השתתפו בבניית הבית, ושבח שהשביח הבית שייך לשניהם יחד, ולפיכך שניהם זכאים לקבלת תמורת הבית, כפי ערכו היום, בחלקים שווים.

וכן מבואר גם בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שעה סעיף ד):
היורד לשדה חברו ברשות אפילו נטע שדה שאינה עשויה ליטע שמין לו וידו על העליונה... ואם השבח יתירה על ההוצאה נוטל השבח.

ודון מינה ואוקי באתרין, מאחר והנתבעת השתתפה בבניית הבית מדעת התובע, הויא כשותף היורד ברשות, וקל וחומר בשדה העשויה ליטע כנדון דידן, ומאחר והשבח שהשביחה הדירה כיום מרובה מההוצאה שהוציאה הנתבעת בעבר, בדין הוא שתיטול את השבח שהשביחה הדירה כפי ערכה כיום, ולא רק בהתאם לעלות השקעתה בעבר.

והגם שהפער בין עמדות הצדדים למקורות מימון בניית הבית עומד על סך של 110,000 ₪, בית הדין אינו נדרש לכך שהרי כאמור הצדדים בנו יחד את ביתם מקופה אחת בעזרת בני המשפחה המורחבת, וסיוע זה ניתן במתנה לצדדים, ואף תשלומי המשכנתא שולמו בחלקים שווים, לפיכך יש לחלק את ערך הבית, למעט הקרקע עליה בנוי הבית, בחלקים שווים.

והנה ב"כ הנתבעת הציג בסיכומיו פסק דין של בית המשפט העליון בתיק בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (2012) המורה כי במקום שהתקיימו נסיבות עובדתיות המלמדות על כוונת שיתוף בנכס – למרות רישומו על שם אחד מבני הזוג בלבד, תמורתו תתחלק בחלקים שווים. לטענת ב"כ הנתבעת יש ללמוד מפסק הדין גם לנדון דידן בו הצדדים השקיעו יחד את כספם לרכישת הדירה, ושילמו יחד את תשלומי המשכנתא, כי זכאית הנתבעת בנוסף למחצית ערך הבית גם למחצית ערך הקרקע.

אכן הרואה יראה כי אף בפסק הדין הנזכר לא נקבעו מסמרות בדבר, ומלבד דעת המיעוט שם שאינה מסכימה לפסק הדין, אף לדעת הרוב יש לבחון כל מקרה לגופו ואין פסק דין זה גורף לכל כיוצא בו.

מה גם שיפה טענה ב"כ התובע כי יש לחלק בין המקרים, ואפשר שבמקום שהקרקע רשומה על שם אחד מהצדדים בלבד, בזה ניתן אולי לומר שלמרות הרישום כוונת השיתוף מלמדת על מתנה בקרקע והצדדים יתחלקו בה בחלקים שווים, מה שאין כן בנדון דידן שרבע מהקרקע בלבד כבר רשום על שם הנתבעת, ייתכן שאף אם באופן כללי כוונת שיתוף מקנה מחצית מערך הבית, אין בכוח כוונה זו להקנות את מחצית הקרקע, מאחר והרישום מגביל את חלקה של הנתבעת לרבע בלבד.

סיכומם של דברים, יש לחלק בין חלוקת המגרש עליו בנוי הבית, שבו יתחלקו הצדדים בהתאם לרישום המקרקעין, לעומת חלוקת הבית עצמו בו יתחלקו הצדדים בחלקים שווים כמבואר.

לאור האמור, מחליט בית הדין כדלקמן:

א. הצדדים יתגרשו זה מזה כהסכמתם.

ב. הנתבעת זכאית לקבל רבע מערך הקרקע הרשום על שמה, כפי ערכו כיום, וזאת עוד קודם לסילוק חוב המשכנתא.

ג. תמורת ערך הבית ללא הקרקע, תתחלק בחלקים שווים בין הצדדים, לאחר סילוק כל החובות הרובצים על הדירה.

ד. בהעדר הסכמה על שווי הקרקע והבית בנפרד, ימנה בית הדין על פי בקשת מי מהצדדים שמאי מקרקעין, לשום את האמור בסעיפים ב–ג.

ה. לאחר שהצדדים יסדירו את מגוריהם בנפרד, יתכבדו ויודיעו זאת לבית הדין, ואז ייקבע מועד לסידור גט ויינתן צו לתסקיר מקיף ומשלים.

ניתן ביום י"ז בתמוז התשע"ג (25/06/2013).


הרב בנימין אטיאס – ראב"ד
הרב דוד מלכא – דייןהרב אברהם מאיר שלוש – דיין