א) הצדדים נישאו כדמו"י ביום 20/10/1998, נולדו להם שלושה ילדים, כיום הם קטינים.

ביום (16/09/2010) הגישה האשה בביה"ד תביעה לשלום בית.

בכתב התביעה כתבה ב"כ האשה, בין השאר, כי:

"לאחרונה הודיע הבעל לאשה כי הוא אינו מרגיש מאושר יותר בחיי הנישואין והוא מעוניין להתגרש ולפרק את המשפחה. הודעת הבעל הכתה באשה "כרעם ביום בהיר "... האשה אוהבת את בעלה... מאמינה בכל ליבה כי הבעל יתעשת ויחזור בו מרצונו לסיים את הנישואין...

א. להורות לבעל לשוב לחיי שלום בית עם האשה.

ב. להבטיח את המגורים של האשה והילדים בבית המגורים של הצדדים... ולאסור על הבעל למכור את בית המגורים."

ביה"ד הוציא צו למדור ספציפי.

לאחר מכן ביום 3/10/2010 הגיש הבעל בביה"ד תביעת גירושין כרוכה.

בבית המשפט הגישה האשה תביעה למזונות ילדים. הבעל הגיש שם תביעה לפירוק שיתוף.
ב) בדיון הראשון שהתקיים בביה"ד ביום ח' באדר ב' התשע"א (14/3/2011), אמרה האשה שבעלה נטש אותה לטובת אשה אחרת שמה [מ' ב'], זו לא פעם ראשונה. זה חודשיים לא לן בבית.

הבעל אמר:

"אני סובל מזה שנים, מקללת אותי מגדפת אותי, הכול לפני הילדים... אחת לחמישה חודשים יש יחסים למעט כשרצינו להביא ילד... [מ' ב'] היא חברתי לאחר שעזבתי את הבית, היום אני מתגורר אִתה, היא הסכימה להתגרש, היה הליך גישור..."

ב"כ הבעל ביקשה לבטל צו למדור ספציפי ואמרה שהבעל רוצה לחלק את רכוש הצדדים לפי חוק יחסי ממון.

ב"כ האשה התנגדה לביטול הצו ולגבי טענת הבעל שאת האשה האחרת הכיר לאחר שעזב הבית, אמרה באת כוח הראשה:

"במאי האשה חגגה יום הולדת... ואז אמר לה שלא טוב לו... באה אשה אחרת ולוקחת אותו..."

ג) בדיון שהתקיים ביום ט' במרחשון תשע"ב (6/11/2011) תחילה נחקר הבעל ע"י באת כוחו ולשאלתה: "ספר כל מה שקשור להליך הגישור". השיב:

"החל מיוני 2010 שהוחלטה ההחלטה על ידי שנינו להתגרש, הצעתי לסיים בדרכי נועם והחלטנו יחד ללכת למגשר על מנת להתגרש ולהגיע להסכמות כיצד מתגרשים, היינו מספר פגישות בגישור, לאחר אחת הפגישות יום למחרת הגיע אלי שליח ומסר לי תביעה מבית הדין לשלום בית ולמדור ספציפי, מסתבר שכל אותה תקופה שהיינו בגישור [פלונית] עבדה עם עו"ד שלה והכינה התביעות...

בחודש יוני 2010 אני יזמתי הגירושין, החלטנו ב-4/7/2010 להתגרש.

לאורך שנים לא היה לי טוב וסבלתי יחס מבזה ומשפיל, קללות גם לעיני הילדים, התנהגות שהחמירה בשנה וחצי האחרונות מאז שאמרתי שאני מתגרש, הפכה את עצמה למאוסה, היום אני לא מסוגל להסתכל עליה, לא מסוגל להיות באותו חדר, ובטח לא לחיות באותו בית ובאותה מיטה, כל השנה וחצי מתעללת בי נפשית, מגישה תלונות שווא במשטרה, פוגעת בעסקים שלי, מאיימת עלי גם באמצעות משפחתי...

שנים שאין יחסי אישות, אולי אחת לארבעה–חמישה חודשים... זה הוביל לזלזול שלה בתור מי שמכניסה הכסף והרבה כסף, זלזול בדעתי ובי, הייתה מקבלת ההחלטות צורת דיבור מעליבה ופוגעת...

ש. האם היה פעם לאחר שעזבת את הבית והגעת כדי להיות עם הילדים, האם היה מקרה שבאת ומנעול הדירה הוחלף?

ת. נכון...

אין שום סיכוי לשלום בית, אני מחוץ לבית, החל מספטמבר 2010 אני בזוגיות עם אשה אחרת, לא ישנתי בבית מאז ספטמבר 2010...

ב"ד: מתי התחילה הזוגיות אִתה?

ת. באוקטובר 2010 אחרי שעזבתי את הבית ומספר חודשים לאחר שהתחלנו בתהליך הגישור... היא לא רצתה לקיים יחסי אישות... או עייפה או אין לה חשק, או לא בא לה, תמיד העבודה קודמת להכול..."

ד) חקירת עו"ד מייזלס את הבעל:

"... אשה שרוצה שלום בית לא הולכת למשטרה עם כל מיני סיפורים ללכלך על בעלה... לפני שנה פוניתי לבית חולים באמבולנס עקב חשש של אירוע לבבי, לאחר כמה ימים לגלגה וצחקה עלי... התחילה לעקוב אחרי ולצלם אותי בוידאו...

ש. ב-3/10/2010 אתה מגיש תביעת גירושין... סימנת שאתם גרים בנפרד...

ת. עזבתי בהדרגה...

ש. ספר איך ומתי הכרת את [מ' ב']?

ת. הכרתי במסגרת העבודה... פעם ראשונה שיצא לי להיתקל בה, אני חושב שזה היה בספטמבר או באוגוסט...

ההכרות מבחינתי לא הייתה משמעותית...

ש. אמרת שהזוגיות החלה באוקטובר, אני שואלת, מתי החלה ההיכרות, האם יכול להיות שהתחילה ביולי?

ת. לא יודע, יכול להיות, לא זוכר...

מ. בוא נחזור להצהרה שלך שבספטמבר עזבת את הבית, אני מגישה לך מכתב שכתבה עו"ד חנה כהן...

בעל: (מעיין) זה מכתב מה-30/12/2010...

בעל: (מתוך ניירת) מרשי לא עזב את הבית...

ב"ד: מה הבעיה ביניכם, באיזה תנאים תהיה האשה מוכנה להתגרש?

מ. גם אם יאמרו לה עכשיו שכל הבית שלה, לא תסכים להתגרש..."

ה) בדיון מיום כ"ג שבט תשע"ב (16/2/2012) המשיכה ב"כ האשה בחקירת הבעל.

"...ב"כ האשה: האם נכון שאתה חבר של [מ' ב'] בפייסבוק?

ת. נכון, כמו עם עוד 1500 איש שחלק מהם אני לא מכיר.

ש. את העבודה שלך ב-[ר'] התחלת בחודש מאי 2010,...מסמך שאתה הצגת שמר [ר' ע] התחיל לספק שירותים עסקיים מה-5.5 (מציגה ניירת)

...

אני אומרת לך שלא דיברת אמת שלראשונה פגשת אותה ב[ר'], כי אתה והגב' [מ' ב'] חברים בפייסבוק מאפריל 2010 עוד לפני שהתחלת עבודתך.

בעל: בפייסבוק מתחברים גם לאנשים שלא מכירים...

ב"כ האשה: האם אתה זוכר מתי הקשר הפך לרומנטי...

בעל:... הקשר הרומנטי התחיל במהלך אוקטובר 2010.

ב"כ אשה: גם גרסה זו שקרית, באתר הפייסבוק כותבת [מ' ב'] באוגוסט 2010 ליתר דיוק ב-28 לחודש שהיא ואתה בני זוג... שהיא כבר לא לבד, היא לא רווקה, משנה הסטטוס.

בעל: יש לי למעלה מ-1000 חברים בפייסבוק...

ב"כ אשה: בחודש אוגוסט 2010 אתה נרשם עם [מ' ב'] למרוץ ליילה של חברת [נ'].

בעל: יכול להיות, זה מרוץ שמשתתפים בזה 10,000 איש...

ב"כ אשה: אני אומרת שנרשמתם יחד בשעה 23.46 בלילה, זה היה ב-22.8.2010

בעל: יכול להיות, קודם כל זה לא מלמד, אמרתי שישבתי בסלון שלי, זה לא היה אירוע משמעותי. אני לא זוכר...

ב"כ אשה: [פלונית] כותבת לך במייל מיום 16.10 חבל על המילים, שוב הבייתה, אשתך שהייתה נשואה לך 12 שנה, מחכה לך.

בעל: ניתן לפברק מיילים, אני לא יודע אם זה אמתי, יירשם שפחות משבועיים אחרי זה ב-1.11 הגב' [פלונית] הייתה במשטרה והגישה תלונה שאני מכה אותה...

בה"ד: אז מה זה סותר, ייתכן והיה כזה דבר, אתה מצפה מאשה שמקבלת מכות שלא תתלונן...

ב"כ אשה: אתה מוכן לחזור הביתה?

בעל: (בהרמת קול) אני לא סובל האשה הזו, היא מאוסה עלי, גם היא לא סובלת אותי, חס וחלילה לא אחזור הביתה, עו"ד מציינת ש[פלונית] רוצה אותי, היינו באוגוסט השנה אצל עו"ס לצורך עריכת תסקיר והיא דיברה על שמחת תורה שהקטנה תיכנס לבית הכנסת, עו"ס אמרה בטח [פלוני] יהיה שם, אז [פלונית] אמרה, האם נראה לכם שמשפחתי יכולה לראות הפרצוף הזה?...

ב"כ אשה: מה עילת תביעת הגירושין?

בעל: אמללה אותי במשך שנים, השפילה אותי, קיללה אותי גם בפני הילדים, הוציאה עלי לשון הרע, לא קיימה אתי יחסי אישות במשך שנים...

ב"כ אשה: מסמך זה מה-3.11.2010 נשאלת האימא, האם אתה, הבעל, גר עם [פלונית] או לבד בתל אביב והאימא אומרת שגר עם [פלונית], האם אימא שלך איננה מוסרת דבר אמת?

בעל: אכן בספטמבר עזבתי את הבית, אבל בהדרגה על מנת לא להיעלם מהבית, ובחודש נובמבר אימא שלי לא ידעה עדיין שאני נמצא עם בת זוג חדשה, זה היה חודש לאחר שהתחלנו את הקשר הזוגי...

ב"כ אשה: האם נכון שביולי 2010 אתה מודיע לאשתך שאתה מתגרש?

בעל: זה לא נכון, בתחילת יוני 2010 לאחר מריבה ביני ובינה, קמה, לקחה תיק ועזבה את הבית, זה היה יום שבת אחר הצהרים, השאירה אותי לבד עם הילדים ולא חזרה באותו לילה, יום למחרת כשחזרה הביתה, ישבתי לדבר אִתה בערב ואמרתי לה שלא יכול להמשך ככה ובמשך חודש מתחילת יוני עד תחילת יולי – ואני אגב הצעתי בתחילת יוני שתלך לטיפול זוגי, במשך חודש היות ולא היה מקום אצל מטפלת זוגית, אני הלכתי לפסיכולוג לברר לעצמי אם אני רוצה לסבול עוד שנים רבות והבנתי שההחלטה שלי לפני שבע-עשרה שנה, הייתה החלטה שגויה...

ש. האם נכון שבשנת 2000 בגדת באשתך עם אשה אמריקאית בשם [מ']...

בעל: עשיתי פרויקט והיו שם כמה סטודנטים וביניהם הייתה אחת בשם [מ'] והיו טלפונים גם אליה..."

ו) בדיון שהיה ביום כ"ו באדר תשע"ב 20.3.2012 נחקרה האשה על ידי באת כוחה:

"...ת. ההודעה של [פלוני] על הגירושין תפסה אותי לא מוכנה בלשון המעטה, היו לי חיי נישואין שלווים וטובים...

יום בהיר [פלוני] בא אלי, זה היה ב-4.7.2010, אמר לי, [פלונית], את מקסימה, אבל אני לא מאושר, הייתי עכשיו בטיפול נפשי אישי ואני מרגיש שאני לא מאוהב... באמצע חודש יוני הוא מייצר מריבה משום מקום...

מ. איך ומתי גילית על קיומה של המאהבת [מ' ב']?...

כשחזרתי באוגוסט מחו"ל, היה פה 11 ימים לבד, וסיפרה לי מישהי שראתה את [פלוני] ברכב עם בחורה ליד הבית שלה.. אפילו בערב ראש השנה... אומר לי שיוצא להתרענן... ביקשתי שמישהו יקפוץ לכתובת של [מ' ב'] לתל אביב לראות האם הרכב של [פלוני] חונה שם.

ב"ד: זה היה בספטמבר.

אשה: כן...

אתר ששמו פייסבוק ששם [מ' ב'] חולקת חוויותיה בחיים, ואז אני מגלה שהקשר התחיל באפריל 2010... [מ' ב'] כותבת שנוסעת לשלושה חודשים מה-1.7 ואכן טסה ב-1.7 ואז לאור הודעת הגירושין של [פלוני]... חזרה לארץ בתחילת אוגוסט... שינתה את הסטטוס שלה מרווקה למי שנמצאת בזוגיות.

מ. שמענו בחקירה הנגדית, שבזמן שהוא עדיין גר בבית, הוא ו[מ' ב'] נרשמו למרוץ הלילי של חברת [נ'], איך גילית את זה?

ת. בחשבון המשותף שלנו שולמו הכרטיסים ובאתר הפייסבוק כותבת שנרשמה, רואים מספרים עוקבים...

ז) שאלות עו"ד כהן את האשה

"... כמה תלונות הגשת נגד בעלך?

ת. הגשתי אחת אחרי תקיפה של [פלוני] בבית בנוכחות העוזרת, ותלונה נוספת הוגשה על ידי לאחר ש[פלוני] העלים לי את הרכב, זה היה ביום חורף קר...

ב"כ בעל: מתי הברחת מהחשבון המשותף שלך ושל בעלך 110,000 ₪...

ב-30.4 לא חלמתי שאני מתגרשת...

אני ו[פלוני] העברנו 30,000 ₪, אבי העמיד לנו באוקטובר 2008 110,000 ש"ח הלוואה... אבא שלי אמר, תעבירי ל[ע'] (אחי האשה) ו[פלוני] אמר, איזה שאלה, העברנו 30,000 ₪ ואחר כך העברנו עוד 20,000 ₪ ואחר כך עוד 60,000 לאבי..."

ח) בדיון שהתקיים ביום ט"ז אייר תשע"ב (8/5/2012) נמשכה חקירת האשה ע"י ב"כ הבעל.

"... נכון שהיית מקללת את בעלך?

תשובה:

מעולם לא...

נכון באופן כרוני סירבת לקבל יחסי אישות.

תשובה:

מי שסירב זה היה בעלי...

אחת הטענות של הבעל, שהוא היה רק עקר בית, הוא עשה הכול בבית כביסה וכו', ודעתו לא נשמעת, כשהוא אומר שלא מסכים שהילדים שלנו ילכו לחתונה של גבר עם גבר, והיא כן לוקחת.

תשובה:

בעלי היה צלם באירוע...

הבעל: אני לא זוכר...

האם זה נכון, אחד התלונות הקשות, שהדבר היחידי שעניין אותך כעו"ד, היית הולכת בבוקר וחוזרת בלילה, לא עניין אותך הילדים והבית, גם שהיית בבית היית יושבת על המחשב וממשיכה לעבוד,

תשובה:

הטענות האלה זה של העו"ד של הבעל, הטענות האלה למדתי בראשונה כשקראתי את כתב התביעה של הבעל, אני עובדת שלוש פעמים בשבוע במשרת אם, אחרי שהילדה [נ'] נולדה הייתי חצי שנה בבית, לאחר מכן כל השנה לא הייתי יום שלם במשרד, הייתי כבר יוצאת בשעה שלוש מהעבודה, אחרי שנה וחצי שנפתח תיק גירושין, היום אני עובדת שלוש פעמים בשבוע בשגרה, ויוצאת בשלוש בצהרים...

אשה שרוצה שלום בית, ופונה לביה"ד בבקשה שיסייע לה להשכין שלום בית, לא עושה את הדברים הבאים לא מגישה תלונות שקריות, לא באה ולקוחת האוטו לעצמה, לא נועלת את הבית ארבע פעמים בפניו, לא מזלזלת בו גם אחרי הפירוד, לא מזלזלת בלדבר אִתו, לא מגישה מזונות הילדים על 26 אלף ₪, לא מגישה עשרות בקשות לביהמ"ש, לא דורשת מהכנסותיו הזעומות ישלם ששת אלפים ₪ משכנתא, מונעת מהילדים תקופה מסוימת להיות עם אביהם, לא מדברת בכלל עם הבעל, כל הדברים זה אשה שרוצה שלום בית?

תשובה:

כל מה שהיא אמרה כאן, לא נעשה, זה שקר וכזב."

ט) עד כאן תמצית דברי הצדדים ובאי כוחם מפיהם ומפי כתבם.

בחודש מאי 2012 התקבלו בבית הדין סיכומים מטעם התובע בתביעתו לגירושין. ובחודש יולי 2012 התקבלו סיכומים מטעם האשה בתביעתה לשלום בית, ובחודש אוקטובר 2012, התקבל מב"כ הבעל כתב תשובה לסיכומי האשה.

כמובן, כל אחד מבאי כוח הצדדים חזר בסיכומיו על הדברים שנטענו בכתב התביעה ובדיונים על ידו ועל ידי מרשו, וכן צורפו אסמכתאות עובדתיות ומשפטיות לעילותיו וכן הכחשה של כל צד לטענת הצד השני.

י) והנה עיקר עילותיו של הבעל בתביעת הגירושין הן: לא קיימה אִתו יחסי אישות במשך שנים, השפלת האשה אותו במשך שנים, קיללה אותו גם בפני הילדים, תלונות שווא במשטרה.

אולם האשה הכחישה את כל עילותיו של הבעל. לגבי קיום יחסי אישות אמרה שעד חודש יוני 2010, שבועיים לפני הודעת הבעל על גירושין, היו יחסי אישות ומאז סירב (פרוטוקול 20/3/12 שורה 70).

לדבריה, הפעמים היחידות שסירבה לקיום יחסי אישות היו כשהיא הייתה נידה (פרוטו' 8/5/12 שורה 112).

לגבי תלונות שווא במשטרה, ציינה שהגישה שתי תלונות אחת ב-1/11/2010 על תקיפת הבעל אותה בנוכחות העוזרת, ואח"כ התלוננה על שבעלה העלים לה את הרכב אחרי מסיבת חנוכה של הבן [א'], יצאו מהמסיבה וגילו שאין אוטו (פרוטו' שם שורה 131).

גם לגבי הטענה שקיללה את בעלה, לדבריה לא קיללה ואין סגנונה לקלל.

כך שלכל העילות של הבעל ישנה הכחשה מוחלטת של האשה, והדברים הם בגדר של מילה מול מילה.

יא) ועתה נעבור לדון לגבי טענת האשה לבגידת הבעל בה עם אשה אחרת.

והנה, אין חולק על כך כי הבעל הכיר אשה אחרת בשם [מ' ב'] והוא חי אִתה ‏ עד היום כבעל ואשה לכל דבר ואף נכנסה להריון ממנו.

אלא שהמחלוקת בין הצדדים היא על המועד שבו החל הבעל לחיות חיי אישות עם [מ' ב'].

לטענת הבעל הוא אמנם הכיר את [מ' ב'] עוד בטרם שהוא עזב את בית הצדדים אולם הכרות זו הייתה רק כהכרות של אנשים בעבודה, ורק לאחר עזיבתו את הבית, החברות אִתה ‏החלה להיות אינטימית – קיום יחסי אישות.

לעומתו, לטענת האשה, סיבת עזיבת הבעל את הבית היא משום שבעלה נתן עיניו באחרת, כי לפני עזיבתו את הבית – כבר אז הוא החל לקיים יחסי אישות עם [מ' ב'].

א"כ השאלה שבפנינו היא מה קדם למה, עזיבת הבעל את הבית או בגידתו באשתו?

יב) והנה, למעשה לדברי הבעל הוא עזב את הבית בחודש ספטמבר 2010. לדבריו הוא הכיר בפעם הראשונה את [מ' ב'] במסגרת העבודה ב[ר'] בספטמבר או באוגוסט (שם שורה 161) ורק בספטמבר 2010 התחילה הזוגיות אִתה ‏ (פרו' 6/11/11 שורה 68)[אח"כ אמר באוקטובר (שורה 73)].

אולם במכתב מיום 30/12/2010 שכתבה ב"כ הבעל, סעיף 2, נכתב, מרשי לא עזב את הבית.

במסמך שהגיש הבעל לביהמ"ש נכתב שהתחיל לספק שירותים לחברת [ר'] ב-5/5/10 (פרו' 16/2/12 שורה 50). נוסף לכך, הבעל ו[מ' ב'] חברים בפייסבוק מאפריל 2010 (שם שורה 62-63).

וב-28/8/10 כותבת [מ' ב'] בפייסבוק שהיא והבעל בני זוג (שם 83/84) שהיא כבר לא רווקה, משנה סטטוס (שם 86).

ב-22/8/2010 נרשם הבעל יחד עם [מ' ב'], במספרים עוקבים, בשעה 23.46 בלילה, למרוץ לילה של חברת [נ'] (שם שורה 90). הכרטיסים שולמו מהחשבון המשותף של הצדדים (פרוטו' 20/3/12 שורה 78).

במסמך מיום 3/11/2010 אמרה אם הבעל שבנה גר עם אשתו (שם 198-199).

לטענת האשה היא גילתה על קיומה של המאהבת [מ' ב'] באוגוסט 2010 כשחזרה מחו"ל סיפרה לה מישהי שראתה את בעלה ברכב עם בחורה ליד הבית שלה גם ראתה תרשומת שרשום [מ' ב'], מספר כרטיס אשראי וטלפון והוצאת תו חניה בת"א כאשר הם גרים ברעננה. ובאותו זמן הבעל עדיין גר בבית, וכן בספטמבר, ערב ראש השנה לאחר ארוחת ערב אצל הורי האשה אמר לה בעלה שיוצא להתרענן, האשה שלחה מישהו לראות אם הרכב של הבעל חונה ליד ביתה של [מ' ב'] (פרו' 20/3/12 שורה 59/67).

יג) הנה מכל האמור לעיל נראה שיש אומדנא דמוכח שהבעל הכיר היכרות אינטימית את הגב' [מ' ב'] עוד בטרם שהוא עזב לגמרי את בית הצדדים.

אמנם הבעל וב"כ נתנו הסבר לכל מקרה ומקרה מהמקרים הנ"ל אולם אילו היה זה רק מקרה אחד או שנים, ניחא, אולם בהצטברות כל המקרים הנ"ל יחד, נראה שלקבל את הסבריו של הבעל לכל המקרים הנ"ל זה בגדר דוחק ואין זה יכול להניח את דעתו של בית הדין.

אמנם הבעל הביא לדיון שני עדים מטעמו, ואולם העדה הראשונה הגב' [ש' י'], הודתה כי כל מה שהעידה בבית הדין זה היה רק מה ששמעה מפי הבעל והוא זה שסיפר לה על כך. וגם הודתה שהיא לא הייתה בבית בני הזוג.

נכון שהעד השני שהופיע מטעם הבעל, מר [ב' א'] העיד שהוא ביקר יחד עם אשתו בבית בני הזוג ושם הוא ראה אשה שתלטנית מול בעל חלש, והוא לא ראה שם זוגיות ודברי חיבה בסיסיים אלא הכול היה כשותפים לעסק, והיה חוסר היענות מצד האשה.

אולם, מלבד זה שהוא היה רק עד אחד בלבד, נוסף לכך, גם אם בית הדין יקבל את דברי העד כמות שהם, עדיין לא נראה שיש בכך בכדי לחייב את האשה בגט.

יד) והנה ב"כ הבעל בסיכומיה ציטטה כמה פסקי דין בעניין חוסר סיכוי לשלום בית וז"ל:

"כל הדברים ידועים כי ביה"ד בהשתכנעו שאין כל סיכוי לשלום בית יחייב בגט פיטורין, כך נהגו ונוהגים בתי הדין בכל השנים.

הדברים האמורים בכל זוג, אשר ביה"ד משתכנע כי לא יכלו לחיות יחדיו בעתיד עקב מצב יחסיהם, עאכו"כ בזוג אשר האשה עשתה כל אשר ביכולתה לנתב את דרכי בני הזוג לפירוד.

כבר נפסק בביה"ד הרבני הגדול בדרישה לחיוב בגט מצד הבעל, דרישה המסתמכת בין השאר על חוסר סיכוי לשלו"ב, כי כאשר ביה"ד משוכנע מתוצאותיו של הברור העובדתי שאין תקווה עוד להחזרת השלום על מכונו, יש בידי ביה"ד לחייב את האשה בגט פיטורין.

לעניין זה, ראה למשל פסה"ד המובא ב"אוסף פסקי דין" (ורהפטיג) ח"א עמ' נא' בעמ' נד–נה, וכמו כן שם בעמ' קכ"ח שכ' שם וז"ל:

"אמנם יש מקום לדון על גירושין מהבחינה ש"אין סיכויים לשלום" ואין להטיל על הבעל להמשיך בחיי משפחה ללא שום תקוה לחיים סדירים."

ועי"ש שכ' נימוק זה כעילה לחייב בג"פ.

והנה כבר כתב הרב פלאג'י הידוע, סימן קי"ב לספרו "חיים ושלום" לכוף בגט זוג שאינו חי יחדיו י"ח חודש וכלשונו:

"אלא שבדרך כלל אני אומר שכל שנראה לב"ד שהיה זמן הרבה נפרדים ואין להם תקנה. אדרבא, צריך השתדלות הרבה להפרידם זמ"ז ולתת גט...

פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לש"ש עתידית ליתן את הדין... והנני נותן קצבה לדבר הזה אם ארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן י"ח חדשים ואם בינם לשמים נראה לב"ד שלא יש תקווה לשום שלום ביניהם יפריד הזוג ולכופם לתת גט עד שאמרו רוצה אני" עכ"ל (הדגשה שלי ח.כ)

ואף כי, חלוקים עליו רבים מן הפוסקים, אבל מכל מקום ודאי על ביה"ד בנ"ד להחליט בנסיבות המקרה דנן, כי המצב מחייב גירושין אליבא דכו"ע, שכן ידוע הכלל של אפושי פלוגתא לא מפשינן, וכדי שלא להביא הפוסקים לכלל ניגוד עמדות קיצוני, יש לומר, כי גם החולקים יודו שיש להחליט על חיוב בגירושין בנדון שלפנינו..."

עד כאן מדברי ב"כ הבעל בסיכומיה.

טו) אולם כבר כתבנו במספר פסקי דין בשמם של פוסקים גדולים כדברים הבאים:

"הנה כבר פסקו דייני בית הדין הגדול, ברוב דעות, מיום כ"ג תמוז תשס"ט (לא פורסם) וז"ל:

"נראה בבירור, שכל עוד ואין אפשרות לחייב את האשה בגירושין עקב המצב שהיה בין הצדדים קודם לעזיבת הבעל את הבית, אין בעזיבת הבעל את הבית והתקשרותו עם אשה אחרת כל תוספת של עילת גירושין וזאת על אף שנראה לביה"ד שאין סיכוי לשלום בית עקב קשריו של הבעל עם אשה אחרת ועל אף השנים הרבות שהצדדים בפירוד וכו' נוסיף ונאמר אין קשר בין המקרה של רבנו ירוחם (ספר מישרים ח"ח נתיב כג) שבו שני הצדדים אין רצונם זב"ז ועל כן יש לחייב בגט את מי שמעכב את הגט היות והצד השני נחשב כמעוגן, לבין מקרה שהצדדים בנפרד זמן רב, כתוצאה שאחד הצדדים לא מעוניין לחזור לשלום בית ותובע גירושין והצד השני מבקש שלום בית, היות ותובע הגירושין לא נחשב כמעוגן אלא הוא נחשב כמעגן את עצמו היות ויש לו אשה אלא שהוא לא מעוניין בה שלא ע"פ הדין וכו'". עכ"ל.

ושם, דחו פסק הדין של ביה"ד האזורי שפסקו שאף שאין האשה אשמה במצב האומלל שנוצר "אך הלעולם תאכל חרב? ברור שאין להניח למצב זה להמשך ללא סוף וכיון שאין עוד תקנה והזוג לא ישוב לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין בני הזוג."

אולם כאמור ביה"ד הגדול דחה ברוב דעות את פסק דין זה. ע"ש.

וע"ע בשו"ת הגרי"א הרצוג (חאהע"ז סי' קכד, קלג וקלד). ושם (סי' קנד) כתב:

"אמת הוא שהנימוק הסתמי של אין סיכויים לשלום דורש זהירות מרובה מצד בית הדין ואם נקבל דבר זה ליסוד מספק, לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, שכל בעל שנותן עיניו באחרת יפרוש מאשתו וימרר חייה עד שביה"ד אחרי עבור איזה זמן יבואו לידי המסקנה שאין סיכויים לשלום וכו'."

ע"ע פד"ר ח"ז עמוד 108 – ושם בעמודים 113-112. וח"ט עמוד 220. וחי"א בדברי הרב דיכובסקי. שו"ת "שמע שלמה" ח"ה אהע"ז סימן כא-כד. וע"ע בפס"ד מביה"ד בטבריה (לא פורסם) מיום י' אדר ב' תשס"ח (17/03/08) ובחוברת "הדין והדיין" פס"ד מביה"ד בת"א.

טז) אמנם ידועים דברי הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו "חיים ושלום" (ח"ב סי' קי"ב) שבמקרה ובני זוג חיים בפירוד שמונה עשר חודשים ונלאו מתווכי השלום לשקם את הנישואין יש להביא את הנישואין לידי סיום ע"י גירושין בג"פ וכלשונו שם:

"יפרידו הזוג ולכופם ליתן גט עד שיאמרו רוצה אני."

אולם כבר כתבו בפד"ר (ח"א עמוד 162) הרבנים הגאונים זצ"ל: ש.מ. אזולאי, א.י וולדנברג, י'.קאפח, וז"ל:

"ברם אמתלא זו של חוסר תקוה לחיים משותפים אין בה כדי להטיל חובה על האשה לקבל ג"פ, כל זמן שלא הוכח בהוכחות מספיקות שהאשה אשמה בהפרעת שלום הבית עד כדי כך שיש לה דין מורדת, או בדומה לזה אמתלא ברורה שהאשה נמאסה עליו, וזאת לא הצליח הבעל להוכיח ולבסס על עובדות ממשיות, אם נבוא להסתמך על טענות סתמיות כאלה של חוסר תקוה לשלום, כל בעל שירצה להפטר מאשתו יגרום למריבות ביתיות ויזניח את אשתו לכמה שנים ואח"כ יבא וידרוש ג"פ בטענה כי אין סיכויים לשלום. וכבר מצינו בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' קמה) וכו' שמצד שמאוסה עליו ג"כ אין לדון דא"כ כל אחד יאמר ששנואה לו אשתו וחלילה להתיר חדר"ג בענינים כאלה דא"כ יהיו בנות ישראל הפקר ופשוט שחייב במזונותיה וכו'". עכ"ל. וע"ע שם עמוד 326. ע"ש.

וכן כתב עוד הגאון א.י' וולדנברג בפד"ר (חי"ג עמוד 362), והסכימו עמו הרבנים הגאונים יצחק קוליץ ואליעזר שפירא. [מכאן מוכח שגם פסק הדין הנ"ל שבת"א, כתבו הגרא"י וולדנברג זצ"ל]. וז"ל:

"הוה אומר כי ביה"ד האזורי – בהרכבו הקודם ובהרכבו זה – מכיון שלא מצא כל עילה לג"פ, לא ניתן חשיבות לעובדה שזה עידן ועידנים שהשלום לא שורר בין בני הזוג ולא מצא את זה לנימוק מספיק לחייב את האשה בקבלת ג"פ. ובצדק, דאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, וכל איש שירצה מאיזה סיבה שהיא להיפטר מאשתו או יתן עיניו באחרת יעגנה כמה שנים ויבקש לחייבה בקבלת ג"פ. היות ואין סיכויים לחיי שלום וכו'."

יז) וככה מצינו בשו"ת "דברי מלכיאל" וכו' אמנם מצינו להגר"ח פלאג'י ז"ל וכו' אין להסתמך על תשובה זו וכו' יחידאה הוא בזה, ודבריו תמוהים וכו' מסתבר לומר כי גם הגאון הגרח"פ ז"ל לא כיוון בדבריו לכפיה כמשמעו, אלא התכוון לומר שיסובבו את פני הדברים עד שיסכימו לכך, וזאת כוונתו במה שכתב "עד שיאמרו רוצה אני". היינו עד ששניהם יסכימו להפרד זמ"ז בג"פ. גם ניתן לומר שהמכוון בדברי הגח"פ הוא רק היכא שבגלל המריבות שביניהם, שני בני הזוג אינם מסכימים להזקק זל"ז לחיות חיי אישות. וכדכותב בלשון "ואם בינם לשמים", וגם הראיה שמביא מספר החסידים מדובר שם היכא שלא יכול להזדקק עם אשתו כו' וככה המדובר גם בשו"ת מהרשד"ם בח' אה"ע סי' ק"ג, שמסתייע בו "החיים והשלום" בתחילת דבריו שם אבל היכא שצד אחד מוכן לחיות עם משנהו, ורק השני אין רצונו בכך, בכל כה"ג יודה גם הגרח"פ ז"ל שאין כל מקום לחיוב וכפיה לג"פ כל עוד שאין כל עילה ממשית לזאת. ובנידוננו המערער אין רצונו בשלום אך האשה דורשת עד היום שלום בית כנה, וביקשה מאתנו מאד שנעשה את הכל למען שלום בית וכו' עכ"ל.

גם כל העילות האחרות שהעלתה ב"כ הבעל כגון אשה רעה וכן מאיסה עליו ועוד, לא שייכות בנ"ד כאשר הבעל נתן עיניו באשה אחרת וחי אִתה ‏ כבעל ואשה.

יח) לפיכך לאור כל האמור לעיל נראה שאין מקום לחייב, ולא כל שכן לכוף את האשה בקבלת גט.

יחד עם זאת לאור העובדה שהבעל חי חיי אישות כבר למעלה משנתיים עם הגב' [מ' ב'] בבית אחד כבעל ואשה לכל דבר ואף נכנסה להריון ממנו (אפשר שכבר ילדה), הרי שנראה שאין ספק שאין תקוה יותר לשלום בית בין בני הזוג. לפיכך ביה"ד קורא לאשה לראות נכוחה את המציאות החדשה ולגבש עם בעלה בהקדם הסכם גירושין שיביא לסיום קשר הנישואין ביניהם כדמו"י לטובתה ולטובת הילדים.

לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק:

א) דוחים תביעת הבעל לחייב את אשתו בגט.

ב) צו למדור ספציפי שהוציא ביה"ד נותר על כנו.

ג) בית הדין קורא לאשה לראות נכוחה את המציאות שנוצרה ואת טובת הילדים ולהגיע עם בעלה להסכם גירושין בהקדם.

ד) אין צו להוצאות.

הרב יעקב זמיר – אב"ד

מצטרפים לפסק הדין.



ניתן ביום כ"ו בשבט התשע"ג (06/02/2013).