בתאריך כ"ו בסיון התשע"ג 4.6.2013 הוציא ביה"ד האזורי את ההחלטה הבאה:

התקבלה בפני ביה"ד חוו"ד היועצת הגב' נעמי כהן ממכון מרחבים, אליה הופנו הצדדים בהחלטת ביה"ד מתאריך 24/1/13.

בהתאם לחוו"ד היועצת כי לדעתה על הצדדים להתגרש, דוחה ביה"ד את תביעת האשה לשלו"ב ובעקבות כך ייסגרו התיקים היום.

על הצדדים לפתוח תיק מתאים במידה ורצונם בהמשך דיון בהתאם לאמור לעיל.

כאמור בהחלטה של ביה"ד האזורי, החלטה זו ניתנה בעקבות חוו"ד של היועצת נעמי כהן ממכון מרחבים. היועצת העבירה חוו"ד לביה"ד על ניסיונה להביא את הצדדים לשלום בית ובמסקנת דבריה היא כותבת לביה"ד:

"[פלונית] מבקשת מאוד להישאר ביחד. לדבריה היא אשה חולה כיום, ומצבה רק מחמיר בשל לחצים הנפשיים בהם היא נתונה. היא דורשת שיחזור הביתה (בנפשו וברגשותיו) לאלתר. בשיחות עמם אכן מדובר בסגנון התנהלות שונה. [פלוני] מחפש את החיזוק, את החום, הרוך והאהבה שלדבריו אינה מסוגלת להעניק לו. [פלונית] טוענת שכפי שחיו עד כה, יכולים להמשיך גם הלאה. אך הוא אינו רוצה עוד. 'אני איש מבוגר ולא בריא, מבקש לחיות את שארית חיי בחברות ובזוגיות אוהבת ולא במסגרת פורמלית שאין בה דבר עבורי.'

בנסיבות אלו אני מציעה בצער לאפשר לבני הזוג להתגרש."

עד כאן המלצת היועצת.

ב"כ האשה הגיש ערעור על החלטת ביה"ד האזורי ונביא את עיקר דבריו:

א. בין הצדדים גבה לאחרונה הר בעטיו של הבעל.

ב. ברקע היחסים הבין זוגיים בין האשה לבעלה. המשבר הראשון אירע לפני כעשר שנים, כאשר התברר לאשה, לצערה הרב, שבעלה אינו נאמן לה וזאת בלשון המעטה.

ג. הבעל שם עיניו בנשים אחרות, וכדי להתחמק מהאשה, סיפר לה כזבים ובדיות לגבי סדר יומו. במילים אחרות הבעל היה מספר לאשה שהוא יוצא להתנדב במגן דוד, אך בפועל "התנדב" בבתים של נשים אחרות.

ד. האשה לאחר חקירה ודרישה, העמידה את בעלה בפני הראיות וההוכחות של חוסר אמינותו, הודה הבעל שחטא, ביקש סליחה ומחילה, האשה קיבלה בקשתו זו, שלו"ב חזר לשרור בין כתלי ביתם של בני הזוג.

ה. חלפו עברו להם כעשר שנים, ולאחרונה רבו הסימנים שהבעל חזר לסורו. גם כאן הבעל התחמק מהאשה בתירוצים שונים ומשונים. האשה לא קיבלה סיפורים אלה של הבעל, שכרה שוב חוקר פרטי שאימת את חשדותיה. הבעל שטען כי הוא נוהג ללכת "לפרלמנט" – לשבת עם חברים ולשוחח על דא ועל הא, ו/או ללמוד בערבים, לאחר שעות העבודה, אך למעשה הלך להיפגש עם אשה אחרת.

ו. כאשר עימתה האשה את הבעל עם הראיות שבידה הכחיש הבעל מול וכול טענות אלה של האשה. לדבריו האשה עמה נפגש, היו לה גירושין קשים והוא בא לסייע לה והיא אותה ידידה שלו ממקום עבודתו שנים רבות, ולא היה ביניהם כל קשר רומנטי.

מעיון בפרוטוקול הדיון בביה"ד האזורי, ומעיון בדו"ח של היועצת עולה שהבעל לא האשים את אשתו בדבר שמחמת כן אין האשה זכאית לשלום בית.

הבעל טען בדיון שזו בושה עבורו שאשתו שלחה אחריו בלשים לברר אם יש לו קשר עם אשה אחרת. לטענתו יש לו ידידות שהוא היה מבקר אצלם, ולא היה לו קשר עמהן מעבר לכך. החשדות שיש לאשתו עליו גרמו לו לדרוש גירושין.

לאחר עיון בטענות הצדדים עולה שהבעל לא העלה טענה שמחמת כן ביה"ד יכול לקבוע שהאשה אינה זכאית לשלום בית. גם מדו"ח היועצת שטיפלה בצדדים לא עולה שהאשה פשעה, וכי יש לבעל טענות כנגדה שמחמתן הוא זכאי למנוע ממנה את הזכות שיש לכל אשה, שבעלה יחיה עמה בשלום. היועצת כותבת רק שהיא לא הצליחה להביא את הצדדים לשלום, ומחמת כן היא ממליצה לצדדים להתגרש. ברם לאחר שהתברר, שלבעל קשרים עם נשים אחרות, והאשה דרשה ממנו שיפסיק את הקשר עמהן, כדי שיסיר מעצמו את החשדות שיש לה כלפיו, והבעל סירב לעשות כן, הרי שאין לו להלין שאשתו אינה מתיחסת אליו בכבוד הראוי ובאהבה ובחיבה שהוא ראוי לה. כאשר יש לבעל קשרים עם נשים אחרות שום יועץ או יועצת אינם יכולים לשכנע בעל שיחזור לחיות עם אשתו בשלום בית.

לאור האמור לעיל ביה"ד קובע שלאשה הזכות שהבעל יחזור ויחיה עמה בשלום בית, ולאשה כל הזכויות הנובעות מכך.

הרב נחום גורטלר

עיינתי בדברי חברי הרב נחום גורטלר שליט"א, ואני סומך ידי על מסקנתו. אולם ברצוני להרחיב מעט את היריעה.

לאור חוות הדעת של היועצת ד"ר נעמי כהן ניתנה החלטה בבית הדין האזורי בתאריך כ"ו סיון תשע"ג 4.6.13 בה נכתב שבית הדין דוחה את תביעת האשה לשלום בית ובעקבות כך ייסגרו התיקים.

על החלטה זו הוגש הערעור וכמפורט בהודעת הערעור שהתקבלה בתאריך 4.7.2013 (חמישה עמודים).

ב"כ המערערת העלה טענות רבות, חלקן על כך שההחלטה לסגירת תיק שלום הבית על סמך חוות הדעת בלבד, וחלקן על כך שנסגר גם התיק השני למזונות האשה והמדור.

בדיון שהתקיים בפנינו התברר, שאכן ב"כ המערערת חזר ופנה לבית הדין האזורי לקביעת דיון בתביעת האשה למזונות ומדור, ונקבע תאריך קרוב לדיון. משכך החלק הזה של הערעור מתייתר.

באשר לחלק הראשון של הערעור על דחיית תביעת האשה לשלום בית וסגירת התיק, ברצוני להעיר ולהאיר.

לתביעות שלום בית יש שני פנים: הפן הראשון כפשוטו, רצונה של האשה שהבעל ישוב לחיי שלום בית תקינים. הפן השני הוא בסיס לתביעות לקיום חובותיו של הבעל מתוקף הנישואין, כמו במקרה הזה, תביעה למזונות ומדור.

האם שני פנים אלו תלויים זה בזה. פעמים כן ופעמים לא, ועל כך בית הדין צריך לתת דעתו בכל מקרה לגופו.

כאן ברור שבית הדין האזורי סמך ידיו על חוות הדעת של ד"ר נעמי כהן שלאחר ישיבות רבות הגיעה למסקנה שלא ניתן לאחות את הקרעים ולהחזיר את הבית לקדמותו ושלמותו, וכך אני מבין את ההחלטה שדוחים את תביעת שלום הבית של האשה – לא בגלל שהיא לא זכאית לכך, אלא שהדבר לא מעשי ולא מציאותי כפי שתיארה היועצת בחוות דעתה.

בנקודה זו, נראה לי שיש לדחות את הטענות השונות שהעלה ב"כ המערערת על כך שבית הדין סמך על חוות הדעת, אע"פ שלדבריו היא לא הוסמכה לכתוב את מה שכתבה, וכן בקשתו לקיום דיון – שכן בית הדין שמע את הצדדים והתרשם מדבריהם, ואף הפנה לחוות דעת, ושני הצדדים מסכימים שהיא ניתנה לאחר פגישות רבות, ובית הדין הוא המוסמך לקבוע באשר לפן הראשון לדחות את בקשת האשה לשלום בית, מאחר ואין לזה אחיזה במציאות, גם אם היא לא האשמה בכך.

יחד עם זאת, אני מצטרף לדעת חברי שמן הראוי לקבל את הערעור, ולא לקבל את הניסוח של בית הדין האזורי שבית הדין דוחה את תביעת האשה לשלום בית, וכפי שהרחיב חברי בטוב טעם.

ואף על פי שניתן להסביר את דבריהם כפי שכתבתי לעיל, יש להעדיף את נוסח ההחלטה כפי שהציע חברי: "זכות האשה לשלום בית". ובכך יש בסיס איתן לפן השני, דהיינו התביעות הממוניות, מזונות ומדור שהאשה ראויה להם מתוקף הנישואין.

הרב ישראל שחור

מצטרף לפסק הדין.

הרב יעקב זמיר

כאמור, הערעור מתקבל.

ניתן לפרסם את פסק הדין בהשמטת השמות.

ניתן ביום ג' במרחשון התשע"ד (07/10/2013).