ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מיכאל עמוס
הרב שניאור פרדס
הרב אריאל ינאי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 869248/1ב
תאריך: א'' במרחשון התשע"ד
05/10/2013
תובעת פלונית
בא כוח התובעת עו"ד גיל שחף
נתבע פלוני
בא כוח הנתבע עו"ד דוד הלפגוט
הנדון: גירושין
נושא הדיון: שלום בית וגירושין

פסק דין
הבעל והאישה נישאו זה לזו כדמו"י בחו"ק ביום כ"ה בתשרי התשנ"ה (29 בספטמבר 1994) ומנישואין אלו נולדו שני ילדים ילידי 1997 ו־2003.

ביום ט' במרחשון התשע"ב (06 בנובמבר 2011) הגישה האשה תביעת גירושין כנגד בעלה.

בסמוך לזה, ביום י"ב במרחשון התשע"ב (11 בנובמבר 2011), הגיש הבעל כתב הגנה לתביעת הגירושין. ביום זה אף הוגשה תביעה לשלום־בית ע"י הבעל. ביום כ"ב בשבט התשע"ב (15 בפברואר 2012) הוגשה בקשה לצו מניעה זמני האוסר עשיית דיספוזיציה בדירת הצדדים, וביה"ד הוציא צו כמבוקש ביום כ"ג בשבט התשע"ב (16 בפברואר 2012).

ביום ב' בשבט התשע"ב (26 בינואר 2012) ניתנה החלטה, ובה נכתב כי הסמכות לדון בנושאי המשמורת והקטינים נקנתה בערכאה האזרחית, וכן הדין בעניין פירוק השיתוף בדירת הצדדים. אולם חלוקת הזכויות הממוניות ואיזון המשאבים מסור לביה"ד הרבני.

בכתב התביעה לגירושין שהוגש ע"י האישה נכתב כי המורדות בחיי הנישואין נסובו סביב התנהגותו האלימה של הבעל כלפי אשתו. הבעל הוא קנאי אובססיבי ונהג להאשים את האישה בהאשמות חסרות שחר על לא עוול בכפיה. לדבריה, הוא נהג כלפיה בצורה מחפירה וקיללה, העליבה והשפילה. בין השאר התבטא לטענתה: "את לא שווה כלום, את שמנה, את מכוערת, את מטומטמת."

האישה טוענת שהבעל השתמש כנגדה באלימות מילולית ובאלימות פיזית. לפני שמונה שנים היכה אותה בראשה, לאחר כמה שנים היכה אותה עם מקל מטאטא ברגלה ואף איים עליה ביום ט' בתשרי התשע"ב (07 באוקטובר 2011) כי אם תכניס גבר אחר לביתם הוא ירצח אותה.

בנוסף טוענת האישה שהבעל בגד בה. הבעל לדבריה הוא "רועה זונות". לטענתה, התפתחה אצלה בעיה גניקולוגית ומשפנתה לטיפול רפואי נאמר לה כי ככל הנראה נגרמה זו מבגידת הבעל. עוד מוסיפה, כי בהתעמתות עם הבעל, הוא הודה בכך. לדבריה גם בנסיעות לחו"ל במסגרת עבודתו עשה כן וכי תצרף מסמכים המאששים את טענותיה אלו.

היא מוסיפה כי על פי כל הנזכר טענתו לשלום־בית אינה כנה. מדובר בטענות טקטיות אשר מטרתן לאמלל ולמרר את חיי התובעת. לדבריה אין כל סיכוי להשיב את שלום־הבית.

בתביעתה דורשת אף את כתובתה העומדת על סך של 32,000 ₪.

ביום י"ג בתשרי התשע"ב (11 באוקטובר 2011) הגישה האישה לביהמ"ש בכפר סבא בקשה למתן צו הגנה עקב אלימות מילולית ופיזית ובעקבות חששה שהבעל יאבד את עשתונותיו וירצח אותה.

בדיון בביהמ"ש ביום כ"ט בתשרי התשע"ב (27 באוקטובר 2011) הגיעו הצדדים להסכמות ועל פיהן ימשיכו לחיות תחת קורת גג אחת, ותתקיים חלוקה מסודרת ומפורטת של שימוש בחלקי הדירה לפי שעות נפרדות ושונות.

בכתב ההגנה לתביעת הגירושין שהוגש ביום י"ב במרחשון התשע"ב (09 בנובמבר 20111) הכחיש הבעל את טענות אשתו. הוא מבקש לדחות את כתב תביעתה של אשתו, את תביעת הכתובה ותוספתה ואף לחייבה לשוב לשלום־בית, ואם תסרב לכך, יש להכריז עליה כאשה מורדת על כל המשמע מכך, כולל הפסד כתובה ותוספתה.

לדבריו, האישה אשמה בהתדרדרות ביחסים ביניהם, היא זו שעזבה את חדר השינה המשותף, היא זו המסרבת לחיי אישות ואף התקינה מנעול לחדרה. טענותיה של האישה, לדברי הבעל, הם כתוצאה מהדרכה "ו/או בשל שעיניה נתנה באחר", כלשונו.

הבעל טוען בנוסף כי פניו לשלום־בית בכנות, לדבריו הוא רוצה ומאמין בכל ליבו כי שלום־הבית אפשרי. האישה יודעת היטב, הוא מוסיף, כי רצונו לשלום־בית הוא כנה.

הוא מוסיף, כי איננו אלים ולא נהג ולא נקט בשום אלימות משום סוג שהוא וטענותיה טענות בדים.

הוא מכחיש כי הוא רועה זונות וכי הוא לא בגד באשתו מעולם עם אף אישה זרה וכל עלילותיה בעניין זה ובעניין האלימות הם הוצאת שם רע.

הוא מוסיף וטוען כי לאחר חקירת האישה בעניין תלונתה כנגדו, הוציאה המשטרה צו להרחקתה של האישה ל־5 ימים בשל אלימותה הפיזית כלפיו, מבלי שביקש זאת כלל וללא שהוגשה מצדו תלונה על כך.

הבעל מוסיף לטעון כי האישה יצרה פרובוקציה על פי תכנון מראש. בערב יום כיפור התשע"ב, 7/10/11, התלוננה בתלונת שווא למשטרה, אשר זו הרחיקה אותו ל־5 ימים ולאחר החקירה כאמור ציוותה להרחיק את האישה לחמשה ימים ביום י"ב בתשרי התשע"ב (10 באוקטובר 2011). האישה היא זו שתקפה אותו, והשוטר צילם את הסימנים האדומים בגבו.

למחרת יום הכיפורים, י"א בתשרי התשע"ב (09 באוקטובר 2011), הגישה האישה תביעה לפירוק שיתוף. ברור לכל, כותב הבעל, כי תביעה שכזו הייתה מוכנה מבעוד מועד עוד טרם ערב יום הכיפורים ורק המתינה האישה עמה עד להצלחת הפרובוקציה ויצירת העילה להגשתה.

לדברי הבעל, כיצד ייתכן שאשה הפוחדת מבעלה שיקום וירצח אותה, תסכים בביהמ"ש לחזרתו לביתם המשותף באי־אלו סיכומי הפרדה של זמנים. ברור לטעמו שטענותיה הן טענות בדים.

הסכמותיו הנ"ל בביהמ"ש באו כדי לשקם את שלום־הבית. הוא אמר בביהמ"ש כי הוא מבקש לדבר עמה, ליצור עמה קשר ומזמינה לחדרם המשותף. בקשת צו המניעה מטעמה לא נענתה ונדחתה בביהמ"ש.

האישה לדבריו גם נמנעת מכל מלאכות הבית הקשורות אליו, לא מבשלת ולא מכבסת לו.

מטרתה להתגרש ולהכניע את הבעל לתכתיבי גירושין והישגים רכושיים שאינה זכאית להם, מוסיף וכותב הבעל.

בניגוד אליה, אמר הבעל, שלא התקין מנעול בחדר השינה והוא מזמינה לשוב ולהתגורר עמו.

בבית הדין התקיימו בין הצדדים שלשה דיונים ארוכים וממצים בתאריכים: כ"ז בניסן התשע"ב (19 באפריל 2012), כ"ו באלול התשע"ב (13 בספטמבר 2012), וביום י"ט בשבט תשע"ג (30 בינואר 2013).

בדיונים שבו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בדיון הראשון נתבקשה האישה להגיש את המסמכים שטענה כי הם מעידים על כך שהרופא אמר לה שהבעיה הגניקולוגית שהתפתחה אצלה באה כתוצאה מבגידתו של הבעל. "זו תעודה של רופא, הרופא יבוא להעיד", אמר בא כוחה.

בעניין איומיו לרצח טענה שלא הקליטה אותו ומי ששמע זאת היא אימה של האישה.

בעניין המכות שקבלה במטאטא, טענה שלא התלוננה כי לא רצתה לסבך את בעלה. וכי אף אחד לא ראה את האירוע.

בעניין המסמך הרפואי נכתב בו "ביקור נשים", אין בו חתימה או חותמת ואין בו לטענת הבעל כל בסיס ראייתי. בקשת הרופא ד"ר מאיר פומרנץ שהוזמן להעיד על דברי האישה, לדחיית הופעתו, הוגשה ביום י"ד בטבת התשע"ג (27 בדצמבר 2012).

בדיון מתאריך כ"ו באלול התשע"ב (13 בספטמבר 2012) אמרה האשה:
"ש: [פלוני] טוען שרוצה שלום־בית, ורוצה אותך, מאז אותו אירוע, ניסה לשכב איתך.

ת: לא, הוא התנהג בצורה בזויה, ליד הילדים הוא מנסה לגעת בי, אם אני יושבת בכסא, הוא מנסה להציץ, כל הזמן מעמיד את הילדים בינינו, והוא אומר – אוהב את האמא."
בעניין טענת שלום־הבית נכתב בפרוטוקול מחקירת האשה:
"ש: נתחיל מהסוף "הטרי", נשאלת והשבת שלא, בעלך שלח זר פרחים, ולבבות מיוחדים עם שליח, זה המכתב, ביום 10/01/2012, נתחיל מהשוליים.

ת: לא קיבלתי מכתב זה. לא זוכרת שקיבלתי פרחים.

ש: קיבלת פרחים.

ת: לא. שום שליח לא שלח.

ש: יש לך ק בלה.

הבעל: כן."

"ש: אני מצרף לך מכתב "[פלונית] אהובתי.." זר פרחים מוקדש לך באהבה, אוהב אותך ורוצה לדבר על אהבתנו.

ת: לא קראתי אותו.

ש: קיבלת ולא קראת.

ת: לא קראתי ולא קיבלתי, הוא אמר ששלח עם שליח.

ב"כ ב: אני אמרתי ששלח בשליח, הבעל שלח זאת.

ש: האם [פלוני] הביא שליח.

ת: ע"י שליח לא קיבלתי.

ש: [פלוני] הביא פרחים.

ת: לא.

ש: נתן לאחד הילדים.

ת: היה זר פרחים מהילדים.

ש: מהיכן זה.

ת: זה לא בשבילי, לא קיבלתי בצורה יפה, אולי קנה לאמו,

ש: היא גרה בבית.

ת: לא. הוא גר אצלה. מה פרחים מוכיחים.

ביה"ד: מסובך לענות. הגיעו פרחים.

ת: לא קיבלתי ממנו בצורה אישית. ראיתי פעם אחת פרחים, זה לא מעניין אותי, כי זה לא שלי.

ש: את לא שואלת.

ת: לא רוצה לחיות אתו, כופה עלי את הקשר הזה שנה.

ש: זה לגיטימי שאת לא רוצה אותו, האם הוא ניסה להיות אתך בקשר.

ת: אז יש עציץ עם שמן זית, זה בבית, האם אני חיה לבדי, לא מבינה את השאלה."
נמצא שאמנם הבעל שלח פרחים כדי לחזר אחר אשתו. האישה מתחמקת בתשובותיה וביה"ד אף העיר לה על כך. כמו כן מודה כי בעלה חפץ בשלום־הבית, אלא שטוענת שהוא כופה עליה את הקשר הזה.

הבעל טוען שכאשר הביא את הפרחים אמרה לו שהוא רומנטי אך זה לא יעזור כיוון שהיא רוצה להתגרש.

בהמשך נחקרה האישה על הטיפול הזוגי אצל הגב' דליה אראל. הצדדים נפגשו עמה שש פעמים כאשר שני מפגשים התקיימו עם שני בני הזוג, פגישה נוספת עם כל אחד בנפרד, ושני מפגשים נוספים עם הבעל. האישה הודתה שהפסיקה את המפגשים משום שהמומחית אמרה שצריך לתת לקשר הזוגי הזדמנות, ומאחר שהיא איננה מסוגלת לחיות אתו אין טעם להמשך המפגשים. המומחית לא ניסתה להקשיב לה, טענה, על שהוא חבט בה בראש ועל כך שדפק לה מטאטא ברגל. היא רוצה בחירות נפשה.

בעניין הרופא, אמרה האישה ששמו ד"ר מאיר פומרנץ־ גניקולוג אשר אמר שהבעל הדביק אותה לאחר ששהה עם נשים אחרות. רופאת המשפחה ד"ר אברמוביץ הוציאה את האישור ממנו. וכתוצאה מכך, הודה הבעל שבגד בה, אין לה הקלטה מכך, והיא אינה רוצה אותו בחייה. לטענתה, היא אף הציעה לו לקחת כדורים ומישחות לטיפולו.

הבעל טוען שרוצה את אשתו, אוהב אותה ורוצה בשלום־בית. לטענת הבעל האישה רוצה גירושין משום שהיא עוברת שינויים והיא מאוד מבולבלת בחייה. בלימודיה במכון אדלר הגעה לרצון ללכת עד הסוף להעז ולשנות. היא אף כתבה מאמר בהקשר זה. לדבריו אמרה לו שיש לה מאהב אולם הוא אינו מאמין לה. הוא השמיע הקלטה שהיא אומרת: "המאהב שלי נותן לי". אך הוסיף: "לא רוצה להאמין ולא מאמין."

הבעל מכחיש את טענות האישה בעניין הדלקות וכי מעולם לא הציעה לו כדור או משחה לריפוי דלקות, כטענתה. לא היו לו דלקות והוא בריא לחלוטין, לדבריו.

עוד הוסיף הבעל להכחיש את דברי האישה וטען שמעולם לא נהג באלימות כלפיה, ולהפך היא זו שנהגה באלימות כלפיו. באירוע בערב יום כיפור זרקה האישה עליו את הכוס לאחר שעלה נושא הגירושין. לטענתו ניסה לשכנעה שלא כדאי לה להתגרש, ומשקם להיכנס אל תוך ביתו היא שפכה מים על פניו וזרקה עליו את הכוס. היה סימן בגב וכאב לו מאד. האישה בהמשך הדיון הודתה ששפכה על פניו ועל חולצתו מים במטרה שיתרחק ויירגע. בעניין הכוס אמרה שלא זרקה עליו אלא הכוס נפלה לה מהיד.

לדברי הבעל, האישה זרקה עליו משקל, הניפה עליו סכין ואיימה לדקור אותו, זרקה עליו צלחת קידוש, שרטה אותו, אמרה לו שתאמלל אותו, זרקה שעון מעורר, אמרה לו שתשבור אותו.

האישה הכחישה את כל הנ"ל מלבד זאת שאמנם אמרה לו: "אל תתעסק איתי."

הבעל מכחיש את טענת הבגידה וטוען שמעולם לא בגד באשתו.

בדיון הוגש מסמך שבו כתובים מספרי טלפון של מכוני ליווי ובו רשומים מספרים של "מטפלת אטרקטיבית", "טרנטי", אתרים לא הגונים וכיוצ"ב.

הבעל טוען כנגד, שמדובר בעניין הידוע לאישה. לדבריו יש לו בעיה רפואית ארוכת שנים בגב ובשל כך הוא נזקק לטיפולי עיסוי ואף הציע לאשתו להצטרף לעיסוי זוגי. העיסוי שעבר הוא עיסוי שוודי בלבד שכל אחד עושה אותו ואין בו שום פסול. מספרי הטלפון הרשומים כולל התיאור המתלווה אליהם, לקוחים לדבריו מהאינטרנט מאתר עיסויים ולא מאתר אחר. הבירור שערך עוסק בעיסוי שוודי. העיסוי שערך בסופו של עניין היה מסוג זה בלבד אצל מעסה זקנה ושמנה. לדבריו, אם היה רוצה להעלים את הדבר וכוונותיו היו אחרות ופסולות היה מעלים את הדף אשר נמצא ע"י האישה לדבריה בביתם בין דפי החשבונות.

בעניין המאהב, טוענת האישה שאין לה מאהב ומה שאמרה בהקלטה היה בתגובה להתגרות שלו ומשום כך ענתה מה שענתה.

בדיון השני מתאריך י"ט בשבט התשע"ג (30/1/2013) טוען שוב הבעל שרוצה בשלום־בית. ושהוא אינו מצליח לדבר עמה. באותו בוקר שידר לה שהוא אוהב אותה, שוחח עם אחותה ואף ניסה ליצור קשר דרך המטפלת.

לטענת הבעל למרות ההתעקשות של האישה, ניתן "לפצח את העניין". חבל על הילדים. חבל לגרש בגלל שטויות וכי כל טענותיה של האישה הם שקר וכזב. האישה וויתרה על מזונות אישה ועל כתובתה אולם הוא לא הסכים. "אני רוצה שלום־בית כן ואמִתי". לאשתו, טוען הבעל, יש צדדים טובים, הכרנו והתאהבנו. לדעתו יש סיכוי לשלום־בית.

לשאלת ב"כ האישה ענה הבעל כי אף אם יתחלקו חלוקה שוויונית, אינו רוצה בכך, הוא רוצה בשלום־בית ובטיפול זוגי.

לדבריו, האישה לא העלתה בפגישות עם היועצת את טענת הבגידה. וכי אמרה האישה אצל היועצת שהוא אינו אלים, אלא שהיו מקרים.

בחקירתה אומרת האישה כי אינה מוכנה לשום יייעוץ. בין דבריה אמרה:
"אני גמרתי, אין סיכוי שאחזור אליו, לא נשארת אתו, לא מוכנה להסתכל עליו יותר, מוכנה למות עכשיו". "יש המון בחורות חוץ ממני שיעזוב אותי". "הוא עקב אחרי וקילל אותי והתנהג כמו מטורף". "אני רוצה להתגרש הוא מגעיל אותי."
סיכומי האישה הוגשו ביום 03/7/2013. לדבריה, הבעל אינו רוצה בשלום־בית כלל ועיקר, וכל טענותיו הם כדי שתיכנע לתכתיביו. אין כל סיכוי לשלום־בית. הבעל נוהג בה כאסירה. בסיכומים פרטה האישה שוב את כל הטענות הנזכרות מדיוני ביה"ד. בין השאר מאריכה בסיכומיה להוכיח שהבעל אינו רוצה בשלום־בית עם אישה כל כך רעה לפי תיאורו, ועל ביה"ד "לברר זיופו של הרמאי" (ציטוט מספר "משפטי עוזיאל"). לדבריו האישה מואסת בבעלה באמתלא מבוררת. היא לא נתנה עיניה באחר ואף הבעל לא מאמין לדבריו שהיא בגדה בו.

סכומי הבעל הוגשו ביום 16/6/2013. בסיכומיו חוזר על עיקרי טענותיו הנזכרים. לדבריו אין עילה לתביעת הגירושין. האישה חוסמת כל אפשרות לכינון שלום־בית. הצדדים בהמלצת ביה"ד נפגשו אצל הגב' אראל כאמור. בנספח 1 לסיכומיו מצרף הבעל את חוות הדעת אותה הגישה לביה"ד ביום 11/3/2012. בתוך דבריה כתבה היועצת כדלהלן :
"[פלונית] מתעקשת על פרידה ו[פלוני] מעוניין בשלום־בית מתוך אמונה שאם הם יתאמצו לעבוד על הזוגיות שלהם יוכלו לשקמה [...] [פלונית] הפסיקה את השתתפותה לאחר שהודיעה שאם הטיפול לא ייתן משנה תוקף לצורך הגירושין בהם היא מעוניינת היא אינה רואה עצמה חלק מהטיפול. התרשמתי ש[פלונית] נמצאת מבחינה רגשית בפוזיציה מפוצלת בה אינה מסוגלת לזכור לחלוטין את התקופות הטובות שהיו בזוגיות [...] [פלוני] יודע לראות ומנסה להראות ל[פלונית] את התקופות הטובות אותם עברו [...] [פלונית] גדלה בצל אב אלים ואם שבחרה לחיות את חייה בצלו של האב. בתפיסתה של [פלונית] גם אמו של [פלוני] חייתה בצל אב רודן ותוקפן שגרם לאם לחלות במחלת הסרטן. נראה שברמה הלא מודעת [פלונית] בחרה לסגור חשבון עם אביה כאשר היא משליכה אפיונים של אביה על [פלוני]. התרשמתי שהאלימות שקיימת אצל [פלונית] מושלכת ומושמת על [פלוני]. נראה שנושא האלימות בתוך היחסים מגויס ע"י [פלונית] לצורך הפרידה. בשיח הנפשי שלה הסכנה תאפשר לה להיפרד. מדובר באישיות חסרת ביטחון שתולה את חסר בטחונה ב[פלוני], בתוך סערות הנפש שלה אינה מוכנה לבדוק מה בחוסר בטחונה שייך לה, ומה מושלך על [פלוני]. לתפיסתה אם [פלוני] ישחרר אותה חוסר הביטחון שלה יעלם [...] השיפוט שלה פחות תקין. רואה אני את [פלוני] אחראי על כל הרוע בעולמה על מה שהיה ועל מה שיהיה. לדבריה "אתה יכול לגרום לכך שאהיה חולה כמו אימא שלך במחלת הסרטן". [פלוני] איש המגלה אופטימיות [...] למרות ש[פלונית] מסרבת להגיע לטיפול, [פלוני] מגיע לשיחות מתוך תקווה שבעבודה אישית יוכל לשפר את היחסים בינו ל[פלונית] [...] [פלוני] מתקשה לקבל את תפיסתי שהאופציה לשינוי במערכת הזוגית קשורה בשני בני הזוג ומבנה האישיות של [פלונית] עשוי מאוד להקשות על התהליך. מוכנותו להשקיע עבודה ומאמצים לשימור המערכת הזוגית זוכים מצדי להערכה כלפיו [...] לא התרשמתי שמדובר באדם אימפולסיבי ותוקפני [...] התרשמתי שקיים פער גדול בין הרצונות של השניים. בעוד ש[פלוני] מוכן לשיתוף פעולה מתוך רצון לחבר ולתקן את הזוגיות, [פלונית] מחפשת כל דרך לפרק את החבילה, מסרבת לטיפול והפסיקה להגיע לפגישות. בשני המפגשים [...] הצהירה [...] ש[פלוני] הוא אישיות אלימה ומסוכנת [...] לבסוף ידעה לומר ש[פלוני] אינו איש אלים אך "היו מקרים" [...] [פלונית] עסוקה ב"בריחה" והתרחקות מ[פלוני]. דפוס שאינו מאפשר לה להיעצר ולבדוק את חלקה בזוגיות, בדיקת האופציה לשיקום החיים הזוגיים [...] לדברי [פלונית] [...] [פלוני] היה עסוק [...] ע"ח שהותו ותפקידו כאב, עובדה שהעצימה [...] את תחושת ההתמודדות הלבדית בתוך המשפחה. התרשמתי שבתוך הנישואין קיבלה [פלונית] מענה להרבה ממאוויה, לא נחסמה בפניה כל גחמה או רצון אישי."
בסיכום חוות הדעת כותבת היועצת:
"[פלונית] מחזיקה בצורה אובססיבית את הרצון לגירושין ו[פלוני] מנסה להיאבק. להערכתי, הסכמת שני בני הזוג לתהליך טיפול משותף [...] בניית ה"לחוד" מתוך כבוד אחד לשני, ובניית ה"ביחד" הזוגי [...]."
מחוות הדעת עולה כי האישה היא זו שהפסיקה את הטיפול, קיימת אלימות אצלה המושלכת על בעלה, הבעל אופטימי ובאמת חפץ בשיקום הזוגיות, אין התרשמות כי הבעל הוא תוקפני ואלים, האישה מודה בסופו של עניין כי הבעל אינו אלים אלא ש"היו מקרים", האישה קיבלה מבעלה בחיי הנישואין כל גחמה ורצון אישי שהביעה. חוות הדעת נותנת סיכוי לשלום־בית אמתי. יצוין כי כטענת הבעל, שבחוות הדעת לא הועלתה טענת הבגידה אף לא ברמז. טענת האישה לכל אורך הדרך וכפי שנאמר כמה פעמים בדיוני ביה"ד היא שהבגידה היא זו ש"שברה את גב הגמל" ובעקבותיה אינה חפצה בו יותר בשום אופן. טענה זו של הבגידה אינה מתקבלת על הדעת ואינה סבירה כאשר אין התייחסות אליה בששת המפגשים שהתקיימו אצל היועצת ואין אזכור שלה בחוות הדעת המפורטת.

בהמשך סיכומיו, כותב הבעל כי הוא רוצה בשלום־בית כל הזמן ובאופן עקבי ועשה הכול לשם כך, דרך שליחת פרחים ועוד ניסיונות רבים.

לדבריו גם האישה בעומק ליבה רוצה בשלום־בית אלא שנכנסה ל"סחרור" של תביעת הגירושין. ובאם תיווכח שהבטחות יועציה וצפייתה למזונות גבוהים בסכום ענק של 19,000 ₪ ו/או קבלת רכושו של הבעל שלא מגיע לה גם על פי חוק לא תתממש, או אז תשוב לשלום־בית וזה ישוב על כנו. תביעתה לדבריו עקרה ונטולת רוח ונשמה ואין לה כל בסיס. כל עלילותיה הם עלילות שווא. העובדה שהאישה מסכימה להתגורר תחת קורת גג אחד עם אדם מסוכן אשר חוששת היא שירצח אותה, מוכיחה לדבריו שטענותיה הן טענות שווא. עד היום אומר הבעל לא הוגש שום כתב אישום כנגד הבעל, וכל תלונות הסרק נסגרו.

לטעמו, האישה מורדת לכל דבר, היא זו שעזבה את חדר השינה, ואף התקינה מנעול בו, ומסרבת לחיי אישות. אינה מבשלת לו ואינה עושה למענו שום דבר בו היא מחויבת על פי דין.

לטענתו, סברה האישה כי אם תמהר ותקדים ותתבע רכוש בביהמ"ש בצירוף צו הגנה בעלילות שווא, תקבל מחצית רכושו וזכויותיו שחלקן לא מגיעות לה אף על פי חוק.

לדבריו, האישה יזמה פעולות שונות כדי להשיג מטרותיה. בין השאר לטענתו התפטרה מעבודתה בה קיבלה משכורת טובה, כהכנה טקטית לגירושין, קבלה דמי אבטלה ותבעה מזונות גבוהים. אולם כאשר נכזבה ציפייתה זו, החלה לעבוד מחדש כשכירה.

לטעמו של הבעל, כך גם יהיה כאשר תיווכח לדעת שלא תוכל לאלצו להתגרש, או אז תשוב לשלום־בית מלא.

הבעל מצהיר כי כל מה שתבקש האישה ממנו, יעשה למענה וכמו כן כל הנחיה שביה"ד ינחה אותו יבצע כדי להגשים את רצונו בשלום־בית מלא. ביחס לסירובו להחליף לה את הרכב הישן, טען שברגע שתשוב לביתו תקבל כל שתרצה ושתבקש.

לדבריו, טענת "מאיס עלי" בצירוף תביעת כתובה מגלה כי טענת המאיסות אינה כנה.

"הבעל מוכן לעשות הכול כדי שהשלום המלא יחזור לשכון בין הצדדים", נכתב בסיכומיו. "ואפילו בעד כל הון שבעולם שיתנו לו, לא יעזוב את אשתו אהובתו אֵם ילדיו ולא ייתן לפרק את המשפחה."

בסיכומיו חוזר על עיקרי הטענות הנזכרות למעלה. הוא מכחיש שוב את טענות האלימות ומחזק את דבריו גם על פי דברי היועצת בחוות דעתה. הוא מכחיש שאינו רועה זונות. האישה הורחקה ביזמת המשטרה לאחר שבוטלה ההרחקה שהוצאה כנגדו. האישה לא זימנה את אמה לעדות, וכן לא הביאה בסופו של יום את הרופא לעדות, ואף התנגדה להמצאת תיקה הרפואי. בסיכומיה כתבה כי התעמתה עם הבעל על בגידתו, והבעל "ענה לה בתשובות מתחמקות". ואילו בדיון אמרה שהבעל הודה לה על בגידתו. נמצא כי בסיכומיה שנכתבו מאוחר יותר חוזרת בה ממה שאמרה כי הבעל הודה בדבר.

ביחס לטענתה כי אין סיכוי לשלום־בית, טוען הבעל כי אין עילת גירושין שכזו ומלבד זאת היועצת כותבת שיש סיכוי לכך.

סיכומי התשובה מטעם האישה הוגשו ביום 30/6/2013. היא שבה על עיקרי טענותיה. אין קשר בין החלטתה בעניין העבודה ובין רצונה החד משמעי להתגרש. האישה גרה בביתם המשותף משום שאין לה ברירה והיא אסירה משום שסירובו לא מאפשר את פירוק השיתוף, והיא אינה יכולה לשכור דירה. הצדדים גרים בחדרים נפרדים ואין שום תקשורת ביניהם. אם היה שמץ אמת בדברי הבעל הצדדים היו חוזרים כבר לשלום־בית.

בסיכומי התשובה קיימת התייחסות רחבה לכך שהבעל לטעמה של האישה אינו רוצה באמת בשלום־הבית. הערותיו בבית מגלות על כך. כיום, כותבת האשה, יוצא המרצע מהשק והבעל מראה כי רצונו בשלום־בית היה טקטי בלבד. הבעל ה"אוהב" את אשתו סרב לשחרר כספים להחלפת הרכב המסכן אותה בנסיעתו. זר הפרחים ששלח הוא בעצת יועציו כדי להציג מצג שווא.

דיון
הבעל פתח תיק לשלום־בית. הבעל לכל אורך הדרך בכל המסמכים ובכל הפרוטוקולים עומד על תביעתו לשלום־בית. בכל הערכאות שב על בקשתו זו באופן עקבי.

ביום 15/3/2012 כותב ב"כ של הבעל לב"כ של האשה:
"כידוע לך ולמרשתך מרשי מעוניין בשלום־בית."
ביום 29/2/2012 כותב שוב־
"כידוע לך ולמרשתך, מרשי חפץ בשלום־בית ולא בגירושין. והוא מזמין את מרשתך לפנות לדרך של שלום־בית."
ביום 7/12/2011 שוב כותב:
"מרשי פונה באמצעותך (בלית ברירה אחרת בידו) לאשתו – מרשתך, ומזמין אותה לפגישה מחוץ לבית הצדדים על קפה ומאפה באווירה מוסיקלית למען קירוב לבבות לשלום־בית הרמוני."
בדיון מתאריך כ"ו באלול תשע"ב (13/9/2012) נכתב (שורה 17־18) :
"ש: [פלוני] טוען שרוצה שלום־בית, ורוצה אותך, מאז אותו אירוע, ניסה [...]."
ת: לא, הוא התנהג בצורה בזויה, ליד הילדים הוא מנסה לעת בי, אם אני יושבת בכיסא, הוא מנסה להציץ, כל הזמן מעמיד את הילדים בינינו, והוא אומר "אוהב את האימא."
האישה מודה אפוא שהבעל מחזר אחריה ורוצה בקרבתה.
בהמשך אותו דיון (שורה 81) אומרת האישה:
"לא רוצה לחיות אתו, כופה עלי את הקשר הזה שנה."
שוב מודה האישה שהבעל רוצה בקשר זה, אלא שאינה רוצה היא אותו ושלא יכפה את עצמו עליה.

בביהמ"ש ביום 9/10/2012 אומר הבעל:
"אני אוהב את [פלונית] אני רוצה שלום־בית אני לא רוצה מלחמות."
בדיון ביהמ"ש מתאריך 25/3/2012 אומרים ב"כ של האישה:
"מרשתי לא רוצה לחיות במסגרת נישואין, היא לא רוצה, היא מעוניינת להתגרש [...] הנתבע מנסה לכפות עליה הליך של שלום־בית."
שוב מודה צד האישה כי הבעל אמנם חפץ בשלום־בית, אלא שהאישה לא מוכנה שהוא יכפה עליה הליך זה.

בדיון הנזכר נאמר עוד:
"אני אוהב את [פלונית] ואוהב את הילדים. המשפחה מתפרקת על סתם".
האישה אמרה שם בהמשך הדיון:
"מבחינת הילדים שהבית יימכר והם יגורו איתי, הם רואים שהנתבע כופה עצמו עלי."
האישה שבה ואומרת כי הבעל אמנם רוצה בשלום־בית כנה, אלא שהדבר נעשה בכפייה והיא אינה מוכנה לכך.

בהמשך הדיון אמרו ב"כ התובעים:
"אי אפשר לכפות על צד להיות אתו [...] הנתבע שולח אלי ידיים ליד הילדים, זו התנהגות? אני נועלת את הדלת כדי שהוא לא יבוא אלי בלילה כשאני ישנה."
האישה ובאי כוחה שוב ושוב מודים כי תביעת שלום־הבית של הבעל היא כנה.
בהחלטתו של ביהמ"ש נכתב בין השאר:
"לטענתה, המשיב מסרב להתגרש ממנה."
כאמור ולפי המצוטט מחוות דעתה של היועצת הגב' דליה אראל הבעל חפץ מאוד בשלום־בית ומוכן להשקיע בדבר לעומת האישה המסרבת בכל תוקף. לדברי היועצת, קיים סיכוי להשבת שלום־הבית אם הייתה האישה מוכנה להשקיע בו.

לאור האמור לא מתקבלת טענת האישה וב"כ כי טענת שלום־הבית אינה כנה. הבעל הוכיח כי קיימת תשתית מבוססת המאששת את תביעת שלום־הבית.

טענת האלימות לא הוכחה. התלונות במשטרה נסגרו. המשטרה יזמה הרחקה כנגד האישה עצמה שפתחה בתלונה כנגד הבעל. התרשמות ביה"ד כי אין בטענתה זו בסיס לתביעתה. גם בחוו"ד של היועצת נאמר כך. ומעבר לכל זה, לא הוכחה טענת האלימות ודי בכך כדי לדחותה. יש לציין גם את טענת הבעל כי תביעת האישה שהוגשה למחרת יום כיפור בסמוך ממש לאירוע האלימות, מעוררת תמיהה בייחס לאמינות של תלונת האלימות.

טענת האישה כי הבעל רועה זונות נדחית. האישה לא הוכיחה כלל טענה זו. אין במסמך הלא־חתום דבר. טענתה כי הרופא אמר לה את מה שטענה, לא הוכחה. הרופא לא הופיע לביה"ד לשם עדות אף שהוזמן, והאישה לא עשתה דבר כדי להביאו לעדות ולהוכיח את דבריה. בהערת אגב, לא נראה סביר שרופא אחראי יאמר דבר שכזה לאישה נשואה כנגד בעלה בלי בסיס רחב ובדיקת הבעל והזמנתו למרפאתו. טענתה כי הבעל הודה לה, הוכחשה נחרצות. גם צד האישה סתר את עצמו אם הבעל הודה או שהתחמק. בכל מקרה אין הוכחה לטענתה זו.

טענת האישה וב"כ כי היא מואסת בבעלה באמתלא מבוררת נדחית. כדי להגיע לרמת טענה של "מאיס עלי באמתלא מבוררת" יש צורך שביה"ד ישכנע במאיסותה של האישה כדי שיוכל להטיל סנקציות על הצד שכנגד. ראו גם במאמריהם של הגאונים הגרח"ג צימבליסט שליט"א והגר"א לביא שליט"א בשורת הדין (ח"ה).

במקרה דנן האישה טוענת טענות של מאיסות והיא אינה רוצה בו כלל. היא עומדת בכל תוקף על דרישתה זו. ביה"ד לעת עתה לא השתכנע שיש אמתלא ברורה לטענת המאיסות. תיק שבו כל טענות האשה כנגד הבעל לא הוכחו כלל ואף להיפך – הן טענות מסוג "עורבא פרח". חוות הדעת המקצועית נותנת הזדמנות לנישואין אלו. האישה מצרפת בתביעתה המקורית תביעת כתובה המערערת את טענת המאיסות, כפי המבואר בסי' ע"ז בדברי הרמ"א. יש אמנם מקרים היוצאים מן הכלל הזה וכפי שהאריך בפסק דינו ובמאמרו של הגר"א גולדשמידט זצ"ל בספרו "עזר משפט", אולם על פי המצורף נראה שמקרה דנן לא תואם לכך. הבעל טוען כי תביעות האישה נוגעות גם בדרישתה לרכוש שלא מגיע לה אף על פי חוק. עניין שיש לבררו בפני עצמו. הבעל חפץ בשלום־בית באמת ובכנות. הוא עשה כל שנדרש כדי לבקש את אהבתה וקרבתה כמו שליחת פרחים בצירוף מכתב ועוד מעשים שחלקם אף פורט בגוף פסק הדין.

הגדרת "עיניה נתנה באחר"
לעתים אישה אינה נאמנת בטענת "מאיס עלי" על פי ההלכה (שו"ע אבהע"ז סי' ע"ז), וזאת על פי שיטת רבינו תם במסכת כתובות (סג, ב) מחשש שמא נתנה עיניה באחר. יש לבאר כי אין הכוונה שהחשש הוא דווקא שכבר זינתה עם אחר. וכמו כן, אין הכוונה שהחשש הוא שנתנה עיניה באדם מסוים. אלא גם אישה שאינה רוצה בבעלה משום שחפצה באיש טוב יותר או מוכשר יותר וכדו', גם היא בבחינת "נתנה עיניה באחר", שהוא הטעם והחשש שמחמתו היא טוענת את טענת "מאיס עלי" – אבל באמת אינה מואסת בו. נמצא כי גם אם אמנם האישה הנוכחית לא הלכה עם איש זר כטענתה, וכך סבור גם הבעל, עדיין קיים החשש הנזכר המערער את טענת המאיסות.

כך גם במקרה שלפנינו – אין לפני ביה"ד תשתית מספיקה כדי שביה"ד ישתכנע כי לפנינו אמתלא מבוררת.

פסיקתה
תביעת הגירושין נדחית.

תביעת שלום־הבית מתקבלת.

הרב שניאור פרדס


אנו מצטרפים לפסק הדין.

הרב מיכאל עמוס – אב"ד הרב אריאל ינאי


פסיקתה
תביעת הגירושין נדחית.

תביעת שלום־הבית מתקבלת.

ניתן ביום א' במרחשון התשע"ד (05/10/2013)

הרב מיכאל עמוס – אב"דהרב שניאור פרדס הרב אריאל ינאי