לפנינו בקשה להקדמת המועד הקובע לאיזון זכויות במסגרת חלוקת הרכוש המשותף.

בטרם נציג טענות הצדדים, נצטט מתוך החלטת בית הדין מיום כ"ט באייר תשע"ג (9.5.2013) – היא הרקע לדיון שהתקיים לאחרונה:

לפנינו תביעה רכושית של הבעל.

הצדדים התגרשו באפריל 2012.

בהחלטת בית הדין מיום כ' באייר תשע"ג (30.4.2013) נאמר בין השאר:

ב. באשר לטענות התובע לחלוקה לא שוויונית בזכויות הצדדים לפי סעיף 8(2), בית הדין שמע טענות הצדדים ומאפשר לצדדים להגיש אסמכתאות לביסוס טענותיהם, כבקשתם, וזאת בתוך 4 ימים. אין להגיש טענות – רק צירוף אסמכתאות.

ד. לאחר קבלת האסמכתאות בית הדין יוציא החלטתו בתביעה לחלוקת זכויות באופן לא שווה.

ובכן, לפנינו אסמכתאות מאת שני הצדדים.
...
הטענה העקרונית שעלתה בדיון היא שהאשה בגדה בבעלה, ולכן הבעל זכאי לחלק גדול יותר בזכויות ולחלוקה לא שווה ע"פ סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

ובכן, לאחר העיון בחומרים שהוצגו, בית הדין בדעה כי אף שיש להוקיע מכל וכל תופעה זו, אין בעובדה זו, אם אכן אירעה, כדי לחלק הרכוש באופן לא שוויוני.

אף אם הייתה בגידה, ידועה פסיקת בג"ץ, בתיק 8928/06, הקובעת כי "אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף."

כאמור, בית הדין מסתמך על פסיקת בג"ץ, תיק 8928/06, בה נאמר בתוך הדברים כך:

10. כזכור... ב־ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב (1) 829 (1978) (להלן: עניין דרור) נקבע (ברוב דעות) כי "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף" [ההדגשה הוספה, מ.נ.]. ב־ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג (3) 205 (1989) (להלן: עניין זיסרמן) נקבע כי "לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקניין שרכש במהלך הנישואין אף אם הוא, לצורך ההנחה בלבד, האשם היחיד בפירוק השיתוף". ב־ע"א 819/94 לוי נ' לוי, פ"ד נ (1) 300, 304 (1996) וב־בג"ץ 1135/02 וזגיאל נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נו (6) 14 (2002) חזר בית משפט זה על הקביעות האמורות. הנה כי כן, אף אם נניח, כטענת המשיב 2, כי העותרת היא האשמה היחידה בפירוק השיתוף, הרי שאין הדבר מצדיק פגיעה למפרע בזכויותיה ברכוש המשותף שנצברו עד לאירוע...

12. הלכת השיתוף, אשר פותחה בהלכה הפסוקה, קובעת חזקה לפיה הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים של בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, מצוי בבעלותם המשותפת של בני הזוג. זאת, גם כאשר הנכסים רשומים על שמו של אחד מבני הזוג, או נמצאים בחזקתו הבלעדית. הטוען לאי התקיימותה של החזקה נדרש להציג ראיות כבדות משקל לכך שנתגבשה כוונה אחרת בין בני הזוג בכדי לסתור את החזקה. (רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ (טרם פורסם, 13.12.2006) (להלן: עניין שלם) ; עניין בבלי הנזכר בעמ' 253־252, בע"ם 4623/04 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 26.8.2007) (להלן: בע"ם 4623/04) ). הלכת השיתוף ניזונה מתפיסה חברתית של מוסד הנישואין כקשר חופשי בין שני יחידים, המושתת על שוויון, שיתוף פעולה ותמיכה הדדית והיא נועדה לקדם כמה תכליות חברתיות חשובות: האחת היא הכרה בחיי הנישואין כחיי שיתוף, הן במישור האישי והן במישור הכלכלי. ההנחה היא כי בני זוג שבחרו לחיות חיים זוגיים מעוניינים לחלוק ביניהם את רכושם בחלקים שווים; השניה היא קידום שוויון בין בני הזוג בכך שהיא מייחסת ערך שווה לתרומה של כל אחד מבני הזוג לרווחת התא המשפחתי; השלישית היא שימור האוטונומיה והזהות העצמאית של כל אחד מבני הזוג במסגרת חיי הנישואין (להרחבה בעניין תכליות אלה ראו עניין...

13. הלכת השיתוף חלה, כך קבע בית המשפט זה במספר הזדמנויות, גם ביחס לזכויות סוציאליות הנובעות מעבודת בן הזוג במשך חיי הנישואין. זכויות אלו הן חלק מן הרכוש המשותף לעניין הלכת השיתוף (ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה (3) 793 (1991) ; ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1) 602 (1992) ; עניין פלונית; עניין שלם; בע"ם 10916/03 צה"ל נ' פלונית (טרם פורסם, 14.6.2007) ודברי חברי השופט א' רובינשטיין ב־בע"ם 4870/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני (טרם פורסם, 24.3.2008). לאחרונה נפסק שהלכת השיתוף תחול גם ביחס ל"נכסי קריירה". נקבע, כי "נכסי קריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הם פרי שילוב בין מקורות שונים ובהם גם תמיכתו של קשר הנישואין וכי ראוי להביא חלק זה בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג שעה שהקשר הזוגי מפורק, אלא אם התנו על כך הצדדים לפי הוראות הדין (בע"ם 4623/04) ). גם חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון), התש"ן־1990 הביא להכללת הזכויות הסוציאליות בגדר הנכסים שעל דרך הכלל יש לאזן את שווים בין בני הזוג במסגרת איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון החל בענייננו (סעיף 6 (ד) (3) לחוק יחסי ממון; עניין פלונית; עניין פלוני). קביעות בית משפט זה לפיהן אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף, כוחן יפה, לדעתי, בין אם הרכוש הוא משותף מכוח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון, שהרי הזכויות הסוציאליות הן חלק מפירות ההשתכרות הכוללת אשר נצברו במהלך תקופת עבודתו של בן הזוג. לפיכך, נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות סטייה מכלל השוויון באיזון המשאבים.

ואמנם ידוע כי בניגוד להוראת בג"ץ הנ"ל, קיים פס"ד של ביה"ד הגדול (תיק 057913980־64־1) נימוקי הרב איזירר מיום 3.6.09, שבמקרה של בגידה ניתן לחלק באופן לא שוויוני למרות פסיקת בג"ץ הנ"ל, אך בבואנו לדון עתה לאור חוק יחסי ממון, וע"פ המקובל והאמור בפסקי דין של בית הדין הגדול כי פסיקת בג"ץ היא פירושו של החוק, ממילא יש לנו ללכת בזה אחר פסיקת בג"ץ שהיא פירושו של חוק יחסי ממון.

בנוסף, ראה פס"ד בית הדין תל אביב הנ"ל, שם כתבו כך ביחס לטענה כעין זו:

בקשת הבעל לחלוקה לא שוויונית בשל נסיבות מיוחדות

הבעל מבקש כי ביה"ד יורה על חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון וזאת בשל נסיבות מיוחדות.

ביה"ד דוחה את בקשתו של הבעל.

אמנם לפני ביה"ד הוצגו ראיות המלמדות שרגליים לדבר שהאישה קיימה מערכת יחסים עם גבר זר לאחר שנוצר קרע בין הצדדים – ועוד בהיותה נשואה, ואם אכן כך היו פני הדברים הדבר חמור. אולם, ביה"ד אינו דן דיני שמים.

השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון נעשה במידה ובמשורה – ובמקרים נדירים בלבד וכו'. נסיבות המקרה אשר לפנינו אינן מצדיקות שימוש בסמכותו המיוחדת של ביה"ד לחרוג מאיזון משאבים שוויוני.

כנ"ל יש לומר אף ביחס לנסיבות דידן.

לאור האמור, בית הדין דוחה את הבקשה לחלוקה לא שוויונית בהתאם לחוק הנ"ל סעיף 8 (2).

אף בקשת ב"כ הבעל להקדמת היום הקובע אינה מתקבלת בשלב זה טרם בדיקת העובדות לאשורן, זאת אף לאור העובדה כי מועד זה נקבע בהסכמת שני הצדדים ליום 1.6.09, כפי האמור במסמך שהוצג ע"י עו"ד מזרחי, ואינה החלטה שיפוטית של בית הדין הנסמכת על עובדה זו או אחרת.

ברם, בית הדין מותיר פתח: אם בידי הבעל ראיות לכך שהאשה קיימה יחסים עם הגבר הנטען במשך תקופה ארוכה לפני מועד הקרע שנקבע (שהרי לטענת באת כוחו הרומן של האשה החל משנת 2007), ומאז הופרו היחסים האישיים בין הצדדים דנן, יוכל להגיש בקשה לדיון מחודש בעניין, ובית הדין ישקול הבקשה לגופה. בנסיבות אלו, ישקול בית הדין הקדמת מועד הקרע לאיזון הזכויות, אף בהתייחס להסכמת הצדדים הקודמת באשר לכך. זאת לאור האמור בבג"ץ הנ"ל כי: "ב ־ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב (1) 829 (1978) (להלן: עניין דרור) נקבע (ברוב דעות) כי 'נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף'", ואף לשיטת הגר"ש דיכובסקי שליט"א בפס"ד ביה"ד הגדול (נשוא פס"ד בג"ץ הנ"ל), שכתב "כי יש לשקול את מעשה הבגידה בכל הנוגע לנכסים שנצברו לאחר האירוע, שהרי כל שיתוף הנכסים מתבסס על השיתוף האישי, וכאשר שיתוף אישי זה מופר, אין מקום לשיתוף נכסים."

הבעל רשאי להגיב כנ"ל בתוך 14 יום. בהעדר תגובה במועדה, בית הדין ישקול לראות באמור לעיל פס"ד מוחלט.

עד כאן מתוך ההחלטה הנ"ל.

ובכן, הדיון להיום נקבע לאור סיומת ההחלטה הנ"ל ולאור בקשת התובע־הבעל לשעבר לקבוע מועד הוכחות לטענתו באשר למועד בגידת אשתו לשעבר והקדמת מועד הקרע בין הצדדים.

כאמור, נציין כי מועד הקרע נקבע בהסכמת שני הצדדים ליום 1.6.09. בתיק זה הוגשו שתי חוות דעת מאת האקטואר, כאשר החו"ד השניה (מתוקנת) היא מתאריך 15.9.13. לעמדת התובע, יש להקדים את מועד הקרע, ובכך להפחית את חלקה של האשה בזכויותיו, זאת לאור טענותיו לבגידת אשתו.

כיום, טוענת ב"כ התובע: יש לנו תמונות ממכשיר הפלאפון של האשה המוכיחים בגידתה בבעלה, כולל תאריכי תמונות.

התובע עצמו מצהיר: את כרטיס הטלפון הנייד של האשה מצאתי במרץ 08. התאריכים על התמונות הם מסוף 07. נפרדנו באוקטואר 09. עד אז ניסיתי לשקם. כבר במרץ 08 ידעתי על התמונות הללו. ניסיתי לשקם, האשה הבטיחה שתעזוב את הנטען, אך היא המשיכה את הקשר עמו, אך בדרך יותר מתוחכמת. היו לי רק תחושות. במאי 09 האשה החליטה לעזוב את העבודה, הרחתי שמשהו לא בסדר, התקשרתי לבוס שלה, והוא אמר לי שהאשה נפגשת עם החבר שלה. התקשרתי לאותו חבר ישמעאלי, התברר לי שהקשר שלו עמה הוא חזק והיא נכנסה ממנו להריון. הוא איים עלי, הוא אדם מסוכן וחששתי ממנו. לא פניתי למשטרה. לאחר הגילוי הזה במאי 09, נאלצתי לפתוח תיק לגירושין.

האשה מגיבה כי הכירה את הגבר הנטען כבר בשנת 07, אך היחסים התפתחו לקשר חם רק בשנת 2010.

התובע מבקש להמציא מחשב ניד להצגת התמונות. לאחר הפסקה בדיון בת כחצי שעה, התובע הופיע עם מחשב נייד ומציג התמונות. הנתבעת ניגשה וצפתה עם התובע בתמונות.

התובע הציג תמונה של הנתבעת מתנשקת עם גבר זר באופן חריג שאינו ראוי לאשה נשואה, תמונה ראשונה מיום 11.1.08 כפי שמסומן במחשב. לטענתו, האשה ובן זוגה צלמו את עצמם.

האשה מגיבה: שמו [מ' ז']. הכרתי אותו בשנת 08. בתחילת השנה.

התובע מציג שלוש תמונות נוספת בהן האשה נראית מתנשקת כך עם גבר זר, תמונות מיום 6.11.07.

האשה מגיבה: מאז בערך הכרתי אותו.

כן מציג תמונות נוספות מתאריכים מאוחרים יותר בהם האשה ובן זוגה נצפים מתנשקים יחד.

כן מציג תמונה כנ"ל מיום 20.10.07.

האשה מגיבה: אז בערך התחלנו להכיר.

כן הציג עוד תמונות של הנתבעת ובן זוגה יחד, מתאריכים מאוחרים יותר מיום 20.10.07.

ב"כ התובע מוסיפה: ביקשנו גם צווים למכשירי הטלפון של האשה לתקופה זו. אם בית הדין צריך, יוכל להוציא צו ולבקש זאת. באשר לחו"ד אקטואר, הבעל מבקש לפסוק לפי האופציה השנייה. לשיטתנו ולאור המוכח, מועד הקרע אמור להיות מוקדם ליום 20.10.07.

הנתבעת מגיבה: הבעל אמר לי לפני עשר שנים כי הוא לא נמשך אלי כי עליתי במשקל. מאז הוא לא קיים אתי יחסי אישות. הקשר שלי עם אותו אדם ייתכן ונבע מהמצב שהבעל העמיד אותי. הבעל לשעבר הודה בכתב ידו על קשר שיש לו עם אחרת. מבחינתי מועד הקרע היה רק ביוני 09.

כן מבקשת הנתבעת חלוקת הזכויות ע"פ האופציה הראשונה כדי שלא יימשך ביניהם הקשר לעולם לטענתה.

ומוסיפה הנתבעת: בדו"ח האקטואר לא הובאו שני דברים. קיים חשבון בחו"ל נוסף. הבעל הצהיר על כך. אין לי מסמכים על כך. יש לבחון אף זאת. העלאתי בעבר טענה זו ואף בפני האקטואר. בנוסף, הדו"ח עודכן לפי טענות הבעל כי צרכתי יותר מהחשבון, אך זה בגלל שהבעל לא שילם לי מזונות ילד במשך התקופה הנ"ל. אז אם בודקים עוד אחורה, על התובע לשלם לי מזונות ילד על התקופה הקדומה שלא שילם.

ב"כ התובע מגיבה: החשבון בחו"ל הוא חשבון אופציות. כך יש לכל עובדי מקום עבודתו. זו רק אופציה עקרונית של מניה, שעולה או יורדת. ניתן להביא מכתב ממקום העבודה. הרו"ח לא ביקש כל מכתב על כך. עניין המזונות נדון בבית המשפט. לא הייתה טענה ע"י האשה בבית המשפט אודות חוב עבר.

הנתבעת מגיבה: אכן אמת, אך קודם לתשלומיו שהפסקו, התובע לא השתתף במזונות ובהוצאות הילד.

עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.

ובכן, בנסיבות העניין, בית הדין מחליט כי מועד הקרע יתוקן ויוסב ליום 20.10.07.

החלטה זו נסמכת על האמור בחוק יחסי ממון (סעיף 8):

‏8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, ‏לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת ‏נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:‏

‏ (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני ‏הזוג;‏

‏ (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, ‏אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות ‏בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;‏

‏ (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד ‏איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;‏

‏ (4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון ‏המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.

‏בנסיבות תיק זה, לאור העובדה שהתבררה כי האשה החלה את קשריה האינטימיים עם הנטען כבר ביום 20.10.07, הנחה המבוססת על תמונות שאינם מותירות מקום לספק באשר לקשר אישי הדוק עם הנטען הנ"ל, ולאור הודאתה בכך, בית הדין סבור כי ההגינות וההיגיון קובעים כי כבר מאז החל הקרע שבין הצדדים, וזאת אף לאור תיאורי הבעל כי מאז הוא לא הצליח לקיים קשר ראוי עם הנתבעת – אשתו לשעבר.

לאור האמור, מבוקש דו"ח אקטואר מעודכן ומתוקן, וזאת בתוך 21 יום.

באשר לבחירת האופציה שבדו"ח האקטואר, בית הדין נאמן להחלטות בית המשפט הרווחות כי בעל הזכויות רשאי לבחור את האופציה המועדפת עליו, ובנידון דידן, נקבל את דרישת התובע לחלוקת הזכויות בהתאם לאופציה השניה שבדו"ח האקטואר המתוקן שיתקבל.
בית הדין דוחה את טענתה השניה של האשה להשבת דמי מזונות ילד על התקופה מסוף שנת 2007 ולחייב את הבעל לשעבר בכך, כעובדה התלויה באיזון הזכויות בהתאם לדרישה להעמדת היום הקובע לסוף שנת 2007. הסוגיה של מזונות ילד נידונה בבית המשפט, ובית הדין אינו רואה כל שייכות בין שאלה זו לאיזון הזכויות הכספיות ע"פ היום הקובע שנפסק.

כן מבוקש מהאקטואר שמונה, רו"ח מר נתן שטרנפלד, להגיב בתוך פרק זמן זה באשר לטענתה הראשונה של האשה בעניין החשבון שבחו"ל, כולל בהתייחס לתגובת התובע כי מדובר באופציה מנייתית, אשר אף אם הייתה שווה בעת הקרע, יתכן וערכה יעלה או יופחת במהלך השנים עד ליום פדיונה. מבוקשת חוות דעתו כיצד ניתן לחלק אופציה כעין זה בהליך חלוקת זכויות בין צדדים.

ניתן ביום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013).