ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב יצחק שמואל גמזו
הרב יצחק אושינסקי
הרב ישראל דב רוזנטל
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: ‏534816-5‏
תאריך: ד'' בכסלו התשע"ד
07/11/2013
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד טל זלץ
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד יוסף דיין
הנדון: בקשה לביטול הסכם גירושין
נושא הדיון: דחיית בקשה לביטול הסכם גירושין

פסק דין
לפנינו תביעה לביטול הסכם גירושין מיום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011) ולביטול פסק דין מיום כ"ה באייר תשע"א (29.5.2011) שנתן תוקף להסכם זה שבין הצדדים.

הצדדים התגרשו ביום כ"ה באייר תשע"א (29.5.2011).

ב"כ התובע מציג את התביעה: הבעל נכה 100 אחוז, עם פגיעה קשה בראש. עבר תאונת עבודה, נפילה מגובה. עד הנפילה בשנת 05 הוא היה בריא. עבר ניתוחים קשים בראש. הוכר כנכה, מקבל קצבת נכות חודשית. קיבל מליוני ש''ח בשנת 09 במסגרת תביעה כנגד חברת הביטוח. התובע עיוור, בעת תעודת עיוור. הוא רואה צללים. הוא לא קורא מדויק ולא יכול להבין מה שקורא. האשה הדפיסה הסכם והביאה לו לחתימה. המידע לא הובא לפני הדיין היחיד שאישר את ההסכם. בית הדין לא הבין כי מדובר באדם בעל בעיות קשות, ואין אזכור על כך – לא בפרוטוקול ולא בפסק הדין.

ועוד מוסיף ב"כ התובע: הבעל חייב בית בעל מפלס אחד. הוא קנה בית בודד ב[נ'] מכספי הנכות, אך בהסכם, האשה קבלה את הבית. בסעיף 5 ב', הבעל התחייב ל 6,500 ש''ח מזונות לשלושה קטינים, שאחד היה בגיל 17. קצבת הנכות שלו החודשית היא 10,500 ש''ח לחודש. לאחר הגירושין הצדדים המשיכו לגור באותו בית. הכול המשיך להיות משולם מחשבון הבעל. לא שילם אז מזונות. בדירה הקטנה ב[ת' ח'] היה גר עד לפני חודש אחי האשה. הבעל לא קיבל דמי שכירות. הגשנו תביעה לפינוי בבית המשפט. איפה כספי הפיצוים שהבעל קיבל בשנת 09. לפני שהאשה הגיעה לבית הדין לאשר ההסכם, כבר דאגה שכל מיליוני השקלים יעברו אליה ואל בני משפחתה. כיום לא נשאר לו כלום, כספי הביטוח נעלמו במשך שנתיים לפני הסכם הגירושין. יש העברות כספים של מאות אלפי ש''ח. אין לו אפוטרופוס. האשה הייתה אפוטרופוס של הבעל בהליך של הבעל מול חברת הביטוח. בהסכם כתוב שכל אחד נשאר עם זכויותיו הכספיות, כדי שלא יהיו טענות על כספים שלו ושלה. ההסכם לא נבחן ע"י בית הדין בנסיבות של הבעל ואין אזכור על כך.

ועוד מוסיף: התנהלות הצדדים לאחר ההסכם מעידה שיש בעיות בהסכם. עד היום לא פעלה הנתבעת להעביר את הבית הבודד על שמה כנדרש בהסכם. זה עדיין ע"ש שניהם. דהיינו שהיא ראתה את ההסכם כאופציה לביצוע ביום מסוים.

באשר לעריכת ההסכם, טוען הבעל עצמו: המשפחה של האשה ערכה את ההסכם. אני סברתי שהיא בוגדת בי. היא הוציאה לי הסכם יום אחד, אמרתי שאני רוצה להתגרש, היא הוציאה לי הסכם, אמרה לי שהיא לא מחייבת אותי לשלם מזונות, כתבנו בכתב יד, בקשו שנדפיס במכונה, במסעדה הביאה דף והוסיפה שאשלם מזונות 6,500 ש''ח.

ומוסיף ב"כ התובע: אין ספק שההסכם נערך ע"י עורך־דין. יש מספר פקס שממנו שוגר ההסכם, הוא חסוי. יש ספק ביכולת ההבנה והתגובה של התובע. הצדדים לא ביצעו כל פעולה מההסכם, פרט לגירושין. לפני חצי שנה, כאשר התחילה משפחתו של התובע לגלות את מצבו הכלכלי, הוא הוצא מהבית, ושוכר כיום דירה בבנין דירות היכן שגרה אחותו. אחותו מטפלת בו. בלילה לנים אתו אחיינים שלו. במקביל הגשנו תביעה כספית בבית משפט כנגד הנתבעת, על כספי הפיצוים שניים וחצי מיליון ש''ח שלקחה לו. קבוע דיון לעוד חודשיים.

הבעל משיב לשאלת בית הדין: מהתאונה לא נגעתי באשתי, היא לא נתנה לי, כבר 8.5 לא נתנה לי. היא בטח הייתה עם אחר.

ב"כ הנתבעת מגיב: הבעל נורמלי בעל מגבלות מוטוריות. הצדדים הקימו בית לתפארת, ועולמם חרב עליהם בתאונה. חלה תמורה גדולה באישיותו של הבעל. הוא ספג ליקויים לא קלים, אך הכול בהתנהגות ומוטוריקה, אין עיוורון. החל מהתאונה, האשה והילדים טיפלו בבעל. בסמוך לתאונה הוא היה בתרדמת למספר ימים, ולצורך ניתוחו מונתה האשה כאפוטרופוס לגופו לצורך הניתוח. הבעל הסתיר אבחנות שנעשו לפני הגט ולאחריו, ע"י מומחים. ביום 21.9.2006, לאחר התאונה, איבחן ד"ר סטולר כי הבעל לא זקוק לאפוטרופוס. הבעל הוצא ע"י משפחתו מהבית ונלקח. כרטיסי אשראי שלו הועברו לאחיו, רכב נרכש מכספי הבעל לטובת בן אחותו, הרווחה פנו לבית משפט לצורך דאגה לבעל. אז המשפחה פנו לרופא להתחיל הליך של אפוטרופוס, ונקבע כי הוא כשיר לנהל את ענייניו ואין צורך באפוטרופוס, כך נקבע ע"י ד"ר יהונתן בנימין. המשפחה הסתירה תסקיר זה. בית המשפט הורה להמציא התסקיר של הרווחה לבית המשפט. הבעל מנהל מספר כרטיסי אשראי. הבעל כשיר גם עכשיו. הוא גם יכול לקרוא בקושי, הוא לקוי ראיה כבד. הוא יכול לקרוא.

ומוסיף: ההסכם מדבר על חלוקת דירות, אחת לבעל ואחת לשש נפשות. הבעל לא פגוע ברגליו, ואינו זקוק דווקא לדירה מסוימת. הבעל שכר כיום דירה בקומה עליונה, ולא בקומה ראשונה, כך שאין לו צורך דווקא בבית נמוך.

ומוסיף: הבעל שינה את אישיותו מאז התאונה, והוא דיבר באופן קשה. לא היו יחסי אישות, כי מיום התאונה האשה קלחה אותו יום יום. היא טיפלה בו מאז התאונה ועד הגירושין כשמונה שנים. בינתיים התנהלה תביעה משותפת של הצדדים נגד חברת ביטוח. שניהם חתומים על כתב התביעה ועל ההסדר מול חברת הביטוח. גם פס"ד לפיצוי ניתן לשניהם יחד, לו ולמטיביו, על סבל העבר, ועוד סך של שישה מיליון ש''ח שישולמו לו עד סוף ימיו. סך שני מיליון ש''ח נכנס לחשבון המשותף. הבעל השתמש לפני התאונה בסמים קלים ונטה לשתות, כן הוא פזרן בלתי נלאה, להם היו חמישה ילדים, ואז האשה העבירה את כל השני מיליון לחשבון האישי שלה. מאז ילד אחד התחתן והכסף הזה מימן את החתונה. רו"ח שוקד על החשבון. כן הצדדים מצאו דירה ששווה חצי מיליון ש''ח, ורכשו אותה מתוך סך זה. שם בנו בית חדש. כן שילמו למטפלת פיליפינית לבעל, מועדון יום לבעל, השלמת בגריות לילדים. בשלב מסוים הבעל החליט שהוא רוצה להתגרש. ההסכם הוגן. לאחר הגט לא היה ניתן להוציא את הבעל מהבית, הוא זקוק לעזרה מוטורית, ואז הם הקצו חדר לכל אחד. הילדים והאשה דאגו לבעל, לא היו יחסי אישות או קרבה.

בשלב זה, בית הדין מציג לצדדים את נוסח הסכם הגירושין הראשון מיום י"א באייר תשע"א (15.5.2011) החתום ע"י שניהם, הסכם בן עמוד אחד (מודפס) שלא קיבל תוקף של פסק דין. הסכם זה נערך ונחתם שלושה ימים טרם ההסכם נשוא התביעה שאושר בבית הדין.

האשה מגיבה: התייעצתי עם טוענת רבנית. אחותי לקחה את הנוסח של ההסכם הסופי מהאינטרנט. אמרו לי שהנוסח הראשון בכתב יד לא מתאים, ואחותי הוציאה מאינטרנט את הנוסח השני, והקראתי לו זאת מילה במילה. הוא אמר לי "אין בעיה, את בוגדת", וחתם. הוא ביקש להישאר בבית, והסכמתי.

ב"כ התובע מגיב: לא ידעתי על ההסכם הראשון מיום י"א באייר תשע"א (15.5.2011). שם לא היה מזונות, לאחר שלושה ימים נערך הסכם בו יש 6,500 ש''ח מזונות, וכן שהדירה הגדולה הולכת לאשה. בהסכם הראשון אין סעיף למכירת הבתים. יש למנות רופא עם חו"ד רפואית להערכת מצבו של הבעל נכון למועד חתימת ההסכם. התלות של התובע בנתבעת, אין ספק שבשל כך היה יכול לחתום גם על דברים אחרים. הוא היה תלוי באדם שמקלח אותו או מנקה אותו לאחר השירותים, ולכן חתם. כן יש למנות שמאי להערכת שווי שתי הדירות שחולקו.

מגיב ב"כ הנתבעת: האשה לא זוכרת את ההסכם הראשון מיום י"א באייר תשע"א (15.5.2011). כן אין בו חותמת "התקבל". אנו לא מכירים את המסמך הזה. מבקש לבטל את עיכוב הביצוע. הילדים קבלו דרך ביטוח לאומי 3,500 ש''ח. עכשיו היא לא מקבלת כלום, מאז עיכוב הביצוע. כן יש כפילות לתביעה שהוגשה לבית הדין ולתביעה שהוגשה לבית המשפט. תיתכן סתירה בין ההכרעות.

עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.

עתה נעבור להכרעת הדין.

ובכן, לאחר העיון בחומר שבתיק ושמיעת עמדות הצדדים, בית הדין לא התרשם כי קיימת הוכחה ברורה לכך שהבעל לשעבר־התובע לא היה בעל כושר שיפוט ראוי בעת עריכת הסכם הגירושין מיום 18.5.11 ובעת מתן תוקף של פסק דין להסכם זה נשוא התביעה.

אכן, אין ספק כי נסיבות טרגיות ומצערות הובילו משפחה זו למצב קשה – התמודדות עם פציעה קשה של אבי המשפחה. כן אין ספק כי פגיעתו של התובע הייתה קשה, והיא השאירה בו אותותיה הקשות עד עצם היום הזה. ברם, מעבר לפגיעה המוטורית וההתנהגותית אשר אף מוכחת וניכרת לעין, אין לפנינו הוכחה כי אף קיימת פגיעה בכושר השיפוט של הבעל לשעבר המצדיקה ביטול הסכם. וידוע שקיימים גדרים הלכתיים וכן משפטיים לשם הגדרת אדם כשוטה וכבעל מגבלה לשפיטה סבירה, אולם בנסיבות תיק זה, לא הוכח כי התובע לוקה בבעיה זו לשם הקביעה הנ"ל (וראה גדרי שוטה בהלכה בגמרא במסכת חגיגה דף ג ע"ב, תוס' שם ד"ה דרך, וכן ראה הגדרות ברמב"ם, הלכות עדות, ט, ט, שולחן ערוך חושן משפט, לה, ח, בית שמואל אבן העזר, קכא, ט, שו"ת בית אפרים, אבן העזר, פט, צמח צדק החדש, קנג, אגרות משה, חלק אבן העזר א, קכ, וכן שם, חלק אבן העזר ד, צז. וראה אף קובץ שורת הדין כרך ו, מעמוד תב ואילך, מאמרו של הגר"נ גורטלר שליט"א. ובאגרות משה שם, לאחר הבאת שיטת הרמב"ם, מתבטא באמרו: "אבל בקנינים, שבזה אף הפטור ממצוות קניינו קניין, אינו שייך לחיוב מצוות, וא"כ הוי זה שקניין דשוטה אינו כלום רק משום שאינו בן דעת וכו', וכן יכול לקדש ולגרש וקניינו קניין אם הוא בר דעת לזה, דבדברים אלו תלוי בדעתו בדבר זה, ולא איכפת לן אם הוא שוטה לדבר אחר וכו', אבל כשידעינן בבירור שהוא פיקח, יש לו דיני פיקח וכו'", וכן מזכיר שם דעת הר"ש משפירא ור' אביגדור, שדווקא אלו ד' המפורשים בחגיגה הם סימני שוטה, ולא בדבר אחר. עי"ש. והעולה מהדברים שאין לפנינו בסיס הלכתי להגדיר את התובע כשוטה, שמעשיו וחתימתו אינם ברי תוקף).

ונפרט ונבאר הקביעה הנ"ל:

א. הסכם הגירושין נשוא התביעה אינו כה לא סביר, אף בהתייחס לגובה המזונות שנפסקו (6000 ש''ח עבור 3 ילדים או 5000 ש''ח לשני הקטינים לאחר בגרות הגדול), לאור העובדה כי נפסקו לתובע דמי נכות (פיצויים) עתידיים בסך גבוה, יותר מ 10,000 ש''ח לחודש.

ב. אף הסעיף המשמעותי השני באשר לחלוקת שתי הדירות, אינו נראה כסעיף לא סביר המקפח זכויות. לא נשמעה טענה כי קיים הפרש גבוה בין שווין של שתי הדירות המעורר תהיות, וביחוד לאור העובדה שהאשה והילדים גרו בדירה השניה.

ג. בפרוטוקול בית הדין מיום 29.5.11 (אישור הסכם גירושין ע"י דיין יחיד מדייני הרכב דנן) נאמר:
הופיעו הצדדים ומצהירים שברצונם להתגרש זה מזו ומציגים הסכם גירושין. הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין.הצדדים הסכימו שהדיין הח"מ ידון בעניינם, ויתן תוקף של פסק דין להסכם המצורף.

נוסח זה מופיע בכל אישור הסכם בו לא התרשם בית הדין כי קיימת בעיה בשיפוט וגמירות דעת או בחיסרון בהבנת הצדדים. כך שבית הדין (דיין יחיד) התרשם שהתובע הבין את משמעות ההסכם. בנוסף, בית הדין אף דן עם הצדדים על סעיפי ההסכם השונים, ביצע תיקונים נדרשים בכתב יד, ושני הצדדים חתמו ליד התיקונים שבוצעו.

ד. לפנינו בקשה משותפת לגירושין, מיום 15.5.11, החתומה ע"י שני הצדדים, כך שנראה שהתובע הבין את משמעות ההליך לאישור הסכם גירושין.

ה.ואמנם, בין הצדדים נערך הסכם ראשון מיום 15.5.11, שלשה ימים טרם מועד ההסכם השני, ובו הדירות לא מתחלקות בבעלותן, רק חלוקת שימוש, וכן אין בו התחייבות על מזונות ילדים כלל, אך מכיוון שהסכם זה (הראשון) למניעת מזונות ילדים באופן גורף, אינו סביר, יתכן והצדדים ערכו הסכם אחר, הוגן יותר, והבעל לשעבר־התובע הסכים לחתום על ההסכם השני.

ו.הסכם הפשרה שנערך בין התובע והנתבעת לבין חברת הביטוח, מקנה לשני הצדדים את הפיצוי שנקבע (או בלשון ההסכם, "תביעות התובעים.. לרבות תביעות מיטיבים למיניהם"), כך שכל טענה בדבר גזלת סך הפיצוי מהתובע כהוכחה לחוסר כשרות שיפוטית, אינה מדויקת. בנוסף, מהפירוט של הנתבעת באשר לשימוש בכספים, נראה כי רובם או כולם הלכו לצרכים משפחתיים או לצרכים אישיים של התובע.

ז. לפנינו אישור ד"ר סטורל משה, קופ"ח מאוחדת, מיום 21.9.2006, לאחר התאונה, שאף שכתב שהתובע סובל מבעיות של הזיות ראייה קשות ופגיעה מוחית, הוסיף שהתובע מבין את מצבו ומסוגל מבחינה שכלית לנהל את רכושו ואינו נזקק בשלב זה לאפוטרופוס.

ח. הוצגה לפני בית הדין תביעת התובע דנן בבית המשפט, תביעה לפינוי מושכר, תביעה מיום כ"ה בתשרי תשע"ד (29.9.2013) (מאת ב"כ התובע), בה נטען כי לאור הסכם הגירושין מיום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011), נשוא התביעה דנן, הדירה ברחוב השקד שייכת לתובע ועל כן יש לסלק משם את הנתבע (בתיק בית המשפט). כך שהתובע עצמו הבין כי ההסכם הנ"ל הוא בתוקפו, ולא כטענתו כיום לפני בית הדין. כן הבין כי היה בדעתו בעת חתימתו על ההסכם ובעת אישורו בבית הדין, שהרי מבקש לאכוף הסכם זה. כן מצורף לתביעה הנ"ל תצהירו של התובע דנן, שם כותב כי ע"פ ההסכם הנ"ל, הוא זכאי לפינוי הדירה, כך שאם נסבור שהוא מבין משמעות דבריו, שהרי הוא זה החתום על התצהיר (בצירוף לכתב התביעה) שהוגש שם ע"י בא כוחו שמייצגו אף בבית הדין, אזי אין הוכחה שעל ההסכם עצמו, נשוא התביעה דנן, הוא חתם בלא להבין משמעותו.

ט.אף בעת סידור הגט, הבין הדיין מסדר הגט (שאינו מדייני הרכב זה) כי הבעל שפוי בדעתו ומבין מה משמעות ותוצאות פעולותיו בהתאם לכללי ההלכה הנדרשים, שהרי בלא זה, לא היה מאפשר סידור הגט.

לאור כל האמור, בית הדין לא מצא הוכחה מספקת להצדקת טענת התובע כי בעת חתימתו על הסכם הגירושין נשוא תביעתו או בעת אישור ההסכם בבית הדין הוא לא היה בעל כושר שיפוט לקבלת החלטות, בהתאם להגדרות ההלכתיות או המשפטיות, וכפי המפורט לעיל.

כידוע, נדרשת ראיה משמעותית לביטול הסכם שנחתם בין צדדים וקיבל תוקף של פסק דין. וראה בעניין זה אף פסק דין בית הדין הרבני טבריה, תיק 814807/3, שם כתבו בעניין דומה:
ביחס לטענה שבעת החתימה על ההסכם הבעל היה מאושפז ייאמר כדלהלן: מאחר שלפנינו הסכם גירושין בר תוקף עם פסק דין המאשרו, נטל הראיה להעדר כשירות הבעל בעת חתימת ההסכם מוטלת עליו. מהתיקונים שהבעל ביקש לבצע בכתב ידו בגוף ההסכם במועד חתימת ההסכם נראה שבאותה עת הבעל היה כשיר וידע לעמוד על זכויותיו.

וראה אף התבטאות דומה מאת בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא, תמ"ש 3351/07, שם נכתב:
... אלא שבנדון, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל הראיה הכבד המוטל לשכמו להוכחת פגמים חמורים שכאלו בכריתתו של הסכם הגירושין, הכול כפי שיפורט בהמשך הדברים.

ממילא, לאור העובדה כי בית הדין לא מצא הוכחה מספקת להצדקת טענת התובע כי בעת חתימתו על הסכם הגירושין נשוא תביעתו ובעת אישורו הוא לא היה בעל כושר שיפוט לקבלת החלטות, לא מצאנו הצדקה לביטול הסכם הגירושין מיום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011) ופסק הדין לאישורו מיום כ"ה באייר תשע"א (29.5.2011).

כנגזרת מכך, יבוטל הצו לעיכוב ביצוע פסק דין הנ"ל, שניתן ביום כ"ו בסיון תשע"ג (4.6.2013).

במאמר מוסגר, בית הדין מציין כי העדר חותמת "התקבל" על ההסכם הראשון מיום 15.5.11 היא משום שעל הבקשה המשותפת מיום זה לגירושין ישנה חותמת "התקבל", ואין מחתימים את כל המסמכים, אלא רק את העמוד הראשון המוגש בבקשה.

הרב יצחק אושינסקי


אני מצטרף למסקנות הרב יצחק אושינסקי ומקובלת עלי דעתו, אולם אוסיף נימוקים הלכתיים נוספים לעניין.

הסכם גירושין זהו כפשרה, ופשרה דינה כמכר, כמבואר בשו"ע חו"מ סימן ר"ג סעיף ג' דפשרה דינה כמכר, ומכר בטל רק אם הייתה מסירת מודעה כדין בפני שני עדים כשרים, כמבואר בחו"מ סימן ר"ה סעיף א'.

עוד נראה כיוון שהוא הגיש תביעה לבטל את הסכם הגירושין רק אחר זמן רב, מוכח שהוא למעשה הסכים להסכם הגירושין, רק אח"כ הוא התחרט מהסכמתו, והגיש תביעה לבטל את ההסכם. וזה דומה למה דקימ"ל ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רכ"ז סעיף ז', עד מתי יכול לחזור בו ולתבוע אונאתו בשתות, ולבטל המקח ביותר משתות, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, ואם שהה יותר, אינו יכול לחזור, ולא לתבוע אונאתו, וכו', עיי"ש, וכאן ששהה יותר מהזמן הזה שיכל להראות לעו"ד את ההסכם, אינו יכול לחזור בו.

כדי לבטל הסכם גירושין שניתן לזה תוקף של פסק דין, צריך אומדנא דמוכח, בלבו ובלב כל אדם שהוא היה אנוס וכשאין אומדנא כזאת הוי דברים שבלב, ואינם דברים.

ועוד נראה דהנה מבואר בגמרא בב"ב דף ע"ב, אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה. והרשב"ם ובפירוש הר"ח מפורש, אמינא למיזדן דינאי, לקנות המריבות, כלומר אע"פ שהיא שלי, איני מוציאה מידו בלא מריבות ודינין, אקנה אותם הדינין והמריבות באלו המעות, אע"פ שעיקר הארץ שלי, עכ"ל. ולפ"ז אפשר שהסכים לחתום על ההסכם למרות שלא היה מקובל עליו כל כך.

עוד נראה כיוון שההסכם אושר בביה"ד וניתן לו תוקף של פסק דין, הרי האשה נחשבת למוחזקת, ואי אפשר לבטל ההסכם כשיש כל מיני ספיקות. דהנה מבואר במסכת שביעית במשניות פרק י' משנה ב' וכל מעשה בית דין אינו משמטין, ופירש הרע"ב, ממון שכתבו עליו פסק דין חייב אתה ליתן לו, אין משמיטין, שכיוון שפסקו בית דין על הממון כגבוי דמי וכאלו הגיעו לידו, עכ"ל.

ועיין בפד"ר ט' עמוד 226 שדן באריכות בזה האם הסכם שקיבל תוקף פסק דין נחשב כמוחזק או לאו.

ועיין בפד"ר י"א בדף 121 כתב הרה"ג הרב אריה הורביץ זצ"ל שלפי השיטה המובאת בר"ן דף קז, משמע שלאחר פסק של בית דין, אף שעדיין לא גבתה המזונות נחשבת האשה למוחזקת.אולם יש ראשונים שחולקים על זה, עיין ברא"ש שם, ובמ"מ על הרמב"ם פי"ב מהלכות אישות הלכה כ"א, ובר"ן גופא מביא שיטה אחרת בזה עיי"ש.

ונראה ליישב דבשביעית מבואר ברע"ב, ממון שכתבו עליו פסק דין חייב אותה ליתן לו, שכיוון שכתבו הפסק דין על הממון כגבוי דמי. אבל כל זמן שלא כתבו את הפסק דין, זו מחלוקת הראשונים האם פסק דין נחשב כמוחזק או לאו.

אולם בנידון דידן שההסכם דינו כשטר, וניתן לזה תוקף של פסק דין, וכתבו הפסק דין, נראה שלכו"ע נחשבת האשה למוחזקת, ואי אפשר לבטל ההסכם כשיש ספיקות האם הבעל היה אנוס.

ומכל הנימוקים הנ"ל נראה שאין מקום לבטל את ההסכם.

הרב שמואל יצחק גמזו – אב"ד


לדעתי, אף שיש אי־נוחות מההבדלים בין שני ההסכמים, בין ההסכם מיום 15.5 לבין ההסכם מיום 18.5, וכפי אשר נטען ע"י הבעל, אולם מאחר שההסכם אושר ע"י בית הדין, תיקן בו תיקונים ובפרט בסעיפים שעליהם מבסס כיום הבעל את טענותיו, והצדדים חתמו עליהם, חזקה ברורה ופשוטה שהכול נעשה כנדרש, ואין שום מקום לבטל ההסכם.

הרב ישראל רוזנטל


מסקנה
בית הדין לא מצא הצדקה לביטול הסכם הגירושין מיום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011) ופסק הדין לאישורו מיום 29.5.11.

כנגזרת מכך, יבוטל הצו לעיכוב ביצוע פסק דין הנ"ל, שניתן ביום כ"ו בסיון תשע"ג (4.6.2013).

ניתן ביום ד' בכסלו התשע"ד (07/11/2013)

הרב יצחק שמואל גמזו – אב"דהרב יצחק אושינסקי הרב ישראל דב רוזנטל