ב"ה
בית הדין הגדול
בפני כבוד הדיינים:
הרב שלמה משה עמאר
הרב ציון בוארון
הרב אליעזר איגרא
נשיא
דיין
דיין
תיק מספר: 802071-1
תאריך: כ במרחשון התשע"ד
24/10/2013
מערער תלמוד תורה פינסק קרלין
בא כוח המערער עו"ד ירון רבינוביץ
משיבים הקדשות עץ חיים
בא כוח המשיבים עו"ד יוסף שחור
הנדון: הקדשות
נושא הדיון: הקדשות

פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי בירושלים מיום ח' ניסן תשס"ה, ובו נפסק:
א. דוחים את התביעה לשינוי זכות הנאה בפרות ההקדשות הידועים כגוש 30086 חלקה 63.

ב. ישיבה ות"ת עץ חיים ירושלים הם הנהנים היחידים והמנהלים של שני ההקדשות הנמצאים בנכס הנ"ל: הקדש ת"ת לעניים בשכונת בית ישראל והקדש עץ חיים.

ג. על התובעים ות"ת פינסק קרלין לשלם להנהלת ת"ת עץ חיים תוך שלושים יום את כל שכה"ד שעוכב על ידם משנת 1998.

ד. במידה ובעתיד יעוכב שכ"ד על ידי השוכרים, יהיה הדבר עילת פינוי ואיבוד זכויותיהם כדיירים מוגנים.

ה. פסק הדין למינוי נאמנים שניתן על ידי ביה"ד הרבני בשנת תשל"ז יהיה בתוקף אך ורק לגבי הקדש בית כנסת בית ישראל דחסידי קרלין, שנמצא בקומה השנייה, ובהתאם לפסה"ד של הגרצ"פ פרנק זצ"ל משנת תרפ"ז יש לצרף להקדש זה נאמן נוסף מטעם ועד שכונת בית ישראל.

ו. לדעת המיעוט הואיל ולא היה בסיס לתביעה ולעיכוב הכספים, יש לחייב את התובעים לשלם לעץ חיים סך 5,000 ש"ח הוצאות משפט. לדעת הרוב אין לחייב בהוצאות.

ז. ממליצים להנהלת עץ חיים להקים סניף של הת"ת בשטח ההקדש מאותם סניפים שהצהירו שיש להם בבית ישראל, כדי לעשות רצון המקדיש, ועל הצדדים לתאם פינוי שטח מסוים בהקדש למטרה זו.
בדיון שהתקיים ביום ג' שבט תשס"ו הצדדים אמרו שאין מחלוקת עובדתית גדולה ביניהם. בסיכומים שהגישו לפי החלטת ביה"ד הגדול מאותו יום כתבו הצדדים כי הם לא מערערים על אמינותם של המסמכים הרבים שהוגשו משני הצדדים במסגרת תיקי האזורי והגדול.

בתיק זה יש מקרה מיוחד שבו "שור שחוט לפניך", משום שגם אלמלא טענות הצדדים יש סתירות בין המסמכים השונים, וקשה לתת הסבר אחד עקבי לכל החומר שבתיק. לכן בטרם נעסוק בטענות הצדדים, נסקור את עיקרי העובדות לפי החומר שבתיק האזורי והגדול.

בשנת התר"ס הקדיש הרב לייב דיין חלק מהחצר שבבעלותו. נעתיק קטעים חשובים מנוסח שטר ההקדש.

החצר כללה [מתוך שטר ההקדש]:
"בית הבנוי מחוץ לירושלים הקדושה... בתוך שכונת בית ישראל והמכיל ארבע דירות ומחסן ובאר מים המיועד לאסוף מי גשמים וחצר פתוחה בשטח של ארבע מאות אמות מרובעים בקומה התחתונה וכל על שתי דירות עליונות עם נוחיות ושרותים על כל הזכויות כדין."
גבולות החצר הן:
"דרום – אדמת יורשי דוד ליאון ושממנה הודאה [צ"ל הוצאה] דרך פרטית עבור השכונה הנ"ל. מזרח – בית זלמן נחום לוי האשכנזי ושות', צפון – דרך השכונה הנזכרת, מערב – בית יואל בן זאב ברנד האשכנזי על כל הזכויות כדין."
הרב לייב דיין הוציא חלק מהחצר מכלל ההקדש:
"ואני הפרדתי מממנו את הבית הדרומי התחתון עם המחסן הצמוד אליו מצד דרום עם חלק מהחצר הגובלת למחסן מצד צפון וששטחו מאה ושמונים אמות מרובעים והענקתי לה זכות מעבר ולהגיע אליו משער הבית הנ' ולדלות מים מהבאר כדי שישית."
ואת המותר הקדיש בזו הלשון:
"ואני מקדיש כעת את יתר הבית הנזכר על כל מה שיש בה מהדירות התחתוניות והעליוניות עם עשרים קיראטים מהבאר הנז'."
המקדיש קבע את הנהנים מההקדש:
"ואני מצווה בזה את הקדשי זה על עצמי במשך שנות חיי ולאחר מכן לילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בו והמיועד ללימוד הילדים ספר תורה ולבאים אליו בכל עת וזמן, ולאחריהם גם כן ישרת ההקדש לילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונה הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בה והמיועד ללימוד ספר התורה בבית הספר הנמצא בה ולבאים אליו בכל עת וזמן. ולאחר מכן גם כן ישרת כהקדש לבני עניי האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בה בבית הספר הנמצא בה והמיועד ללימוד ספר התורה ולבאים אליה בכל עת וזמן לעולמי עד ובכל זמן שיימצאו ויבואו מדור לדור ואנשים לאחר אנשים כפי שיחפוץ האלוקים. ואם לא ימצאו כאלה, אז לעניי האשכנזים בירושלים הקדושה, ואם אין אז לעניים בכלל בכל מקום שיימצאו יהנו מהפרות בלבד."
גבולות החלקות כפי שהן בשטר ההקדש השתמרו גם במסמכים מאוחרים יותר, כאשר החלקה הצפונית מספרה 2/67 והחלקה הדרומית שרשומה ע"ש הקדש לייב דיין מספרה 2/68 [ראה הודעה ללא תאריך שהגישו יורשי הרב לייב דיין לפקיד הקרקעות בירושלים, וראה תמצית שטר ההקדש שהקדישו יורשי הרב לייב דיין בשנת תרפ"א, וראה עדות המוכתר משנת תרפ"ב שמפנה למסמכים נוספים, וראה הודעה לפקיד הקרקעות בירושלים מיום 31/01/1922].

כיום ישנה חלקה אחת מס' 63 גוש 86 שמאחדת את שני החלקות. ברם, יש הבדל בין הרשום בטאבו לבין מה שמופיע בשטר ההקדש וברישומים הישנים. לפי הרשום בטאבו, שטחה של חלקה 2/67 הוא 400 אמה, ושטחה של חלקה 2/68 רשום 'אינו ידוע'. כאשר לפי שטר ההקדש שטח החצר כולה 400 אמה. בנוסף, הצדדים הזמינו חוות דעת מודד, ולפיה שטח חלקה 63 הוא 500 מ"ר, כאשר שטח חצרו של לייב דיין כולה אינו עולה על 400 אמה – 229 מ"ר לפי החישוב שערך ביה"ד האזורי. עובדה זו תומכת בטענה שהחלקה כוללת גם את חלקים מחצר יואל בראנד ששכנה בסמוך, ובכך נעסוק בהמשך.

במבנה הדרומי שבחצר, בקומה ב', שוכן ביהמ"ד של חסידי קרלין. בית מדרש זה עבר כמה גלגולים. בתחילה הוקדש על ידי הרב יואל בראנד לחסידים בני השכונה שיתפללו בנוסח ספרד. לאחר מכן, בשנת תרע"ט, העבירו תושבי השכונה את זכויותיהם בביהמ"ד לרשות חסידי קרלין החוסים בצילו של האדמו"ר מקרלין סטולין. בעקבות הפילוג שארע בחסידות קרלין, ניתן פסק דין בורר בשנת תשנ"ב לפיו ביהמ"ד יעבור לרשות חסידי פינסק קרלין [פלג 'הזקנים'].

לפני ביה"ד האזורי טענו המערערים שהעובדה שביהמ"ד הוקדש על ידי הרב בראנד, מוכיחה שכל החצר הייתה שייכת לרב בראנד, והרב לייב דיין החזיק בה כנאמן מטעמו של הרב בראנד. יש להם סימוכין נוספים לכך, כמפורט בסיכומיהם. ואולם בסיכומים שהוגשו לביה"ד הגדול, הניחו המערערים לשאלת הבעלות המוקדמת של החצר של הרב דיין, לאחר שנוכחו לדעת שאין בכך נפקא מינה.

ביום ב' דר"ח חשוון תרפ"א נחתם הסכם בין שלושה גורמים [להלן 'ההסכם המשולש']. גבאי ת"ת עץ חיים, ועד שכונת בית ישראל, שלמה עלבא. וזה לשון ההסכם:
"אלו דברי האמנה הברית והפשר שנדברו והותנו בין הנהו שלושה צדדים, ה"ה גבאי ת"ת ישיבת עץ חיים מצד אחד, ועד שכונת בית ישראל מצד השני, וה"ר שלמה עלבא מצד השלישי, שהשתוו והתפשרו ביניהם בדבר חצר עזבונו של ר' יואל בראנד ז"ל בשכונת בית ישראל שהוקדש לשם ת"ת מטעם המנוח, ומחמת חוב שנשאר חייב לשכונה נכתב כל – צ"ל על – שם הרה"ג המנוח אריה ליב הרשלער ז"ל.

א. הנהלת עץ חיים התחייבה לשלם החובות שעל החצר שהם... וסך 759.50 המגיע לר"ש עלבא ב"כ הגרא"ל בהרא"ד.

ב. הר"ש עלבא התחייב את עצמו להקדיש את החצר ע"ש ת"ת עץ חיים בהקדם היותר אפשרי עפ"י התנאים שהסכימו ועד השכונה וכפי הסעיף שלאחר זה.

ג. ועד שכונת בית ישראל מסכים להקדיש את החצר הנ"ל כנ"ל עפ"י התנאים הללו שהם בההקדש שיקדישו עפ"י חוקי הממשלה יזכירו שם הת"ת בית ישראל ענף עץ חיים באיזו אופן שהוא. וגם בין החמשה וואקילעס של ההקדש יהיו שנים מהם משכונת בית ישראל ושלושה מצד הנהלת עץ חיים."
מהסכם זה אנו למדים:
1. ששלמה עלבא שמונה למנהל העיזבון של הרב לייב דיין קיבל על שמו את החצר שהייתה שייכת לר' יואל בראנד, בגלל חובות שהיה חייב יואל בראנד לוועד שכונת בית ישראל. לפי הנטען, הרב לייב דיין היה יו"ר ועד השכונה.

2. שהחצר הוקדשה על ידי ר' יואל בראנד לת"ת.

3. שהוסכם שת"ת עץ חיים ישלם את החובות שעל החצר בין היתר לשלמה עלבא, מנהל העיזבון של ר' לייב דיין. ושלמה עלבא יקדיש את החצר לת"ת עץ חיים בתנאים המפורטים בסעיף ג'.

בשלהי שנת תרפ"א הקדישו יורשיו של הרב לייב דיין (אחיינו ואשתו) חלק מהחצר הרשומה על שם מורישם – שככל הנראה כללה חלקים מחצר יואל בראנד – לטובת ת"ת עץ חיים. אין בידינו את שטר ההקדש, רק את תמציתו, ונעתיק קטעים ממנו:

במפורט נכתב כך: הבית מכיל שלושה חדרים תחתונים ו־3 חד' עליונים ושני מטבחים ושימושיהם.

ובגבולות המקום נכתב כך: צפון: דרך השכונה. מזרח: דרך פרטית. דרום: חתיכה הנפרשת הקדש חכם ליב הרש בן מלך הרש בין ליב. מערב: בית יואל ברנד.

הנהנים: אברהם בן יצחק אייזיק בן יהודה ואשתו שיינא בת חיים זימל בן אברהם ואחריהם הקדש בית ספר "תלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים" הנמצא בבית הכנסת האשכנזי שברחוב היהודים, ובתנאי שהנאמנים ימנו מורה ילמד תורה לילדים העניים בשכונת בית ישראל בירושלים במשכרת מתאימה לפי ראות עיני הנאמנים.

הנאמנים: הרב יהושע בן יוחנן בן מרדכי שלנק והרב דוד בן יצחק בן יעקב בן נתן טיקטין והרב מיכל בן אהרן בן שבתי טוקצינסקי והרב אברהם בן יצר בן אייזיק שמעונוביץ והרב יהושע מאיר בן נתן בן שלמה רייכמאן ואחרי מות אחד מהם לפי שימנוהו הנותרים בחייהם.

במהלך שנת תרפ"ב שילמו אנשי ת"ת עץ חיים את החובות שעל החצר, כאשר המממן הראשי מטעם עץ חיים היה הרב שמעונוביץ, שמופיע בתמצית שטר ההקדש גם כנהנה וגם כנאמן [אברהם בן יצחק אייזיק הנ"ל]. ממסמכים נוספים שנמצאים בתיק [נספח טו לסיכומי המבקשים בביה"ד האזורי] עולה שהרב שמעונוביץ מימש את זכותו כנהנה, והתגורר בחצר פרק זמן מסוים.

לא נטען ובוודאי לא הוכח שהצדדים לא כיבדו את ה'הסכם המשולש' במלואו. לכן עלינו להניח שחצר הרב בראנד שעליה דובר בהסכם המשולש כללה רק את החלקה הצפונית של חצר ר' לייב דיין, ולא את החלקה הדרומית שהוקדשה על ידי ר' לייב דיין עצמו.

נציין שבבית הדין האזורי טענו בתחילה נציגי עץ החיים המשיבים שכל חלקה 63 היא הקדש אחד, אבל בסיכומיהם, נסוגו מטענה זו, והסכימו למעשה שיש כאן שני הקדשות, אלא שטענו שגבולות החצר אינם ברורים, וחלקה 63 רובה או כולה הייתה במקור חלק מחצר יואל בראנד שהוסכם בהסכם המשולש שתוקדש לטובת ת"ת עץ חיים. בטענות הצדדים נעסוק בהמשך.

יש לציין שבמשך השנים נעשו שינויים בחלקה הצפונית, כאשר בשטר ההקדש של הרב לייב דיין מדובר על חצר שבה בית ומחסן. בתמצית שטר ההקדש מדובר על בית שמכיל שלושה חדרים תחתונים ושלושה חדרים עליונים ושימושיהם. ובתעודת רישום של חלקה 2/67 שהונפקה על ידי לשכת רישום המקרקעין ביום 23/07/1923 נכתב: "בית המורכב משלושה חדרים בקומת קרקע ועוד שני חדרים בקומה העליונה". וב'עדות המוכתר' משנת תרפ"ב שנמצאה בלשכת רישום המקרקעין נכתב:
"הרב הנ"ל [לייב דיין] חלק את המקום הנ"ל לשני חלקים כדלקמן: 1) בית שכולל שלושה חדרים... 2) חצר בית אשר גובל אותו... על חלקה זו הוקמו שלושה חדרים בקומת קרקע, וכן עליונים."
משמע מכל המסמכים הללו שמאז שנת תרפ"א על כל חלקה 2/67 היה בנוי בית ללא חלקת אדמה.

ואולם ממסמכים אחרים משמע שבחלקה 2/67 היה גם שטח לא בנוי. ראה תעודת פקיד ה'ווירקו' מחודש אוגוסט 1922 שם נכתב שבשתי החלקות יש "בית עם חצר". גם העובדה שבמסמכים הנ"ל נכתב בית, לא מוכיחה בהכרח שלא הייתה גם חצר. נציין להודעת עו"ד שטבס לפקיד הקרקעות מטעמם של יורשי הרב לייב דיין מיום 31/01/1922 בעניין שתי החלקות הנ"ל, שבשתיהן נכתב "הקדשנו את הבית..." למרות שאין חולק על כך שבחלקה 2/68 הדרומית הייתה גם חצר.

בכל במסמכים שבתיק, כולל רישומי הטאבו מיום 24/06/98, נכתב במפורש שחלקה 2/67 הוקדשה לת"ת עץ חיים, וחלקה 2/68 הוקדשה לת"ת לעניים בבית ישראל.

עד לפני כארבעים שנה ת"ת עץ חיים החזיק סניף בשכונת בית ישראל. הסניף נסגר, ומאז שנת תשל"ה שוכן במקום ת"ת של חסידי קרלין. במשך השנים, כולל דחסידי קרלין שכר עבור הת"ת דירות בחצר בשכירות מוגנת מאת המשיבים – ת"ת עץ חיים.

המשיבים צירפו לתיק מסמך ללא תאריך על נייר מכתבים רשמי של ה'מרכז הרוחני לתורה וחסד אהל אברהם אלימלך דחסידי קרלין סטולין' שבו נכתב:
"אנו הח"מ השוכרים לפי החוזה שכירות המצו"ב והמייצגים כחוק של ההקדש הידוע בביהמ"ד של חברת בית ישראל מודיעים ומצהירים בזה באופן בלתי חוזר כדלהלן:

למרות היותנו המחזיקים והבעלים של הנכס הידוע בביהמ"ד בית ישראל בקומה ב' של הבנין אשר בו בין השטר אנו שוכרים כדיירים מוגנים דירות שכורות, אין לנו חלק ונחלה בזכות בעלות כל שהיא בדירות אנו שוכרים בדיירות מוגנת.

אנו מצהירים בזאת כי אנו מנועים וכל מי שיבא במקומנו בעתיד יהיה מנוע מלטעון טענה כל שהיא כנגד זכות הבעלות של ת"ת וישיבת עץ חיים בדירות ובחלקי הבנין אותו שכרנו בדיירות מוגנת."
בתיק ישנם הסכמי שכירות מוגנת בין ת"ת עץ חיים לכולל ות"ת קרלין, שגם בהם נכתב באופן מפורש שת"ת עץ חיים הם הבעלים במקום, וראה עוד במפורט בפסה"ד האזורי פרק ה'.

כמה שנים לאחר שהוקם הת"ת דחסידי קרלין, ביום יא אייר תשל"ז, הוגשה לביה"ד האזורי בירושלים בקשה למנות נאמנים שינהלו את הקדש הרב לייב דיין בחלקה 2/68. הבקשה הוגשה מטעם הרב הלטובסקי ששימש כיו"ר ועד שכונת בית ישראל. בנימוקי הבקשה נכתב שהואיל שיש במקום בית כנסת ות"ת שמנוהלים על ידי חסידי קרלין סטולין, מבוקש למנות את מנהלי בית המדרש למנהלי ההקדש.

ביום ב' סיון תשל"ז, ביה"ד האזורי החליט להיענות לבקשה, ולמנות את הרבנים קרויז בוקשפן ורוזנפלד לממונים על ההקדש. ביה"ד מציין לשטר ההקדש משנת תר"ס, וכותב כי "הממונים הנ"ל רשאים לפעול בכל הסמכויות הנתונות להם בשטר ההקדש."

בשנת תשנ"ח, בעקבות דו"ד עם חברת 'באמונה' [נספח כג לסיכומי המערערים בביה"ד האזורי], הפסיק כולל ות"ת דחסידי קרלין לשלם את דמי השכירות המוגנים לת"ת עץ חיים. מנהלי הכולל טענו שכעת התברר להם שהדירות שבחצר אינן שייכות לת"ת עץ חיים, אלא להקדש הרב לייב דיין לעניי בית ישראל.

מאז התנהלו הליכים בביה"ד האזורי. התקיימו כמה דיונים והוגשו סיכומים ארוכים ומפורטים מטעם שני הצדדים. ביה"ד גם הזמין חוות דעת של מודד שקבע שגודל חלקה 63 המאחדת את שתי החלקות הרשומות [2/67, 2/68] הוא 500 מ"ר.

ביום ט' ניסן תשס"ה ניתן פסק הדין נשוא ערעור זה.

ביה"ד קיבל את עמדת המשיבים ת"ת עץ חיים וקבע שכל חלקה 63 שייכת לת"ת. ביה"ד מבסס את החלטתו על שני יסודות עיקריים. העובדה שת"ת עץ חיים נהג במקום מנהג בעלים במשך עשרות שנים, ומנהלי כולל קרלין הודו למעשה שהחצר כולה שייכת לת"ת עץ חיים ושילמו שכר דירה במשך שנים. והעובדה שברישומי הטאבו נכתב שגודלה של חלקה 2/67 הוא 400 אמה, כגודל כל החצר של הרב לייב דיין. ועל חלקה 2/68 נכתב שגודלה אינו ידוע. לכן מניח ביה"ד, שבניגוד לרישומים השונים, יורשי הרב לייב דיין הקדישו את כל החצר לת"ת עץ חיים, וחלוקת החצר לשתי חלקות נעשתה משיקולים של חסכון במס.

ביה"ד מתייחס לכך שבמסגרת ההסכם המשולש נקבע שיוקם הקדש חדש וימונו לו נאמנים מטעם ת"ת עץ חיים ושכונת בית ישראל, וכותב שת"ת עץ חיים מסיע ילדים משכונת בית ישראל לת"ת המרכזי עץ חיים, ובכך ממלא את ייעודי ההקדש.

ביה"ד מתייחס גם לכך שיש הפרש גדול בין שטח החלקה לפי חוו"ד המודד, לבין שטח החצר שבשטר ההקדש משנת תר"ס, וכותב [סעיף ד' וה' לפסה"ד] שצורפו לחלקה 63 שטחים נוספים שהיו שייכים לחצר יואל בראנד הסמוכה לחצרו של הרב לייב דיין, וכך הגיעה חלקה 63 לגודלה הנוכחי.

ביה"ד מחליט גם לבטל את החלטת ביה"ד האזורי משנת תשל"ז שמינה נאמנים לניהול הקדש הרב לייב דיין. ביה"ד כותב שהחלטה זו נתנה בטעות, ותוקף מינוי הנאמנים יהיה רק לביהמ"ד דחסידי קרלין שהוקדש על ידי הרב בראנד כנ"ל. לאור האמור פסק ביה"ד האזורי שעל נאמני כולל קרלין למנות נאמן מטעם ועד שכונת בית ישראל.

בכתב הערעור ובסיכומים שהוגשו לביה"ד הגדול טענו המערערים שבעשרות השנים הראשונות ת"ת עץ חיים קיים את מטרות ההקדש והחזיק במקום ת"ת. לכן לא הייתה התנגדות שת"ת עץ חיים ישתמשו גם בחלקה 2/68 שהוקדשה על ידי הרב לייב דיין. כאשר נסגר הסניף של עץ חיים בשכונה, והוקם ת"ת קרלין, כבר נשתקע הדבר שיש כאן שתי הקדשות, לכן מנהלי כולל קרלין שכרו דירות מת"ת עץ חיים, למרות שהקדש לייב דיין אינו בבעלותם. עוד נטען, שהשימוש רב השנים של עץ חיים בכל המתחם לא מקנה להם חזקה, שכן קיי"ל ששותפים לא מחזיקים זע"ז.

ובאשר להצהרה הנ"ל, טוענים המערערים שהיא נחתמה רק על ידי אחד ממנהלי ההקדש.

טענות אלו יש לדחות על אתר. הן נאמני הכולל מונו לנאמני 'הקדש הרב לייב דיין' עוד בשנת תשל"ז, וכיצד טוענים הם שנשתקע הדבר? אין כל ספק שנאמני הכולל ידעו על קיומו של הקדש הרב לייב דיין, ובחרו משיקוליהם לשכור דירות מהמשיבים ת"ת עץ חיים, ויש בכך הסכמה ברורה לבעלות ת"ת עץ חיים על החלקה כולה. ואין זה קשור כלל לדיני חזקת מקרקעין.

ברם, טוענים המערערים שגם אם יש משקל להצהרות של מנהלי כולל קרלין ולעובדה ששכרו במשך שנים מבנים מת"ת עץ חיים – הן מנהלי הכולל אינם מוסמכים לוותר על נכסי ההקדש של ר' לייב דיין. בטענה זו נדון בהמשך.

ובאשר לחישוב השטח, טוענים המערערים, שבשטר ההקדש דובר על 400 אמה חצר פתוחה מלבד המבנים שבחצר ששטחם מוערך על ידי המערערים בסך כולל של 150 מ"ר.

המערערים טוענים גם שלא ייתכן שחלקה 63 כוללת חלקים מחצר ר' יואל בראנד, משום שהחלקה גובלת מצד מערב בחצר ר' יואל בראנד.

המשיבים טוענים בנוסף שההסכם המשולש התייחס רק לחצר ר' יואל בראנד שבסמיכות לחצרו של הרב לייב דיין. לפי הנטען, ההקדש של חלקה 2/67 על ידי יורשי הרב לייב דיין, נעשה שלוש שנים לפני שנחתם ההסכם המשולש, וללא קשר להסכם. עוד נטען, שאי אפשר לדעת היכן עוברים הגבולות ההיסטוריים של החלקות השונות, משום שרוב המבנים שבחלקה 63 נהרסו, וייתכן שחלק גדול מהחלקה היה שייך לחצר ר' יואל בראנד שהוקדש לת"ת עץ חיים.

אלו עיקרי הדברים, ולאחר העיון מוחלט לקבוע זכויות ת"ת עץ חיים במקום, בהתאם לנימוקים שלהלן.

ההסכם המשולש הוא מקור הזכויות של ת"ת עץ חיים בחצר. לא נטען שההסכם לא כובד על ידי מי מהצדדים, ולא מתקבל על הדעת שהמשיבים ת"ת עץ חיים הסכימו שיורשי הרב לייב דיין ירשמו בשנת תרפ"א רק חלק קטן מהחלקה על שמם, תוך כדי שהמשיבים מקיימים את ההסכם בשנים תרפ"א/ב ומשלמים במיטב כספם, ובחלק מהמקרים נדרשו להליכים משפטיים מול הנושים [ראה בהרחבה נספח טז–כא לסיכומי המשיבים בביה"ד האזורי].

ביה"ד האזורי הסתמך על האופן שבו נרשמו חלקות 2/67 ו־2/68 בטאבו, כנ"ל. ואולם יש קושי לקבל את ההסבר של ביה"ד האזורי שהחלקה הצפונית 2/67 היא כל החלקה של הרב לייב דיין בשל גודלה – 400 אמה – כאשר יורשיו של ר' לייב דיין קבעו את גבולות שתי החלקות בהתאם לשטר ההקדש, וחילקו את חלקה 63 באותה דרך שבה חילק ר' לייב דיין את חצרו, מובן מזה שחצרו של ר' לייב דיין מתפרסת על שתי החלקות, הדבר מגובה גם על ידי הקושאנים ושטרי ההקדש שהוגשו לטאבו ע"י יורשי ר' לייב דיין [ראה סיכומי המשיבים בביה"ד האזורי, ונספחים ד–י שמאשרים הנחה זאת, ובעיקר נספחים ח וט], כעולה ממכתביו של עו"ד שטבס [נספח ט1 וט2 לסיכומים הנ"ל]. גם ברישום בטאבו צוינו הגבולות שבשטר ההקדש, כאשר בגבולות חלקה 2/67 הצפונית נכתב שהגבול הדרומי הוא 'חכם ליפ', כלומר חלקו של הרב לייב דיין בחצר.

ברם, עצם העובדה שיורשי ר' לייב דיין חילקו את חלקה 63 לשני חלקים לאחר פטירתו אינה סותרת את מסקנת ביה"ד האזורי שכל החלקה הוקדשה לטובת עץ חיים, מפני שייתכן שכוונת יורשי ר' לייב דיין הייתה להקדיש את כל החלקה לטובת עץ חיים, אך בגלל שהיה כבר שטר הקדש שרעי שעשה ר' לייב דיין בחייו, לא היה מנוס אלא להתבסס על שטר ההקדש והגבולות הקבועים בו, ולהקדיש את המותר לטובת עץ חיים – וייתכן שבכך היה גם חסכון במס, כמו שמציין ביה"ד האזורי.

ואולם גם אם סתירה אין כאן, ראיה מנוסח הטאבו לכך שכל החלקה הוקדשה לטובת עץ חיים, בוודאי אין כאן. ואם כן, מנא לן לקבוע שההקדש שנרשם כהקדש לייב דיין שייך למעשה לת"ת עץ חיים.

ברם, הפרשי השטח בין חצר לייב דיין המקורית לחלקה 63 שכוללת את שתי החלקות הנ"ל דורשת הסבר. בעניין זה מקובלת עלינו הנחת ביה"ד האזורי שחלק מחלקה זו היה שייך לחצר יואל בראנד והוקדש במסגרת ההסכם המשולש לת"ת עץ חיים. כאמור, אין חולק על כך שההסכם המשולש כובד, לכן עלינו להניח שהחלקה הצפונית כללה חלקים מחצר יואל בראנד, ולכן הוקדשה כולה לטובת ת"ת עץ חיים, ובחלקה הדרומית שימרו את הקדש ר' לייב דיין, ואף הרחיבו אותו הרבה מעל ומעבר ל־220 אמה המקוריות. יש גם לומר, שייתכן שהשטח שנכתב 400 אמה כולל רק את החצר הפתוחה, שחוץ ממנה היו מבנים – ראה גם עדות המוכתר שבה נכתב 400 אמה זרוע, אם כי נימוק זה אינו מספיק כדי להסביר את ההפרש המשמעותי בין חצר ר' לייב דיין [229 מ"ר] לגודלה של החלקה הנוכחית [500 מ"ר].

הנימוק שכתב ביה"ד האזורי לבעלות ת"ת עץ חיים בכל החלקה, שהת"ת החזיק במקום במשך שנים אינו מקובל. שכן מדובר בחזקה ללא טענה. נדגיש שמעיון בסיכומי המשיבים עולה שבסיכומיהם חזרו בהם מן הטענה שיורשי הרב לייב דיין הקדישו גם את חלקה 2/68 לטובת עץ חיים, וטענתם בסיכומים הייתה שגבולות החצר אינם ברורים, ושחלק מחלקה 63 הייתה חצר ששייכת לר' יואל בראנד, כנ"ל – ראה תשובת המבקשים לסיכומי המשיבים בביה"ד האזורי.

ביה"ד האזורי בפסק דינו מציין שהמשיבים שילמו חובות והוצאות שונות עבור כל החלקה, וזו ראיה לכך שההסכם המשולש מקנה להם זכויות בחלקה כולה. ברם, מעיון בתיק עולה כי אין הוכחה חד־משמעית לכך שהמשיבים שילמו גם את החובות והוצאות הרישום של חלקה 2/68 הדרומית. ישנם אמנם מסמכים שמראים על פעילות רבה של המשיבים מול הדיירים ובעלי הזכויות בחצר, וכן שהרב שמעונוביץ הנ"ל התגורר תקופה בחצר, אבל אין הוכחה חד־משמעית שהפעולות הללו חרגו ממה שנרשם לאחר מכן על שם ת"ת עץ חיים בחצר.

לעניין זה נציין גם למכתביו של עו"ד א' מני מיום כ"ח תמוז תרפ"א, י"ז כסליו תרפ"ב, כ"ט שבט תרפ"ב הממוענים אל הרב שלאנג מטעם עץ חיים. במכתביו אלו מפרט עו"ד מני את הפעולות שעשה לצורך יצירת ההקדש השרעי לטובת עץ חיים, ורישום שני פסקי הדין של הקדש לייב דיין, משמע שת"ת עץ חיים עסקו גם ברישום ההקדש השרעי שכונן ר' לייב דיין. מאידך גיסא, נכתב במכתב מיום כ"ח תמוז תרפ"א, שאת מסי הוירקו צריך לשלם מר עלבא – מנהל העיזבון של ר' לייב דיין – משמע שחלק מההוצאות הוטלו על העיזבון. אין גם אסמכתא לכך שעו"ד מני ייצג את ת"ת עץ חיים בלבד, וייתכן שהגיש חשבון גם לעיזבון ר' לייב דיין.

לאור כל האמור, אין די במסמכים ההיסטוריים שבתיק בכדי להעביר את הזכויות בהקדש ר' ליב דיין לידי המשיבים ת"ת עץ חיים.

גם העובדה שמנהלי כולל ות"ת דחסידי קרלין שכרו דירות בחצר מהמשיבים ת"ת עץ חיים והצהירו כמה פעמים שאין להם זכויות בדירות ששכרו בשכירות מוגנת, ושהחצר כולה שייכת לת"ת עץ חיים – אינה משנה דבר. הן ההקדש לא שייך למנהלי כולל ות"ת קרלין, הם אינם הנהנים מההקדש, ואין להם כל סמכות לוותר או לחלק נכסים ששייכים להקדש. הצהרותיהם בעניין הבעלות של ת"ת עץ חיים כמו התחייבותם לא לטעון כנגד הבעלות של ת"ת עץ חיים, יכולות לשמש עילה לביטול מינויים כנאמני ההקדש, דבר שבכל מקרה היה על ביה"ד לעשות לאור העובדה שמנהלי הכולל לא עשו דבר בתור נאמנים. אבל בשום אופן אין ביכולתם לפגוע בזכויות ההקדש שהוקדש על ידי הרב לייב דיין כדת וכדין.

טענת המשיבים שיורשי הרב לייב דיין הקדישו את חלקה 2/67 כמה שנים לפני ההסכם, אין לה כל סימוכין, וגם נוסח תמצית שטר ההקדש [נספח ח2 הנ"ל] ושמות הנאמנים בו מורה נכוחה שההקדש הוא תוצאה של ההסכם המשולש.

בפסה"ד ביה"ד עוסק בדרך אגב גם בהקדש של ביהמ"ד דחסידי קרלין. ביה"ד כותב שמינוי ההקדש ע"י ביה"ד האזורי בירושלים בשנת תשל"ז תקף כלפי ביהמ"ד דחסידי קרלין, אך לא כלפי הקדש ר' לייב דיין. עיינו בתיק, ונראה שביה"ד הסתמך על נוסח הבקשה שהגיש הרב הלטובסקי מוועד שכונת בית ישראל לביה"ד הרבני, שם נכתב בכהאי לישנא:
המקרקעין הרשומים בלשכה לרישום מקרקעין ירושלים בספר 2 ירושלים דף 68. הואיל והמקרקעין הנ"ל הוקדשו על ידי הר' ליב... לת"ת למען עניי בית ישראל. והואיל ויש צורך למנות מנהלים להקדש. והואיל ובמקרקעין קיים אולם בית כנסת ות"ת המנוהלים אגודת בית המדרש בית ישראל דחסידי קרלין סטולין... לכן אנו הח"מ, ועד שכונת בית ישראל ואגפיה מבקשים בזה ממעלת בית הדין למנות את המנהלים האחראים על אגודת בית המדרש בית ישראל דחסידי קרלין סטולין לשמש כמנהלי הקדש תלמוד תורה למען עניי בית ישראל... אנו בטוחים כי במינוי הנ"ל יתחזק מוסד הת"ת הנ"ל לטובת שכונת בית ישראל וענייה...
נוסח הבקשה מורה על רצון המבקשים למנות מנהלים להקדש לצורך ניהול הת"ת לילדי בית ישראל. אבל הכתוב ב'הואיל' שבמקרקעין קיים אולם בית כנסת מורה לכאורה שגם בהקדש ביהמ"ד דחסידי קרלין מתחייב שימונה נאמן מטעם השכונה. אך לאחר העיון זה אינו, שכן מלבד נוסח הבקשה הנ"ל, שגם הוא לא מוכיח הרבה, אין בחומר שבתיק כל ראיה שיש זכות לוועד השכונה למנות נאמן מטעמם בהקדש ביהמ"ד דחסידי קרלין. כאמור ביהמ"ד הוקדש על ידי הרב יואל בראנד למתפללים נוסח ספרד, ולאחר מכן עבר לידי חסידי קרלין בהסכמת ועד השכונה, כעולה מהחלטת ביה"ד דהגרצ"פ פראנק זצ"ל משנת תרע"ט [נספח ה' לסיכומי המערערים בביה"ד האזורי], כן ראה החלטת ביה"ד הנ"ל משנת תרפ"ז [נספח יג לסיכומים הנ"ל], ובכל זאת אין זכר לכך שצריך שיהיה נאמן מטעם השכונה בהקדש דביהמ"ד.

גם נוסח הבקשה הנ"ל אינו ראיה מספיקה, מפני שכותבי הבקשה בוודאי רצו לציין את השייכות של כולל קרלין להקדש ר' לייב דיין, לכן ציינו ששוכן במקרקעין אולם בית כנסת, אבל ברור לכל שהמבקשים לא התכוונו להצהיר בכך שביהמ"ד הוא חלק מהקדש ר' לייב דיין, ולבקש מינוי נאמן גם לביהמ"ד.

ביה"ד האזורי כתב נימוק נוסף בפסה"ד, שת"ת עץ חיים ממלא את מצוות המקדיש בכך שהוא מסיע ילדים משכונת בית ישראל אל הת"ת המרכזי. נימוק זה אינו מספיק, מפני שבשטר ההקדש משנת תר"ס נכתב מפורשות שהנהנים מההקדש הם: "ילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בו והמיועד ללימוד הילדים ספר תורה ולבאים אליו בכל עת וזמן". הרי להדיא, שהמקדיש הטיל שתי הגבלות, שהנהנים יהיו ילדי האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל, והנמצאים בבית הספר הנמצא בו. זאת ועוד, שהמקדיש כתב שבית הספר מיועד לא רק לילדים המתגוררים במקום אלא גם לבאים אליו בכל עת וזמן. משמע שהמקדיש רצה שהת"ת שיוקם במקום ישמש גם ילדים שיבואו ממקומות אחרים, והמשיבים עושים את ההיפך, מחזיקים בפֵרות ההקדש ת"ת שנמצא בשכונה אחרת שלפי טענתם לומדים בו ילדים משכונת בית ישראל.

זאת ועוד, שבאותו פרק בשטר ההקדש יש התניה מפורשת, וז"ל: "ואם לא ימצאו כאלה, אז לעניי האשכנזים בירושלים הקדושה, ואם אין אז לעניים בכלל בכל מקום שיימצאו יהנו מהפרות בלבד". הרי שהמקדיש כתב במפורש שרק אם לא יימצאו ילדי עניים אשכנזים בירושלים, או אז ישמשו פרות ההקדש לילדי העניים בכל מקום שהם. וכל עוד שלא התקיים תנאי זה, לפי מצוות המקדיש, יש להפעיל במקום ת"ת.

ובאשר לניהול הקדש ר' לייב דיין מכאן ואילך, כאמור לעיל, מנהלי כולל קרלין לא עשו דבר עם המינוי שקיבלו מביה"ד האזורי, ובפועל מי שנהג מנהג בעלים במקום במשך עשרות שנים היה ת"ת עץ חיים, דבר זה אינו מקנה לת"ת עץ חיים את הזכות להיות הנהנים מן ההקדש, אלא רק את הזכות לשמש נאמני ההקדש, ולנהל את נכסי הקדש ר' לייב דיין, בכפוף להוראות שטר ההקדש.

לאור כל האמור נראה שיש לשמר את גבולות החלקות כפי שהן רשומות בטאבו, באופן שחלקה 2/67 הצפונית תהיה הקדש ת"ת עץ חיים ענף בית ישראל, וחלקה 2/68 הדרומית תהיה הקדש ר' לייב דיין לילדי העניים בשכונת בית ישראל. גודלן של החלקות גם הוא יקבע לפי הרישום בטאבו באופן שגודלה של החלקה הצפונית יעמוד על 400 אמה – 229 מ"ר, וגודלה של החלקה הדרומית יעמוד על 271 אמה – יתרת השטח.

הגבולות הסופיים של שתי החלקות ייקבעו לאחר שישמעו עמדות הצדדים בעניין זה, ובהתחשב בנקודות הציון שכבר מופיעות בתיק.

לאור כל האמור ביה"ד פוסק:

א. המשיבים – ת"ת עץ חיים – הם הנהנים מהקדש ת"ת עץ חיים ענף בית ישראל שבחלקה 2/67 ספר 1015 דף 1702 בכפוף למילוי התנאים שבהסכם המשולש.

ב. ילדי העניים האשכנזים שבשכונת בית ישראל הם הנהנים מהקדש ר' לייב דיין לילדי העניים בשכונת בית ישראל שבחלקה 2/68 ספר 1015 דף 206.

ג. מינויים של מנהלי כולל ות"ת קרלין לנאמני הקדש ר' לייב דיין הנ"ל, מבוטל בזאת.

ד. להקדש לייב דיין ימונו נאמנים מוועד שכונת בית ישראל, לא יאוחר משנה, מיום מתן פסק דין זה (העתק פסה"ד יועבר לוועד השכונה) ועד למינוי בפועל יהיו אנשי עץ חיים נאמנים על ההקדש אך לא יותר משנה אחת כנ"ל.

ה.הנהנים מהקדש יואל בראנד [ביה"ד דחסידי קרלין] הם חסידי קרלין סטולין, ואין לוועד שכונת בית ישראל זכות לדרוש שימונה נאמן מטעמם בהקדש.

הרב ציון בוארון


הקדמת רקע קצרה לשכונת בית ישראל לתועלת פסק הדין.

הרעיון הראשוני לבניית השכונה היה של הרב אליהו גודל, שראה כי מחירי הדירות בשכונת מאה שערים גבוהים מאוד ומקשה על העניים. לגודל חברו עוד כמה מעסקני היישוב הישן: לפין, ליברכט, דיין וספיר. כאמור, מטרת בניית השכונה הייתה לסייע ליהודים עניים חסרי דיור, והמטרה הראשונית הייתה להגיע למאה יחידות דיור במחירים מוזלים. השכונה קמה ב־1886 (תרמ"ו), כאשר את הקרקע לבניין השכונה רכש הרב אריה לייב דיין במחיר מוזל בשל בעיות ניקוז קשות. חברי ועד מקימי השכונה היו: אליעזר חפץ מסלאנט, אלתר ורשבסקי, ארי' ליב בה"ר אלימלך ז"ל (המכונה ליב דיין), שמואל הלוי צוקערמאן, יחזקאל מאנדלמאן, מענדל וואלפערט מוועקסנא, מענדל בהרי"ל מענדלזאהן, יעקב ב"מ בלומענטהאל.

על יסוד השכונה והמניעים להקמתה מסופר בקצרה גם בספר התקנות של השכונה:
העוני והמחסור פרשו כנפי ממשלתם בעיר הק' (=הקודש) ירושלים ת"ו (=תבנה ותכונן). בניה ילוקטו בה יום יום, ורובם עניים ודלים... החלוקה אשר הייתה משען מעט לעניי ירושלים לשילום שכר מעונם, גם היא לרגל סיבות שונות, תלך הלוך וחסור, ועל בני ציון לדאוג בעוד מועד למצוא להם בית למושב. למען לא יאחרו העת ויהיו נאלצים חלילה לשכון בשדה, בנקיק הסלעים ובמערות... בישע אל עליון צלח בידם ויאספו כמאה חברים... ויקנו נחלת שדה וכרם למבנה הבתים...

השכונה כללה בראשיתה את רחוב בית ישראל, שהיה רחובה המרכזי וממנו יוצאות סימטאות קטנות; במרכז הרחוב הוקם בית הכנסת ובית המדרש 'בית יעקב'. רחוב ראשי שני, מקביל לו, נסלל מאוחר יותר והגיע עד רחוב מאה שערים ונקרא רחוב אריה לייב דיין, על שם בונה השכונה. בתי השכונה היו דו־קומתיים ונבנו לאורך הרחובות, כאשר פניהם לרחוב ומאחוריהם הייתה חצר מרווחת. לכל שני בתים נבנה בור מים גדול משותף. בשכונה התיישבו תחילה אנשים שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש דירה במאה שערים, ובשכונה התקבצו עולים מגלויות שונות. בשנת 1900 כבר היו בשכונה ששים בתים ושני בתי כנסת.

השכונה הוקמה בעקבות עליית מחירי השכירות והצפיפות בשכונת מאה שערים, לצורך הרחבת היישוב היהודי בירושלים. בין המייסדים היו הרבנים רבי זלמן ב"ר נחום – בהר"ן, (שהיה גם ממייסדי מאה שערים), הרב יוסף חיים זוננפלד – רבה של העדה החרדית, הדיין, רבי אריה לייב הרשלר (שנקרא רבי אריה לייב דיין), רבי אליהו גודאל – רבי שמואל צוקרמן, רבי אלתר ורשבסקי (הנקרא רבי אלתר מוכתר) ורבי יחזקאל מנדלבוים.

בשנת 1886 נרכשה הקרקע מתושבי הכפר הערבי ליפתא, בגודל של 50,000 אמות מרובעות, כ־30 דונם (30 פרוטות טורקיות לאמה). בתחילה תכננו בניית 100 בתים אולם לאור הדרישות שונתה התכנית לבניית כ־200 בתים. בשלב ראשון נרשמה הקרקע על שם המייסדים, הרח"ג רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי זלמן ב"ר נחום בחר"ן. לאחר בניית בתי השכונה העבירו המייסדים את ה"קושאנים" לבעלי הבתים.

בעת ייסוד השכונה נכתב ספר התקנות בו הוסדרו היחסים בין המשתכנים בינם לבין עצמם ובינם לבין ועד "החברה". בהתחייבות החברים וזכויותיהם, הנהגת החברה, בחירת הוועדים, חובת הוועד הראשי, חובת הוועד הפועל, חובת הוועד המקומי, סדר בניין הבתים ועוד ולהלן מספר דוגמאות:

א. ועד השכונה יתמנה על פי דעות נעלמות (בחירות חשאיות) מכל אנשי החברה.ב. המנהיגים בכל ענייני היישוב ובפרטי בבתי הכנסת ובבתי המדרש יהיו על פי רצון רוב אנשים החברה.ג. על היושבים בבתי החברה להשגיח על ניקיון בתיהם וחדריהם ורחובות המושב, מאשפות וזבלים... ולהשגיח על האילנות שייטע הועד בנחלת החברה לבלי ילכו לאבדון.

על ייסוד השכונה ניתן לקרוא בעיתון "הצבי" ובו פורסם לראשונה בשנת 1885 כי נוסדה בירושלים חברת בית ישראל, ומטרתה להקים בית מסחר גדול ולהעסיק בו את טובי בעלי המקצוע. באוקטובר שנת 1886 פורסם כי כבר נחנכו עשרת הבתים הראשונים בשכונה. במרץ 1886 פורסם כי החברה קנתה אדמה נוספת ליד מאה שערים ומתכננת לבנות בקיץ הבא 30 בתים נוספים. בבתים שהם בונים השטח לבניין הוא גדול, ולכל בית ישנה חצר מרווחת. אורך כל בית הוא 11 מ' והרוחב – 6 מ'. לכל שני בתים – בור מים. תיקוני הבתים וכו' מוטלים על בעלי הבתים עצמם, והללו יוכלו לעשות בהם כחפצם. הוצאות הבתים בהתאם לבניין עצמו, והתחשיב שייעשה לכל בעל בית יהיה בהתאם לחובותיו, בשנת 1887 פורסם כי ישנן כוונות ששכונת בית ישראל לא תיהפך לשכונה צפופה ומלוכלכת כמאה שערים, אלא תישאר שכונה מרווחת ופתוחה יותר.

אוכלוסיית השכונה מונה היום למעלה מ־35 אלף נפש.
בשנת התר"ס הקדיש הרב לייב דיין חלק מהחצר שבבעלותו. נעתיק קטעים חשובים מנוסח שטר ההקדש.

החצר כללה [מתוך שטר ההקדש]:
"בית הבנוי מחוץ לירושלים הקדושה... בתוך שכונת בית ישראל והמכיל ארבע דירות ומחסן ובאר מים המיועד לאסוף מי גשמים וחצר פתוחה בשטח של ארבע מאות אמות מרובעים בקומה התחתונה וכל על שתי דירות עליונות עם נוחיות ושרותים על כל הזכויות כדין."
גבולות החצר הן:
"דרום – אדמת יורשי דוד ליאון ושממנה הודאה [צ"ל הוצאה] דרך פרטית עבור השכונה הנ"ל. מזרח – בית זלמן נחום לוי האשכנזי ושות', צפון – דרך השכונה הנזכרת, מערב – בית יואל בן זאב ברנד האשכנזי על כל הזכויות כדין."
הרב לייב דיין הוציא חלק מהחצר מכלל ההקדש:
"ואני הפרדתי ממנו את הבית הדרומי התחתון עם המחסן הצמוד אליו מצד דרום עם חלק מהחצר הגובלת למחסן מצד צפון וששטחו מאה ושמונים אמות מרובעים והענקתי לה זכות מעבר ולהגיע אליו משער הבית הנ' ולדלות מים מהבאר כדי שישית."
ואת המותר הקדיש בזו הלשון:
"ואני מקדיש כעת את יתר הבית הנזכר על כל מה שיש בה מהדירות התחתוניות והעליוניות עם עשרים קיראטים מהבאר הנז'."
המקדיש קבע את הנהנים מההקדש:
"ואני מצווה בזה את הקדשי זה על עצמי במשך שנות חיי ולאחר מכן לילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בו והמיועד ללימוד הילדים ספר תורה ולבאים אליו בכל עת וזמן, ולאחריהם גם כן ישרת ההקדש לילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונה הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בה והמיועד ללימוד ספר התורה בבית הספר הנמצא בה ולבאים אליו בכל עת וזמן. ולאחר מכן גם כן ישרת כהקדש לבני עניי האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בה בבית הספר הנמצא בה והמיועד ללימוד ספר התורה ולבאים אליה בכל עת וזמן לעולמי עד ובכל זמן שיימצאו ויבואו מדור לדור ואנשים לאחר אנשים כפי שיחפוץ האלוקים. ואם לא ימצאו כאלה, אז לעניי האשכנזים בירושלים הקדושה, ואם אין אז לעניים בכלל בכל מקום שיימצאו יהנו מהפרות בלבד."
ביום ב' דר"ח חשוון תרפ"א נחתם הסכם בין שלושה גורמים [להלן 'ההסכם המשולש']. גבאי ת"ת עץ חיים, ועד שכונת בית ישראל, שלמה עלבא. וזה לשון ההסכם:
"אלו דברי האמנה הברית והפשר שנדברו והותנו בין הנהו שלושה צדדים, ה"ה גבאי ת"ת ישיבת עץ חיים מצד אחד, ועד שכונת בית ישראל מצד השני, וה"ר שלמה עלבא מצד השלישי, שהשתוו והתפשרו ביניהם בדבר חצר עזבונו של ר' יואל בראנד ז"ל בשכונת בית ישראל שהוקדש לשם ת"ת מטעם המנוח, ומחמת חוב שנשאר חייב לשכונה נכתב כל – צ"ל על – שם הרה"ג המנוח אריה ליב הרשלער ז"ל.

א. הנהלת עץ חיים התחייבה לשלם החובות שעל החצר שהם... וסך 759.50 המגיע לר"ש עלבא ב"כ הגרא"ל בהרא"ד.

ב. הר"ש עלבא התחייב את עצמו להקדיש את החצר ע"ש ת"ת עץ חיים בהקדם היותר אפשרי עפ"י התנאים שהסכימו ועד השכונה וכפי הסעיף שלאחר זה.

ג. ועד שכונת בית ישראל מסכים להקדיש את החצר הנ"ל כנ"ל עפ"י התנאים הללו שהם בההקדש שיקדישו עפ"י חוקי הממשלה יזכירו שם הת"ת בית ישראל ענף עץ חיים באיזו אופן שהוא. וגם בין החמשה וואקילעס של ההקדש יהיו שנים מהם משכונת בית ישראל ושלושה מצד הנהלת עץ חיים."
בשלהי שנת תרפ"א הקדישו יורשיו של הרב לייב דיין (אחיינו ואשתו) חלק מהחצר הרשומה על שם מורישם – שככל הנראה כללה את החלקים מחצר הרב לייב דיין שהוא השאיר לעצמו בשעת ההקדש הראשון בתר"ס־ לטובת ת"ת עץ חיים. אין בידנו את שטר ההקדש, רק את תמציתו, ונעתיק קטעים ממנו:

במפורט נכתב כך: הבית מכיל שלושה חדרים תחתונים ו־3 חד' עליונים ושני מטבחים ושימושיהם.

ובגבולות המקום נכתב כך: צפון: דרך השכונה. מזרח: דרך פרטית. דרום: חתיכה הנפרשת הקדש חכם ליב הרש בן מלך הרש בין ליב. מערב: בית יואל ברנד.

הנהנים: אברהם בן יצחק אייזיק בן יהודה ואשתו שיינא בת חיים זימל בן אברהם ואחריהם הקדש בית ספר "תלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים" הנמצא בבית הכנסת האשכנזי שברחוב היהודים, ובתנאי שהנאמנים ימנו מורה ילמד תורה לילדים העניים בשכונת בית ישראל בירושלים במשכרת מתאימה לפי ראות עיני הנאמנים.

הנאמנים: הרב יהושע בן יוחנן בן מרדכי שלנק והרב דוד בן יצחק בן יעקב בן נתן טיקטין והרב מיכל בן אהרן בן שבתי טוקצינסקי והרב אברהם בן יצר בן אייזיק שמעונוביץ והרב יהושע מאיר בן נתן בן שלמה רייכמאן ואחרי מות אחד מהם לפי שימנוהו הנותרים בחייהם.

במהלך שנת תרפ"ב שילמו אנשי ת"ת עץ חיים את החובות שעל החצר, כאשר המממן הראשי מטעם עץ חיים היה הרב שימעונוביץ, שמופיע בתמצית שטר ההקדש גם כנהנה וגם כנאמן [אברהם בן יצחק אייזיק הנ"ל]. ממסמכים נוספים שנמצאים בתיק [נספח טו לסיכומי המבקשים בביה"ד האזורי] עולה שהרב שמעונוביץ מימש את זכותו כנהנה, והתגורר בחצר פרק זמן מסוים.

עד לפני כארבעים שנה ת"ת עץ חיים החזיק סניף בשכונת בית ישראל. הסניף נסגר, ומאז שנת תשל"ה שוכן במקום ת"ת של חסידי קרלין. במשך השנים, כולל דחסידי קרלין שכר עבור הת"ת דירות בחצר בשכירות מוגנת מאת המשיבים – ת"ת עץ חיים.

המשיבים צירפו לתיק מסמך ללא תאריך על נייר מכתבים רשמי של ה'מרכז הרוחני לתורה וחסד אהל אברהם אלימלך דחסידי קרלין סטולין' שבו נכתב:
"אנו הח"מ השוכרים לפי החוזה שכירות המצו"ב והמייצגים כחוק של ההקדש הידוע בביהמ"ד של חברת בית ישראל מודיעים ומצהירים בזה באופן בלתי חוזר כדלהלן:

למרות היותנו המחזיקים והבעלים של הנכס הידוע בביהמ"ד בית ישראל בקומה ב' של הבנין אשר בו בין השטר אנו שוכרים כדיירים מוגנים דירות שכורות, אין לנו חלק ונחלה בזכות בעלות כל שהיא בדירות אנו שוכרים בדיירות מוגנת.

אנו מצהירים בזאת כי אנו מנועים וכל מי שיבא במקומנו בעתיד יהיה מנוע מלטעון טענה כל שהיא כנגד זכות הבעלות של ת"ת וישיבת עץ חיים בדירות ובחלקי הבנין אותו שכרנו בדיירות מוגנת."
בתיק ישנם הסכמי שכירות מוגנת בין ת"ת עץ חיים לכולל ות"ת קרלין, שגם בהם נכתב באופן מפורש שת"ת עץ חיים הם הבעלים במקום, וראה עוד במפורט בפסה"ד האזורי פרק ה'.

כמה שנים לאחר שהוקם הת"ת דחסידי קרלין, ביום יא אייר תשל"ז, הוגשה לביה"ד האזורי בירושלים בקשה למנות נאמנים שינהלו את הקדש הרב לייב דיין בחלקה 2/68. הבקשה הוגשה מטעם הרב הלטובסקי ששימש כיו"ר ועד שכונת בית ישראל. בנימוקי הבקשה נכתב שהואיל שיש במקום בית כנסת ות"ת שמנוהלים על ידי חסידי קרלין סטולין, מבוקש למנות את מנהלי בית המדרש למנהלי ההקדש.

ביום ב' סיון תשל"ז, ביה"ד האזורי החליט להיענות לבקשה, ולמנות את הרבנים קרויז בוקשפן ורוזנפלד לממונים על ההקדש. ביה"ד מציין לשטר ההקדש משנת תר"ס, וכותב כי "הממונים הנ"ל רשאים לפעול בכל הסמכויות הנתונות להם בשטר ההקדש."

בשנת תשנ"ח, בעקבות דו"ד עם חברת 'באמונה' [נספח כג לסיכומי המערערים בביה"ד האזורי], הפסיק כולל ות"ת דחסידי קרלין לשלם את דמי השכירות המוגנים לת"ת עץ חיים. מנהלי הכולל טענו שכעת התברר להם שהדירות שבחצר אינן שייכות לת"ת עץ חיים, אלא להקדש הרב לייב דיין לעניי בית ישראל.

העולה בקצרה מן כל החומר הנ"ל הוא כי:

הרב לייב דיין (הרשלר) שהיה ממקימי בית ישראל והרוכש של הקרקעות הקדיש חלק מנחלתו עבור ת"ת וחינוך הילדים העניים של שכונת בית ישראל:
"ואני מצווה בזה את הקדשי זה על עצמי במשך שנות חיי ולאחר מכן לילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בו והמיועד ללימוד הילדים ספר תורה ולבאים אליו בכל עת וזמן, ולאחריהם גם כן ישרת ההקדש לילדי העניים האשכנזים המתגוררים בשכונה הנזכרת והנמצאים בבית הספר הנמצא בה והמיועד ללימוד ספר התורה בבית הספר הנמצא בה ולבאים אליו בכל עת וזמן. ולאחר מכן גם כן ישרת כהקדש לבני עניי האשכנזים המתגוררים בשכונת בית ישראל הנזכרת והנמצאים בה בבית הספר הנמצא בה והמיועד ללימוד ספר התורה ולבאים אליה בכל עת וזמן לעולמי עד ובכל זמן שיימצאו ויבואו מדור לדור ואנשים לאחר אנשים כפי שיחפוץ האלוקים. ואם לא ימצאו כאלה, אז לעניי האשכנזים בירושלים הקדושה, ואם אין אז לעניים בכלל בכל מקום שיימצאו יהנו מהפֵרות בלבד."
ההקדש לייב דיין נוהל ע"י ועד השכונה.
בהמשך בר"ח חשוון תרפ"א גם חלקת יואל בראנד ז"ל הסמוכה לחלקת לייב דיין הוקדשה בהסכמת ב"כ הרב לייב דיין לצורך ת"ת לילדים העניים בשכונת בית ישראל. חלקת יואל בראנד הייתה קשורה לרב לייב דיין בגלל חובות לטובת הרב לייב דיין (הדבר מוסבר בזה שכפי שראינו בהקדמה הוא זה שרכש את הקרקעות).

ההקדשה הנ"ל נעשתה בהסכם משולש.

כאמור לאחר פטירת הרב לייב דיין הוקדש גם החלק השני של השטח של הרב לייב דיין והשטח שהיה של הרב יואל בראנד לטובת עץ חיים, וזאת לאחר שעץ חיים שילמו את החוב המגיע לרב לייב דיין (כנראה בגלל שהוא רכש את השטח).

הנוסח ההקדש החדש מקביל לנוסח ההקדש הראשון שהוא הקדש תלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים לטובת לימוד תורה לבני השכונה העניים.

העולה מכל האמור שההקדש שבפנינו הוקדש בשלושה שלבים: בשנת תר"ס הוקדשה חלק מחלקת הרב לייב דיין על ידו בחייו. את החלק השני של החלקה הקדישו יורשיו של הרב לייב דיין בשלהי שנת תרפ"א.

החלק השלישי, מחשוון תרפ"א, הוא הקדש חלקת הרב יואל בראנד.

כל שלושת ההקדשות נעשו לטובת עניין אחד והוא תלמוד תורה לילדי העניים של שכונת בית ישראל.

כאמור, שני ההקדשות האחרונות נעשו במטרה שת"ת עץ חיים שפעל בשכונה ידאג ללימוד התורה של ילדי עניי השכונה. החלק הראשון משנת תר"ס הוקדש לצורך אותה מטרה. וע"מ לממש מטרה זו בהסכמה עם ועד השכונה הוקם ועד הקדש משותף שיזכיר את השם ת"ת בית ישראל ענף עץ חיים. אם כך, בפועל נוהלו שלושת חלקי ההקדש ע"י גוף המורכב משני נציגי שכונת בית ישראל ושלושה מצד הנהלת "עץ חיים".

מאחר שההקדש לייב דיין הראשון משנת תר"ס היה לטובת ילדי העניים בשכונה ובהסכמת ועד שכונת בית ישראל – הוסכם להקים ועד אחד שינהל את ההקדש הנ"ל, הרי שההסכמה מחייבת. יש לציין כי מעולם לא הוכח שהיה ועד נפרד להקדש לב דיין הראשון משנת תרפ"א.

עד לפני כ־40 שנה פעל הת"ת של עץ חיים בשכונה וממילא ניתן לומר שמטרת ההקדש התמלאה.

לפני 40 שנה עזב עץ חיים את השכונה ונכנס ת"ת של חסידי קרלין אשר התחייב לשלם לעץ חיים דמי שכירות מוגנת, בלי שום יכולת לטענה של בעלות.

בשנת תשל"ז הוגש יו"ר ועד שכונת בית ישראל הרב הליטובסקי בקשה למנות נאמנים להקדש לייב דיין – את מנהלי ת"ת קרלין כנאמני ההקדש – וביה"ד אישר זאת.

לענ"ד טעה ביה"ד בשנת תשל"ז שאישר זאת מאחר שמטרת הקדש לייב דיין והקדש עץ חיים בית ישראל היא תלמוד תורה לעניי שכונת בית ישראל או במידה ואין בשכונה לעניי ירושלים או בכל ארצנו הקדושה. מאחר שראינו שהוקם לצורך כך ועד הקדש משותף אין מקום למינוי נציגי הקדש לייב דיין ע"י חסידות קרלין.

כפי שראינו, הוסכם להקים ועד אחד שינהל את ההקדש הנ"ל, הרי שההסכמה מחייבת, בהקמת ועד נאמנות משותף של שכונת בית ישראל ועץ חיים.

לאור כל האמור:

א. מאחר שעץ חיים היא שניהלה את ההקדש על שלושת חלקיו לטובת עניי שכונת בית ישראל, וההסכם עם חסידות קרלין סטולין נחתם על ידה, על חסידות קרלין סטולין לשלם את דמי השכירות במלואם עד היום הזה לעץ חיים.

ב. על עץ חיים להוכיח לביה"ד האזורי כיצד הכספים הנ"ל משמשים לטובת לימוד תורה לטובת עניי השכונה, ואם אין – ללימוד תורה לעניי ירושלים.

ג. מאחר שהקדש לייב דיין על שלושת שלביו הוקדש לטובת ת"ת לעניי שכונת בית ישראל, על ביה"ד האזורי לדאוג למינוי הנהלת הקדש משותפת – כפי שסוכם בתרפ"א – המונה שני נציגי שכונת בית ישראל ושלושה נציגים של עץ חיים.

ד. מאחר ששכונת בית ישראל בהקמתה הוגדרה כאגודה אשר ניהלה את השכונה ע"פ תקנות כמובא בפתיחה לפס"ד, בין היתר בעריכת בחירות חשאיות לועד השכונה, כאשר היום השכונה מונה 35,000 איש ולא ברור כיצד נבחרים חברי הועד, על בית הדין האזורי לשקול כיצד למנות את נציגי השכונה לוועד ההקדש.

ה. מאחר שמטרת ההקדשות הנ"ל היא אחת, אין צורך להיכנס לפרטים הלוא ברורים של גודל כל אחד מחלקי ההקדש שאוחדו בתרפ"א.

ו. בשולי פסה"ד ברצוני להביע תמיהה על הנהלת ההקדש שהשכירה את המבנה בשכירות מוגנת הפוגעת בהכנסות לטובת המוטבים שהם עניי השכונה. כמו כן, מתבקש לדעת כיצד מתכננת הנהלת ההקדש לפעול לטובת לימוד התורה של עניי שכונת בית ישראל.

ז. ביה"ד פונה לכבוד נשיא ביה"ד הגדול הרה"ג יצחק יוסף שליט"א לפעול להקמת מנגנון העוקב אחר מילוי מטרות ההקדש במדינת ישראל, וזאת לאור השינויים הגדולים שמדינת ישראל עברה. המקרה שלפנינו הוא דוגמה לשינוים הגדולים במטרות ההקדש המצריכה פיקוח על מילוי מטרות ההקדש.

הרב אליעזר איגרא


עיינתי במש"כ עמיתי הגר"א איגרא אך אין דבריו מובנים, אחר הסליחה, שהרי גם אם נקבל את הנחתו כי ניהול הקדש שכונת בית ישראל יהיה בידי הקדש עץ חיים וע"כ כספי השכירות יועברו להקדש עץ חיים עדיין אין זה מובן שהרי בסופו של דבר על עץ חיים להוכיח שהכספים משמשים לטובת עניי השכונה וכו', ומדוע שהעניין לא ינוהל בידי ועד השכונה כאשר אין מחלוקת, ובפועל אין להקדש עץ חיים כל אחיזה מעשית בשכונה.

אי לכך, אני עומד על דעתי כפי שכבר כתבתי.

הרב ציון בוארון


אני מצטרף לדעתו של הגר"צ בוארון שליט"א.

הרב שלמה משה עמאר – נשיא (בדימוס)


ניתן ביום כ' במרחשון התשע"ד (24/10/2013).

הרב שלמה משה עמאר – נשיא (בדימוס)
הרב ציון בוארון הרב אליעזר איגרא