לפנינו בקשת הבעל לביטול צו למדור ספציפי שניתן ע"י בית הדין. הבקשה נסמכת על החלטת בית המשפט לפירוק שיתוף.

לאחר העיון בעמדות הצדדים ובחומר שבתיקים, הכולל החלטות בית הדין בית המשפט וחוות דעת השמאי, עמדת בית הדין שיש להיעתר לבקשה ולבטל את הצו.

להלן נימוקי ההחלטה.

הצו ניתן כסעד זמני ביום ו' במרחשוון תשס"ט (4.11.2008) לבקשת האשה והוארך בהחלטות בית הדין מיום כ"ה בטבת תשס"ט (21.1.2009) ומיום ב' בסיון תשס"ט (25.5.2009) עד למועד הדיון.

נימוקי בית הדין להארכת הצו מפורטים בהחלטה: "מאחר שנראה שיש סיכוי לשקם את חיי הנישואין". הצדדים הופנו ע"י בית הדין ליייעוץ זוגי.

כלומר, בתקופה שלפני כארבע שנים סבר בית הדין שיש סיכוי לשיקום חיי הנישואין ונתן סעד במתן הצו כדי לסייע לצדדים בהגשמת הסיכוי לשיקום מערכת היחסים.

במהלך התקופה הארוכה שחלפה התקיימו דיונים בהם נשמעו טענות קשות של בגידה הדדית (ראה פרוטוקול והחלטה מיום י"ט בסיון תשע"א (21.06.2011)). בעקבות כך נקבע מועד להוכחות.

בדיון נוסף שהתקיים טען הבעל כי לא הצליח להביא עדים, אולם לדבריו אין כנות בתביעת האשה לשלום-בית. הדברים משתקפים מדבריה בבית המשפט שם מתנהלות תביעות רכושיות לבקשת האשה.

בית הדין המליץ לצדדים לקבל הצעת פשרה לפיה האשה תקבל כפיצוי לגירושין סך 750,000 ש"ח. הבעל הסכים. האשה לא הסכימה להצעה.

בית הדין בהחלטתו מיום כ"ט בניסן תשע"ג (09.04.2013) הוציא החלטה מפורטת ומנומקת ובה הביע עמדתו לאחר חקירת הצדדים שהתרשמותו כי הסיכויים לשלום-בית אפסיים.

בית הדין ציין כי הבעל חולק את חייו עם אשה אחרת, ולאור המציאות בה הודו הצדדים כי קיימו יחסי אישות בחילופי זוגות, אין טעם להמשיך את מערכת הנישואין שכשלה, וזאת למרות טענת האשה כי לא קיימה יחס אישות במסגרת זו רק עם בעלה.

בית הדין סבור שבנסיבות החמורות כמתואר ע"י הצדדים די כדי להבין שתם הפרק המשותף בין הצדדים.

הצדדים נתבקשו להמציא לבית הדין פרוטוקולים של בית המשפט ונקבע דיון נוסף.

ביום ט' במרחשוון תשע"ד (13.10.2013) בסמוך למועד הדיון שנקבע הוגשה בקשה מוסכמת של הצדדים וב"כ לבית הדין לדחיית הדיון.

נימוקי הבקשה: יש דיון קרוב בבית המשפט בנושא הרכוש שיכלול את כל העניינים ויש להמתין.

לאחר קבלת פסק דין מפורט של בית המשפט לפירוק שיתוף מיום י"ט במרחשוון תשע"ד (23.10.2013) הגיש הבעל את בקשתו הנוכחית לביטול הצו.

בית הדין העביר את הבקשה לצד השני. הצדדים נתבקשו לתת תשובה באשר להצעת בית הדין לסיום ההליכים גם בבית הדין במסגרת הפשרה שהוצעה.

בית הדין עיין בעמדות הצדדים ולא שוכנע שייגרם נזק לאשה. המדובר בבית גדול שלאחר מכירתו תקבל האשה סכום סביר לרכישת דירה.

מתיאור השתלשלות העניינים עד כה עולה בבירור כי הצו שניתן בזמנו, לפני כחמש שנים, ניתן לאחר שבית הדין התרשם כי קיים סיכוי לשלום-בית. כאמור, בית הדין לפני כשמונה חדשים התרשם שאין סיכוי לשלום-בית.

מה גם שאין הליכים בתביעת האשה לשלום-בית וכל בקשתה להותיר את הצו על כנו בנימוק שתיזרק לרחוב, דבר שאין לו שחר בהתחשב בשווי הדירה ובגובה הזכויות שהיא עתידה לקבל.

הבקשה המוסכמת לדחיית הדיון מצביעה על כך שגם לאשה לא הייתה כוונה לקיים דיון בתביעתה לשלום-בית.

בית המשפט נימק את פסק דינו לאחר שבדק את כל הנתונים האופייניים לזוג העומד בפני פירוק מערכת הנישואין בהתחשב במכלול הנתונים שהוצגו בפניו.

בקשת האשה עתה אינה כנה ואין בה אלא כדי לעשות שימוש בבית הדין כדי לסכל את פסק דינו של בית המשפט.

כידוע, צו למדור הוא סעד שניתן על ידי בית הדין במקום שיש סיכוי לשלום-בית ומתוך התרשמות בית הדין כי הבקשה לשלום-בית כנה, כדי ליצור מסגרת שתיתן מענה הולם לתביעה זו. אולם בנסיבות מקרה זה, שאין דרישה לשלום-בית מצד האשה מאחר שגם היא הסיקה מסקנה שאין מקום לתביעה זו, הרי שהסעד למתן צו אינו מוצדק ואף מזיק במקרה זה בו הוסדרו ענייניהם הרכושיים.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. בית הדין נעתר לבקשת הבעל לביטול הצו למדור שניתן לאשה בהחלטתו מיום ו' במרחשוון תשס"ט (4.11.2008).

ב. בית הדין ממליץ לצדדים וב"כ לנהל מו"מ ברוח הצעת בית הדין ולהמציא לבית הדין הסכם גירושין הוגן.

ג. בהיעדר הסכם כל צד יעביר הצעתו לבית הדין בתוך 30 יום.

מותר לפרסם את ההחלטה לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ד בשבט התשע"ד (15/01/2014).