ספרות עברית וכללית לבתי ספר דתיים

חורף תשס"ה 9111


פרק ראשון - שירה (34 נקודות)

שים לב: מהפרק הראשון (שאלות 5-1) עליך לענות על שתי שאלות:
על שאלה אחת מהפיוט או משירת ימי הביניים, ועל שאלה אחת משירת המאה ה-20. (לכל שאלה - 17 נקודות, סה"כ - 34 נקודות)

פיוט ושירת ימי הביניים
ענה על אחת מהשאלות 2-1.

שאלה 1
קרא את הפיוט שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.



א. מהו המיקום של הפיוט-בתפילה?
הסבר את הקשר של הפיוט לנאמר בתפילה לפניו ואחריו. (8 נקודות)
ב. "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים, י"ט, ב'). על פי הפיוט, כיצד המאורות השונים "מספרים" את כבודו של האל? (9 נקודות)
תשובה

שאלה 2
קרא את השיר שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.



א. השיר בנוי מרצף של ניגודים.
הצג שלושה ניגודים, והסבר את תרומתם לעיצוב הרעיון המרכזי בשיר. (9 נקודות)
ב. ציין אמצעי אמנותי אחד בשיר (מלבד הניגודים), הדגם אותו, והסבר את התפקיד שלו בשיר. (8 נקודות)
תשובה

שירה עברית במאה ה-20

ענה על אחת מהשאלות 5-3.

שאלה 3
אדם מול בוראו
קרא את השיר שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.



א. הסבר את המשמעות של הניגוד בין "שירה חדשה" (בית ראשון) ובין "קינה עתיקה מאד" (בית אחרון) בהקשר לתהליך העובר על הדובר בשיר. (9 נקודות)
ב. הבא מהשיר שני תיאורים המדגימים את מערכת היחסים בין הדובר לבין השכינה, והסבר כל אחד מהם. (8 נקודות)
תשובה

שאלה 4
במשפחה
קרא את השיר שלפניך, וענה על השאלה שאחריו.



בשיר זה האב מכנה את בנו בכינויים שונים שמקורם בתנ"ך. ציין שלושה כינויים כאלה, והסבר את התרומה של כל אחד מהם להבנת היחסים בין האב לבנו.
תשובה

שאלה 5
שירים בצל השואה
קרא את השיר שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.



א. בשיר "סופה" יש רמזים לנושא השואה.
ציין רמזים אלה, והסבר כיצד הם רומזים על נושא זה.
(שים לב: בתשובה אין לדון בשורה האחרונה בשיר.) (8 נקודות)
ב. השורה האחרונה בשיר מבוססת על פסוק מספר בראשית.
הסבר כיצד המשורר משתמש בפסוק מספר בראשית כדי לבטא את נושא השואה. (9 נקודות)
תשובה


פרק שני - נובלות של עגנון ומעשה חכמים (33 נקודות)

ענה על אחת מהשאלות 8-6.

שאלה 6
תהלה / ש"י עגנון
ענה על שני הסעיפים א-ב.
א. קרא את הקטע שלפניך, וענה על השאלה שאחריו.
דרך הילוכה הביטה בעיניים טובות על כל מקום שעברנו ועל
כל אדם שעבר עלינו. פתאום עמדה ואמרה, אמור אתה בני היאך
מניחים מקומות קדושים שכאלו ויהודים כשרים שכאלו!
מה אפשר ללמוד מהקטע שקראת על האופי של תהילה! הבא מן היצירה שתי דוגמאות נוספות המלמדות על האופי של תהילה, והסבר אותן. (16 נקודות)
ב. הבא מן היצירה שלוש דוגמאות ליחס של תהילה לירושלים. (17 נקודות)
תשובה

שאלה 7
והיה העקוב למישור / ש"י עגנון
לפעמים כותרת היצירה רומזת על המתרחש בה, ולפעמים הכותרת דווקא מנוגדת למתרחש ביצירה.
הסבר את כותרת הנובלה "והיה העקוב למישור". בסס את תשובתך על התפתחות העלילה ועל הדמויות המרכזיות שבנובלה.
תשובה

שאלה 8
מעשה חכמים
במעשי חכמים מופיעות בדרך כלל דמויות שכל אחת מהן מתייחסת באופן שונה לנושא המרכזי שהמדרש עוסק בו.
בחר באחד ממעשי החכמים שלמדת, וענה על הסעיפים א-ג.
א. הסבר את הנושא המרכזי במעשה החכמים שבחרת. (12 נקודות)
ב. מה הן הגישות השונות המתוארות במעשה החכמים כלפי נושא זה? (11 נקודות)
ג. האם בסיום מעשה החכמים יש הכרעה בנושא זה? נמק את דבריך. (10 נקודות)
תשובה


פרק שלישי - דרמה וקריאה מונחית (33 נקודות)

ענה על אחת מהשאלות 13-9.

דרמה

שאלה 9
אנטיגונה / סופוקלס
המחזה אנטיגונה של סופוקלס נכתב לפני מאות שנים, ובכל זאת קורא או צופה בן זמננו יכולים להזדהות אתו ולהבין אותו.
הסבר אמירה זו.
בתשובתך התייחס לשניים מהמרכיבים: נושא היצירה, קונפליקטים, דמויות.
תשובה

שאלה 10
ילדי הצל / בן ציון תומר
קרא את דברי זיגמונט שלפניך. וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריהם.
בתחילת המחזה זיגמונט אומר:
"אֱנושׁ מָלֵא כְּלִמָּה ןעוון. / תַּן לִירָה וְנִגְמר אֶת הַחֶשְׁבּון!"
לקראת סוף המחזה זיגמונט חוזר על דבריו בשינוי קל:
"אֱנושׁ מָלֵא כְּלִמָּה וְעָוון. / קַח לִירָה וְנִגְמר אֶת הַחֶשְׁבּון!"
א. הסבר מה גרם לשינוי בדברי ויגמונט. (13 נקודות)
ב. זיגמונט מתייחס בדבריו לרגש האשמה, שהוא אחד הנושאים המרכזיים במחזה. הסבר כיצד מתקשרת האשמה לדמות של יורם ולמעשיו. (20 נקודות)
תשובה

שאלה 11
בעלת הארמון / לאה גולדברג
קרא את הקטע שלפניך, וענה על שני הסעיפים א-ב שאחריו.
את שומעת, לנה, היית יכולה להיות חופשית כבר שנתיים ולמעלה משנתיים, היית יכולה כבר לחיות בגן עדן זה עלי אדמות, שהם בנו בכל ארצות העולם אחרי המלחמה. היית יכולה לנוד עם שיירות פליטים, לחפש עבודה, להיאבק בשארית כוחותייך עם הרעב, עם רפש, עם כיעור... ותחת זאת היית שבויה כאן, בזבזת את מיטב שנות חייך על אדם זקן...
א. על פי דברים אלה של זאברודסקי, כיצד אפשר להסביר את התנהגותו כלפי לנה? (11 נקודות)
ב. אל מול דברים אלה של זאברודסקי, דורה מציגה עמדה המנוגדת לעמדתו.
הסבר את עמדתה זו של דורה. (22 נקודות)
תשובה

קריאה מונחית

שאלה 12
ענה על שני הסעיפים א-ב.
א. תאר את הפתיחה בספר קריאה אחד שלמדת. (17 נקודות)
ב. הסבר את הקשר בין הפתיחה בספר הקריאה ובין עלילתו והדמויות שבו. (16 נקודות)
תשובה

שאלה 13
כיצד בא לידי ביטוי הצורך של אדם בזולתו בספר קריאה שלמדת?
הדגם והסבר צורך זה על פי מערכות היחסים בין הדמות המרכזית לבין שתי דמויות נוספות בספר הקריאה.
תשובה


ת ש ו ב ו ת


תשובה 1
אל אדון על כל המעשים
א. המיקום של הפיוט בתפילה: הפיוט כלול בתוך ברכת "יוצר המאורות", שהיא הברכה הראשונה לפני קריאת שמע. הפיוט נכלל בברכת "יוצר המאורות" שבתפילת שחרית לשבת.
הקשר של הפיוט לנאמר בתפילה לפניו ואחריו:
כאמור, הפיוט משובץ בתוך ברכת "יוצר המאורות": גם לפניו וגם אחריו משבחים את האל על בריאת המאורות.
בתפילה, לפני והפיוט ואחריו, יש שבח והלל כלליים לאל על שום "גדלו וטובו מלא עולם", וכמובן שבח לקב"ה כ"יוצר המאורות". כך גם בפיוט, החל בשורה התשיעית: "טובים מאורות שבראם אלוהינו, יצרם בדעת, בבינה ובהשכל... מלאים זיו ומפיקים נוגה, נאה זיוום בכל העולם..."
נוסף על כך, ממש בחתימת ברכת "יוצר המאורות" מובעת בקשה של המתפלל לגאולה: "... אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו. ברוך אתה ה', יוצר המאורות". כלומר גם בבקשה זו כלולה המילה "אור" וכלול שבח לקב"ה "יוצר המאורות".
הברכה שלאחר "יוצר המאורות", שהיא הברכה שלפני קריאת שמע, היא ברכת "אהבה" הכוללת בקשה להתקרב לקב"ה ולקיים את מצוותיו באהבה. בפיוט כמו בתפילה זו מביעים שבח והודיה כלליים לאלוקים, וגם בברכה זו קיימים האור וההודיה לקב"ה על המאורות: "והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא". כאמור עניין בריאת המאורות וקיומם בעולם, והשבח לקב"ה על יצירת המאורות עומדים במרכז התפילה ובמרכז הפיוט.
ב. - מאורות השמים השונים מספרים את כבוד ה' בהיותם מאירים את העולם ומאירים לבני האדם את העולם, וכך גורמים לבני האדם להכיר בגדולתו ובטובו של הקב"ה - "יוצר המאורות".
- המאורות מעניקים לבני האדם חיות וחיוניות וגורמים להם שמחה, וכך בזכותם האנשים זוכרים את הקב"ה.
- מאורות השמים מוכיחים את חכמת היצירה: "יצרם בדעת בבינה ובהשכל".
- מאורות השמים קובעים את הזמנים של העולם: "מושלים בקרב תבל" וכך נוצרת אנלוגיה בינם ובין אלוקים, השליט על תבל כולה ועל המאורות.
"פאר וכבוד נותנים לשמו" וזאת גם בגלל שהם כהוכחה לכוחו האדיר של הקב"ה.
השאלה הבאה

תשובה 2
לבי במזרח / ר' יהודה הלוי
א. "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב" - גופו של הדובר נמצא במקום אחד, ואילו הנפש נתונה למקום אחר.
"איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב?" - ניגוד בין השפע הגשמי שיש בספרד ובין חוסר היכולת של הדובר ליהנות משפע זה מכיוון שהוא רחוק מארץ-ישראל.
"ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב" - הניגוד מתבטא אפילו בסוגי המשטרים: ארץ-ישראל תחת שלטון הנוצרים, ואילו ספרד, מקום מושבו של הדובר, נתונה לשעבוד המוסלמים.
"יקל בעיני עזב כל טוב ספרד / כמו יקר בעיני ראית עפרות דביר נחרב". על אף הניגוד בין ספרד השופעת ובין ארץ-ישראל החרבה, לא יתקשה הדובר לעזוב את מקום מושבו, מכיוון שקודש הקודשים (מטונימיה לציון) חשוב בעיניו וקרוב ללבו יותר מכל הטוב שספרד מציעה.
כל הניגודים מחדדים את הרעיון המרכזי בשיר.
השיר הקצר מבטא בגיבוש רב את הכמיהה, הערגה והגעגועים של הדובר לציון. געגועים אלה מתוארים בשיר כצורך נפשי, הגובר על מציאות חייו של הדובר ומתבטא במצב חצוי.
ב. - שיבוץ: "איכה אשלם..." - השיבוץ לקוח מהפתיחה של מגילת איכה (איכה, א', א'), שעניינה קינה על חורבן בית המקדש. שיבוץ זה מבטא את קינתו של הדובר על החורבן בארץ-ישראל ומיטיב לבטא את מצבו הנפשי.
- צימודים:
(1) "יקל בעיני..." / "יקר בעיני" - שינוי האות והתקבולת הצלילית יוצרים עימות בין המילים המבטאות את היחס המנוגד של הדובר כלפי ארץ-ישראל וכלפי ספרד ומבליטים ניגוד זה.
"יקל בעיני", כלומר כל טוב ספרד חסר ערך בעיני הדובר ואין לו כל קושי נפשי לוותר על שפע זה. "יקר בעיני", כלומר עפרות הדביר הנחרב יקרים ביותר ללב הדובר, וכדי לראותם יצטרך להתאמץ מבחינה פיזית.
(2) "... חבל אדום... בכבל ספרד" - צימוד זה מדגיש את התחושה של הדובר השרוי בגולה. הוא כבול בספרד בלי יכולת פיזית להיות בחבל הארץ שאליו הוא נכסף - ציון.
השאלה הבאה


תשובה 3
לבדי / ח"נ ביאליק
א. השיר "לבדי" חושף את רגשותיו האמביוולנטיים של הדובר ביחסו לבית המדרש.
"שירה חדשה" - תנועת ההשכלה, אשר עוררה תקוות לחיים חדשים בלב שוכני בית המדרש בזכות בשורות הקדמה וההתפתחות שהביאה עמה.
"קינה עתיקה מאוד" - "הקינה העתיקה" מרמזת למגילת "איכה", שכלולים בה פרקי קינה ואבל על חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון. יש הרואים באזכור הקינה רמז רמז לקשר בין הקינה על חורבן בית המקדש ובין חורבן בית המדרש. כלומר הדובר מקונן על חורבן היהדות בשל נהיית הצעירים אחר פיתויי ההשכלה.
אחרים קוראים את השיר כמציג סיטואציה דו-ערכית: בה בעת שהדובר כמה לאור (ההשכלה) הוא מאזין לקינת השכינה (בית המדרש).
התהליך העובר על הדובר בשיר: הדובר בשיר ניצב מול קונפליקט עמוק והוא "נקרע" בין השירה החדשה (העולם החדש) ובין "קינה עתיקה מאוד" (עולם ביהדות). רגשות סותרים מציפים את הדובר, נפשו כמהה לחלון ולאור (להשכלה), ועם זאת הוא מתקשה לוותר על עולם היהדות שלגורלו הוא חרד. התלבטותו של הדובר מלווה בתהליך של התרחקות מן השכינה (בית המדרש) שהייתה לו כבית ובצילה הוא חסה "תחת כנפי השכינה" וכעת בית המדרש אינו בית עוד, אלא הוא נותר לבדו והמקום צר לו (למרות שהוא נותר שם לבדו).
ב. "ואני, גוזל רך, נשתכחתי מלב / תחת כנפי השכינה" - הדובר (הגוזל) חש קרבה גדולה לשכינה, המכסה עליו ומגוננת עליו בכנפיה. מטפורה זו ממחישה את התלות של הגוזל בשכינה ואת דאגתה אליו.
"ידע לבי את לבה": ידיעה והבנה של הדובר כלפי השכינה. ידיעה המעידה על קרבה.
"חרד חרדה עלי, / על בנה, על יחידה" - דאגה וחרדה של השכינה לגורלו של הבן - הדובר.
"ואהי / עמה יחד בצרה" - דאגה ונאמנות של הדובר לשכינה.
"כבשה ראשה בכתפי" - השכינה מתרפקת על הדובר ומוצאת בו מקור לנחמה ולמשענת.
השאלה הבאה

תשובה 4
בשני קולות / ט' כרמי
"בכורי וראשית אוני" - "ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני"(בראשית, מ"ט, ג'). ארמז לברכת יעקב לראובן בנו. יעקב נמצא על ערש דווי, ואין הוא יכול עוד לדאוג לבניו. כך כנראה מרגיש גם האב-הדובר בשיר: בנו מבקש להשתחרר מאחיזתו, ואילו הוא האב מבקש לדאוג לבנו, להגן עליו או לפחות להעניק לו את ברכתו עם צאתו לעולם הגדול.
"בשר מבשרי" - "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בראשית, ב', כ"ג). ארמז לבריאת האישה מצלע האדם. כך גם הבן "נוצר" על ידי האב, עובדה שיכולה להעיד על הקשר ההדוק ביניהם ועל ציפיות האב מבנו.
"בני, בני" - "...בני בני אבשלום..." (שמואל ב, י"ט, א'). ארמז למות אבשלום לאחר שמרד באביו דוד. בניגוד למקור המקראי, שם נאמרים הדברים לאחר מות הבן, בשיר אולי יש ציפייה של הדובר שבנו ישמע את דבריו. ארמז זה מבטא את רגשותיו הקשים של האב כלפי הבן המבקש להתנתק מאביו.
"אל תסוג ידך" - "אל תשלח ידך אל הנער" (בראשית, כ"ב, י"ב). ארמז לעקדת יצחק. רמז לתחושת האב שסבור כי הוא שותף לעקדה כאשר הוא מאפשר לבנו "להשתחרר" ולצאת אל הסכנות האורבות מחוץ להשגחתו.
הארמזים כולם מעידים כי האב מבקש להגן על בנו ולכן אינו רוצה להרפות מידו, ואילו הבן מבקש להתנתק מאביו.
השאלה הבאה

תשובה 5
סופה / אברהם שלונסקי
א. המילה שואה אינה נזכרת בשיר, ואף על פי כן מילותיו הספורות, ה"מכות" בדומה לסופה התוקפת בחטף ובמפתיע, רומזות לשואה.
שם השיר - "סופה" מעלה אסוציאציה של סוף, קץ העולם הנובעת מתחושות האימה והאבדן שהשיר משרה. נוסף על כך הפסוק "בבא כשלאה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה" (משלי, א', כ"ז) מחזק את הקשר המטפורי סופה - שואה.
"כי אנפת כי זמות" - לסופה מיוחסים כוחות ורצונות של יצור חי. התנהגותה של הסופה משוללת רסן. זעמה (אנפת) של הסופה מתוכנן להרע (זמות).
"נפרעו רעמות / לבלי חק" - הסופה מטילה אימה על סביבותיה ללא גבול וללא ציות למקובל, אלא כמנהג פורעים.
"עד חשפה מלתעות ערבה" - גם לערבה יש חלק באסון. גם האדמה הצחיחה הייתה כחיית טרף והייתה למלכודת מוות, כמו הסופה.
"עד שוע האדם ויגוע" - נוכח הסופה זעק האדם חסר האונים עד למותו. זעקותיו נמהלו ונעלמו בקולות הסופה.
השיר כולו מגולל סיפור של הרס המגולם על ידי הסופה שפרעה ופגעה באדם. התנהלות הסופה, קולותיה וכוונותיה, אל מול חוסר האונים של האדם, יוצרים בשיר תחושות של אימה וכיליון.
ב. הפסוק: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה... את היי לאלפי רבבה" (בראשית, כ"ד, ס'). ברכת הפריון שבה זכתה רבקה הופכת בשיר ליבבה הנובעת מקללה ולא מברכה.
הפסוק כתוב בצורת ציווי לעתיד - "הֲיִי", כלומר את רבקה, אחת האמהות, מולידה עם, ואילו המשורר פונה לסופה בלשון עבר "היית", דהיינו הסופה פרעה בעם וסתמה את הגולל על קיומו, ללא כל תקווה לעתיד. שינוי זה מחדד את אווירת האימה והכיליון שיש בשיר, וממחיש את גודל האסון שהסבה הסופה-השואה.
השימוש שהמשורר עושה בפסוק הוא שימוש אירוני. חילופי האותיות רבבה-יבבה ושינויי הזמן ציווי (עתיד) - עבר מעצימים את תחושת גודל האסון, כי הברכה נהפכת לקללה. הארמז החיובי לשם מבע שלילי מדגיש ומחזק את עצמת השלילה, והסופה הייתה ל"אלפי יבבה", כלומר הסופה נשמעת כבכי בלתי פוסק.
השאלה הבאה

תשובה 6
תְּהִלָּה / ש"י עגנון
א. הקטע מתאר את המזג הנוח והשלו של תהילה ואת נקודת מבטה החיובית כלפי כל דבר שעיניה רואות: "דרך הילוכה הביטה בעיניים טובות על כל מקום שעברנו ועל כל אדם שעבר עלינו". ניכר בה בתהילה כי היא דנה כל אדם וכל מקום לכף זכות, והיא מסוגלת למצות את הטוב שבכל דבר.
דוגמאות נוספות:
- המפגש של המספר עם תהילה ליד הכותל המערבי מתרחש לאחר שתהילה הוכיחה במבטה שוטר אנגלי שהתעמר בזקנה שהביאה עמה שרפרף לכותל - מבט זה של תהילה, בעיקר אל מול הפסיביות המאפיינת את כל שאר באי הכותל לנוכח סבל הקשישה, מוכיח כי תהילה רודפת צדק ועשויה ללא חת.
- המספר מתפעל מהמבט הנוקב של תהילה לעבר השוטר האנגלי והוא מגנה את התנהגותו של השוטר ה"רשע", אולם תהילה מבטלת את דבריו בטענה כי השוטר הוא "גוי טוב" מכיוון ששעה לצערה והחזיר לזקנה את שרפרפה. דוגמה זו מעידה על לבה הרחב של תהילה ועל יכולתה לראות את הטוב בכל סיטואציה.
- כאשר המספר צועד עם תהילה בסמטאות ירושלים, תהילה מתעניינת בשלומם של העוברים ושבים ומעניקה יחס אישי לכל אחד ואחד. דוגמה זו מציגה את תהילה כבעלת יכולת נתינה לזולת וכבעלת לב רחב. היא ניחנה במאור פנים ובנועם הליכות כלפי הסובבים אותה.
- המספר מתעניין בשלומה של תהילה והיא עונה כי אינה חסרה דבר ושהיא מודה לקב"ה על כל שהעניק לה, ובעיקר על כך שסייע בידה לקרוא בספר תהילים יותר מהרגיל. דברים אלה של תהילה מעידים על צניעותה, על היותה יראת שמים ומקבלת את הדין ועל יכולתה לראות את הטוב בכל דבר ולהודות לקב"ה על מנת חלקה.
- תהילה גומלת חסדים - תכונה שניכרת בכל התנהלותה ובעיקר בהתנהגותה כלפי הרבנית החולה (שמוצגת על ידי המספר כזקנה נרגזת ובלתי נסבלת).
- אפילו מתיאור חדרה של תהילה ניכרת צדיקותה - חדר זה מתואר כ"בית תפילה" שקט, נקי ושיאופיין ברוגע וטהרה - מטונימיה לאופייה הטהור והשלו.
ב. - תהילה אינה מתלוננת על הצינה הירושלמית, להפך: "אמרה היא בלשון חיבה, כבר ראיתי קרירות גדולות מאותן שבירושלים. ולעניין רוחות וגשמים, עליהם אנו מודים ואומרים משיב הרוח ומוריד הגשם", מכיוון שזו ירושלים עיר הקודש תהילה מחבבת אפילו את הקור החורפי בעיר זו.
"... אני כשאני אומרת ירושלים איני מוסיפה מילה. שקדושתה בשמה, בשמה עצמו." תהילה רואה בחצרות ירושלים את חצרותיו של הקב"ה והיא סבורה שהקדושה קיימת בכל פיסת אדמה ובכל אבן בעיר זו.
- כאשר המספר ותהילה נמצאים יחדיו אצל הרבנית החולה, הם משוחחים על הקדושה של ירושלים הן בתוך החומות והן מחוץ לחומות.
- בכל פעם שהמספר מבקר בכותל המערבי הוא מוצא שם את תהילה. עובדה זו מעידה אף היא על הקשר שלה לירושלים ועל הכרתה את הקדושה הגלומה בעיר.
- תהילה מבקשת מהמספר, שכותב בעבורה את האיגרת לשרגא, לפתוח את המכתב בקדושתה של ירושלים ובבקשה על בניינה.
דוגמה זו מעידה עד כמה ירושלים חשובה לתהילה, ואף בשעה שהיא אמורה לעסוק בענייניה האישיים (שיכולים לגרום לה לסערת רגשות), היא אינה "שוכחת" את קדושתה של ירושלים ומבקשת את בניינה.
- בפגישתה השנייה עם המספר טוענת תהילה שזיהתה אותו בנקל מכיוון שכל אדם המגיע לירושלים נחקק בעיר ואין שוכחים אותו.
השאלה הבאה

תשובה 7
והיה העקוב למישור / ש"י עגנון
העלילה כולה מתארת את "העקוב", את הדעיכה בכל התחומים אצל מנשה חיים ואצל קריינדל טשראני.
סגירת החנות מסמלת את דעיכת מצבם מבחינה קיומית וחומרית. הירידה ברמת חייהם וברמתם הכלכלית משקפת גם את הירידה במעמדם החברתי, משום שסגירת החנות כמוה כהוכחה בפני כול כי מצבם ירוד.
סגירת החנות אף מובילה למשבר בחיי בני הזוג מנשה חיים וקריינדל טשראני וביחסים שביניהם.
עם סגירת החנות ניכרת תלישותם של בני הזוג, תלישות מבחינה חומרית, חברתית ונפשית, משום שהחנות איחדה ביניהם וביטאה את הקשר הסמוי בין בני הזוג חשוכי הילדים.
בהמשך היצירה מתוארת הידרדרותו הנפשית, המוסרית והדתית של מנשה חיים: בפנייה לקבצנות, במכירת מכתב ההמלצה, בהתנהגותו של מנשה חיים ביריד, ובשיא השפל - התנהגותו של מנשה חיים בפונדקן "נכנס מנשה חיים לפונדק אחד והתפלל תפילה חטופה... ונתעצמה בו תאוות האכילה ודרש מנה אחת אפיים...".
הידרדרות וריקבון מוסרי ודתי ניכרים גם ביחס של אנשי בוצ'ץ כלפי קריידל טשארני הגוועת ברעב, וגם בחפזונה של קריידל טשארני לקחת לה בעל תחת מנשה חיים ובהסתפקות אנשי הדת ב"עדות כתובה" (מכתב ההמלצה) על מנת להתיר לקריידל טשארני להינשא.
על פי קריאה אחת, נדמה כי אכן "היה העקוב למישור", ומנשה חיים מבין שהאדם הוא הגורם למעשיו: "דעו בני שהמפתחות מסורים בידי אדם_..". הוא בוחר בחיי פרישות ובנידוי בסוף ימיו, ובכך משלם את המחיר. מנשה חיים בוחר להמשיך להסתתר בבית הקברות, ובכך הוא למעשה מחליט שלא לפגוע בחיי אשתו ובמשפחתה.
על פי קריאה אחרת סיום הנובלה הוא אירוני והוא חושף בעיה הלכתית יהודית. אמנם מנשה חיים בחר בפתרון מוסרי ואנושי, אולם החלטה זו מונעת ממנו לחזור בתשובה ולהתוודות על חטאיו. הוא מעוניין לקרב את מותו כדי להשתחרר מהמציאות הקשה של חיים בחטא.
קריאה זו מעלה את השאלה - האמנם "והיה העקוב למישור"! אף בנוגע לדמותה של קריינדל טשארני. מחד גיסא היא זכתה להביא ילד לעולם ולחיות חיי משפחה מלאים, ומאידך גיסא הילד הוא ממזר.
השאלה הבאה

תשובה 8
א. לדוגמה:
ר' רחומי ואשתו
הקונפליקט בין אהבת התורה ובין האהבה כלפי המשפחה וכלפי אישה הוא הנושא המרכזי של מעשה חכמים זה.
ב. התנהגותו של רב רתומי משקפת גישה אחת: רב רחומי מלא באהבת התורה ומצטער על כל רגע של ביטולה. רב רחומי מגיע לביתו פעם בשנה, בערב יום הכיפורים.
ביום הכיפורים המתואר במעשה החכמים, רב רחומי אינו מגיע לביתו כמדי שנה בשנה.
גישה אחרת מייצגת אשתו של רב רחומי: אל מול אהבת התורה של רב רחומי מתוארת אהבתה של אשתו כלפיו ומתוארים ייסורי געגועיה אליו. כאשר האישה מחכה לו בערב יום הכיפורים, המספר מתאר בדרמתיות את הציפייה ואת צערה: "ירדה דמעה מעינה".
ג. האופן שבו המספר מציג את דבקותו של רב רחומי בתורה לעומת היעדר רחמים ואהבה כלפי אשתו, המתייסרת בגעגועיה אליו, מעיד על עמדתו כלפי ערך כבוד האדם וערכי המשפחה. יתרה מזאת בסיום מעשה החכמים יש הכרעה ברורה:
בערב יום הכיפורים ישב רבי רחומי על הגג כסמל להתעלות באמצעות לימוד התורה, אך במקום שתלמודו ימשוך אותו לגבהים, הוא מוריד אותו לשפל המדרגה עד למותו לפני יום הכיפורים.
רבי רחומי חטא באדישות כלפי אשתו, בהתעלמות ממנה ובגרימת צער לזו שמייחלת לבואו, ולא השכיל לשלב בין אהבת התורה ובין אהבת משפחתו, דבר שהביא לאסונו. לסיכום, ההכרעה במעשה חכמים זה ברורה: יש לדבוק בערכי המשפחה ולא להזניחם ולו גם ב"מחיר" אהבת התורה.

המטרונה ורבי יוסי:
א. הנושא המרכזי במעשה החכמים: מורכבותה של מלאכת שידוך השידוכים.
ב. הגישות השונות המתוארות במעשה החכמים:
במעשה חכמים זה מתוארות שתי גישות שונות: האחת של ר' יוסי המכיר במורכבות שיש בזיווג זיווגים: "... קשה היא לפני המקום כקריעת ים סוף...". גישה אחרת היא זו של המטרונה המקלה ראש בזיווג זיווגים: "אמרה לו: כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ולשעה קלה אני מזווגתן".
המטרונה מזלזלת ב"מלאכתו" של הקב"ה ו"משדכת" בין שפחותיה ועבדיה באופן קר ואכזרי, בלי להתחשב ברגשות או בכל גורם אחר.
ג. בסיום המדרש יש הכרעה בסוגיה המרכזית הנדונה בו: לאחר שעבדיה ושפחותיה של המטרונה מגיעים אליה מוכים וחבולים, היא מבינה את טעותה, חוזרת בה מיהירותה ומצדיקה את דבריו של רבי יוסי. לפיכך ניכר כי אכן זיווג הזיווגים הוא מלאכה קשה.
השאלה הבאה

תשובה 9
אנטיגונה / סופוקלס
הטרגדיה אנטיגונה נכתבה על ידי סופוקלס במאה ה-5 לפני הספירה, אף על פי כן קורא או צופה בן זמננו יכולים להזדהות אתו ולהבין אותו.
מבחינת נושא היצירה:
בטרגדיה באים לידי ביטוי אמנותי עז רגשות סוערים של אהבה גדולה (אהבת אח, אהבת גבר לאישה, אהבת אחות, אהבת אב) צער גדול, כעס, גאווה, יצר שלטון והתנשאות, אכזריות וייאוש. רגשות אלה המיטיבים לבטא את נושא היצירה פונים לכל קורא בכל עת ובכל מקום.
הקונפליקטים ניצבים במרכז היצירה ובונים את משמעותה, ולפיכך נושא היצירה כולה פונה לאדם בן זמננו.
מבחינת הקונפליקטים:
הקונפליקטים ביצירה אקטואליים גם לקורא או לצופה בן זמננו:
- דת מול מדינה: השקפת קריאון על ההחלטיות של החוק המדיני הפורמלי, בניגוד לדעתה של אנטיגונה על חוק האלים המוסרי, הבלתי כתוב.
לפי אנטיגונה, יש חוק זמני שהמדינה מחוקקת לצורך השעה והוא נכון בתקופה מסוימת ויכול להיות מוחלף בחוק אחר בתקופה אחרת, ולעומתו יש חוק אלוהים שהוא נצחי וחל בכל זמן ובכל עת.
- אהבה וחובה - ניגוד שקיים גם אצל אנטיגונה (האהבה לאחיה מול החובה לקיים את חוק השליט) וגם אצל הימון (האהבה לאנטיגונה מול החובה לציית לאב ולחוק). אפשר לנסח קונפליקט זה גם כהתנגשות בין החובה למשפחה ובין החובה למדינה.

מבחינת הדמויות:
הדמויות במחזה הן של בני אדם: יש להן מעלות וחסרונות, מידות טובות ורעות. לפיכך גורלן נוגע מאוד ללב הקורא בן זמננו שיכול להבין את מעשיהן ואת המניעים של פעולותיהן.
קריאון - בתחילת הטרגדיה הוא שליט המעוניין בטובת העיר: הגזרה שלא לקבור את פוליניקס אינה נובעת ממניעים אישיים. הוא מעוניין לבסס את שלטונו על עקרונות מוצקים, ולפיהם כולם שווים בפני החוק. ראוי לשמור על החוק ולקיימו, גם אם הוא עלול לפגוע במי ממשפחת המלך. בהמשך הטרגדיה קריאון מתגלה כעריץ עיקש וקשה עורף, גאה וסכל. בוויכוח עם הימון הוא אומר: "המדינה - היא נחלת המלך!", כלומר המדינה היא קניינו של המושל, והשליט רשאי לעשות בה כרצונו. נוסף על כך ביחסו לאנטיגונה קריאון מוכיח את אכזריותו ואת קשיחות לבו. בקריאון העריץ יש צדדים שונים כמו לכל אדם: מצד אחד - אכזריותו, עיקשותו, גאוותו, ומצד אחר - יש לזכור כי מעשיו הרעים נבעו גם מתוך רצון טוב: ביסוס הממלכה על יסודות של חוק ומשטר.
אנטיגונה מתוארת כאצילת נפש, בעלת רגשות סוערים ועמוקים, בת נאמנה לאביה, שאוהבת את אחיה עד כדי סיכון חייה על מנת להביאו לקבורה. אנטיגונה מהירת החלטה ופעולה. היא מונעת על ידי הרגש יותר משהיא מונעת על ידי ההיגיון, היא חמת מזג ופזיזה. עם זאת במערכה השנייה במחזה בוויכוח עם קריאון אנטיגונה מתגלה כלוחמת בשם הדת, המוסר והמצפון נגד החוק הפורמלי. אנטיגונה לוחמת נגד עריצות ושעבוד ונגד השפלת האדם. גם אנטיגונה מתגלה במלוא אנושיותה: מהירת חמה, גאה ופזיזה, פועלת על פי הרגש, לוחמת הצדק ונאמנה לאחיה.
השאלה הבאה

תשובה 10
ילדי הצל / בן ציון תומר
א. "אנוש מלא כלימה ועוון" - משפט זה הלקוח מתפילת יום הכיפורים חוזר במחזה כמוטו וכמוטיב, ברוב הפעמים בלוויית התוספת "תן" ולקראת סיום המחזה בלוויית התוספת "קח לירה ונגמור את החשבון".
השינוי מבטא את התחושות האמביוולנטיות של זיגמונט כלפי עניין האשמה. מחד גיסא - "תן לירה", כלומר זיגמונט נפגע מהשואה והוא חש כקרבן ולכן הוא מאשים ומבקר בחריפות הן את אלה שחוו את השואה והן את האנושות כולה, המלאה בעוון, אך עוברת ללא כפרה לסדר היום.
מאידך גיסא - "קח לירה", שינוי המבטא את רגש האשמה הכבד של זיגמונט על כך שפגע באחרים (זיגמונט שיתף פעולה עם הנאצים כאיש יודנראט). השינוי נעשה בסיטואציה גרוטסקית של משפט כביכול שזיגמונט עורך לעצמו. בשינוי זה זיגמונט מבטא את יחסו אל מעשיו בעבר ואל מקבלי השילומים (כנראה) בהווה.
ב. רגשותיו של יורם כלפי הוריו משמשים הסבר למעשיו: לניסיונו לשכוח את הגולה ואת עברו ולהתאקלם באופן "מושלם" בהוויה הישראלית.
לקראת פגישתו המחודשת עם הוריו חש יורם רגשות מעורבים של פחד, כעס ואשמה. הוא מנסה לדכא את רגשותיו ולהדחיקם, אך הוא חש כאילו בני משפחתו מאשימים אותו במצבם: "סיפוריהם השחורים הופכים אותו אשם".
יורם חש אשמה על ניסיונו להתכחש לעברו, ואכן המשפט: "אנוש מלא כלימה ועוון..." נאמר במחזה גם בהקשר לדמותו.
השאלה הבאה

תשובה 11
בעלת הארמון / לאה גולדברג
א. דבריו של זאברודסקי מעידים כי הוא סבור שאף על פי שהמלחמה תמה, יש להוסיף ולהגן על לנה ולהרחיק אותה מרעות העולם. לטענתו, הוא מנע מלנה התמודדות עם "העולם שבחוץ", עם החירות שלמעשה היא "חירות של עבדים". עולם רע, קשה ואכזר שיש להיאבק בו על מנת לשרוד. לעומת עולם זה, יצר זאברודסקי לו וללנה מציאות של עולם אחר.
ב. דורה טוענת כי מעשיו של זאברודסקי הם בבחינת הונאה ורמייה. היא סבורה שעל לנה לצאת מן הטירה ולהתמודד עם "העולם שבחוץ" ככל נערה בת גילה: "... שהנערה הזאת תשוב לחיות חיים נורמליים של נערות בנות גילה... חיים חופשיים, הוגנים ללא פחד ומרמה".
דורה סבורה כי תפיסת העולם של זאברודסקי היא מוטעית והיא נובעת משיקוליו האישיים ומחששותיו פן לנה תעזוב אותו בטירה לגפו.
השאלה הבאה

תשובה 12
א. הפתיחה
- תיאום כוונות / חיים סבתו
הרומאן פותח בקידוש לבנה. שני החברים, המספר בגוף ראשון וחברו דוב יוצאים למילואים שאליהם הם נקראים עם פרוץ מלחמת יום כיפור. טרם צאתם, במוצאי יום הכיפורים, הם מצטרפים לקידוש לבנה בבית הכנסת הסמוך למקום מגוריהם. שם אומר הרבי: "תיפול עליהם אימתה ופחד" (ציטוט מהנוסח של קידוש לבנה), "עליהם" ולא "עליכם".

- הזהו אדם? / פרימו לוי
הרומאן פותח בשיר, הנושא את כותרת הספר ומשמש פנייה אל הקוראים. פנייה זו מנגידה בין חייהם השלווים של הקוראים בתנאי מחיה "רגילים" ובין תנאי החיים הנוראיים במחנות הריכוז: "אתם היושבים באין מחריד / במשכנות מבטחים; / אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד / בשובכם הביתה...". בסיום הפנייה הדובר מצווה על הקוראים לחקוק בלבם את נוראות ההיסטוריה, להעבירם לדורות הבאים ולשאת אותם עמם תמיד, ולא - תבוא עליהם פורענות.

ב. הקשר
תיאום כוונות / חיים סבתו
קידוש הלבנה מהווה מסגרת לרומאן שגם מסתיים בקידוש לבנה, ומציין את השבר ואת הטראומה שחווה המספר (ועם ישראל כולו) במלחמת יום כיפור.
עלילת הרומאן מגוללת את חוויות המלחמה של המספר - חייל צעיר המוצב בעת המלחמה ברמת הגולן. המספר מאבד במהלך, המלחמה את חברו דוב. קידוש הלבנה בתחילת הסיפור מסמל מעין השלמה, מתוך אמונה, של המספר עם המלחמה הנוראה שפגעה בו באופן אישי ובכל עם ישראל. האויבים אכן נגעו בנו לרעה, ובכל זאת המספר נותר באמונתו והוא משלים עם האבדן, ועדיין מאמין שבעתיד לא ייגעו בנו לרעה.

הזהו אדם? / פרימו לוי
השיר הפותח את הרומאן מהווה מעין הצהרת כוונות של הסופר. אין הוא מבקש לתאר את מעשי הזוועות כדי להוסיף עובדות חדשות, אלא הוא מבקש לנסות לענות על השאלה "הזהו אדם?" וזאת באמצעות התבוננות בתהליכים הפיזיים והנפשיים החלים ביושבי המחנה ובתיאור אפיזודות מחיי המחנה. נוסף על כך הוא מבקש לחרוט בלב הקורא מאורעות אלה כדי שלא יישנו, ולכן הוא מתאר בספרו מה אירע במחנה לאדם באשר הוא אדם, כדי לנסח אמירה כללית על הטבע האנושי ועל היכולת של אדם אחד להפקיע מאדם אחר את אנושיותו. לפיכך השיר ממקד את תשומת הלב של הקורא, ובאמצעותו הסופר מבקש להזכיר לקורא כי למרות ההבדלים בין תנאי החיים במחנה (המגוללים ברומאן) ובין אלה של הקורא, אלה גם אלה הם בני אדם, ולכן ההיסטוריה של מחנות הריכוז צריכה לשמש תמרור אזהרה לסכנה האורבת באופק לכלל האנושות בכל מקום ובכל עת.