דברי חכמים וחידותם
חידות בחרוזים

אריה פלהיימר



פרשת כי תצא


1
 		שים לב לפלא, הלא הוא דבר!
המשנה מקומו, מתוסף לו איבר.
ואם בתוך הנ"ל תדביק לו תו
ישמש הוא לו לכל יציאותיו.


2
 		נער רעב ולועז
השביע מלך לבל יעז
לעשות מעשה רב כבד
שימיט עליו אסון, על זה העבד.
העלינו מהנשייה את ההיא הפרשה
שכן נזכרת היא בזאת הפרשה.
רמז: ספר שמואל


3
 		אחת ממסכתות הש"ס - בשינוי קליל
נקובה בפרשתנו - ממש בעליל.
נספק לך "טיפ" - בעברית "תשר"
בין השתיים כמעט אין קשר.


4
 		מעשה באשה ושמה סופי
שהיתה נשואה לחיים.
ביום שבת טיילו הם בשופי
עם זאטוטיהם השניים.
והנה בבגדים מצאה היא דופי:
'סתכל על המכנסיים
מקודם הם נראו יופי
ועכשיו - אוי לעיניים!
מלוכלכים, מקומטים - איבדו את היופי
כאילו לא כובסו שנתיים!'
מיודענו מכל העניין יצא נקי
כי בתורה היה בקי.
ציטט לאשתו פסוק מפורש
הכתוב בפרשתנו, בזה החומש.


5
 		ד"ר קציר, פרופסור מפוזר
נשכר לעבודה מסוימת.
עבד הוא בשדות כפר אז"ר,
והנה עוד מצווה מקוימת!


6
 		חליצת הנעל בימינו אות לאבל
גם בימי קדם מעידה היא על סבל.
שליפת הנעל, מאידך גיסא,
קשורה בקרובה, אך לא בגיסה.
רמז: חמש מגילות


7
 		לא תחרוז בשור וחמור
אלא העלה את החמור על הר המור
ואת השור שים בארץ המישור.
(ראב"ע)


פתרונות


1
 		הכוונה ליד וליתד, ככתוב: "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך" (כג, יג-יד).


2
 		הנער הרעב והזר הוא המצרי, עבד לאיש עמלקי, שהשביע את דוד המלך לבל יסגירנו לידי אדוניו העמלקי (שמו"א ל, טו). הפסוק בפרשתנו הוא "לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו" (כג, טז).


3
 		כד, א: "כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כרתת ונתן בידה ושלחה מביתו".
המסכת היא "כריתות", העוסקת בענייני כרת וחייבי חטאות ואשמות.


4
 		כד, ה: "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח".
אחרי שמגיע הילד הראשון - בדרך כלל כעבור שנה - כבר אי אפשר לשמור על ניקיון מושלם.


5
 		לא בכדי נקרא שמו של פרופסורנו "קציר", שכן במצוות הקציר קא עסקינן: "כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך" (כד, יט).


6
 		א. כה, ט: "ונגשה יבמתו (=גיסתו) אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו". הסובלת היא האלמנה הבלתי מיובמת.
ב. רות ד, ז: "וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל".
הקרובה היא רות, ממשפחתו של בעז.


7
 		בחידה זו (המושתתת על הציווי "לא תחרש בשור ובחמר יחדו" - כב, י) מלמדנו אבן עזרא, כיצד יש לחרוז מלה במלה: הסיומת בתנועה זהה (בפסוקנו "שור" - "חמור") איננה מספקת, אלא יש להעמיד הברות שלימות זהות זו מול זו (חמור - המור, שור - מישור).


חזרה לתוכן חידות בחרוזים