פירוש על שיר השירים
לרבינו שמואל בן מאיר (הרשב"ם)

אהרן יעללינעק



פתח דבר
ערום יערים המבין, ואת לבו יתן להבין, לשון מליצת הספר, ללמד ולספר, את פשוטו בשיטתו ומלתו, כאשר יתכן על מכונו בלשונו. כי אחר אשר אגר החכמה מכל בני קדם כתב ספרו ותיקן שירו לפני דברו. וחכמתו משובחת ומופלאה בנוהג בעולם, כבתולה הומה ומתאוננת על אוהבה שפירש ממנה והלך למרחקים, והיא מזכרת אותו באהבתה אותה אהבת עולם, ומשוררת ואומרת אהבה עזה כזאת הראה לי ידידי בעודו עמדי, ומדברת ומספרת לחברותיה ונערותיה, כך וכך אמר לי דודי, וכך השיבותיו:

פרק א'

א. שיר השירים, שיר משובח שבכל שהשירים, כמו 'הוא אלוקי האלקים ואדוני האדונים', אלוה גדול ונורא שבכל אלוהות ואדון הגדול על כל האדונים.
אשר לשלמה, שלמה המלך יסדו ברוח הקודש כי ראה שעתידין ישראל להתאונן בגלותן על הקב"ה שנתרחק מהם, כחתן אשר נפרד מאהובתו, והתחיל לשורר את שירו במקום כנסת ישראל שהיא ככלה לפניו.
אשר לשלמה, כמו 'תפלה למשה', 'תהלה לדוד'.

ב. ישקני, מי יתן והלואי שיבוא דודי וישקני נשיקות פיהו על פי ברוב ידידותו כימי עולם, כי טובים וערבים ומתוקים עלי דברי חבתו יותר מכל משקין, ומתוקה פיהו.
דודיך, פעמים שמשוררת הכלה כאלו היא מדברת עם אוהבה, ופעמים שמספרת לריעותיה על שאינו אצלה.
מיין, מכל משקה מתוקה קרוי יין.

ודמיון זה על התורה שנאמרה לישראל פה אל פה.


ג. לריח שמניך טובים, למען שמניך הטובים של אפרסמון אשר נדף ריחם למרחוק בקצוי הארץ והורקו מכלי אל כלי קרוי שמך שמן, דוגמה 'טוב שם משמן טוב', ועל אשר נדף נערות אהובך.

דמיון על הנפלאות אשר הפליא הקב"ה לכנסת ישראל במצרים, ועל כן נודע שמו וגבורתו בעמים, כמו שנאמר 'וישמע כהן מדין' וגו', ונאמר ברחב הזונה 'כי שמענו את אשר הוביש ד'' וגו' וכן 'שמעו עמים ירגזון' וגו'.


ד. משכני, משוך אותי אליך ונרוצה אחריך אני וכנסיא שלי, כאז בשנות עולמים אשר הביאני המלך ידידי אל חדריו, וכאשר נרוץ אחריך.
נגילה ונשמחה בך, ונזכירה דודיך ודברי אהבתך יותר ממשתה היין ומתוקה, כי אהוביך כל בני עולם באהבת מישור.

דמיון לכנסת ישראל המתאוננת ומתחננת לפני הקב"ה להוציאה מגולה, כאשר הוציא אותה מגלות מצרים והביא אותה חדריו לעשות לו משכן לעבוד לו עבודת תמיד לפניו.


ה. שחורה אני ונאוה, אתנה ריעותי הבתולות בנות ישמעאל, אל תבזוני ותכלימוני בשחרותי, שתאמרנה בשביל שאני שחורה נתרחק ידידי ממני, שאם הייתי שחורה בפרצוף פני
כאהלי קדר נאוה והגונה אני בגוף וקומה
כיריעות שלמה המלך ההגונות וראויות למלכות.

דמיון לכנסת ישראל שאומות מכלימים אותה על חטאותיה ופשעיה אשר פשעה, והיא משיבתם אם רשעתי אללי לי, ונודדתי בתוך גלותי על כך, ואעפ"כ נאוה אני ובת מלכים, ויש לי זכות אבות, ובאחרית הימים ישיבני הקב"ה לקדמותי, להוציאני לרויה מתוך כור ברזל מן הגלות.


בנות ירושלים, אלו האומות כמו שנאמר ונתתי אותם לך לבנותיכם, (שופטים יא, כו) 'בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה' וגו', לשון כפרים.
אהלי קדר שחורים הם, לפי שבני קדר יושבים במדבר, ויושבים באהלים ולא בבתים.

ו. אל תראני, עוד היא מדברת לחברותיה, הבתולות, ואומרת להן אל תראוני לזלזל בי, כי לא שחורה אני ממעי אמי, והנני עתה קדורנית ושחרחורת משזיפת חום השמש ועמל ויגיעה אשר הקרוני והגיעו עלי מיום שנפרד אהובי וידידי ממני, שהרי אחי בני אמי חרה אפם בי, וזולזלתי בעיניהם מפני דודי אשר נתרחק, וישימוני נוטרה לשמור כרמים לחום השמש. ואנכי לא רציתי ולא יכולתי לשמור, ותכריחוני על כורחי לשמור לחום היום, ועל כן נעשיתי שחרחורת. ומן שחרות מעוט כזה אוכל להתלבן מהרה כשיחזור ידידי אלי.
שחרחורת, אין בה שחרות כל כך כמו שחורה כענין של אדמדם שאין בו אדמדומית כל כך כי אם מעורבת עם הלובן.
שזיפה, לשון הבטה כמו (איוב כ"ח ז') 'לא שזפתה עין איה'. שמש לשון נקבה, כמו 'אם זרחה השמש' ועל כן כתב ששזפתני.
כרמי כמשמעו.

דמיון זה על האומות המבזים כנסת זה בגלות זה, והיא משיבתם אל תבזוני מחמת אשר העבדתם בי עבודת עבד, שהרי פתאום ישוב אוהבי אלי, ולא יעזבני אלקי ישעי.


ז. הגידה לי, עתה היא מדברת עם אוהבה ומספרת כך אמרתי לו, וכך השיבני, אם לא תדעי לך, הגידה לי. עכשיו היא מדברת ומדמה את עצמה לעדר צאן, ואומרת לו אוהבי אשר אהבה וחיבבה נפשי אותך, הגידה לי באיזה מקום תרעה אותי ובאיזה מקום תרביצני בצהרים כחום היום ואכלה שם, אשר למה אהיה צאן גולה ומטולטלת לטלטל ולילך אצל עדרי צאן חביריך הרועים, שאין תשוקתי ללכת כי אם למקום שתרעה.

דמיון לכנסת ישראל המתפללת ואומרת לפני הקב"ה, הודיעני חוקיך ומצותיך לידבק ביראתך, ומדוע אהיה מטולטלת וגולה בין האומות ללכת לעבוד את הגוים אלה.


כעוטיה, לשון מטולטלת כמו (ישעיה כ"ב י"ז) 'הנה ד' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה'.

ח. אם לא תדעי לך יפתי אשר בנשים איזה דרך הלכו, צאי והסתכלי בדריכות פסיעות רגלי הצאן, ורעי שם עם גדיותיך עם אותן עדרים אצל משכנות הרועים.

דמיון שהקב"ה משיב לכנסת ישראל, לכי בדרכי אבותיך הרועים הנביאים אשר נבאו עליך, ותנצלי מעול גלותך.


בעקבי, כמו 'ועקבותיך לא נודעו'.

ט. לסוסתי, עכשיו הוא משבח אותה ואמר לה, לעת קביצת סוסים אשר היתה ברכבי פרעה דמיתיך ויחדתיך שהיית רעיתי ואהובתי, שנתתי לך כל קשוטי עדיי סוסי המלך העשוים של זהב וכסף ומרגליות, ושם נאוו לחייך וצוארך בשורות וחרוזות וענקים של זהב ומרגליות, ושם עשינו לך אני וכנסיא שלי שורות ורבידים של זהב עם נקודות וציורי כסף.

דמיון לביזת מצרים אשר לקחה כנסת ישראל על הים עם האבנים טובות ומרגליות וזהב, ועשתה ענקים של זהב לצוארה וחוטין מלאים מרגליות נקובות לתלות על צוארה.


בתורים, ענין סדר הוא, וכן תורי זהב נעשה, שכן דרך בנות מלכים לתלות על צואריהם שורות וענקים של מרגליות וזהב.
לסוסתי, ואין יוד יתירה בו כמו 'רבתי עם', 'היושבי בשמים'.
דמיתיך, לשון דמיון

יב. עד שהמלך, בעוד שהמלך אוהבי במסיבו, בהסיבות אכילות המשתה, בושם נרד אשר לי עזב את ריחו, ועל כן הדין עליו שעזבני יחידה יושבת בדד.

ודמיון לכנסת ישראל המצדקת עליה את הדין על שיעבודה ועל עון העגל אשר פשעה בו.


נתן, עזב כמו ולא נתן סיחון.

יג-יד. צרור המור דודי לי, עכשיו שניהם שוכבים על מטתם ומדברים יחד דברי ריצוי ופיוסי שבח זה לזה, מתוק וערב דודי לי, שהוא שוכב ולן עמי ומניח ראשי בין שתי שדיי, כצרור של מור ובשמים שריחו טוב ומבוסם עלי, וכאשכול בושם של כופר חביב ונעים לי דודי, שאותו אשכול גדל בכרמים של עין גדי ומשובח הוא.
כופר, בושם כמו 'כפרים עם נרדים'.
בכרמי, אילן שהוא גודל כן קורא הכתוב כרם כמו 'מגדיש ועד קמה ועד כרם זית'.
עין גדי, שם מקום הוא, חצצון תמר המתורגם עין גדי.

טו-טז. הנך יפה רעיתי, והוא משיב לה, הן את יפה רעיתי ועיניך יונים של אהבה כעיני יונים.
הנך יפה דודי, והיא משיבתו הנך יפה וגם נעים,
אף ערשנו רעננה והגונה, וקורות של בתינו שאנו שוכבים בתוכם בנויים ועשויים מארזים משובחים, וגם רהיטנו מן הברותים, ואני מבושמת ונודפת ריח טוב, כחבצלת הגדלה בבקעת מישור וכשושנת העמקים, ועל כן יש לך להרחיב דעתך עלי כאשה נאה ודודה נאה וכלים נאים ולשרות עמה וכי בכל אלה זכיתה.
רעננה, ענין רך וטוב הוא.
ערש, לשון נקיבה הוא, ולכך כתיב רעננה כמו שנאמר (דברים ג' י"א) 'והנה ערשו ערש ברזל וגו' תשע אמות ארכה'.
רהיטנו, פתרונו לפי ענינו אחד מבניני הבית הוא,
ברותים, ממיני ברושים.

פרק ב'

א. חבצלת, נצה הנותנת ריח, ושושנת העמקים כפל מלה.

ב. כשושנה בין החוחים, והוא משיב ואומר לה, כשושנה שהיא הגונה בין החוחים, כך רעיתי נאוה ויפה בין הבתולות יותר מכולן.

ג. כתפוח בעצי היער, והיא משיבתו כעץ תפוח שהוא טוב וריחו נודף בין אילני סרק, כי דודי נאה ויפה בין הבחורים יותר מכולם, ועל כן אמרתי לישב בצילו אצלו ופריו מתוק לחכי, כך נופל הלשון זה על זה, הוא קורא אותה שושנה לשון נקיבה, והיא קוראה אותו תפוח לשון זכר.
חוחים, לשון קמשונים.

דמיון להקב"ה וכנסת ישראל שנתחבבו זה על זה במתן תורה, והשרה הקב"ה את שכינתו בתוך המשכן בין שני הכרובים, באהבתו את ישראל אהבת עולם, כחיבת זכר ונקיבה. וכנסת ישראל בנתה לו את המשכן ממבחר מיני ארזים, הם עצי שטים, למען ישכב הקב"ה בתוכו להשרות שם שכינתו, ושם נתרצו ונתפייסו יחד, כאלו שניהם נחבקים ונדבקים על מטה אחת באהבת נעורים.


ד. הביאני אל בית היין, עכשיו מספרת לרעותיה הביאני דודי אל בית משתה היין, והכניסני לחופת ולהקת אסיפת ריעיו, אשר הניח עמו לשמחת חופתו היו לי לאהבה כי אהבתים.

דמיון לכנסת ישראל המתאוננת בתוך גלותה, ומזכרת מתן תורה אשר הפליא לה הקב"ה את אהבתו עמו חיילותיו וגדודיו.


ה. סמכוני באשישות, כך היא מתאוננת אל חברותיה הבתולות, להספיק לה דברים הצריכין לה בחולי אהבתה, ואומרת סמכוני באשישות, לסעוד ולסמוך את לבי, ורפדו את מרפד מיטתי בתפוחים, אולי אוכל לסעוד את לבי מן הפירות, שהרי
חולת אהבה אני מאהבת דודי ואוהבי, ובאיזה מדה נתנהג באהבה עמי, שהרי כשהיינו שוכבים אנו והוא על מטתינו, היה דודי פושט ומניח יד שמאלו מתחת לראשי, וביד ימינו מחבקני בי למשוך בי וגופי ואליו ועל אהבה כזאת נחליתי חולת אהבה.

דמיון לכנסת ישראל המצטערת בגלות על שנתרחק הקב"ה מאצלה, ומתאוננת לאומות להקל מעליה את שעבודה, כי די לה בצרותיה שנתרחק הקב"ה ממנה.


אשישות, ענין גביעים של יין המה, וכן פתר מנחם.

ז. השבעתי אתכם, חברותיה משיבות לה לנחמה, אל תחשובי ואל תתני את לבך עליו, כי לא ישוב עוד, והדבקי והתחבבי לאחד מאוהבינו. והיא משיבתן, השבעתי אתכם חברותי הבתולות בנות ירושלים, שאהי הפקר כצבאות או כאיילות השדה,
אם תעירו ותסירו אהבת דודי בעוד כל זמן שתרצה האהבה להיות בי.

דמיון לאומות העולם, האומרים לכנסת ישראל: הניחי אהבת הקב"ה, והדבקי ביראתנו, להיות כי לא ישוב הקב"ה לרחם ולחמול עליך בתחלה. וכנסת ישראל מקללתן ומשביעתן אם יוסיפו לדבר אליה עוד בכך.


צבאות, לשון צבי.
או באיילות, כופל מלתו.
בצבאות, בהפקר צבאות, או בהפקר איילות השדה.
אם תעירו ואם תעוררו, כופל מלתו.

ח. קול דודי הנה זה בא, בא אלי במרוצה ונחיצה, מדלג ומקפץ על ההרים והגבעות כאלו הוא רץ בבקעה ובמישור.

דמיון לאשר נגלה הקב"ה בגלות מצרים להוציא כנסת ישראל מבינותם.


ט. דומה דודי לצבי ואיל בקלות רגליו אשר מיהר לירד בבית אבי להוציאני משם, וכאשר בא שם עמד מחוץ לבית אבי, והשגיח והציץ והביט בי בחלונות וחרכי הבית להסתכל בי, ולא יכול לראות בי כל כך, ונתבייש ליכנס בתוך הבית לדבר בי ולראותי מפני בית אבי.

י-יג. ענה דודי והשמיע קולו אלי ללכת אליו ולברוח עמו, שהרי עברו ימי החורף והגשמים והנצנים הפרחים נראו בארץ באילנות, ועת זמיר קיטוף הכרמים הגיע, וקול התורים והצפורים נשמע בארצנו מפני ימות הקיץ אשר הגיעו, ועצי התאנה הנצו פגים, והגפנים הוציאו סמדר ונתנו ריח, ועל כן אני אומר לך לקום ולברוח עמי, כענין של אוהב המחכה עד ימות הקיץ כדי שתלך אהובתו עמו כאשר הגיעו ימי ניסן, שהתפוחים באילנות, וכל בריות באהבה, חוזר אליה למען תלך עמו.

דמיון להקב"ה אשר יקפץ קץ גלות מצרה, והחיש ישועה ופדות לכנסת ישראל בחדש ניסן, שהוא תכלית החורף ותחילת הקיץ, זמן פריחת אילנות וקול המית הצפרים ההומים ומשוררים לבקרים, ועצי התאנה חנטה פגים, והגפנים הוציאו סמדר ונדף ריח, כי הוא חודש אהוב וחמוד ומתוק לכל בשר.


ענה דודי, לשון המית קול כמו ו'ענו הלוים'.
מציץ מן החרכים, כפל מלה על משגיח, החרכים הם חלונות, כמו ב'עד החלון' מתרגם 'מן חרכא'.
עת הזמיר, לשון קיטוף הוא, כמו 'ענבי נזיריך לא תזמור', כמו ניצנים ופתר לפי ענינו.
הסתיו, לשון חורף הוא.
סמדר, ענין פרח ונצה הוא.

יד. יונתי בחגוי הסלע, עתה מדבר האוהב לאהובתו מחוץ לבית אביו, על שאמרנו למעלה שהוא מסתכל ומשגיח דרך נקבים וחלונות, ועל כן הוא אומר לה יונתי ואהובתי הצפונה וטמונה בכבודה, בת מלך השוכנת פנימה, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך לשורר שיר באהבתך, למען אשמע מאחרי קורות הבית, שהרי קולך ערב ומראך נאוה. והיא הלכה וברחה אליו ועשתה רצון אוהבה, והלכו לטייל שניהם בפרדס להתחבב שם באהבתם זה את זה.

דמיון להקב"ה אשר פקד וזכר כנסת ישראל להעלותה מעוני מצרים.


בחגוי, לשון נקיקי הסלעים.
המדרגה, כמו 'ונפלו המדרגות', ענין מעלות הם,

טו. אחזו לנו שועלים, עכשיו היא מספרת ואומרת, כשהיינו שם אני ואוהבי בתוך הפרדס, שם ראינו שועלים קטנים מחבלים כרמים שהוציאו סמדר, כי אז הם נוחות ורבות להתחבל, ובאו בני ביתינו והרגום ולקחום, ובראותינו את כל זאת שמחנו בטיולינו ובאהבתנו, ובחר דודי בי ואני בחרתי בו, שהרי הוא המטייל הרועה סוסיו בשושנים. ואמרתי לו קודם שיהא נפוח ריח חמימות היום, וקודם שינוסו הצללים עד חצי היום, שהחמה זורחת ועומדת בראש כל אדם,
סוב דמה לך דודי לצבי או לאייל, שהם קלים לרוץ וחוזרים דרך הרים וגבעות כאשר באתה, כמו שאמר למעלה 'מדלג על ההרים'.

דמיון על המצריים שטבעו בים על אשר חבלו כנסת ישראל. ועל כן נתחבב הקב"ה אליהם והשרה שכינתו בתוכה, עד שחטאת במעשה העגל, וחזר ה' מעליה בדרך אשר בא בו.


אחזו, לשון פעלו, כמו 'מדוע אחרו פעמי מרכבותיו' (שופטים ה').
וכרמינו סמדר מוסב על והגפנים סמדר.

יז. עד שיפוח היום, לשון ניפוח כמו 'ויפח באפיו'.
עד, בעוד כמו 'עד שהמלך במסיבו'.
הרי בתר, שם מקום הר הוא. ויש לפרש שהוא לשון פלוג וחלוק כמו ויבתר אותם:

פרק ג'

א-ד. על משכבי, כאשר יתרחק ידידי מעלי ושכבתי על משכבו בלילה נתחרטתי על עוני ותאבתי לו, קמתי ובקשתיהו ולא מצאתיהו, שהלכתי לסבב בעיר ובשוקים וברחובות ולא מצאתיו, ומצאוני שומרי העיר, ושאלתי להם האם ראו את אהובי אשר אהבה נפשי אותו, והם השיבו לי באותו מקום ובאותו דרך עבר ושם תמצאהו, כי ראינוהו עובר דרך עלינו, ולזמן מועט אשר עברתי ופרשתי מהם משומרי העיר הלכתי עד שמצאתי את ידידי, אחזתי בו בכח ולא נתתי לו רפיון ועיכוב לפרוש מעלי, עד שהבאתיו אל בית אמי בתוך החדרים, ושם נתחבבנו באהבת נעורים אני והוא.

דמיון על שהיתה כנסת ישראל נזופה לפני הקב"ה, על מעשי העגל והמרגלים עד מלחמת סיחון ועוג ומלחמות יהושע שהיה בעזרתה ונצחונה, ולא היתה תקומה לאויביה מפניה.


ה. השבעתי אתכם, כך היא משיבה לרעותיה הבתולות כאשר בארתי למעלה.

דמיון על הגלות הזה, שביקשו האומות להסיר יראת הקב"ה מלבה לעבוד אלהיהם. וכן דרך הילוך שיר זה, שהיא משוררת ומתאוננת בכולן באהבת דודה, ולאחר קצת ספירת דברי אהבתה עם רעותיה שאמרה באהבה זאת אהבני דודי, ובאהבה זו הראיתי לו, והן גוערות ומשיבות לה תסירי אהבתו מלבך, כי מאס בך ולא ישוב עוד אליך, והדבקי באהובים שלנו. והיא משבעת אותן שלא יוסיפו לדבר עוד עליה בכך, כי לא תשכח אהבתו עד עולם. וכן מוכיח שהיא מספרת הכל, את דבריה ואת דברי האוהב, ענה דודי ואמר לי, ולא כתב ענתה דודי ואמרה אלי, וכן אני ישנה ולבי ער, קול דודי, וכן השבועות שהיא משבעת לחברותיה הבתולות.


ועוד היום דרך המשוררים לשורר שיר שהוא מספר מעשה אהבה על שניהם בשירי אהבה במנהג העולם.

ו. מי זאת, עכשיו הוא משבח בשבח אהובתו ואמר לריעיו, הביטו וראו הן היתה כזאת, ומי זאת שהיא עולה והולכת אחרי באהבתה אותי, שהיא עולה וממהרת לבוא עמי כתמרות עשן העולה למעלה, והיא מקוטרת ומבושמת מור ולבונה ובשמים מכל הבשמים שמוכרים הרוכלים שריחם מתוק וטוב וערב לכל.

ענין הבתולה הבורחת עם אוהבה בארץ לא זרועה דרך המדבר באהבתה אותו כנפשה ונפשו קשורה בה, דמיון לכנסת ישראל אשר הלכה אחר הקב"ה דרך המדבר בארץ ציה וצלמות, אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם והיתה מקטרת לפניו קטרת תמיד לפני הקב"ה להעלות תמרות עשן לנדוף ריח מקוטרת קיטור הארץ כעין מוגמר שהיו נהוגים בו הקדמונים.


אבקת, פי' דקת ושחקי מרקחת, כי לא יותן על גחלי מחתה כי אם הדק דק כעפר על כן כינהו אבקת.
רוכל, סוחר ומוכר בשמים המחזיר מעיר לעיר וממדינה למדינה.

ז-ח. הנה מטתו, היא מספרת ואומרת אל הבתולות בשבח אהובה, הנה תפארת גדולת ידידי בכך שהוא שוכב על מיטתו כמיטת של שלמה המלך. וגיבוריו מלומדי מלחמתו, כל אחד חגור חרבו על יריכו, והרמחות אחוזות בידיהם לשומרו בלילה, כדרך מלכים הנשמרים על מיטותיהם כאשר הם ישנים, כענין שאמר דוד לאבנר 'ולמה לא שמרת אל אדניך המלך', ואומר 'לא טוב הדבר אשר עשית חי ד' כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדוניכם', ומה הוא שבח בנין היכל מיטתו של אהובי.

ט. אפריון והיכל עשה לו המובחר מעצי הלבנון כאפריון של שלמה המלך, ועמודי ערש מיטתו עשה של כסף, ורפידת שיבוץ יופי המטה עשה של זהב, ומרכב פרידת המטה שהוא שוכב עליה של ארגמן, וחדר המטה רצוף אהבה בתוכו מבנות שרי ירושלים היושבות סביב מיטתו.

יא. צאינה וראינה, בתולותי ונערותי בנות ציון בידידי שהוא משובח כשלמה המלך, אשר נתעטר בעטרה שעשתה ועטרה לו אמו בת שבע ביום חתונתו ושמחתו כן הוא צחות מלה. וכל ענין דבר מלכות זה היה בשלמה המלך, שהיו גיבורי מטתו ואפריונו של כסף ורפידתו של זהב ומרכבו ארגמן כענין שנאמר (אסתר א') 'מטות זהב וכסף על רצפת בהט' וגו' להבדיל בין הקודש ובין החול. ושלמה המלך אשר יסד שיר זה, לא יצא מלך אפילו אחד מלכי האדמה מפואר ומושל בכל כיפה וגדול בדבר המלכות יותר ממנו, ועל כן דימה דבריו של זה במלכותו וכינה שבחו בספירתה של אהובתו.

דמיון להקב"ה אשר השרה וצמצם שכינתו במשכן בין הכרובים כמער איש וליות, באהבתו את ישראל לעולם. ועל כן כנסת ישראל כשהיא זוכרת את כל אלה, אומרת אל האומות, צאינה וראינה אם נתחבבה לפניו אומה אחת כמוני, ועל כן יש לי להתאונן באהבתו כי נתרחק ממני.


י. רפידתו, ענין תיקון ויצוע הוא כמו 'בחשך רפדתי יצועי'.
רצוף, ענין חישוק ומצע, כמו 'רצפת בהט ושש' וגו':

פרק ד'

א. הנך יפה רעיתי, עכשיו הוא מספר בשבח ויופי אהובתו, הנך יפה רעיתי, אשר עיניך כיונים נכונים והגונים כעיני יונים, ושער שלך אשר בפני עילופיך ועיטופיך שחור והגון כשער עדרי עזים, שרובן יש להן שער שחור, ונראה שער שלהן נאה והגון וצחות, כאשר נראו מהר גלעד ויורדות למטה מן ההר, והעומד בתחתית ההר רואה את כולן צחוחות וכשר הדבר בעיניו.

ב. שניך לבנות וברות כעדר רחלים חצובות ומנויות, שעלו מלובנות וצחוחות מן הרחצה. שכל השינים מתאימות ומכוונות ודקות זו מעל זו, שאין בהם שיכול ופגימה.

ג. שפתותיך הדבוקות ומצומצמות זו אצל זו דומות כאלו חוט צבוע בין שתיהן, האדמימות הבשר אשר בהן. ודיבורך נאה והגון, ורקת פרצופך אשר בפני עילופך ועיטופך אדומה ומצוחצחת ועגולה כחצי רימון.

ד. כמגדל דוד שהוא גבוה ותלול וזקוף ובנוי לתלפיות, שהמגינים ושלטי הגבורים תלויים עליו, ובתוכו ליופי כך צוארך זקוף ונאה.

ה. שני שדייך נכונים והגונים ומכוונים כשני עפרים תאומים קטנים, בני צבייה הרועים בין השושנים.

ו. ובעוד שהרוח נופח קודם חום השמש בחצי היום ונסו הצללים,
אלך לי אל הר המור, ותבואי עמי בתוך הפרדס ונטייל ונתחבבנו יחד בכל האילנות.

דמיון על יופי מלאכת המקדש ושרתה שכינה בו, ועל בנין היכל שלמה ומגדל דוד שכל העמים כפופים ומשועבדים ופונים שם, ועל שני פרנסיהם רועי ישראל מלך וכהן גדול המגינים על כנסת ישראל אשר יוציאום ואשר יביאום.


הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים וגו', פסוק זה כפל בראשיתו להחזיק ולהאמת דברו, כמו 'עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר', 'כי הנה אויביך ה' כי הנה אויבך יאבדו'.
מבעד, בפני. כמו 'בעד כל רחם', 'הלא אתה שכת בעדו'.
לצמתך, ענין עילוף ומעטה היא. והממשילים לצמתך שבתו עולת שבת בשבתו, חגה חדשה ושבתה, שהתי"ו של שבת היא שורש, ועכשיו לשון צומת, לא יתכן לשונם, שאם כן כדבריהם, התי"ו נשרשת בתוכה והיה לנקד ולהדגש לצמתך, כמו 'עולת שבת בשבתו', 'חגה חדשה ושבתה', שהתי"ו של שבת היא שורש, ועכשיו תי"ו של לצמתך נרפית, להודיע שאינה שורש, ובאה במקום הי"א כמו ערוה ערותה, שפחה שפחתה, אמה אמתה, גבירה וגבירתה, וכן מלאה מלאתך, צדקה צדקתך, רקה רקתך, צמה צמתך, ואת אשר נדגשו התווי"ן הללו, שיאמר מן מרכבה מרכבתך, מחשבה מחשבתך, מלאכה מלאכתך, הסובל בני דוגמתם מפני החטף אשר לפניהן הן נדגשות, ואין הדגוש חשוב. ואשר הלב נוקף על אשר מן האחות יאמר אחותו, אחותך, אחותי, אחותינו, שהיה להדגיש תווי"ן מפני שהן באות מיסוד תי"ו של אחות, והמבין יבין כי תי"ו של אחות אינו שורש. ריעו בצידו, שיאמר אח לזכר ואחות לנקבה לשון אחוה, ואחרי אשר אני רואה אח לזכר, שומע אני תי"ו של אחות אינה שורש. ועוד שבלשון רבים יאמר אחיותיהם, שבאה יו"ד אחר חי"ת, ונראה שבאה יו"ד במקום הי"א, והיה לו לומר בלשון נקיבה אחה, ולזכר אח, כי בכמה מקומות תבוא יו"ד במקום הי"א, כמו מן חזה חזיון, בזה בזיון, צבה צביון, הרה הריון. ואם לחשוב לומר על חטאתו שהוא מן חטאת, ומדוע לא ננקד חטאתו תי"ו בדגש לפי שהתי"ו שורש, תשובתו בצידו שאינו מן חטאת כי אם חטאה, שנאמר 'נושא עון ופשע וחטאה', ועל כן תי"ו של חטאתו נרפית.
שערך כעדר העזים, אין לך שער הגון ונאה באשה כשער שחור כשער עיזים, שרובן שחורות, כענין שנאמר למטה 'שחורות כעורב'. וכן דרך נשים שמשימות מן השער שלהן סביב עיניהן אצל מעטה הצעיף ליופי.
שגלשו מהר גלעד, בארץ גלעד מצויים עזים, ושער שלהן נאה מאוד, והולכות לרעות על ההרים כמנהגן, ובירידתן מן ההר נראות כולן עומדים בתחתיתו של הר, והדבר נאה להם להסתכל. שגלשו כמו שנראה במחברת מנחם והוא תרגום של עלו.(זה לשון מנחם במחברת שלו: "אין למילה זאת דמיון בתורה, ופתרונו לפי ענינו שגלשו כמו שנראו שעלו מן הגלעד".)

ב. שניך, דבר זה נאה ונכון לאשה שניניה לבנות ודקות ומכוונות זה אצל זה בלא פגימה ושבירה.
מן הרחצה, רוב רחלים לבנות הן, וכשהן רוחצות במים צמרן צח ולבן.
הקצובות, רחלים חשובות שקצוב ומנוי חשבון שלהן מחמת חשיבותן.

ג. כחוט השני שפתותיך, שפתים כשהן דבוקות, נראה סדק שביניהן כמין חוט צבוע כצבע אדום ליופי.
ומדברך נאוה, מדבר שם דבר הוא כמו מספר, מגדל, מכתב, מקדש. מדבר, לשון דבור.
כפלח הרימון, כחצי רימון שהוא משופע ואדום מבחוץ, כן רימוני פרצופה משופעים אדומים צחים וברורים.
רקתך, לשון תלמוד.

ד. בנוי לתלפיות, עשוי ובנוי כבנין מפואר, וכל אומנין בנאים מתלמדים ממנו. ותוי"ן של תלפיות כתי"ו של תרמיות, תבנית - תבניות, תלפית - תלפיות, והוא מגזרת 'מלפנו מבהמת ארץ' (איוב). ויש לפרש 'תלפיות' שיני המגדל, והוא נוי ויופי למגדלים.
אלף המגן, מגינים התלויים במגדל נוי הם לה.
כל שלטי, כלי מלחמה הם, נרתיקים ליתן בהם חיצים. כמו 'הברו החיצים מלאו השלטים' (ירמיה נ"א י"א), שלטיהם תלו על החומות.

ה. תאומי צביה, מנהג של צביה ללדת תאומים, והולכים מותאמים יחד, ומכוונים לראות אנה ואנה בילדות קטנותם ונאה להסתכל בהם. ועוד עתה סיפר יופי אהובתו מלמעלה למטה, שערה ועיניה ושיניה ושפתותיה ודבוריה ופרצופה וצוארה וקומתה ושדיה, בהיותם מתחבבים זה עם זה בתוך הפרדס, על אשר סיפרה היא שבחו בסמוך הנה מטתו, וקודם שיגיע השמש לחצי היום אמר לאהובתו אלך לי אל הר המור מפני החורב, ואת תלכי ותבאי עמי ונטייל שם.

ו. המור, שם בושם הוא כמו 'מור ואהלות' ששם הם גדלים.
אל גבעת הלבונה, כפל מלה.

ז-יא. כולך יפה רעיתי, עכשיו הוא מספר יופיה שאין בה מום ומדבר עמה.
אתי מלבנון תבאי ותטיילי עמי ותביטי ותסתכלי אנה ואנה מראש ההרים ונתחבבה יחד,
לבבתני בהבטה שלך לאהבה אותי, בשאת מבטת בעין ומראה את עצמה כאילו אינה מבטת, ואת מתחבבת בעיני בשביל ענק אחד אשר לצוארך, יותר מאשה אחרת ענוקה בענק כפול,
מה יפו דודיך יותר מכל מיני משקה מתוקה, ומה נעים לי ריח שמניך מכל ריח בשמים נופת צופים מנופת שפתותיך.
וריח שלמותיך, ובגדיך טוב וערב עלי מעצי הלבונה.

דמיון לכנסת ישראל שהיתה בשלוה, שבית המקדש קיים קודם שעבודה, והייתה אהובה ונעימה למקום.


אמנה, שם הר כמו שניר וחרמון.
מהררי נמרים, אותן חיות רעות מקום גידולן על אותן הרים.
אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי, כתוב זה כפול, כמו 'הנך יפה', 'נשאו פרות', 'כי הנה אויביך ד' כי הנה אויביך', וכן 'לבבתני אחותי כלה לבבתני'.
באחד ענק, שאין הענק כי אם בחוץ, ויש לך אשה שהענק כפול לצוארה מבית ומחוץ.
מה טובו, כפל מלה על מה יפו, כמו 'ובניך הטובים' (מלכים א' כ' ג') 'ותרא אותו כי טוב הוא' (שמות ב').
נופת, כמו 'מתוקים מדבש ונופת צופים' (תהלים י"ט).
כריח לבנון, אילן הטעון לבונה וריחו נודף.

יב-טו. גן נעול, עכשיו הוא מספר בשבח אהובתו ואומר, את אחותי כלה הנך יקרה ושמורה לשמור עצמך מאחרים, כפרדס שהוא נעול ומשומר מכל, וכמעיין מקור מים חיים שהוא חתום ונעול בתוך הפרדס להשקות ממנו האילנות, ובית שלחין שלך טוב וראוי, לח ורטוב כפרדס של אחרים שהוא טוב עד מאד שגדלים בו רימונים ופרי מגדים, כפרים עם נרדים עם כל ראשי בשמים, ומעיין גנים באר מים חיים בתוכו שנוטפים מימיו ונוזלים מתוך עצי לבונה שבתוך הפרדס, כי מביניהם יוצא מקור המעיין, ועל כן המים מרוקחים, וריחן נודף מחמת ריח הלבונה הקולט בהם, ועל כל זאת בית השלחין שלך טוב ומשובח מפרדס זה. להודיע ולומר, דבר זה מגונה אשר בך, משובח ומפואר על כל שבח ויופי אשר בבנות היפות.

דמיון על ארץ ישראל שהיו שלוים ושקטים וידם תקיפה על הכל בזמן שבית המקדש קיים ושומר המצוות כאשר נצטוו, עד שעל זה עברו וגלו מארצם.


גל נעול, כמו גלות מים.
ומעין חתום, כפל מלה.
נרד וכרכום קנה וקנמון בשמים הם וגדילין באילנות, והמקרא המחובר להם מוכיח עליהם, שכתוב עם כל עצי לבונה.
מור ואהלות, בשמים הם הגדילים בקרקעות ערוגת הפרדס, והמקרא מוכיח שכתוב
עם כל ראשי בשמים שהם שרשי בשמים.

טז. עורי צפון, עכשיו היא מתאוננת ומדברת לרוח צפונית ודרומית שיבואו לנשב. מאחר שקראני ידידי גן נעול ופרדס מגדל וטעון בשמים וריקוחים, עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לנשב ולנפח בין עצי בשמים שבתוכו, וישתקשקין העלין והענבים לבעבור יזל הרוח לידידי ויבא לגני ויאכל פרי מגדיו. להודיע ולומר כי רוחי וגופי הכל שלו, ויבא ויתראה אלי באהבתו לעשות בי כל תאות לבי. וכן תשוקתי אליו.

דמיון לישראל שיתקבצו מן הגלות מנחה לד' לירושלים עיר הקודש, ושם יזבחו לפניו זבחי צדק עולה וכליל:


פרק ה'

א. באתי לגני אחותי כלה, כאשר חזר לרעותו אומר לה, באתי לגני אחותי כלה, כאשר תאב וערג לבי, לקטתי מור עם שאר בשמים כדי לאוכלם.
אכלתי יערי עם דבשי ושתיתי ייני עם חלבי באהבת דודי, ואתם ריעי ודודי בני כנסיא שלי, אכלו שתו ושכרו בשמחת לבי ובאהבת אחותי כלה,

דמיון שישוב הקב"ה וישכון בקרב ישראל, לצמצם שכינתו בינותם כימי עולם באחרית הימים.


אריתי, ענין לקיטה הוא.
יערי, הוא עץ חלול שבו הדבש, כמו ב'יערת הדבש', ומוציא דבש הדבוק לעץ והעץ משליך.

ב-ו. אני ישנה ולבי ער, עכשיו היא מתאוננת על מעשיה ועל אשר מתרחק ידידה מעליה. אני ישנה ודומה לעצלה ועצבה על משכבי, ולבי ער. והנה קול דודי שהוא דופק על הפתח וקורא אלי לאמר פתחי אחותי רעייתי יונתי תמימתי, שהרי ראש מלא טל וקווצותי נתמלאו רסיסי טיפי טל היורד בלילה, כי כל לילה הזה רכבתי במרוצה לבא אליך. ואנכי השיבותיו פשטתי את כותנתי לשכב ערומה, והנני עצלה והיאך אלבשנה ואקום מפני הצנה. ורחצתי את רגלי בעת שכיבתי, והיאך אלך יחפה לטנף רגלי לפתוח לך הפתח. כאשר שמע דברי, שלח ידו, החזירה לעצמו מן החור שבדלת שהיה בו דופק בעוצם ידו מחמת הצינה שמצננתו, ומעי המו עליו לרחם עליו, וקמתי לפתוח לו, וידי נטפו משמן המור, אשר סכתי בו בלילה לאחר הרחיצה, על בריח מזוזות מנעל הדלת. ופתחתי לו הדלת, וכבר נסתר ממני ועבר והלך לו. וכאשר ידעתי שהלך לו, כמעט שלא יצאה וברחה נפשי ממני, על אשר דבר בי כדי לפתוח לו, ולא עניתי לו כראוי, ולא פתחתי לו, שהיה עלי כאשר שמעתיהו רוכב למהר ולפתוח לו הדלת. ובקשתיהו ולא מצאתיהו, וקראתיו בקול גדול ולא ענני, והלכתי לשוטט בעיר לבקשהו, ומצאוני שומרי העיר, הכוני ופצעוני כי חשדוני למען זימה וגניבה את הולכת וסובבת בלילה. כאשר ניצלתי מהם, פצעוני שומרי מגדלי החומות והמצודות והפשיטוני תכשיטי.

דמיון לכנסת ישראל שנתייאשה מן המצוות, והקב"ה שלח להם נביאים חוזים ומוכיחים להוכיחם למען ישובו אליו לשמור מצותיו וחוקיו מאסו בהם, ולא שמעו אליהם, ועל כן נשתעבדו בעול גלותם. ויצעקו אל ד' בצר להם, ולא הטה אזן לשמוע לשוועתם, כי עת פקודתם פקד עליהם, אשר מאנו לשמוע לנביאיו וחוזיו.


קוצותי, הן תלתלי הראש,
רסיסי, לשון טיפי רביבים.
ואצבעותי מור עובר, כפל מלה על ידי נטפו מור.
חמק, ענין ערג וחיבוב כמו חמוקי יריכיך.
כפות בית יד של
בריח המנעול, לשון מסגר הוא.
רדידי, לשון תכשיטין, כמו 'הצניפות והרדידים'.

ח-טז. השבעתי אתכם בנות ירושלים, עכשיו היא מתאוננת ומשבעת את ריעותיה, שאם תמצאו את דודי, תגידו לו שחולה אהבה אני. השבעתי אתכם רעותי, אם תמצאו את דודי מה תאמרו ותגידו לו עלי, נשבעת אני על כן אם תראוהו שתאמרו לו כי נחליתי חולת אהבה עליו. והן משיבות לה, באיזה דבר גדול וחשוב אוהבך משאר אוהבים, שהרי נחלית בשבילו, וכך השבעתנו להגיד לו חולייך. והיא משיבתן, על כן חליתי עליו, כי הוא נאה ומפואר בכל איבריו מראשו ועד רגליו מכל האדם אשר על פני האדמה כאשר אגיד לכם מלמעלה למטה.
דודי צח ואדום דגול ניכר בין מרכבות חיילותיו, ראשו נאה והגון בכתם של זהב מופז וקווצותיו שהם תלתלים שחורות כעורב,
עיניו נכונים והגונים כעיני יונים שעומדים על אפיקי מים ושמחים שם בלחלוחית ורטיבת המים, ועיניו צחות ומלובנות מבחוץ עם לובן עינים אשר בפנים, ועיניו יושבות על מלאות בתוך גלגלי העין בשוה כאבן בטבעת לא בולטות ולא עמוקות, כענין שנאמר 'ומלאת בו מלאת אבן' וגו' (שמות כ"ח י"ז),
לחיו, מתוקים ועריבים, וריחם טוב ומבוסם כערוגות הבושם שגידולים גדולי מרקחים,
שפתותיו נוטפות ריח טוב כשושנים, ונוטף מהן שמן שהוא מרוקח וטוב ועובר לסוחר.
ידיו יפות כאופנים וגלגלים של זהב, שכשהוא מרחיב אצבעותיו אנה ואנה נאות ויפות הן כניצוצים של זהב היוצאים מאמצעות אופני זהב. וציפורני אצבעותיו שוים וממולאים צחים ומלובנים כתרשיש שהוא צח ולבן.
מעיו חלק משופע לכאן ולכאן כעשת שן, ובשר מעיו לבנה כאלו הוא מעולפת ומשוטפת בספירים,
שוקיו זקופות וחזקות כעמודי שש המיוסדים על אדני פז, ורגליו כאדני מופז,
מראהו נראה כלבנון המגדל פרחים וניצנים, ובחור הוא בגובהו ובקומתו, כענין שנאמר 'אשר כגובה ארזים גובהו' וגו' (עמוס ב'),
חכו מתוק ונעים כממתקים, וכולו נחמד כתמרים. כך הוא דוגמאות רעי בנות ירושלים, ועל כן אני חולת אהבה. והן משיבות לה אחרי אשר שמעו את שמע שבחו,
אנה הלך ופנה ונבקשנו עמך להשיבו אליך. והיא משיבתן, דרכו מנהגו לרדת לגנו ופרדסו אצל ערוגות, לרעות צאנו בגנים וללקוט שושנים משם, ועל כל זאת אשר נתרחק דודי מעלי. הנני ידידתו, והוא ידידי הרועה בשושנים את צאנו, ובאחרית הימים ישוב עוד אלי.

דמיון לכנסת ישראל המעונה ומשועבדת בעול גלות, ואומרת לאומות העולם העידו בי ליום הדין והמשפט בצאתי מאנחותי אשר לקחתי וסבלתי בשביל אהבתו של הקב"ה. והן משיבות לה, מה יש לך עוד על אוהבך, הסירי את לבך מעליו ותהי כמונו, והידבקי ביראותינו - ומדוע סובלת עול קמים בעבורו, ומה ראית ומצאת בו. והיא משיבתן, מימי קדם הפליא לי את נפלאותיו וחסדו עמדי, ועל כן לא אשכחהו. כי כאשר הוציאני ממצרים ונראה על הים בעבורי גבור ואיש מלחמה ללחום את מלחמתי, דגול וניכר היה בצבאות חיילותיו אשר ירדו עמו לכבודו, ואחרי כן קרבני אליו למען אהיה לו לעם והוא יהיה לי לאלקים, ונתן לי תורתו המשולה למים ודבש וחלב. וצווני חוקים נעימים כבשמים עם עשרת הדברות באהבתו ובחמלתו בשמחה ובטוב לבב, ונתן לי הלוחות כתובות מכתב גלילי ידיו. ונראה אף בשעת מתן תורה בכבודו, ותחת רגליו ראיתי מעשה לבנת הספיר, שנאמר "ויראו את אלוקי ישראל" וגו' והוא רם ותלול גבוה ונישא על כל הרמים ועל כל הנישאים, על מלחמת סיחון ועוג ושלושים ואחד המלכים, עד אשר שמעו לקצוי ארץ, ונודע שמו בגוים, ואמרו לבטוח בו ולישב בצילו, כי רבים מעמי הארץ מתייהדים להשתחוות לפניו בהר הקדש בירושלים. ועל אלה ובאלה אשר הראני את כבודו ואת גדלו לא אסיר תומתי ממנו ללכת אחרי אלוהים אחרים ולעבדם?! ואומות העולם (אומרים), אחרי אשר נודעה גבורתו בגויים, הגידי נא לנו איפה הלך, ונבקשנו עמך, וגם אנחנו נהיה לו לעם, ונדרוש בכם אליו, כענין שמפורש בעזרא שרצו האומות לסייע עם ישראל בבנין הבית. וישראל השיבום לא לכם ולנו לבנות הבית ביחד, כי אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ועל כן לבדנו נבנה הבית. הכל מפורש בספר עזרא.

גלילי זהב, ענין אופן המה.
כתם, כמו וחלי כתם (משלי כ"ה) קבוצות זהב הניתך ביחד.
פז, זהב מופז ועל שם שמראהו כמרגליות על כן קרוי פז.
שחורות כעורב, אין לך שער יפה לבחור כתלתלי שער שחור.
ממולאים, על שם שיש לאדם גומות כמקצת בראשי אצבעות במקום שיש צפרנים.
כתרשיש אבן טובה לבנה עשויה משיש. תרשיש קרישט"ל בלע"ז.
עשת כמו ברזל עשות, 'שמנו עשתו' (ירמי' ה' כ"ח).
שן, כמו כסא שן, על מטות שן:

פרק ו'

ד-י. יפה את רעיתי, עכשיו הוא מספר בשבח אהובתו. יפה את רעיתי כעיר תרצה, שהיא נאה בבנינה ונאוה כירושלים,
איומה כנדגלות וחיילות,
הסיבי והחזירי עיניך מראות לנגדי שהם הרהיבוני והגיסו לבי ודעתי עליך גס לא יכולתי להתאפק ממך,
שערך נאה והגון כשער עדרי עזים, ושיניך דקות ומכוונות ומלובנות מאוד כעדר הרחלים, ורימוני פניך מאדמים כפלח הרימון, ונשים שהם מלכות יש לי הרבה, ופלגשים מאוד, ועלמות בתולות עד אין מספר להתנהג עמהן בחיבה, ורעיתי יפה ונאוה מכולן, ועל כולן לבי ורוחי ונפשי עליך.
אחת היא לאמה ראוה העלמות ויאשרוה ומלכות ופלגשים ראוה ויהללוה, כי כלן נתקנאו בה ואומרות עליה
מי זאת הנשקפה, שהכל מביטים ושוקפים ומצפים לה כמו שחר, שכל העולם מחכים בלילה מתי יאיר היום שהוא יפה ונאה וברה ואיומה.

דמיון לה' שחשק ובחר בכנסת ישראל מכל העמים, והם נתקנאים בם על אשר הפליא הקב"ה להם נסי נוראותיו וגבורות נפלאותיו, ואומה מיוחדת היתה כנסת ישראל להקב"ה, ועל כן היללוה ואישרוה, ואמרו עליה מי היא זאת האומה אשר הגביר עליה חסדו.


כתרצה, עיר חשובה ויפה שבנה שלמה המלך.
ואיומה כנדגלות, אשפא"ו טבל"א קונפייטיא"ש בלעז.
ראוה בנות, מוסב על ועלמות אין מספר.
מלכות ופלגשים ויהללוה, מוסב על ששים המה מלכות ושמונים פלגשים. ושאר דקדוקי התיבות אשר ביארתים למעלה.
ששים המה מלכות, מעשה זה נתקיים בשלמה המלך, שהיו לו נשים הרבה ופלגשים עד מאוד מאוד, ועלמות אין מספר לטייל עמהן.

ודימה את מעשהו נגד הקב"ה אשר יצר בעולמות אומות הרבה, ומלכים עד מאוד, ונשיאיהם וראשים עד אין מספר, ובכל אלה לא בחר כי אם בישראל ומלכיהם ושריהם וכהניהם ונביאיהם.


וכן בענין זה באחשורוש שהיו לו נשים ופלגשים ונערות, כדוגמא שפירשתי למעלה בהנה מטתו לשלמה. ואת החשבון אשר כתב ששים ושמונים לא דקדק בו כי אינו מצומצם.

יא. אל גינת אגוז, עכשיו הוא מפייס אהובתו למען תבוא ותטייל עמו בתוך הפרדס תחת עצי אגוז שריחן נודף, אל פרדס גינת אגוז, שהוא על שפת הנחל ירדתי, לראות בפריו לראות אם פרחה עדיין הגפן ואם הנצו עצי הרימונים, ובואי אלי ונטייל ונתחבבה יחד תחת האילנות ופרחיהם ונצניהם. והיא משיבתו לא ידעתי ללכת שם ולא אלך, ועלה בנפשי ובדעתי לרכוב על מרכבותיו ולשוב לעמי שהוא נדיב כי בת מלך אני. הוא משיב לה:

פרק ז'

שובי שובי השלומית ונחזה אני וריעי ביופי גופך והדרת קומתך. והיא משיבתו מה תחזה בי וביופי והדרת קומתי שקראתני שולמית, שאתה אומר לי להתראות לכל כאלו אני הולכת במחולות, וגנאי לי להתראות לכל, ולא אשוב אליך. והוא משיב לה כדי לפייס ולספר שבחה מלטה למעלה.
מה יפו, פסיעותיך וקשוטי נעליך כבודה בת מלך, סתרי ירכיך נאים ויפים כמו חלאים, ותכשיטיך מעשה ידי אומן עשויין באומנות,
שררך וטבורך צח ובר נקי כאגן וגביע מלא מים שהוא לבן וצח בתוכו מחמת לובן המים, ולובן הגביע דומה לסהר שאינו חסר ממזיגת מים,
בטנך משופע לכאן ולכאן כגל, וערימת חיטין גדורה ומסויגת כגדר של שושנים, שאר ערמות גדורות גדר קוצים, וזאת גדורה סביבה בשושנים. ולובן החטים ואודם השושנים מצטרפים, והגון דבר נאה לכל, כך בטנך לבן אדמדם ביופי ונוי,
שני שדיך דבוקים ומכוונים כשני תאומים בני צביה,
צוארך זקוף כמגדל בנוי על שן סלע, שהוא זקוף ונראה לכל,
עיניך צלולים ונאין כבריכת מים בחשבון של שער בת רבים, שרוב בני העיר יוצאין ונכנסין בה, שהרבים באים להסתכל שם ולטייל. וחוטמך זקוף כמגדל אשר בלבנון הצופה ועומד פני דמשק,
ראשך עליך בגובה כהר הכרמל, ושער ראשך נאה והגון כארגמן שאינו לבן כל כך, אינד"ש קליירא"ש בלעז. ואני המלך אוהבך מקושר ואדוק בפתיל הזה שאת קולעת בו קליעת שער ראשך באהבתי וחמדתי עליך.
ומה יפית ומה נעמת עלי להתענג בך באהבת תענוגים,
זאת קומתך זקופה ביושר אשר דמתה לתמר שהוא זקוף וישר, ושדייך דומים לשני אשכלות תלויות בשורקה. ועל אשר אהבתיך ודימיתיך לתמר, אמרתי אעלה בתמר ואחזק בענפיו וסנסניו, דבר זה להודיע ולומר אשר אלך ואתחבב עמך לנשקך ולחבקך, ויהיו נא שדייך הגונים עמי כשני אשכולות גפן וריח אפך יהיה לי כריח תפוחים, וחכך וטעמך ייטב לי כיין הטוב הולך ועולה לידידותי, באהבת מישור שאותו יין טוב וחזק דובב ומדבב ומשמח ישנים רדומים ועצלים, כענין שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש, ותירוש ינובב בתולות' (זכריה ט'). ועכשיו היא מפייסת ומתרצת על דבריו, כשאשר סיפר שבח כל גופה מלמטה למעלה, ומתנחמת על דבריו ומשיבתו,
אני לדודי בכל צביונו, ועלי תשוקתו וחשקתו כטוב בעיניו וכל אשר יאבה יעשה לו.

דמיון על הקב"ה ששלח לכנסת ישראל את נביאיו להוכיחם בעוד שבית המקדש קיים, למען יקיימו את התורה. והיו ישראל משיבים להם אין אנו יכולים לקיים המצוות ולעסוק בתורה, כי רע עלינו המעשה. והאומות מפייסות לישראל שיחזרו ליראתם לעבוד אלהים אחרים, והם משיבים שלא לפנות אליהם. ועדיין מפייסין אותן בכל דברי פיוסין הללו, וישראל עונין ומשיבין להם. אני לדודי ועלי תשוקתו, ולא אעבוד ולא אפנה אל יראת אלקי נכר, כי אם להקב"ה אשר גמל עלי ברחמיו וברוב חסדיו מימי קדם עד היום הזה.


לראות הפרחה הגפן, כפל מלה על לראות באיבי הנחל.

א. השולמית, מושלמה ותמימה.

ב. פעמיך, לשון רגל ופסיעה.
חלאים, ענין עגילים ותכשיטים הם,
אמן אל"ף בנקודת חטף קמץ, ומשמעות התיבה כמו אומן, וחטף קמץ ושורק רגילים לבא במקום אחד בכמה תיבות כמו מאדמים מאודמים, גדלו גודלו וכן הרבה.

ה. כמגדל השן, כמו שן סלע ומצודה.
אפך, חוטמך. נוי גדול הוא באשה בחוטם זקוף ושוה בלא עקימה.

ו. ודלת ראשך, קליעת שערותיה קרויים דלת, על שם שהיא מודלת בגובה הראש.
דלת, ענין מעל הוא.
ברהטים, בפתילי זהב של קליעתה, כי עדיין נוהגין אוהבי הבתולות יש מהם אוגרים פתילי אהובותיהם מפני זכרון האהבה אשר בינותם. בי"ת של ברהטים, שהיא קמוצה, מוכחת ואומרת באותן רהטים שהזכיר בסמוך דלת ראשך כארגמן, כי לא ננקדת בי"ת בחירק ברהטים.

ח. דמתה לתמר אין לך זקוף וישר כאילן תמר.

ט. אחזה, לשון אפעל כמו אוכלה אומרה.

י. כיין הטוב, המדקדק יבין שיאמר כיין בקמץ קטן שלא במקום דביקות כזה.
הולך לדודי, שם דבר, הולך לידידותי כמו כי טובים דודיך מיין.

יב. לכה דודי נצא השדה, עכשיו היא מפייסת את אוהבה שילך לטייל ולהתחבב עמה, לכה דודי נצא אני ואתה מן העיר אל השדה, והלילה נלינה בכפרים, ולבוקר נשכימה לטייל בכרמים, ונראה אם הגיעה עת דודים,
אם פרחה הגפן ואם נפתחו פרחי הסמדר, ואם
הנצו הרימונים, שם אתן את אהבתי ואת ידידותי לך.
הדודאים והבשמים נתנו ריח, ואצל פתח פרדס שלנו בכניסתינו לתוכו נמצא שם כל מיני מגדים,
חדשים וגם ישנים, וגם מן המגדים אשר צפנתי והצנעתי לך משנה שעברה:

פרק ח'

א-ד. מי יתנך שתהיה נאה לי באחוה ואהבה וריעות, ואמצאך בחוץ ובשווקים וברחובות אשקך לעיל כל, וגם בני האדם אשר יראוני מחבקת ומנשקת אותך, מי יתן אשר לא יבוזו לי שלא אתבזה בעיניהם, ומשם אנהגך אביאך אל בית אמי, ותלמדני באיזה ענין אעבוד אותך, ושם אמזוג לך ואשקך מיין הרקח ומתוק כאשה המחויבת למזוג הכוס לבעלה. ואז ישים שמאלו תחת לראשי ויד ימינו מחבקת אותי למשוך פי וגופי אליו באהבה. וכאשר היא מתאוננת ועורגת על ידידה אשר נתרחק הימנה מפני חברותיה, והן גוערות אותה ואומרות לה הדבקי באחרים ואל תתאוי ותערגי אליו, והיא משיבתן השבעתי אתכם רעותיי הבתולות בנות ירושלים, שלא תוסיפו לדבר עוד אלי בדבר הזה, מה תעירו ותאמרו, כל דבריכם נחשבו אלי אפס ותהו כל זמן שתרצה האהבה להיות בי.

דמיון על כנסת ישראל שהיא מתאוננת בגלותה ואומרת ומתאוננת להקב"ה להחזירה לקדמותה מן הגלות אל מקום מקדשה, לעובדו שם כימי עולם בזבחים ונסכים וקטרת הסמים, והוא ישכון בתוכה כאז במשכן אשר צמצם שכינת כבודו בין הכרובים כאהבת זכר ונקבה. וכשהאומות דוחקות בה לסור מאחריו והיא משבעת אותם שלא יוסיפו לדבר עוד אליה בכך.


השדה, קנפני"א.
נשכימה לכרמים, וכן המנהג נוהג שהכרמים אינן סמוכות לעיר וכן פרדיסים כי אם סמוך לכפרים.
פתח אשפנו"א, לשון פתיחה נופל בסמדר, כי קודם שתראו נצני הענבים הסמדר נופל כאגוז קטן וגם סתום, וכאשר הוא נפתח ריחו נודף ועובר.
את דודי, את חביבי.
הדודאים, מן בשמים שריחם נודף.
מעסיס, ענין עיצור ענבים.
רימונים, משקה רימונים.

ה-ז. מי זאת עולה, עכשיו היא מדברת עמו בדברי אהבה, כל רואים אשר ראוני הולכת אחריך תמהו עלי ואמרו זה לזה, מי זאת שלבה אחרי אוהבה, ועולה מן המדבר ומתחברת עם דודה, ואנכי תחת עץ תפוח עוררתי אהבתך אלי, ואותו מקום אהבתה וחמדתה מאוד, ועל כן נתרצית אלי שם, כי באו לאמך שם צירים וחבלים ממך בעת לידתה, ושם הולדתה. ועל אותה אהבה אנכי מתחננת לפניך שתשימני כחותם על לבך, כחותם הנחתם במקום חתימתו, וכחותם על זרועך.
שימני למען תהיה אהבתי לך לזכרון,
כי עזה כמות וקשה כשאול האהבה אשר לי עליך, וגחלי של אהבה גחלי אש שלהבת חזקה וקשה.
מים רבים לא יוכלו לכבותה, ואם יתן איש את כל הון ביתו וממונו בשביל האהבה שיש לי עליך שאסירנה ממך, יהיה לי אותו ממון לביזוי.

דמיון על כנסת ישראל שמזכרת בתוך גלותה אהבת מתן תורה שהיתה בסיני, ודיבור של נעשה ונשמע, ובאותה אהבה היא בטוחה ומתפללת לפניו להחיש לה קץ גאולה וישועה.


מתרפקת, לשון חיבור, ולשון ערבי הוא.
חבלתך, חבלה אמך, כמו 'בני יצאוני' (ירמיה י' כ') כמו יצאו ממני.
שמה חבלתך ילדתך כפל מלה.
ילדתך, ילדה אותך.
רשפיה, לשון גחלים נופל ומוסב לשון כיבוי.
שלבהתיה, תיבה אחת היא כמו יפיפיה, והן הרבה.

ח-י. אחות לנו קטנה, עכשיו היא מספרת על אשר אמרו עליה אחיה ובית אביה בעודה קטנה, הנה זאת אחותנו קטנה, ועדיין לא הגיעה זמנה להנשא, שהרי אין לה שדים. ובעוד שהיא קטנה יש עלינו לתקן לה תכשיטים אשר יצטרכו לעת נישואיה. ומה הם תכשיטיה אשר נעשה ונתקן שיהיו מזומנים לה ביום שידברו שלישים שדכנים, ובקישוטי נקודות כסף ובגדי מלכות נלבישנה להשיאה, אם ראויה וחשובה היא כחומה להשיאה לבן מלך, נבנה ונתקן לה פלטירין והיכלות של כסף. ואם דלת היא, שאינה הגונה וראויה למלכות, נבנה לה בית של ארזים ותכשיטים הראויים לבת גילה לדוגמתה. וכאשר שמעתי דבריהם השיבותי להם דבר, אני חומה, ועליכם לבנות לי טירת כסף ולהלבישני בגדי מלכות. ועל שאמרתם ושדים אין לה,
שדי כמגדלות והנה הגיע זמני להינשא, כאשר נשמעו ונודעו דברי לידידי משם, שם לבו עלי, ואז הייתי בעיניו מוצאות חן ושלום.

דמיון על כנסת ישראל שזוכרת בתוך הגלות את האהבה אשר הפליא לישראל במצרים, ושלח להם את שלישיו משה ואהרן להוציאם מתחת סבלות מצרים, והלכו גאולים משופעים בזהב וכסף ומרגליות ותכשיטין. כל זאת עשה הקב"ה, ועכשיו היא נידונית בשיעבוד קשה, ונפשה עורגת להקב"ה להוציאה למרחב.


טירת, פלטרין והיכלות כמו 'בחצריהם ובטירותם'.
נצור, לשון תיקון ובנין.

יא-יב. כרם היה לשלמה בבעל המון, ועוד זאת היא מתאוננת על אוהבה אשר התרחק. כרם אחד היה לשלמה באותו מקום הקרוי 'בעל המון', ואותו כרם היה טעון בכל שנה יין שוה אלף כסף, ונתן המלך שלמה את כרמו ביד שומרים לשמור פירות השנה לחומש שיקפח חמישית הפירות לעצמו בשכר שמירתו. ובא קונה אחד לקנות פרי הכרם מן המלך באלף כסף, ואמר השומר היאך אתה יכול לקנותו, והרי כבר קבלתיהו בשמירתי לחומש בפירות השנה. וזה הקונה משיבו הרי לך אלף כסף אשר אתן למלך שלמה בקניית פרי כרמו, ולך אתן מאתים כסף ריוח שכר חלק חמישי שהיית עתיד ליטול, ואחרי כן אין לך עלי תרעומת דין ודברים. מעתה זה נתקיים בשלמה, ולדמיון יסדו במקום זה דוגמא אשר בארתי למעלה ב'הנה מיטתו שלשלמה', ו'בששים המה מלכות'.

דמיון להקב"ה אשר נתן כנסת ישראל שהיא כרמו, שנאמר כי כרם ד' צבאות בית ישראל, ואומר כרם היה לידידי בקרן בן שמן, לנוטרים, נכרים קשים ואדונים בעלה ומושלים עליהם וגוזלים כל אשר להם.
וישראל אומרים להם, לבסוף תהיו עתידים ליתן את הדין, כי ינקום הנוקם את נקמתינו כאשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו. ואומות העולם משיבים באחרית הימים אם נתחייב בדין נשלם קרן וחומש, ונהיה נקיים במשפט.


מאתים על אלף זהו חומשא מלגאו.
בבעל המון שם מקום.

יג-יד. היושבת בגנים, כך היא מספרת על אוהבה, כך אמר לי ידידי אחותי אהובתי היושבת ומתנהגת ומטיילת בגנים ופרדסים, חברים ושושבינים אשר באו עמי מקשיבים ותאבים לקולך כי הוא ערב, השמיעני קולך בנועם זמירותך, וישמעו גם ריעי. והיא משיבתו
ברח ודודי ודמה לך לצבי או לאיל לרוץ ולטייל על הרי בשמים וגבעות הלבונה, וגם אנכי הלך אלך עמך ונתחבב שם אני ואתה, ושם שיר אשורר לעורר קול בין שנינו, וגם אהודך משירי. אבל בפני כל אלו אין נכון להשמיע קול, כי כל כבודה בת מלך פנימה.

דמיון להקב"ה שאומר על כנסת ישראל מלאכים מחכים מקשיבים לקול, שתשמיעני תפילתך ותזבחי זבח צדק. וכנסת ישראל משיבתו דבר
ברח דודי אל עיר קדשי מקום מקדשי, והשיבה לי שופטי כבראשונה ויועצי כבתחילה לפדותי מגלותי, וישירו שם לויי וכהני ויקטירו קטרת סממני, ויזבחו זבחי צדק עולה וכליל ואז יעלו על מזבחך פרים: