יהושע ח-ט: כיבושי יהושע


בפרק ח' מתוארת התקפה חוזרת על העי. הפעם שולח יהושע את כל העם למלחמה, ובתכסיסי מלחמה הוא מכניע את העי. יהושע וכל העם מתקיפים את העי מצד צפון, ואילו חמשת אלפים חיילים נחבאים וטומנים מארב לעי בצדה המערבי של העיר. אנשי העי, הבטוחים בכוחם, יוצאים גם הפעם להתקיף את ישראל. יהושע מביים בריחה מאנשי העי, וכאשר תושבי העיר יוצאים לרדוף אחרי ישראל, נכנס המארב לעיר ומתחיל לשרוף אותה. כשמגלים זאת אנשי העי, הופכים הבורחים את פניהם, ומתחילים להילחם בהם. אנשי העי הרואים את עירם עולה באש, אינם מסוגלים להילחם ביעילות, והם נלחצים בין שני מחנות צבא ישראל המתקיפים אותם.

המלחמה מסתיימת בהשמדתם של אנשי העי ובהריגת מלכם. הפעם אין יהושע מכריז על שלל העיר כעל חרם לה', והעם לוקח לעצמו את השלל.

למעבר למפת המלחמה נגד אנשי העי
- לחץ כאן

פרק ח' מסיים בהליכתו של יהושע לשכם, לבנות שם מזבח בהר עיבל. על פרשת המזבח עמדנו למעלה.

עכשיו נתבונן במפה, כדי לראות את המהלכים של יהושע במלחמתו לכיבוש הארץ:
לחץ כאן

יהושע נכנס לארץ ממזרח, חוצה את הירדן מול יריחו, כובש את יריחו ואת העי, ופונה משם צפונה, לכיוון שכם, ושם הוא בונה מזבח לה'.

מסלול זה, המתחיל בעי ומסתיים בשכם, דומה למסלול הליכתו של אברהם אבינו בכניסתו לארץ: אברהם מגיע לארץ מצפון, ולכן הוא מגיע בתחילה לעיר שכם. בשכם נראה ה' אל אברהם ואומר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב: ז). אברהם בונה מזבח לה' בשכם, וממשיך בדרכו לכיוון בית אל והעי. שם נוטה אברהם את אוהלו, ובונה מזבח לה'.

מסלול הכיבוש של בני ישראל דומה למסלול הליכתו של אברהם, ולא במקרה. בני ישראל הולכים בעקבותיו של אברהם, והארץ מובטחת לישראל בזכות אברהם. אברהם, יעקב ויהושע בונים מזבח ליד העיר שכם. שלושתם עושים בשכם אותו מעשה: אברהם קורא בשכם בשם ה' אל עולם, יעקב קורא למזבח "אל אלוהי ישראל" (בראשית לג: כ), ואילו יהושע בונה בשכם מזבח, וקורא שם את כל דברי התורה, הברכה והקללה.

במעשים אלה מראה יהושע כי דרכו בכיבוש הארץ היא מימוש ההבטחה שניתנה לאברהם.

יהושע נכנס לארץ מול יריחו, קצת צפונה לים המלח. מן הגלגל הוא עובר מזרחה כעשרים קילומטר, עד בית-אל, ומשם צפונה עוד כארבעים קילומטר עד שכם, כמחצית הדרך שבין ים המלח לים כינרת. במסע כיבוש זה חותך יהושע את הארץ לשניים, ומפריד בין מלכי הצפון למלכים שחיו בדרום הארץ. בארץ היו מלכים רבים, כל מלך שלט על עירו. היו קשרים בין המלכים, אבל כל אחד דאג קודם כול לעצמו ולעירו.