שאלה 14
עיין בדברים, ט', ח'-כ"א.
א. בקטע זה התורה מדברת במעלתם של לוחות הברית.
ציין שני דברים המבטאים את מעלתם של הלוחות.
הסבר לשם מה מזכיר משה את מעלת הלוחות בדבריו בקטע זה. השב לאחר עיון בקטע כולו.
ב. עיין בפסוקים י"א-י"ז.
אברבנאל:
"אף על פי שכבר ידע מפי הקב"ה בהר מה שעשו, לא התפעלה [הושפעה] נפשו כל כך, כמו שעשה כאשר ראה העניין בעיניו ושנגע כל כך בנפשו עד שהשליך הלוחות מידיו וישברם לעיניהם, ר"ל שלא רצה לשברם בהר... כי אם לעיניהם כדי להדאיב עוד את נפשם..."
לפי אברבנאל, איזו בעיה מתעוררת למקרא פסוקים י"ב ופסוקים ט"ז-י"ז, וכיצד הוא מיישב
אותה?

ענה על שתיים מהשאלות 19-15, בהתאם לחומר שלמדת (לכל שאלה 7 נקודות)
שים לב: שאלות 17-16: יחזקאל, שאלות 19-18: עמוס.

שאלה 15
עיין בקהלת, א'.
א. "מה יתרון לאדם בכל עמלו..." (פסוק ג')
הסבר את התמיהה שמוצגת בדברים אלו.
כיצד ההתבוננות בתופעות המתוארות בפסוקים ד'-ז' מביאות את קהלת לידי תמיהה זו?
ב. רמב"ן כותב שמפסוק י"ב ואילך - "...החל לפרוט היאך הוא הבל כל עמל האדם".
עיין בפסוקים ט"ז-י"ח וכתוב מהו הדבר שממנו למד קהלת ה"הבל כל עמל האדם", והסבר מדוע הוא הגיע למסקנה זו.

שים לב: אין לצרף שאלה מיחזקאל עם שאלה מעמוס

שאלה 16
עיין ביחזקאל, י"ג, א'-י"ב.
א. עיין בפסוקים א'-ז'.
מדוע קורא הנביא לדברים של "נביאי ישראל" מחזה שווא ומקסם כזב?
בסס את דבריך.
ב. "...איה הטיח אשר טחתם" (פסוק י"ב).
מהי הטענה נגד הנביאים העולה מדברים אלה, ובעקבות מה ייאמרו דברים אלה?

שאלה 17
עיין ביחזקאל, י"ח.
א. עיין בפסוקים א'-י"ח.
מהו עקרון הגמול שעל פיו נוהג הקב"ה, וכיצד הנביא מדגים אותו בקטע זה?
הבא את שתי הדוגמאות.
ב. עיין בפסוקים כ"א-כ"ח.
קרא את דברי הפרשנים לפסוק כ"ד.
רש"י: "פירשו רבותינו במתחרט עליהם."
מהר"י קרא: "... שלא יאמר אדם... שאני בטוח בצדקתי שעשיתי לשעבר [שהיא] תגן על העוונות..."
איזה קושי בפסוק זה רש"י ומהר"י קרא באים ליישב, וכיצד כל אחד מהם מיישב את הקושי?

שאלה 18
עיין בעמוס, ד', ו'-י"ג.
א. בפסוקים אלה נזכרים מעשים שונים שעשה הקב"ה לישראל.
מה היתה מטרת המעשים, והאם הושגה המטרה? הוכח את דבריך מלשון הכתוב.
ב. פסוק י"ב הוא תוצאה של האמור בפסוקים ו'-י"א.
מה יהיה יחסו של ה' לישראל לפי פסוק י"ב, ומה דורש ה' מישראל בפסוק זה?

שאלה 19
עיין בעמוס, ט', ז'-י'.
א. עיין בפסוק ז'.
מהו הרעיון שהנביא מביע בפסוק זה?
ב. בדברי עמוס בפסוקים אלה מעורבים דברי פורענות ודברי נחמה.
מהם דברי הפורענות ולאיזה מאורע הם רומזים?
מה הם דברים הנחמה של הנביא בנוגע לאותו מאורע?

תשובות לדוגמא, שאלון 002213 קיץ תשס 2000

תשובה 1
א. א'-י': משל בית היוצר
י"א-י"ב: התראה לישראל לחזור בתשובה, ותגובת העם.
י"ג-י"ז: חטא ישראל בעבודה זרה ועונש.
ב. ההשגחה באה לידי ביטוי בכך שה' רואה את התנהגות האדם ומתייחס אליה, והיכולת - שה' יכול לעשות לאדם רעה או טובה בהתאם למעשיהם.
תשובה 2
א. 1. - "רעה" - עונש. דוגמה: "הנה אנכי יוצר עליהם רעה" (פסוק י"א).
2. - "רעה" - חטא. דוגמה: "שובו נא איש מדרכו הרעה" (פסוק י"א).
ב. 1. מצודת דוד: רעה = חטא. 2. מלבי"ם: רעה = עונש. 3. מפרשים נוספים: רעה = חטא.
תשובה 3
א. פסוקים ז'-ח' עוסקים בכך שה' רוצה להעניש את החוטאים, אבל חוזר בו כאשר ייטיבו את דרכיהם. בפסוקים ט' י' ה' מתכנן גמול להולכים בדרכיו, וחוזר בו אם הרעו את דרכיהם.
הסתירה לכאורה היא בפסוקים ט'-י'. לפי הכלל של הגמרא שאם אמר הקב"ה לפעול לטובה, דברו יתקיים, ומפסוקנו נראה שאם הגוי יחטא, הגמול הטוב שהובטח יתבטל.
ב. הגמול הטוב יינתן, ואם הגוי יחטא, הטובה תתקיים זמן קצר.
תשובה 4
א. (1) דברי הנביא בפסוקנו מתאימים למתואר בפסוקים ז'-ח'. שני המקומות עוסקים במקרה שה' גזר רע על גוי, הגוי שב מרעתו, וה' סלח לו.
(2) מהר"י קרא מוסיף את המילים "אף על פי" כדי ליישב סתירה בין שני חלקי הפסוק. בתחילת הפסוק נאמר שה' יוצר רע על ישראל, ואחר-כך קורא "שובו". מהר"י קרא מבהיר שאם תהיה תשובה גם הקב"ה יינחם על הרעה.
ב. דברי הנביא בפסוק י"א כוללים קריאה לעם לחזור בתשובה ופותחים תקווה, ובפסוקים י"ג-י"ז הנביא מוכיח את ישראל ומפרט להם את העונשים החמורים, בלי דרך תיקון.
ההסבר לשינוי לפי פסוק י"ב - העם דוחה לחלוטין את הצעת הנביא לחזור בתשובה, ולכן הנביא מבטיח עונשים. תשובה 10
א. ישעיהו מציע לאחז לבקש אות, כי הבין שאינו מאמין לנבואתו.
אחז מסרב בנימוק שאינו רוצה לנסות את ה'.
ב. דברי הנחמה בפסוק ט"ז: פקח בן רמליהו ורצין יעזבו את הארץ בקרוב, לכן אין לחשוש מהם.
דברי הפורענות בפסוק י"ז: מלך אשור יציק ליהודה ויצור עליה. תשובה 11
א. התנהגויות הרשע המנוגדות לאלה של הצדיק :
1. אחד בפה ואחד בלב; צביעות; מעמיד פנים כצדיק.
ביסוס: "מה לך לספר חֻקַּי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר", הניגוד: "ודבר אמת בלבבו" (ט"ו, ב').
2. מדבר לשון הרע, רכילות וכו'.
הביסוס: "פיך שלחת ברעה... באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי" (נ', י"ט-כ').
הניגוד: "לא רגל על לשלו..." (ט"ו, ג').
3. מתחבר עם פושעים והולך בדרכם.
הביסוס: "אם ראית גנב... ועם מנאפים חלקך" (נ', י"ח).
הניגוד: "נבזה בעיניו נמאס" (ט"ו, ד').
ב. במזמור ט"ו הגמול הוא שיוכל להיות בחצרות ה' .
הביסוס: "מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך" (ט"ו, א').
במזמור נ' הגמול הוא שה' יושיע אותו תמיד מצרותיו.
הביסוס: "קראנו בישע אלקים" (נ', כ"ג). תשובה 12
א. - איסור לכרות ברית; - איסור לתת להם חניה חן (רש"י); - איסור להתחתן.
ב. לפי רש"י: "בנך" - הוא נכדו של היהודי, "יסיר" - החתן הגוי. התורה חוששת שאביו הגוי (החתן) יסית אותו.
הביסוס: "קראנו בישע אלקים" (נ', כ"ג).
תשובה 13
א. התפיסות המוטעות:
בפרק ח' - העם סבור שכל ההצלחות שלו הושגו בכוחו.
בפרק ט' - העם סבור שהוא יורש את הארץ בזכות צדקתו.
הוכחה:
בפרק ח' - מהניסים ביציאת מצרים ובמדבר כאשר לישראל לא היה כוח.
בפרק ט' - מחטאי ישראל במדבר רואים שאינם צדיקים, ולא יתכן שיורשו את הארץ בגלל צדקתם.
ב. בפרק ז' התפיסה היא חולשה ופחד מהמלחמה בארץ, ובפרקים ח'-ט' יש לישראל תחושה של עצמה.