מגילת אסתר
"מגילת אסתר" היא אחד מספרי התנ"ך. קוראים את מגילת אסתר בי"ד באדר, בחג הפורים, בבית הכנסת (בירושלים: ביום ט"ו באדר). במגילת אסתר מסופר הסיפור על אסתר המלכה ועל מרדכי היהודי, שהצליחו להציל את עם ישראל בזמן אחשוורוש, מלך פרס. המן, שהיה שר אצל אחשוורוש, רצה להרוג את כל היהודים ביום אחד, בתאריך י"ד באדר. אסתר הצליחה לבטל את רצונו של המלך והצילה את כל היהודים.

מוסף
"מוסף" היא תפילה מיוחדת שמוסיפים אחרי תפילת שחרית בשבת, בראש חודש ובחגים.

מזוזה
קלף ששמים על פתח הבית, ובקלף כתובות פרשות מן התורה: פרשת "שמע", פרשת "והיה אם שמוע", ופרשת ציצית. המזוזה היא סימן לבית שגרים בו יהודים.

מחזור
מחזור הוא ספר ובו תפילות מיוחדות לחגים: לראש השנה וליום כיפור וכן לחגים פסח, שבועות וסוכות. בחגים אלה יש תפילות מיוחדות, ולכן יש ספרים מיוחדים שבהם התפילות המתאימות לכל חג. כיוון שיש מנהגי תפילה שונים בעדות ישראל, יש גם מחזורים שונים.

מלכי-ישראל
"מלכי ישראל" הם האנשים ששלטו על עם ישראל בתקופת המקרא. יש ספר מיוחד בתנ"ך, ספר מלכים, שבו מסופר על המלכים של מלכות יהודה ושל מלכות ישראל. המלך הראשון בישראל היה שאול המלך, שמלך זמן קצר. אחריו מלך דויד המלך, והוא מלך על כל ישראל. בנו של דויד היה שלמה, והוא בנה את בית המקדש. אחרי שלמה התחלק עם ישראל לשני חלקים: ירבעם מלך על 10 שבטים, ולממלכה שלו קראו "מלכות ישראל", ורחבעם בן שלמה מלך על שני שבטים, ולממלכה שלו קראו "ממלכת יהודה".

מנחה
"מנחה" היא תפילה קצרה שאומרים אותה בחצי השני של היום.

מניין
עשרה גברים יהודים הם מניין. תפילה שבה משתתפים עשרה גברים היא תפילה במניין. יש כמה תפילות שאפשר לומר אותן רק במניין.

מפטיר
"מפטיר" פירושו "מסיים". בכל שבת עולים לתורה שבעה אנשים. האחרון העולה לתורה הוא ה"מפטיר", והוא גם קורא את ההפטרה (ראה ערך "הפטרה").

מצה
מצה היא הלחם שאוכלים בחג הפסח. בזמן יציאת מצרים לא הספיקו בני ישראל לאפות לחם. הם אפו את הבצק לפני שהחמיץ (נהיה חמוץ). לזכר זאת אנו אוכלים בפסח מצות. את המצות עושים מקמח וממים, ואופים אותן מהר, לפני שהבצק מספיק להחמיץ.

מצווה
ביהדות מצווה היא כל מעשה שאדם חייב לעשות או כל דבר שאסור לאדם לעשות על פי מה שכתוב בתורה, על פי מה שה' ציווה.

מצוות בין אדם לחברו
מצוות אלו מלמדות את האדם איך להתנהג אל חברו. למשל: אסור לשקר, צריך לכבד את ההורים, אסור לתת לחבר עצה רעה, אסור לגנוב, ואם מוצאים דבר שחבר איבד, צריך להחזיר לו. כל המצוות האלה הן מצוות "בין אדם לחברו". אלה הן מצוות המסבירות לאדם מה מותר ומה אסור לו לעשות לאדם אחר או לאנשים אחרים.

מצוות בין אדם למקום
"המקום" הוא כינוי לה' (כינוי לאלוקים). "מצוות בין אדם למקום" אלה מעשים שאדם צריך לעשות אותם לפי רצון ה'. לדוגמה: היהודי צריך לנוח בשבת ולא לעבוד בה; צריך להתפלל, לחגוג את החגים היהודיים, לשים מזוזה, לעשות ברית מילה - כל אלה הן מצוות שאדם עושה אותן מתוך האמונה בה'.

מצוות עשה ומצוות לא תעשה
המצוות שבתורה מתחלקות לשני סוגים: מצוות האומרות מה צריך לעשות ומצוות האומרות מה אסור לעשות. למצוות הכתובות בצורה של הוראות איך להתנהג קוראים "מצוות עשה", ולמצוות האחרות קוראים "מצוות לא תעשה". יש בתורה 248 מצוות עשה, ו365- מצוות לא תעשה. בסך הכל יש בתורה 613 מצוות (בגימטריה - תרי"ג מצוות).

מרור
מרור הוא אחד מן המאכלים שאוכלים בליל הסדר כדי לזכור שהיינו עבדים במצרים. המרור הוא עלים מרים של חסה או חזרת, ואוכלים אותם לזכר החיים המרים במצרים.

משלוח מנות
בחג הפורים יש מצווה לשלוח מנות איש לרעהו. משלוח מנות כולל דברי מאכל. כל אחד שולח מנות לבני משפחה קרובים, לחברים, לשכנים. זהו מנהג שבא להזכיר את השמחה של היהודים כאשר הם ניצלו מהשמדה בזמן אחשוורוש.

משנה
המשנה היא אוסף חוקים, מחלוקות וויכוחים שנמסרו בעל-פה מדור לדור על ידי חכמים שחיו מזמן החשמונאים ועד שנת 200 לספירה (ראה ערכים "תורה שבעל-פה" ו"הלכה"). המשנה כוללת שישה ספרים, וכל אחד מהם עוסק בנושא אחר. ששת הספרים האלה נקראים "שישה סדרי המשנה". השמות של ששת ספרי משנה הם: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשים וטהרות.

מתן תורה
בני ישראל קיבלו את התורה, לפי המסורת, בחג השבועות. ליום שבו נתן ה' את התורה קוראים "יום מתן תורה". בזמן מתן תורה קיבלו ישראל את עשרת הדיברות. עשרת הדיברות כתובים בספר שמות ובספר דברים. בחג השבועות קוראים בבית הכנסת את סיפור מתן תורה, כפי שהוא מסופר בתורה, ולכן קוראים לחג השבועות גם "חג מתן תורה".

מתנות לאביונים
בחג הפורים יש מצווה לתת מתנות לאביונים, לעניים. גם המצווה הזאת היא כדי לזכור שה' הציל את עם ישראל בזמן אחשוורוש והיא באה להרבות שמחה ואהבה בין היהודים.