לכבוד
מערכת "הארץ"
רח' מזא"ה 56
תל אביב

א.נ.

הנני קורא ברצון את רשימותיו של מר אבינועם חיימי שיש בהן ענין בדרך כלל גם לקורא הרגיל וגם לבעל המקצוע.

ארשה לעצמי להעיר הערה לרשימתו "הזיקה בין סיני וישראל" שנתפרסמה בגיליון יום ו', ה' בכסלו (9.10), וכך הוא כותב:

"הוא נמצא (סיני) אף מחוץ לגבולות הארץ האידיאלייים מנחל מצריים ועד הנהר הגדול נהר פרת".

מר חיימי ציטט עפ"י הזכרון לפיכך נשתבש. הנוסח המדויק של הפסוק הוא (בראשית ט"ט 18) "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר" (שמות כ"ג 21). קו הגבול המצטרף לפי נתונים אלה עובר מקצה הדלתה של הניולס (נהר מצרים) לאורך חוף מפרץ סווס ולאורך חוף מפרץ אילת (ים סוף), והריהו כולל את סיני.

אמת, שגבול יוצאי מצרים מגיע רק עד נחל מצרים, הוא ואדי אל-עריש, (במדבר ל"ד 5, יהושע ט"ו ג, ועוד). והוא אינו כולל את סיני. ברם, יש להקפיד בזה על ההבדל בין גבול ההבטחה ("הגבולות האידיאליים") לבין גבול יוצאי מצרים. מחמת הדמיון בכתיב ובצלצול יש מחליפים נהר מצרים בנחל מצרים, ולא עוד אלא שרבים ממפרשי המקרא וחוקרי ארץ-ישראל מימי קדם ועד היום טעו והתלבטו בענין זה. אך האמת הפשוטה היא, וקל להיווכח בכך - שהמקרא אינו מחליף לעולם נהר בנחל. אפילו היבוק והארנון המושכים מים רבים בחלקם התחתון באורך רב, נקראים תמיד בשם נחל. אין איפוא ספק כי נחל מצרים לחוד ונהר מצרים לחוד. הגבול הדרומי של תחום יוצאי מצרים הוא נחל מצרים - ואדי אל עריש, ואילו גבול ההבטחה ("גבולות אידיאליים" או "גבול האבות") בדרום הוא נהר מצרים היינו קצה הדלתה של הנילוס, מפרץ סווס ומפרץ אילת. ה"גבולות האידיאליים" כוללים איפוא את סיני בארץ ההבטחה.