"הצופה", תשכ"ו
יש לו למדע ולמחקר חסרון מבחינת הדיון שלנו והוא שמדע איננו תורה, תורת חיים, הוא איננו מלמד את האדם את הדרך ילך בה, הוא אינו מלמד להבחין בין טוב לרע. אין בכוחו של מדע לפתור את הבעיות הנצחיות של מנין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון, כיצד תתן דין וחשבון נכון ולשם מה נוצר כל היקום הזה. על כל הבעיות האלה מדע אמיתי, אם איננו פסוידו-מדע, איננו מתיימר להשיב תשובות.
אך במקום שאתה מוצא חסרונו זה של המדע, שם אתה מוצא יתרונו, והוא שאינך חייב להאמין במדע ולדבק בו, אתה יכול להשליך אחרי גווך מה שנאמר תמול שלשום; ואין בך עוון אפילו אם סותר אתה מה שנאמר היום, אם יש לך טעמים ונימוקים להפריכו. אתה רשאי לעשות זאת ובלבד שתעשה זאת בדרך המקובלת. מדע ומחקר הנהו נהר שמימיו אינם מים חיים אבל הם זורמים תמיד.
לעומת זאת ישנו תחום פרובלמתי, מעין פרוזדור לא מעולה של המדע והוא מה שנקרא המדע הפופולרי, לרבות המחשבה העממית על מהותו של מחקר ומוסדות מדע ומחקר. זאת היא ספירת ביניים שלקתה בכפליים. מצד אחד יש כאן אותה הסגולה של המדע שאינו בחזקת תורת חיים. מצד שני לצערנו נוטה ההמון להאמין ב"דברי מדע" אלה ולהחליפם באמיתות ובמוחלטות, אף על פי שדווקא בתחום זה מצויים הרבה חצאי אמיתות, אמיתות מדומות וסיסמאות שאין בהן ממש. בטוח אני כי חוגים של אנשי רוח ואנשי חנוך אינם מתקשים להבחין בין הפרוזדור לבין הטרקלין.
פרוזדור של חצאי אמיתות
שמא תאמרו אלו הם דברים עתיקים. נדלג אפוא כמה מאות בשנים. הרשת הגדולה, הצפופה ביותר של אוניברסיטאות הקיימת היום בעולם, היא בארה"ב. אמותיהן - הורתן של כל אלה היו תשעה קולג'ים שנוסדו בשלהי התקופה הקולוניאלית בניו-אינגלנד ובסביבותיה. היו אלה מוסדות דתיים מובהקים. ועתה למציאות ימינו. עובדה היא שבעולם יש מספר גדול של אוניברסיטאות דתיות קתוליות ופרוטסטנטיות למיניהן ואיש אינו מקשה עליה ואיש אינו מטיל ספק ברמתן ובהישגיהן משום שהן מוסדות דתיים. יכלתי להביא ראיה נוספת, שאינה סימפטית אולי; אך היא עובדה. כל האוניברסיטאות שמעבר למסך הברזל בעולם הקומוניסטי הגדול יש להן זיקה הדוקה מאוד לדוגמה הקומוניסטית. הן מצטיינות באדיקות בהשקפת העולם הקומוניסטית שהיא לאמיתו של דבר דת קנאית חמורה, אמנם ללא אלוקים. מעטים מאוד בתוכנו מסכימים וששים לנעשה שם, אבל איש לא יאמר שמשום כך הספוטניקים של הרוסים הם לא טובים. אין איש חולק על רמתן של האוניברסיטאות הרוסיות ואין איש מזלזל בהישגיהן. הוה אומר: עצם השאלה, התתכן אוניברסיטה דתית, היתכן מחקר דתי, היתכן איש מדע דתי, היא שאלה שמקומה בפרוזדור של חצאי ידיעות בדבר מהותו של מדע ומחקר. גלוי וידוע כי בין אנשי המדע מכל הדרגות והסוגים ובכל המקצועות היו וישנם מאמינים וכופרים ממש כבכל יתר המקצועות.
שום אדם שיש לו מושג כל שהוא במדע המקרא למשל, לא יפסל את מחקרו של דה וו מפני שהוא כומר קתולי בעל דרגה גבוהה ועל האטלס הביבלי של גרולנברג אפשר לחלוק בהרבה פרטים אבל לאו דוקא מפני שמחברו כומר קתולי. יתכן שמדען מאמין ימשוך ידיו ממקצוע מסוים או מנושא מסוים ויתמסר לנושא אחר, ומה בכך? כל חוקר חייב לבחור לו נושא להתמחות ולהתרכזות. ולמי איכפת למה בחר בזה ולא בזה ובלבד שיטפל יפה במה שבחר. אומרים מגמה יש כאן, הכוונה יש כאן ואיה "חופש המחקר"? כלום באוניברסיטאות שאינן דתיות אין אכסיומות ואין מגמות? זוכר אני תמיד מעשה שסיפר פרופ' קסוטו המנוח ששלח אחד מראשוני מחקריו במקרא לרבעון מדעי מפורסם. המחקר הוחזר לו תוך הערת מחמאה: הדברים אמורים בטעם, בנויים יפה ומבוססים על פי שיטתך, אבל לא נוכל לפרסם כי המגמה של ביטאוננו היא שונה משלך - אנחנו הולכים בדרך אחרת. לכל פעילות אנושית חייבת להיות מסגרת של מגמה שיטה והקף. עיקר השאלה מה פועלים וכיצד פועלים בתוך המסגרת.
אמת נכון כי רוב האוניברסיטאות בעולם המערבי השתחררו במשך הדורות האחרונים מן הזיקה לדת ולאמונה. רבים סבורים שהזיקה הדתית של רוב האוניברסיטאות במערב הופקעה מפני שעצם מהותה של אוניברסיטה דורשת שחרור מזיקה לאמונה ולהשקפה, ברם זאת היא טעות יסודית. האוניברסיטאות פרקו מעליהן את זיקתם הדתית כשם שהמדינות הנוצריות על מוסדותיהן הפרלמנטריים, המיניסטריונים והשלטונות פרקו מעליהן את עול הדת. כל החיים במערב השתחררו מכבלי הכנסיה. העולם הנוצרי המערבי נתן גט לדת, ועם כל המוסדות הנ"ל נפרדה גם האוניברסיטה מעל הכנסיה. לאו דוקא מפני שעצם מהותה של אוניברסיטה דורשת חוסר זיקה לדת. אין כל ממש בתיזה שאוניברסיטה חייבת להיות היולית ללא צורה, ללא צביון וללא דרך. ובכלל אין במציאות מוסדות מסוג זה.
"חופש אקדימי"
אלו מלים נאות, אך השימוש בהן לא תמיד נאה והגיוני. דוקא חופש אקדימי מחייב קודם כל אפשרות של הגות ומחקר במגמות שונות ובדרכים שונות, הווה אומר מוסדות אקדימיים מטיפוסים שונים. חופש אקדמי פרושו מתן אפשרות לכל אדם ללמוד או ללמד במוסד מתאים למגמותיו ולהשקפותיו ואם אוניברסיטה מסוימת אינה לרוחו של התלמיד או המורה לא ילך לשם אם בעל נפש הוא.
זכרונו דין ודברים עם אחד מחברי לעבודה שהיה מתריס כלפי ההגדרה "אוניברסיטה דתית" וכלפי כל מה שהגדרה זו עשויה לחייב - בשם החופש האקדימי והיושר האינטלקטואלי. אמרתי לו: הואיל וביושר אינטלקטואלי אנו עוסקים הרשני ואומר לך דעתי בגלוי. כאשר עמדת על גבי הקתדרה של בית הספר התיכון והגיעה לידך הזמנת האוניברסיטה הדתית, אז היתה השעה של חופש האקדימי והיושר האינטלקטואלי. אז היית חייב לומר: מתנגד אני לאוניברסיטה דתית, היא נוגדת את השקפתי - לא אלך לשם. אך משבאת לכן לשם מחקר לשם הוראה, לשם כבוד או לשם פרנסה וידעת לאן אתה בא, הנך מגלה פתאום את היושר האינטלקטואלי והחופש האקדימי? הנח לסיסמאות אלה, אומר ואינו עושה, לא המוסד הזה חוטא לעקרונות הנעלים ההם, אתה חטאת להם.
טרם סללה דרך
בישראל קיימת אוניברסיטה דתית צעירה ולה הרבה מעלות טובות, אבל טרם סללה לה דרך, היא עשתה חיל בהרבה שטחים אך נדמה כי יחודה ויעודה עוד ממנה והלאה; טרם נמנו וגמרו מה היא אוניברסיטה דתית בישראל. מה המייחד אותה או מה חייב לייחד אותה. מלווה אני את האוניברסיטה הזאת מיום הולדתה ועד היום הזה, ולפי התרשמותי לא התקדמה מבחניה זו הרבה מעבר לאותו צביון ראשוני ששיוה לה מיסדה הפרופ' פנחס חורגין המנוח, הוא קבע בשעתו זיקה מסוימת בין המוסד לבין הצבור הדתי. מרבית התלמידים דתיים הם. מרבית המורים הם דתיים. הציבור הדתי המאורגן עשה הרבה למען המוסד. ברם גופי ההלכות וההליכות של אוניברסיטה דתית בישראל טרם נתגבשו כל צרכם.
כפי שאמרתי, מיסד המוסד קבע זיקה בין המוסד לבין הציבור הדתי, וקבע עוד שתלמידי האוניברסיטה הדתית ילמדו שנה אחת נוספת משום שכל סטודנט חייב להוסיף על מקצועות התמחותו מכסה קבועה במדעי היהדות. אפילו מי שלומד בקטריולוגיה או היסטוריה כללית או פיסיקה חייב ללמוד כדי שנת לימודים יהדות, תלמוד, תו"י, מחשבת ישראל. זהו בלא ספק עקרון יפה מאוד אבל כיצד עושים זאת לא הספיק לקובע מורנו הפרופ' חורגין המנוח. מה שנעשה היום באוניברסיטה בר-אילן הוא שכל סטודנט מעיין בלוח הזמנים שלו והריהו מוסיף לעצמו שעור ביהדות המתאים ללוח שלו. וכבר הפכו והפכו מורים ותלמידים בשאלה מה יתן ומה יוסיף לפיסיקאי אם יתעמק למשל בבעיות הכרונולוגיה המסובכות של מלכי יהודה ומלכי ישראל או בנבכי עריכתה של מסכת פלונית. האם בזה מתבטא היחוד הדתי? האם זהו הדבר שרוצים לתת לו? ואולם כדי לענות על שאלה זו ורבות אחרות דומות לה יש להגדיר תחילה את תכליתם של הלמודים אלה. מסתבר כי התכלית היא כי כל היוצא מדלתי האוניברסיטה הדתית מוכתר בתואר כלשהו ומומחה למקצוע כלשהו ויהא זה לשון עתיקה או חדשה, היסטוריה או מיקרוביולוגיה - יהא תלמיד חכם, אוהב תורה וקובע עתיו לתורה כל ימיו. השאלה היא כיצד משיגים זאת על ידי מכסת למודים מסוימת וכיצד משלבים אותה מכסה במערכת הלמודים הכללית.
זוהי דוגמא לבעיות המעשיות היומיומיות של המוסד.
אוניברסיטה דתית כיצד?
דבר שני בצד הפרסונלי היא כמובן שאלת המורים. כאן הכל מודים להלכה שהמורים באוניברסיטה דתית צריכים להיות אנשים מאמינים ושומרי מצווה, אבל למעשה יש כמובן פשרות הרבה. אם נחוץ מדען בעל מקצוע טוב במקצוע פלוני לא תמיד אפשר להמתין עד שימצא חוקר שומר מצוות. מתעוררת השאלה היכן גבולותיה של גמישות זו, באיזה מקצוע אפשר לעשות זאת ובאיזה מקצוע לא. הדברים הם בשלב של ויכוח וההכרעה רחוקה. עד כאן הצד הפרסונלי.
חמורה וחריפה שבעתיים בעיית הצד המטריאלי-הפרוגרמתי. רבים טוענים בתוקף כי לא ניתן להבדיל בין אוניברסיטה דתית לכללית אלא הבדלה פרסונלית, מורים דתיים וצבור גדול של תלמידים דתיים. ברם חלילה לגעת במה שנעשה באוניברסיטה, במה שמלמדים וחוקרים בתחום המקצוע במגמותיו בהיקפו ובשטתו. הכוונה כל שהיא בכגון זה היא צנזורה פסולה, שהיא בנפש המוסד. אמרתי פעם לאחד החברים שטען כך: חבר נכבד, יודע אני כי אלגנטי לומר כך. יש סנוביזם ולא רק ברחוב דיזנגוף. גם לקרית אוניברסיטה סנוביזם משלה. יש דברים שנאה לומר, יש דברים שלא נאה לומר. והנאה לא תמיד מזדהה עם האמת. הרשני ואשאלך שלאה מוזרה, אקדימית, הרי אנו בחוג אקדמאים. נניח שישו הנוצרי מבקש להורות באוניברסיטה דתית. ישו הנוצרי היה יהודי. ובלא ספק היה איש דתי ואפילו שומר מצוות במידה רבה. תאמר שזו שאלה מוזרה, תאורטית ואפילו ליצנית. מכל מקום מוכיחה היא את העדר האמת בגישתך. העמדת אפיה הדתית של האוניברסיטה על הפרסונל בלבד היא התחמקות, היא הליכה בדרך קלה. צביונו של מוסד ניכר בעיקר בפעלו. נכון שיש חשיבות מכרעת לסגל מורים דתיים. אך קבוצת מורים דתיים אינה אוניברסיטה דתית, כי אם אך תנאי קודם לדבר העיקרי שהוא יצירת האוניברסיטה הדתית ובנייתה.
הכוונה חיובית
בנית אוניברסיטה דתית פרושה פשוט - ככל יצירה שיש עמה תכלית ותבונה - שיטה, תכנית והכווה חיובית. פיתוח שטחי מחקר רצויים, טפוח מגמות ואותות, מציאת אנשי מדע מומחים לאותם מקצועות וענפים שהמוסד מעונין הם.
בהרבה אוניברסיטאות מורים וחוקרים בוטניקה והאוניברסיטה הדתית חייבת לא לפגר אחרי אחרות. אך זה אינו מספיק. יש גם "פלורה יהודית" בלשונו של עמנואל לב. החומר הבוטני העצום במקרא, בסדר זרעים, בהלכה ובאגדה, תורה הוא ומדע הוא ולימוד וחקירה הוא צריך. ואלה אינם יכולים להעשות אלא על ידי בוטניקאים תלמידי חכמים. מזיגה זו לא תמצא אלא באוניברסיטה דתית ואם לא תמצא בה אין לה זכות קיום. והוא הדין למסכת חולין על סוגיותיה האנטומיות הזאולוגיות. אלה אינן אלא דוגמאות מעטות. יש לסלול דרכים בחקר התלמוד ומחשבת ישראל ובחקר לשונות. יש עולם יהודי גדול בלשון יוון ובלשון ישמעאל והדברים ארוכים.
בית ועד ובית יוצר
כללו של דבר:
א. אין שום פקפוק בלגיטימיות של השכלה גבוהה דתית, לא מבחינה מדעית, לא מבחינה ציבורית ולא מבחינה דתית.
ב. בישראל קיימת אוניברסיטה דתית ובכך הונח היסוד להשכלה גבוהה דתית. אולם טרם נסללה דרכה של השכלה זו ויחודה ודמותה טרם גובשו כל צרכם.
ג. סלילת הדרך ועצוב הדמות הוא תפקיד המוטל לא רק על אנשי האוניברסיטה כי אם על כל חוגי האקדמאים הדתיים. האוניברסיטה הדתית היא קנין יקר של הציבור הדתי, שעתידו ומעמדו במדינה תלויים במדה רבה בהשכלה הגבוהה שיקנו בניו. התפתחותה של האוניברסיטה בחומר וברוח גם יחד היא ענינו החיוני של כל הצבור הדתי בישראל.
(מדברים בכינוס למחשבת היהדות)
