חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

טאוטולוגיה

מסירת חלק מן הטקסט או פירושו במילים זהות או קרובות מאוד בצלילן ובמשמעותן למילות הטקסט.

רולאן בארת כותב בספרו על ה"מיתולוגיות", כי ה"טאוטולוגיה" היא תמיד תוקפנית נגד האינטלקט המדקדק בנאמר או בנכתב יותר מדי. לפי זה, אסור לחשוב יותר מדי מה באמת אמרנו על הנושא במשפט שסימנו זה עתה. כשאנו קובעים ש"ראסין הוא ראסין", נראה כאילו אמרנו משהו על ראסין, על אף שלא אמרנו עליו ולא כלום, כי הנשוא "הוא ראסין" אינו מוסיף דבר על הנושא של המשפט שאף הוא "ראסין".

יש כאן מעין מלחמה בתבונה בשם התבונה. הטאוטולוגיה מכריזה על עצמה כפירוש היחיד שהוא בטוח ונכון בודאות. איש אינו יכול לחלוק על כך שראסין הוא ראסין, ואילו כל הפרושים האחרים, וכל האמירות האחרות על ראסין זה מוטלות בספק.

כל אנשי הפרשנות והביקורת מועמדים על-ידי הטאוטולוגיה לעמוד הקלון. כולם מתייחסים אל נכסי העבר כאל מחסן גדול של חפצים אבודים, והם נוברים במחסן זה, כאשר איש אינו יודע מה אפשר למצוא שם. בארת מניח, שלא נמצא שם הרבה. והוא טוען, שאין כמו הטאוטולוגיה שאינה אומרת כלום על נושאה כדי להסתיר את הסוד של הריקנות.

כך לועגת הטאוטולוגיה בשם התבונה לטענתה של התבונה האחרת, האומרת, כי החזרה בנשוא על המילה שנאמרה בנושא היא בעצם אמירה ריקה וחסרת משמעות, שאינה מוסיפה דבר על מה שכבר נאמר בנושא עצמו ועל-כן הוא מיותר לחלוטין, אלא אם כן היא באה לחשוף את הריקנות. (רולאן בארת, "מיתולוגיות" הוצאת בבל תל-אביב, 1998, עמ' 122).

מה שחשוב להדגיש כאן עוד הוא, שטאוטולוגיה, דהינו אמירת תוכן הטכסט במילים פשוטות ושונות מעט מן המקור, אינה יכולה להיחשב כהסבר. רבים מכותבי הספרים והפרושים של ימינו נוהגים בשיטה זו.

אחד מהם כותב בפרושו על תהילים פרק ג כדלקמן. ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי: (ה'! מה רבו צוררי! רבים מתקוממים עלי). רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלה: (רבים אומרים על נפשי כי לעולם לא יושיע לי אלוקים). הפרוש באמצעות המילה "מתקוממים" מסלפת את המשמעות, כי להתקומם פירושו יותר "למרוד" במישהו מאשר "לקום" על מישהו.

בחזרות מן הסוג הזה, לא זו בלבד שאין כל הבהרה, הסבר או פירוש למה שנאמר ממילא, אלא שאפילו תוספת כלשהו לנאמר אין בהן.
כך תרגם הפרופ' קלויזנר את הפסוק "והטיפו ההרים עסיס" למשפט הבנלי "ויטפטפו ההרים מיץ ענבים".

אם במילים שונות כך, בחזרה מדויקת על המקור לא כל שכן. כמו כל טאוטולוגיה, כך גם הפרוש וגם ה- "תרגום" שהבאנו כאן לועגים לכל ראציו ולכל אינטליגנציה, על-ידי שהם מעמידים פנים כאילו הם אומרים משהו עצמאי משלהם, בשעה שאין הם מוסיפים דבר על מה שכבר נאמר ממילא. אין כאן אלא שימוש במילים פשוטות ללא יופי, שאינן ברורות יותר מן המקור ואינן מוסיפות עליו דבר.

כאשר עגנון מבקש להביע את עמדתו (בצורה מוסווית) כלפי דמות מדמויותיו הוא פונה אל הטאוטולוגיה. כאן צריך להוסיף שכל החזרות יש בהן מידה ידועה של טאוטולוגיה כזאת, על כל המשתמע מן השימוש בכלי זה. מובן כי שירשור של דברים, שחוליותיו נאחזים זה בזה על ידי מלים החוזרות על עצמן, אף הם שייכים לקטגוריה זו. בשעה שהוא מבקש להראות לנו את אפסותם של העסקנים הציוניים ה"מקצועיים" הוא פונה לכלים אלה. וכך הוא כותב ב"תמול שלשום" על העסקנים, ראשי הציונות המשחקים ביליארד בבית קפה בלמברג.
"ואם השעה צריכה, נוסעים לוועידות ולנשפים לנאום נאומים. יש מהם שהפקירו את עולמם בשביל הציונות והיו מוכנים לתת את נפשם עליה, אלא שמפני האמצעים שכחו את התכלית, וטעו לחשוב שתכלית הציונות אספות, ותכלית אספות נאומים, ותכלית נאומים תעמולה, ותכלית תעמולה - תעמולה".
החזרות שבשרשור מלמדות בברור שכל תכלית שכביכול הגיעו אליה עסקנינו, עדיין איננו התכלית האמיתית המבוקשת, ויש תכלית אחר תכלית, וגם אחר התכלית החדשה יש תכלית שמעליה, ובאמת כל השלבים הם חסרי חשיבות אמיתית. ומשמע שעגנון, או לפחות המספר שהוא העמיד בסיפורו, סבור שכל עבודת העסקנים אינה נחוצה כלל ואינה מועילה כלום.
אם נוסיף לדברינו אלה את שתי הטאוטולוגיות המובהקות שהן "לנאום נאומים" ו"תעמולה - תעמולה" יתברר לנו בבהירות שהנאומים אין להם תוכן ממשי מלבד זה שהם נאומים, והתעמולה אין בה עניין נוסף לכך שהיא תעמולה. כל הדיבורים חסרי התוכן וחסרי המשמעות הללו מכריזים על ריקנותם באמצעות הטאוטולוגיה.

מעין הדברים הללו אנו מוצאים גם בסיפור "אורח נטה ללון".
"שאלתי אותו, אימתי אתה עולה לארץ? השיב לי ואמר, לעת עתה רבה העבודה כאן. - מה העבודה הזאת שרבה עליך כאן? פתח את תיקו ואמר, רצונך לראות? מיד הראה לי שס"ה תזכירים ורמ"ח קונטרסים ותרי"ג חוברות ותתקצ"ת עלונים, מלבד עיתונים וירחונים שונים. והסביר לי בנעימה, שהוא נוסע ממקום למקום ומארגן ארגונים". (אורח נטה ללון עמ' 318).
רשימת הפעילויות מדברת בעד עצמה. כל הניירות המוזכרים ברשימה זו מלאים מלים שאינן מעניקות דבר למעשה הציוני הממשי למען בנין הארץ. אף המספרים המוגזמים הלקוחים מקונטכסטים אחרים ורחוקים מאוד מעניינינו, מראים שבקונטכסט האקטואלי של העסקן הציוני המתחמק מלעלות לארץ הם חסרים כל משמעות. והנה בסוף הקטע מתגלה שהעסקן שלנו נוסף לכל פעולותיו המיותרות הוא גם "מארגן ארגונים", ומשמע לפי העיקרון הטאוטולוגי שהוא אינו עושה דבר שיש לו ערך כלשהו.

כאן ראוי להוסיף עוד, כי מלבד הריקנות המתנשאת, מתגלה במערכות הטאוטולוגיה תכונה נוספת, שרולאן בארת לא ציין אותה די הצורך כתכונת יסוד של הטאוטולוגיה. ברור כי מלבד ההתנגדות הריקנית וחסרת ההנמקה לתבונה, יש בטאוטולוגיה גם גילוי של בורות ועם ארצות. משמעות הדבר היא, שבני אדם משתמשים בטאוטולוגיה לא רק כאשר אינם רוצים לגלות ברבים פרטים מדויקים ומשמעותיים על עולמם החומרי או הרוחני, אלא גם כאשר אינם יודעים פרטים אלה ואת משמעויותיהם.

מטרת תעמולה היא תעמולה, לא רק מפני שבעל הדברים רוצה לכסות על הריקנות ועל חוסר הטעם שבתעמולה, אלא גם מפני שאין הוא מבין כראוי את הדברים שהוא עושה כמצוות אנשים מלומדה, ואין הוא יודע דבר, אפילו על הריקנות ועל חוסר הטעם של מעשיו. כך גם אין הוא מבין ואין הוא מסוגל להסביר את תוכן, או יותר נכון את חוסר התוכן של מעשיו, כאשר הוא "מארגן ארגונים".

מה שנוגע ליחסו של עגנון לדברים אלה מתברר, כי יותר משאנו מוצאים אצלו התנגדות לציונות עצמה, אנו מוצאים אצלו בעיקר התנגדות לפטפוט הריק וחסר התוכן של העסקנים למיניהם. לא כלפי הציונות יש לו לעגנון טענות, אלא כלפי העסקנים המסלפים ומזייפים את נושא עיסוקם.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
פרופ' דב לנדאו, דרכי חשיבה מודרניים כעקרונות פרשניים:

מקור הערך: דב לנדאו, נכתב עבור אנציקלופדיה יהודית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן