חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מצב צבאי בארץ

תגובת הבריטים לפיצוץ מועדות הקצינים בירושלים הייתה מבצע "אלפנט" ו"היפו" - הטלת מצב צבאי על צפון ירושלים ועל תל-אביב, רמת-גן, בני-ברק, ופתח-תקווה. המטרה הייתה לשבור את הישוב היהודי

בתגובה על מבצעי פיצוץ מועדון הקצינים הבריטים בירושלים (ע"ע) שודרה ב"קול ירושלים" בערב ה-1 במרס 1947, הודעה רשמית, המוסרת כי הנציב העליון החליט להטיל משטר צבאי על השכונות היהודיות בצפון ירושלים ועל האזורים: תל-אביב, רמת-גן, בני-ברק, ופתח-תקווה. בירושלים ניתן למבצע השם "היפּוֹ" (קיצור של "הִיפּוֹפּוטַם" - סוס היאור באנגלית), ולמבצע בתל-אביב ניתן השם "אֶלֶפַנט" (פיל באנגלית).

המבצע תוכנן בקפידה עוד מספר חודשים לפני כן והנציב העליון קיבל אישור להפעילו לפי שיקול דעתו. במבצע כולו השתתפו למעלה מ-20,000 חיילים.

הטלת המצב הצבאי לא באה בהפתעה; הנציב העליון איים מספר פעמים על מנהיגי היישוב, שאם לא יחזרו לשיתוף פעולה מלא עם השלטונות במלחמתם בארגוני המחתרת, כפי שעשו בתקופת ה"סזון" (ע"ע), יכביד את עולו על כלל היישוב היהודי בארץ, עד כדי הכרזת מצב צבאי על האזורים היהודיים. ראשי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי חששו מפני הרס המפעל הציוני בארץ, ובכל זאת לא נענו לדרישתו של הנציב העליון לחדש את ההלשנות על לוחמי המחתרת כפי שהיה בתקופת ה"סזון" (ע"ע).
עם הטלת המשטר הצבאי פִרסמה הממשלה הודעה רשמית מספר 111 וזו לשונה:
לפני חודש ביקשה הממשלה מאת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי לפנות בקריאה אל היישוב שיסייע בהעמדתם לדין של הרוצחים מארגוני הטרור.
קריאה זו נדחתה.
ניתנה הודעה חדשה עם הדגשת התוצאות העלולות לנבוע מסירוב זה. מחמת חוסר שיתוף פעולה בוצעו, מאז ניתנה ההתראה, 48 התנקשויות, בהן נהרגו 20 איש ו-31 נפצעו. בהתנקשויות אתמול (שבת) בלבד נהרגו 18 איש.
לפיכך יופעלו החל משעה 1.15 אחר-הצהרים, היום 2 במרס, התקנות להנהגת משטר צבאי בתל-אביב, רמת-גן, בני-ברק ופתח-תקווה וכן בירושלים.
המשטר הצבאי כלל את העברת סמכויות השלטון האזרחי לידי הצבא. בתי-המשפט האזרחיים בוטלו ובמקומם הוקמו בתי-משפט צבאיים עם סמכויות לשיפוט מזורז; בתי-הדואר נסגרו והתחבורה הציבורית והפרטית שותקה. הוגבל השימוש בטלפון ונדרשה קבלת רשות מיוחדת לפתיחת הבנקים. החיילים קיבלו סמכויות של שוטרים ויכלו לעצור כל אדם שנראה חשוד בעיניהם וכן לירות בכל אדם שלא יציית להוראותיהם. ואמנם מיד עם הכרזת המצב הצבאי נורו למוות שני יהודים, ביניהם ילדה בת ארבע שעמדה על מרפסת ביתה בשכונת מאה-שערים בירושלים. כל האזור נסגר לתנועה והיו דרושים אישורים מיוחדים לשם כניסה או יציאה מתוך אזור המצב הצבאי.

הבריטים הציבו לעצמם שתי מטרות בהכריזם על המצב הצבאי; האחת - לשתק את פעולות המחתרת, שלפי הערכתם התרכזה באזורים הסגורים, והאחרת - לפגוע בכלכלת היישוב היהודי בארץ ועל-ידי כך לאלץ את ראשי הסוכנות היהודית לחזור לשיתוף הפעולה הישיר נגד האצ"ל ולח"י.

במהרה התברר, כי התושבים התרגלו למצב החדש כבר בתחילתו וראו כי השד אינו נורא כל-כך. מכונת האילתורים עבדה במלוא הקצב; במקום האוטובוסים המושבתים - פעלו עגלות רתומות לסוסים שהובילו את ציבור הנוסעים למחוז חפצם. נוסף לעגלות, השתמשו אזרחים רבים באופניים ואחרים פשוט הלכו ברגל. כאשר חלפו הימים, נאלצו הבריטים לאפשר הבאת מצרכי מזון לאזורים הנצורים ומספר רשיונות המעבר הלך וגדל. מפעם לפעם הוסר העוצר שהוכרז באזור המצב הצבאי, והתושבים הורשו להצטייד במזון.

מפקדת האצ"ל החליטה להגביר את התקפותיה על מרכזי השלטון הבריטי בכל מקום אפשרי; לשם כך ניתנה הוראה לכל מפקדי המחוזות לפעול בשִטחם ללא צורך בקבלת אישור מיוחד מן המפקדה הארצית. בשבוע הראשון של המצב הצבאי הותקפו מטרות שונות שהיו מחוץ לאזורים הסגורים; מדי יום הותקפה התחבורה הצבאית על-ידי הנחת מוקשי דרכים בכבישים הבין-עירוניים. כן הותקפו מחנות צבא באש מנשק קל ובמרגמות. בשבוע השני למצב הצבאי התחילו שתי המחתרות, האצ"ל ולח"י, לתקוף מטרות צבאיות בתוך האזורים הסגורים. כך תקפו אנשי לח"י את "בית-הדר" בתל-אביב (מקום מושב אחת המפקדות של הצבא הבריטי) ואת מחנה המשטרה הניידת בשרונה (היום הקריה של תל-אביב). בנוסף לזאת נמשכה ההתקפה על התחבורה הצבאית וצינור הנפט של החברה הבריטית-עיראקית פוצץ בכמה מקומות.

ההתקפה על מחנה "שנלר"
גולת הכותרת של מבצעי האצ"ל בתקופת המצב הצבאי הייתה ההתקפה על "מחנה שנלר" בירושלים.
בית-היתומים הסורי שְנֶלר נוסד ב-1860 על-ידי האב יוהן לודוויג שנלר, שהגיע לירושלים מגרמניה כמסיונר פרוטסטנטי. תחילתו של המוסד בקליטת יתומים שניצלו מן הטבח שערכו הדרוזים בנוצרים בלבנון ובסוריה. במשך השנים התפתח המתחם, שהוקף חומה כהגנה מפני ליסטים, ומאז מלחמת-העולם השנייה שימש כמחנה צבאי סגור.

מחנה "שנלר" שכן בתחום האזור שהוכרז עליו המצב הצבאי. המחנה עצמו, שהיה מרכזו של אחד מאזורי הביטחון שהוקמו בירושלים.
בערב יום רביעי, 12 במרס, התכנסו לוחמי הח"ק (חיל הקרב) באחת הדירות שעמדו לרשות המחתרת ברחוב הטורים. יהושע גולדשמיד ("גל") שנתמנה למפקד הפעולה, הסביר את כל הפרטים, והלוחמים נחלקו ל-4 חוליות. שתי חוליות (שני לוחמים בכל אחת) היו מופקדות על הצבת החסימות; הם גילגלו חביות אל מרכז הכביש, ולכל חבית הוצמדה הודעה בעברית ובאנגלית: "זהירות, מוקשים". בגלל מחסור בחומר נפץ לא הוכנסו מטענים אל תוך החביות. ההנחה הייתה שעצם הנחת החבית ועליה שלטי האזהרה, תרתיע את הבריטים מלקחת סיכונים מיותרים. ואמנם, ההימור הצליח - כוחות הצבא לא העזו להזיז את החביות ממקומן.
לאחר שאנשי החוליות סיימו להציב את החביות באמצע הכביש, הם הסתלקו מן המקום, כי לא נותר להם כל תפקיד נוסף.

חוליה שלישית, בפיקודו של "גל", שימשה כאבטחה. הם התמקמו בבניין שחלש על שער הכניסה למחנה "שנלר" ותפקידם היה למנוע מן החיילים לצאת את המחנה על-ידי המטרת אש אוטומטית לעבר השער.

החוליה הרביעית, בפיקודו של יוסף אבני, הייתה מורכבת מחמישה לוחמים, וכל אחד מהם נשא על גבו תרמיל ובו 30 ק"ג חומר נפץ. בחסות החשכה הצליחו לפרוץ את חומת האבנים שהקיפה את המחנה. לאחר שפילסו את דרכם דרך גדר תיל בצורת קונצרטינות, פרצו לבניין הראשון והטמינו בו את מטעני הנפץ. בעודם נסוגים, נשמעה התפוצצות חזקה שהרסה כליל את הבניין.
בתיאור ההתקפה בעיתון "הארץ", נאמר, בין השאר:
עִרבוביה רבה
לאחר ההתפוצצויות הופעלו צפירות האזעקה בירושלים ומיד החל מטר של יריות. כמעט כל החיילים שהיו באזור הצבאי הפעילו את נשקם וכדורים רבים נורו. קמה עִרבוביה רבה וחייל אחד לא ידע לאן חברו יורה. בזמן זה התחמקו המתקיפים.
היריות נמשכו למעלה מחצי שעה.
לא היו אבדות בנפש בקרב האוכלוסייה האזרחית הנצורה באזור הצבאי.
הפיצוץ בתוך מחנה "שנלר" זכה להד נרחב בעיתונות המקומית והעולמית ופגע קשה ביוקרתו של השלטון הבריטי בארץ. הוא שימש הוכחה חותכת לכך שאין בידי הבריטים אמצעים לעצור את המחתרת העברית, הפועלת ביחידות קטנות ומנצלת באופן מקסימלי את גורם ההפתעה.
בלילה שבו חדרו לוחמי האצ"ל למחנה "שנלר", נפגעו מספר מטרות נוספות ברחבי הארץ: הותקף מחנה צבאי ליד כרכור, נורו יריות על המחנה הצבאי "שרונה" (ליד תל-אביב), פוצץ מוקש דרכים על-יד ראשון-לציון ועוד.

המשטר הצבאי, שנמשך 16 יום, בוטל ב-17 במרס (ארבעה ימים לאחר ההתקפה על מחנה "שנלר"). בסך-הכל נעצרו ברחבי הארץ 78 איש "החשודים בהשתייכות לארגוני הטרור" - מספר זעום לעומת היקף המבצע. המשטר הצבאי נכשל כישלון חרוץ; הבריטים לא הצליחו לשתק את ארגוני המחתרת ובהודעת לשכת המודיעין הממשלתית נאמר כי בתקופת המצב הצבאי בוצעו 68 "פעולות טרור". ניטל העוקץ מן האיום שריחף על היישוב היהודי במשך תקופה ארוכה, והאמצעי החמור ביותר שהיה בידי הבריטים הוכח כבלתי יעיל וכגזרה שהציבור היהודי יכול לעמוד בה. ארגוני המחתרת יצאו מחוזקים מן המצב הצבאי, ויוקרתם עלתה בעיני הציבור בארץ ובעולם.
ההתקפה על מועדון הקצינים הבריטיים וכישלון המצב בצבאי, הגבירו את התקפות האופוזיציה בבריטניה, בניצוחו של וויסטון צ'רצ'יל, נגד מדיניות הממשלה.
העיתון "סאנדי אקפרס" המופיע בלונדון כתב:
את בעיית ארץ-ישראל יש לפתור ולפתור מיד. חיים בריטיים מובאים קורבן ללא מטרה, והטרור מערער את הפרסטיג'ה הבריטית בכל העולם.
בעקבות פעולות המחתרת בארץ, נאלצה ממשלת בריטניה להקדים את הדיון בשאלת ארץ-ישראל בארגון האומות המאוחדות. ישיבה מיוחדת של האו"ם נקבעה ל-28 באפריל 1947, במקום בחודש ספטמבר שהיה התאריך המקורי.

מקור הערך: פרופ' יהודה לפידות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן